שוב השעה שלוש.
ושוב אני סתם מקשקש.
אוכל בשתיים
בוקר של חופש.
קם באחת עשרה.
אוכל ארוחת בוקר באחת.
הכל בשביל לדעת בלימודים מה לא להיות. להסטתלן זה טוב. זה משבר שנותן כוח.
לילה של חופשעמירם
אני בן אדם מטומטם כלכך.בזרימה
ובודד.
טוב, תרצחו אותי על המילה הזו? תרצחו. סבבה.
מפחיד איזה משפטים שומעים ממני היום
טוב, תרצחו אותי על המילה הזו? תרצחו. סבבה.
מפחיד איזה משפטים שומעים ממני היום
__סתרי המדרגה
עבר עריכה על ידי הנושמת בתאריך ה' באב תשע"ח 16:58
והלילות הארוכים והבדידות והשנים והלב הזה שלא ידע מרגוע%%מצב נתון.
בטח שאני שמחה בשביל כולם.
יש לכם ספק בכלל?
יש לכם ספק בכלל?
אתם יודעים מה הכי יפה בדשא של השכן?פיצוחית
שזה גורם לכם יותר ויותר לאהוב תחלק שלכם בעוגה.
ולדעת להגיד אחרי הכל. תודה.
ולדעת להגיד אחרי הכל. תודה.
נערך.פיצוחית
מפה לשםחן,
אני מוצאת את עצמי תומכת למידה
של העמיתים למקצוע באזור....
של העמיתים למקצוע באזור....
והמסקנה הסופית והלא מפתיעה:אור עולם
אני בעייתית.
אררראררשוליינית
האנשים שקוראים לי אריה לא יודעים אפילו עד כמה השם הזה מתאים לי.
סתם שתדעישמיים בוערים
סתם שתדעי ..
זה גמר עלי.
בילבל אותי
לא יודע איך להגדיר
זה נשאר צלקת
ובלילות ליפעמיים זה עוד כואב לי.
והוא התעניין ושאל ,אמר שיהיה טוב.
זה היה קצת מאוחר,בטח הוא צחק...
הכל מסתובב ,הכל מסוחרר .
צריך שמישהוא יבא ויחבק,יבטיח שזה יגמר.
צריך מישהוא שיקשיב ,לא יקשיב למילים יקשיב לשקט שלי .
אין לי איך להביע במילים את כל התקופה האחרונה ,אין לי איך להביע את הרגשות והאווריה.
הדרך היחידה ,זה השקט שמציף.
צריך שמישהו יבא ויסתכל ,יקשיב בשקט ,יבין ,ויחבק.
ושהדמעות שמחזיקות ביפנים עמוק ירדו במשך שעות,יטהרו הכל.
ישטפו את כל הסבל .
אני בעצמי ,חושב,עמוק...
אוחח טעטא
...שוליינית
אני הבנאדם הכי לא עמוק שאני מכירה.
משהו רדוד כזה.
משהו רדוד כזה.
אחותי הזיינוקהשוליינית
ישנה אצל חברה, שאחותה חברה שלי. היא סחטה ממנה קצת מידע, וזה מה שאחותי חושבת עלי:
אני יפה. הכי יפה במשפחה. |מעיף תשיער אחורה|
יש לי עיניים חודרות.
אני אמיצה. אין לי פחד.
אני אחות מעצבנת בקטע טוב.
בקיצור זה נשמע שהיא מעריצה שלי.
וואלה טוב לדעת.
אני יפה. הכי יפה במשפחה. |מעיף תשיער אחורה|
יש לי עיניים חודרות.
אני אמיצה. אין לי פחד.
אני אחות מעצבנת בקטע טוב.
בקיצור זה נשמע שהיא מעריצה שלי.
וואלה טוב לדעת.
נושבת באוויר!אחרונה
לא משנה איזה מקלדת,עמירם
מקלדת אף פעם לא יכולה להחליף דף ועט. המוזה עם העט ביד. הרגש. המחיקות. הכל.
..פה לקצת
לא משנה
והנה.רוקדת בגשם
על החיים, ועל המוות
ועל המוות של החיים
על כולם, שחרישית,
איש את אישיותו מאבדים
על המוות, ועל החיים,
ועל החיים של המוות
על כולם, שחרישית,
במיתתם - קרויים חיים.
על המתים שעוד חיים בקרבנו,
ועל החיים שזכרונם צורב בנו,
על אלו כולם מבכים
ואני - צוחקת.
שועלים.
ועל המוות של החיים
על כולם, שחרישית,
איש את אישיותו מאבדים
על המוות, ועל החיים,
ועל החיים של המוות
על כולם, שחרישית,
במיתתם - קרויים חיים.
על המתים שעוד חיים בקרבנו,
ועל החיים שזכרונם צורב בנו,
על אלו כולם מבכים
ואני - צוחקת.
שועלים.
כרגילאוהב אותך ה
ממשיך לחשוב..
אוף יש יותר מידי על מה ..
מה קורה צדיק?קשה זה טוב :-)
ממ פסדראוהב אותך ה
לא יודע איך להגדיר את זה ...
לא מתקדם יותר מידי ..
ויש כל מיני דברים קשים וכואבים ומעצבנים ומתסכלים
וואי וואי.. יש איל לעזור?קשה זה טוב :-)
לא.אוהב אותך ה
😥 בטוח?קשה זה טוב :-)
ממ כעאוהב אותך ה
כמו שהרמ שלי אמר לי כמה פעמים,עמירםאחרונה
לא זוכר בדיוק את המילים. משו בסגנון של לפעמים יש קשיים, וזה טוב. זה חלק מההתבגרות. וזה גם מתסכל, אבל בסוף זה עובר ורק מוסיף טוב.
מקום ישןיש לי סיכוי
תשבי על הכסא, בעדינות. תכבשי את כל הכעס שלך, את הכאב ששורף לך בעיניים. תבקעי את כל החומות המאיימות שמסתירות לך כל אור שאלוהים שולח לך. תכווני את כל הרע שיש לידיים, תשחררי מהלב. תלחצי על הקלידים במהירות, תלחמי. תקיאי ממך הכל. עכשיו קלידים שחורים, תשתחררי. תזעקי את הצעקה האילמת שיש רק לך, שמצליחה להרעיד את כל החדר. תצעקי על השחור שרודף אותך, שלא מרפה מלצייר לך מכשפות בלב הקטן והיפה שיש רק לך. תשבי, תנשמי. והלבנים, תנצחי את המלחמה הזאת שיש בניכם.
יש בה ככ הרבה כוכבים שמתחילים לזהור, ולעטוף אותי במין חמימות מזעזעת שנמצאת רק אצלה. היא בועטת בי, ואני לא מצליח להשתחרר מהצחוק המכוער שלה, המרושע, המרגיע. אני רוצה לגעת בה ולהרגיש את החום. אולי קצת להתקרב, לכל הטירוף והשיגעון שכלוא בתוך הנפש שלה. אנחנו ככ רחוקים, ואני צועק בדממה אילמת את כולי, אותה. אותי. אני מרגיש את הדם שלי בוער, אני לא יכול יותר.
תסתכלי מסביבך, תחזרי במהירות לפסנתר. תרגישי אותי. תמשיכי לנגן, יותר פרוע, יותר מהפנט. תנשמי נשימות עמוקות. תצחקי, תקרעי את כולך. את הליכלוך הטהור שנמצא אצלך בכל פינה. את הצביעות שלא היתה, את האהבה שלא נגמרת. תאספי את הכוחות האחרונים, את הבדידות הרוצחת אותך כל שניה, תמשיכי לשלוח סכינים חדים נעימים כל כך לכל כיוון.
תאהבי אותי, כמו שאני אוהב אותך
עכשיו אסור לנגן בכלל
מתי תביני להפסיק להכנס לי לחיים
לפחות לא עכשיו, אני צריכה קצת זמן
יש בה ככ הרבה כוכבים שמתחילים לזהור, ולעטוף אותי במין חמימות מזעזעת שנמצאת רק אצלה. היא בועטת בי, ואני לא מצליח להשתחרר מהצחוק המכוער שלה, המרושע, המרגיע. אני רוצה לגעת בה ולהרגיש את החום. אולי קצת להתקרב, לכל הטירוף והשיגעון שכלוא בתוך הנפש שלה. אנחנו ככ רחוקים, ואני צועק בדממה אילמת את כולי, אותה. אותי. אני מרגיש את הדם שלי בוער, אני לא יכול יותר.
תסתכלי מסביבך, תחזרי במהירות לפסנתר. תרגישי אותי. תמשיכי לנגן, יותר פרוע, יותר מהפנט. תנשמי נשימות עמוקות. תצחקי, תקרעי את כולך. את הליכלוך הטהור שנמצא אצלך בכל פינה. את הצביעות שלא היתה, את האהבה שלא נגמרת. תאספי את הכוחות האחרונים, את הבדידות הרוצחת אותך כל שניה, תמשיכי לשלוח סכינים חדים נעימים כל כך לכל כיוון.
תאהבי אותי, כמו שאני אוהב אותך
עכשיו אסור לנגן בכלל
מתי תביני להפסיק להכנס לי לחיים
לפחות לא עכשיו, אני צריכה קצת זמן
ואו.לעבדך באמת!
תודה על זה.
תודהיש לי סיכוי
..יש לי סיכויאחרונה
הבדידות הנמשכת שרפה לי את הלב ואני לא הפסקתי להעלות רעיונות חדשים איך העולם הזה שחונק אותי בחום ומרירות היה צריך להראות. חשבתי אולי הייתי אלוהים, ומתאכזרת לאנשים טובים קצת פחות. הייתי שמה לב לנפשות שנקברות בתוך גוף ורוצות רק להעלם מפה. כי מי צריך חיים עם תחושת אובדן לא מרפה. פעם חשבתי שאני גדול ויפה, שווה בחורה או אולי אפילו שתיים. ניסיתי להיות אלוהים, ואפילו הצלחתי לסחוף אחרי אנשים גדולים אחרים. אולי יותר גדולים ממני, מי סופר. הייתי מהפנט, ובשקט, אולי על ידי לחישות או סם לא מזוהה, עוטף אנשים בשמיכה שחונקת אותם בלי אוויר לנשום או לחשוב, ועושה אותי מאושר. לפעמים הייתי חושב מה היה קורה אם כל בוקר היינו קמים לחיים חדשים. היום שעבר היה נשאר בזכרון, והבא אחריו ממשיך עם אנשים חדשים.
היא עוטפת בתוכה כל כך הרבה יופי מכוער, שאני לא יכול להפסיק להביט בה עם העיניים הקטנות שלי. אני מתפלל שאלוהים יחשיך אותה קצת, ויפתח לי את העיניים שאוכל לראות אותה טוב יותר. ההרגשה המהפנטת הזאת לא מרפה ממני, ואני לא מצליח להבין. איך לב כמו שלה יכול לאהוב לב כמו שלי, אני ממלמל לאלוהים, ומחכה לתזובה שלא תבוא בחיים. הלב שלי נשרט כשאת מסתכלת, אני מנסה לחפש דרך להגיע אליה והיא ככ רחוקה. הכי קרובה לאלוהים שראיתי אי פעם. היא יושבת מולי והגוף שלה ככ זקוף והעיניים ככ למטה. פחדתי שאולי אלוהים הקשיב לי, ומחר את תעלמי.
את קמה, העיניים שלי עוקבות אחרייך, והלב גם.
"קר לך?" אני לוחש ולא מפסיק לרעוד. "לא" היא עונה, וממשיכה להביט לנקודה לא ברורה, כאילו בטוחה ששם נמצא האושר, או לפחות איזה אוצר. אני מתמלא בהרגשה ככ יפה ומעיקה, היד כמעט מתקרבת, נוגעת. בחיים לא ראיתי כיעור ככ יפה, אני לוחש ויודע שהיא כוכב. הסערות שעוטפות אותי מטריפות לי את הדעת, אני ככ רוצה להתרחק
אבל פשוט לא יכול. השיער שלה צבוע, הגוף היפה שלה מכוסה בככ הרבה קעקועים. אני מנסה להבין מה היא מסתירה שם בפנים. אולי איזה שיגעון מטריף דעת, או ים ענק של מחשבות איך להרוס את העולם. אני יודע שהיא מסוגלת. לא מפסיק להסתכל
העתיד רץ לי תמונות תמונות כמו סרט בראש, ואני מרגישה בתוך חלום זוהר מדי ולא מפסיק להפתיע. פעם כשהערכתי אותי, גם ידעתי לדבר. עכשיו הפה שלי שותק הלב צורח והראש מסתובב ככ מהר, אני מתיישב. "הכל טוב?" אני שואל, זז באי נוחות ומרגיש סלידה שמעורבת ביותר מדי אהבה. "תמיד פחדתי להתשתגע, או להיות אלוהים." היא אומרת, ואני שם לב שכל מילה שלה מחושבת. היא גורמת לי לחשוב פעמיים. אני מנסה לחשוב איפה ראיתי שגעון יפה יותר מהטירוף המוזר שנמצא לה בכל מקום בגוף. אני לוחש ככ בשקט, קיוויתי שהיא לא תשמע. היא מרימה את העיניים מהרצפה, מסתובבת בדממת מוות מעיקה. לעולם לא ארגיש מה זה שניים. בטעות אני צועק. צעקה מבויישת כל כך. של בודדים
זה קצת מזמן אבל זה ככ קורה עכשיו
היא עוטפת בתוכה כל כך הרבה יופי מכוער, שאני לא יכול להפסיק להביט בה עם העיניים הקטנות שלי. אני מתפלל שאלוהים יחשיך אותה קצת, ויפתח לי את העיניים שאוכל לראות אותה טוב יותר. ההרגשה המהפנטת הזאת לא מרפה ממני, ואני לא מצליח להבין. איך לב כמו שלה יכול לאהוב לב כמו שלי, אני ממלמל לאלוהים, ומחכה לתזובה שלא תבוא בחיים. הלב שלי נשרט כשאת מסתכלת, אני מנסה לחפש דרך להגיע אליה והיא ככ רחוקה. הכי קרובה לאלוהים שראיתי אי פעם. היא יושבת מולי והגוף שלה ככ זקוף והעיניים ככ למטה. פחדתי שאולי אלוהים הקשיב לי, ומחר את תעלמי.
את קמה, העיניים שלי עוקבות אחרייך, והלב גם.
"קר לך?" אני לוחש ולא מפסיק לרעוד. "לא" היא עונה, וממשיכה להביט לנקודה לא ברורה, כאילו בטוחה ששם נמצא האושר, או לפחות איזה אוצר. אני מתמלא בהרגשה ככ יפה ומעיקה, היד כמעט מתקרבת, נוגעת. בחיים לא ראיתי כיעור ככ יפה, אני לוחש ויודע שהיא כוכב. הסערות שעוטפות אותי מטריפות לי את הדעת, אני ככ רוצה להתרחק
אבל פשוט לא יכול. השיער שלה צבוע, הגוף היפה שלה מכוסה בככ הרבה קעקועים. אני מנסה להבין מה היא מסתירה שם בפנים. אולי איזה שיגעון מטריף דעת, או ים ענק של מחשבות איך להרוס את העולם. אני יודע שהיא מסוגלת. לא מפסיק להסתכל
העתיד רץ לי תמונות תמונות כמו סרט בראש, ואני מרגישה בתוך חלום זוהר מדי ולא מפסיק להפתיע. פעם כשהערכתי אותי, גם ידעתי לדבר. עכשיו הפה שלי שותק הלב צורח והראש מסתובב ככ מהר, אני מתיישב. "הכל טוב?" אני שואל, זז באי נוחות ומרגיש סלידה שמעורבת ביותר מדי אהבה. "תמיד פחדתי להתשתגע, או להיות אלוהים." היא אומרת, ואני שם לב שכל מילה שלה מחושבת. היא גורמת לי לחשוב פעמיים. אני מנסה לחשוב איפה ראיתי שגעון יפה יותר מהטירוף המוזר שנמצא לה בכל מקום בגוף. אני לוחש ככ בשקט, קיוויתי שהיא לא תשמע. היא מרימה את העיניים מהרצפה, מסתובבת בדממת מוות מעיקה. לעולם לא ארגיש מה זה שניים. בטעות אני צועק. צעקה מבויישת כל כך. של בודדים
זה קצת מזמן אבל זה ככ קורה עכשיו
יום שישי זה סגולה לדמעות.מקופלת.
כי חותכים מלא בצל?
אפויה
אופציה.מקופלת.
אבל לא
אפויה
שה' ישמח אותך מלא אהובה ושה"סגולה" הזאת לא תעבוד עליך יותר
אמן! תודהמקופלת.
סתם עומס יתר ולחץ שמובילים לתסכול
בסופו של דבר הכל הסתדר על הטוב הטוב ביותר האפשרי כרגע ב"ה
שבת שלום!😙
בסופו של דבר הכל הסתדר על הטוב הטוב ביותר האפשרי כרגע ב"ה
שבת שלום!😙
ב"האפויהאחרונה
שבוע טוב אהובה!
מה שנכוןאור עולם
נכון.
על המוצש להתחיל לפתור עניינים בעבודה 
חן,
רגע...
אין לי עוד כוח לפתוח את השבוע
חכו עם זה...
אין לי עוד כוח לפתוח את השבוע
חכו עם זה...
הי, תצליחי !!משה
אמן!! תודהחן,
ואם כבר אני מתבאסת פה...חן,
מה לא ברור בפעם הראשונה שאומרים משהו?
כמה סבלנות אני צריכה כדי לחזור שוב ושוב על אותם הדברים בחודש האחרון ועכשיו החפירה מתחילה מחדש כאילו לא דוברה מעולם...
ושוב אני חוזרת על אותם משפטים שכבר נאמרו
ושוב...
ושוב....
(אבל אז אני מנסה להזכיר לעצמי שמי שחופר ככה כנראה סובל יותר ממני....)
כמה סבלנות אני צריכה כדי לחזור שוב ושוב על אותם הדברים בחודש האחרון ועכשיו החפירה מתחילה מחדש כאילו לא דוברה מעולם...
ושוב אני חוזרת על אותם משפטים שכבר נאמרו
ושוב...
ושוב....
(אבל אז אני מנסה להזכיר לעצמי שמי שחופר ככה כנראה סובל יותר ממני....)
ועוד....חן,
מסכנים האנשים שלא רואים בעיניים כשיש משהו שחשוב להם
הם מאבדים כל כך הרבה בדרך...
ולא מודעים לזה...
הם מאבדים כל כך הרבה בדרך...
ולא מודעים לזה...
יש לזה גם יתרונותמשה
כשזה משהו שבאמת חשוב, לפעמים יש אנשים שזו הדרך היחידה שלהם להתמודד איתו.
הסביבה שלהם חושבת כמוך, ועל זה הם משלמים מחיר יקר.
דיוקחן,
הם לא משלמים מחיר יקר בגלל המחשבות של הסביבה
אלא בגלל שהם לא שמים לב שהם הופכים להיות מעיקים או דורסניים בדרך להשגת המטרה....
אלא בגלל שהם לא שמים לב שהם הופכים להיות מעיקים או דורסניים בדרך להשגת המטרה....