פורום ריק ומוסתר (עמוד 971)

אבל מתי הן יבינו שלא ככה מתבטאים.
'נו, אז אם בלי ללמוד עברת...'
לא, זה ממש לא עובד ככה! אני אישית עדיין תוהה איך עברתי. לא למדתי, לא כלום. אפילו לא ידעתי מה החומר! מה החומר שלו!
ונכון, כנראה שהצלחתי יותר ממה שבדרכ כי הייתי באורות אז כתבתי את הדבר בראשון שעלה לי לראש, שהוא בדרכ נכון יותר .
נכון שריאלי יותר לקבל ציון טוב אם עושים את המבחן בשתי דקות ולא בשעה.
אבל זה לא אומר שאני חכמה! ולא אומר שאני יודעת את החומר!
רק אומר שבניגוד לצפוי היה לי מזל.



גם בשלב הפומבי. הייתי צריכה לדעת את שמואל ישר והפוך למבחן, אז זה היה בונוס. ונפלתי על שאלות קלות ממש. ממש. חוץ מאחת שידעתי את התשובה אבל לא את הרקע שלה.




זה לא אומר שאני יודעת.


או שאולי, אני זאת שמתכחשת.

לגלגל את הצאט אחורה
ולראות שהבסיס לא השתנה.
עד מתי?

למה אלוקים??

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני אוהבת אותהה 

והיא בכלל לא מבינה כמה היא עושה לי טוב

על סביבה של אנשים יקרים וטובים.
אנשים ומשפחה כזו.


זה בכלל לא מובן מאליו.

לעבוד במאפייה בקיץ |נעשה שלולית| | מת|

שניה, רק רגע אחד.

תנו להסביר,

מבטיח שהכל.

לא, לא, 

אל תסתכל עלי ככה.

מבטיח להסביר הכל,

הכי ברור ומובן שיש.

 

אתה יודע,

אתה יודע.

החיים שלך יפים,

אתה כל היום מטייל ונהנה,

ועושה חיים,

וכותב, ומנגן,

וחיי.

אז למה לעזאזל אתה מת?

למה אתה ככה?

למה?

אתמול, שטיילתם, בזמן שכולם נהנים אתה פתאום נזכר במשהו,

אולי בחרדות,

אולי בתלותיות, 

אולי בטיפול,

אולי בגעגוע,

ואולי סתם, נזכר במשהו קשה.

ואתה עושה את זה סתם,

אתה יודע את זה,

כי אין שום סיבה הגיונית באמצע טיול 

להתחיל להיכנס לזה.

אבל אתה פשוט כזה,

במקום להנות מכל הטוב שהעולם הזה מציע,

אתה מעדיף תמיד לחפש את הכאב,

את העצב,

את הדמעות,

את החושך.

במקום לראות את האור,

את האהבה,

במקום לחפש את הטוב,

אתה תמיד חוטר לרע,

תמיד רודף אחרי הפחד,

אחרי הקושי.

 

---------

 

יש לי הסבר הגיוני לכל מה שקרה היום.

טוב נו, אולי לא הגיוני. אבל הסבר, יש. כרגיל.

קמתי מאוחר, המחשבה הראשונה שעלתה לי הבוקר זה התלות. 

מיד היא גם הלכה.

המשכתי לישון,

שכבתי, בלי לעשות כלום.

פתחתי את הטלפון. בדקתי.

לא היה כלום.

ישנתי עוד קצת.

קמתי.

ישבתי על המיטה.

וזהו, שיעמום.

ואין משטח יותר טוב לדמעות מאשר שעמום.

 

----------

 

אתמול כשאבא ואמא שלי ישנו,

נכנסתי למיטה שלהם ושכבתי בין שניהם.

כל כך רציתי חום, כל כך חיפשתי את החיבוק הזה,

ולעזאזל, לא היה לי איך לקבל אותו.

אז דאגתי שאבא ואמא ירדמו, ואז נכנסתי אליהם לחדר, 

על קצות האצבעות,

ממש כמו לפני שתיים עשרה או שלושה עשרה שנים,

ושכבתי בין אבא לאמא.

נשמתי עמוק, הרגשתי קצת את החום והאהבה שכל כל רציתי 

ומיד קמתי,

והלכתי לישון במיטה.

 

 

 

כל כך הרבה סיבות להיות מאושרת.
כל כך הרבה.
פשוט...
איני בוטחת.
גם דברים, הילכו ויכלו?
זהו חרם.

היתכן וינגז זכרו? חפצת טוב.

וזו פשוט סערות רגשות אחת גדולה, שסוחפת אותך הרחק הרחק.

מחר מבחן נוסף.
בעזרת ה' גם הוא ימשיך את רצף ה90 ו.. שנשלח לי מעת ה' בנס.

היום הייתי אצלו והיה לי כיף.
היום הייתי יעילה.
היום נתגעגעתי עד כאב ..אני תמיד אומרת שגעגוע זה כאב ורצון שלא ניתנים למימוש.
היום הוא יום שלא יחזור לעולם.

"והיא זוכרת בי כאב 
והיא אוספת בי שנים 
והיא עושה אותי שלו 
אולי היא טעם החיים"(י. בשן)

כמה אפשר לכעוס על עצמי,
כמה

מוזר בטירוף.
הוא רציני מטומטם.
הוא הצחיק אותי.
נראה לי שבאמת יש לו איזה בעיה.
יאמר לזכותו שהוא העביר לי את הזמן טוב.

אחד מהחלומות שלי הוא לשבת במעגל, לפתוח ב"שלום, קוראים לי פייס,
וכבר שנה וחצי אני מכור ל איקס" לא משנה למה, אולי לגאווה או יהירות או כעס, יש בזה פשות משהוא מאוד חזק....

כי אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד.ש
בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך.

מדהים השוני, חוסר האיזון, ואלי כול זה היה תרגיל כדי להימנע מהדבר האמיתי

וליפול למשהוא הרבה יותר גרוע, נסתרות דרכי האל.

#סרקאזם?

כמות הדתלשים ענקית.

להתמודד עם בעיות לא לברוח מהן

זה לא עוזררררר!!!

לפעמים אני כ"כ כועסת עלי.



אני פשוט לא יודעת להסתדר בחיים! בכלל!

 

רועדת.

קר לי;

ובחוץ בכלל חם.

הרגש הזה,

שאין לו שום הסבר שבעולם,

שבא אחרי הבכי.

 

ואיך שאני רוצה חיבוק.

חזק כזה,

מלטף,

אבל גם מועך.

ארוך ארוך.

וטוב.

טוב, מתוק.

מחזק.

כזה מחברה, טובה.

 

חיבוק שנותן.

שאפשר להתפרק בתוכו,

להתפרק לרסיסים.

ואז לדעת לאסוף בחזרה;

 

ולהמשיך הלאה עם כח. 

 

 

(מותר להגיב)

למה העולם הזה כל כך מסובך?
|מיואש|

להדחיק לשכוח הכל.

חנה כבר השתלבה לגמרי

חיננית שמחה מלאת חיים

 

מרים מדברת שעות עם האמהות.

 

שרית עשתה הפרשת חלה. + קשוקה חריפה במיוחד (מה טעים בזה, למען ה', החריף, החריף)

שרית אוהבת את חנה. כי חנה כבר השתלבה היא חמודה ומתוקה.

שרית מחלקת בידי נדיבה לכולן, כמעט

 

אמא של עדי הגיע, אני מפזזת לה כמה מילים

 

עוד אחד מהימים המייאשים.

תן כח. בבקשה