פורום בת מלך - פנימה (עמוד 210)

יש לך עדיין את המספר שלי? מוזמנת להתקשר... אני ממש ישמח

תקשרי,שלי מסר"ש וכ"ו מתי שבא לך בשמחה..

 

שולחת חיבוק דוב..

 

בשורות טובות..

אומרים שבגיל ההתבגרות זה מאוד הגיוני שזה לא סדיר.

 

אולי כדאי לשאול את אמא או להתייעץ עם רופאה, כי אני לא יכולה לומר לך בוודאות

בהצלחה!

אבל זה קורה...
הפרשים של שבועיים את מתכוונת מהיום הראשון או האחרון של הדימום?
אם שינית משהו קיצוני באורח החיים שלך הגיוני שזה בגלל זה.. גם לחץ יכול לגרום לזה...

יש 3 'חורים' אצל נשים

אחד לצואה [פי הטבעת],

אחד לשתן [שופכה] 

ועוד אחד שקשור לכל עניין הרבייה - משם הילדים יוצאים, משם נכנסים להריון, משם המחזור וכו' 

וכן זה הנרתיק 

ואם היה נדמה לך שזה לא במקום את לדעתי צריכה לפנות למנהלות ולא לומר בפורום כזה.

באמת שלפעמים חיבוק יכול לעזור הכי בעולם!
יש כאלה שאני לעולם לא אוכל להודות להם על העזרה הענקית שהם נתנו לי והעזרה הזאת היא דווקא בפעמים שהם פשוט חיבקו ונתנו לי לבכות עליהם בלי הסברים ובלי עצות...

פה תמיד באישי...

לא סתם.. עלא וורטואלי. אלא אמיתי!
אבל חברות שלי, לא בא לי. באלי אמיתיייייי
אחוקייייים הלפפפפפפ

ודוגרי זה באמת הפורום הכי מתוק.. בדיוק חשבתי על זה בימים האחרונים

המווווון הצלחה לשתיכןן!!

תודה ענקית שהייתן מנהלות כאלה מתוקות!!

אוהבתת :*

 

איזה כיף להגיע לחודש אלול 

ולדעת שאת יוצאת מעשיה אחת,

ונכנסת לשנה של עשייה.

ואמנם רק לאחרונה אני זוכה לראות איזה חסד את עושה עם חיוך גדול, מאור פנים וענווה.

אכן פורום כמעט הכי חמוד <משוחדת.. >

 

אוריק- 

מאחלת לך שבאופטימיות ובשמחת היצירה שרכשת במשך השנים
ובאבני הבניין שרכשת במשך שנות הילדות והנעורים הם מהווים את עולמך האישי.

מאחלת לך אוריה היקרה- 

שכוחות אלו יהוו מגדלאור של תורה, של אורה, של חסד.
מאחלת לך שהשנה הזו שהיא כולה נתינה וחסד  תבנה אותך, תגדל אותך, תעצים אותך.

ותבנה עוד קומה בבניין האישיות שלך לקראת הבניין המשמעותי של חייך.

 

בעניי- זאת זכות לתת שירות.

הגמרא במסכת ברכות מציינת שאדם שיוצא לדרך חדשה צריך להודות על העבר ולשאת תפילה לעתיד

אז נברכך בתפילת הדרך- שיהיה ה' עמך תמיד בכל דרך.

 

אני איתך מרחוק וגאה בך

וכאן לכל אותם רגעים שאנחנו צריכים להטעין את הבטרייה ולהמשיך בעשיי'ה  

ברוק 

 

אמנם זה ברכה לאוריה - אבל מאחלת לכולכן בנות י"ב יקרות שכל הברכות יחולו גם עליכן.

 

אני רק אצטרף לברכה שלה ואומר תודה על ההשקעה הרבה בפורום המקסים הזה!

אוריה ומוריה

קודם כל-עצוב לנו לעזוב אתכן..

אבל כשאנחנו יודעות שהמטרה היא שאתן הולכות לקדש שם שמיים ולעזור ליהודים-אין יותר מאושרות מאיתנו!!

מאחלת לכן את כל הטוב וההצלחה שיכולה להיות,

תזכרו שהקב"ה מלווה אתכן בכל צעד ומחשבה.

 

פולייםםם ב"הצלחות צדיקות!!!

תודה רבה לך על התקופה הנפלאה שהיית מענה כאן לכולנו.

את מלח הארץ! 

כיף שזכיתי להכיר אותך במציאות.. את בחורה מיוחדת, מלאת אומץ, עזות דקדושה

צריכים עוד כמוך

 

מלא ב"הצלחה בהמשך הדרך! אני אתגעגע לראות את שמך כאן באדום בפורום ובירוק באופן כללי.

 

 

למורי אכתוב בנפרד כשהיא תופיע בע"ה

חוץ מה'!

אני עוקבת

אז תודה

ובאמת המון הצלחה בהמשך הדרך!! [כמה שזה נשמע פלצני, זה לאא!]

תעבדי את ה' בשמחהה

שהוו. כל טוב!!

חחחחחח

אוריק יקירתי,

(המחשב לא במיטבו לכן אני רושמת מהפלא, אז דעי שלו יכולי להקליד מהמחשב, אז הייתה פה איזו תגובה כמגילת אסתר...)

אוריה, אינני יודעת עד כמה הבנות כאן יודעות באיזו אישיות מדובר. איז זכות נפלה בחלקן, חלקנו שניהלת את הפורום הכי מתוק בגלקסיה.
את בן אדם מיוחד, מיוחד במובן הטוב של המילה.
זכיתי להכיר בן אדם לבבי, מאיר פנים, איתן בדעותיו, שהוך עלפי האמת ולא על פי נורמות שהחברה מכתיבה.
אם תהית לרגע, האדם הזה, זו את.
תודה על החיבוקים, העידודים והנשיקות.
האוזן הקשבת, הכתף התומכת.
העצות והבדיחות, הצחוקים, החיוכים.

ת ו ד ה !


מאחלת לך שתצליחי בשירות בע"ה ובכל אשר תפני, המון סייעתא דשמייא. שברכת ה' תלווך תמיד, שיקוים בך: "יגעת ומצאת תאמין!"
שהחבר'ה שם יבינו באיזה אוצר הם זכו.


ומה נראה לך? את פשוט תהיי קצת פחות, את הערוץ לא עוזבים..;)

אוהבת,

מוריה.

אוריק מדהימה!

שכוייח! עשית פה עבודת קודשש..

אז המון ב"הצלחה בשירות ונשמח שתקפצי לבקר!

תודה על הכל י'שפיצית! אשריך!

תחבקי את עצמך, את אלופה!

וה' אוהב אותך, ומחבק אותך הוא בעצמו מרחוק! (או מקרוב?)

 

אל תחשבי על בעלך שיושיע, תחשבי מה יעזור לך עכשיו.
שיחה עם חברה? מישו מהפורום אולי שלא מכיר אותך?

טיול שווה? לשיר ולרקוד ולהשתגע?

התנדבות?

אנאערף מה את אוהבת.. 

 

אבל את מעולה, וה' משוגע עלייך מאהבה! הרבה יותר מבעלך!

תרפקי עליו!

 

הצלחות.
אם את רוצה יכולה באישי. (משפט נדוש, אבל בכ"ז!)

 

ה' הוא המושיע הכי גדול....

היחיד שאוהב אותך ויאהב תמיד בלי קשר לכלום....

פשוט לדבר איתו... כמו אבא ובת...

 

בהצלחה  

בעיקרון כשאת מרזה- את לא יכולה להחליט איפה את רוצה שירד,

ההמלצות ה"קלות" שתמיד נותנים פה להרזיה בכללי:

 

1. לשתות 2 כוסות מים לפני שאוכלים אוכל, כי אז את מתמלאת על המים, ופחות רעבה..

2. לא לאכול אחרי שעה x (שמונה נגיד)

3. תחושת שובע מרגישים אחרי כ20 דק' (ככה אומרים, לוידעת אם זה נכון...) אז אם את ממש רעבה גם אחרי שאכלת צלחת מפוצצת אוכל, חכי כמה זמן לפני שאת אוכלת עוד מנה.

 

אני לא יודעת אם כפיפות בטן מכניסות את הבטן או לא..

מומלץ לנסות ולעשות כמה ביום... (בהדרגה!!! לא להתחיל מ50 אלא ממס' מאד נמוכים- 5,10 )

 

 

בהצלחה!!

 

הדבר היחיד שעושה משו
חשוב להקפיד כל יום, ולא משנה כמה
תעשי כמה שאת יכולה, ומדי פעם תוסיפי קצת. גם להתחיל ב15 זה בסדר ועוזר!
העיקר הוא לאמץ את שרירי הבטן.

זה נכון שזה מסוכן/לא בריא לעשות כפיפות בטן לפני השינה?

אמרו לי שזה ממש מסוכן ואני כבר שנה עושה כפיפות בטן כל לילה לפני השינה..

מישי שמעה משו כזה?

 

תודה

לא שמעתי על זה אף פעם,
וגם לא הרגשתי שזה מזיק.
שיהיה בהצלחה!

אם את רעבה בין הארוחות תאכלי פרי/ ירק, ממש לא ממתקים.

 

וכמובן, לעשות הרבה ספורט וכפיפות בטן.

עוד סוגים של תרגילים..

(תאמת שאני שונאת ספורט, אבל זה חשוב)...

בס"ד 

הבטן התחתונה,זה מה שאמרו לי

תחפשי באינטרנט.

כל יום 400 כפיפות בטן+ שכיבות שמיכה..

הליכות 3 פעמים בשבוע מינימום

בין 30-45 דק'

ותזונה נכונה.

 

והחברה שלך החברה שלך אנונימי - זה לא נשמע לי הגיוני זה שטויות. 

ולגבי הרזיה זה כמו כל ספורט בסגנון...
וד"א שרירי בטן חזקים משתלם אח"כ בהריונות ובלידות... הבטן פחות יוצאת ויותר קל להכניס אותה חזרה אח"כ ... זה גם מפחית כאבי גב כי הבטן יותר עומדת ופחות נשפכת ומפרה את האיזון של הגוף...

בגדים צמודים שמכניסים את הבטם גורמים לשרירים להיחלש מה שגורם לבטן לצאת..(כשלובשים בקביעות.. ללבוש לערב אחד לאירוע לא יזיק כ"כ)

כשאת הולכת (סתם בחיים, או ממש בהליכות מסודרות) ללכת כשאת מחזיקה את הבטן בפנים.

 

איכשהוא שרירים אלכסוניים בבטן שמפעילים תוך כדי הליכה מתחזקים ועוזרים לשמור על הבטן בפנים גם כשאת לא מחזיקה אותה בצורה מודעת. (או לפחות זה מה שהיא אמרה...)

מנסיון אישי, זה עוזר, אבל הרבה פעמים הייתי מתחילה ואז משהו היה מסיח את דעתי  והייתי מפסיקה, אז אני לא יכולה לומר בוודאות שהטכניקה הזו מחוללת ניסים. (אבל כן שמתי לב לשינוי לטובה גם מדקות ספורות של הליכה כזו.)

 

בהצלחה!

הבטן בפנים..

ותתחילי מזמן קצר

 

פעם ראשונה שהחלטתי ללכת עם בטן בפנים!! ועמדתי בזה!!

 

והחלטתי לעשות זאת, בזכות השירשור הזה

 

אנונימי- תודה על שפתחת ת'שירשור

 

 

כל הכבוד לך שעזבת בזמן!!

אז כמה דברים:

יצא מאוד מובן

 

צדיקה אחת! זה יפה לראות שהדרך ברורה לך ואת לא מתבלבלת

אני חושבת שאת צריכה להמשיך בדרך הזאת.

זה ברור שמה שאת עושה זה הדבר הנכון. תמשיכי להתנהג ככה עם אחים שלך!! זה יכול להציל להם את העולם הדתי שלהם. (כי אם יש מריבות וכו' בבית על רקע כזה הם עלולים מאוד להיפגע מהרבה בחינות, ובעיקר במובן הדתי..)

אני באמת מסכימה איתך שזו מציאות קשה. זה באמת לא פשוט לחיות בסיטואציה שההורים שלך חושבים/מתנהגים כמעט הפוך אחד מהשני.

תחשבי-

אם לך זה כ"כ קשה, תנסי לחשוב מה עובר על אחים הקטנים שלך..!!

את מבינה את המצב כי את בוגרת (וזה עדיין קשה ברמותת!!) אבל הם ילדים קטנים!! הם לא מבינים מה הולך..

הם רואים אבא עם דרך אחת, ואמא עם דרך שנייה והם נורא מבולבלים!

הם לא יודעים מה טוב ומה פחות, והם יוצאים עם המון שאלות..

 

אני חושבת שזה ממש 'מלאכת קודש' מה שאת עושה, ואולי זה השליחות שלך כאן. לעזור לאחים שלך.

זה נשמע מאוד טיפשי - כי אומרים "מה כבר משנה איזו תוכנית הם רואים?!" אבל זה מאוד משנה. זה כל התרבות אליה הם מתחנכים, ההרגלים שהם צוברים וכו'.

הגילאים שלפני ההתבגרות הם מאוד קריטיים.

 

תמשיכי בדרך הזאת, ואל תישברי!!

תמיד מוזמנת לאישי. באמת באמת.♥

 

המון הצלחה צדיקה!! שתדעי שאני לא יודעת מי את, אבל אני ממש מעריכה אותך!!

כל שאלה או משהו - מוזמנת לשאול(:

וואו!!

באמת שאני כ"כ מעריכה אותך!

אני ממש מסכימה עם מה ש*בננית* כתבה. באמת יכול להיות שזו השליחות שלך.

ובאממת שזה מדהים לראות איך שאת מתמודדת עם זה, למרות הכל.

 

אבל, אולי כדאי לך גם לדבר עם ההורים.

לדבר עם אבא- להסביר לו, שקשה לך מאוד, ושאולי הוא יכול למצוא דרך למיזוג של הדעות שלהם, לא לגמרי. אבל אולי הם יכולים להגיע לאיזושהיא מוסכמה בינהים, אפילו לדוג' רק על תוכניות טלויזיה, כד שלך יהיה יותר קל.

תשאלי אותו גם- מה הוא מצפה ממך שתעשי אחרי שאמא מראה לילדים תכניות שהוא לא בעדם, או שאמא רוצה לעשות איתך דברים שלא כמו דעותיו, וההנהגות שלו בבית.

ותדברי גם עם אמא- תסבירי לה, תשאלי אותה מה דעתה, איך היא יכולה לעזור לך, אם היא מוכנה להתפשר כדי שיהיה לך יותר קל.

נכון שאת לא היועצת הזוגית שלהם. אבל תבואי ממקום שלא בא לפתור בינהם את הבעיות, אלא שבא להסביר להם שקשה לך עם המצב הזה, שאת מעריכה את שניהם מאאוד, ואת רוצה שהם יעזרו לך.

תבואי מהמקום הזה, ולא ח"ו כדי להשתלט עליהם או לחנך אותם, כי זה רק יכעיס אותם.

 

ובאמת- את פשוט צדיקה, שאת מלווה את האחים שלך, את לא יודעת עד כמה זה תומך בהם!

אני בטוחה שגם הם ממש מבולבלים, ולא יודעים/מבינים מה קורה בבית.

 

אצלי בבית זה גם קורה, אמנם בדברים קטנים בטירוף כמו סתם לדוג'- אמא לא הרשתה לי לצאת בערב(אחרי 00:00) ואבא כן.

לקח לי הרבה זמן להבין למה הם עושים לי את זה. ובסוף גיליתי שאמא שלי ממש פוחדת עליי שיקרה לי משהו, ואבא שלי בטוח שאין שום בעיה ולא יקרה לי כלום.

 

באמת המון בהצלחה! את כזאת מדהימה! 

אוהבת אותך מאווד- ומעריכה בטירווף על כל מה שאת עושה! על כל ההתמודדות הזאת!

את גיבורה אמיתית! פשוט נשמה גדולה!

 

בהצלחה צדיקה שאתת!!

מצטערת שאת לא יכולה לפנות אליי באישי..

 

את תצליחי!! בטוחה בך ומחזיקה לך אצבעות חזק!

ה' אוהב אותך נשמה!!

ה' יברך אתכם תודה רבה 

בעזרתו יתברך!!!

קודם כל שולחת לך חיבוק ענננק ועידוד!!

 

זה ממש קשה את צודקת!!

 

אני גם נמצאת כמעט באותה סיטואציה...

 

גם אמא שלי מראה לאחי הקטנים תוכניות כמו דורה ודייגו..

אני אומרת לאח שלי הקטן (שהוא די מבין שהוא לא אמור לראות את זה)

שלא כדאי לראות את התוכניות האלה.. 

 

זה באמת קשה ומתסכל!

 

אבא שלי כמעט לא נמצא בבית ואז אמא שלי מנצלת את זה...

לדברים לא כל כך טובים וזה מרגיז!!

 

ביב לי פעם סיטואציה עם אמא שלי שהיא שאלה אותי אם אני רוצה

ללכת איתה לברכה שיש שם מציל ובעיקרון זה לא מעורב

אבל יש שם בנים שעוברים ליד הבריכה ורואים את הנשים

אז אני מתוך רצון אישי לא רוצה לבוא איתה והיא מנסה לשכנע אותי..

באחת הפעמים שבאתי איתה אז היא אמרה לי כשיצאנו

"את לא צריכה להגיד לאבא את מה שקורה פה"...כלומר כל הקטע הזה עם המציל והבנים

אז ברור שאני כן סיפרתי לאבא שלי ומאז אני לא הולכת לשם..

 

הקטע הזה של להראות דוגמא לאחים הקטנים הוא פשוט מטריף!!! (אותי לפחות)

 

או שנגיד אחים שלי הקטנים שרים שירים מדורה ודייגו אז אבא שלי אומר להם שהוא לא מסכים

אז הם אומרים לו אבל אמא כן מסכימה... והם יוצאים מזה ממש מבולבלים!!

 

אני נגיד מרגישה קצת חסומה כדי לדבר עם אמא שלי על הנושא הזה..

עם אבא שלי אני יותר מדברת...

 

שיהי לך המון בהצלחה!!!! מעריכה...

 

מקווה שתצליחי בכל מה שתעשי..

את ממש ענקית !!

אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לעמוד בזה.

וואו. תאמיני בעצמך ואל תכעסי על עצמך אם לא הצלחת..

תתפללי לה' שיעזור לך.

האמת שאין לי ממש מה ליעץ לך במעלתי הנמוכה

כאפרהה עלייך אחותיי

אניי אלופה בדברים הנדושים האלה

את מוזמנת לאישי מתוקה

בהצלחה!!

כשאני כותבת משהו אני מתכוונת לכל מילה.

אין מצב שאני לא אכתוב משהו שאני לא מתכוונת אליו.

לכן אני לא אכתוב "מוזמנת לאישי" בתור סיום תמידי שאף אחד לא מתייחס אליו,

אבל כשאני רואה שיש צורך אני אכתוב.

אני חושבת שאין בעייה לכתוב מוזמנת לאישי, אבל רק אם את באמת מתכוונת לזה לא סתם.

כשאלפי בנות כותבות מוזמנת לאישי..וחוצמיזה כתבתי כבר למעלה שאם החבובה שכתבה רוצה לדבר איתך היא לא תצטרך הזמנה..

את חושבת ככה ואני ככה...

בס"ד

 חחחחחח סתם סתם......תקשיבי-לא את כל מה שאני רוצה לומר אני רוצה שבנות יראו פה,יש דבריחם אישיים שארצה לשתף באישי בלבד...לא הכרחתי לבוא לאישי כשאמרתי את זה,אבל גם אולי היא לא ידעה שאני יכולה במקרה להבין אותי ובסה"כ הארתי את עינייה בבקשתי לבוא לאישי...

אבל את צודקת חלקית...כי לפעמים זה לא נעים,אבל מצד שני אני כן רוצה להראות שבאמת אכפת לי ואני רוצה לנסות לעזור ולכן אני כותבת את זה [אני אישית...]

אני מתכוונת למה שאני כותבת.

ולפעמים חבל שבנות לא פונות, או שהן מאנונימי ואז אי אפשר לפנות אלהם. 

יש מצבים שאת רוצה להוסיף באישי, אבל אין לך את האפשרות. 

 

וחבל.

 

מה אכפת לך שאנחנו מזמינים? מה חופר בזה?

 

אבל שאני אוהבת אני "חלשה" מסובך להסביר בדיוק אבל אני מסכימה שאהבה היא חולשה...
קבלי בהבנה אם דיברתי שטויות אני "מחתנת" בתדודה חברה טובה טובה :*

נראה לי.. אני לא איזה מומחית לזה...

כי אהבה זה מהרגש, ולא מהשכל. וכשאתה מתנהג רק לפי הרגש ועושה רק דבריו לפיו אז זה חולשה. השכל מפעיל אותנו לפי מה שנכון. והרגש מפעיל אותנו וזה לא תמיד נכון. או כשאוהבים אז נהיים עיוורים.

אהבה- במצבה הבריא היא נתינה מכל הלב!! רצון לתת ולתת כי אוהבים

(המושג היום אהבה הוא מאוד מאוד מעוות...)

תלות- אי יכולת להסתדר בלי המשהו או המשהו הזה- חוסר עצמאות...

 

זה ממש ממש לא אותו דבר

מקווה שזה נכון, כתבתי על דעת עצמי, זו דעתי האישית בלבד...

צריכים אותו כל הזמן, כל שניה סמס, עדכון, בלה בלה בלה

וגם אם מחליטים שמדברים רק שעה ביום או משהו כזה

אז חושבים כל הזמן מה להגיד לו ואיך להגיד לו 

ואם פתאום הוא יתעלם נכנסים לבאסה ודיכאון

 

יחי ההבדל בין אהבה לתלות. 

מה ההבדל? רצון לתת? לא כזה משמעותי וגם לא דווקא סותר, אפשר להיות תלותי ולרצות לתת

דביקיות יתר לדעתי
ולא,לבעלך שתאהבי אותו בעז"ה מכל הלב לא תגידי מה שאת חושבת? כל רגע תשקלי מה את אומרת? לא.

שבאהבה אוהבים ובתלות תלויים. זה ההבדל.

 

את אוהבת את אחותך? מנהסתם כן..

את תלויה בה? מנהסתם לא..

 

וגם בין בני זוג-

אם יש תלות זה לא האהבה הנכונה.

זה כבר תלות!

צריך להיות תלויים אחד בשני וקשורים אחד בשני [מסקנה משבתכלה] אבל לא ברמה של "תלות".

[לא מצליחה להסביר עכשיו וזה מחרפן אותי. אם אני אצליח מתישו אני אסביר יותר בעז"ה.]

כי אהבה זה משהו שכל החיים בלבלו לכם את השכל עליו

בסרטים, בספרים, בחברה 

ותלות לא

 

כתבת בכללי, תיכנסי לפרטים ותגלי שזה לא נכון. 

אהבה זה ממש לא קשור לתלות.
אני רואה את זה דווקא מההורים שלי-
שאוהבים אחד את השני בלי לשלוח אחד לשני סמסים כל היום ובלי להתגעגע (יש כמיהה. יש געגוע. אבל זה אפשרי לתפקד).
והם אוהבים אותי. זה הגיוני שאמא תהיה תלותית בבת שלה? ממש לא, אלא אם לאמא יש בעיה מסויימת שמתפקידה של הבת לעזור לה. וכנ"ל אבא ובן, אבא ובת ואמא ובן.

מה זה תלות, בעצם?
זה שמרוב אהבה- א"א לדמיין את החיים שלך בלי האהוב וחייבים להיות בטוחים שהוא פה ליד כל הזמן והוא תמיד לצידי ולעזרתי.

תלות לא חייבת להיות בכלל בקשר של אהבה, כשבונים את ההאהבה בצורה נכונה.

תקראי שוב...

המושג היום 'אהבה' הוא מאוד מעוות....!

אנשים מספקים את הרצון של עצמם הרבה יותר ממה שהם נותנים לשני...

ולכן מבואסים ומדוכאים וכו'...

סיימת באותה שאלה, וכבר עניתי עליה...

אהבה זה רצון לתת ותלות בד"כ מקבלים (זה לא אומר שאין רצון לתת בחזרה... כתבתי מאוד בכללי, זה לא נכון לגבי כל אחד...) וזה הבדל משמעותי...

אמא שאוהבת את הילדים שלה היא חלשה?

 

חוצמיזה, אם אנחנו מצווים על אהבה כנראה שזה משהו אידיאלי. 

חולשה זה לא אידאלי.

 

ונכון שאהבה לפעמים גורמת לפעול מהרגש, אבל במצב תקין גם השכל מעורב בהחלטות שלנו, ואנחנו לא הולכים רק לפי הרגש.

אהבה זה מידה שצריך לעבוד עליה הרבה מאוד כמו שעובדים על ענווה ושמחה וכו'...

אם אתם מתייחסות אל אהבה בתור חולשה או דבר תלותי זה קצת מראה שהאהבה שלכן כלפי אנשים היא אהבה שתלויה בדבר. אתם אוהבות בנאדם מסוים בגלל משו מסוים שיש בו.. אתם בעצם לא אוהבות אותו באמת!!! 

העניין הגדול שיש באהבה הוא לאהוב אדם ללא גבול, ללא סיבה... אתה אוהב אותו גם אם הוא יעצבן אותך וגם אם אתה לא הכי מסתדר איתו.. וזה דבר נורא קשה לעבוד על זה!!! לאהוב אהבה אמיתית את האנשים שסביבינו..

אין מצב לקרוא לדבר הזה חולשה!!!

גם בתלות אפשר להיות תלוי במישהו אפילו שהוא מעצבן וקרציה

ולאהוב מישהו שהוא אדם מסריח - זה חתיכת חולשה

כל מה שאתם כותבות, עדיין לא ממש סותר לי אחד את השני

וכשאתה מגיע למקום כלשהו בגלל שעבדת עליו אין סיכוי לקרוא למקום הזה חולשה. כי אתה עבדת על זה, עבדת קשה. זה לא בא לך מתוך מקום חלש, תלותי, אלא מתוך מקום של גבורה. התגברתי על עצמי ולמרות שאני לא מסתדר עם כל הדברים שיש בחבר שלידי אני אוהב אותו. 

לשנוא זה חולשה, כי זה לא בא מתוך מקום שאני עובדת על עצמי לא לכעוס, לקבל. זה בא ממקום שנמאס לי ושמישי עשתה לי רע או שיש בה משו רע, אז אני שונאת אותה כי היא רעה ואני לא יכולה לסבול אותה וכו'. זה חולשה כי אני מוותרת על מישי בגלל כעס\קנאה\כל דבר אחר.

מקווה שהובנתי...

אפילו להפך, לא לאהוב זה חולשה ודבר שדורש תיקון.

בס"ד

 לאהוב אכן יכולה להיות חולשה,אבל מצד שני חוזק..והיא-כמו כל תכונה ורגש שבנו תלויה בך,אם את תהפכי אותה לחולשה או לחוזק אצלך..

אני באה לפתוח שיחה אישית, ואני רואה שזה מאנונימי..

מחוברת עכשיו?רוצה לבוא לאישי?

 

זה קשה כ"כ.
אם תבואי ואם לא - חיזוקים גדולים!

 

חברות טובות באמת זה גם חברות שרבות.

 

רבות אבל משלימות אח"כ.

 

תאמיני לי- היה לי את זה ויש לי את זה כל הזמן.

 

אז מה?

 

לא בא לך ללכת איתה? לא נורא, זה קורה.

 

ב-מ- י-ןחד אם אתם חברות טובות.

 

ואם אתן באמת חברות- דברי איתה על זה- זה לא אמור להיות פאדיחהץ

זה כ"כ קשה, אני ממש מבינה אותך...

אבל תנסי להכנס לראש שלה- אולי היא פשוט לא שמה לב, או שקשה לה..

אולי היא באיזשהו משבר??

 

אם היא מעירה לך על צניעות, (יכול להיות שזה באמת לא פסדר) אבל זה אומר שהיא מרגישה בנוח עם זה,

אז תרגישי גם את בנוח- ודברי איתה!!

אולי זה בהתחלה יהיה קשה, אבל אל תחכי!! תעשי את זה מהר (אם לא למענך אז למענה)

 

באמת, היא לא סתם כזאת, ואולי היא אפילו לא שמה לב לזה..

אולי גם אותה מעצבן משו בך, ואם את תהיי האמיצה שתתחילי לדבר, אז אולי גם היא תצטרף ותסביר..

 

אל תתני לעמך לעבור על זה בשתיקה (עדיין, חברות, וחברות רוצות אחת בטובת חברתה...)

   ואני כותבת לך, כי אני מרגישה שגם לי זה קורה... שגם אני בסיטואציה דומה

 

הלוואי וה' יתן לנו ת'כוחות לדבר... זה ממש חשוב!!

 

בהצלחה נשמה

 

יש לי חברה טובה בטרוף שאנחנו אף פעם לא רבות....

כי אם רק מתחיל להפריעה לנו משהו אנחנו מדברות על זה, וככה נפתרות כל הבעיות.

שבו על גלידה\מלון\אבטיח ותדברו, האוכל ממלא את הרגעים המביכים

 

אני ישתדל בעז"ה..ואוף, אני לוידעת איך להסביר את זה אנחנו עדיין חברות ממש ממש טובות ועדיין זוג וכולם מגדירות אותנו כזוג..אבל מרגיש שיש משו ביננו ואפחד לא שם לב לזה חוץ ממנו..מכירות ת'הרגשה הזאת יש משו בינכם?!

ואנונימית- לא נראלי שזה את..כי לא נראלי שהיא בפורום...

ואני בנתיים לא רוצה לבוא לאישי..תודה לכולם כולם כולם!!

אז זה לא שעכשיו אני לא חושבת ככה, ממש לא!! אבל קחו את זה פחות קיצוני!!תודה!!

שמים לבן בכדי להוריד א תרמת הכבייה של השרפה..

 

ב"הצלחה

קרם על בסיס שמן מוסיף לשריפה של העור!

 

אם שמים קרם לחות, רק על בסיס מים!!!

אבל לא הרבה..ועכשיו כולי עם גירודים!!!!

כאילו אני אלרית לזה, אבל אני לא!

וזה ממש מבאס!!!

היא הצילה אותי מכוויות דרגה ב... שלפוחיות וזה, ועוד בפרצוף!

מצוינת! לשמור בקירור...

[אני איתה עכשיו.. וזה מסריח, אבל עוזר..]

 

 

לכוויות שחסרת ריח

אני מורידה מתי שמתחשק...

וגם אין לי הרבה..וכל החברות שלי אומרות לי שאם אני אוריד הן יהיו מהר יותר ושחורות..

גם אמא שלי אמרה לי ככה ובינתיים אני לא סובלת מיזה כי גם לא רואים אותן...

אז...ניראה מתי זה יתחיל

אצלי זה תלוי מתי יש תור לקוסמטיקאית מתי אני זוכרת לקבוע אליה (לא מסוגלת לעשות לבד, אני ממש רגישה)..

 

יש לי שערות מאוד דקות ובהירות, אז אני צריכה לעשות כל בערך 3 שבועות-חודש.. (כמעט ולא רואים אותן בפחות מזה כשאני עושה שעווה) אבל לפעמים זה יוצא טיפה יותר.. (:

 

בהצלחה

אה..וגם עם מה אתן מורידות?

עם שעווה!!הכי טוב..

 

ויש לי שערות בלונדיניות..אז גם אם פה או שם מחפפת לא רואים

ועכשיו אני קולטת שיצאתי סתומה אבל לא נורא..

אני מורידה עם מכשיר כזה אבל זה עושה רעש ופדיחה כי אחים שלי ישאלו מה זה אז אני לפעמים עושה עם סכין כשהמצב ג'ונגל

ונראה לי שצומח לי בקצב ממש מהר! בערך אחרי שבוע-שבוע וחצי אני צריכה שוב! אבל אולי זה בגלל זלפעמים אני עושה עם סכין?

אני עושה בשעווה אז אני מורידה כל חודש+-

גם שזה פורום סגור. שמחים בשמחתך רק שאין בזה תועלת

נכון שזה פורום שאפשר לדבר בו על כאלה דברים, אבל לא צריך סתם לעשות את זה.. בכוח..

זה לא מוסיף שום דבר, והייתי ממליצה לנעול...

סורי..

אנשות שמחות, וזה דבר שהן לא יכלו לכתוב כל מקום אחר- אז זרמו, תשמחו איתן!

 

לא האנונימית.

אבל כמו שהיא תכתוב שהיא קנתה תחתונים.. כאילו מה זה חשוב..? 

אבל אם זה משמח אותה אז בכיף

וואו, אל תשווי בכלל בין חזיה לתחתונים.

חזייה זה שניםםם עד שקונים עוד אחת, וזה באמת מרגש

תתחדשי!

שהם לא חשובים,

אבל זה לא משנה...כי הם לא בגד תחתון

נו באמת? 

בנוות , אל תייבשו . מה אכפת לכן ? בשביל בנות זה כמו לקנות כל בגד אחר . אם היה פה בנים הייתי מבינה ת'התנגדות , אבל אין

ברור ש3...

כל פעם אחת?

זה לא כמו שאר הבגדים שקונים בתדירות גבוהה יותר...

אם  צריך חדשות אז אחת שתיים לא ממש מספיק...

ואחת מהן ממש לא אהבתי ת'דוגמא שלה . אבל שוורדים

בעזהי"ת

 

כולנו בני אדם וכולנו נופלים, כולנו 'מחפפים' במצוות כאלה ואחרות, בכוונה או בטעות, ברצון או בלא רצון..

 

וזה לא הופך אותנו לדתיות פחות.

ולחזור בשאלה בגלל זה, זה ילדותי בעיני. זה 'הכל או לא כלום'.

בשאלה רק בגלל זה.. יש לי סיבות נוספות שאני לא אכתוב כאן. תאמיני לי שלא זרקתי 17 שנות חינוך על דברים שוליים... למרות שלדעתי זה בכלל לא שולי. אבל שוב, זו דעתי וזו דעתך, וזכות כל אחת לחשוב מה שהיא מאמינה.

של בנות דתיות שלא אכפת להן מההלכה! וזה מתבטא לא רק בלבוש, ובעצם, לא רק אצל בנות..

אני ממש מבינה את התסכול! אם את מאמינה במשהו, תעשי אותו עד הסוף, אם לא, אז לא!

אבל אני מתחרפנת מיזה שלאנשים מאמינים פשוט לא אכפת מההלכה וממה שהרב יגיד!

גם לי קשה עם זה.

אני לגמרי מבינה את התסכול.

כי גם לי יש אותו.

בדיוק חשבתי על זה אתמול..

תמיד כשאומרים לאנשים כאלה שהם חפיפניקים אז הם מתחילים להתעצבן ולהתקומם שהם לא,

אבל תכל'ס - הם כן!

אם אתה לא הולך אחרי האמת שלך עד הסוף, בלי קיצורי דרך (!!!), אז זה בהחלט 'חפיף'. איך אתה יכול לעמוד מול עצמך במראה ולדעת שלא אכפת לך לחפף בתחומים שלא נוחים לך?!

 

שיהיה ברור:

אני לא מדברת על אנשים שמנסים ממש להשתפר ולא מצליחים. אני מדברת על אנשים שזורמים עם החיים וזה בכלל לא מזיז להם (ויש כאלה מלא..). אנשים שעושים מה שכולם עושים כמו רובוטים. כאילו זה ברור שכך צריך להיות. לא עוצרים וחושבים אולי יש כאן בעייה.

זה באמת כואב לראות את זה..

מעניין שבדיוק אתמול חשבתי על זה.

(יערול אם אני טועה תתקני אותי...)

 

לפי מה שהבנתי היא לא אמרה שמי שקשה לה קצת והיא לא שומרת ב100% על כל המצוות אז שתחזור בשאלה

אלא, שתתחזק, שלא תוותר לעצמה! אם זאת האמת אז שתילך איתה עד הסוף...

זה באמת קשה...

אבל היא מעוררת אותנו לשים לב לזה ולא לחשוב שזה בסדר לשמור על ההלכה הזאת ועל ההלכה הזאת לא,

ברור אבל שכל אחת יש לו את העבודה האישית שלו ואסור לשפוט אף אחד, וגם א"א הכל בבת אחת...

אבל צריך להתקדם!

והיא באה לעורר אותנו...

וזה גם מתאים לחודש אלול

תודה

 

(ונראלי שלא סרתי אותך- פלספנית, רק ניסיתי לחדד את הכוונה שלה... מקווה שלא טעיתי, זה בכולופן מה שהבנתי...)

בס"ד

 בתור חוזרת בתשובה[או יותר נכון מתחזקת]-

היה לי מאוד מאוד קשה [במיוחד במסעות ומחנאות של בני עקיבא] לראות את זה....כאילו-מבחינת התפיסה שלי או שאתה שם עם כל הלב או שלא בכלל,ואזזז התחילו הקשיים והנסיונוץ והנפילות...ופתאום באמת התחלתי להרגיש כמה שזה קשה..!גם פעם אחת הרכזת שלי אמרה לי-לא כולם עם תפיסה כזסאת ולא לכולם כל כך קל לעזוב הכל ולהיות 100%,זה קשה...זה לא מאי רצון או רוע כביכול...זה מבחינת הקושי...

וואי, את צודקת...

את אמיתית עם עצמך לגמרי...!

באמת שאני מסכימה עם מה שכתבת, אבל זה התפקיד שלנו, של כולנו בעצם,

לדרבן אנשים (או יותר נכון אנשות) לשמור על המצוות כמו שצריך, בלי חיפופים (זה כולל דוג' אישית...)

אבל צריך תמיד לדון לכף זכות, בדור שלנו יש שפע (גם חומרי וגם רוחני...)

וזה גורם להרבה מאוד בלבולים וקשיים בעבודת ה'...

 

 העובדה שציינת לא צריכה ח"ו להרחיק אותנו מהדת אלא להיפף! לגרום לנו לרצות יותר ויותר להתקרב לקב"ה,

ולזכות לקרב עוד יהודים אליו...

צדיקה!

חזקי ואמצי!!

תמשיכי ללכת אחרי האמת כמו שאת יודעת!!

שנזכה כולנו להתחזק ולחזור בתשובה שלימה במהרה!!!

ואוריה, אם לא אכפת להם מדת - אז הם לא יישארו עם זה כל החיים. 

תתפלאו כולכם

(או קצת..)

אם מיתוך רצון לקיים רק מה שקל לי ונח לי

או מתוך קושי, אדם שקשה לו ומנסה להשתפר ולהשתדל ובגלל זה הוא עדיין לא שומר 100% על כל ההלכות הוא לא כמו אדם שבלי סיבה מרשה לעצמו לחפף...

וזה הזמן לעשות באמת חשבון נפש...

(גם אדם שעושה רק מה שנח לו, מה שהוא עושה יש לו חשיבות ובהחלט אסור לזלזל בזה...!)

ומזל שיש גם דברים נוחים.

 

וגם אם זה מהמקום הזה - אז לפחות הבנאדם הזה מקיים מצוות? מקבל על זה זכויות? יופי 

כן צריך לשאוף שזה יבוא ממקום טוב ואנאערף אבל גם אם זה בא ממקומות אחרים אין בזה שום דבר רע.

 

אני בנאדם שמקיים מצוות, כי חוץ מזה שאני מבינה את הטעם שלהם הם גם נוחים לי

כיסוי ראש נגיד? לא מבינה את הפואנטה וזה גם קשה לי

גם לשים חצי זה מבחינתי מאמץ - אז השאיפה שלי זה להגיע לפחות לזה ולא לא לשים בכלל

די לשפוט בסדר? 

 

גם דברים קטנים ממניעים 'טיפשים' שווים משהו, ואין פשוט אין לכם זכות לזלזל או לצאת בהצהרות. 

זה באמת לא כיף לראות שיש בנות שנכנסות לדוג' למעיין עם בנים בגופיה,

 

ואח"כ מתלבשות כאילו הן הכי צנועות שיש.

 

אני חושבת שהמטרה שלי היא להיות אמיתית עם עצמי.

 

זה מחרפן לראות, אבל זו בעיה שלהן,

 

ןשהן לא מודעות לזה,

 

או שנוח להן לחיות בסתירה עצמית..

 

לא יצאת בהצהרות וחוץ מזה שאם תקראי שוב את הדברים שלי תראי שלא שפטתי אף אחד\ת

את לא סותרת אותי, ולכן לא הבנתי מה הפואנטה של התג'..

(תקראי את הסוגריים שוב...)

(וגם לא אמרתי שדברים קטני ממנעים 'טיפשים' לא שווים (חוץ מזה שאין כזה דבר מניעים 'טיפשים'...

נשמה- לא שופטת אף אחד, אשרייך על מה שאת כן עושה...

זה לפי איפה שהנקודה האדומה נמצאת...

כאילו ברגע שקיבלתי הייתי סבבה כזה ואז אחר כך זה היה כזה- למה?! לא רוצה!! זה אומר להשתגע כל חודש למשך 5-6 ימים עם גועל ולכלוך ומצב רוח ברצפה וכאבי בטן לפני..

אבל לא יודעת.. מתרגלים! זה אומר שגדלת ואת מוכנה להכנס להיריון!!

תתעודדי נשמה! זה לא כזה נורא..

 ערב לפני אח שלי בעט לי בבטן ממש חזק (אני שכבתי והוא פשוט בעט ממש ממש חזק) ואמא שלי אמרה לו "השתגעת?! יכול להיות לה דימום פנימי!" ובבוקר קמתי ב 6, (וזה היה ממש מזל כי בדיוק היו אצלנו אורחים וישנתי עם אח שלי הקטן בחדר) ובאתי מפוחדת לאמא שלי "אמא יורד לי דם" 

 

קיצר, אז היא אמרה לי והסבירה לי (אחרי שהיא שאלה אותי מאיפה זה ועלתה על זה שזה לא דימום פנימי ב"ה...)

 

זה נכון שזה מציק לפעמיים וזה, אבל ב"ה שיש לך.

זה עוד יותר סיוט כשאין לך.

זה הרבה יותר מלחיץ ומעצבן.

 

ולא הייתה לי בעייה עם זה כי עד שקלטתי מה זה אומר כבר לא היה לי כ"כ מעצבן

אני בוקר אחד קמתי ופשוט הייתי בטוחה (מין נבואה כזאת) שיהום אני יקבל ולא רציתי ללכת לבי"ס...אבל אמא שלי לא הסכימה לי להשאר ובבי"ס לא זזתי בערך..שקשקתי מפחד ואז בסוף אחרי הצהרים בבית קיבלתי.....

 

 

 

 

כ"כ התפללתי שזה יהיה בבית ו...ב"ה

זה מצב בסדר אם זה יוצא לי לא מסודר?

פעם ראשונה היה בי"ז סיוון אח"כ י"ב תמוז אח"כ א' אב אח"כ כ"ה אב...

 

 

זה כילו כל פעם ממש ממש שונה..אני לא מבינה מזה...

לרוב הנשים לפחות בהתחלה זה לא מסודר ואחרי כמה שנים מסתדר ויש כאלה שגם לא מסודר להם אפעם וזה גם תקין כל עוד ההפרשים נורמלים...

אני קיבלתי בבת מצוה ולא ידעתי שזה מחזור (לפעמים בפעם הראשונה זה לא כ"כ דם..) ויומיים אח"כ קיבלתי בבי"ס והתקשרתי לאמא שלי והיא היתה בטוחה שזה רק פצע ואז כשהיא חזרה הביתה היא ראתה   ת'אמת? שבכלל לא כאב לי! אז פשוט התרגשתי

בס"ד 

"אמאאא קיבלתי?!!!ישל דםם!!! מה עושים!?!?! "

ואמאשלי כולה רגועעה..שלווה..בסבבה,מה,דברים כאלה קורים בכל יום..

הרגועה.. לא נלחצתי או משהו..

גם ב"ה אני לא מרגישה את המחזור. לא כאבים, לא מגעיל (בד"כ זה יוצא רק בשירותים), אז אני די סבבה עם זה

בבוקר לפני שהבנים חזרו מהתפילה, פתאום ראיתי, אז יצאתי מהשרותים ואמרתי לאמא שלי:"יש לי דם בתחתונים.." וזהו.. היא התרגשה יותר ממני

כי ידעתי על זה הרבה..ותיארתי לעצמי שזה יבוא כל רגע.

וזה לא תפס אותי בזמן לא נוח כמו בצפר או משו.

סתם הייתי בבית והלכתי לשירותים וקלטתי שהנה זה הגיע-קיבלתי.

אז שמתי פד והמשכתי את היום כרגיל..

בסוף בערב סיפרתי את זה לאמא שלי כזה באגב..כדי לשתף אותה.

ממש לא ריגש אותי העניין..רק קצת עיצבן אותי.

כי פד זה דבר מציק!

היא גדולה ממני..

 

ואמא שלי הרגיעה אותי ואמרה לי לחכות עם זה..

 

רק אחרי חצי שנה נודע לי שהיא לא קיבלה עדיין בחיים.

(שבוע אחרי זה היא כן)

אבל אח"כ אחיות שלי עשו לי מסיבה בחדר,
והבנתי שזה שמח.

 

וכמה שהדבר הזה מעיק ומעצבן הרבה פעמים..
ולרוב כשמקבלים אותו זה 'מה הוא 'נתקע' לי עכשיו באמצע החיים?'
זה אחד הדברים הכי הכי משמחים!
זה אומר שהגוף בריא, שהגוף מכין את עצמו...
ויאאאא! באמת באמת מזל טוב!
סיבה לריקודים!

יש רופאים שאומרים עד 18...
ואני קיבלתי אחרי גיל 15 (סוף ט') והכל בסדר והוכחה המתוקה שלנו נמצאת פה לידי ואני מכירה מישהי שקיבלה בגיל 16 וחצי והיא בההריון השישי שלה...
בקיצור אין לך מה לדאוג!

זה לא הופך אצ זה ללא תקין.. גמני קיבלתי אחרונה אולי אחת לפני וזה לא אומר כלום חוץ מזה שכשתקבלי תהיי יותר מוכנה לזה נפשית כי את יודעת מה זה ומכירה את החוויה מהחברות וכו' תהני כל עוד אין לך

אני קיבלתי ממש מוקדם והייתי שמחה אם זה היה בא בשנתיים איחור..

זה היה ביום האחרון של כיתה ז'..

זה היה כזה:"הנה.. זה הגיע".

 

הודעתי לאמא שלי ושלום על ישראל

לא היה לי..

קיבלתי בבית ספר אבל חיכיתי עד הערב כי התביישתי להגיד לה.. וגם כל הזמן היה מישהו לידה.. קיצור התחלתי לבכות לא יודעת למה... ואמרתי לאמא שלי: אמא, יש לי דם..

אז היא נתנה לי תחבושת.. ואז היא נסעה ללא יודעת מה עם אבא שלי [לא עקרוני לאן...] והיא התקשרה לשאול מה קורה וזה ואז היא אמרה לי : תספרי לאחותך מה היה היום.. ולא הבנתי מה עד שנזכרתי.. ולא רציתי! כאילו זה אישי! וכיתה ו'! אבל אמרתי כמו סתומה, ואז יצאתי עוד יותר מפגרת אחותי אמרה לי : לא היית חייבת לומר לי...  חחח

 

אבל - - אני לא מקבלת קבוע מאז שקיבלתי פעם ראשונה לא יצא שקיבלתי 3 פעמים ברצף באותו זמן.. זה בד"כ יוצא או פעם בחודשיים או פעם בחודש אבל נגיד התחיל ב-א' ונגמר ב-ז' [יש לי שבוע שלם ] אז לפעמים יוצא שפעם הבאה אני יקבל ב-ז' וייגמר בי"ג ואז יתחיל בי"ג וכן הלאה.. זה קרה פה למישהי והסתדר לה? זה נורא או לא?

אנחנו לא רופאות פה..

את יכולה לראות מה כתבתי למעלה לאחת האנונימיות על אותו נושא..