אוקיי, יש לי חבר ואנחנו ביחד כבר שנה.
אבל בזמן האחרון התחלתי לדבר עם מישהו (אחר) בשחנ"שים כי הוא מאוד רצה לפרוק ולדבר, וכנראה שאני הייתי הבן אדם המתאים ובמקום הנכון ובזמן המתאים (מכירות את זה...)
ועכשיו, אני פתאום חושבת על איך שזה שאני מדברת איתו הוא בן אדם כ"כ יותר טוב ועמוק מהחבר שלי. ואיך הוא מתנהג אלי כ"כ הרבה יותר יפה. אני מעריכה אותו בתור בן אדם.. יש בו מן משהו אצילי שאני מאוד אוהבת..
בניגוד לזרימה ול'אחוקיות' שיש לי עם חבר שלי.
איתו אני מרגישה הרבה יותר בת, והרבה יותר מכובדת.
אבל מצד שני בכלל לא רבתי עם חבר שלי.. וזה לא שרע לי איתו. פשוט איתו (השחנ"ש) יותר טוב ונעים לי.
מה עושים?!
נ"ב- אני לא ילדונת בת 15 (בלי לזלזל כמובן).. אני כבר במקום של קשרים רציניים.
למה זה מגיע לי??
ואז היא מנסה לעודד אותי "כשאבא במחשב הוא לא שומע כלום ותוך כדי היא התחילה להתפוצץ מצחוק והצחוק של אימא שלי וואי וואי..
] והוא עזר לו להתמודד עם זה מבחינה פסיכולוגית וגם פרסם את הסיפור..)