איך נותנים לו ביטוי?
כי אני כלכך מתגעגעת אליו....
דברים כיפים
דברים שאת אוהבת לעשות ... 
בהצלחה יפה .. (:
מה הוא עושה עכשיו? איך הוא מרגיש?
טוב לו? הוא בכלל זוכר אותי כמו שאני תקועה איתו בראש?
אז עשינו בחכמה וניתקנו קשר, ונכון, זה לא חזק כמו לפני כן...
אבל ה'! אני מתעסקת בזה המון! ומתגעגעת לשיחות ולצחוקים
ולמצברוח הטוב שנהייה לי תמיד בעקבותיו...סוחף כזה...
אני חושבת.. מה, ואם זה לא היה בעצם טוב שנפרדנו? אולי בעצם היינו צריכים לעשות משו אחר?
פיוווו איזה בילבול ראש...
והמחרפן הוא שאני לא יודעת מה הקטע שלו בכל הסיפור הזה...
ניראלי אני הדבילית היחידה..ואיך הגעתי לזה בכלל?...?!?!
(אני פותחת השרשור)
מוקם ברגע זה פצל"ש הרי הוא ניק בפי העם,
שקורא לכל אותן בנות אהובות שאינן רוצות להזדהות,
אך ראשן תפוס מקצתו רו רובו או כולו
במחשבות וברצונות ובתהיות רבות.
מוזמנות להיכנס 
שם משתמש- שקר החן והבל היופי
ססמא- אישהיראתה'היאתתהלל (אישה יראת ה' היא תתהלל- רק בלי רווחים..)
שנהנה לנו 
ניק בלי ראש
]בדמייך חייבס"ד
איןן ד'!!פשוט פקחת לי את העיניים,הייתי כ"כ מרוכזת בעצמי!!כ"כ מרחמת על עצמי,על כמה מסכנה אני וכו וכו!!ובנאדם פשוט מדהההההייייים בא ומראה לי,שלא-אני לא מסכנה!!כמה כוחות נפש צריך בשביל להקים חיים חדשים,ועוד לקחת על עצמך עוד חיים-פשוווט מדהים!!כמה אני קטנטונת וכמה יש לי עוד ללמוד
!כמה אני צריכה להפסיק עם הרחמים האלה,ולזכור!תמיד תמיד!שהקב"ה יתברך עומד מאחורי כל זה,ואם רק אבקש!!!אקבל מהיד הרחבה והפתוחה שלו כל מה ששארצה,אבל רק כשאבקש....ברגעים הקשים ביותר הוא עוטף אותנו בכ"כ חום ואהבה!ואנחנו אפילו לא רואים את זה,
כן!!ברגעם הכי הכי קשים,איפה שהלב קורס מצער ומכאב,מאותה הנק' שאתה חושב ש...אתה כבר לא יכול יותר!!אתה רק פונה אל אבא הרחמן והמתוקי הזה-ומבקש ממנו את הכוחות,לא להתיאש-רק לבקש ממנו" ד' תן לי את הכוחות"
ומיד את נצברת בכוחות חדשים,מיד אתה מגלה תובנות שלא היית מגיע אליהם...עקבות בחול-למי שמכיר את הסיפור,מתקשר לפה כ"כ!!!!!ואי..איזו שיחה מדהימה!!!!!!הייתי כ"כ צריכה את זה,שהייתי במצב של "אני ואני ואני מסכנה ורחמים עליי" ו..פשוט!!נתת לי סטירה כדי להעיר אותי!![במובן הטוב..כן?
]
ו..פשוט הבאת לי את האישה המדהימה הזאת,שהייתי בטוחה שאינלי כח נפשי לזה עכשיו-אבל היא מילאה אותי בכ"כ הרבה!!!!באלי לעשות עכשיו טוב!באלי להתחיל שינוי!באלי לנקות את עצמי,לטהר את עצמי,לבנות מחדש!
כ"כ באלי עכשיו-ואני גם אעשה!!ובכל דבר שאעשה,אדע תמיד תמיד שזה מאיתו יתברך,וכל מה שקורה לי כ"כ כ"כ לא מובן מאליו!!!
ואמונתך בלילות
אבל גם להגיד בבוקר חסדיך...
טוב להודות לד'
בדמייך חייאחרונהדי ארוך... סתם פריקה שמיועדת לאנשים מסוימים... לא צריכות לקרוא אם אין לכן כוח...
האמת היא שהבנתי מזמן. ידעתי את זה. חשבתי את זה. גם אמרתי את זה. לעצמי. וגם לכן, קצת.
אבל האמת...
שהמשכתי להתנהג כאילו הכל כרגיל. השתדלתי לפחות. כי באמת שאני לא יודעת מה לעשות עם הדבר הזה. לא רוצה, לא יכולה, לאבד יותר. לפחות לא עכשיו. לא ככה.
ובכל זאת... אני מאבדת. הן מתרחקות, החברות הכי טובות שלי!! אלה שהכי חשובות לי!!
והשאר מתקרבות... אין בעיה עם השאר. אתן אחלה, באמת. אבל אתן לא מחליפות אותן. והן... הן לא מבינות. גם כשניסיתי להסביר. לא מבינות איפה הבעייתיות. אני רוצה לדעת, באמת באמת!! אני לא חסרה לכן?? אפילו לא קצת?? אני יודעת שיש לכן אחת את השניה. אבל זה מחליף? ואני יודעת שאני באה לפעמים לדבר. אבל כ"כ פחות!
אני יודעת שאני בכללי מחייכת וצוחקת, מדברת גם איתכן מידי פעם. אבל זה לא אותו הדבר!! גם לא ביקשתי שיהיה אותו הדבר!! אבל הייתן חייבות כ"כ להתרחק? כ"כ לפגוע? פעם הקשר בנינו היה חזק! חברות טובות באמת!!! ועכשיו? עכשיו יש לכן אחת את השניה... ומה אני בשבילכן בכלל???
אמרתן לי בפנים שאתם לא חושבות ששיניתן משהו. וגם אמרתן עוד כמה דברים. שכאבו לי. וכואב לי. עדיין. מצטערת... אני מנסה להתגבר וחושבת שגם די מצליחה. ועדיין... זה תקוע לי בראש. לפעמים. ואתן לא שמתן לב. ואם כן-לא הגבתן. אני לא שיניתי התנהגות בעקבות זה. כי אם לא הבנתן לבד... ואפילו לא לבד... כבר באתי! אני לא יודעת מה לעשות...
אני מרגישה גם פטתית נואשת בנוסף לכל. אבל בהתחשב בזה שאיבדתי את שתי החברות הטובות שלי ככה, אני מבינה למה כואב לי. וכואב. בגלל הכל. וכי אתן חסרות. גם אם זה לא הדדי...
אני שמחה שטוב לכן ביחד. באמת. אכפת לי מכן! אני רק לא חושבת שהייתן צריכות להכאיב לי כ"כ בדרך.
סופריקה.
אל תדאגי, בסוף הם יבינו שזו טעות סתם לעזור אותך,
כי את באמת נשמה!!!!
יהיה טוב, ואל תפחדי להגיד להן את מה שאת מרגישה!! לי לפחות זה ממש הוריד אבן מהלב.. הבינו אותי ואני אותן וזה היה ממש סבבה...
ב"הצלחה !
/
פוסעת בחול...אם אפשר לשאול...
למה קשה?
ולמה את מוכנה בכל זאת לעשות את זה?
כי מתוך רחמים, זה לא שווה את זה. ואם את עושה את זה למרות שאת לא רוצה, אל תעשי כי זה לא אמיתי ורק יהרס יותר.
אני חושבת שלפחות תנסי לדבר איתה ולהסביר לה. וגם להגיד למה... כי אם זה לא מגיע לה, אל תעשי לה את זה. לפחות לא ככה.
אולי אני מכירה אותך.
אולי לא.
מקווה שלא... ככה גם הועלתי למישהי אחרת אז יצא מזה משהו טוב.
וזה כי לפעמים קשה להיות חברה של מישי בתקופות מסויימות ..
וא"א לדבר עלזה .. כי היא לא בדיוק אשמה..אולי אני? זאת שאשמה בכל זה..
אבל כרגע קשה לי להיות חברה שלה כמו פעם.. ואני יודעת שזה הכי מעליב בעולם.. אבל- באמת שאני עובדת על עצמי!
ואני מוכנה בכ"ז לעשות אתזה כי אני מרגישה רע עם עצמי! וזה לא קשור הרחמים.
הלוואי שהיא תוכל לעזור לי.. אבל אין לה איך.. וגם לי אין.. פשוט לקוות שעם הזמן זה ישתנה בעז"ה..
ותנסי.. אולי לחשוב מה גרם לה להתנהג ככה..בטוח יש סיבה.. אני יודעת מה הסיבה אבל לא נראלי שאיי פעם אצליח להגדיר אותה בצורה מדוייקת ונכונה ובטח שלא אצליח לדבר עליה עם חברה שלי..
מצטערת אם פגעתי בדרך הסתכלות שלי.. באמת שאני מרגישה עם עצמי ממש רע.. ומנסה לעבוד עלזה..
ובהצלחה לך..
תקשיבי... אם את לא רוצה להיות איתה כרגע, היא תרגיש... חברה טובה אמורה להרגיש.
לא שאני מסכימה עם זה שחברות זה יויו וכשבא בטוב אז אני חברה שלה וכשלא לא כי זה ממש לא עובד ככה.
אם היא אשמה-שתתקן.
אם את-....
אם את מרגישה שקשה לך להיות איתה, תדברי איתה! תסבירי לה את זה! את לא חייבת אפילו להסביר למה... פשוט תתנצלי, ותנסי כמה שיותר להסביר את עצמך, לגרום לה להבין אותך ולהבין מה את רוצה... זה גם סוג של פוגע אבל לא ברמה שמישהי פתאום מתנתקת ממך ואח"כ אומרת שהיא לא מרגישה את זה...
חלק מהעניין בחברות זה התמיכה, וזה כבר תלוי בילדה, יש כאלה שתמיכה בשבילן זה לשתוק, יש פשוט להקשיב, יש לדבר ולעזור, ויש... לתת את המרחב כשצריך. מרחב-לא ניתוק... ניתוק זה כבר יותר מסובך...
חברות מתוך ייסורי מצפון לא תגיע רחוק...
בהצלחה גם לך... ולחברה שלך...
ומשהו שאת יכולה לעשות עם עצמך- לקחת מחברת וכל יום לכתוב על עצמך 5 דברים טובים שראית היום בעצמך.
ולא לוותר. כל יום כל יום.
זה נשמע מצחיק אבל זה באמת טוב.
תנסי, מה תפסידי?
סליחה שזה לא פה, פשוט פה זה יצא לי לא מובן כ"כ...
אין לך מה להתבייש ממני אשמח לעזור כמה שאוכל!!...
בשורות טובות וכול טוב
.
תמיד קראתי פה את זה ואמרתי לעצמי: וואי,שיא השטויות,זה כ"כ לא הגיוני להתלהב מהדברים הקטנים האלה ולהיות כ"כ מרחפות בסביבתו..
אבל עכשיו אני חווה את זה,ואני בהלם מעצמי!
לפעמים אני מענרת את עצמי ואומרת: ווהו,תנשמי! ![]()
מה אפשר לעשות??
"אהבהה יש באוויר! התגשמות חלוםם
"
ברשימת חברים יהיה עם נקודה אדומה אבל בסוגריים שכתוב לך את מספר האנשים המחוברים זה יהיה כולל אותו.
מקווה שזה מובן..
להיות זאת שמקשיבה, זאת שנפגעת.
אבל לא אומרת.
אותה אחת שיודעת מה קורה איתך, אבל אין לכלים לעזור.
היא חושבת על דרך, על פיתרון.
ולא מוצאת אותו.
זאת ששם בשבילך כשקשה, שכואב, שעצוב, וגם במצבים השמחים..
לא אכפת לי שיקרה לי משהו בשביל לעזור, לזה שכואב וקשה, לזה שעצוב.
אבל בעצם זה אני פוגעת בעצמי- על הדרך.
ת'אמת?! זה לא מה שאכפת לי.
אבל לאחרים כנראה כן, וכדי שאני לא אפגע בעצמי, שאני לא אכניס את עצמי למצב של להיות כל הזמן עם האנשים שצריכים אותי.
היא רוצה להוציא אותי מהצב הזה.
אבל מה שהיא לא יודעת שזה יפגע בי, זה יפגע בי יותר מכל שאר הדברים שאפשר לעשות!
אני לא אהיה אותה אחת, אני אהיה אחרת.
לא ההיא השמחה, שצוחקת, שמלאת חיים מעצם זה שהיא יכולה לעזור למישהו.
זה כייף! זה כייף לדעת שאתה יכול להיות שם בשביל האנשים האלה!
שיש מישהו בעולם שגם כשכואב וקשה לו מעריך את זה שאת שם.
אבל החיים אחרי הכל לא כאלה קלים, יש תקטעים הקשיים.
הכואבים!
ועם אותם אנשים זה לא קורה, אין כאב איתם.. יש תכאב שלהם, שלאט לאט מתפוגג.
איתם כייף
טוב לי איתם, כמו שאמרתי.
זה משמח היכולת לדעת שאת עוזרת.
אבל כשבאים ואומרים שאת בדרך פוגעת בעצמך, שאת לא יכולה להמשיך לעזור.
שזה לא טוב.
זה כבר קשה, זה פוגע.
לא בא לי להפסיק לעזור, בא לי להיות שם בשבילם!
למה למנוע את זה ממני?
במקום לעזור זה רק יפגע, באמת!
למה אתם לא יכולים להבין? הלוואי ויכולתם..
בנתיים אתם לא.

אם הבנתי אותך נכון אז את עוזרת מלאא לאחרים
דיי על חשבונך...
אם כן (וגם אם לא) את מוזמנת אליי באישי בכיף 
בס"ד
בשנייה שאת רואה את זה כנסי לאישי ותכתבי לי!!דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
וקצת כעסתי על זה שהרב ישר סטר את הנער ואמר לו על הישיבה שלו דברים כשהוא לא יכול לדעת..
במיוחד אחרי שלמדנו באמונה שתשובה צריכה לבוא מאהבה ולא שכל הזמן מפחידים אותך עם עונשים בעולם הזה ובעולם הבא...
זו לדעתי לא דרך להחזיר אנשים במיוחד לא כאלו שצריך להחדיר בהם את הדת..
זו כמובן דעתי האישית בלבד,
אבל אני חושבת שלא צריך להתייחס אל כל מילה שלו כפסק דין. בוודאי שיש תשובה מאהבה!!
נכון שהוא צודק בחלק מהדברים שהוא אומר על ההפרדה,
אבל הוא מחזיר אנשים בתשובה בדרך של הפחדה ואיומים ודיבורים על גיהינום וגוג ומגוג...
לא אוהבת בכלל, ולא מסכימה עם הדרך שלו.
חוץ מזה שהוא ממש משפיל את הבחור הזה, מדבר אליו לא יפה, וגורם לקהל לצחוק עליו בלי סוף.
אחרי הכל הוא רב ואני מכבדת אותו והכל ,
יש לו המון זכויות , והוא החזיר המון אנשים בתשובה ..
אבל הוא מעליב ופוגע .. ולדעתי זה קצת חילול ה' ....

באופן אישי- אנלא רוצה לזלזל ברב אז אנלא יגיד מה אני באמת באמת חושבת- אבל אני באמת לא אוהבת אותו בכלל, במילים
מועטות. לדעתי כמו ש'סתם אחת' אמרה, הוא מחזיר בתשובה מפחד וזה לא בסדר. הוא משפיל אנשים .. לפני התורה ולפני הכל,
ואהבת לרעך כמוך!! זה פי אלף יותר חשוב!! אז מזה משנה אם אתה רב גדול או לא וכמה אנשים החזרת בתשובה אם אתה
משפיל אנשים בצורה מזעזעת, ליד כל הקהל באולם וליד כל המצלמות!!
מצטערת אם זה יצא בוטה או לא מכבד, אבל אני באמת כתבתי מהלב, או יותר נכון מכאב ..
זה די לשון הרע להגיד אפילו אני לא ממש אוהבת תרב הזה..
כי בכ"ז הוא רב וזה ... וגם אם אתן לא מסכימות אז.. לוידעת..
לדעתי עדיף לשתוק ולמחוק שרשורים כאלה..
סתם לשון הרע מיותר. וזהו. 
אם יש רב כזה שבנות לוקחות את הדברים שלו כפסק הלכה וכדברים שהם קודש ואסור לגעת בהם,
מותר, ואפילו חובה שנגיד את דעתינו, ואמרנו את זה בשיא העדינות.
זה שהוא רב לא פוטר אותו מכמה דברים חשובים...
לילה. השעה מאוחרת.
יושבת על המיטה, מכורבלת בשמיכה, וחושבת.
אני מסתכלת מסביבי, על הבנות הנמות בשלווה. חיוך עדין פרוש על שפתיהן. חיוך חסר דאגות, חיוך מאושר.
ופתאום, כאב חד בחזה. תופס, כואב. זה מערפל לי את החושים למספר שניות. עוצמת את העיניים בליאות, ופותחת. אה, מי ייתן ואפתח אותן למציאות אחרת...
מה, האם זה כ"כ מופרך? לא הגיוני? לא הגיוני שילדה שעד לפני לא הרבה זמן היתה שמחה ומושרת, תמשיך להיות כזו? לא הגיוני לחלום ולבקש שיפסיקו לנחות עלי צרות בזו אחר זו? לא הגיוני לבקש עולם טוב יותר, שמח יותר, עולם שבו לא נלקחים לי אנשים מהחיים אחד אחרי השני?
והכאב חוזר.מחכה שהוא ייגמר, אבל הוא לא ממהר לשום מקום. מסביבי כולם מאושרים, ולכאב אין לב אחר לשכון בו. רק אצלי, בלב, יש סדקים, שאותם הכאב אוהב. אז הוא חוזר, וממלא. ואיפה שהוא לא מצליח להגיע, יש פחד. פחד עצום, שמשתק אותך. פחד שלוחץ לך על העיניים, ועל הבטן, ועל הלב. ומכאיב לך. מכאיב כ"כ.
ואז, כאילו הם לא מספיקים, זה מגיע. הלמה. אימתני ומאיים, מערער הכל. למה. אוי, למה?! למה?!
וזה לוחץ. על העיניים, ועל הדמעות.
ואז הן פורצות. חמות, גדולות,זולגות. ואני ממהרת למחות אותן, כדי שאף אחת לא תראה. מה פתאום, הכל בסדר. הכל כרגיל. חוץ ממה שלא.
אני מתגעגעת. מתגעגעת אליו. מתגעגעת למשפחה חמה ומאושרת שנפגשת בשמחות, ולא בלוויות. משפחה שנפגשת באושר בשבת, ולא משפחה הלוחשת במסדרונות בית החולים.
אני מתגעגעת. מתגעגעת לאבא שלי, שפעם היה שמח, והיום כבר לא. מתגעגעת לצחוק, להמולה. והכי, הכי מתגעגעת- לעצמי.
לאני הפשוט והשמח, החלק והרגיל. לאני שהכל בסדר, באמת.
מתגעגעת ללילות, שהייתי נשכבת במיטה עם החיוך הזה, שפרוש עכשיו על פני החברות שלי, נרדמת בשניה, מלאת צפיה וכוח ליום החדש.
מתגעגעת לחלומות הטובים, היפים, על הצחוק המתגלגל.
מתגעגעת, ויודעת שהלילה הזה לא יהיה כך. הלילה הזה, יהיה שוב, כמו קודמיו, לילה ארוך וסיוטי. לילב מתמשך וכואב, לילה של מחשבות ובדידות. לילה של געגוע, וחושך.
ואמונתך בלילות.
אין לי מילים אחרות לתאר את מה שעובר לי בגוף חוץ מוואו וצמרמורת ענקית!!
בס"ד
תדעי לך-שאני ממש לא בנאדם שמתרגש מדברים,בטחל שלא בוכה-ועכשיו ישלי דמעות על הלחיים!!!את ריגשת אותי מאוד,נכנסתל לי ללב בחץ ,בשניות!מדהימה!
הרגשות שלי מבולבלים, עצוב,מרגש,מצמררר!!! לא קל לגרום לי לבכות לפני אנשים ולהודות בכך אבל אני דומעת!!!
אוהבת אותך נשמה!!!
אני יודעת מי את, נכון?
אבאלה. מרוקנת אחרי היום הזה. פשוט שום כלום. אין שם כלום בפנים.
אין לי כח.
בכלל.
לשום דבר.
דיייי.
אפילו לא גרמת לי להתרגש או לבכות. נגמרו לי הדמעות להיום. בכיתי כמו שבחיים לא.
ועכשיו אין שם שום דבר בפנים.
וכל הכבוד שעדיין יש לך כוח להוסיף את ואמונתך בלילות..
הלואי שתזכי גם להגיד בבוקר חסדך.
זה מדהים מדהים מדהים מכל הבחינות- גם מסגנון ואיכות הכתיבה, ובעיקר מאיכות התוכן. באמת שאת מדהימה וענקית, ולפי מה שכתבת את נשמעת בן אדם מאד חזק ועוצמתי. שתדעי לך שנגעת לי בלב, ושאני מאמינה בך.
בהצלחה! 
פה באישי אם באלך או משו .. (;
אין מילים..
שבעז"ה תצאי מהבלבול כמה שיותר מהר ותמצאי את עצמך החדשה כמו שאת רוצה להיות!
![]()
גם לי יש משהו שכתבתי פעם... אבל את המשהו הזה לא נראה לי שאפרסם מתישהו...
אחח צדיקה, כאב הוא מסוג הדברים שלופתים ולא מרפים, וככל שיש יותר מקרים שעלולים להיות מושפעים ממנו - הוא מתעצם.
אני לא מבינה אותך ב-ד-י-ו-ק, ואף אחד לא מבין אותך בדיוק, גם מישהי בדיוק בגילך שגם אביה נעלם מחייה בלי ממש לשאול אותה. כי כל אחד חווה את הדברים בצורה אחרת.
מה שבטוח - שאני יודעת באמת מה זה כאב, כאב אמיתי. כאב שלפעמים מרוב שהוא חזק אין דרך לבטא אותו - אפילו לא בדמעות. רק הלב מרגיש ויודע."וכשהלב בוכה - רק אלוקים שומע....".
ברגעים שכאלו, של געגוע למה שהיה ולא יהיה, של צער על מה שלא הספקתי להיות. ברגעים של בכי על מה שאני נאלצת להיות. ברגעים של כעס על השוני בהתמודדות שלי לעומת כל אלו שסביבי - אני יודעת, יודעת שהיחיד שיכולה לפנות אליו וגם יבין וגם יקבל ולא ינסה לתרץ בתירוצים מטופשים או יאמר "אני מבין" אפילו שבכלל אינלו מושג - היחיד הוא זה שהביא אותי למקום הזה.
ואז - אני מרשה לעצמי להרגיש ולאמור הכל, בשקט, בלי שאף אחד יישמע. אז אני משתפת אותו בהכל. פורקת אליו הכל.
ולפעמים, (חושבת שתמיד) זה קצת משנה את המצב. קצת מוריד ממקום הבדידות. קצת. הקושי נשאר, אבל אני יודעת שיש עוד מישהו שחווה איתי אותו, ולא אני לבד.
חיבוק ענק צדיקה, פה באישי אם את מעוניינת אפילו במחיר של להחשף בפניי..
עכשיו קולטת שמידי חשפתי את עצמי וכתבתי ארוך, ולא רציתי שיצא כך.. אבל בכל זאת משאירה ולא עורכת - ולו בשביל הסיכוי שיועיל לך במשהו...
כיף לראות שלמישי אכפת ממני עד כדי כך שהיא מסכימה ככה..
דבר שני, אני מצטערת אם הובן ממה שכתבתי שאבא שלי נפטר.. ב"ה הוא חי וקיים, והכאב שלי הוא אחר. סליחה שככה הבינו.
אבל ממש תודה רבה.. בקשר למה שכתבת- דווקא עכשיו, אני מרגישה כ"כ הרבה כעס על הקב"ה.. וניסתי להתפלל, ופשוט לא הצלחתי. המילים נתקעו לי בגרון.. וגם כשכן הצלחתי להגיד משו, כל מה שיצא לי זה רק צעקות שקטות, למה הוא עושה לי כ"כ הרבה קושי 
שאני שואלת למה כל הקשיים האלה באים דווקא אליי?! למה יש לי התמודדויות שלרוב החברות שלי אין?!
למה חברות שלי אומרות שעד עכשיו לא היה להן אף משבר גדול?! ואני אומרת שכן היה לי! ועדיין יש לי!!
למה יש לי קשיים שאנשים אחרים מסכיים איתי שזה באמת ייסורים?!?!?!?!
למה מגיע לי כל הקושי הזה?!?
בלי שממש בחרת אתזה, נכון?
וואו, אני אגיד לך למה אני עוד יותר מבינה אותך? התלבטתי אם להזכיר בתגובתי הראשונה את עניין הכעס.
אז ככה.. כשאת מרגישה כעס על הקב"ה - קודם כל תדעי שהוא קיים. הוא רגש לכל דבר וצריך להיות מודעים אליו ולא לחנוק אותו.
דבר שני - זה קורה, לא לכולם, וזה לא ממש מנחם, אבל זה קורה לעוד.
נוו יש לי הרבה מה להגיד לך ולא רוצה ככה..
אינמצב באישי? תפתחי ניק חדש מצידי, אבל את לא חייבת. בכל מקרה קחי את המילה שלי שכלום לא ייצא ממני...
באש ובמיםבס"ד
אבל זה לא לפה..
[מוזמנת באמת באמת באישי!! מחכה לך
]
ועוד פעם.
ככ ככ אוהבת אותך.
יאאא.
ואת יודעת שאני פה. תמיד.
בטלופן, בשיחה אישית, בכל דרך.
יאא נשמה שלי. מה אפשר כבר לומר שיעודד?
שככ מזדהה, שאותם תחושות?
למההההה?
אין כבר דמעות. אין. נגמרו.
עצם העובדה שאת באמת באה ופורסת את'זה על השולחן-זה כוחות עצומים!!
שבעז"ית תצאי מהלחץ הזה, מהשבר, מהדיכאון.. מהבלבול, שכ"כ מבלבל!!
כן, נגעת.. 
אז אני יודעת שהפורום הזה הפך להיות לתלותית, תלותית, תלותית.. ומצטערת שאני מוסיפה עוד הודעה לרשימה החופרת ://
אז ככה נכנסתי להדריך את שבט הראה- כיתה ח', ואני בכיתה י', ויש חניכה ששיתפה אותי בכל מיני דברים והייתי נחמדה אליה, כמו שמדריכה צריכה להיות..
אבל אז התחילו ההודעות לפלאפון- "כנסי לפייסבוק..", "בוקר טוב...", "אני מאוהבת בך..את בן אדם מדהים"(והודעות כאלה יש המון..)
ואין זה כבר מטריד.. איך אני יוצאת מזה בלי לפגוע בה?
אולי היא פשוט ילדה כזאתת ?
יש אנשים שזה האופי שלהם ..
לא בקטע התלותי ..
בקטע איך שהיא מדברת אלייך ,.. [- "אני מאוהבת בך" וכ'ו ...]
בכל שבט יש את זה
אם כן, תסבירי לה את הבעייתיות שבעניין, את יכולה אפילו לתת לה לקרוא את הספר "ייסורים של אהבה".
אם לא, אז המצב קצת מורכב כי מצד אחד את לא יכולה להתעלם כי את מדריכה שלה אבל מצד שני לא בא לך לגרום לזה להתפתח ומין הסתם זה גם מעיק לך. המלצה שלי פשוט לא תמיד לענות לה ולהיות זמינה, אלא רק מדי פעם.
ואם בא לך את מוזמנת לאישי כי אין לי כח לכתוב פה עוד אבל קצת בררתי את כל העניין פעם.
ב"הצלחה!!
אני חושבת שהכי כדאי שתתני לה אהבה- אבל תבהירי לה שזה מגיע עד לגבול מסוים. שיש פס שאת לא מתכוונת לעבור.
ואם יש לך אומץ- תפתחי איתה את הנושא.
אני הבנתי שזה בד"כ מגיע ממחסור בתשומת לב.. אז אולי תנסי לתת לה יותר תשומת לב בערוצים אחרים?
רק אל תשפטי אותה, כי זה באמת נסיון קשה. כל אחד והקשיים שלו 
לרגע חשבתי שאני כתבתי את ההודעה הזו!
אני במצב בדיוק כמוך! ה' יודע איך אפשר לצאת מזה! ![]()
אני התחלתי פשוט לקחת צעד אחד אחורה.. ממש לא התעלם!! בכלל לא!!
פשוט בהדרגה לדבר פחות ופחות.. כדי שזה יגיע למצב של חניכה-מדריכה רגיל,כמו כל השאר.. ובלי שזה יפגע בה כ"כ.. וברור שכן להיות לצידה תמיד,כי זה מאוד קשה. ואני בטוחה שגם חניכה שלך מודעת לזה שזה לא הכי טוב..
אז לא נראלי..
הפווך!!! אסור לעבו דומי שעובד מקבל קנס!!!!!!!!!
לעבוד.
בעצם, אני בטוחה שמותר לעבוד- יש מאל אנשים שעובדים ביום הבחירות, בקלפיות ובשאר הדברים האלו..
אני לא יודעת להגיד על חנויות בפתח תקווה, אבל אני יודעת שיהיו חנויות, בירושלים, שיהיו פתוחות. נראה לי צריך לדבר עם החנות ולשאול. [תרימי אליהם טלפון, זה שתי שניות.]
בעזהי"ת
שזה יום הקניות הלאומי הרישמי בערך.
בכ"א, אני וספתא שלי מתכננת לנו יום בילוי שם ביום שלישי, אז אני מקווה שכן..
דברי שיר.להיות אוויר.. ![]()
מנסיון אני אומרת.
אז אל תביאו לאנשים להרגיש ככה.. טוב?
איך שאנשים מתנהגים - זה בחירה שלהם.
איך שאת תסתכלי על עצמך - זו "את" האמיתית! ואשרי מי שזוכה להכיר אותך...
מה שבטוח - תהיי את לעצמך, ועם הזמן אנשים יזכו גם לראות זאת ואפילו להראות לך. מבטיחה.
כשאת תאמיני שאת שווה משהו, ויש לך ההרבה מה לתרום - ותוכיחי לעצמך קודם כל - בעז"ה יראו זאת.
ואם הגבתי לך כנראה שבכל זאת את לא אוויר, לא? ![]()
מזכיר לי שפעם רבתי עם אחותי הגדולה ואמרתי לה שאני לא מתייחסת אליה ושהיא כמו אוויר בשבילי. כשהייתי צריכה אחרי כמה דקות משו - היא הביאה לי ליד. לקחתי עצבנית, ואז היא אמרה - איך? אם אני אוויר איך את לוקחת ממני? 
בהצלחה צדיקה!
בעזהי"ת
וגם לא מאמינה שאז היה מצבי אחר..
זה לא העניין.
בעזהי"ת
העניין בשיר הוא-
שמייחסים חשיבות כ"כ גדולה
לפרחים, לחיות, לטבע-
ולאנשים, מתייחסים לפעמים כאילו הם שקופים..
מונונוקלאוזיס זיהומי (Infectious mononucleosis) המכונה מחלת הנשיקה הוא זיהום נגיפי העשוי להיגרם על ידי נגיפי אפשטיין בר (בראשי תיבות: EBV) או CMV. על אף הדימוי שדבק בה בשל שמה, מחלה זו יכולה להיות מועברת על ידי אכילה מכלי אוכל משותפים, וכל דרך אחרת בה הרוק או רסיסיו מועברים מאדם לאדם ולאו דווקא על ידי נשיקה. נגיף זה מדביק כ-50 אחוזים מכל הילדים עד גיל 5 בארצות המפותחות, והוא נחשב לנגיף שכיח בכל חתך הגילאים.
אצל ילדים מתחת לגיל 5, לא נגרמים שום תסמינים מיוחדים.
לעומת זאת, אצל מבוגרים תסמינים עיקריים אופייניים למחלת הנשיקה הם:
תסמינים נוספים שעלולים להיות אצל חלק מהחולים הם:
שתהיה רפואה שלימה במהרה!!
היה לי אתזה בחנוכה,יום אחרי החתונה של אחותי!!
הייתי ערה בממוצע ביום 4 שעות!! ולא קמתי מהמיטה,ולא אכלתי 4 ימים..
באמת מחלה מייאשת!!
מיריצ'י =)
שוקולד קרבי=)"מונו מונו ,, כל החיים שלי הם מונו , אני נרדם וטוב לי מונו .."
היה איום! 
זה מה שהרופא אמר..
נשומל'ה מונו הוא הרבה הרבה יותר מ4 ימים!
אני חושבת שהיא תשמח לקבל סמס כזה 
במיוחד שהיא חולה כבר שבועיים!
90% מהשרשורים זה פריקות. כמה הכל מדכא ועצוב ומייאש.
100% מהתגובות זה משו בסגנון של:
או "בהצלחה ה' יעזור" או "מבינה ותומכת" או "קשה.."
או דברים כאלה...
זה לא עוזר, וזה אפילו לא הזדהות.. כשפורקים צריך את הכתף להישען עליה לא את המילים שלא באמת עוזרות..
*
לא באה לצעוק או להתעצבן, פשוט זה נראה טיפה מגוחך
(איזה שבועיים לא נכנסתי לפה והכל מלא בשרשורים האלה..)
סליחה אם מישהי נפגעה
איך את רוצה לתת כתף למישהי שאת לא מכירה?
זה לא התקפה, ח"ו, רק תשתפי אותנו אם יש לך תובנות איך לעזור לאחרים יותר. באמת.
חוצמיזה שלדעתי הזדהות כן עוזרת.. הרי מי שפורקת פה לא מצפה שיתנו לה פה טיפול פסיכולוגי, נכון?
היא רוצה שיזדהו איתה ולהרגיש שהיא לא לבד..
בעעע{ר}צינית
סתם אחתהקב"ה!!!!

בוא נגיד ככה, זה נחמד מאוד להישאר בפנטזיות האלה, עד שזה הופך ליותר מפנטזיות,
אז תפנטזי לך בכיף שלך עד שיגיע הזמן בע"ה. 
בדמייך חיי
פוסעת בחול...היא אמרה לכן שהיא יודעת שזה לא טווב!! אז למה להגיד לה את זה שוב?!??!
במקום זה תנסו לעודד.. או פשוט אל תגידו כלום..
אנונימי (פותח)יש לי שאלה אלייך..
ת'כלס, את באמת רוצה חבר? או שאת חושבת שזה יעזור לך במשהו?
תחשבי לפני.
באמת! אל תבואי ישר ותגידי שאת רוצה, בלי לדעת למה את נכנסת..
אני לא מכירה אותך, אולי כן.. אני לא יודעת.
אבל באמת, תחשבי על זה לפני!
ואם את באמת צריכה עכשיו זה יבוא.
אבל להכיר מישהו בשביל להיות חברה שלו?
כאילו, תכירי אותו חמש דקות, תביני שהוא חמוד ויאללה? תרצי להיות חברה שלו?
מה? את לא חושבת שעדיף לך קודם להכיר בן אדם קצת יותר..
לדעת מי הוא באמת, להכיר אותו קצת יותר מחמש דק'?
נשמה, אני לא רוצה להרוס לך תחלום.
ולפעמים מי שחברה שלך חושבת שהוא חמוד, לא באמת מתאים לך.
לא שהוא לא חמוד, אולי כן.. אבל לא הסגנון שלך.
לא, לא כולם אנשים טובים וחמודים. ולהכיר בן אדם בשביל זה? את באה, ומסתכלת עליו אחרת
מאיך שהיית מסתכלת עליו סתם ככה..
תחשבי על זה.
להציע לך מישהו?
מה הקטע להכיר אותו דרך האינטרנט.
את לא באמת מכירה ככה את הבן אדם! תביני..
ואני לא רוצה לצאת פה עלייך, ח"ו!!
נשמה, רק תחשבי לפני!!
לפעמים פשוט עדיף לחכות ולראות מה יקרה..
להכיר אותו קודם, ולא תמיד זה טוב שהוא מהאינטרנט.
באמת.. בהצלחה!!

בהצלחה לך...
אנונימי (פותח)בס"ד
כן אני באמת רוצה חבר! למה?
ישכיח ממני את האחר ויעזור לי להגמל מהאינטרנט..
תאמני לי שאני חושבת על זה המוןןן!!
ולא איכפת לי להכיר אותו קצת ואז להיות חברה שלו...
גם מילא אני יודעת שזה סתם וזה לא רציני
אבל לפחות לתקופה הזאת של הנערות אני מרגישה שאני צריכה...
ממש קשששה לחכות עם זה עד לגיל שאני אהיה מתאימה....!!!!
קשה לחכות,אבל שווה לחכות!!..
ב"הצלחה נשמה... תשקיעי בעצמך,תפתחי כשרונות,תבלי עם חברות,לימודים לעצמך ולנשמה...
תלמדי להתמודד עם הדברים והקושי ל הכי קל אבל אפשרי ועל ידי מה שאמרתי קודם אפשרי .
הנערות עכשיו היא שתצמחי,שתחזקי את עצמך מבחינה נפשית,בניה עצמית וכ"ו....
לא לבזבז את עצמך בקשרים מיותרים.
זה ימים ושנים יפות נכון עם עליות וירידות אבל שנים מעולות שווה להתאמץ...לחזק קשרים עם חברות,את עצמך.
סליחה שהכבדתי יותר מידי הרבה טוב ושמחה-זה תהליך לאט לאט שהקב"ה יתן לך המון כוחות ויראה לך את הכוחות והדברים הנכונים.
אם את רוצה שעזור לך בשמחה באישי!!...
בת מלך יקרה
הקב"ה אוהב אותך!.
ואז מה יקרה שתחכי? אולי מי שאת אוהבת באמת וזה האחד שעכשיו יהיה חבר שלך כבר יהיה חבר של מישי אחרת והם יתחתנו..כן נשמע רחוק, אבל זה המציאות...
ואל תגידו ש"כנראה זה לא היה הוא" כי יכול להיות שכן והכל תלוי בנו!
אני יכולה להכיר לך בנים אם את רוצה, אני חושבת שממש כדאי שלא. תמצאי לעצמך את מי שהכי טוב לך, מי שאת יודעת שיעשה לך טוב בנפש לפי הפנימיות שלך...
למה לעזאזל על כל שטות קטנה שולחים הביתה?
צניעות או התנהגות?
אולי אבל זאת לא אשמתה?
אולי זאת הוראה מגבוה יותר..?
כ"כ לא יפה!! איכ!
היא לא מבינה שזה לא מגניב לדבר כשאחרים מדברים
אבל כשמגיע תורה- להשתיק את כולם כי "זה לא נעים לי שמדברים איתי"?
איזה מעצבנת! איזה צבועה! כזה איכ איכ איכ!! באנה בנאדם, תהיה אמיתי עם עצמך!!
אם את מדברת כשאחרים שופכים את ליבם ולא מקשיבה להם, אז למה כשאת מדברת כולם צכים להיות בשקט גמור?
יואו! עצבים!
-והילד הזה הוא אני- אופפפ!! עזרה!!!
בשמחה בואי לאישי!!..
אם אני אכתוב פה עלולים להבין אותי לא נכון ,מה שאני לא רוצה שיקרה וכ"ו...
הרבה ב"הצלחה ! לאט לאט
...
וכנראה שזה הנסיון שד' מנסה אותך ואל תשברי כל כך "אין שום יאו בעולם" ומאמינה בך שאת מסוגלת לעבור את זה וגם ד' מאמין בל וסומך עלייך כי אחרת לא היה מעמיד אותך במצבים כאלו...