פורום בת מלך - פנימה (עמוד 243)

וואו כל כך צריכה את זה עכשיו..

...

וכאילו זה לא מספיק, אני גם חולה ..

בזמן של המחזור זה עוזר!!! מנסיון!!!! זה נשמע הזוי אבל ניסיתי וזה אחלה דבר!!!

אז ככה זה אצלי עכשיו!!

בעזהי"ת

מאחלת לך שתצליחי לעשות בה את המקסימום, לאהוב באמת את חניכות שלך, לתת להם ולחנך, ולהיות בשבילם מבוגר משמעותי.

איזה כיף...

הטיפ הכי חשוב לדעתי- תאמיני בהם!!

מלא בהצלחה!!

בס"ד

בתוך שק"ש בנגב..!!אז תחשבי לבד את גודל הצרה..

חצאית ארוכה מצמר (כן, ישנתי עם חצאית, כי לא היתה ברירה!!)

וכשהלכתי לישון ישנתי עם:

פוך

ושמיכת צמר

והתכרבלתי שם!!

*זוג של גרבים קצרות

ו*-2 זוגות של גרבי צמר

ו*חותלות

שהדלקתי מזגן על חום!!!!

זה היה תחילתו של חוליי..

בגלל הקור הזה אני חולה

תשמחי בזה שא תחייה נושמת וכ"ו...

אל תענישי את עצמך בטיפשותם של אחרים...

ב"הצלחה גדולה,ושיפטרו דברים. שתגיעי לעמק השווה...

בת מלך יקרה אבא בשמייים אוהב אותך..

   מקוווה שהעלתי לך חיוך קטן..

לילה טוב ובשורות טובות!!...

או לפחות מנסה..

לא בריא להתעצבן, וגם לא כיף. תעשי הרפיה. ולכי לישון.

אני רגועה עכשיו אחרי מקלחת טובה

בעזהי"ת

מרגיש כאילו אתה לא מספיק חשוב לאנשים שיזכרו אותך.

=\

מבאס.

אם אני לא טועה,את לא מספיק סומכת על עצמך,ככה שלא תוכלי לסמוך על אחרים.

כמובן שאנחנו מפחדים לסמוך על אנשים שלא נתאכזב ושלא נקבל סכין בגב.

יש אנשים שאפשר לסמוך עליהם כמו משפחה קרובה קרובה,חברות אמת...

בעז"ה שתזכי למצוא..

הקב"ה אנחנו סומכים עליו שעושה את הטוב בשבילנו ושיביא ויתן לנו חברי אמת שאפשר לסמוך עליהם..

יש הרבה דברים שזה מאוד תלוי בסיטואציה,מעדיפה לא להרחיב..

ב"הצלחה גדולה וסליחה אם עשיתי לך בלאגן ועוד בלבול.

בשורות טובות.

אבל רוסי כמו שאת מתארת, כן?

יש עגילים למתחילים עם פרחים עדינים ונחמדים. שווה לבדוק.

ואם לא - את צריכה להיות עם זה רק חודש.

בקטנה..

לא כתבת איפה

בתחנה מרכזית קומה שלישית ליד הקיוסק הזה (מול קפה נט)

אני עשיתי שם אבל לפני איזה 7 שנים בערך (ווואו איזה זקנה אני) והיה להם מלא סוגים ויכולנו לבחור...

אני אישית לקחתי פרח שהיה נייטרלי ועוד השתמשתי בו הרבה פעמים אח"כ...(זה בשיטה בלי האקדח (שזה כמו מהדק כזה)

בעזהי"ת

לפעמים זה נהיה מין מעגל כזה של דאגה:

הם רק רוצים שיהיה לך טוב,

את חושבת שהם רוצים שתהיי משו מסויים,

את לא, את מפחדת להגיד להם,

הם מרגישים שמשהו עובר עלייך,

דואגים לך יותר,

את מפרשת את הדאגה שלהם כאכזבה,

וחוזר חלילה.

צריך לשבור את המעגל הזה, להיות הכי דוגריים שיש בעולם ולדבר.

'תשמעו, קשה לי ככה וככה.. אני לא כזאת וכזאת..'

אבל לעשות את זה אחרי בירור עמוק עמוק.

בדיוק דברנו על זה לא מזמן, ממש במילים האלא היא הסבירה את עצמה.

מותק שלי, לכולנו יש תקופות כאלו, באמת!

צריך לזכור שלפעמים היצר הרע בא גם בתחפושת של יצר טוב...

את מכירה את סיפור השעונים שנהיו חלודים י האנשים לא סובבו אותם ואז שבא השען  הוא לא הצליח לתקן אותם אבל אלו שסובבו כל יום את השעון למרות שהוא לא היה אקראי תוקן ע"י השען. ככה אנחנו לפעמים,גם שאין לנו כוונה צריך להמשיך לנסות ולהתקר לקב"ה ואז שבאה הוונה אנחנו איננו חלודים והכוונה באה מעליה

מוזמנת לאישי מותק

למרות שאני חייבת לציין שממש הזדהיתי איתה.. 

וגם לא דברתי על זה עם אף אחת אז.. 

יש לי הרבה מה לענות לך.. אבל.. לא יודעת אם זה נכון כרגע. השאלה אם את רוצה לשאול או רוצה להקשיב לתשובות....

ומה שבטוח - שאת לא היחידה! תהיי בטוחה! 

קיצור, אני לא יודעת אם באלך להזדהות, בכולופן אני פה אם את רוצה, ואם את מעדיפה שאענה פה ולא באישי - תעדכני (אני אישית מעדיפה שלא, אבל בחירה שלך...).

בעזהי"ת

תראי. כל אחד רוצה לחקור בעצמו, להתנסות לבד..

אבל אנחנו מפחדים מידי, ומזל שכך. אנחנו מפחדים שלא נצליח לחזור, כי בפנים אנחנו יודעים שזה הכי נכון.

אנשים שמנסים לחנך אותנו גורמים לנו לשנוא את הדת, כי הם מאלצים אותנו להפגש עם הנקודות שהכי כואבות אצלינו: הנקודות שהכי רצינו לגלות לבד, ועם הפחד הגדול הזה. 

הבירור האמוני חייב להעשות, בעיקר בדור שלנו שעבודת ה' מלומדה לא קיימת כמעט, והכל נורא מובנה ומבורר; א-ב-ל הוא חייב להעשות מתוך ידיעה שהתשובה בסופו של דבר- היא אמיתות התורה ומצוותיה. 
כמו תרגיל במתמטיקה, שאת צריכה לפתור והדרך חשובה- אבל לפני שפותרים, בודקים בספר את הפתרון ואז מנסים להגיע אליו.

אבל למה אני צריכה להשתייך לציבור כלשהו כדי לגלות את כל זה?

למה אני לא יכולה לחקור לבד?

למה אנ צריכה אנשים שיקבעו לי את אורחות החיים שלי?

בעזהי"ת

כי האמת כ"כ גדולה ועצומה, כבר 3000 שנה, מאז אברהם אבינו, אנחנו מבררים אותה. 

אין לך מספיק שנות חיים בשביל להתחיל מאפס את הבירור.

אני יודעת שזה קצת כפכף שאני כותבת את זה כי כן הייתי מדריכה, אבל אני כמעט שלא נכנסתי להדרכה כי רציתי לעזור ולתרום בדרך אחרת! רציתי שידעו שלא חייבים להיות מדריכה בשביל להיות סוג א'.

ויש משהו יותר גדול בלתרום דווקא בצורה שונה מכולם ולא כרגיל, בהדרכה אנשים תורמים וביננו הם הרבה יותר מקבלים מזה, יש להם הוואי של צוות, של שבט, חניכות שמעריצות להן ת'צורה. ואיך שאני ראיתי בסביבה המאוד אידיאליסטית שאני נמצאת בה, הרוב המוחלט של המדריכות מיצו את ההדרכה אחרי חצי שנה בהגזמה. לעומת זאת חברות שלי שהלכו להתנדב במקומות אחרים הוציעו מעצמן הרבה יותר!

בואי אני אגיד לך יותר מזה, יש לי בת דודה מדהימה, שפיצית על שלא הכניסו אותה להדרכה בסניף שלה, היא הייתה כ"כ מבואסת, אבל היא החליטה שהיא חוגגת על הזמן הפנוי שלה, היא אוהבת לרקוד והיא פשוט עשתה מנוי לסטודיו ריקוד והיא רוקדת 4/5 ימים בשבוע, ונכון שהיא לא תורמת לאחרים, אבל היא תורמת לעצמה! וביננו זה הרבה יותר חשוב בשלב הזה של החיים, אני ממש מתבאסת שלא השקעתי יותר מתחביבים שלי בשישית- שביעית שלי.

לדעתי, תפסיקי להרגיש סוג ב', לכי, תשקיעי בעצמך [זה גיל שכ"כ כדאי להשקיע בעצמך, אני הייתי צריכה להשלים את זה בדרכים אחרות..] תתרמי בדרך אחרת שמתאימה לך ותהני ממנה, תשקיעי בלימודים, תשקיעי במשפחה. ואם את עדיין מאוד רוצה הדרכה את יכולה לנסות להגיד באיזה איזור את גרה ואולי מישהי מכירה סניף חוץ שצריך מדריכות.

וחוץ מזה, אחרי כל מה שכתבתי כי אני באמת מאמינה בו, אני נזכרת בתקופה הזאת ואני באמת מבינה לליבך, זה באמת מבאס! ובאמת שאת יכולה להתבאס, אבל זה לא בריא להשאר בזה, כדאי לקום ולראות איך מתמודדים..

מוזמנת בשמחה לאישי!!

את לא מתמודדת כמו שמצפים ממך וזו זכותך.

למי טוב? זו שאלה קשה. לכל אחד על פני האדמה יש את הצרות שלו. וכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מופתעת לגלות שגם לזאת שנראה שיש כסף וחברות מכאן ועד אפריקה יש בעיות- אבא שלה היה בכלא כמה ימים ועכשיו יש לו צו הרחקה מהבית כי הוא גנב מושחת שבמקרה עלו עליו.

וזאתי- שכל החיים שלה רק צוחקת, שמחה, ונראה שלא ידעה רוע מהו- דווקא היא עברה סרטן,

והיא- מצבי הרוח המשתנים זה כי כואב לה ולא יודעים מה יש לה,

אז טוב זה עניין של הסתכלות. תחליטי שכל מה שאת רואה את מנסה למצוא בו נקודה אחת פיצית של אור- ואחרי פרק זמן תראי שיפור. (לא שזה קל, אני עצמי ממש לא עומדת בזה...)

החלטת לשנוא במקום לאהוב? ומה יצא לך מזה? שאנשים יתרחקו ממך? את יכולה לנסות להסביר שאת אוהבת. מאוד! אבל גם לך קשה להתמודד עם כל מיני דברים ולכן את 'יוצאת' עליהם (ת'כלס, את האנשים הכי קרובים אלינו אנחנו הכי מעצבנים ומשגעים כי אנחנו יודעים שהם יקבלו אותנו, וכמעט תמיד לא משנה מה)

נמאס לך לראות אנשים מתים? לכולנו! ואם את נמצאת איתם ברמות גבוהות ובמצבים הכי קשים אז אולי יש אופציה שלא תהיי איתם?

(לא יודעת מי את ומה הסיפור- משפחה/ חברה אבל הבריאות הנפשית שלך גם צריכה לעמוד מול עיניך)

מחבקת חזק חזק ומקווה שהמצב ישתפר- שלא ימותו יותר! שלך יהיו חיים נורמליים. שתרגישי בנח בכל מצב שלך, שתהיי אטומה רק לתקופה קצרצרה שתחלוף במהרה ואולי היא תעשה טוב לך ולסביבה, ושמכאן- רק תעלי!

אוף כתבתי שעות וזה נמחק, אז אכתוב שוב בקיצור-

מאיך שאת כותבת רואים כמה את מדהימה ואיזה מודעות יש לך.

ממה שהבנתי ממה שכתבת, האהבה שלך לאנשים מביאה אותך להרגיש איתם את הרגשות שלהם וזה קשה לך ולכן את מעדיפה לשנוא ולהתרחק. 

אז אני רוצה לומר לך שאפשר (וצריך) לאהוב המון אנשים אבל לא לחוות איתם את החיים שלהם. כן לתמוך ולהקשיב כשצריך, אבל יש להם את הרגשות שלהם ולך יש את הרגשות שלך. בנאדם לא יכול להתמודד עם רגשות של כמה אנשים!!

תנסי להמשיך לאהוב אותם, ואפילו להראות להם אז זה, אבל לנטרל את עצמך מלהרגיש אותם.

ועוד דבר, תאהבי את עצמך!!

אל תכעסי על עצמך שאת ככה.

גם כשאת בעצבים, ויוצא לך לפגוע. לא סוף העולם. את לא צריכה לאכול את עצמך על זה, מקסימום אח"כ לבקש סליחה אם מישהו נפגע.

משנאה לא יוצא שום דבר טוב!! מבטיחה לך!!

ואני רוצה גם להגיד לך שיש לך זכות גדולה שהאהבה הזאת לאנשים באה לך בטבעי.

את יודעת לכמה אנשים קשה לאהוב את מי שמסביבם? זה בכלל לא מובן מאליו. וכדאי לך לנצל את זה..

אמן שתצליחי ויהיה לך טוב!!

חנוכה שמייח 

וכתבת מקסים וזה כ"כ מסביר את מה שכולנו עוברים בחיים המלחמה בין להתקרב לבין לא להיפגע!

ויש לי כ"כ הרבה מה להגיד בנושא וממש אין לי כח לכתוב פה עכשיו הכל וגם קשה להיחשף כי הרבה מזה די אישי...

אז אם את רוצה באישי את מוזמנת ואולי ארחיב עוד כשיהיה לי יותר כח...

אבל גם לי זה עושה בעיות..בחלק פורומים זה לא מציג כלום

תמיד אני מגיעה למצבים האלה שבאלי לשתות כדור שינה ודיייייייייי