אם המורה היתה אומרת תחשבי שה' נכנס לכאן ורואה אותך?
זה היה עוזר, אולי, אבל במידה מוגבלת ביותר. כי בשכלינו המצומצם, אנחנו לא חשים כ"כ את זה שה' מסתכל. אנחנו לא יודעים איך הוא נראה, ואף פעם לא ראינו אותו מחייך או כועס.
וזו בדיוק המטרה שיש רבי. איש בשר ודם, שאנחנו רואים, שומעים וחשים, שהוא הממוצע בינינו לבין הקב"ה. וכשאנחנו חושבים על כך שהמעשה שאנחנו עושים עכשיו גורם לרבי האהוב המוכר והנערץ שלנו, להיות עצוב ולהוריד דמעה, זה גורם לנו צמרמורת ואנו רואים במוחשיות יותר את הבעייתיות כאן.
או לחילופין, כשאנחנו נזכרים בחיוך הרחב של הרבי כששמע בשורות טובות על התקדמות של מי-שהוא בעבודת ה', וכשאנחנו יודעים שגם עכשיו מעשה טוב שלנו גורם לו לשמוח, זה מוחשי יותר.
אבל אין ספק שבעצם כל זה, כפי שכבר אמרתי, הוא לבוש לזה שה' מרוצה מאיתנו (וזו הרי הסיבה היחידה שהרבי מרוצה מכך).
ואני שוב חוזר ומדגיש: אצל חסידים ה' נמצא על כל צעד ושעל, כשלומדים חסידות לומדים על גדלות ה', ולא על גדלות הרבי. כל העיסוק של חסידים וגם של השיחות של הרבי עצמו הוא באהבת ה' ויראתו, בעבודת ה' בתפילה ובדרכי ההתקשרות וההתאחדות של היהודי עם בוראו.
רק מה? שכשמגיעים לפועל, כשאני עומד כעת ברגע האמת אם לעשות כך או אחרת, אם להתיישב להתפלל בנחת או להריץ את התפילה בעשרים דקות, אז למרות שאני יודע שה' רוצה שאני ישב להתפלל בנחת, אבל מה שיגרום לי לעשות את זה יותר זה המחשבה שהרבי ביקש ממני לעשות זאת, והוא מאוד ישמח כשאכן אעשה זאת.
ובעצם, זה מוכר מאוד מחיי היום יום של כל אחד. פעם מישהו איחל לך, שתעשי נחת רוח להורים ולמורים? אני מניח שיותר מפעם אחת. ואני מניח שגם יותר ממספר הפעמים שאיחלו לך שתעשי נחת לקב"ה.
ולמה?
כי את יודעת שההורים חינכו אותך לדרך מסויימת (לעשות רצון ה'), והשאיפה שלך היא לעמוד בזה. לעשות את הנחת להורים. שישמחו ויראו פירות מהחינוך שהשקיעו בו. אבל האם הם האלוקים שבשבילו עושים את המצוות (ח"ו)? לא, אבל הם אלו שמעודדים אותך ונותנים לך את החיוך והטפיחה על השכם כשעשית משהו טוב, או לחילופין את המבט הכועס והמוכיח שכעשית להיפך.
אנחנו בני אדם, ואנחנו מתרגשים יותר כשרואים חיוך של אדם (בפרט שהוא מוערץ עלינו), מאשר להסתפק רק בידיעה והאמונה שה' מרוצה מאיתנו או ההיפך. כמובן שזה הכרחי שכן יהיה אמונה וידיעה כזו, אבל קל לנו יותר להגיע אליה בעצמה כשמישהו "משלנו" נותן לנו את העידוד.
מקווה שיש מבין.
), עלתה לי שאלה... 
> על זה שצדיק- ורע לו, רשע- וטוב לו. 
