פורום חסידות חב"ד (עמוד 17)

באמת תהיתי איזו הכנה אני אעשה השנה... זה להיות בהחלט חלק מההכנה

כשהרב שמעון שאער שיחי' [שליח של הרבי כיום ברחובות] נסע ללמוד בישיבת תות"ל המרכזית,

נפגש עם הרב פינייע אלטהויז והתבקש ממנו להעביר אתרוג מארץ ישראל לרבנית נחמה דינה (אמא של הרבנית חי' מושקא ואשתו של הרבי הריי"צ).

כשר' שמעון הביא את האתרוג לרבנית, התעניינה הרבנית האם יש לו כאן קרובי משפחה ומה מטרת בואו לאמריקה. השיב לה ר' שמעון שהגיע בכדי ללמוד בישיבה של הרבי.

ענתה לו הרבנית:" אם כך, אמור לך מה אמר בעלי על החתן שלנו, שהוא 'קדוש מבטן ומלידה'"

 

 

 

 

 

ד.א. היום אור לכ"ח טבת, יום הולדתה של הרבנית חנה אמא של הרבי מליובאוויטש (שפטירתה חלה בו' תשרי)

תר"מ-תשכ"ה

היום לא הולכת על סיפור חסידי אלא על היום-יום של י"א שבט.

(צריך לשמר אותו ולשנן. לדעתי)

 

"סדר היום מתחיל ב"מודה אני", ואומרים זאת קודם לנטילת ידיים,

אפילו בידיים טמאות- מפני שכל הטומאות שבעולם אין בכוחם לטמא ה"מודה אני" של יהודי. אפשר שחסר בזה או בזה, אך ה"מודה אני" נשאר בשלמותו"

 

 

כשהרב החסיד ר' זלמן סרבראנסקי הגיע לאוסטרלי' התחיל כמובן ישר לפעול בשליחות הרבי.

אמר לו אחד האנשים באזור: "דע לך, שבפעם הראשונה שתדפוק בדלת של יהודי לבקש תמיכה, הוא יסרב, אך זה לא הוא שמסרב אלא היצר הרע שנכנס אליו."

"גם בפעם השני' שתגיע =הוא יסרב אך עדיין זה לא מצד עצמו אלא היצר הרע שלו שמונע.

"בפעם השלישית שתצטרך תמיכה ללכת וירד לך כבר החשק ללכת אליו ולדפוק על הדלת..."

 

 -דע לך שהיצר הרע נכנס גם אצלך."

 

 

(תשורה)

בחור אחד נכנס ליחידות אצל הרבי וסיפר לו שקשה לו עם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, וביקש מהרבי שיתן לו מצווה אחת מכל קטגוריה (אחת עשה ואחת לא) שיאחז בה.

הרבי השיב לו:"תוסיף אומץ במידת הביטחון, ותתרחק מהמרה השחורה"....

 

 

 

 

 

רמ"ח=248 מצוות עשה

שס"ה=365 מצוות לא תעשה

פעם שאל אדם מסוים את הרב יואל כהן שיחי )הידוע בתור החוזר הראשי של הרבי- של השיחות והמאמרים)
האם הוא ראה בעודו צעיר את האדמור מבעלז? ור יואל ענה בשלילה.
המשיך אותו אדם להקשות; והרי האדמור היה גר בתל אביב עד תש"י ור יואל למד שם באוצה העת.
השיב לו: " אבל אני לא הייתי בתל אביב. הייתי בישיבה. אז איך יכולתי לראותו?!.."

המשפיע הנודע ר' מענדל פוטרפאס התבטא באחד הפעמים על עצמו:
אמנם. לא תמיד אני מצליח לצערי לנצח את היצר. אך גם שהוא מנצח אותי. - לפחות אני לא משקר על עצמי, ויודע שהוא ניצח.

חסידים בתקופות מסוימות נהגו לומר:
" בתשליך מנערים את הציציות, כי דווקא את הצדיקים צריך 'לנער'..."


/תשורה/

 

ישכויאח יעלוש

הרבי חידש שהאדם אינו בודד. מלפני, היה הרבי כאדם בודד, והתלמידים גם הם מבודדים.

דרך החסידות שיסד הרבי, היא החידוש האלוקי הגדול,שהרבי אינו מבודד והחסידים אינם מבודדים אלא חד הם!

אחד התאונן בפני הרבי ביחידות אודות מחשבות זרות וכו',והתבטא בין השאר כי ''תאווה הוא לעינים ''.

אמר לו הרבי:

פעם נכנס חסיד חב"ד לרבי מלך המשיח ליחידות (בשנת תשל"ד) והתלונן לפני הרבי שהוא חש פחד במקום עבודתו.

בתגובה אמר לו הרבי:

"כשם שהקדוש-ברוך-הוא נמצא בחדר הזה, כך הוא נמצא בכל מקום, ולכן אין ממה לפחד"...

כשהשיער מחובר לשורש, הוא יונק חיות
כשהשיער נתלש מהראש הוא כבר לא בעייתי
ולכן אין בעיה שהשיער של האישה ישמש לעצמה כפאה

זה בגדול

תכף יבואו חכמים יותר ויסבירו את זה יותר בהרחבה
ויתקנו אותי במידת הצורך
רק זה מה שאני זוכרת

תשובה מדויקת. אין מה לתקן

שלא יראו שיערה שיונקת חיות מהשורש?

שיער של אישה שלא מחובר לגוף, אין בו בעיה

כי הסיבה להיתר לעשות פיאה משיער הראש חדשה לי.

של הרב וולפא "לקט שכחת הפאה" יש מקורות לכל העניינים האלה.
האמת שלא קראתי אותו, אבל נדמה לי שאפשר אפילו להוריד אותו באינטרנט

@פה לקצת בכ"א עזרת.

לילה טוב ותודה למי שענה

לא זוכרת עם מי

ועל הרמ"א בדף השני.

 

על הדרך על עוד20180109130913.pdf

ומה שבאמת לא נתפס לי זה נשים חרדיות (בעיקר מהציבור הליטאי) שמוציאות שיער מקדימה ומאחורה יש פאה.

הן מפסידות את שני העולמות!!! לדעת שום פוסק מה שהן עושות מותר.
כי רואים הרבה מהשיער, וגם לא ניכר שהיא אישה נשואה...

זו הבעיה האמיתית.

ולא לפי הדעה שצריך סימן להיראות נשואה. איפה הבעיה???

ממש להוציא פוני מקדימה. הרבה יותר מטפח.

וזה נפוץ בקרב לייטים ברמות.
ואני לא מדברת על חרדיות באמריקה, ששם זה פושה בקטע מחריד.

לא יכול להתיר גם טפח... זה סותר.
או שאת הולכת לפי הקבלה שאסור לראות שיער שמחובר לשורש בכללללל אפילו לא את השערות שאי אפשר לכסות עם מטפחת ואז יש רשות לפאה או שאת מקלה על טפח אבל צריך מטפחת. להקל בשניהם זה קצת בעייתי לדעתי אבל אני לא פוסקת...

להיתר לא צריך כזה מקור..
זה פשוט.

ההיפך. האוסרים צריכים להביא מקורות...

לעניין הזה זה לא נקרא שערה.

גם לפי הדעות שמתירות טפח עיקר העניין הוא צניעות ולא סתם היכר, עובדה שמותר רק טפח..

ב.ללמוד את הנושא ברצינות מבפנים(בפורום קשה לנהל דיון עניני ועיוני בזה)

 

הנקודה שכותבים לרבי, בדרכים שונות.

 

ולמי שיש לו בעיה עם "דרישה אל המתים" הוא הולך לקברי צדיקים?

והוא אמר משהו שיענה לך על כל השאלות:

אם אתה רוצה להבין משהו, או להשתכנע ממשהו, אתה לא יכול להסתכל מהצד, וזה אפילו לא יעזור אם מישהו יסביר לך על זה שעות אלא אתה צריך להיכנס לביפנים ממש, להשאר שם כמה זמן ורק ככה יש לך סיכוי.

בעיה רצינית שככה זה כאב

תודה על הפירוט!
בע"ה שתמשיך להתקדם במעלות החסידות ותהיה שלם עם עצמך בכל אשר תפנה

 

 

לחיים לחיים!

ולהכין ביגוד חם שהקור לא יפריע לך 

 

הרבי

ושנוחתים נוסעים ישר למקווה

 

אין שום ענין במקווה קר.

 

אם יש עצירה ארוכה ברוסיה תתועד עם החסידים והשלוחים במרינה רושצ'ה

דיברת על בגדים חמים... ואמרתי שעושים טבילת קור כבר במוסקבה

שמדברים על מעלת הנסיעה לרבי.
(בכל בית עם בחורים/ בחורות אפשר להשיג)

תחפש מ׳פארט צום רעבע
משהו כזה

אם אפשר לגמרי הכי טוב.
אם לא זמן קצר ביום..

תודה רבה

כמה משפיעים דיברנו על העניין הזה כבר... - חסידות חב"ד

מהארץ

מזכיר תדיונים על אילת שזה מחוץ הגבולות אבל יש גם שמה שחוגגים כמו בארץ.. ויש כאלה יומיים

*אחד הסיבות* חוץ מהסיבה שמה אפשר משם אי אפשר מפה וכיוב

 

שלא יהיה כאילו תבעיא ההלכתית איך הוא הגיע לפה ויצא. (עובדה אבל שאדמור הרייצ כן הגיע לסבב בארץ יש על זה סעיפים רבים וכו)

מעניין...

 

הלכתית זה וודאי מותר. 

אבל אני מבין שהקושיה היא: איך לא עושים בדיוק כמו שהרבי סבר (כמו שתמיד עושים)

 

מעניין מה התשובה 

 

 

מה הרבי סבר?
כל החסידים שנסעו לרבי לפני תשנ"ד לא נסעו בלי אישור מהרבי, ובלי לקבל ברכה לדרך. מדוע לדעתך לא עושים כפי שהרבי סבר?
העובדה שהרבי לא הגיע לארץ בגלל הטענה שהוזכרה פה, אינה דומה לחסיד, כי הרבי הוא הרבי בעצמו, הוא לא נוסע אל רבו...

חשבתי שהמכתב לכאורה מוכיח שאסור לצאת מארץ לדעת הרבי..

מסתבר שלא כך.   תודה

שיחה א

1

 

 

א. ויגדל משה ויצא אל אחיו גו' וירא איש מצרי מכה גו' ויך את המצרי גו' ויצא ביום השני גו' ויאמר לרשע למה תכה גו' ויאמר גו' הלהרגני גו' כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר. וישמע פרעה גו' ויבקש להרוג את משה ויברח משה גו'1.

ובפרש"י על "ויירא משה"2 כ': "כפשו­טו, ומדרשו3 דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל".

ויש לעיין, מאי טעמא לא הסתפק רש"י בפירוש הכתוב "כפשוטו"4 (שירא לנפשו כיון שנודע ונתפרסם הדבר שהרג את המצרי) והביא גם את פירוש המדרש ש­"דאג כו' שמא אינם ראויים להגאל", שאין לו רמז בקרא5. ובפרט שלפי פירוש זה ב"ויירא משה", צריכים להוציא גם המשך הכתוב ("ויאמר אכן נודע הדבר"), מידי פשוטו (דקאי על הריגת המצרי, והוא ה­טעם ליראתו של משה), ולפרשו בענין אחר, שלכן גם שם מביא רש"י (לאחרי הפי' "כמשמעו", גם) את פירוש המדרש6 "נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל כו' להיות נרדים בעבודת פרך".

ויש לומר הביאור בזה — בפשטות:

כוונת רש"י היא ליישב קושי כללי בכתוב זה — למאי נפק"מ פרט זה דה­סיפור ש"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר"? הרי יראה זו לא גרמה לשום מעשה, שהרי לא ברח משה אל מדין אלא אחרי ששמע פרעה על כך וביקש להרגו7.

[ואין להקשות כן על כל סיפור משה ודתן ואבירם, דהו"ל להכתוב לספר רק "וישמע פרעה גו' (ע"ד הריגת המצרי) ויברח משה גו'", וכל הסיפור אודות "שני אנשים עברים נצים גו'" שאמרו למשה "מי שמך גו' הלהרגני גו'" למה לי? די"ל שזה מובן ע"פ פרש"י על "וישמע פרעה" — "הם הלשינו עליו"8, ונמצא, שבזה מספר ה­

 

2

 

כתוב9 כיצד הגיעה שמועה זו לפרעה10. אבל אין זה מתרץ אמאי סיפר הכתוב ע"ד יראתו של משה].

ולכן מביא רש"י פירוש המדרש, שיר­אתו זו של משה ה"ה דאגה שמא אין ישראל ראויין להגאל.

ב. והנה כיון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו (ובפרט בנדו"ד, שלא זו בלבד ש­לא הסתפק רש"י בפירוש המדרש, אלא עוד מקדים "כפשוטו" לפני "מדרשו"), עכצ"ל, שגם לפי הפירוש הפשוט ב"ויירא משה" — שהי' ירא לנפשו, מפני שנודע הדבר שהרג את המצרי — יש ביאור וטעם (עכ"פ ע"ד הדרוש) לכך שענין זה נאמר בכתוב.

ויש להקדים דברי המדרש11 על ה­פסוק12 "ויירא יעקב מאד ויצר לו" — "ר' פנחס בשם ר' ראובן, שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב. . ואמר לו הקב"ה והנה אנכי עמך13, ובסוף נתיירא שנאמר ויירא יעקב. הבחור שב­נביאים זה משה. . וא"ל הקב"ה כי אהי' עמך14 ולבסוף נתיירא ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו15, אינו אומר על תירא אותו אלא למי שנתיירא".

ופליגי מפרשי המדרש בכוונת המא­מר, דיש מפרשים16 שזהו שבחם של יעקב ומשה, דאע"פ שהובטחו מאת ה', מ"מ לא סמכו על ההבטחה17, כי יראו שמא גרם החטא18 ושוב אינם ראויים לקיום הבטחה זו19; אבל יש מפרשים20 שכוונת המדרש ש"אין ללמוד מהם, שהראוי שלא לירא", אלא להיות "נכון21 לבו בטוח בה'"22 [וכדמשמע מפשטות המשך דברי המדרש שם, שמביא מה "שהנביא מקנתר את יש­ראל ואומר להם23 ותשכח ה' עושך גו' ותפחד תמיד כל היום גו'", שהנביא הוכיח את ישראל על זה שהיו מפחדים כו'24].

 

3

 

ויש לעיין בדעת המפרשים "שהראוי שלא לירא", דמהו החסרון בכך שחושש "שמא גרם החטא"? [דלכאורה אדרבה, זוהי מעלה גדולה ביותר, שכ"כ גדלה מדת הענוה שלו25, שתמיד מתיירא שמא אין עבודתו שלימה ויש בו חטא]26.

אך, שאלה זו היא בכללות מדת ה­בטחון שנצטווינו בה27: פירוש "בטחון" אינו רק אמונה ביכולת ה' להטיבו ולחלצו מצרה כו', אלא שבוטח בה' שכן יעשה בפועל, שהדבר וודאי אצלו עד שהוא במנוחה גמורה ואינו דואג כלל, וכמבואר בחובת הלבבות28, ש"מהות הבטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהי' לבו סמוך על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח עליו".

וצריך ביאור, מהו היסוד לוודאות זו, דכיון שאפילו כשיש הבטחה מפורשת מאת ה' יתכן שלא תתקיים ההבטחה "שמא גרם החטא", כ"ש וק"ו כשאין הבטחה מפו­רשת. והרי חשש זה ד"שמא גרם החטא" קיים אצל כאו"א (וכמ"ש29 אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא), במכ"ש וק"ו מזה שאפילו יעקב אבינו חשש שמא גרם החטא30.

ג. לכאורה יש לבאר זה:

ענין הבטחון מיוסד על האמונה שהכל מאת הבורא ית', דכשנמצא במיצר וצרה, אין זה מפני שיש שליטה ח"ו למי שמציר לו באיזה אופן שהוא, רק הכל הוא מן השמים. ובמילא הוא במנוחה גמורה, כי ממה­נפשך: אם לא מגיעה לו שום רעה, הרי וודאי שהקב"ה יחלצהו מזה [וזהו גם כשאין שום מקום בדרך הטבע שינצל, כי מי יאמר לו מה תעשה ובידו לשנות ה­טבע31]; ואם אינו ראוי לחסד זה (ומגיע לו עונש זה), עדיין נפשו במנוחה גמורה, כי יודע בבירור שאין צרתו תוצאה מהדבר ההוא אלא אך ורק מהקב"ה בלבד, שלא יצא י"ח לפני בוראו ולכן הביאו בצרה הזאת, וא"כ אין יראתו אלא מהקב"ה לבד [ועוד זאת, שזה גופא הוא לטובתו, כידוע שגם עונשי התורה הם חסדו של הקב"ה, לנקות את האדם מפגם העבירה, וא"כ אין מקום לדאגה ויראה].

ועפ"ז מובן שאין הדברים סותרים זל"ז, דיכול להיות בבטחון גמור בהשם, אף ש­יודע שיתכן ש"גרם החטא" ולא יזכה להנצל מהצרה, כי אין זה גורע ממנוחת נפשו בידעו שכל הנעשה עמו הוא מאתו ית'.

ומה שכתבו המפרשים שלדעת המדרש "ראוי שלא לירא" (ואין ללמוד מיעקב ומשה שהיו יראים), היינו לפי שמפשטות

 

4

 

הכתובים משמע, שהיו יראים מהדבר ה­מציר, דיעקב הי' ירא מעשו, כמ"ש "ויירא יעקב מאד ויצר לו (ולכן) ויחץ את העם גו'", וכן במשה "אל תירא אותו" — ויראה זו מורה שחסר בשלימות הבטחון ב­הקב"ה.

ד. אבל אין ביאור זה מספיק. כי ענינה של מדת הבטחון בפשטות אינו רק המצב דמנוחת הנפש, אלא שבוטח שיהי' טוב לו בטוב הנראה והנגלה דוקא, כי הקב"ה יחלצהו מצרתו כו'.

ולפי הביאור הנ"ל יוצא, שענין ה­בטחון לפי פשטות ענינו אינו שייך אצל רוב ישראל (דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא29, ומיהו זה אשר יוכל לפ­סוק על עצמו שהוא ראוי לחסדי הקב"ה), וענין הבטחון אצלם הוא בעיקר בכך שגם אם לא יזכו לחסדי ה' הרי הם במנוחת הנפש כיון שהכל הוא מאת הבורא (והוא גם לטובתם, אלא שאינה טובה נראית ונגלית).

[ורק צדיקים גמורים ששלמים בעבו­דתם ואינם חוששים32 שמא גרם החטא, רק הם יכולים לבטוח33 שיהי' טוב להם בטוב הנראה והנגלה].

ובחובת הלבבות34 כ' (בביאור "הסי­בות אשר בהן יתכן הבטחון"), "שיהי' מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו ותהי' נדי­בותו מתמדת וחסדו נמשך לא יכרת ולא יפסק", הרי שענין הבטחון מיוסד על זה שהקב"ה מטיב גם "למי שאינו ראוי".

וצריך ביאור: אע"פ שרחמי השם הם גם על מי "שאינו ראוי", הרי מ"מ יתכן שמגיע לאדם עונש על מעשיו הלא טו­בים35? ומהו היסוד של מדת הבטחון, שה­אדם בטוח שהקב"ה יטיב לו (אף אם אינו ראוי לכך)?

ה. ויובן זה ע"פ דברי רבינו הצ"צ (שהובאו כמה פעמים ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר36), שענה לאחד שהתחנן אצלו ל­עורר רחמים על חולה מסוכן ח"ו37 — "טראַכט גוט — וועט זיין גוט" ("חשוב טוב ויהי' טוב"). ומשמע מדבריו, שעצם המח­שבה לטובה (הבטחון) תביא לתוצאות טו­בות (ובטוב הנראה והנגלה).

ונראה לבאר כוונת הדברים:

חובת הבטחון שנצטווינו עלי' אינה רק פרט (ותוצאה בדרך ממילא) מהאמונה שהכל בידי שמים ושהקב"ה הוא חנון ו­רחום, דאין צורך בחיוב מיוחד ע"ז. אלא חובה זו היא עבודה בפ"ע, שמהותה ו­גדרה — שהאדם יסמוך וישען על הקב"ה, עד שישליך כל גורלו ביד השם, כמ"ש38 "השלך על ה' יהבך", שאין לו שום משען

 

5

 

בעולם בלעדו ית'. ויש לומר, שזוהי ה­כוונה במ"ש בחובת הלבבות39 שבטחון הוא "כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו", שכל בטחונו של האסיר הוא רק על אדונו, ש"מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו כו' זולתו".

[ולכן מובן, שבטחון זה בהקב"ה הוא באופן שאין המצב הטבעי משנה כלל, וגם אם ע"פ דרכי הטבע נמנע שינצל, הרי הוא סומך על הקב"ה, שאינו מוגבל בחוקי הטבע ח"ו].

וזה גופא הוא יסוד לבטחונו של האדם שהקב"ה ייטיב לו בטוב הנראה והנגלה, גם אם אינו ראוי לחסד זה:

אין הפירוש בבטחון, שמאמין, שכיון שחסדי השם הם בלי מדידה והגבלה, בין לראוי בין למי שאינו ראוי, לכן הוא יקבל את חסדי השם בלי שום עבודה מצדו (כי לפ"ז בטל כל הענין דשכר ועונש) — אלא בטחון הוא עבודה ויגיעה בנפשו, והיא מביאה את חסדי השם הבאים כתוצאה מעבודת ויגיעת האדם לבטוח בה': ע"י שהאדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקב"ה לבד, עד שאינו דואג כלל, הרי התעוררות זו גופא פועלת שהקב"ה מ­תנהג עמו באופן זה, שמטיב עמו (גם אם לולא זאת אינו ראוי לזה)40.

וזהו תוכן הציווי "בטח בה'"41 (וכיו"ב) — שהאדם צריך להשליך את יהבו על הקב"ה שייטיב לו בטוב הנראה והנגלה, וכאשר הוא סומך אך ורק על הקב"ה לבד (מבלי לעשות חשבונות, אם אפשר לו להנצל כו'), אזי ההנהגה עמו מלמעלה הוא מדה כנגד מדה42, שהקב"ה שומר עליו ומרחם עליו גם אם ע"פ חשבון אינו ראוי לכך שיהי' טוב לו40 בטוב הנראה והנגלה דוקא43.

וזהו פירוש דברי הצ"צ, שהבטחון עצמו יביא לתוצאות טובות, שאינו ענין צדדי לבד בבטחון, אלא זהו גדר הבטחון שנצטוינו עלי'.

ו. ע"פ הנ"ל יש לומר, שזוהי כוונת הכתוב בפרשתנו, שמספר על יראתו של משה כששמע מהעברי "הלהרגני גו' כ­אשר הרגת את המצרי" — להשמיענו יסוד הנ"ל במדת הבטחון, שהבטחון עצמו הוא המביא וגורם לישועת ה', ומכלל הן אתה שומע לאו, דזה שהאדם לא נחלץ מצרה ה"ז מפני שהי' חסר בבטחון שלו44.

 

6

 

וזהו מ"ש "ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר (ותיכף לאח"ז) וישמע פרעה גו' ויבקש להרוג את משה ויברח משה גו'": כיון שמשה הי' ירא לנפשו ולא בטח בהשם45 שלא יבוא שום היזק ח"ו מפעו­לותיו הטובות [להגן על איש ישראל מה­מצרי שהכה אותו, ולהוכיח "שני אנשים עברים נצים"], הרי זה גרם ש"וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה" והוצרך לברוח ממנו.

[ואולי יש לומר, שזהו גם דיוק לשון הכתוב "ויאמר אכן נודע הדבר" — שלא רק שמשה חשב כן בלבו אלא גם אמר כן בדיבור46, שזה מגדיל עוד יותר הדגשת החסרון בבטחון, שלא זו בלבד שעלה החשש במחשבתו, אלא גם הוציאו בדי­בור47].

משא"כ אם הי' בוטח בבטחון גמור בהשם, ולא הי' דואג כלל מהמצב שנמצא בו (ש"אכן נודע הדבר" ויוכל להגיע לאזני פרעה), הרי זה גופא הי' פועל שהי' הדבר נשכח כו', והי' טוב לו בטוב הנראה והנגלה.

ומכאן למדנו גם הוראה למעשה ב­פועל:

כשאדם פוגע במניעות ועיכובים על שמירת התומ"צ, עליו לדעת, שביטול מניעות ועיכובים אלו תלוי בו ובהנהגתו. דאם יש לו בטחון גמור בהשם, שהוא ית' יעזור שיהי' טוב, עד שהוא במנוחה גמורה בלי שום דאגה כלל [וכמובן, ביחד עם זה, עושה כל התלוי בו בדרך הטבע לבטל מניעות הללו48] — הרי הובטחנו "טראַכט גוט וועט זיין גוט", שכן יהי' לפועל, ש­יתבטלו כל המניעות ועיכובים, וטוב יהי' לו בפועל ממש, בטוב הנראה והנגלה, לעיני בשר, למטה מעשרה טפחים.

וכשם שבגאולת מצרים נאמר49 ש­"בזכות הבטחון נגאלו ישראל ממצרים", עד"ז הוא בהגאולה מגלות זה האחרון, כדאיתא במדרש50ש"כדאי הן לגאולה בשכר הקיווי (עצמו)" — וכן תהי' לנו, ש­בזכות הבטחון של בנ"י ש"קרובה ישועתי לבוא"51, זוכים שהקב"ה יגאלנו, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

 

(משיחות ש"פ שמות תשכ"ו, ש"פ בשלח תשכ"ג)

 

---

 

 

1) פרשתנו ב, יא­טו.

2) שם, יד.

3) תנחומא פרשתנו י. שמו"ר פ"א, ל (ושם בא בתוך הדרשה על "אכן נודע הדבר", שנודע לו ה­טעם ש"ישראל נשתעבדו מכל האומות". ע"ש. וראה לקו"ש חל"א ע' 9 (ובהערה 15) וע' 14­13). וראה יפ"ת (השלם) שם.

4) ובדפוס ראשון ושני, ורוב כת"י רש"י שתח"י — ליתא כל התחלת פרש"י שלפנינו "כפשוטו.. לו" (והתחלת פרש"י היא "על שראה בישראל").

5) ובפרט שעצם הפירוש דורש ביאור, איך אפשר שלא תתקיים הבטחת הקב"ה בברית בין הבתרים [וראה הקדמת הרמב"ם לפיה"מ (קרוב לתחלתה) החילוק בין ההבטחה שהקב"ה "יבטיח אומה בבשורות טובות ע"י נביא" (שזו א"א שתת­בטל) להבטחה שאינה אלא "בין הקב"ה ובין הנביא" (וראה לקמן סעיף ב)]. וראה הערה הבאה.

ועוד זאת — איך ידע משה שהם "דלטורין" קודם שהלשינו עליו (כקושיית האמרי שפר על פרש"י כאן).

6) תנחומא (באבער) וארא יז. שמו"ר שם (וראה הערה 3). — וכבר האריכו במפרשי רש"י מה היתה תמיהת משה, הלא כן היתה גזירת ברית בין הבתרים.

7) ראה גם משכיל לדוד כאן, דקשה לי' ל­רש"י, דאם הי' ירא לנפשו למה לא ברח עד בתר הכי (כשביקש פרעה להרגו). — וראה ספורנו כאן. וצע"ק.

8) דמזה שלא כתב ע"ז "ומדרשו" מובן שזהו גם לפי פשוטו של מקרא. וי"ל שההכרח לזה הוא מזה גופא שהכתוב מספר אודות הדו"ד שהיו לו עמהם. ולהעיר, שבפשטות רק הם ראו הריגת המצרי, שהרי "ויפן (משה) כה וכה וירא כי אין איש" (לעיל ב, יב. וראה רש"י שם. ואכ"מ), וא"כ מסתבר שהם הלשינו עליו.

9) נוסף לזה שנוגע לקמן, לענין זמן חזרת משה למצרים, שצ"ל לאחר "כי מתו כל האנשים גו'" (פרשתנו ד, יט ובפרש"י שם). וראה רש"י לעיל (ב, יג) "דתן ואבירם. . שהותירו את המן". ועוד.

10) אף ש"ויפן כה וכה וירא כי אין איש" (כנ"ל הערה 8).

11) ב"ר ר"פ עו.

12) וישלח לב, ח.

13) ויצא כח, טו.

14) פרשתנו ג, יב.

15) חוקת כא, לד.

16) ראה פי' אב"א (לר' אברהם בן אשר) באור השכל על ב"ר שם (ויניציאה, שכח) — נזכר במת"כ לב"ר שם. נזר הקודש (השלם) שם. וכ"ה בעקידה (וישלח) שער כו בסופו. ועוד.

17) וכהדיעה במדרש שם (אות ב) "אין הבטחה לצדיק בעוה"ז" (ראה מפרשים שם). וראה ביאור דיעה זו ע"ד החסידות — ביאוה"ז להצ"צ ע' קצב (וראה שם ע' קצא, שעבודתם היא למעלה מגדר בטחון. ע"ש).

18) כמפורש בחז"ל (ברכות ד, א. ועד"ז ברש"י וישלח לב, יא) בנוגע ליעקב, שפחד "שמא יגרום החטא".

19) כ"ה במפרשי המדרש שם. ובעקידה שם, שזהו להורות "כי לא מצד קוצר בטחון וחסרון אמנה כו' כ"א מפני שחוייב משלימות פעולותיהם לעשות כן" (להשתדל בדרכי הטבע להנצל). וראה הנסמן לקמן הערה 48.

20) יפה תואר (השלם) לב"ר שם [ומציין ל­סוגיית הש"ס בברכות (ס, א). ע"ש. וראה מפרשי הע"י שם. נתיבות עולם (להמהר"ל) נתיב הבטחון. ואכ"מ]. וראה פי' אור השכל שם (סד"ה שני בני אדם) "ואפשר שנחשב לטעות ליעקב ולמשה מה שנתייראו". ועוד.

21) תהלים קיב, ז. ברכות שם.

22) ופליג אמ"ד אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז (יפ"ת שם).

23) ישעי' נא, יג.

24) וראה מפרשים שבהערה 16 ביאור דברי המדרש שם (לשיטתם).

25) ראה תניא אגה"ק (ס"ב): מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו כו' שמא יגרום החטא ש­נדמה בעיניו שחטא.

26) וכקושיית מפרשי הע"י ברכות שם על הנ­הגת הלל ש"אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי". ע"ש.

27) כמפורש בכו"כ כתובים שצריכים לבטוח בה' (הובאו כמה מהם בראשית חכמה שער האהבה פי"ב). — ובשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג אות לב) שהוא בכלל הציווי (שופטים כ, א. — וכדעת הרמב"ם (סהמ"צ מל"ת נח) שהוא ציווי ולא הבטחה) "כי תצא למלחמה גו' לא תירא מהם" — "שאם יראה האדם כי צרה קרובה תהי' ישועת ה' בלבו ויבטח עלי'".

28) שער הבטחון רפ"א. ועד"ז בפתיחה שלו לשער הבטחון (ד"ה אך תועלת הבטחון). ועוד. וראה גם כד הקמח (להבחיי) ערך בטחון "שלא יתערב שום ספק בבטחונו כו'".

29) קהלת ז, כ.

30) להעיר מכד הקמח שם: "והמאמין יתכן שלא יהי' בוטח כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא" (ובהמשך הענין שם מביא מיעקב אבינו. ע"ש).

31) ראה רבינו יונה שהובא בכד הקמח שם. ועוד. וראה לקו"ש ח"ג ע' 883 ובהנעתק בשוה"ג שם.

29) קהלת ז, כ.

32) ראה כד הקמח שם. מפרשי הע"י ברכות הנ"ל.

33) ולהדיעה במדרש "אין הבטחה לצדיק ב­עוה"ז", הרי אדרבה, צדיקים אין סומכין (אפילו) על הבטחה כו'.

34) שער הבטחון פ"ב (הסיבה השביעית). וכן שם פ"ג (הקדמה הא' ענין הששי). וראה שם ספ"א.

35) ואף שצריך ש"תהי' השגחתו חזקה כו' לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו כו' כדי שיהי' הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו" (חובת הלבבות שם פ"ג הקדמה הרביעית) — זהו רק כדי שהנהגתו עתה לא תסתור בטחונו בהשם, כי לא יתכן לבטוח בה' וביחד עם זה להיות "ממרה אותו" (כמבואר שם, וראה שם המשל מהנהגת בני אדם), אבל יסוד וסיבת הבטחון בהשם הוא לפי שחסדי השם הם על הכל. וראה שם רפ"ב שהסיבה הא' לבטחון היא "הרחמים והחמלה והאהבה", וכ"כ שם רפ"ג ש"הבורא ית' מרחם על האדם יותר מכל מרחם".

36) ראה אגרות קודש שלו ח"ב ע' תקלז. ח"ז ע' קצז.

37) כפסק הרמ"א יו"ד סו"ס שלה.

38) תהלים נה, כג.

39) שם פ"ב הסיבה הששית. שם פ"ג הקדמה הא' הענין החמישי.

40) וכן מפורש בעיקרים (מ"ד ספמ"ו) "אמר הכתוב (תהלים לב, י) והבוטח בה' חסד יסובבנו, כלומר אף אם אינו ראוי מצד עצמו מדרך הבטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בהשם" (וראה שם פמ"ז "אילו הי' מקוה כראוי לא הי' החסד נמנע מצד הש"י"). וכ"כ בכד הקמח שם: "ובוטח בה' ישוגב מן הצרה בשכר הבטחון אע"פ שהיתה הצרה ראוי' לבוא עליו". וראה נתיבות עולם נתיב הבטחון קרוב לסופו. ועוד. וראה גם יל"ש ישעי' (רמז תעג) "יש ביניכם ירא שמים כו' בטחו בשמי והוא עומד לכם כו' שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו". — ולהעיר מכתר שם טוב (סי' שפב) "כשרוצין ליפרע העונש למי שראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדריגת ה­בטחון".

41) תהלים לז, ג. שם קטו, ט. ועד"ז בכ"מ. — וראה לעיל הערה 27.

42) להעיר מזהר תצוה (קפד, ב) "עלמא עילאה לא יהיב לי' (לעלמא תתאה) אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין לי' מעילא, ואי איהו קיימא בעציבו כו'". וראה ס' אגרות קודש דהצ"צ (ע' שכד ואילך).

40) וכן מפורש בעיקרים (מ"ד ספמ"ו) "אמר הכתוב (תהלים לב, י) והבוטח בה' חסד יסובבנו, כלומר אף אם אינו ראוי מצד עצמו מדרך הבטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בהשם" (וראה שם פמ"ז "אילו הי' מקוה כראוי לא הי' החסד נמנע מצד הש"י"). וכ"כ בכד הקמח שם: "ובוטח בה' ישוגב מן הצרה בשכר הבטחון אע"פ שהיתה הצרה ראוי' לבוא עליו". וראה נתיבות עולם נתיב הבטחון קרוב לסופו. ועוד. וראה גם יל"ש ישעי' (רמז תעג) "יש ביניכם ירא שמים כו' בטחו בשמי והוא עומד לכם כו' שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו". — ולהעיר מכתר שם טוב (סי' שפב) "כשרוצין ליפרע העונש למי שראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדריגת ה­בטחון".

43) להעיר מתניא אגה"ק (סו"ס יא) "ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי" (וראה ביאוה"ז להצ"צ ע' קצד). ועד"ז בנתיבות עולם שם.

44) ראה ברכות שם "אתנח, א"ל יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשי' דכתיב (איוב ג, כד) פחד פחדתי ויאתיני גו'" (הובא ביפ"ת השלם הנ"ל), והיינו כי אם הי' בוטח בה' בלי שום דאגה ויראה, הי' ניצול מיסורים כו'. וראה נתיבות עולם שם.

45) ובמדרש לקח טוב כאן, שיראת משה היא כהדיעה (ב"ר שם) שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז (וראה ביאוה"ז הנ"ל הערה 17). — ולהעיר מפי' באר בשדה על פרש"י כאן, דזה גופא שמשה התיירא שיהרג הי' מפני החשש שבנ"י אינן ראויין ליגאל, דאל"כ לא הי' דואג כלל כיון שידע שהוא עתיד לגאול את ישראל.

46) שהרי לא נאמר "ויאמר בלבו" (ע"ד לך יז, יז. ועוד).

47) ע"ד הידוע בענין לשון הרע, שהדיבור הרע מוציא את הרע (של חבירו) מן ההעלם אל הגילוי (ראה לקו"ש ח"ה ע' 45. חט"ו ע' 32. ועוד).

48) כידוע שאין סתירה בין ענין הבטחון האמיתי בה' ובקשת סיבות בדרך הטבע (ראה בארוכה חובת הלבבות שם פ"ג בהקדמה החמישית. עקידה (ו­ישלח) שער כו. ובכ"מ. וראה לקו"ש חט"ו ע' 486 ואילך. וש"נ) — ורק צדיקים גדולים אין צריכים לבקש סיבות כו'. ואכ"מ.

49) כד הקמח שם בסופו, ע"פ מדרש תהלים מזמור כב.

50) יל"ש תהלים רמז תשלו (ממדרש תהלים מזמור מ). הובא גם באבודרהם ס' תפלות יוהכ"פ בסופו. וראה חיד"א במדבר קדמות מערכת ק' אות טז.

51) ל' הכתוב — ישעי' נו, א.!ע!צ!!!

 

דף הבית - ספרי כ"ק אדמו"ר - לקוטי שיחות - כרך לו - שמות - שיחה א

)אלא אם כן את צדיק או בנוני של התניא בתת מודע(
לךמיש חתרון בעדיפת החושך על האור
עדיפת מחשבןת זרות בזמן הלימוד וכדו


זה שהיצר עובד 24/7/365 זה ידוע מוכח קיים ועכשוי הכוח הוא להעיף את רוחותיו לכל הרוחות


#מקווהשהבנתיוהסבתינורמלי

הוא מקבל הרבה אור מלמעלה.

 

אבל זה לא שה' מתגבר במקומו! ה' נותן לו יותר כוח להתגבר.

בסופו של דבר, המלחמה נשארת מלחמה. היא פשוט יותר קלה.

 

תודה מושיקו ומה עם היום? 1.1 , גם נחשב?

בחבד נוהגים רק ב24.12 בלילה
יש מקומות שנוהגים ב25.12 ויש ב29.12 בלילה
ככה זכור לי

על פי מנהג המדינה.

 

 

יש הבדלים בלוחות שנה אצל כתות בנצרות

 

והיהודים נזהרו בלילה בו חוגגים במדינה שלהם את לידתו של אותו האיש.

 

כך שלא נהגו גם ב24, 25, גם ב29 וכדומה..

 

(ה1.1 זה סיפור אחר. לא יודעת מי נוהג בו... דווקא שמעתי על הרבה גדולי ישראל שלא נבהלו מלאחל בו שנה טובה למישהו ספציפי.. לא בפרהסיא וכו..)

איך יכול להיות שלימוד תורה בטהרה בכל זמן שהוא יתן כוח לצד הרע? 

התשובה היא שלרע אין קיום מצד עצמו. הוא יונק את הכוחות שלו מהטוב-מהקדושה, כי רק בהם יש אמת וקיום.
בזמן שמזלו של הרע גובר, "יום אידם", זה הזמן (בה"א הידיעה) של הרע, וזה הזמן שהוא יכול לינוק הכי הרבה כוח מהקדושה, וכדי למנוע ממנו את האפשרות הזו, לא לומדים תורה, וכך אין לו מאיפה לינוק כוח, ולשאוב קיום וחיות.

כמה שידוע לי,

הקדושה אמורה לכלות את הטומאה, כמו שכתוב "ולאום מלאום יאמץ" - כשזה קם זה נופל.

ולצד הרע יש אפשרות לקבל רק מהמותרות של הקדושה

כמו - אדם שלא לומד בטהרה או אדם שקיבל יותר מההשגה שלו.

 

לפי מה שאתם אומרים, לכאורה, לא רק שהקדושה לא יכולה להחליש את הטומאה

אלא גם להפך - הטומאה שולטת על הקדושה...

 

 

אם ככה, צריך להגיד לכולם שיפסיקו ללמוד לאלתר.. עד שיבוא משיח או משהו כזה

מותר ללמוד מול/(ב בית) עבודה זרה?

 

לא חסר דוגמאות  מהתורה וההלכה.

 

יש זמנים שלומדים ויש זמנים שלא לומדים

 

כל  אחד ומנהגיו , לא העבירו ביקורת על אף אחד - רק העלו לדיון מנהג ספציפי

לא באתי להתקיף אחי,  רוצה להבין את העניין...

אשמח לדוגמאות

ולכן לא לומדים תורה.

 

כמו הדוגמאות הנ"ל שהבאתי

אולי תסביר לי איך זה מתקשר  ומה הכלל..

למה לפי זה, לומדים בימי הולדת של רשעים אחרים? 

 

 

כמו אותו האיש

רק בגלל שהוא היה יהודי יש לטומאה שלו כח לינוק מהקדושה שלנו

אני חושב שמנהג המדינה הוא לא לחגוג בכלל את לידתו..

לא קשור לחוק... אלא לחוגגים

054-8078264

לנגן רק בזמנים מיוחדים

לפי מה שאני יודעת

נהוג בחסידות חב"ד לנגנו בזמנים מסוימים כמו חודש אלול, ימי הסליחות וגם בשמחת תורה. כמו כן ביום האחרון של שלוש הרגלים, פורים, י"ט כסלו ("חג הגאולה", בו השתחרר רבי שניאור זלמן מלאדי מהכלא) ביום כיפור ובימים טובים נוספים. וכן בזמני שמחות: בעת הובלת החתן והכלה לחופה, בר מצווה וברית מילה.

מתוך חבדפדיה

הרב החסיד ר' שלום מרדכי הלוי שיחי' רובשקין

 

רק יצא לחירות וכבר דואג לחירות של אדם נוסף [ובמקרה שלנו אישה נוספת, הגונה]

 

בחגיגות השחרור: רובשקין התגייס לסייע לאישה העגונה - כיכר השבת

עצום?
[לפי האמת, הייתי צריך לכתוב יותר חריף וכולל, אבל ימחקו לי.]

שנפל למשפט אנטישמי ומכור מראש וב"ה עם קצת יושר של מישו (במקרה שלנו השליח היה טראמפ) הוקל עונשו ואחרי שריצה 8 שנים (שזה הרבה מאוד בתנאים ובמה שהוא עבר ובמה שבאתה היה אמור הליות!!!) שוחרר. 

 

וכן זה מגיע לו ביושר!

אם אתה לא באמת יודע תפרטים לאמיתותם אל תלבין פה שום יהודי ושום זרם מסוים!

גם אם הכובע נראה לך הפוך על תילו ושרוף חציו. אוקיי?

 

תודה מראש! 

 

 

כי שום תגובה שלך באשר שתהיה לא תעזור במשו טוב חוץ מאולי לשון הרע ורע על עמ"י

יהודי, אבל כיהודים אנחנו צריכים למחות נגד יהודים שעוברים עבירות חמורות נגד מדינה נוכרית, וקלונו מתגלה לרבים.

הוא אדם שבייש את כל העם היהודי במעשיו הרעים.
בכל הדורות פוסקים תלמידי חכמים, הזהירו מאוד מאוד לא לעבור על חוקי המדינה שבה חיו, והוא עשה את זה בכפל כפליים.
אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.

גויים שרואים אתכם רוקדים, מתחזק אצלם הטענה שיהודים רודפי בצע.
ה' ירחם עליו ועליכם, ויוציא אתכם מהעיוורון.

ומה היה אמור להיות העונש עליהם.

אילולא הוא היה נאסר על קידוש ה' כפשוטו?

 

 

בעצם עזוב אני מספיק שמחה עכשיו ואין טעם לסתם אבק לשון הרע.

הם אחד המשפחות עם ההכנסת אורחים הכי גדולה ושנותנים המווווווון צדקה

 

 

דפקא בגלל זה.

 

וואלה אתה צודק. ממש

סוף סוף זה מפחיד ובמילא מגביל את חופש הריגול - לקראת נישואין וזוגיות

הגמרא בבא בתרא אומרת ששבי היא הצרה הכי גדולה - צעירים מעל עשרים

האמפתיה הוא כלי שנותן יכולת ליצור הזדהות. אבל - צעירים מעל עשרים

שחוץ ממך אין עוד הרבה אנשים שרואים פה שמחה אמיתית בטהרתה על יהודי שסבל בגלל קידוש ה!!!

 

 

שרואים לנכון לבוא להתריס נגדה ולהרוס אותה. (ולא, אם אתה מתכוון לשים לב תראה שזה ממש!! לא רק החבדניקים! החבדניקים נכון היו מאושרים ומאושרים ומודים לה' על כך כי 'חסידים איין משפוחה' אבל לא רק הם רואים לנכון לשוח כמו שכתבו ובאמת!!!

גם בימי הפריצים בטח היו כמה יהודים שאמרו שהיהודי שלא שילם שנתיים אשם שנזרק לבור...

 

השמחה המתפרצת אצל כל יהדות ארהב חוצה מגזרים. 

 

אז תמיד יהיו כאלו שיוציאו עצמם מהכלל...

 

שיהיה...

של עולם.

אני כן מתנגד לשמחה סביב זה, כי סוף סוף הוא עשה מעשים רעים של חילול ה', וזה מתפרש כתמיכה ברדיפת בצע.

אני מאה אחוז בטוח, שהייתם תומכים בשחרור 'מיידוף', והייתם שמחים באותה שמחה אדירה, אם רק 'מיידוף' היה חב"דניק.

... מישהו שעלה לגדולה על-ידי יהודים, והרי 'אכל בי עשרה שכינתא שריא', ובפרט שהיו ביניהם כמה עשיריות יראי השם, ומוחלין לו על כל עוונותיו שעד עתה... ישנם שמקשים קושיות, אבל כל קושיא אינה מצד הטוב, וכמו שאמר מו"ח אדמו"ר, שכאשר רוצים לידע ולבחון דבר, יש לראות מה התוצאות מזה, וכאן היה שמיד החזיר איש לאשתו ולבנו עושה שלום, וכמו שקיבלתי מכתב היה זה מאבק קשה, ובפרט שעשה זאת מיד ביום הראשון ובעלייתו לגדולה הרי שזהו ענין גדול.

אדם עבר עבירות כלכליות שהעונש המירבי עליהם אמור להיות 4-5-6 שנים מקסימום.
בהליך מרושע ולא סביר נגזר עליו עונש בלתי מידתי בעליל, יותר חמור מעונשם של רוצחים.
ישב בכלא בתנאים איומים שוודאי אינם ראויים לאסיר צווארון לבן.
פתאום בהליך פתאומי ומפתיע זכה שייעשה עימו צדק (בטוחה שגם לשיטתך המחמירה אתה מסכים שאת חובו לחברה הוא שילם בריבית והצמדה),
למה שלא נשמח???
עם כל אדם ששגה וחטא אתה גם מדקדק ככה- או רק אם אתרע מזלו והוא משתייך לזרם מסויים?
לשיטתך- גם בשחרורו של פולארד אנחנו אמורים לעטות שק ואפר על ראשנו. חילול השם שלו היה משמעותי הרבה יותר.

הלוואי וכולנו נלמד ממשפחת רובשקין איך עושים חסד אמיתי. איך מקדשים את השם דבר יום ביומו בהנהגה שאין לה אח ורע בעולם. כן, אפילו אם שגה ועבר עבירות כלכליות.

שלוקחים שעיר לעזאזל יהודי ומענישים אותו בחומרה גם בגלל להראות ליהודים מי שולט זה נקרא עלילת דם

 

שרואים את השמחה של כל היהדות (החרדית) בארה"ב - הליטאים בלייקוד סאטמר בווילאמסבורג החסידויות בבורו פארק (ובעוד מקומות שלא רואים)- כולם יוצאים ושמחים למרות חילוקי הדעות ההופכיות מקצה לקצה.

 

זה מראה מה הסיפור באמת -עלילת דם של אובמה שב"ה לא עלתה בידו.

 

רק בגלל זה צריך  לשמוח ולהודות לה'.

 

ומי שלא שמח לא חייב לתפוס את הצד שכנגד - יכול לשאול על מה השמחה או לשתוק בצד

להיות חכם גדול כדי להבין שנעשה פה עוול עצום, ומשפט חסר צדק מתחילתו ועד סופו, וגזר הדין הוא הרבה יותר חמור מכל מקרה אחר דומה בארה"ב. ולא צריך להרכיב משקפיים מיוחדים כדי לראות שמדובר במקרה אנטישמי לחלוטין!
מספיק להיות אנטישמי כדי לא לראות ולהבין את הנ"ל, או פשוט להיות שונא חבד...
והעובדה היא שכל יהודי העולם שמחים ורוקדים ושרים, גם אלה שאינם חבדניקים. כי מדובר במשפט אנטישמי ובמלחמה של עמ"י נגד האנטישמיות, וממילא בניצחון של עמ"י, ולא של יהודי פרטי.

ובכל מקרה, 8 שנים של מאסר הם עונש מספיק גדול גם למי שעבר על העבירות הנ"ל בכתב האישום (עברות צוואר לבן אגב).
והשמחה היא גדולה ואמיתית!!!!
חסדי ה'כי לא ממנו כי לא חלו רחמיו

כן, ב"ה! חיים גאולה!

בעיני, ממצה...

 

http://www.col.org.il/show_news.rtx?fromAdmin=yes&artID=108446

על-פי השמועה, בשנים הראשונות לנשיאות הרבי, בליל 'ניטל' היה אחד המזכירים מכניס לחדרו של הרבי רשם-קול והרבי היה מאזין לקלטת מהתוועדות י"ט כסלו שהתקיימה בכפר-חב"ד (לפחות באחת הפעמים שמע מקצת נאומו של שז"ר, וביקש לשמוע את נאומו של הרב שלמה-יוסף זווין בשלמותו). רמז לדבר יש באיגרת המזכירות למר שז"ר מיום ג' בטבת תשי"ח: "בשמענו אתמול תקליט נאומו ונאום הרב זווין שי' בהתוועדות י"ט כסלו בכפר..." [הרבי עצמו כתב (בכ"ד בטבת של אותה שנה) למר שז"ר: "נעם לי לשמוע נאום כ[בודו]". (יצויין כי בשנת תשח"י חל "ניטל" בליל ב' בטבת). נאומים, סיפורים וכיוצא בזה ביום שני, ט' בטבת תשל"א רשם אחד התמימים ביומנו: ביום חמישי האחרון הורה אד"ש להרב חודוקוב למסור למארגני ה'פגישה' עם הסטודנטים, שבליל שבת-קודש - היות והוא 'ניטל' - לא יהיו שיעורים בתורה, אלא רק נאומים, סיפורים וכיוצא בזה. כשניגנו הקפיטל של הרבי, בכה... בליל 'ניטל' תשל"ו ('כפר חב"ד', גיליון 646, עמ' 15) רשם הרה"ח ר' מיכאל-אהרון זליגסאן ביומנו: "הלילה אד"ש הלך לביתו בתחילת הלילה, אחרי תפילת ערבית בשעה חמש, ולא נשאר ב-770 מאוחר כמו ביום רגיל". ובליל 'ניטל' שנת תשל"ז רשם הנ"ל:  "היום בערב נכנס אל אד"ש הרה"ח ר' בערל ליווי שבא בחזרה מביקור בברית-המועצות וביקר שמה בכל האוהלים וכו' והראה לרבי סרט וידאו מביקורו. גם הראה כיצד מתוועדים היהודים ברוסיה וכשניגנו הניגון של הקפיטל של הרבי, הרבי בכה. הרבי ביקש ממנו להראות הווידאו לבחורים ב'זאל' מכיוון שזה 'ניטל'. אחר-כך הראה את הבניין שבו הייתה דירת הרבי רש"ב נ"ע. הרבנית ע"ה העירה על זה 'אני זוכרת שהזיידע גר בבניין בן כמה קומות'". במוצאי-שבת-קודש פרשת ויחי, ליל 'ניטל' תשל"ח, רשם הנ"ל ביומנו:  "שמעתי מהרה"ח ר' יוסף ויינברג שכ"ק אד"ש אמר לו בנוגע לשיעור בתניא על הרדיו בלילה זה, שיספר איזה סיפורים מרבותינו נשיאינו. הרב ויינברג סיפר שפעם שאל את כ"ק אד"ש אם יש מקור למה שאומרים שמותר ללמוד דברי חסידות בלילה זה ואמר לו כ"ק אד"ש: 'איך האב דערפון ניט געהערט' [לא שמעתי על כך]". יום א', כ"ד בכסלו תשל"ט (שם):  "מיד אחרי מעריב נכנסו לכ"ק אדמו"ר שליט"א הרב ליווי... הראה לכ"ק אד"ש סרט מרוסיה מביקורו האחרון שם לפני שבועיים. האור בחדר כ"ק אד"ש כבה בשעה 19:05 עד שעה 19:25 (זה זמן הסרט, כעשרים דקות)... שהו אצל כ"ק אד"ש עד השעה 20:05, כל זמן הסרט כ"ק אד"ש עמד על מקומו. כ"ק אד"ש נסע לביתו בשעה 23:25". להלן קטע דומה נוסף מיומן שנת 'הקהל' תשמ"א (עמ' 74):  "יום ד', י"ז בטבת. תפילת ערבית התקיימה מיד עם צאת הכוכבים, מאחר שלילה זה הוא 'ניטל'.  "ב-19:00 בערב נכנס אל הרבי הרב בערל ליווי, שחזר מביקור ברוסיה, ובשעה 20:25 כבה האור בחדרו של הרבי והרב ליווי הקרין את הסרט. הוא שהה בחדרו של הרבי כמעט עד השעה 22:00".

 

בדיחה של בני ברקים

ואסור לצחוק על אנשים שנחשבים לרבנים בעיני יהודים. זה נוגד את חוקי הפורום.