פורום חסידות חב"ד (עמוד 6)

בית המקדש ● סקירה כללית

הבית שבנה שלמה לעבודת ה' ע"י הכוהנים בהקרבת קורבנות ותפילה. בשלושת הרגלים פסח שבועות וסוכות, היתה חובה לעלות לבית המקדש.

 

ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

יט סיון התש"ע (01.06.2010)

 

הבית שבנה שלמה על הר המוריה. לפי חז"ל הבית היה קיים 410 שנים. נחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל.

לאחר גלות בבל, נתן כורש מלך פרס רשות ליהודים לעלות ולבנות את בית ה'. בבית השני חסרו כמה דברים שהיו בבית ראשון. הבית עמד 420 שנה, עד לחורבנו בידי הרומאים. בתקופת הורדוס הגדילו את הבית, ועליו אמרו חז"ל מי שלא ראה את בית המקדש לא ראה בניין יפה מימיו.

החדר הפנימי של בית המקדש היה "קודש הקודשים". למקום זה נכנס רק הכוהן הגדול, פעם בשנה, ביום הכיפורים. לפני קודש הקודשים היה ה"קודש", שאליו נכנסו הכוהנים בכל יום, בקודש היו השלחן ועליו לחם הפנים, המזבח עליו הקטירו את הקטורת והמנורה. מחוץ לבניין הייתה ה"עזרה", החצר שאליה באו בני ישראל בכל חג ל"עלייה לרגל", ושם עמדו הלויים ונגנו.

בעזרה היה מזבח העולה - המזבח עליו הקריבו את הקרבנות, והכיור ממנו רחצו הכהנים את ידיהם ורגליהם לפני שעבדו את עבודת הקודש..

הבית השלישי - הוא הבניין שראה יחזקאל במראה הנבואה.

הבית שבנה שלמה

בית המקדש - דוד המלך רצה לבנות בית לארון אלהים. אבל נתן הנביא אמר לו בשם ה' להניח לשלמה בנו לבנות את הבית (ש"ב ז'; דהי"א כ"ב). דוד הכין את חמרי הבנין ותכנן אותו. גם קנה את גורן ארנן (ארונה) המלך היבוסי בהר המוריה, במקום שנראה אליו מלאך ה' בהעצר המגפה (ש''ב כ''ד; דהי"ב ג').

שלמה עשה הסכם חליפין עם חירם מלך צור: חירם סיפק עצי ארזים וברושים מן הלבנון דרך הים, ושלמה שלם לו בתבואות הארץ. שלושים אלף עובדים שלח שלמה ללבנון: עשרת אלפים בכל חודש. חודש אחד עבדו בלבנון וחודשיים היו בביתם. וחוזר חלילה.

ובארץ ישראל היו לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצבים בהר, בנוסף לשרי נצבים, הם מנהלי העבודה, ומספרם היה שלושת אלפים ושלוש מאות. בנוסף להם עבדו בוני חירם והגבלים, שעזרו בפיסול האבנים, ומספרם היה שלוש מאות. בסך הכל היו שלושת אלפים ושש מאות ממונים על העם (מ"א ה'; דהי"ב ב').

הנחת היסודות לבנין הבית היתה בחודש אייר בשנה הרביעית למלכות שלמה, בשמונים וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים (2928 ליצירה 832 לפני הספירה). ובחודש מרחשון בשנת האחת עשרה הסתיים בנין הבית, בנייה שנמשכה שבע שנים (2935 ליצירה=832 לפני הספירה).

מידות בית המקדש של שלמה

אורך הבית היה שישים אמה, עשרים רוחבו ושלושים קומתו. הבית נבנה מאבנים שלמות שנחצבו והוחלקו בהר, כי מקבות וגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מ"א ו' ז').

בכניסה בצד מזרח, היה אולם עשרים אמה ארכו ברוחב הבית, ועשר אמות רחבו, וגובהו מאה ועשרים אמה (מ"א ו': דהי"ב ג' ד'), אולם זה היה כעין מגדל הגבוה תשעים אמה מעל הבית, והיו בו עליות.
בכניסה לאולם היו שני עמודי נחושת: יכין ובועז. על ראשי העמודים גולות הכותרות ושבכות לכסות אותן (מ"א ז' מ"א). ציורים של עמודים אלה מצויים על מטבעות עתיקות משלהי בית שני ומרד בר כוכבא.

מן האולם נכנסו דרך דלתות עץ אל ההיכל. ההיכל היה מצופה זהב טהור על קירות ארזים ועצי ברושים. הזהב היה מפותח ציורים וציצים, שרשרות ומקלעות כרובים. אבנים יקרות שובצו בקירות הבית לתפארת ונוי. הריצפה הייתה מכוסה בעצי ברוש, וחלונות רחבים מבפנים וצרים מבחוץ מסביב. בהיכל עמדו כלי המקדש: השלחן והמנורה ומזבח הקטורת.

במערב ההיכל היה קודש הקודשים – הוא הדביר: דלתי הדביר היו מעצי שמן ועליהן היה תלוי הפרוכת של תכלת וארגמן וכרמל ובוץ מרוקם בציורי כרובים.

קודש הקודשים - עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשרים אמה קומתו. היה מצופה זהב.

בקודש הקדשים עמדו שני כרובים מעצי שמן מצופים זהב. קומה כל כרוב עשר אמות, וחמש אמות אורך כל כנף. וכשהן פרושות, היו נוגעות זו בזו, וממלאות את כל החלל של עשרים אמה ברוחב קיר מערבי.

סביב לקירות הבית מבחוץ היו שלוש עליות – או יציעים - זו על גב זו:

היציע התחתון בכל צד היה רחב חמש אמות,  התיכון שש אמות והיציע השלישי שבע אמות. 

היציעים היו בנויים זה על גב זה, כאשר כל יציע עודף על זה שמתחתיו אמה כלפי חוץ. מדרגות לוליניות היו מעבר מיציע לזה שמעליו.

לפני האולם הייתה חצר פנימית - היא עזרת כוהנים ועזרת ישראל (דהי"ב ד' ט'), שנבנתה משלושה טורי גזית וטור כרותות ארזים. דלתי העזרות היו מצופות נחושת. החצר החיצונה היא עזרת נשים. 

עוד עשה שלמה ים ועשר כיורות נחושת שהכהנים ירחצו בהם את ידיהם ורגליהם ואת קרבי העולה כמשפט הכיור של משה. ועשה עשר מכונות לכיורות, חמש בדרום וחמש בצפון (מ"א ז' כ"א). כל כיור יכיל ארבעים בת.

הבית השני

בית המקדש השני נבנה, אחרי שוב הגולה מבבל, (3408 ליצירה=352 לפני הספירה). בנין הבית השני בעיקרו אינו שונה מבנין הבית הראשון, אך חסרו בו כמה דברים כמו:

הים, עשרה כיורים.

גם נוספו בו לשכות רבות סביב חומת הר הבית. ובפרט נוספו בו הוספות הורדוס בשנת י"ח למלכותו.

הר הבית

הר המוריה, הוא הר הבית, היה חמש מאות אמה מרובעות (אמה = 50-60 ס"מ ) והיה מוקף חומה, ואצטבאות סביב לחומה כדי לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים (פסחים י"ג.

חמישה שערים היו להר הבית:

שני שערי חולדה מדרום, אחד לכניסה ואחד ליציאה, כי בצד ההוא היו רוב הנכנסים והיוצאים: ירושלם הייתה בדרומית-מזרחית של בית המקדש.

שער קופינוס במערב קודש הקודשים. "קופינוס" ביונית פירושו עבודת הגן. בצד ההוא נטעו את צמחי הקטורת, היתה שם גינת וורדים, ובשער הזה היו נכנסים ויוצאים.

שער טדי בצפון ולא היה משמש כלום. ונקרא טדי שהוא תרגום של "סוד" ו"הצנע" משום שדרך שם הלכו בהצנע. ב"שלטי הגבורים" נאמר כי נקרא מדי שענינו חלש, היינו שער החלש משום שהיה חסר לשער משקוף והיו שני עמודי אבן מוטים ונשענים זה על גב זה, קצר מלמעלה ורחב מלמטה כעין משולש.

השער המזרחי נקרא שער שושן, כי עליו היתה צורת שושן הבירה, אות תודה לכורש וממלכת פרס שהרשו לבנות הבית. דרך שם יצא הכהן הגדול השורף את הפרה להר הזיתים.

בית המקדש לא היה באמצע ההר, אלא נוטה היה לצפונית-מערבית. רוב מקום פנוי היה מן הדרום, 265 אמה מקיר הבית לשערי חולדה; שני לו בריוח היה מצד מזרח, משער שושן אל הקיר 115 אמה; שלישי מן הצפון 100 אמה מן הקיר לשער טדי; ומעוטו היה פנוי מן המערב, רק 63 אמה מהקיר עד שער קופינוס. גובה החומה המקפת את הר הבית לא ידוע, אך כנראה לא עלתה למעלה מן המשקוף של השערים.

הר הבית היה משופע: נמוך בצד מזרח וגבוה ביותר בצד מערב והיו עולין ממזרח למערב במעלות, וכל מעלה הייתה של חצי אמה בגובהה וחצי אמה ברחבה. שתים עשרה מעלות עד עזרת נשים, חמש עשרה מעלות מעזרת נשים לעזרת ישראל. משם לעזרת הכוהנים מעלה אחת של אמה שעליה עמדו הלוים לשורר בשיר ולתקוע בחצוצרות, ומשם עוד שלוש מעלות של חצי חצי אמה שעליהן היו עולין הכוהנים לדוכן. מעזרת הכוהנים היו הולכים שתים עשרה מעלות אל האולם וההיכל. נמצא שההיכל היה גבוה שנים ועשרים אמה מקרקע הר הבית, והיה אפשר לכ"ג העומד על הר הזיתים למזרח המקדש בכיוון נגד פתח ההיכל, לראות מה שבתוכו ממעל לחומה ושער שושן שהיו בשורה אחת (מדות פ"ב ד').

חֵל הוא חומה קטנה של עשר אמות בגובה ורוחב עשר אמות, סביב העזרות, האולם וההיכל. סביב לחל היה סורג גבוה עשרה טפחים, עשוי מעצים דקים מעשה רשת, והיה בנוי על יסוד הגבוה מן הארץ אמה אחת. הסורג היה סימן להבדיל בין טמאים ונכרים שהיה אסור להם לעבור את גבולו (כלים פ"א ח'). היה עליו שלט בעברית, רומית ויונית שבל יזיד איש נוכרי לבוא פנימה. האיסור הזה עורר קנאת היונים אשר פרצו בסורג י"ג פרצות כנגד י"ג השערים כדי ליכנס בהם, אך כשגברו עליהם החשמונאים חזרו וגדרום.

העזרות

מדת המקדש והעזרות הייתה: אורך שלוש מאות ועשרים ושנים אמה ורוחב מאה ושלושים וחמשה, לפנים מן הכתלים. במזרח היתה עזרת נשים, ולשם נכנסו נשים וכן כל אלה שנטהרו מטומאה, שבאו להשתחות לפני ה' ביום השבת וביום החודש ובשלוש רגלים.

עזרה זו הייתה מרובעת מאה ושלושים וחמש אמות לכל רוח. ארבע לשכות היו בארבע פינות העזרה, ולא הייתה להן תקרה.

כל אחת מהלשכות הייתה ארבעים אמה מרובעות: 

א) הלשכה המזרחית-צפונית נקראה לשכת דיר העצים, ממנה לקחו עצים בכל יום למערכה לצורך המזבח, וכוהנים בעלי מומים היו מתליעים העצים (יומא י"ט; מנחות כ"א; תענית כ"ח).

ב) הלשכה הצפונית-מזרחית נקראה לשכת המצורעים שבאו שם אחרי שנטהרו. ושם בשלו את קורבנותיהם.

ג) הלשכה המערבית-דרומית נקראת לשכת בית שמנים, שהיו מצניעים שם השמן לצורך המנורה והמנחות, וגם היין לנסכים.

ד) הלשכה הדרומית-מזרחית נקראת לשכת הנזירים שהיו מבשלים שם את שלמיהם ומגלחים את שערם (מדות פ"ב ג').

בבית שני היתה בעזרת נשים גזוזטרא על עמודי שיש, לשם עלו הנשים בשמחת בית השואבה בסוכות, כדי שלא יתערבו הנשים באנשים. וזהו תיקון גדול שהתקינו (סוכה נ"א.).

מעזרת נשים עלו בחמש עשרה מעלות שנעשו כחצי גורן עגולה, דרך שער ניקנור (יומא י"א.), לעזרת ישראל. תחת המעלות היו לשכות פתוחות לעזרת נשים, ושם הלוים מניחים כלי שיר, ועל המעלות היו הלוים שרים את חמישה עשר שירי המעלות (תהילים ק"כ-קל"ה).

שני פשפשין היו בצד שער ניקנור, ונכנסים מהם אל שתי לשכות.
אחת מימין, היא לשכת פנחס המלביש שבה היו עושים הבגדים של הכוהנים ובעד כ"ד משמרות (תמיד פ"ה ג').

ומשמאל לשכת עושי חביתין.

מידת עזרת ישראל - אחת עשרה אמות ממזרח למערב, ואורכה כרוחב כל הבית 135 אמה. ארבע לשכות היו בעזרת ישראל:

א' בדרום לשכת המלח לקרבנות ומנחות; 

ב' לישכת פרהדרין (פקידים ממונים על המס).

ג' בצפון סמוכה לשער ניקנור לשכת הגולה ובו היה בור קבוע שחפרו עולי גולה מבבל, ומשם היו מספקים מים לכל העזרה. על גג הלשכה היה בית טבילה לכהן גדול ביוה"כ.

ד' לשכת הגזית לסנהדרין גדולה, חציה בעזרה וחציה בחל, שם ישבו הסנהדרין מפני שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (סוטה מ': תמיד כ"ז.).

אורך כל לשכה שש עשרה אמות ושלושה טפחים, שתי הלשכות 35 אמות וביניהם 100 אמה. רוחב כל לשכה חמש אמות, ואמה אחת ביניהן ברוחב העזרה שהיא אחת עשרה אמות. הריוח בין עזרת ישראל לאולם היה חמישים וארבע אמה והיא עזרת כוהנים.

המזבח מדתו 32 אמה מרובעות, ונשארו עוד 22 אמה בין המזבח והאולם. המזבח הזה הוא מזבח החיצון, להקרבת תמידין ומוספין וכל המנחות והקרבנות.

כבש היה בנוי לדרומו של מזבח, רוחב הכבש 16 אמה לאורך העזרה והוא מכסה חצי אורך המזבח, וארכו 32 אמה לרוחב העזרה.

במערב הכבש היו שני שלחנות. אחד של שיש ואחד של כסף:

על של שיש היו נותנים האברים אחרי הנתוח עד שיעלום הכוהנים על המזבח; ועל של כסף היו מניחין תשעים ושלושה כלי שרת שהוציאו בכל בוקר.

מן המזבח עד קיר הצפוני שבעזרה היה בית המטבחיים, ושם שמונה עמודים של ארז שנקראו ננסין, וחתיכות מרובעות של ארז היו בראש העמודים, ואונקליות של ברזל היו קבועות בהן. היו תולים את הבהמה אחר שחיטתה על האונקליות, מפשיטים את עורה וחותכים אותה לנתחים. מנקים את החתיכות על שמונה שולחנות שיש שבין העמודים. אחרי השלחנות היו עשרים וארבע טבעות בארבע שורות, ל- 24 משמרות הכהונה, טבעת לכל משמר. היו מכניסים את ראש הבהמה בטבעת ושוחטים, שלא היו כופתין את התמיד, וזהו מתקנת יוחנן כ"ג.

כל משמר שהיה עובד, היה תולה טבעתו לחוץ ופותח חלונו בבית הניצוץ, כדי שידעו כולם שמשמר פלוני עובד בשבוע הזה, חוץ ממשמר בלגה, שטבעתו הייתה קבועה וחלונו היה סתום.

רוחב עזרת כוהנים של 35 אמה מצפון לדרום נחלק כך:

8 אמות , מן הקיר,
12.5 אמות של ארבעה ננסין,
4 אמות לשלחנות,
4 אמות ריוח בין השלחנות לטבעות,
24 אמות הטבעות,
8 אמות בין הטבעות והמזבח,
32 אמות המזבח,
30 אמות הכבש,
12.5 אמות מהכבש עד קיר הדרומי.

בית המוקד

לצפונית-מערבית של בית המטבחים היה בית המוקד, חציו בעזרה וחציו יוצא לחל, וארבע לשכות היו פתוחות זו לזו המוליכות לבית המוקד שהיה באמצע, ושם מדורה של אש, והיו הכוהנים מתחממים שם, והיה מוקף רובדין של אבן למשכב הכוהנים ולישון שם (בצד חל).

שתים מהלשכות בצד העזרה היו קודש ושם אכלו הכוהנים בקודשים, ושתים היוצאות לחֵל היו חול.

אחת מהלשכות מערבית-דרומית הסמוכות לכותל העזרה הייתה לשכת טלאים (לא פחות מששה היו שם) ששם היו מבקרים הטלאים לתמידים.

ובדרומית-מזרחית לשכה שעושים לחם הפנים.

בצד מזרחית-צפונית הייתה לשכת אבני המזבח, שגנזו בני החשמונאים מפני שהיונים הקטירו עליהם לאליליהם (חשמונאים א' ב' כ"ה). הלשכה נקראת גם לשכת חותמות, כי שם נתן הממונה חותמות המאשרות שקיבל מעות בעד סולת, יין ושמן. את החותם מציגים בפני הממונה על כך, ומקבלים ממנו את המצרכים ששלמו בעדם.

לשכה הרביעית בצפונית-מערבית יורדים משם לבית הטבילה במערה, ושם מדורה של אש ונרות דולקות מכאן ומכאן עד בית הטבילה. באמצע בית המוקד היה מקום אמה על אמה ושם טבלה של שיש עם טבעת ושלשלת, והמפתחות תחת הטבלה לנעילת שערים.

שני פשפשין (פתחים קטנים) היו בבית המוקד:

אחד פתוח ללשכה החיצונה בחל ואחד פתוח ללשכה הפנימית בעזרה.

בראשונה היו נכנסים בכל בוקר לבית המוקד לקחת משם המפתחות, ונכנסים לעזרה לפתוח השערים. דרך שער הקרבן היו מביאים קרבנות קדשי קדשים ששחיטתם בצפון, וכנגדו בצד דרום שער הבכורות שהיו נכנסים הכוהנים דרך שם.

שער הניצוץ היה בצד צפון קרוב למערב ולשכה מעליו שנקראת עליית בית הניצוץ. בה היו צעירי הכוהנים ולוים שומרים משמרת הקודש כל הלילה (תמיד פ"'א א').

ושכנגדו בצד דרום נקרא שער הדלק. נראה שהיו שם גם כן שומרים, ואולי היו משיאים משואות מזה לזה בניצוצות אש לסימנים ידועים לשומרים אם מצא שם איש זר או נכרי שלא כדת. י"א שנקרא שער הדלק מפני שדרך שם הביאו עצים למערכה בכל יום.

שער המים, שהיו ממלאים מים מן השלוח לנסכים בחג, והנביא ראה בנבואה לעתיד שיהיו המים יוצאים מבית קה'"ק כקרני חגבים וכשיגיעו לשער זה יתגברו עד שיוכלו למלאות מהם פך קטן (יחזקאל מ"ז ב').

בין עזרת נשים לעזרת ישראל היה שער הנשים משני הצדדים. באמצע עזרת נשים בצד דרום היה השער הכללי שבו יוצאים ובאים רובי העם. שכנגדו בצד צפון הוא שער השיר שדרך שם באו הלוים לשורר על המעלות בשער ניקנור. 

בצד מערב היה שער יכניה, שיצא דרכו לגלות, ושער העליון, וכנגדו במזרח שער התחתון והוא שער המזרחי.

והיו עוד לשכות לבית אבטינס לפיטום הקטורת בצד דרום אצל שער המים, ושם לשכת בית הפרוה מכונה לעליית המים לבית טבילה לכ"ג ביום הכפורים.

הכתלים הסובבים את בית המקדש היו של חמש אמות, וכן הקיר המפסיק בין עזרת נשים לעזרת אנשים, מלבד קירות האולם ההיכל וקה"ק והיציעים סביבו שהיו של שש אמות. אך הקיר הסובב את המסיבה היה של חמש אמות.

אולם

מעזרת הכוהנים היו עולים בשתים עשרה מעלות לאולם, אורך הכותל החיצון של האולם מאה אמה, רחבו מאה, והיה בולט 15 אמה לכל צד. נשאר הריוח בפנים שבעים אמה, בין הכתלים החיצונים הסובבים את המסיבה של ההיכל.

רוחב האולם 11 אמה, פתחו של אולם 40 אמה, גבהו ורחבו 20 אמה כרוחב ההיכל ופרוכת פרושה עליו ואין לו דלתות (תמיד פ"ג ז").

חמש קורות מצויירות היו על משקוף שער האולם, זו למעלה מזו. התחתונה עודפת על המשקוף אמה מזה ואמה מזה (כ"ב אמות), ושלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה (כ"ד אמות), נמצאת העליונה שלושים אמה, ונדבך (שורה) של אבנים היה בין כל אחת ואחת (מדות פ"ג ח"). כלונסות של ארז היו קבועים מכותלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט (שלא יטה לצד). שרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם, שבהן פרחי כהונה עולים ורואים את העטרות שבחלונות של היכל שנאמר: והעטרות תהיה לחלם ולטוביה לזכרון בהיכל ה' (זכריה ו' י"ד).

שני שולחנות עמדו באולם, בצד ימין שולחן של שיש ועליו הניחו את לחם הפנים לפני שהכניסו אותו להיכל,
ובצד שמאל שולחן זהב שעליו שמו לחם הפנים הישן שהוציאו מהיכל (שקלים פ"ו ד').

משני צדי האולם בצפון ובדרום הייתה לשכה, ונקראת בית החליפות שבהן היו נותנים הכוהנים את חלפיהם וסכיניהם. בצד דרום היו גונזים את הסכינים הפסולים. ויש מפרשים בית חליפות בגדים, ששם היו מחליפים הכוהנים הבגדים הבלויים לחדשים. ולא נראו דבריהם כי לשכת הבגדים הייתה בעזרת ישראל בהשגחת פנחס המלביש. כל לשכה באולם אורכה 15 אמה ורוחבה 11 וגובהה 8 אמות. דרך פשפש נכנסים בה וממנה ג"כ דרך פשפש להיכל וליציעים מסביב. אך הפשפש מצד דרום היה סגור תמיד (יחזקאל מ"ד ב').

היכל

פתחו של היכל היה גבוה עשרים אמה ורוחבו עשר, והיו לו ארבע דלתות, שתים מבפנים ושתים מבחוץ ופרוכת עליהן. למעלה מפתחו של היכל מבחוץ עומד גפן של זהב מודלה על גבי כלונסות, וכל המתנדב זהב להיכל היה מתנדב דמות עלה או גרגיר או אשכול של זהב ותולה אותו בגפן, והיה לבדק הבית ולפרנסת הכוהנים והלוים.

מידות ההיכל: אורכו ארבעים אמה, רוחבו עשרים וגובהו עשרים אמה. בין ההיכל לקודש הקדשים היה אמה רווח, שנקרא "אמה טרקסין". והיו שם שתי פרוכות: אחת בתחילת האמה ואחת בסופה. המעמד של האמה הזו היה מסופק, אם היא מן ההיכל או מקודש הקדשים.

בשליש ההיכל מבפנים כנגד הפרוכת היו מנורה בדרום, שלחן הזהב בצפון ומזבח הקטרת באמצע. בקה"ק הייתה אבן השתיה באמצע, ועליה מונח ארון הברית עם הלוחות, ולידו צנצנת המן ומטה אהרן. בבית שני כבר לא היו. ההיכל היה מסובב משלוש רוחות, חוץ מצד מזרח, ביציעים זה למעלה מזה כמו בבנין שלמה.

המקומות הפנוים ביציעים נקראו תאים (חדרים קטנים) ומספרם שלושים ושמונה:

חמישה מן הצפון
וחמשה מן הדרום
בשלוש קומות - הרי שלושים תאים,
ובמערב שתי דיוטאות של שלושה שלושה תאים
ודיוטה אחת של שני תאים על גביהם הרי שמונה,
בס"ה 38 תאים.

בנין יחזקאל- בנין העתיד 

בנין הבית שראה יחזקאל במחזה הנבואה נקרא על שמו והוא שונה הרבה מבנין שלמה וגם מבנין הבית השני. חז"ל אמרו שראה בנין השלישי העתיד לבוא, ובאמת רחוקים הבנינים והמדות אלה מאלה ורק בהיכל יש שהם שווים, וגם בו יבדלו בכמה פרטים וביחוד בהפסק המחיצה של שתי אמות בין ההיכל וקה"ק, אשר בבית שני היה אמה טרקסין מכוסה בשתי פרוכות.

הנביא התחיל בחצרות שהן העזרות ואח"כ בא אל הבית הוא ההיכל, ולא ביאר החצרות בתחילה כראוי, כי אם להכרח דרך הלוכו עם האיש המראה אותו במחזה מחוץ לפנים. ובאמצע עזב ביאור החצרות עד אשר גמר ביאור הבית, ואחר כך חזר על הראשונות וגמר בחצרות. מידת הנביא היא "קנה" או "קנה המדה" של שש אמות והאמה היא של קודש בת שישה טפחים=אמה בת חמישה טפחים וטפח של חול.

הר הבית שראה יחזקאל בנבואה היה מוקף חומה, ושטח ההר היה גדול שלושים ושש פעמים מאשר היה בבית ראשון ושני: ת"ק אמה על ת"ק אמה=250.000 אמות מרובעות, כי שטח הר המוריה לעתיד במידת יחזקאל יכיל חמש מאות קנים מכל רוח או שלושת אלפים אמות מכל צד=תשעה מיליון אמות מרובעות.

מרחוק ראה החצר החיצונה היא עזרת נשים שהייתה במזרח הבית, ועלה אליה בשבע מעלות, כי מקום המקדש היה גבוה בראש ההר. כנראה שמספר השערים היה כמו בבית ראשון ושני, אך לכל שער היה אולם ולכל אולם שני אילים (כמו מזוזות עגולות דומות לעמודים) בשני צדי פתח השער מבחוץ, ותאים אצל השערים על הכתלים מחוץ לעזרה ולשכות מבפנים. מידת רוחב אולם השער מבחוץ שש אמות ואילים שתי אמות, ובליטת האולם מבפנים הייתה שמונה אמות, כי חסר מקום האילים.

חלל הפתח של כל שער בעזרת נשים היה עשר אמות ברוחב ושלוש עשרה אמות באורך. אחרי רווח של אמה אחת מפתח השער היו שלושה תאים בכל צד מהשער, עובי כותל העזרה שש אמות ועובי התאים חמש אמות.

שטח העזרה מאה על מאה אמות. חצר הפנימי היא עזרת ישראל ועולים שם בשמונה מעלות. בבית שני היו עולים בט"ו מעלות והשער נקרא בית ניקנור. השער הזה במראה יחזקאל היה חמישים אמה אורכו וכ"ה אמה רוחבו וגם לו אולם ואילים ותאים, ובה לשכה אשר ידיחו את העולה. ושם ארבעה שולחנות לשחוט עליהם העולה החטאת והאשם, ועוד שמונה שולחנות לקורבנות וארבעה שולחנות מאבן גזית אשר עליהם הניחו הכלים. בעזרה הזאת לשכות שרים ולשכות לכוהנים שומרי משמרת הבית. מידת העזרה גם כן מאה על מאה אמות.

הממונים

פקידים היו ממונים להשגיח על צרכי בית המקדש. בבית שני כשעלו מן הגולה נתמנו הפקידים אשר נקבו בשמות, והבאים אחריהם נקראו על שם הפקידים הראשונים, ואלו הם:

1) יוחנן בן פנחס על החותמות.
2) אחיה על הנסכים.
ומי שהיה מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן, נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם, בא לו אצל אחיה ונותן לו החותם ומקבל ממנו נסכים.
3) מתיא בן שמואל על הפייסות והן הגורלות שעשו בכל יום מי יזכה בעבודה זו ומי בזו.
4) פתחיה על הקינין לקורבנות.
5) בן אחיה היה רופא על חולי מעיים, לרפאות את הכוהנים שהיו עלולים לחולי זה מפני שהיו הולכים יחפים על הרצפה.
6) נחוניא חופר שיחין ובארות לעולי רגלים על דרכם לירושלים.
7) גביני כרוז, ממונה להכריז בכל בוקר בעזרה לפני בית המוקד "עמדו כוהנים לעבודתכם".
8) בן גבור על נעילת שערים.
9) בן בבי על הפקיע, לתקן פתילות הנרות למנורה.
10) בן ארזה על הצלצל וכלי שיר.
11) הוגרס בן לוי על השיר והמזמורים.
12) בית גרמו על מעשה לחם הפנים.
13) בית אבטינס על מעשה הקטורת.
14) אלעזר על הפרוכת.
15) פנחס על המלבוש.
(שקלים פ"ה א'; עי' רמב"ם כלי המקדש פ"ז א').

גם היו:

שלושה גזברים,
שבעה אמרכלים,
שני קתוליקין והם שרים ראשים,
ולמעלה מהם הסגן וכהן גדול.
הגזברים היו על אוצרות בית ה'.

שתי לשכות לנדבות ולצדקה היו במקדש:

אחת לשכת חשאים (כעין מתן בסתר), יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי.

ואחת לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי זורקו לתוכה, ואחת לשלושים יום גזברים פותחים אותה וכל כלי שמצאו בו צורך מניחים אותו, והשאר נמכרים ודמיהם נופלים לבדק הבית (שקלים פ"ה ו').

באחד באדר משמיעים על השקלים, וכל איש ישראל נתן מחצית השקל לשלוחי בי"ד ומהכסף הזה קנו קורבנות הצבור (שם פ"א א).

שומרי משמרת הקודש

שלושה כוהנים שמרו את בית המקדש בשלושה מקומות:

בעזרת הכוהנים בבית אבטינס (בדרום) ובבית הניצוץ ובבית המוקד (בצפון).

21 לוים בעשרים ואחד מקומות:

חמישה בחמישה שערי הר הבית: שני שערי חולדה, שער שושן, שער טדי, שער קופינוס.
ארבעה בארבע פינותיו מתוכו (בקרני חומת הר הבית מבפנים).
חמישה בחמישה שערי העזרה (עזרת נשים).
ארבעה בארבע פינותיה מבחוץ.
ואחד בלשכת הקורבן לשכת טלאים בבית המוקד והיה עומד בצד החל.
ואחד בלשכת הפרוכת שהיו אורגים שם הפרוכת כנראה היה בחל בצד דרום.
ואחד מאחורי בית הכפורת (אחורי קודש הקודשים).

"איש הר הבית" היה ממונה על כל השומרים והיה מחזר על כל משמר ומשמר, ומוליכים לפניו אבוקות דולקות. כל משמר שאינו עומד רק יושב, אומר לו איש הבית "שלום עליך" כי אולי נחלש ואינו יכול לקום. אם ניכר שהוא ישן חובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את שפת כסותו באבוקה למען יעירהו משנתו.

וכאשר שמעו השומרים האחרים את קול הנלקה או קול כוית הנשרף, ושואלים: "מה קול בעזרה?" , השיבו להם: "קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים מפני שישן על משמרתו" (מדות פ"א א').

משמרות הכוהנים היו בעזרת הכוהנים וסביב לה. וכהן שישן על משמרתו קנסוהו באופן אחר ולא במלקות ושריפת כסותו, דכתיב "וקדשתו" - צריך שינהג בו כבוד (גיטין נ"ט.

כל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין (מצד דרום) ומקיפים ויוצאים דרך שמאל (צפון בשער טדי), חוץ ממי שאירעו דבר: אבל או מנודה או רואה קרי, שהוא מקיף לשמאל. כאשר פגשו אותו ההולכים לנגדו מן הימין היו שואלים אותו: "מה לך מקיף לשמאל?" - "שאני אבל". והם משיבים: "השוכן בבית הזה ינחמך!" ואם אמר "שאני מנודה", השיבו: "השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך או יתן בלבך ותשמע דברי חבריך".

סדר העבודה

סמוך לעלות השחר היה בא הממונה על הפייסות והקיש על שער בית המוקד והכוהנים שהיו שומרים בלילה מבפנים פותחים לו את השער. נכנס הממונה ומצא את אחיו הכוהנים שהיו באותו המשמר שכבר טבלו, והלכו עמו דרך הפשפש לעזרה. היו נחלקים לשתי כתות, אלו הולכים באכסדרה של העזרה דרך המזרח ואלו דרך המערב, עד שהגיעו למקום עושי חביתין שהיה בדרום. שם פגשו הכתות זו לזו ושאלו איש לרעהו לשלום והם עונים "שלום", רוצה לומר שלא מצאו שטן ופגע רע בדרכם ולא שום שינוי מאשר היה ביום אתמול.

הכוהנים התאספו בלשכת הגזית, והממונה עשה פייס ביניהם. נטל המצנפת מראש אחד מהם והחזירה לאות כי ממנו התחיל הפייס והמנין אשר הסכימו ביניהם. הממונה אומר להם הצביעו (יומא כ"ב), והיו מוציאים אצבעותיהם, והיה הממונה מונה אותם, והמגיע למספר המנין זוכה בעבודה הראשונה, והיא תרומת הדשן, והוא היה מסדר חמערכה ומעלה שני גזרי עצים למזבח, ומכניס מחתה מלאה אש מן המזבח החיצון למזבח הפנימי להקטיר עליו קטורת.

הפייס השני היו זוכין בו שלושה עשר כוהנים בסדר עמידתם זה בצד זה:

הראשון שוחט תמיד של שחר,
השני מקבל את דם התמיד וזורקו,
השלישי מדשן מזבח הפנימי,
והרביעי מדשן את המנורה ומטיב את הנרות,
החמישי מעלה ראש התמיד ורגלו לכבש,
הששי מעלה שתי הידים (הרגלים אצל הראש),
והשביעי מעלה העוקץ והרגל,
השמיני מעלה החזה והגרה,
התשיעי מעלה שתי הדפנות,
העשירי מעלה הקרבים,
הי"א מעלה סלת הנסכים,
הי"ב מעלה החביתין,
הי"ג מעלה היין של נסכים.

הפייס השלישי היה על הקטר הקטורת.

הפייס הרביעי מי מעלה אברים מכבש המזבח.

אחר עבודת הקורבנות, עמדו הכוהנים על דוכנם לברך את העם. הסגן היה מניף בסודרין והממונה על הצלצל הקיש בו, ושני כוהנים תקעו בחצוצרות והלוים זמרו שיר. ביום הראשון "לה' הארץ ומלואה" וגו', ביום השני וכו'. בר"ח "ברכי נפשי" וגו'. הגיעו לפרק תקעו, והשתחוו כל העם שבעזרה ויצאו.

 

ולא משנה איך אסתכל על זה, הרבי אכן דמות כל כך מופתית. לא מצליח להבין מאיפה זה נובע.

 

אני, שלוקח כל דבר בערבון מוגבל, כל רב/אדמור/סמכות רוחנית/מנהיג עדיין מתפעם מהאישיות הזאת.

 

כמה שאני אנטי פולחני אישיות יש משהו שונה אצלו ועד היום לא הצלחתי להבין מה. אני לא מדבר על כל מיני "סיפורי ניסים" למיניהם.

 

משהו באמיתות שלו וההשקפה האוניברסלית שלו לא מפוענח אצלי.

 

לא חושב שהיה מישהו מאז הרמב"ם כמותו וזה חבל. בעולם שבו רמת האמון שלי ושל רבים אחרים בממסד הרבני שואף ל 0, מישהו כמו הרבי חסר.

 

מזל. מזל שלא קם יורש לרבי. זה הדבר הכי טוב שקרה לחסידות חבד.

 

מי יכול להסביר לי את האישיות המיוחדת הזאת? ולמה אין כאלה היום ולא היה מאז הרמבם(לדעתי)?

 

 

 

 

בי"ב - י"ג תנמוז חוגגים (בנוסף ליום הולדתו של הרבי הריי"צ) את יום גאולתו, המאסר השביעי שלו שנאסר ע"י היבסקציה ימ"ש בגלל עבודתו בהפצת היהדות, ושחררו מהווה ניצחון התורה לכל אחד ואחת כפי שאמר לאחר יציאתו מהמאסר

 

"לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב בתמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה"

 

 

אחד מהסרטונים שמבטאים היטב את המהפכה שקרתה בהמשך פעולותיו הקדושות הוא שירת תלמידי התלמוד תורה החבד"י במוסקבה "לא מפחדים מאף אחד רק מה' בלבד" בתו מה שסימל את הכפירה , הקרמלין

 

 

מברק הרבי מחג הגאולה תנש"א.

 

ב"ה ימי חג הגאולה שנת ה'תנש"א.

לכל המשתתפים ולכל המשתתפות בהתוועדויות דחג הגאולה ולכל אחב"י — שליט"א
שלום וברכה!

חג הגאולה והתועדויות פעילות ומשפיעות על כל אחב"י, האנשים והנשים והטף,
ובפרט אשר כדברי בעל הגאולה במכתבו המפורסם: לא אותי בלבד גאל הקב"ה כי אם גם את כל כו', וביתר שאת במעשה שהוא העיקר, מתחיל בהמבצעים הכללים וכל פרטיהם.

ותקויים מיד תפלתנו: ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ותיכף ומיד ההבטחה: דרך כוכב מיעקב גו' וישראל עושה חיל בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

/מקום החתימה/

(מברק לי"בי"ג תמוז תנש"א)

התמונה שמדהימה אלפים: גם אתם רואים? - כיכר השבת

תצלום לווין קולט תמונה כפולה הדומה לשל הרבי, ממש מעל האוהל (ואין לו גג.. כך שאין סיכוי שמישהו שם על הגג את התמונה)
מה שאומרים שזה כנראה הצל של המצבות.. ומפחיד כמה שזה דומה (בהתחשב שזה כפול כי הריי"צ גם טמון שם)

אני בעל תשובה וחיפשתי שנים דווקא בתורות המזרח.

הדרך היהודית שלי והחקירה הובילה אותי לבחור בדרך ובעבודת השם של חב"ד שהרגשתי שמתאימה לי ולנפש שלי, יחד עם זה אני מתקדם בקצב שאני יכול להרשות לעצמי, במתינות רבה.

אני מתעניין בללמוד התבוננות / מדיטציה / דימיון מודרך / מיינדפולנס אבל חשוב לי לעשות זאת בדרך יהודית ואם לדייק עוד יותר - במקום שאני נמצא בו אני מתחבר מאוד לחסידות ובפרט לחב"ד.

התחלתי לבדוק וראיתי שכיום יש קורס של דמיון נובע וכמו כן קורסים של אליהו שירי.

מכיוון שהידע שלי עדין בסיסי מאוד אשמח להכוונה או רעיון לגבי קורס כזה , ואם יש משהו חב"די או ברוח הזאת.

ובכלל אם יש ספרים עם ביאור השווה לכל נפש ברוח של החסידות וחבד שאתם ממליצים לי לקרוא.

 

כ"ח סיוון תש"א – תאריך שנודע רק ברבות השנים עם פרסום איגרת-קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שבה הוא מבשר בשמחה על בואם של חתנו ובתו לאדמת אמריקה, לאחר שניצלו מאימי מלחמת העולם השנייה

ירידה לחצי כדור התחתון

מענייניו המיוחדים של יום שבת קודש זה, כ"ח סיוון – שהוא שבת מברכים חודש תמוז, "חודש הגאולה", בו נגאל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ממאסרו (כידוע ומפורסם), אשר מהעניינים העיקריים בגאולת י"ב-­י"ג תמוז הוא שעל ידי זה נתאפשר בואו של כ"ק מו"ח אדמו"ר לחצי כדור התחתון, שאז ניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה", כנראה בפועל.

ועניין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיוון (כמה שנים לאחרי זה) – שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה, על ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ביסדו המוסדות המרכזיים "מחנה ישראל", "קה"ת" ו"מרכז לעניני חינוך", ונמשכה העבודה דמוסדות אלו במשך עשר שנותיו האחרונות דכ"ק מו"ח אדמו"ר בחיים חיותו בעלמא דין, ומוסיף והולך ואור גם לאחרי הסתלקותו, ובאופן ד"מעלין בקודש".

ונקודת ההסברה בזה – על פי הכלל הידוע "ירידה צורך עלייה": כיוון שהביאה לחצי כדור התחתון, "גלות אמריקא", היוותה ירידה גדולה ביותר [נוסף על הירידה שבשאר הגליות ש"גלתה ליובאַוויטש"], הרי מובן, שהכוונה והתכלית בזה היא — העלייה הבאה על ידי זה, עד לעלייה שבאין­ ערוך (בהתאם להירידה שבאין­ ערוך), שזוהי ההוספה והחידוש שנעשה בכללות העבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" דווקא בחצי כדור התחתון, באופן נעלה יותר, ועד – שלא בערך.

(משיחת שבת קודש פרשת שלח כ"ח סיוון תשמ"ו. הוספות לליקוטי-שיחות חל"ג עמ' 274)

עד כמה הדברים יגעים..

בכ"ה אייר ה'ש"ת התקיימה בארצות-הברית פגישה בין העורך-דין בוטלער ונציגי ה"סטייט דעפארטמענט". בוטלער ביקשם לשלוח מברק לקונסול בפאריז ולברר את עניין האשרה עבור הרבי כחבר קבוצת המקורבים שהוגשו עבורם בקשות לאשרות מיוחדות.

...בתחילת חודש סיוון כבשו הנאצים ימ"ש את פאריז, והחלטתו של הרבי היתה נחושה: להתרחק מפאריז. גנרל בכיר בצבא צרפת פנה אז אל הרבי בהצעה לשהות, עד יעבור זעם, בטירתו ששכנה מחוץ לעיר. כוונתו של הגנרל – שנמנה עם הידידים – היתה לטובה, אך מסתבר כי הצעתו זו נבעה מן העובדה שהצרפתים עדיין לא יכלו לתאר לעצמם את טירוף הכיבוש הנאצי. אלא שהרבי חזה את הנולד וסירב לקבל הצעה זו. הוא העדיף עליה את הבריחה – מעבר לגבול הכיבוש הנאצי – אל העיר וישי.

כמה ימים לפני חג השבועות (ה'ש"ת) עזבו הרבי והרבנית ע"ה את פאריז, באחת הרכבות האחרונות שהצליחו לצאת את העיר. רק לאחר שעלה בידם להבריח את הגבול, תוך סיכון עצמי גדול, הגיעו לעיר וישי בערב חג השבועות.

... בי"ג כסלו תש"א נשלח מכתב מאת אגודת חסידי חב"ד אל הקונסול בניצע ובו "אישור רבנות" עבור הרבי . . כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע עמד בקשר מברקים עם הרבי, כאשר הנמען למברקים בניצע נושא את השם "אברם". באיגרתו אל רבינוביץ [=ר' אשר, עורך-דין נמרץ מוואשינגטאן, בן לאחד מחשובי החסידים שנטל חלק בהצלתו שלו] שנכתבה יומיים לאחר מכן – ט"ו כסלו – יש התייחסות למכתב שבו "אישור הרבנות", בצירוף בקשה להזמין לחץ מה"סטייט דעפארטמענט" על הקונסול כדי שהדברים אכן יפעלו. האיגרת מסתיימת בברכה: "והשם יתברך יעזרנו להיוושע כי יבואו בנותינו וחתנינו יחיו כשורה וצלחה בגשמיות וברוחניות".

באיגרת אחרת מאותו יום כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "ועד כמה הדברים יגעים אפשר לראות מזה, כי זה . . איזה חדשים אשר הבטיחו למסור רשיונות להרמ"ש ורעיתו יחיו ועדיין לא בא אל הפועל טוב".

בכ"ב כסלו הגיע ר' אשר רבינוביץ מוושינגטון לניו-יורק ודיווח לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ על פעילותו להצלת חתנו. את התרשמותו מהתקדמות העניינים סיכם אדמו"ר הריי"צ למחרת, באיגרת מתאריך כ"ג כסלו: "אבל אותי הנה עוד טרם הרגיע הדבר".

הצלה בתוך הצלה

...באגרת שכתבה הרבנית ע"ה – בכ"ו אדר תש"א – מופיעה סוף סוף הידיעה כי הקונסול האמריקאי הבטיח לתת את אשרות הכניסה לארצות-הברית. לכשתתקבלנה אלו – כותבת הרבנית – יוכלו הם לנקוט בצעדים המתאימים לקבלת התעודות. התקווה היתה אפוא, כפי שכותב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע באיגרת מיום ט' ניסן: "בתנו חיה מושקא ובעלה הרב רמ"מ שי' עודם בצרפת, ומקווים שאחר חג הפסח יבואו צלחה לכאן". אכן, בכ' בניסן קיבלו הרבי והרבנית במארסיי את אשרות הכניסה לארצות-הברית. חלק עיקרי מפעולת ההצלה הבלתי נלאית הוכתר אפוא בהצלחה.

...מסופר שלאחר שהושגו הכרטיסים לספינה שהפלגתה אמורה היתה להיות אחרונה, הגיע פתאום מברק בהול מכ"ק אדמו"ר הריי"צ ובו הוראה מפתיעה לבל יסעו באותה הפלגה. רק מאוחר יותר התברר כי נוסעי אותה ספינה נשבו בידי האיטלקים.

...בי"ז בסיוון עלו הרבי והרבנית על סיפונה של הספינה "סורפא פינטא", שהפליגה מליסבון שבפורטוגל בדרך לארצות-הברית. הנסיעה היתה מסוכנת מאוד ורק בחסדי ה' לא נפגעה הספינה מירי הנאצים. מעל סיפון הספינה שלח הרבי מברק לחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע בו הודיע על עזיבתם את שטח המים הטריטוריאליים של אירופה.

ביום שני, כ"ח בסיוון ה'תש"א, בשעה 10:30 בבוקר, עגנה הספינה בנמל ניו-יורק. מצב בריאותו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ לא איפשר לו לקבל בעצמו את פני בתו וחתנו, אך הוא דאג לשלוח לקראתם משלחת נכבדה ובה חשובי זקני חסידי חב"ד. לא היה קץ לשמחתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ על כי מאמצי ההצלה נשאו פרי, והוא דאג לשתף בשמחה זו אף את המקורבים אליו, כשהוא מגלה להם מעט מזעיר מתכונותיו של חתנו הנעלה. על פי הוראתו אף יצאו כל תלמידי הישיבה לקבל את פני הרבי והרבנית ע"ה עם בואם לבניין "770".

חגיגת התאריך המציין את המהפך הנפלא שחל עם בואו של הרבי לארצות-הברית נתאחרה במידה מסוימת: בשנת תשי"ז נרשמה בביוגרפיה הרשמית שלו (בהקדמת לוח 'היום יום') רק הידיעה כי בשנת "תש"א – סיוון – בא לעיר ניו יארק". מאוחר יותר, בשנת תשמ"ג, עם פרסום אגרות הבשורה של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שנכתבו בכ"ח סיוון, נתפרסם ברבים התאריך המדוייק.

(קטעים מסקירה היסטורית על ההצלה – קובץ כ"ח סיוון עמ' 9 והלאה)

ב"ה, כ"ח סיון, תש"א

ברוקלין

[...] הנני בזה לבשרו אשר בתי מרת חיה מושקא תחי' ובעלה חתני הרב הגאון הרב מנחם מענדל שי' שניאורסאהן באו היום צלחה לפה, והנני ממהר לבשרו מזה, ובבקשה למסור בשורה זו לבנו ידידי מר אשר שי'.

(מכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ – קובץ כ"ח סיון ע' 19)

מה המקור לזה שאומרים אני מתפלל לפי דעת זה הקטן?

ליקוטי שיחות מקוון יש כזה דבר?

אני המומה.

אני חיה בהודו. מכירה את המציאות של ה''בסיס'' הקולינארי היטב. כמה יהודים טובים פגשתי, ששאלו אותי על האפשרות לאכול במסעדות ווג'. עניתי- וקבלו.
עמך כולם צדיקים. לא משנה איזה כיפה.

קם פתאום פרופסור המתהדר גם בתואר רב, ופוסק הלכה, כאילו מותר לאכול במסעדות ווג' בחו''ל!
אני מצטטת כאן, מה שכתבתי למי ששאלה אותי בעקבות זה, על ''כתובת'' של מסעדה ווג' בעירי.

סליחה על הנחרצות, אולי הרב יודע קצת הלכה, אבל לא את המציאות, לפחות כאן בהודו. חלק מהדברים ללא ספק נכונים גם לגבי מדינות אחרות.

1.הרב הנ''ל מתייחס לנושא הכשרות כאילו הוא כולל רק בשר וחלב.
דיני הכשרות נגמרים בבשר חלב??
אבסורד...

מסעדות ווג' כאן משתמשות בהמון אורז, וקטניות ( נגוע! ואני מעידה שאני מוצאת גן חיות שלם לפעמים ובודקת בעמל רב).
כמו כן הם משתמשים בהמון המון עלי ירק, שמלאים שרצים, וגם בירקות שידועים כנגועים כמו כרובית.
מנסיוני ( למעלה מ10 מגורים בהודו) הירקות כאן מאוד נגועים.
בדקתם פעם חצילים?
אני בודקת כל יום חמישי. ומוצאת מדי פעם בתוכו תולעים באורך שני סנטימטר...

מה עם הלחם? 
אני מזמינה את הרב הפרופסור לראות מה הולך ( או רץ) בנפה שלי אחרי הניפוי.
בעירי חיים ששה מיליון איש, ומן הסתם יש אלפי מסעדות ווג'. לאף אחת מהן אין נפה כמו שלי.... הם מנפים מחצץ.
הצ'פאטי ( פיתה הודית) של השומע להלכה שאמרת, רב פרופסור, לבטח תכיל כמה וכמה מעולם החי.
אכילת שרצים אינה פחות חמורה מאכילת חזיר!
כל שרץ הוא שבעה לוואוים.
ארוחה רגילה הודית, שמכילה קמח מלא לא מנופה, אורז ותבשילי ירקות מלאי עלים - א''א לדמיין בכלל כמה שרצים תכיל...

2. במסעדות ווג' בהודו יגישו גם גבינה.
אין היתר משום רב על גבינת עכו''ם.

3. האם פרופ פיקסלר מודע לעובדה, שמסעדות הינדואיות, שהן ה'פיור ווג', נוהגות לאחר סיום הבישול להגיש מהמאכלים לפסל ואחכ לסועדים?
האם ידעת את זה??
אז מה?
אין אז מה!
המאכלים הופכים להיות בהגדרה של ''תקרובת עבודה זרה''!

כבוד הפרופסור בוודאי יודע, את ההלכה המופיעה ברמבם.
אם נפל חתיכת חזיר לסיר עם שתי חתיכות בשר כשר, החזיר מתבטל ברוב. מותר!
וככה אם נפלו טיפות חלב למרק בשרי וכו.
יש הלכות של בטל ברוב, בטל בששים וכו.
אבל תקרובת עבודה זרה אינה בטלה לעולם! ל ע ו ל ם!
אננס שהוקרב לפסל והוחזר למשאית אננסים- כל המשאית אסורה. עולמית.
האוכל ממנה אננס נכשל באיסור חמור כמו אכילת חזיר, אני משווה, כדי לקרב לרגשותיכם.

יש עוד כמה בעיות, אבל אסתפק במה שכתבתי.

אפשר לעצום עיניים.
לומר הוא רב, מי את בכלל, ושלום עלי נפשי.
איך שלושת הקופים?
לסגור עיניים אוזניים, אוקי ואז סבבה, את הפה דווקא לפתוח....
אבל מי שמתכוון ברצינות....

 

אבותינו מסרו נפשם על כשרות.
סעו לטיולים. תהנו. עם קצת מאמץ, הטיול יהיה יהודי.

 

מה דעתכם על בחורה חרדית שמתחילה ללמוד חסידות רוצה קצת יותר.. והולכת למדרשייה לאיפה הייתם ממליצים לה?

מפני כיבוד אב

במהלך התוועדות יו"ד שבט תשכ"ה ניגש הרב אליהו יוסף שאר-ישוב הכהן ושאל את הרבי מדוע לא השיב לו על מכתבו. הרבי השיב: מפני כיבוד-אב – של אביו הרה"ג ר' דוד הכהן שליט"א, שנוהג בצמחונות ואינו אוכל בשר: "רציתי להסביר במכתב מדוע יש ענין דווקא באכילת בשר – במענה לשאלתו – אך נמנעתי מלעשות כן כדי לא להתיר לו דבר בניגוד לדעת אביו שליט"א".

סיפורים לא מוכרים על רבותינו נשיאנו.

התייחסות לרוחות רעות ואיך להגן מפניהן שלא ידבקו לאדם?

רק אומר...

בי"א אייר ה'תשמ"ט הגיע הרב מרדכי אליהו זצ"ל לביקור מיוחד אצל הרבי, יחד עם הרב אברהם הכהן שפירא זצ"ל במשך דקות ארוכות, נמשך הדו שיח התורני והמרתק בין הרבנים הראשיים לרבי. במהלך הפגישה, אמר הרבי לרב אליהו: "יש צורך לפסוק שמשיח יבוא מיד"

גלרית תמונות מהביקור

Yechidus - 11 Iyar, 5749

 

הקלטה של היחידות
Ashreinu

רשימת דברי הרבי בעת ביקור הרבנים הראשיים באה"ק:

לקט קטעים מרשימת דברי הרבי בעת ביקור הרבנים הראשיים באה"ק הרב אברהם הכהן שפירא והרב מרדכי אליהו - יום ג' פ' בהר, י"א אייר ה'תשמ"ט.

הרבי: בשנה זו חל פסח שני בערב שבת, וכיון ש"כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא בערבי שבתות", יצטרך לבוא (לכל המאוחר) ביום חמישי, ומה טוב שיבוא עוד לפני זה, ביום הרביעי, כלומר, מחר בבוקר!

הרב אליהו: כתיב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", והרי, ביציאת מצרים היתה הגאולה פחות משיעור חימוץ, דקות ספורות בלבד!

הרבי: ואם ביציאת מצרים כן, בגאולה העתידה על אחת כמה וכמה - כדאיתא (=כמו שכתוב) בזוהר שהגאולה העתידה תהי' באופן של "נפלאות" אפילו לגבי הנסים, האותות והמופתים (עשר מכות, חמישים מכות, מאתיים מכות, מאתיים וחמישים מכות) שהיו ביציאת מצרים.

הרב אליהו : ממ"ש "אראנו נפלאות", משמע, ש"נפלאות" ישנם גם עכשיו, אלא שלא רואים אותם, ולכן נאמר "אראנו נפלאות", שיראו הנפלאות בפועל.

הרבי: לכאורה מפורש הדבר בגמרא - "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו", ולא עוד, אלא, שזהו נס גדול, שעז"נ "לעושה נפלאות גדולות לבדו", ש"הוא לבדו יודע שהוא נס", אבל אעפ"כ, אין זה דומה לנס שרואה ומכיר בעל הנס, שאז, צריך לברך על הנס, וכיון שלעתיד לבוא "אראנו נפלאות", יצטרכו לברך על נפלאות אלו, ואולי יצטרכו לברך גם שהחיינו.

הרב אליהו : יצטרכו לברך שהחיינו גם על אכילת פסח שני, וכן הכהן שיקריב הפסח יצטרך לברך שהחיינו גם על ההקרבה. השאלה היא, אבל, איפוא ומניין ישיגו הכבשים הראויים לקרבן, ואיך יספיקו לבדקם ממום?

הרבי: איתא במדרש שאליהו הנביא מקריב תמידין בכל יום, וכיון שכן, בודאי ישנם גם כבשים הראויים לעוד קרבנות מן המוכן. ובענין זה יכולים לסמוך גם על אליהו הנביא, שהרי, לא מדובר כאן על פסק דין הלכתי (שאי אפשר לפסוק ע"פ נבואה, כנ"ל), כי אם, על בירור המציאות (שאין בו מום), וכשנביא אומר שרואה בנבואה שאין בו מום, חשיב בדוק ממום. ועצ"ע.

הרב אליהו : בנוגע לפרה אדומה איתא בתרגום יונתן בן עוזיאל שצריך לבודקה בי"ח טריפות. ולכאורה, איך אפשר לבודקה מטריפות כש"שריפתה כשהיא שלימה", ומתרצים על זה - שהיו מעבירין אותה דרך הענן, שדרכו היו יכולים לראות מה נעשה בפנים, כדאיתא בתוספות. ואולי תהי' גם בדיקת הקרבן פסח בכיו"ב, כלומר, באופן נסי.

הרבי: הענן - הי' במדבר, אבל לאחרי הכניסה לארץ ישראל - צ"ע אם היתה מציאות כזו אפילו בנוגע לפרה אדומה.

ובנוגע לשאר הקרבנות, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם - כנראה לא סמכו על בדיקה של נס (ע"י ענן וכיו"ב), אלא בדקו בדרך הטבע, באור טבעי, ובלשון וכמפורש במשנה בנוגע לשחיטת התמיד ש"היו מבקרין אותו (סמוך לשחיטה, מלבד הביקור מבערב, ביקור ד' ימים) לאור האבוקות".

וגם בנוגע לפרה אדומה - כתב הרמב"ם "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשני' . . העשירית יעשה המלך המשיח", ולכן, פטורים אנו משקו"ט בזה, משא"כ בנוגע לשאר הקרבנות שהם (הרבי חייך והצביע לעבר הרב שפירא הכהן ) על אחריות הכהן.

הרב שפירא : כשמשיח יבוא - ימצאו עצה לכל דבר, רק שיבוא! כשמשיח יבוא - ישתנה גם טבע העולם, יהי' אור גדול יותר, וראיית העיניים תהי' טובה יותר, ובמילא, יוכלו גם לבדוק יותר מהר.

[. .] הרב אליהו : הלואי שמשיח יבוא תיכף ומיד, עוד לפני פסח שני, ואז יבוא גם הרבי  לארץ ישראל ולירושלים להקריב קרבן פסח, ונוכל לברר אצל אליהו הנביא כל השאלות והספקות גם בנוגע לברכת שהחיינו.

הרבי (בחיוך): אשתדל להביא עמי בגד חדש, ואז אצא מכל ספק, ולא אצטרך לשאול זה אצל אליהו הנביא. - מוטב לנצל זמנו של אליהו הנביא על שאר שאלות וספקות שאי אפשר לפתרן ע"י לבישת בגד חדש.


הרבי: [. .] כיון שספר הרמב"ם הוא חלק מהתורה שנאמר בה "הפך בה והפך בה דכולא בה", הרי, בכל פעם ופעם יש להוסיף בהלימוד עוד פרט, עוד דיוק וכו', ובפרט כשנמצאים בעקבתא דעקבתא דמשיחא, ואם לא עכשיו אימתי!

ברמב"ם שם ישנה הדגשה נוספת - "כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו'", היינו, שהחיוב הוא לא רק להאמין בביאת המשיח, אלא גם לחכות לביאתו, וכמ"ש בהי"ג עיקרים "אני מאמין בביאת המשיח . . אחכה לו בכל יום שיבוא".

הרב שפירא : האמונה בביאת המשיח והצפי' לביאתו - הא בהא תליא, כלומר, אם אינו מחכה לביאתו, ה"ז הוכחה שאינו מאמין בו כדבעי, כי, אילו היתה האמונה שלו כדבעי, איך יתכן שלא יחכה ויצפה לביאתו?!... אם אתה מאמין שישנה טובה גדולה כזו - איך יתכן שאינך משתוקק מחכה ומצפה לטובה זו?!... ואם אינו משתוקק ומחכה לביאת המשיח, חסר באמונה שלו!

הרב אליהו : האמונה וההשתוקקות לביאת המשיח כוללת גם שיבוא מהר, תיכף ומיד.

הרבי: גם פרט זה מביא הרמב"ם בספר הי"ד - "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין", "מיד" דייקא.

הרב אליהו : בפעם הקודמת דיברנו על המשיח, והיינו צריכים לעשות החלטה, פסק-דין, שמשיח צריך לבוא מיד.

הרבי: כפי הרשום בזכרוני - הדגשתי אז גם ע"ד הצורך לפסק דין שמשיח צדקנו צריך לבוא תיכף ומיד, כולל כמובן במעמד זה - שנמצאים כאן יותר משלשה רבנים, וביניהם - רבנים מארץ ישראל, אשר, "אין תורה כתורת ארץ ישראל", ובפרט תורת כהן, ותורת הראשון לציון (ב"ציון" גופא - "ראשון לציון").

הרב אליהו : "ובא לציון גואל".

הרבי (בחיוך): "ובא לציון גואל" - נאמר בלשון עתיד, וצריך שיהי' כבר בלשון עבר, עכ"פ רגע א' לאחרי זה!

במדרשי חז"ל מצינו שמשיח צדקנו (אליהו הנביא) יתגלה תחילה בגליל22, ובגליל גופא - בטבריא, ש"טובה ראייתה”, אבל, איש לא יקפיד גם אם אליהו הנביא יבוא בחוץ לארץ, אפילו בברוקלין, ולמחרתו יבוא משיח לטבריא.

[. .] הרבי: בפגישה קודמת נדבר ע"ד הצורך בקריאה והכרזה בנוגע ללימוד תורת הסוד, תורת הקבלה, שכן, לצערנו ישנם עדיין כו"כ שלא למדו קבלה מימיהם.

ובהדגשה יתירה בעמדנו בסמיכות לל"ג בעומר - יום ההילולא של רשב"י, בעל הזהר, וגדול בנגלה דתורה, ואינו צריך להסכמות כו', וכפי שאמר בעצמו ובפשטות "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"!

ועוד ועיקר - שעי"ז ממהרים ומזרזים את הגאולה, כמ"ש בזהר "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר . . יפקון בי' מן גלותא ברחמי", "ברחמי" דייקא, כולל גם "רחמי" שיהי' תיכף ומיד, וכאמור, שיה"ר שבפסח שני זה תהי' השקו"ט בנוגע להקרבת קרבן פסח (לא רק שקו"ט בלימוד עד"ז, אלא) בנוגע למעשה בפועל, וע"י אהרן ובניו - כדברי הגמרא בריש יומא "לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", שבודאי יורו הלכה ברורה.

[. .] ויה"ר שע"י מעשינו ועבודתינו בעניני ספה"ע (ובפרט לאחרי גילוי שער הנו"ן בחג השבועות דשנה שעברה ובשנים שלפנ"ז), נזכה תיכף ומיד (עוד לפני סיום ספה"ע, ואפילו לפני פסח שני) לגילוי שער הנו"ן (ובחג השבועות יהי' גילוי שער הנו"ן באופן נעלה יותר), וכן הגילוי דנו"ן פלאות דגאולה העתידה, ובפרט ע"י העבודה מתוך שמחה וטוב לבב - ששמחה פורצת גדר, החל מפריצת גדרי הגלות, ובפשטות - גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, בלילה זה.

[הרב אליהו: איתא בזהר שהלילה דיצי"מ הי' באופן ד"לילה כיום יאיר".

הרבי: ועאכו"כ בנוגע לגאולה העתידה - שאז יקויים היעוד "לילה כיום יאיר", דפשוטו דקרא מדבר בכל העולם כולו].

(והוסיף בחיוך ואם ישאלו "מה נשתנה הלילה הזה" - תפתר שאלה זו ביחד עם כל השאלות ע"י אליהו הנביא!

אשמח לשמוע תודה

בתקופת המבקש נראלי שפיטרו את השוחט בגלל הערדליים?


(@מושיקו?)