היום אני במקום אחר,טוב ומוגן,תודה לא-ל!
(אין סמיילי שמנשק את השמיים?)
אם אנשים היו יודעים שזה לא רק האלימות הפיזית/מילולית לסוגיהן,שהילד חווה עכשיו,ושהחלק הזה זה החלק הקטן והקל בסיפור חייו,היו מדווחים יותר.
למה?כי ילד הוא סופר זרמן,גם עם מציאויות הזויות,ובשלב הילדות הוא כמעט (אם בכלל) ולא יהיה מודע לעובדה שמה שעובר עליו זה דבר חריג.
אחר כך,בהמשך חייו,יצטרך לתפוס את האומץ להפגש עם הכאב האיום,עם כאב ההשפלה,כאבים שאף אדם נורמלי לא מסוגל לשאת,וגם לא ילד,ויש לזה השלכות (שברוב הפעמים קשות!) על הגוף והנפש.
ויש את האלו שלא יעיזו להפגש עם הכאב,ויעדיפו לסגור אותו מעל סוגר ובריח,ויישארו עם ההשפעות הנוראיות,ויעבירו אותן לדור הבא,מכת שרשרת.
המטפלת שלי,מומחית עולמית בעניינים הללו (ניצולי שואה עברו ועוברים אצלה) יידעה אותי שעברתי דברים ברמת שואה (!!!) ושלא אוריד מהערך של זה.
לכן אני מוותרת על פרטיותי וכותבת את הדברים הללו,כדי לעורר את המודעות בציבור שלנו,לתת זכות לכל ילד לחיות חיים טובים ונורמליים.
אגב,נהנתי לקרוא את תגובותייך בשרשור הנ"ל.

שבוע טוב ומבורך!