פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 104)

הרבה מפרשים שואלים על משה קיבל - קבלה, אך המשך המשנה ומסרה - מסירה.

למה אצל השם זה קבלה - תלוי במקבל, ואצל האחרים מסירה  - תלוי נותן?

מבין התירוצים שאצל השם אין אף שינוי והוא בחסדו בכל עת ליתן, אלא השאלה אם המקבל ראוי לזה.

ובאמת במדרש לגבי יתרו מבואר שהכרת הטוב זה מסניף מידת החסד, א"כ אצל השם זה יותר שורשי החסד שלו מעל הטוב של האחר.

בנוסף אפשר לתר באופן פשוט יותר, שהעניין להדמות ולהתקרב להשם ולא שהשם ידמה אלינו, ולכן..

זה קצת ארוך אבל זה שווה את זה:

20230817113435.pdf

למען דוד עבדי

שמעתי בשיעור של הרב שרקי שהשם לא צריך את המעשים שלנו אבל הוא יצר מציאות שגילוי שכינתו תלוי במעשים שלנו אז זה כן מושפע.

והרב צוריאל זצ"ל היה רב גדול שאבידתו תשפיע על עולם התורה.

מתגעגעת לרב שבכלל עדיין לא נולדתי שהוא נפטר

ם אני. למשל לחתם סופר. היה ממש כמו רבי עקיבא של דורו במסירות לדרישת התורה ואותיותיה והיצירתיות שלו.

סבא רבה שלי למד בישיבת פרשבורג ושימש וקיבל סמיכה מנינו ר' עקיבא סופר, שאחרי שר' עקיבא סופר עלה לארץ היה מקורב לרב קוק.

אוסיף חידוש נפלא של החתם סופר על הפרשה שדורש אותיות בתורה ועם מסר מדהים שמראה את הדרכתו בעבודתו ה' וזה יהיה לרפואת סבתא שלי (הבת של סבא רבא שלי לעיל) שהיא כעת בבית חולים:

"לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ו

ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו י"ל דרך רמז ירמי' הנביא אמר ליהוקים מלך יהודה אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו ובמצודות שם וז"ל יתכן שהי' יהוקים מסגף עצמו במאכל ומשתה ועשה הרע בחשבו שהסגוף יכפר על רעתו ועל זה אמר הלא אביך מתענג וכו' והנה כתיב עקב ענוה יראת ה' שכל מי שהוא עניו נקל לו מאוד להיות ירא ה' ואין צריך להכניע גופו בתענית וסגופים וזה לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל היינו שלא יהא צריך מתיבת המצוה להסיר ימין ושמאל ההי' שבראש תיבת המצוה שהיא מימין וההי' בסוף התיבה שהיא מן השמאל ונשאר צום לא יהא צריך לצום רק אוכל ושותה וטוב לו בעבודת השי"ת וק"ל".

זאת אומרת שהחתם סופר אומר שאם יש לך ענוה הוא לא צריך סיגופים כדי להגיע ליראת ה'. הסברא שעומדת מאחורי דבריו שסיגופים נועדו לשבור את לבו של האדם, אבל הענוה היא עולה על כולנה לשבור את הלב ולקרבו ליראת ה' ודבקות בו, וכדברי

הגמרא בסנהדרין מג ע"ב: "ואריב"ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר

(תהלים נא, יט) זבחי אלהים רוח נשברה"

@ארץ השוקולד

@אני)))

@מבולבלת מאדדדד 

@בנות רבות עלי 

@חסדי הים 

אני אוהבת שאת כותבת בפשטות אבל זה עמוק.

התחברתי.שנזכה לאמונה בלי שאלות. בפשטות. בתמימות.בשמחה.

בהאזינו: "אל אמונה - שהאמין בעולם ובראו".

זה חזק.

ה' מאמין בעולם. הוא מאמין בנו שאנו יכולים לדבוק בו ולעשות טוב ולהפוך את העולם הזה ליפה ומתוקן.

כידוע שהעולם התחיל להבראות בכ"ה באלול לפי רבי אליעזר. אז בחסידות אלול נקרא הזמן שקדם לבריאת העולם. בזמן הזה ה' היה מלא באמונה ותקוה כלפי העולם.

ברור שאחרי שנברא העולם היה חטא אדם הראשון ב-א' בתשרי, ואז הענין התחיל להסתבך עד "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו,)

אבל באלול אנחנו חיים וחשים חזק את האמונה של ה' בנו. יש לנו תקוה. צריך לחזור באלול למקום הפשוט הזה של האמונה התמימה לפני הסיבוכים שהעולם אכן יכול להיות מתוקן.

אני ממש מנסה בזמן האחרון להפנים תעניין הזה שלא הייתי בנעלים של אחרים בגלל זה אסור לי לשפוט אף אחד לא תמיד מצליחה.. אבל זה ממש במחשבה שלי

תודה ממשש

אהבתי את ההיבט האישי,

תודה רבה ותודה על התיוג

מעוררות מחשבה ולב, ויש בהן הרבה מאוד אמת.

אשרייך, וחיזקת🤍

זו כנראה הסיבה לרוב הסבל בעולם.. הרצון לחבר אותנו למשהו עמוק יותר בתוכנו. 

שנגלה את הכוח שלנו .. ובטח ישנם עוד סיבות. 

יצא לי לחשוב על המהות, למה בורא עולם שם אותנו בעולם הזה. 

למה לא לתת לנו הנאה נצחית בגן עדן למעלה או למטה. המסקנה שהגעתי אליה היא בכדי שנבין שהטוב הזה קיים, אבל הוא כביכול לא מובן מאליו, שהוא לא חייב להגיע אלינו. למרות שהוא עצמו קיים תמיד. פחות בקטע של עבודה בכדי לקבל שכר מושלם , שהוא ההפך מנהמא דכיסופא.

ואולי אולי, זה כמו בעל ואישה בזמן שהם לא ביחד ואז חוזרים. או כמו הפרדה בין בשר לחלב.. 

ההתאפקות הזו, צוברת בתוכך הרבה תשוקה, ואז כשאתה מקבל את השכר הזה, הוא כל כך מתוק ומושלם.

אם בעולם הזה ההנאה היא גדולה הרבה יותר אחרי מאבק והתאפקות. איך זה יראה בעולם רוחני שכולו טוב ושכר?

יצא לי לחשוב על המהות, למה בורא עולם שם אותנו בעולם הזה.

למה לא לתת לנו הנאה נצחית בגן עדן למעלה או למטה. המסקנה שהגעתי אליה היא בכדי שנבין שהטוב הזה קיים, אבל הוא כביכול לא מובן מאליו, שהוא לא חייב להגיע אלינו. למרות שהוא עצמו קיים תמיד. פחות בקטע של עבודה בכדי לקבל שכר מושלם , שהוא ההפך מנהמא דכיסופא.

1. הדרך הכי פשוטה - לחבר למסך חיצוני. אם המחשב תקין הכל יעבוד כרגיל. אגב, אפשר להפוך אותו למחשב "נייח" ככה.

אם המחשב לא עולה - להוציא את ההרדיסק\SSD , לחבר למחשב אחר ולהעתיק את הקבצים.

2. משתנה מאוד. בעיקר עד כמה אתה מסתובב איתו ביום יום. קשה להמליץ מרחוק בלי לדעת את הדרישות.

3. תלוי איפה. בד"כ לא משתלם ובכל מקרה לא מומלץ להשקיע במחשב בן 8.

2. מניח שהכוונה היא ללפטופ? שני פרמטרים עיקריים: זיכרון RAM - לא פחות מ,8 ג'יגה, מעבד - לא פחות מ-i5. למשל: Dell Inspiron 15

 3. לא משתלם לתקן מסך של מחשב ישן יחסית (שגם ככה עלול לשבוק חיים בשנים הקרובות)

2. עד אלפיים שקל.

3. לא סביר ששווה כי המחשב ישן, אבל אם אתה עובד במקום אחד ואתה מוכן לוותר על ההיבט הנייד אפשר לקנות מסך ולחבר אותו למחשב.

אתה יכול להוציא את הדיסק של המחשב (זה מאוד פשוט לבד, או שתיתן למשהו לעשות זאת), ואז ע"י כבל USB רגיל תוכל להכנס לכל מה שהיה במחשב דרך כל מחשב אחר.

ולא כדאי להשקיע על מחשב ישן כזה כלום.

ב) אבל כן תוקעים בשופר בראש חודש כמבואר בטור (תקפ"א) בשם ה'פרקי דרבי אליעזר' וכנפסק ברמ"א. המשנה ברורה (ג) מביא שיש שני מנהגים. האם להתחיל מהיום הראשון של ראש חודש לתקוע או מהיום השני והערוך השולחן אומר להתחיל לתקוע מהיום השני.

מה החילוק בין סליחות שלא אומרים בראש חודש לתקיעת שופר?

בפשטות בגלל שיש בראש חודש מימד של שמחה, אז לא אומרים סליחות שמגיע לחרטה ועצבות. אבל לכאורה גם השופר: "שקול השופר גורם להחריד האדם מפחד ה' ומהדר גאונו" (ב"י), אז למה לא חוששים לעצבות. כמו שהזכרתי בשרשור אחר, שהחרדה היא כדברי רש"י על הפסוק בישעיהו: "החרדים אל דברו" - "הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו". החרדה זה לא אמור לעורר anxiety, אלא כשאדם שומע קול שופר זה צריך להניע את נימי נפשו להתקרב לבורא.

דווקא בראש אלול יש מימד אחר מאשר שאר אלול. שאר אלול זה זמן של סליחות וחרטה ולפעמים אפילו מגיעים לעצבות, כדברי רבינו יונה ב'שערי תשובה' שצריך להתעצב על חטאיו, וכמו שרואים מכמה פסוקים בתהלים על דוד המלך.

אבל בראש חודש אלול צריך להיות שמח. להתמקד ש"אני לדודי ודודי לי" והמלך בשדה. תשובה מאהבה ושמחה. תשובה עילאה.

החידוש היותר גדול שראש חודש אלול לא עומד בפני עצמו, אלא הוא צריך לעצב את כל באלול בתשובה של אהבה, גם אם מתמקדים לעתים בתשובה מיראת העונש ועצבות. ההתמקדות צריכה להיות אהבה ושמחה של דבקות בבורא בחודש זה.

אה אז בראש השנה אתה מעשר את הבהמות שלך?

הרי לכל אחד יש כבשים ותרנגולות בבית להנאתו...

מותר בכלל לעשר בשבת וחג??? חשבתי שלא..

המצוה, רק כשיש בית מקדש.

מעשר בהמות זה רק מבקר וצאן, לכן לא תרנגולות.

כעיקרון אסור להפריש משנה על שנה. זאת אומרת אם יש לך 5 כבשים משנה אחת ו5 מאחרת, לא עושים מהם עשר ומפרישים את העשירי, אלא כל שנה מהכבשים של אותה שנה.

יש מחלוקת במשנה מתי זה נקרא תחילת השנה למעשר בהמה. יש דעה במשנה שזה ראש חודש אלול. אז אם היה בית מקדש, היה צריך להפריד בין הבהמות שלפני אלול ובין הבהמות אחרי. הרמב"ם לא פוסק כך, אלא הוא קובע שתחילתה השנה מתשרי למעשר בהמה.

יש עוד דעה של בן עזאי שההבמות של אלול מתעשרים לבד, אז כנראה לשיטתו יש משהו מיוחד גם בבהמות של אלול. (קצת בצחוק)

אני חושבת שאמרו את זה בישיבת מיר

אמן!

אע"פ שזה כן על אותו משקל...

ומתגלה הרצון העליון בשמחה וברננה שמושך אותנו לעשות תשובה מאהבה, והדינים כלל לא מתעוררים אלא נמתקים.

וברצינות, זה פתח לדיון מעניין אבל אני לא בקיא בזה מספיק אז אשתוק.

ספר היצירה וחז"ל וה'בני יששכר' שמפתח כמה רעיונות על פי חז"ל.

לא מכיר בחז"ל את ההתייחסות המוגזמת באלול של רעדה.

אולי הכוונה שזה הכנה לימים הנוראים שיש בהם יראה, אבל לא הייתי קופץ ואומר שבאלול יש רעדה.

באמירה הזו.
מסתמא הכוונה כהכנה לימים הנוראים... סוף סוף זו מהות החודש, לא?

כפי שמופיע בטור ובעוד מספרי הראשונים - להתייחס לימים אלו כימי תשובה וחשבון הנפש לסיכום השנה ולקראת הימים הנוראים. ההתייחסות לא צריכה להיות מוגזמת, אבל בהחלט של כובד ראש.

צריך מאוד להזהר, שמרוב 'אורות התשובה', לא נשכח לעשות תשובה. כדברי הרב עצמו, על חששו מכתיבת הספר:

"על דבר אגרת התשובה (השם 'אורות ה...', עוד לא נולד) ... רבו מאוד המניעות... ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית של בטחון התשובה... ולכוון עם זה לבאר איך שמחת אמת זאת ונעם זיו קדש זה אינו מפר יראה חלילה ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית, הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה"

(אגרת שע"ח)

להבהיר, זו לא בקורת דווקא על אחרים, קודם כל על עצמי. ברור לי שגם אני אבדתי את היראה תתאה וליראה עילאה עדיין לא זכיתי כראוי, וממילא כל היכולת שלי לעשות תשובה מאוד מוגבלת. אבל לפחות באו לא נהפוך את החולשה לאידיאולוגיה.

שזה נובע מיראה עליונה כדברי הבני יששכר, אז אלו שמנסים להתמקד רק בתשובה תתאה, מצמצמים את סגולת הימים האלה.נ

כון שהפרקי דרבי אליעזר והטור מביאים "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" וכהר סיני "וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה".

אבל חרדה בתנ"ך זה לא חייב להיות anxiety, אלא כדברי רש"י בישעיהו: "החרדים אל דברו - צדיקים הממהרים בחרדה להתקרב לדבריו".

אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

בנאלי אבל שיהיה יום טוב ומוצלח.

מוצלח זה חיבור של מוצל ולח

אז אני אסתפק רק במוצל

כי הכל מושלם לך היום...

😞

אני מאחל לך שיהיה לך כוח ותקווה כדי לאחל לעצמך את כל הטוב שבעולם שמגיע לך

אבל לפחות את עם תקווה

ויודעת שאת שווה ומגיע לך

ויש לך כוח ומוטיבציה לנסות לפעול בעולם

החופש הגדול והנורא

להיות הכי טוב שאני יכול היום בעבודה וגם ברמה האישית.

"ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו. אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון. ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון. ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון."

הקודש מאחר שיאמרו לפני כן ארפא משובתם ואוהבם בנדבת רוחי אעפ"י שאינן ראויין לאהבה אתנדב לאהבתם כי שב אפי ממנו".

"א"ר חמא (בר) חנינא גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם שנא' (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה".

"תניא היה ר"מ אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו".

(יומא פ"ו)

בפועל יש להם מגירה שהם דוחפים לתוכה את כל התלושים שם אי פעם קיבלו, ביחד עם מסמכים אחרים.

נראה לי שזה הכי בטוח. בשביל מקרה שיבקשו ממך להוכיח איפה עבדת או משהו כזה.

?

בא לי להעיף הכל

יכול לומר לך שאמא שלי קיבלה הון על סכום שגילתה שהיו צריכים לתת לה ולא נתנו. קיבלה כאמור 7 שנים אחורה. 

מס הכנסה\ביטוח לאומי יכולים להתעורר יום אחד וליפול משום מקום.

אם אין כח לסרוק אז תיקייה ולשמור. חשוב בעיני. 

מסתכלים סביב מסתכלים מי הכי רצינית , מביאים לה עוגיות ושטויות ויש לך סיכומים לכל התואר .

בנתיים את יכולה לצאת לקנות קפה סתם ..

שווה להתחבר גם עם בנות שנתיים מעל חוסך לך עבודות.

אז אני עושה חסד גם הבאתי מלא סיכומים ומלא עבודות אחרות .

נתנו לך תתן גם זה הכלל

אגב עצה פרקטית לא לישון בסטטיסטיקה ולא לעשות בוחן מתוקשב באמצע קורס אחר המרצה לא אהב את זה

בקורסים מתמטיים, שזה מה שלומדים בתחילה בכל התארים המדעיים, בקורסים של מדעי המחשב שיש בהם  פיתוח וכתיבת קוד, בקורסי הבסיס באנגלית (למי שלא קיבלו פטור על סמך הפסיכומטרי) - סיכומים לא בדיוק יעזרו…

צריך להיות מאוד מחוברים, קשובים ומרוכזים בחומר הנלמד.  

להשתתף בכל התרגולים, להכין שיעורי בית בזמן ולא לצבור פיגורים…

ובעיקר ובמיוחד להתחבר לחבורה קטנה שתמנה 4-5 סטודנטיות, וביחד לעבוד, ללמוד ולהתקדם.  

ככה יש הפרייה הדדית, עזרה והתייעצויות בדברים שמתקשים, גם לעזור לאחרים מקדם את מי שעוזר!

לפני מבחנים - לפתור מבחנים של שנים קודמות.  

תלוי במערכת.  

ביום עמוס ולימודים ללא חלון בצהריים - ירקות חתוכים, לחמניה. פירות.  

ביום עם אפשרות לאכול צהריים - מגיע עם קופסאת אוכל מהבית  למיקרו lock&lock, בתיק מתאים שקניתי באלי אקספרס ויש מקום כם לקרחון. 

מחמם במיקרו שפזורים בבניינים.  

לדעתי,

1. למצוא חברות טובות ללמוד ולהתייעץ איתן זה חשוב.

2. צורת הלימוד, להתייעץ עם כאלה שנה ושנתיים מעלייך באלו קורסים חשוב יותר להשקיע ואיך כדאי ללמוד.

3. לברר אם חשוב חומרים נוספים ואם כן, איזה.

בפורום סטודנטים ניתן להתייעץ בנושא באופן אנונימי.

4. להיות גאה בעצמך על הצלחות תוך כדי, זה חשוב בעיקר כי לפעמים באקדמיה יש כשלונות וחשוב לא להישבר מהם.

5. לזכור שגם אם קשה, קשה להרבה וזה בסדר.

6. שנה א בלימודים היא גם שנה שבו מתנסים איך ללמוד, תראי איך עובד לך טוב יותר ואיך פחות.

הם אלו שהכי משפיעים על הלימודים באקדמיה.  

האם במקום בו את הולכת ללמוד, יש מידע, סולם הערכה, של סקרי שביעות רצון וציונים (חוות דעת) שהסטודנטיות העניקו לסגל ההוראה?

באוניברסיטאות זה קיים.

והסקרים והציונים שמקבלים המרצים והמתרגלים - קובעים אצל מי כדאי ללמוד ואצל מי פחות כדאי…  אצל מי הכיתות יהיו מפוצצות כי הוא מרצה נהדר וברור, ונעים ומסביר טוב, וממי כדאי להתרחק כי הלימוד אצלו לא נעים, הוא שופך ויורה את החומר ולא כל כך מתייחס לסטודנטים…

(בקורסי יסוד, כשיש כמה כיתות במקביל בגלל כמות סטודנטים, נפוץ ומוכר שרשומים למרצה א׳ / מתרגל א׳ אך נכנסים לכיתה או  לתרגול של ב׳, כי הם הרבה הרבה יותר טובים).  

ד"ר יוסי בן ציון מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5606131,00.html

אם את לומדת מסלול אחר, עדיין סביר להניח שחלק מזה רלוונטי אלייך.

באוניברסיטה - משקף את מה שקיים במכללות החרדיות. 

אנו מתכוון להרגשה בתחילה, של חוסר אונים, שבהתחלה לא מבינים, וקצב הלימוד במדעים מדוייקים מטורף. במהירות האור.  

את ההמלצה לבנות חבורה קבועה וללמוד ביחד, לעשות שיעורים ביחד - לזה הייתי רוצה להוסיף שנפלאות הטכנולוגיה מאפשרות לנו לשבת בבית וללמוד בחבורות!

עשרה דברים שהלוואי שהייתי יודע לפני שהתחלתי ללמוד מדעים מדוייקים

מתחילים ללמוד מדעים מדוייקים? ברכותיי! אתם בוודאי נרגשים ומצפים לתחילת הלימודים. כל ההתחלות קשות, וכדי לגרום להתחלה שלכם להיות קלה יותר הכנו עבורכם עשר עצות. למרות שעצות אלו אינן מופיעות בידיעונים של המחלקות, אני מאמין שהן הדבר החשוב ביותר שמישהו יגלה לכם בשלב הזה

ד"ר יוסי בן-ציון

|  עודכן 11:47, 27/10/2019

בעשור האחרון אני משמש כיועץ לתלמידי תואר ראשון במחלקה לפיסיקה באוניברסיטת בר אילן. יחד איתם אני חווה בכל שנה מחדש את שנה א' במחלקה. עשרת הסעיפים שיגיעו מייד הם התמצית שהתגבשה מאינספור שיחות עם סטודנטים ומיניסיונם האישי של מסיימי שנה א'.

1. בקרוב תגלו שאתם לא מבינים הכל - וזה בסדר!

נכנסתם לשיעור הראשון, כולכם צפייה ללמוד דברים חדשים, להכיר את העולם שלנו טוב יותר ואולי אפילו למצוא חברים חדשים. אתם מגיעים מעט לפני הזמן, בדיוק בשביל לתפוס כיסא טוב מול המרצה, מוציאים את הדפדפת והעטים החדשים ומתיישבים, דרוכים ומוכנים למשפט הפתיחה. לאחר הצגה קצרה של המרצה, זה מגיע:

"תהי f פונקציה המוגדרת על קטע פתוח כלשהו המכיל את המספר a, מלבד אולי ב־ a עצמו. נאמר כי הגבול של f(x) כאשר x שואף ל־a הוא L...@$#%^&&%$#"

ןעוט...

תזכורת מפתיחת שנת הלימודים הקודמת (צילום: ליהי קרופניק, משה מזרחי)

מה??? אתם מביטים חסרי אונים במרצה ומגלים שזו רק התחלת המשפט, אתם אפילו לא בטוח איך כותבים את זה כמו שצריך ובטח לא הבנתם מה המרצה אומר. המחשבות הבאות יגיעו בוודאות, אולי לא בסדר הזה ואולי לא מייד, אבל הן יגיעו: "אני לא מספיק חכם", "אחרים מבינים ואני לא", "הייתי צריך לבחור ללמוד משהו אחר" ועוד כיוצא באלה.

נא להירגע. מדובר בסך הכל בפער ציפיות, לא פחות ולא יותר. בבית הספר כאשר מורה לימד - הבנתם, ואם לא הבנתם מייד מעט מאמץ מצידכם היה פותר את הבעיה. באוניברסיטה זה אחרת, יהיו שיעורים שלמים מהם תצאו בתחושה של "לא הבנתי כלום" - זה בסדר! זה קורה ויקרה לכל מי שיושב סביבכם בכיתה (כולל למרצה שהיה פעם סטודנט), אל תילחצו.

נושאים מסויימים דורשים תרגול, חזרה ואפילו קצת "זמן שקיעה" על מנת להגיע להבנה מלאה. זה לא בהכרח קורה במהלך ההרצאה וזה ממש בסדר. לפעמים תבינו מייד, לפעמים בזמן התרגול, בזמן הכנת שיעורי הבית או אפילו במהלך ההכנה לבחינה.

כלל מספר 1: לא הבנת? לא קרה כלום! המשיכו להתרכז ולנסות לחזור לעניינים. ברוב המיקרים הדברים מתחברים בהמשך.

2. בקרוב מישהו ילמד אתכם במהירות האור - וזה בסדר!

אל תעצמו לרגע עין, אל תסתובבו, אל תביטו בפלאפון וכמובן אל תקלידו הודעות וואטסאפ. זו לא אזהרה של המועצה לבטיחות בדרכים. זו עצה מתוך ניסיונם של כל הסטודנטים למדעים מדויקים, "מצמצת - הפסדת".

קצב הלימוד הוא אחד הדברים שמדהימים תמיד תלמידים חדשים במדעים מדויקים. הוא מהיר, מאוד מהיר ביחס לכל קצב הוראה שחוויתם בעבר. לנושא שנלמד בתיכון במספר שעות תוקדש לעיתים שעה אחת או פחות באוניברסיטה, ממש כך!

אל תיבהלו מהקצב, למדו כך מליונים לפניכם וככל הנראה (אם נלך על הנחות אופטימיות ביחס לעתיד האנושות) גם מליונים אחריכם. קשה להאמין שדווקא אתם פחות טובים מכולם, לכן ככל הנראה גם אתם תעמדו בזה.

כלל מספר 2: בטבע קיימת מהירות מקסימלית אפשרית, מהירות האור או בשמה השני, המהירות שבה תלמדו באקדמיה. זה מהיר, זה בסדר, ואתם תעמדו בזה!

3. אתם חייב חברים

אם תסתובבו בפקולטות למדעים מדויקים בסוף יום לימודים, הרבה אחרי שהשיעור האחרון הסתיים, תראו אותם יושבים בקבוצות רכונים מעל דפי תרגיל, פותרים ומסבירים זה לזה. מסביבם כוסות קפה ואריזות אוכל, עדות לכך שהחבורה הגיעה להשתקע כאן. אם במקרה הגעתם בתקופת המבחנים תמצאו אותם באותו מצב גם בשעת חצות ואף מעבר, מסרבים לפרק את החבילה וללכת לישון.

תהליך הלמידה במדעים מדוייקים מורכב משלושה שלבים עיקריים. כל השלבים, ללא יוצא מהכלל, יקדמו את ההבנה שלכם עד לשליטה מלאה בחומר. השלב הראשון הוא ההרצאה, במסגרתה יציג המרצה את החומר בדרך כלל ברמה תאורטית. השלב השני הוא התרגיל, במסגרתו המתרגל יפתור דוגמאות בחומר הנלמד. השלב השלישי הוא פתרון שיעורי הבית.

אל תכינו את שיעורי הבית לבד! במרבית המיקרים עבודה בקבוצות יעילה יותר משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה, האקדמית: למידה בקבוצה מאפשרת לכל אחד להביא את החוזקות שלו וכך, תוך סיעור מוחות, אתם מוצאים את הדרך לפתור את שיעורי הבית. הסיבה השנייה, הפסיכולוגית: בקבוצה קל יותר, הקושי פחות אישי והוא מיוחס לכל הקבוצה. אמר מי שאמר "צרת רבים נחמת טיפשים", אצלנו צרת הרבים מוכיחה לכם שאינכם כה טפשים.

אזהיר מראש: ייקח זמן עד שתגבשו את הקבוצה המתאימה עבורכם. במהלך הסמסטר הראשון יווצרו קבוצות לימוד ויתפרקו. החל מסוף השנה הראשונה קבוצות יהפכו לקבועות ולא נדיר יהיה למצוא בימים שונים את אותם הסטודנטים זרוקים בדיוק באותה צורה, סביב אותו שלחן, כאילו הזמן עמד מלכת.

כלל מספר 3: שננו את משפט הפתיחה: "איך אמרת שקוראים לך? יש מצב שנשאר אחרי השיעור לפתור יחד שיעורי בית?" זה יעזור לך!

4. ההוא שצועק - הוא לא בהכרח יותר חכם ממך

הרגע הזה בהרצאה באינפי שבו אתם נשברים, לא הבנתם כלום מתחילת השיעור. אתם לחוצים, לא מספיקים לסכם, ואז... ההוא שיושב שם בסוף הכיתה משמאל לא מפסיק לתקן את המרצה ולענות על כל התשובות. רגע לפני שאתם שונאים אותו, אתם שונאים את עצמכם. "אני טיפש, הוא גאון", "אני לא מבין כלום, הוא הבין הכל" ועוד מחשבות לא מועילות הגורמות לאפכם לשרטט קווים על אדמת הקמפוס.

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

צאו מזה. אין בהכרח קשר בין מידת ההשתתפות וצעקות העידוד מהקהל לרמת ההבנה של הסטודנט. בהמשך תגלו שהמצטיינים ביותר הם לעיתים שקטים כמו דגים במקפיא. לכל אחד יש את הקצב שלו בחומר, אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם פחות טובים. אנשים מסויימים מרגישים חובה להשתתף גם אם הבינו מעט מאוד ואחרים (אתם, כן?!) לא ישתתפו גם אם הבינו כמעט הכל. פשוט תתעלמו, זה חסר משמעות.

כלל מספר 4: אין שום קשר בין רמת ההבנה לרמת ההשתתפות, תזכור את זה כשההוא מאחורה צועק את התשובה.

5. ספרים רבותיי, ספרים. ובאנגלית!

בשיעור הראשון אני מציג את ספר הקורס, זהו הספר שילווה את הקורס ובו ניתן למצוא רקע, הסברים ודוגמאות נוספות מעבר למה שנלמד בהרצאה ובתרגול. בכל קורס סטודנטים שונים, אך יש שאלה שתמיד תחזור על עצמה, "האם קיים גם ספר בעברית?"

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

ובכן, ייתכן. אבל למענכם תרגילו את עצמכם כבר מהשנה הראשונה לפתוח ספר באנגלית. גם אם הרמה שלכם באנגלית לא גבוהה על מנת לקרוא הארי פוטר, היא בוודאות מספיק טובה על מנת להשתמש בספר קורס באנגלית.

אם רק תתנו לעצמכם הזדמנות, תגלו ש(כמעט ש)לא צריך לדעת אנגלית בשביל ללמוד מספר לימוד לועזי. זה היתרון במדעים מדויקים, אין הרבה מילים. אתם בוודאי תתחילו מדוגמה פתורה בספר ותגלו שגם בלי להבין את כל מילות הקישור בין הנוסחאות או הקוד, אתם מבינים בדיוק מה הולך. לאט לאט הספר יהפוך לחבר קרוב ובסוף הסמסטר הראשון לא תלכו לישון בלי לקרוא כמה עמודים בספר פיסיקה באנגלית. טוב, אולי קצת הגזמתי אבל הבנתם את העקרון.

היתרון שבשימוש בספרים הוא שהם מכילים חומר נוסף המשלים את ההרצאות והתרגולים, עם דוגמאות פתורות נוספות שישפרו את ההבנה שלכם. בכל מקרה אין לכם ברירה: בקורסים מתקדמים בדרך כלל אין ספרים בעברית, לכן כדאי לקפוץ למים כבר עכשיו.

כלל מספר 5: הספר הוא ידיד, השתמשו בספרים כבר מהיום הראשון ואל תפחדו מספרות מקצועית באנגלית.

6. דקה אחת שעושה הבדל

כסטודנטים חדשים תגלו את המושג המשמח הידוע בשמו "שעה אקדמית". ובכן, קוראים לזה שעה ובפועל מדובר בארבעים וחמש דקות, כך שעל כל שעתיים (אקדמיות) הרצאה תקבלו חצי שעה (אמיתית) הפסקה.

חצי שעה נשמע כמו המון זמן אבל אם לוקחים בחשבון שבזמן הזה צריך להתנייד בין בנינים שאינם תמיד קרובים, לאכול, לדבר וכו' תגלו שזה קצת פחות מהמון זמן. אני מציע לכם לקצר את ההפסקה בעוד דקה: הדקה החשובה ביותר, זו שלפני תחילת ההרצאה.

בדקה הזו תעברו במהירות על מה שנלמד בשיעור האחרון, וזה יחבר אתכם טוב יותר לשיעור שמייד יתחיל. זכרו כי מבחינת המרצה אתם ישבתם כאן כל השבוע והמתנתם רק להרצאה שלו. אההה לא?! היו לכם עוד הרצאות?! ובכן, כן, אבל לא איתו, כך שמבחינתו הוא ממשיך איפה שהפסיק פחות או יותר. ביננו, בקצב הלימודים האקדמי אין זמן לחזרות גם אם הוא ממש רוצה.

דקת החזרה שתשקיעו לפני תחילת השיעור תחבר אתכם לשיעור ותמנע זמן התאפסות ארוך.

כלל מספר 6: הדקה החשובה ביותר בהרצאה היא הדקה לפני שהמרצה מתחיל לדבר, תעברו בריפרוף על השיעור הקודם בדקה הזו.

7. לדעת להיכשל

"וזה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא, בטוח בעצמו, כאילו היה שם תמיד וחיכה רק שנבחין בו." (ריטה יהאן-פרוז). הכשלון לא דופק בדלת, הוא פשוט נכנס כמו אורח לא קרוא ומצהיר על נוכחתו ברעש גדול. מכיוון שכולנו נוטים לשפוט את עצמנו בחומרה, כשלון אחד יהדהד יותר ממספר הצלחות.

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

לרוב, כשלון ראשון יופיע בבוחן או במבחן בשנה הראשונה. לרובכם זו תהיה הפעם הראשונה שחוויתם כשלון. בהחלט לא נעים אבל אם נזכור מספר כללים נוכל להתמודד עם הכשלון ביתר קלות.

א. לא קרה כלום! לכל מועד א' קיים מועד ב' ואם לא, במקרה הכי גרוע (שלרוב לא קורה) תחזרו שוב על הקורס.

ב. כולם נכשלו בשלב כזה או אחר בלימודים. גם הדוקטורנט שמתרגל אתכם נכשל בעבר - זה טבעי ותקין!

ג. כשלון יכול להיות מקפצה להצלחה גדולה. זו הזדמנות לבחון שוב את החומר, לתרגל ולצמוח מנקודת השפל.

במקרים רבים ההבדל בין סטודנטים שמצליחים במערכת האקדמית לכאלו שפחות הוא לא העדר כשרון, אלא חוסר יכולת להתמודד עם חוסר הצלחה רגעי. עוד תגלו כי ניתן לעתים להסתפק גם ב 60-70, גם אם "מעולם לא קיבלתם ציון כזה" ויש לכם 735 בפסיכומטרי. מספרם הכולל של הבחינות, הבחנים והתרגילים שתעברו בשנה הראשונה יגיע לעשרות רבות, מה הסיכוי לצאת טוב מכולם? זה בסדר לא להיות מושלם, זה הופך אתכם לאנושיים יותר. נסו שלא להכשל, אבל אם זה קרה, צריך למצוא בכך איזה שהוא צד חיובי, לא?!

כלל מספר 7: מתי שהוא תיכשל, ובהחלט לא קרה כלום!

8. לא לצבור פערים

מה יגרום לכם להתעורר בבוקר? קרן אור שחמקה מבעד לתריס סגור? שעון מעורר טורדני? חלום רע? אינני יודע את התשובה, אבל אני יודע בוודאות את המחשבה הראשונה שתעבור לך בראש כשהנוירונים במוח יתחילו אט אט לתקתק: "מה אנחנו צריכים להגיש היום?"

שבועיים-שלושה מתחילת הלימודים תמצאו את עצמכם מטפלים במספר רב של מטלות הגשה. כל מרצה או מתרגל יראה בכם פועל חרוץ ממדינת עולם שלישי ויטיל עליכם בלי חשבון תרגילים, בחנים ומבחנים. להבדיל מפועל ממוצע במזרח אתם אמורים לרצות משהו כמו עשרה אדונים במקביל, וזה מיתרגם לשורת מטלות שנוחתות עליכם בקצב בו רוג'ר פדרר מתזז את היריבים שלו בווימבלדון.

צבירת פערים תקשה עליכם להגיע בשלום ליעד, קרי תקופת הבחינות שממתינה בסבלנות אכזרית לסוף הסמסטר. למעט מקרים קיצוניים, אל תבקשו מהמתרגל הארכות בהגשת תרגילי בית. הגשת תרגיל לא מושלם עדיפה במרבית המקרים (למעט תרגילי תכנות בהם נבדקת ריצה) על צבירת איחורים. איחור בהגשה יביא בעקבותיו איחורים רבים נוספים.

כלל מספר 8: אמרו לא לדחיינות. אל תשאירו הכל לסוף הסמסטר, עמדו בקצב הגשת המטלות בכל מחיר.

9. עמדו על כתפי ענקים

הפילוסוף הצרפתי ברנרד משרטר היה נוהג לומר, כי "אנו כננסים היושבים על כתפי ענקים. יכולים אנו לראות דברים רבים יותר ורחוקים יותר מאשר הם, לאו דווקא בשל חדות ראייתנו או חוסן גופנו אלא משום שאנו נישאים ומרוממים לגובה על ידי גודלם הענקי". הוא אומנם לא התכוון לתלמידי המחזורים הקודמים בפקולטה שלכם, אבל תודו שהמשפט מרשים.

איור: רויטל תורג'מן

(איור: רויטל תורג'מן )

זה לא סוד, כל המרצים יודעים שיש לכם חומרים משנים קודמות הכוללים סיכומי הרצאות, פתרון מבחנים וכן, אנחנו יודעים שיש לכם גם פתרונות מפורטים יותר או פחות לתרגילי בית מהעבר. שימוש מושכל בחומרים יכול לחסוך לכם זמן ולהביא המון תועלת.

מחזורים קודמים הכינו בוודאי דפי נוסחאות, שאלות לחזרה ואפילו אוסף בדיחות קרש של מרצים, השתמשו בהם! זה בהחלט עדיף משיטוט ברחבי האינטרנט האינסופי למציאת חומרי עזר. כל שעליכם לדאוג הוא לכך שתבינו את מה שאתם כותבים, כדי לתת לידע הזדמנות לחלחל.

כלל מספר 9: בכל מקרה תחשפו לכך באיזה שהוא שלב וטוב מוקדם ממאוחר: העזרו באוסף החומרים המדהים שמחזורים קודמים הכינו.

10. זה אפשרי!

לא להאמין, אבל בעוד זמן לא רב אתם תהיו בשנה ג' וטור כמו זה יגרום לכם לחיוך מהסוג שמחייכים מול חבר מתקופת הטירונות שמזמן לא פגשת. שנה א' במדעים מדויקים היא שנה אינטנסיבית, שתעבירו יחד עם חברים נפלאים, שנה שבה תבכו ותצחקו, תפגשו כישלון מעצים והרבה הצלחות ובעיקר תלמדו איך לומדים פה.

הקפדו להגיע להרצאות ואל תוותרו לעצמכם, התעקשו על הבנה גם אם היא לא מגיעה מייד, אל תכנעו לפחד שמגיע עם חוסר ההבנה וחוסר ההצלחה, העזרו בחברים, במתרגלים ובתלמידי מחזורים גבוהים. זכורו תמיד כי עשו זאת לפניכם רבים המוכשרים הרבה פחות מכם, והצליחו!

כלל מספר 10: שננו וחזורו ושננו - זה בהחלט אפשרי, אתם תעשו את זה!

ד"ר יוסי בן-ציון משמש כסגן ראש המחלקה ויועץ לסטודנטים לפיסיקה באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2016 נבחר ע"י התאחדות הסטודנטים כאחד מ 57 המרצים האהובים בישראל.

בשנה האחרונה יצר ד"ר בן-ציון קורס מבוא לפיסיקה מתוקשב מלא (MOOC) במסגרת "קמפוס" - המיזם הלאומי ללמידה דיגיטלית. הקורס ניתן ללמידה בחינם ולא מצריך כל ידע מוקדם.

 כיום עם טאבלט ועט זה אפשרי, כותבים בכתב יד וזה נקלט ונרשם - אך לא במחשב.

לא מכיר פתרון במחשב שאפשר לרשום במהירות נוסחאות מתמטיות ופונקציות מורכבות וגרפים ומטריצות והוכחות מתמטיות, בקצב הדיבור והכתיבה על הלוח של המרצה.  

רשמיות, ספרים, חוברות.  

לא במהירות דיבור של שיעור באולם ההרצאות או הסברים ודוגמאות בכיתת התרגול.   

אני פחות מהמסכמים, קשה לי בחומר מורכב גם להקשיב וגם לסכם.

אבל ראיתי אנשים מסכמים עם ליך.

לרוב האנשים קל יותר לסכם ולכתוב תרגילים עם דף ועט.

אם את לומדת מדעים מדויקים אני ממליץ להביא מחברת ודפדפת ולראות מה נח יותר. (אולי מחברת קטנה בכלל, לי אישית יש מחברות בצבעים שונים לפי קורסים)

זה ואמא שלי.

בחיים לא הזכרתי את זה כאן.

אלא אם כן הסמים דפקו לי את הזיכרון

קורסים ביוטיוב:

אם את לוקחת חדו"א או אינפי:

צנזור מהטכניון מעולה

אם את לוקחת אלגברה לינארית:

אומרים שצילג מהטכניון מעולה

ובאופן כללי אם את בסדר עם אנגלית יש לmit מרצים טובים וקורסים בכמעט כל תחום,

ולעתים קרובות יש גם לסטנפורד והרווארד.

כדאי לחפש קורסים כאלה אם המרצה לא טוב בקורס מסוים או שרוצים להבין משהו קשה.

@אני)))

@חסדי הים

כי מילה אחת מתגלגלת ועלולה לפגוע למישהו בפרנסה, ובכל תחום אחר בחיים.

אני לא מסוגל להבין איך בנאדם יכול פשוט לדבר רע על מישהו. זה כל כך .. רחוק ממני. טוב אבל זה לא חוכמה כי אני מקפיד על זה במשך שנים.

זה פשוט מגעיל בעיני שמישהו פשוט בוחר סתם לדבר על מישהו רע. בכלל בלי סיבה.. 

גם כשיש סיבה זה מגעיל.. 

ברוך ה' שמאז הספר של החפץ חיים שקראתי לפני... 13 שנה? הקפדתי על זה מאוד.

ואו כמה לשון הרע חסכתי מעצמי ומאחרים...

חח.. תמיד כשמישהו דיבר איתי לשון הרע השתקתי אותו ואמרתי לו תן חיוך מצלמים אותך...

היום אני מסתפק בלהעביר נושא. אם זה לא עובד אני משתיק בדרך קיצונית יותר..

ודיבר עליך לשון הרע.

היסוד זה כמו ש@בנות רבות עלי שלשון הרע יכול להזיק, וזה יכול להוביל לשלושת העבירות החמורות, כמו שהגמרא מדגימה דרך דואג האדומי שסיפר לשון הרע על דוד.

זה מלבד הרובד הרוחני שהמספר מקטרג על הבן-אדם בשמיים ואם יש לו עוונות, הוא עלול לחטוף בגלל המספר.

לשון הרע חמור דווקא בגלל שהוא, אם ניקח השאלה מתחום הלחימה, כמו פצצת מצרר. 

דיבור אחד מפזר לאוויר הרבה רעל להמון מקומות, כי הדיבור שלך יגיע לכל כך הרבה אנשים. והאנשים האלו עלולים לנתק קשר עם אדם מסוים כי הם שמעו עליו דברים מסוימים.

מה גם שאת מחטיאה אותם. ועוברת על לפני עיוור לא תתן מכשול..

בקיצור , בלשון הרע כלולים הרבה עבירות. וזו הסיבה שהוא חמור כל כך. בספר החפץ חיים מובא את כל הלוואין שאדם עובר בדיבור אחד.

שקר זה כבר הוצאת שם רע והרבה יותר חמור.

הרבה מתבלבלים בזה.

בקצרה לגבי החומרה - האדם נקרא האדם המדבר. זו התכונה שמבדילה אותו מהחיה. כאשר האדם משתמש בכח היסודי הזה לרעה הוא מאבד את האנושית שלו.

וכשאדם מאבד אנושיות הוא לא הופך לחיה אלא להרבה יותר גרוע. 

תמיד כשאני קורא את הפרשה הזו אני נזכר שהמשיח נקרא מצורע. 

בגאולה יתקיימו כל הדברים שכתובים בטהרת המצורע. 

עוד הקשר שהיכל משיח נקרא קן ציפור, וזה מזכיר את הציפור מטהרת המצורע..

אני זוכר שקראתי במקום כלשהו, שמצאו איזה משהו בארכיאולוגיה שסנחריב כתב על חזקיה שהוא כלא אותו בירושלים כציפור בכלוב...

כנראה שגם כאן בא לידי ביטוי מה שכתוב בגמרא על חזקיהו שרצה ה' לעשות אותו משיח.

נ.ב המשיח עצמו בא מרות המואביה ולאחור מבלק בן *ציפור*

ואיך את בלשון הרע הפי? חזקה? פחות חזקה? 

פושרת? יד סולדת?

אכן, מצאו את זה במנסרת סחריב, הוא פירט כיבושים אבל לצערו של סנחריב ולשמחתנו הוא לא הצליח לכבוש את ירושלים אלא רק לשים במצור ולכן הוא ציין זאת באופן הזה.

אגב, יש מחזה של משה שמיר בשם "יהודית של המצורעים" שמנסה להראות איך גאולות בהיסטוריה קרו על ידי המצורעים.

(ויקרא רבה כא, ה) וכמו שהירושלמי בברכות (ט, ה) אומר: "כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין"- כל פטפוט הוא רע ופטפוט של התורה טוב.

לכאורה מה הקשר בין פטפוטי דברים לפטפוט-רגליים של כירה שמוזכר במשניות שבת וכלים?

נראה כמו שהרגליים של הכירה מעמידים את התבשיל שמעורבב עם דברים טעמים וערבים, כך הפטפוט של הלשון הרע מעמיד שמועות רעות על בני-אדם שהם עסיסיות ופיקנטיות.

ה' יזכנו לעסוק בתורה ולדבר רק דברים טובים.

ואהבתי את הדוגמא מהמשנה

ע"ב שהכוונה בפטפט-"שפטפט - מתריס ונלחם כנגד יצרו".

יוצא שפטפוטי דברים של לשון הרע זה התרסה, וגם יוצא פשט מעניין בירושלמי בברכות שכל התרסה ומלחמה איננה טובה חוץ ממלחמה של תורה.

אמנם רש"י בגיטין נז ע"א אומר: "שפטפט - זלזל ביצרו ולא חשבו אלא נתגבר עליו".

אולי הכוונה שהוא זלזל ביצר כאילו דברי ההסתה של היצר פטפוטים בעלמא.

אבל לרשב"ם מה הכוונה במתריס? כלומר.. הייתי חושב שאולי לא כדאי להתגרות ביצר הרע , לא?

אל תתגר בו מלחמה..(: ונשמרת מכל דבר רע..

או שמא מתריס זה לא התגרות.

זה הזכיר לי , אני לא זוכר איפה זה מובא, בדוד המלך שקישט את נשותיו והעמיד אותן לפניו.. אתה בטח יודע את המקור.

להתריס.

או שהכוונה יותר מתריס כמלחמה ופחות כאצבע בעין.

עוד נקודה מהסיפור:

גם רבי ינאי יכול ללמוד מהרוכל דברים שהוא לא הבין, מכאן נלמד שגם אנחנו יכולים ללמוד מכל אדם

יפה מאוד. נהנתי לקרוא!!

תודה הפי ואל תפסיקי לעולם!

ובונה מגדלים, בהתאם לאוסף נתונים מסויימים.

ופתאום הנתון הבסיסי שבגללו הכל התחיל, משתנה באופן בלתי סביר

וכל המגדלים מתלבטים אם לקרוס, או לשנות צורה.

תגובה אלטרנטיבית: החבר'ה מניין אילבן חשבו אחרת

אני מבין שההפניה לא הייתה ברורה

אני מספיק זקן בכדי לדעת את הפרט המאוד לא משנה הזה (:

אבל זה קצת שונה.

היה לי אילוץ מסויים, שבגללו בניתי תכנית שכוללת מלא שינויים בחיים לשנה הקרובה. זה מעסיק אותי כבר כמה חודשים טובים.

ופתאום האילוץ בוטל.

ועכשיו הדילמה.

מה אני רוצה יותר??

את התכנית המקורית, או את זו החלופית שבניתי והצלחתי להשלים איתה ואפילו קצת להתאהב בה;)

לפעמים רוגע עדיף

לדעת "להתפשר" על פחות כדי לא להיות בסאגה כל הזמן

וברצינות, הלוואי וזה היה ברור כ"כ

אני חושב שזה שריר שחשוב לפתח לחיים. לרדוף אחרי המושלם יתיש אותנו לגמרי.

לגבי מה לעשות בפועל - משער שאת השיקולים השכליים את יודעת לעשות בעצמך אז אקח שורה מ@הפי ואכתוב - תעשי מה שמרגיש לך נכון וטוב בשבילך. 

המון בהצלחה

מאחל שתגיעי להחלטות הנכונות

שכותבים להן ככה בפורום🙂

שמתי לב לנקודה מעניינת. ברכות התורה מדברות על האינטראקציה של ה' איתנו דרך התורה, ולא על התורה בפני עצמה, "המלמד תורה לעמו ישראל", "נותן התורה".

אפשר ללמוד את התורה כתיאוריה חכמה, אבל להיות מנותקים מנותן התורה ומעצמנו. עיקר לימוד התורה צריך להיות כשהקב"ה בתמונה, בהכרה שהתורה היא מתנה ממנו, ואמורה לבוא לידי ביטוי בכל הרבדים של האדם.

העניין הזה בא לידי ביטוי גם בברכת אהבה רבה, מבקשים ומתפללים לקב"ה על לימוד תורה באופן של חיבור פנימי לה'.

איך מיישבים אותו עם איכה רבה: הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו? העסיק אותי לפני כמה שבועות. מעניין לשמוע רעיונות.

שהסיבה שזה עדיף משום שהמאור שבה מחזירם למוטב. כלומר זה לא טוב, אבל בשביל התכלית הגדולה.. שווה תקופה שהיא ככה חצי קלאץ'.

לפי זה אפשר לבאר ש.. לפחות עם דרכו של המהרל - בבית שני זה הפך לתופעה של לכתחילה. לא של תקופת מעבר אלא כך זה אמור להיות.

זה ממש ברובד הבסיסי, וגם לא התעמקתי כי אני עייף עכשיו. אבל ככה נשמע לי כרגע בפשטות, אבל צריך להסתכל שוב במהרל. לילה טוב

מכך בירושלמי חגיגה (א, ז) שזה המקור של האיכה רבתי. ניתן לפרש שזה בעצם שתי גישות שונות.

רק בבבלי זה לא מסתדר, כי בעצם הירושלמי אומר שהלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, זאת הגישה של מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

הבעיה בבבלי שרב יהודה אמר רב אומר בכל הש"ס בבלי הדרכה מתוך לשמה יבוא לשמה, ובבבלי (נדרים פא ע"א ובבא מציעא פה ע"ב) הוא אומר את היסוד שלא ברכו בתורה תחילה. עוד יותר מתחדדת הקושיא לפי הסבר רבינו יונה שמוזכר בר"ן שבגלל שלא עסקו לשמה ולכן לא ברכו בתורה תחילה.

אז לעסוק בתורה לא לשמה, או שהלא לשמה גורם לגלות?

היה אפשר לבוא ולתרץ את החילוקים הידועים בראשונים בסוגיא לא לשמה. למשל, לא לשמה זה ניטרלי, ופה זה לקנטר. אבל לא כתוב שהם עסקו בתורה לקנטר, כתוב שלא ברכו בתורה תחילה.

לכן נראה לי החילוק ברור, שבאמת אצל העמך והמתחילים ללמוד ההדרכה היא מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ויש סיכוי שהבבלי אפילו יסכים עם הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, כי השאור/המאור שבה כל כך חזק יחזיר אותו למוטב, אם כוונתו לא לקנטר.

אבל אצל תלמידי חכמים, הם צריכים להיות במדרגה של קשר חזק עם ה' ודבקות בו ואם זה לא כך זאת בעיה גדולה מאוד, ואז קורה ההיפך כמו שהתוס' אומר בסוטה (כב ע"ב ד"ה לעולם): "אינו עוסק בתורה כדי לקיים לא מאהבה ולא מיראה אלא להוסיף על חטאתו פשע שעתה שגגות נעשו לו זדונות שאע"פ שידע שעובר לא מנע מכל תאות לבו כדמפרש התם (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ובועט באביו ובאמו וברבו או במי שגדול הימנו שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה."

ולכן אותם תלמידי חכמים גורמים לגלות כי הם גורמים למיאוס של התורה כדברי הירושלמי והאיכה רבתי וכדברי הנביא עמוס: "על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם".

אבל יש שם:

"ותלמדם חוקי חיים, כן תחננו ותלמדנו"

"ותן בליבנו להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתך והאר עינינו בתורתך"

זה בדיוק בקשה מנותן התורה שיסייע לנו ללמוד ושהיא תוביל אותנו ליעדים הנכונים, כאשר ברכת התורה אמורה להיות ברכה כמו ברכת הנהנין ולכן ברור למה זה נחשב.

כי יש חלון פתוח בחדר המקלחת באופן קבוע ולכן לא רצו פתח מזגן שם שיבזבז יותר חשמל.

באמת רותח היום 

ובקיץ זה מעל 20°… בפרט בימים חמים כאלו.  

יש ספורט כזה של אמבטיית קרח, במים קפואים…

למה לא בפורום בית מדרש?

או אם תרצי גם את כי את מהממת

אבל שילמדו מקסים בעיני 

חשבתי שגם בנות תהיה להם תועלת גם אם יקראו רק את המשנה עצמה ויקבלו את הרוח הכללי.

כמו שכתבתי בהתחלה והבאתי מקורות, זרעים נקרא סדר 'אמונות' ובכלל המשנה יש בה תיקון נשמה.

אני מבין שיש כאלה שאוהבים חיזוקים אמוניים בדרך אחרת.

אני אישית לא כזה מתחבר לחיזוקים אמוניים בדרך ישירה, כי אני חושב שזה מצמצם את הרעיון, גם אני חושב שרעיונות אמוניים ומוסריים מתיישבים יותר טוב בנפש באופן עקיף.

לכן לא היו ספרי מוסר בימות התנ"ך, חז"ל, וכמעט לא בזמן הראשונים. לפעמים מדרשות אגדה יצאו חיזוקים, אבל הם כמעט ולא הדגישו את המסר, אלא נתנו למסר להיכנס במילא.

אני גם חושב שהמסר חודר לנפש יותר כשלומדים הלכות, כי אז זה דרך ליישם את הרעיון בחיים.

ברור שגם אני קורא תועלתיות הרלב"ג או ארחות חיים ואחרונים שכתבו ספרי מוסר, אבל אני פחות מתחבר לשיטה הכללית אם כי ישנם רעיונות חשובים, חוץ מלתועליות הרלב"ג שאני כן מתחבר.

בנוסף, הרבה חיזוקים מוסריים שמוצגים פה, הם פשוט חזרות על רעיון נפוץ ואין בזה מן החידוש, ואני אוהב חידושים. אני מסכים שאנשים אחרים אוהבים את החזרה על רעיונות פשוטים וזה מחזק אותם, כמו שכותב הרמח"ל במסל"ש.

כל אחד בדרכו פה בפורום. העיקר לכבוד ה'!

לי אישית קשה להבין מה הפואנטה 

אז אותי איבדת 

את הפואנטה בלקרוא משנה. (בלי קשר להוספות שלי שאפשר פשוט לא לקרוא אותם.)

הרי זה הטקסט הכי בסיסי ביהדות אחרי התנ"ך.

נקווה שיש בנות כאן שכן מעניין אותם ולפחות יקראו את המשנה. (מה שאני מוסיף פחות חשוב). לפחות מידי פעם יקראו.

מה שיותר עצוב שיש בנים שזה לא מעניין אותם. מעניין אותם ללמוד איזה וורט חסידי. כשאת הטקסט הבסיסי של חז"ל לא יודעים. עצוב מאוד.

אבל אני יודע שזה מתפשט כנהר שוטף לימוד המשנה, ובסוף זה ישטוף את כל העולם היהודי ויתגלו הסודות הגנוזים במשנה, ותורת ארץ ישראל תתעלה בגאון ותתן "נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה".

@הפי אישית בכלל בכלל.

הבעתי את רגשותיי בעקבות דבריה.

כואב לי מאוד לשמוע את דבריה, אבל אני מעריך מאוד מאוד אותה.

לצערי אתה כן תוקף אותי אישית בכל הזדמנות.  אבל אין לי שום דבר נגדך ואתה יכול להמשיך. אני מוחל לך ואוהב אותך מאוד.

גם כאן עוררת מחלוקת שאין.

בכלל לא הבנת אותה. אולי היא התכוונה שהיא לא הבינה את הפואנטה שניסית להעביר? היא בכלל לא דיברה על לימוד משנה בכללי.

וכן אולי לא התכוונת אישית אבל כך יצא.

משפט הפתיחה:

"חשבתי שגם בנות תהיה להם תועלת גם אם יקראו רק את המשנה עצמה ויקבלו את הרוח הכללי."

אז נראה לי שלגיטימי איך שהבנתי.

שוב לא התכוונתי לפגוע בה ואם @הפי רק התכוונה על התוספת שלי אין לי בעיה.

באמת התכוונתי למה שניסה להעביר

אני בעד משנה פשוט לא מבינה מה הוא רוצה 

מבין שלא התכוונת לפגוע בה. ואני חושב שטוב שהבהרת את זה.

גם אני מת עלייך באופן אישי 😘😘

פשוט כואב לי מאוד הדברים שאתה כותב.

חבל חסדי. אני רציני.

היה לך הומור כיפי ונעים כזה. ידעת להביא את התורה שאתה אוהב באופן מחכים ונעים - דרכיה דרכי נעם.

אבל משום מה, אין לי מושג למה, החלטת להוסיף לזה טעם מר ולא נעים. על כואב לי וחבל.

בטח כשזה נעשה עם דגל התורה ביד.

הלוואי שתיקח את זה לתשומת ליבך 🙏

שהיא כותבת ולנמק למה. זה כבר התקפה ופגיעה בה???

אני אישית חושב שזה זלזול ב@הפי שהיא תיפגע מדבר כזה.

אם היא נפגעה. אני שוב מצטער. אבל נראה לי קצת הגזמת ועוררת מחלוקת שאין.

גם ל@הפי יש פה והיא יכולה להגיד לי כאן או בפרטי שנפגעה ואבקש סליחה. אתה לא המזכיר שלה.

תדע עוד דבר. זה שאתה מביע דעה כאילו התורה שלי עקומה בשרשור אחר או כאן שהסגנון שלי מר ולא נעים. לא אכפת לי. אני לא עובד אצלך ואני יכתוב כאן מה שאני חושב אמת בסגנון שאני חושב שראוי. אתה לא השוטר שלי כאן ולא תסתום לי את הפה.

אני מכבד אותך מאוד. אבל הדבר שאני מכבד הכי הרבה זה שיח ענייני.

אני מקווה שלא פגעתי בך או זלזלתי בך אישית  בעבר (אפילו בתגובה הזאת) ואם כן אתה יכול להגיד לי ואבקש סליחה ומחילה.

תדע שלי אכפת פה רק מדברים עניינים וכל הדברים האישיים שנאמרים עלי מגיעים עד הפוקפיק, אלא אם כן זו ביקורת בונה.

ומתחיל ונגמר בה

שום דבר אישי עלייך. האמן לי.

זה רק כלפי הדברים שלך.

תודה על המחמאה שאני דוסית(:

חמודים שהם מגינים עלי בכל אופן לא נפגעתי אבל פחות הבנתי את הקאץ / החידוש שלך

"ממני וממנה יתקלס העליון" (שטיינזלץ. שיניתי את הלשון לנקבה)

ובכל זאת משניכם הבורא מתברך בעולם. 

יש לך תשובות והסברים מעניינים ואתה חושב מחוץ לקופסא, דבר שלא מצאתי כאן אצל אחרים.

את האמת שרציתי לעשות את זה מספר פעמים אבל חששתי להעלות את זה על הכתב מסיבות כלשהן, למרות שזה יכול להיות בסיס לדיונים מרתקים..

השאלה למה אתה מתכוון בדיון נוסף בתנ"ך. כל נושא כל כיוון או משהו ספציפי..

הייתי רוצה לפתוח פורום שהוא קצת שונה מבית המדרש, שהוא יותר מאתגר מחשבתית..  

הבעיה שאני לא רוצה לקחת על עצמי ניהול כזה, עצם הרעיון של לעבור על תגובות ולסנן דברים לא רלוונטיים (לשון הרע וכדומה) זו אחריות כבדה מידי.

ממקורות חיצוניים, אם זה ה'ספרים החיצוניים', ה'ברית הso called חדשה', ספרות נוצרית, אסלאמית, וביקורת המקרא ובכלל כיוונים מחוץ לבית מדרש.

זה רק מעמיק את הבנתי ב'תורת אמת'.

בכדי לעסוק בספרות אחרת ולא להתבלבל.

אני לא מתבלבל, אבל ישנם דברים שקשה לי מאוד להסביר אותם בצורה הגיונית. 

וזה לא רק דבר אחד אלא כמה. כאן בפורום קשה לי לפתוח את זה כי בסוף חושבים שאני מנסה להכניס דעות כפרניות וכאלה דברים.

כל כך קשים, כי אני לומד דברים לעומק ויש לי הבנה ומהלך שלי בפסוקים וברעיונות של התנ"ך.

אני לפעמים אפילו מסתייע ממקורות חיצוניים.

תמיד יהיו קושיות. אבל הרבה מהם מתבררים עם הזמן כשמעמיקים.

מיני = ממני

ומינה = ממנו

יתקלס = יבורך שמו

עילאה = ריבונו של עולם

ולעניות דעתי התשובה לא חזקה כמו השאלה 

היא שזה פשוט עניין של "הלכה כבית הלל" ולכן חשוב להראות שלא פוסקים כבית שמאי.

דבר חשוב כפי שהשיבו לרבי טרפון :

"אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל."

(משנה מסכת ברכות פרק א משנה ג)

חשוב כאשר הלכה כמשהו לא לשנות.

@חסדי הים

@אני)))

@מבולבלת מאדדדד

@ארץ השוקולד

טוב אין לי כוח לתייג

בע"ה יותר מאוחר אקרא

מכפר על הרוצח, כי צדיק מכפר במיתתו על כולם ובמיוחד על הנשמות שתלויים בו. לכהן גדול שמרבה שלום בין אבינו שבשמים לעם ישראל ובין עם ישראל עצמם, יש לו אחריות שלא יהיו רוצחים, ואם יש בשוגג להחזירם למוטב, לכן במיתתו הוא מכפר עליהם כי הם קשורים אליו בחייו.

גם בסוף הפרשה אנחנו רואים שהכוהנים הם אלו שאומרים על העגלה ערופה כשלא מצאו את הרוצח: "כפר לעמך ישראל אשר פדית יהוה ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל".

הלויים גם יש להם תפקיד לכפר על בני ישראל- "ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל". לכן עריהם מכפרים.

אולי גם בגלל שהגמרא בערכין אומרת שהם מכפרים בשירה על הקרבן, הם גם מתקרבים את הרוצחים בשוגג על ידי שירה.

ראיתי רש"י לפני כמה פרשות שמסביר בעניין אדם רוצח שהוא מסלק את השכינה בגלל שבכל יהודי יש שכינה. ככל שיש יותר יהודים בישראל יש יותר שכינה. אז טכנית יהודי שרוצח יהודי אחר מסלק את השכינה אנסה למצוא את הפסוק הזה בלי נדר

תודה ממש שאת מזכה אותנו יקרה

תמשיכי

"ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל".

"ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה - מגיד ששפיכות דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש."

גם ברש"י הרעיון.

תודה על התיוג.

אם יורשה לי להוסיף רעיון שעלה לי,

הלוויים מקבלים מעשר בתמורה לעבודתם במקדש, אולי זה בא ללמד אותו שישים לב כמה חשובים אנשים אחרים והעולם אמור להיות מקום בו דואגים לעזור אחד לשני וזה יותר מזהירות לא לפגוע באחר.

(אני תוהה בנושא כי אני לא בטוח שהמסר באמת יעבור אליו.)