אם לא היה נחקק חוק גיל שבעים ובעקבותיו חוק קציבת הקדנציות, הרב עובדיה והרב גורן/הרב ישראלי (שהיה מועמד להחליף אותו, בתמיכת הרב אלישיב שהסכים לחזור לרבנות, ונגדו חקקו את גיל שבעים) - היו נשארים רבנים ראשיים עד זקנה מופלגת, כמו שהיה לפניהם. הרבנות היתה הרבה יותר חזקה ומועצות רבנים אלטרנטיביות היו בלי גדולי ישראל שהוזכרו...

זה שרבנים מתחלפים כשכוחם עוד במותניהם ובנוסף יש הגבלות משמעותיות על מי יכול להבחר - זה זרז רציני, להיבחרות רבנים שאינם בסדר הגודל הנצרך.

את כל זה לא רציתי לכתוב, גם כאן כתבתי הכי בזהירות שיכלתי. מעדיף לא להמשיך מעבר, כדי לא להגרר לדברים לא ראויים.

הדרך לוודא זאת היא שצריך שיחול מפעם הבאה כי אם לא ברור שהמטרה היא פרסונלית.

א. שישנו את החוק וימנו את הרב יעקב שפירא, ככה נשתכנע שהמטרה היא למנות קרובי משפחה.

או אולי מסיבות פוליטיות אחרות כמו ההתנהלות של מרכז עם בנט בממשלה הקודמת ביום ירושלים?

ב. שימנו את אח של דרעי.

וכך כולם ישתכנעו באופן סופי שהגוף הוא רק מלא בנפוטיזם.

נכון שאני תלמיד של מי שהיום לכאו' ירוויח מהתיקון לחוק הפסול הזה, אבל הייתי בעד התיקון (ויצא לי לדבר על זה עם אנשים) גם לפני עשר שנים, כשאז זה דווקא היה לכאו' 'נגדו'.

גם מו"ר רה"י עצמו, דיבר בעד התיקון ובעד החשיבות של הצבת זקני הדור בתפקיד, גם לפני עשר שנים, כשזה לכאו' היה על חשבונו.

חברי הכנסת מאוד עמוסים בשלל משימות, כשמשהו לא על הפרק עכשיו, אין כמעט סיכוי לדחוף אותו.

הרי אם זה נכון עקרונית אז זה טוב שיקרה.

פשוט ברגע שמעבירים חוק ויש דמות ספציפית מאוד שמרוויחה מזה, אז ברור שהחוק פרסונלי וחוקים פרסונליים הם רעים כי הם חושבים על השיקול הפוליטי כרגע ולא מה נכון לאורך זמן.

זה גם עניין של נראות, מדובר בפגיעה עצומה ציבורית בנושא.

אגב, עם כל התלונות על הנפוטיזם בבג"צ, אם ימנו את הרב שפירא ואת אח של דרעי או אח של הרב יוסף אז המצב עם הנפוטיזם ברבנות הראשית יהיה חמור עשרת מונים...

הרמ"א כותב שאם יש דיינים קבועים במקום - אין זה בורר לו. בכל הדורות ובכל הקהילות היה ברור שפסק של מרא דאתרא הוא המחייב.

נכון שאין דין זקן ממרא כשסנהדרין לא במקומה, אבל היא עדיין מחייבת.

בימינו מלבד ביישובים קטנים.

מוזמן לעיין בספרו "הלכה בימינו"

יש לך נתונים שמאששים שהיישוב הישן היה מיעוט קטן מהיהודים שומרי התורה בארץ?

דווקא כאן כן המקום לדון בפיחות, אם חל פיחות זה בעיקר באשמתם, כאשר ממנים אנשים לא ראויים מסיבות פוליטיות אז מה הם מצפים?

כאשר מונעים פיקוח ואין פוצה פה ומצפצף כי זה לא חשוב כמו מינוי של דמות מסוימת שבשבילם מנהלים קמפיין, אז למה זה מפתיע?

כאשר הבחירה היא לפי עדה ולא לפי התאמה אז מה מצפים.

כאשר ברור שהראשון לציון הבא יהיה אח של, השאלה רק היא אח של מי אז מה מצפים?

הרב קוק את הרב הלגיטימי של ירושלים.

מי שהזמינו אותו להיות רב העיר, הם חברי בית הדין של ר' שמואל סאלנט וכמעט כל מוסדות הישוב הישן חתמו על המינוי. (כתבי המינוי נמצאים בנספחים לאגרות הראיה ג', צילומים שלהם אפשר למצוא בספרים של הרב נריה ועוד). כל הישיבות האשכנזיות הוותיקות ראו בו את נשיאם - עץ חיים, תורת חיים, חיי עולם, ישיבת המקובלים שער השמיים ועוד רבים.

קבוצה קטנה של קנאים, החליטה שלא מקובל עליה, הקימו את בד"ץ העדה החרדית והשיגו מהבריטים סטטוס של 'עדה דתית' נפרדת. לימים הם נתנו את הטון בציבור שהלך וגדל וככה גם עבדו קשה על שכתוב ההיסטוריה...

למשל, בית המשפט העליון מאבד אמון בגלל הרמה של השופטים או בגלל ההחלטות שלהם?

הפרקליטות איבדה אמון בגלל רמת המשפט של בכיריה או בגלל תפקודה בדברים שחשובים לציבור?

אותו דבר כאן, הרבנות החליטה לא לדאוג למה שחשוב לציבור ואם היא לא תעמוד לבחירה מדי תקופה הבעיה תחריף.

שעברו מקום, אחר המחילה, מדובר בטענה שגויה היסטורית לחלוטין, החתם סופר ועוד שני חוקרים מהמאה האחרונה חולקים על הטענה הזו שלך מכל וכל ודווקא טוענים הפוך על המקובל:

(מציע לעיין בעמודים 189-190, 193)

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/1-11-30.pdf&ved=2ahUKEwiPmv2B96f_AhUL16QKHQ1yAyE4ChAWegQICBAB&usg=AOvVaw2R-5xPx20hLxopZvGTjgtx

https://twitter.com/avishaigrinzaig/status/1664543972151250944

במקום לחשוב באופן פשוט ולראות את השחיתות ברבנות ולהבין שזה עיקר הבעיה מחפשים בעיות מתחת לבלטה. (במקרה או לא הפתרון המוצע יתן ג'וב לדמות ספציפית)

מזכיר קצת את יחס מערכת המשפט לתלונות עליה, שצריך תקנים ואפס חשיבה אולי הטענות כלפיה מוצדקות, גם כאן אותו דבר.

הרבה יותר יעזור לדימוי מכל דבר אחר

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל