אם לא היה נחקק חוק גיל שבעים ובעקבותיו חוק קציבת הקדנציות, הרב עובדיה והרב גורן/הרב ישראלי (שהיה מועמד להחליף אותו, בתמיכת הרב אלישיב שהסכים לחזור לרבנות, ונגדו חקקו את גיל שבעים) - היו נשארים רבנים ראשיים עד זקנה מופלגת, כמו שהיה לפניהם. הרבנות היתה הרבה יותר חזקה ומועצות רבנים אלטרנטיביות היו בלי גדולי ישראל שהוזכרו...

זה שרבנים מתחלפים כשכוחם עוד במותניהם ובנוסף יש הגבלות משמעותיות על מי יכול להבחר - זה זרז רציני, להיבחרות רבנים שאינם בסדר הגודל הנצרך.

את כל זה לא רציתי לכתוב, גם כאן כתבתי הכי בזהירות שיכלתי. מעדיף לא להמשיך מעבר, כדי לא להגרר לדברים לא ראויים.

הדרך לוודא זאת היא שצריך שיחול מפעם הבאה כי אם לא ברור שהמטרה היא פרסונלית.

א. שישנו את החוק וימנו את הרב יעקב שפירא, ככה נשתכנע שהמטרה היא למנות קרובי משפחה.

או אולי מסיבות פוליטיות אחרות כמו ההתנהלות של מרכז עם בנט בממשלה הקודמת ביום ירושלים?

ב. שימנו את אח של דרעי.

וכך כולם ישתכנעו באופן סופי שהגוף הוא רק מלא בנפוטיזם.

נכון שאני תלמיד של מי שהיום לכאו' ירוויח מהתיקון לחוק הפסול הזה, אבל הייתי בעד התיקון (ויצא לי לדבר על זה עם אנשים) גם לפני עשר שנים, כשאז זה דווקא היה לכאו' 'נגדו'.

גם מו"ר רה"י עצמו, דיבר בעד התיקון ובעד החשיבות של הצבת זקני הדור בתפקיד, גם לפני עשר שנים, כשזה לכאו' היה על חשבונו.

חברי הכנסת מאוד עמוסים בשלל משימות, כשמשהו לא על הפרק עכשיו, אין כמעט סיכוי לדחוף אותו.

הרי אם זה נכון עקרונית אז זה טוב שיקרה.

פשוט ברגע שמעבירים חוק ויש דמות ספציפית מאוד שמרוויחה מזה, אז ברור שהחוק פרסונלי וחוקים פרסונליים הם רעים כי הם חושבים על השיקול הפוליטי כרגע ולא מה נכון לאורך זמן.

זה גם עניין של נראות, מדובר בפגיעה עצומה ציבורית בנושא.

אגב, עם כל התלונות על הנפוטיזם בבג"צ, אם ימנו את הרב שפירא ואת אח של דרעי או אח של הרב יוסף אז המצב עם הנפוטיזם ברבנות הראשית יהיה חמור עשרת מונים...

הרמ"א כותב שאם יש דיינים קבועים במקום - אין זה בורר לו. בכל הדורות ובכל הקהילות היה ברור שפסק של מרא דאתרא הוא המחייב.

נכון שאין דין זקן ממרא כשסנהדרין לא במקומה, אבל היא עדיין מחייבת.

בימינו מלבד ביישובים קטנים.

מוזמן לעיין בספרו "הלכה בימינו"

יש לך נתונים שמאששים שהיישוב הישן היה מיעוט קטן מהיהודים שומרי התורה בארץ?

דווקא כאן כן המקום לדון בפיחות, אם חל פיחות זה בעיקר באשמתם, כאשר ממנים אנשים לא ראויים מסיבות פוליטיות אז מה הם מצפים?

כאשר מונעים פיקוח ואין פוצה פה ומצפצף כי זה לא חשוב כמו מינוי של דמות מסוימת שבשבילם מנהלים קמפיין, אז למה זה מפתיע?

כאשר הבחירה היא לפי עדה ולא לפי התאמה אז מה מצפים.

כאשר ברור שהראשון לציון הבא יהיה אח של, השאלה רק היא אח של מי אז מה מצפים?

הרב קוק את הרב הלגיטימי של ירושלים.

מי שהזמינו אותו להיות רב העיר, הם חברי בית הדין של ר' שמואל סאלנט וכמעט כל מוסדות הישוב הישן חתמו על המינוי. (כתבי המינוי נמצאים בנספחים לאגרות הראיה ג', צילומים שלהם אפשר למצוא בספרים של הרב נריה ועוד). כל הישיבות האשכנזיות הוותיקות ראו בו את נשיאם - עץ חיים, תורת חיים, חיי עולם, ישיבת המקובלים שער השמיים ועוד רבים.

קבוצה קטנה של קנאים, החליטה שלא מקובל עליה, הקימו את בד"ץ העדה החרדית והשיגו מהבריטים סטטוס של 'עדה דתית' נפרדת. לימים הם נתנו את הטון בציבור שהלך וגדל וככה גם עבדו קשה על שכתוב ההיסטוריה...

למשל, בית המשפט העליון מאבד אמון בגלל הרמה של השופטים או בגלל ההחלטות שלהם?

הפרקליטות איבדה אמון בגלל רמת המשפט של בכיריה או בגלל תפקודה בדברים שחשובים לציבור?

אותו דבר כאן, הרבנות החליטה לא לדאוג למה שחשוב לציבור ואם היא לא תעמוד לבחירה מדי תקופה הבעיה תחריף.

שעברו מקום, אחר המחילה, מדובר בטענה שגויה היסטורית לחלוטין, החתם סופר ועוד שני חוקרים מהמאה האחרונה חולקים על הטענה הזו שלך מכל וכל ודווקא טוענים הפוך על המקובל:

(מציע לעיין בעמודים 189-190, 193)

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/1-11-30.pdf&ved=2ahUKEwiPmv2B96f_AhUL16QKHQ1yAyE4ChAWegQICBAB&usg=AOvVaw2R-5xPx20hLxopZvGTjgtx

https://twitter.com/avishaigrinzaig/status/1664543972151250944

במקום לחשוב באופן פשוט ולראות את השחיתות ברבנות ולהבין שזה עיקר הבעיה מחפשים בעיות מתחת לבלטה. (במקרה או לא הפתרון המוצע יתן ג'וב לדמות ספציפית)

מזכיר קצת את יחס מערכת המשפט לתלונות עליה, שצריך תקנים ואפס חשיבה אולי הטענות כלפיה מוצדקות, גם כאן אותו דבר.

הרבה יותר יעזור לדימוי מכל דבר אחר

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

באמת המנהג ביהדות גרמניה היא מנהגי אבלות באייר עד שבועות ולא בניסן כי אין אבלות בניסן.

(כך מופיע למשל במנהגי פרנקפורט)

לא יודע כמה קהילה היה בפפד"א,

פפד"מ מוזכר הרבה גם כי היו שם רבנים גדולים וגם כי הם היו חריגים, אבל כאן הם לא שונים.

קרובי משפחה שמוצאם מאוסטריה שמנהגיהם ייקים. אבדוק אצלם מה המנהג

אופתע מאוד אם הם נהגו בניסן אלא אם כן ניסו ליישר קו עם רבים בארץ.

בארץ התקבל עד לג בעומר מפסח כי כמו שהסטורי אמר לך בעבר יהדות פולין הייתה הגדולה ביותר.

סבא של סבא של סבא שלי נולד בפפד"ם ועבר להונגריה. ואני צאצא של רבי שמעון מפרנקפורט בעל הילקוט שמעוני

כאשר עלו לארץ,

למשל, סיפור מנהגי האבילות בספירה, רבים שהפסיקו להניח תפילין בחול המועד ועוד 

רוב פוסקי אשכנז הורו להניח:

הרמ"א, באר היטב, מגן אברהם, ט"ז, משנה ברורה ועוד רבים 

פשוט גם החסידים וגם תלמידי הגר"א לא הניחו כי הם פסקו לפי קבלה ולא לפי הגמרא, מכיוון שהם עלו כקהילות, רבים שעלו כיחידים אימצו את המנהג כאן.

כיקי, לא אוותר על אי הנחת תפילין בחו להמועדש

הזמן לחכות זה מנהג על הקפדה דרבנן כי מן התורה אסור רק בשר שבושל עם חלב.

הנחת תפילין זה מצווה מן התורה והסיבה היחידה לפטור היא קבלה, מהגמרא משתמע שיש חובה להניח גם כי לא אמרו לא להניח וכי מותר לכתוב תפילין בחול המועד לצורך המועד.

הגאונים והראשונים שסברו שלא להניח, סברו שכך ההלכה, הם לא סברו כך מסיבות קבליות.

גם הכרעת הבית יוסף אינה מתחילה מהקבלה, אלא היות שיש מחלוקת בפוסקים ובמנהגים - מכריע לפי הזוהר שאוסר להניח.

למעשה הסיבה שהיום אין להניח אינה קבלה, אלא כי כך המנהג בכל הקהילות בארץ ישראל ללא יוצאת מן הכלל.

גם בישיבת קול תורה שהוקמה ע"י יקים - לא מניחים, גם בבית כנסת חורב ושאר בתי כנסת 'אשכנז' ותיקים בירושלים - לא מניחים. גם פוסקים יקים מובהקים, כמו הרב נבנצל שליט"א או הרב נויבירט זצ"ל לא מורים להניח.

בשש"כ כתב בפשטות שהמנהג בארץ ישראל - לא להניח. רק לגבי מי שבעצמו עלה ממקום שבו מניחים כותב שיכול לנהוג כמנהג ארץ ישראל ואם רוצה יכול להניח *בתוך ביתו, בצנעה ובלי ברכה*.

אתה צודק שזה לא רק עניין שבקבלה, אבל אין לאמירה שלא מניחים תפילין בחול המועד שום מקור בגמרא, לעומת זאת כפי שאמרתי יש מקור די פשוט מהגמרא שמניחים תפילין בחול המועד שמותר לכתוב תפילין בחול המועד לצורך המועד. 

א. בעבר היה פה שרשור בנושא מניינים כאלה, צוין שיש מניין באזור הבוכרים שמניחים תפילין.

אני מכיר מניין נוסף בו מניחים תפילין בחול המועד.

וגם פה הוא מציין על קהילת הוינאים המניחים תפילין אף הם בחול המועד.

תפילין בחול המועד?!

כך שיש לפחות שלושה מניינים שאני שמעתי עליהם המניחים תפילין בחול המועד בארץ. ממילא, האמירה שלך נחרצת מדי ושגויה.

ב. רבים מניחים בצנעה בבית, קשה למדוד דבר כזה כדי לדעת.

ג.

1. באישי ישראל הוא פוסק שעדיף לומר תפילת לחש ביחיד עם תפילין ולהגיע לבית כנסת אחר כך בזמן לקדושה, כך שברור מה הוראתו בנושא ויש פה תעדוף.

2. שמעתי מרב שהורה שמי שאין לו מנהג לכאן או לשם אז שיניח. (לא אכתוב את שמו כאן מטעמי אאוטינג, אבל מדובר ברב שנותן מקום גדול למנהגים)

ד. בסופו של דבר, לדעת המחייבים שהם רבים מאחרוני אשכנז יש מצווה מן התורה בעצם ההנחה, לדעת האוסרים אין איסור תורה, כך שעל פניו ברור מה הספיקא דאורייתא לחומרא.

מה עוד שפשט הגמרא עם המחייבים.

ממתי כשהרמ"א אומר שהמנהג משהו הוא לא מתכוון שכך ההלכה לדעתו?

"בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חול המועד גם הם אות.

הגה: ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין (בית יוסף בשם הרא"ש). וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה:" (אורח חיים סימן לא סעיף ב)

איך אתה מבין אמירה לברך כאמירה לא מחייבת לקיים את המצווה?

אם אין חובה איך אפשר לברך?

וכן על שאר הפוסקים.

אחר המחילה, אבל דבריך תמוהים מאוד.

האם תגיד בהלכות שבת שכאשר הרמ"א מציין שכך המנהג אז זה לא מחייב לדעתו?

ואם במקרה לא נהגו באותו מקום, אז ברור שלדעת הרמ"א אין עניין לנהוג כך?

פשוט בלשונו (כמו כמעט כל מקום שהוא 'חולק' על השו"ע) שהוא לא דן מה אמורה להיות ההכרעה אם היה צריך לפסוק מאפס - אלא מציין כאיזו דעה נוהגים בארצות אשכנז.

אין שום דרך להבין בדבריו, שהוא סובר שגם במקומות שנוהגים שלא להניח - צריך להניח.

פוסק האומר לבן ישיבה להדליק נרות חנוכה ולברך לא מורה להדליק?

פוסק המורה לברך על הלל ביום העצמאות לא מחייב לומר הלל ביום העצמאות?

באופן הכי פשוט, אם יש מחלוקת פוסקים האם מצווה מחוייבת או לא, אם פוסק מורה לברך על זה, נדמה לי שדי ברור שהוא מחייב זאת ואשמח שתגיד לי האם אתה חולק על כך בדוגמאות שהבאתי ומדוע.

הוא מציין את המנהג.

ממילא ברור ופשוט שאינו מורה להניח במקום שהמנהג לא להניח.

א. אין אבילות בניסן, כך שהמנהג של מנהגי אבילות דווקא בניסן מוזר.

ב. חורבן קהילות שו"ם במסעי הצלב היו באייר וסיוון.

בטוח בכלל שהם ייקים. זה בגבול פולין גרמניה

לק"י

מצד שני, הג'רבאים נהגו לפחות חלק ממנהגי האבלות מפסח ועד שבועות.

רק רק מאייר, זה כבר בונוס😅

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

בשמן שומשומין ראשי

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה