בוקר חופשי בעיקרון

אבל בגלל שהוא חופשי הועמסו עליי כל כך הרבה מטלות שאולי היה עדיף ללכת לעבודה וזהו

אז אמרתי אתמול את התחנון של יום חמישי,והיום אני מסתכלת על הסידור ואומרת-רגע אתמול אמרו תחנון לא ? 

בוקר מוזר.

תודה לה' על כל החסד

לא ידוע לי שזה רק לבנים.

רק את 13 מידות צריך לומר במנין, או בטעמים.

"נשים פטורות מכל מה שנוהגים הגברים לומר אחר תפילת עמידה, דהיינו: תחנון, אשרי, למנצח, 'קדושה-דסדרא', שיר של יום, פיטום הקטורת ועלינו לשבח. וזאת משום שאפילו לגברים אין חיוב גמור לאומרם, אלא שמפני טעמים חשובים נהגו הגברים לאומרם, עד שאמירתם נעשתה כמנהג מחייב. אבל נשים שלא נהגו בזה, ודאי אינן חייבות. וכל מה שנשים חייבות הוא בתפילת עמידה, ולא במה שנהגו לומר אחר התפילה. והרוצה להדר רשאית לאומרם."

אהה ובכל מקרה כל חודש ניסן לא אומרים תחנון..

שמדמים את התפילה לעמוד השדרה של כל המצוות:

למרות שתפילה זה לא חלק מתריג מצוות, אבל זה כמו עמוד השדרה-

שהוא לא חלק מ-רמח האיברים שמונים. דווקא בגלל שהוא כ"כ יסודי ומחזיק את כל הגוף, אז לא מונים אותו.

וככה גם התפילה, היא עמוד השדרה של כל המצוות.

וגם יש בעמוד השדרה 18 מפרקים (או משהו כזה) כמו 18 ברכות בעמידה.

ובקשר לסוף- לא כתוב שם שר' נחמן נפל בדעתו לגמרי מזה, אלא שהוא הפסיק להתפלל כמה ימים (או התפלל פחות), בגלל שהוא חשב שלא שומעים לתפילתו, ואז התבייש בזה וחזר להתפלל.

לפי הרמב"ן- יש מצווה רק בשעת צרה.

ולפי בעל הלכות גדולות אין מצווה כזאת מהתורה,

ועל השיטה הזאת האדמור הזקן דיבר.

ואז יוצא שנכנסים לבאסה מתמשכת והופכים הרבה סיטואציות ואנשים במהלך היום לעצובים סתם...

(למשל מקום עבודה, אחרה"צ עם הילדים וכו'...)

אז אני אוהבת לדחות אותו לערב, ואז הוא רק שלי והוא רק עצב ולפרוק אותו רק עם הקב"ה בסטריליות...

וגם הרבה פעמים כשמשהים אותו רגע דברים נוספים טובים קורים וזה עוזר להתגבר כי הוא כבר יותר קטן מלפני כן...

 מה אומרת?

גם את העניין של לא להשפיע על אחרים עם העצבות, וגם את המחשבה שאולי עד הערב היא כבר לא תהיה רלוונטית

לדעתי מה שחשוב בסופו של דבר זה המינון- לוודא שזמן העצבות הוא חלק זניח לעומת יתר החיים.

ואם ביכולתך לדחות אותה עד שתהיה לא רלוונטית- מה טוב!

תנסי להסתכל ימינה שמאלה. יש סיכוי גדול ומשמעותי שיש גם אושר בחיים שלך, אלא שאת לא רואה מרוב כאב.

אפשר לנסות לקחת דברים בפרופורציות.

ואם את מסוגלת לזה וזה אפשרי - לראות איזה טוב יצא משם ואיך עובדים קשה כדי להשיג אותו.

אבל לזמן מוגבל ביום .

ובשאר הזמן להשתדל ולשמוח

ממליץ לצפות בסרט המעולה "הקול בראש" שעוסק בדיוק בסוגיה הזאת

הפותחת שאלה על עצבות, ר' נחמן מדבר בשבח לב נשבר, אבל מעצבות צריך להתרחק לגמרי.

"לֵב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינוֹ עִנְיָן אֶחָד כְּלָל
כִּי לֵב נִשְׁבָּר הוּא בַּלֵּב, אֲבָל עַצְבוּת הוּא בָּא מִן הַטְּחוֹל
וְעַצְבוּת שֶׁהוּא מֵהַטְּחוֹל הִיא סִטְרָא אַחֲרָא
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ
אֲבָל. לֵב נִשְׁבָּר הִיא חָבִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאד מְאד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ
וְהָיָה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר כָּל הַיּוֹם
אַךְ אֲנָשִׁים כְּעֶרְכְּכֶם יְכוֹלִין לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְעַצְבוּת
עַל כֵּן צְרִיכִין לְיַחֵד אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר
דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר
אֲבָל שְׁאָר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ יִהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה
וְעַל זֶה הִזְהִיר אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים
לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְגַּבֵּר שֶׁלּא יִהְיֶה לָנוּ לֵב נִשְׁבָּר רַק אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם
וְעַצְבוּת כְּלָל לא
וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה"

וההבדל בין עצבות ללב נשבר הוא:

"עַצְבוּת הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא בְּכַעַס וּבְרגֶז כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַעֵם וּמִתְלוֹנֵן עָלָיו יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, עַל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ
אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר הוּא כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו
כְּתִינוֹק. שֶׁקּוֹבֵל וּבוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו עַל שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְכוּ'"

וגם:

"אַחַר לֵב נִשְׁבָּר בָּא שִׂמְחָה
וְזֶה סִימָן אִם הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר
כְּשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לְשִׂמְחָה"

אבל לפעמים מותר גם להיות עצובים ומבואסים ועצבנים.

בשביל לחייך צריך הרבה כח. אם יש לך כח לחייך  - זה עדיף אבל אם לא, מותר להיות עצובים!

או איך להתמודד עם תחושות לא טובות?

כי יש הבדל בין שתי השאלות.

אם שאלת איך להגיע לשמחה, אז בהחלט בהחלט יש מקום לחיוכים מלאכותיים, ואפילו דברים שנראים כשטות.

שמחה היא כח מרפא, ומפתח אמוני גדול. לכן היא משמעותית מאוד ולכן אפשר לעשות הרבה ע"מ להשיג אותה

אם שאלת איך להתמודד עם תחושות לא טובות

אז בודאי שיש עניין לבטא אותן, לומר על פה, ולהתבחבש בהן

אבל השיברון והשבר צריכים להיות מוטענים באמונה גדולה ולא בייאוש גדול

שחיוך מעלה את רמת ההורמונים שגורמים לנו שמחה..

עוד?

באמת!

אני בד"כ בודק אם יש את השיר ביוטיוב לפני שאני מעלה לפה..

אם את רוצה את השיר, אז את יכולה דרך זה: טוב. דרך קלה יותר להוריד שמע מהדף. עם קוד כמובן. - צעירים מעל עשרים

או שאני ישלח לך באישי.

(מישהו יכול להסביר מה הקטע של השורה ״חתול רחוב קטן גווע ברעב״??)

לא יותר טוב?

 ננעל נעלי ספורט ונתחיל לרוץ...

תודה!

נכון לעוד הרבה שירים וסגנונות מוזיקה.

היא בכלל לא יודעת עברית,

ואין לי מושג אם היא אפילו יהודייה..

ובכל זאת היא חמודה ומוכשרת להפליא.

ועם ביטחון עצמי כמו שאומר יאגו התוכי:

מאחד עד עשר- היא אחת עשרה...

היא רומנית-מולדובנית יהודייה.

מילים: ר' שלמה אבן גבירול
לחן: הראל טל

שחר קמתי להודות, לך אלוקי תהילתי
וארנן לך בוקר, ואודיעך חטאתי
תינתן לי בזה שכר לפעולתי
נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי

לפנים זאת בישראל, מקריבי הקרבן
אם חטאי כשני, כולו הפך לבן
ואדדה כל שנותי, ואאנין על החורבן
ואין לי לבד מילתי, ועולתי תפילתי

נפשי בשאלתי...

מזבח בהיותו, וקדשים לזביחה
והביא איש את זבחו, וחטאתו נמחה
אפס מני מכהן, ואין זבח ואין מנחה
תודתי זביחתי, שיחתי מנחתי

שחר קמתי להודות...

חזה קדוש כי ידי, כבדה על אנחתי
ואין מי יעמוד בעדי, ואין לי בית מנוחתי
לבד בך אזכיר שמך, מעוז צור ישועתי
העבר את אשמתי, וענתה בי צדקתי

שחר קמתי להודות...

שיהיה יום נחמד ומועיל בעז״ה.

לצערי הרב אני מרגיש אובד עצות בתחום הזה. ב"ה, הוא בירך אותי ביכולת להתחבר לכולם, ובאמת שאין לי תשובות החלטיות לדבר הזה.

היסוד הקטן שאני שואף שעליו תבנה האהבת ישראל הוא הבלטת הייחודיות שבכל אחד, כמו שניסינו לעשות בשרשור על העדות (לא כל-כך בהצלחה האמת).

נראה לי שכשמנסים להכניס את כולם לסיר לחץ ולהכריח את כולם להיות זהים, אז נוצרים תסכולים ופערים מטורפים, ומשם נוצרת שנאה.

אם לוקחים את היופי של כל אדם בפני עצמו, על כל המורכבויות שלו, נראה לי שזאת תחילתה של גאולה בפני עצמה.

אדם הוא לא רק האופי שלו, הוא גם העם שלו, השבט שלו, המוצא שלו, המנהגים ההלכתיים שלו, המשפחה שלו.

על כל זה יש דובדבן יפה שבקצפת שהוא הוא עצמו.

וברור שיש מקרים שאדם קם וניתק את עצמו לחלוטין מהמסורת שלו, וזה בסדר אם זה מה שעושה לו טוב (גם אם יש בזה בעיה הלכתית, יש לזה פתרונות).

אמנם זאת רק תקווה, ואין לי שום בסיס רציני לטענות האלה, פרט לעובדה שלי זה עובד,

אבל נראה לי שזאת התחלה טובה לקראת הגאולה בע"ה במהרה.

נ.ב, הקטע במאמר שעשה לי את עיקר הצער היה מאמר שאוזכר בו משנות ה80 פה בארץ והתוצאות שלו היו גרועות בקטע אחר. אבל גם המחקרים החברתיים ברמת בתי הספר המאוחרים יותר לא נתנו משהו מעודד מי יודע מה, למרות שנראה לי שההיפר-אינדבידואליזם של הציבור הכללי הוא קצת נצנוץ של תקווה (אם כי בבחינת מאמר ה"זרעונים" המפורסם, זה די רקבון כרגע).

עכשיו צריכה לתרגם את זה לשפה שאני אבין...

תודה על ההשקעה!!

(ובלי קשר גיליתי שהעותק שלי של אורות 

נשאר כנראה אצל הגרוש בטעות  )

אבל בד בבד אסור להתעלם מהשייכות שלו לקבוצה, כזאת או אחרת.

הרי חלק מהפרט שהוא, זאת הקבוצה שהוא משתייך לה (חוץ מבמקרי קיצון).

כשמונעים מאדם את הצרכים הרוחניים שאותם ה' טבע בו, הוא נהיה מתוסכל.

לעומת זאת, כשמתייחסים לאדם בדרך הנכונה לו, ועוזרים לו לטפח את מה שבאמת נוגע לו בלב, הוא פורח.

וכשאדם פורח, אין לו זמן לשנוא!

(אהבתי מאוד את המשפט האחרון של עצמי )

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=31697&cat_id=3783

הבעיה שהשיעור מחר בבוקר

(מגיע לי מכות...)

לא התחברת לתמצות שלמעלה? נראה לי שערכתי את זה תוך כדי, תראי אם ראית את כל התגובה.

בכל מקרה לא התכונתי שאתה צריך להאזין להכל או לחלק.

תודה!

לא התחברו. 

אני כן רוצה לדבר על הפילוג וכו. 

תוהה איך.

הסכסוך ולתת לדעות הקדומות להשפך, ואז לשמוע מה דעת התלמידים.

בשלב הבא לראות אם יש משהו שאפשר לגשר בו באמת לפי דעתיהן, ואם לא אז פשוט להציג את העניין מנקודת מבט נייטרלית, כלומר נטולת דעות קדומות.

ואז בשלישית להציג אידאל של ימות המשיח, שגר זאב עם כבש, וק"ו ישראל שהם אחים וכו'.

ושלא חייב לחכות לימות המשיח בשביל לראות חזון יפה כל-כך.

לדחוס את זה לשיעור אחד נראה לי לא ישאיר הרבה רושם, צריך לתת להם זמן להתבשל עם הבלאגן מהפעם הראשונה.

סידרת לי את הראש.

מה אתה אומר על הכרזה? 

(רעיון וביצוע שלי)

20170118225408.pdf

תשומת הלב על-ידי "הקצנה".

ושנאת חינם זה ר״ת ש״ח

ב״ה.

צריכה להמשיך את המהלך.

לא קראתי את כל הדיון רק נכנסתי לתמונה. היא ממש חזקה, ועמוקה. (מוכשרת!) 

בסדר לכיתה ט׳? 

יבינו?

"מה אתם מרגישים כשאתם מסתכלים על זה?".

ואחרי שיבינו (או שתסבירי את הרקע), "מה עולה לכם בראש עכשיו?".

להבין עד כמה שנאת חינם יכולה להרוס. אפשר גם להביא סיפורים כמו קמצא ובר קמצא שמעשה קטן מאוד של שנאה יכול להחריב הרבה.

רצחנית וכו'

מורה על רמה מביאה את הכיתה להיות על רמה.

בעזרת חברות

http://itu-presentation.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=818be782-e169-49d6-ac68-494c763aeb2b&lang=HEB

נראה מה יהיה.

תודה!

הפיגוע כבר הרבה זמן לא בכותרות. וגם חוק ההסדרה לא כ"כ..