פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1147)

של המערכת, יש לטריגרים האלה הרשאה "להתעורר משינה".

אפשר לבטל אותם, אבל זה לא מומלץ, זה מסיים וחוזר לשינה

נראה לי שזה לא חוסך כ"כ בחשמל ורק הורס אותו.

@Admin אני צודק?

זה אידאל גדול לעבוד בארץ ישראל ויש אילוצים שאין הרבה יהודים שרוצים לעבוד כמחסנאים, סדרנים, מנקים ואפילו קופאים קשה למצוא הרבה יהודים שיסכימו לעבוד בזה אז פותחים סופרים עם ערבים, זה מה יש כשאמא שלך יהודייה ואתה צריך למלא את אשליותיה, אתה צריך להיות עו"ד או רו"ח בשכר רעב ולא סדרן סחורה חלילה.

זה לא חוקי ורשת שתעשה את זה תקבל תביעות וקנסות.

אצלנו יש שני סניפים של אושר עד ובשניהם עובדים לא פחות ערבים מאשר בסניף של רמי לוי, ביינות ביתן (סניף מהדרין) כל העובדים ערבים.

נכון שהוא גם עושה את זה מאידיאל (אידיאל שרוב הציבור החילוני אוחז בו) וזה מעצבן, אבל אני לא בטוח שזה יותר גרוע ממי שזה מנוגד לאידיאלים שלו ובכל זאת מעסיק ערבים בגלל תאוות בצע (כמו אושר עד למשל).

אז הברירות הן או לקנות ברשת שמעסיקה ערבים או לקנות במכולת (אגב, מה שאת קונה במכולת גם מיוצר ע"י חברות שמעסיקות ערבים. מחלבת תנובה נראית כמו אוניברסיטת ביר זית ובאנג'ל היהודי היחיד שפגשתי היה הממונה על הפרשת חלה,אז לא תקני לחם ומוצרי חלב? ואם כן אז מה עשית בזה ומה ההבדל בין זה לזה, העובדה שאת לא נפגשת עם הערבי פנים מול פנים?). 

אני מזדהה עם התחושות שלך, זה מתסכל ומכעיס שאנחנו בעצמנו מחזיקים פה את האויבים שלנו ונותנים להם אחיזה בקרקע. אבל המציאות היא כזאת שאנחנו חיים בחברה עם ערכים דמוקרטיים חילוניים והערבים הם כחמישית מהאוכלוסיה במדינה ככה שאין לנו כל כך ברירה. יש דברים שבהם קל להקפיד על עבודה עברית, יש דברים שזה יותר קשה אבל אפשרי ויש דברים שבהם זה מצריך ''מסירות נפש''. לדעתי מסירות נפש היא לא הדרכה לציבור בדברים שהם לא הלכה וכל אחד צריך לשקול במשקל החסידות אם טוב ונכון לו לנהוג מה, מי שיכול - אשריו ואשרי חלקו, מי שלא יכול לשאוף להגיע לזה אבל לא להרגיש אשם אם הוא לא מסוגל.

וגם אני פעם חשבתי על הקטע של ערבים אבל אז הבנתי שאין כמעט יהודים שירצו לעבוד במקומם (לפחות באיזור שלי) ככה שזה כמו עבודות חקלאות וכו'... לא רוצים בני דודים אבל אם נבנה על אחינו לא יהיו לנו כבישים..

כלכלי להחזיק  אותם. 

(: 

פעם היו ייסורי גוף...

בס"ד

אף פעם לא שמתי לב לפורום הזה...

בכל מקרה- הקפצתי אם עוזר...

תודה כמעיין הנובע!

(שלא תגידי שאני עדיין קרואת לך עדן )

עדן, קיבלתי אישור

תלונות אליו

בס"ד

את מבינה את המשמעות הגדולה שיש לזה..??

עזבי שנייה בצד את הלמידה והדידקטיקה וכל המטרות האלו...

את בעצם הצלחת ליצור בגן את הדבר הכי חשוב וזה אקלים רגשי מיטבי!!

מהמם לשמוע שאת משמעותית בשביל הילדים!

אני ממש מתרגשת רק מלקרוא את זה!

שיהיה לך המונמון בהצלחה בהמשך הזמן שנשאר לך שם- וכל זמן שקשה לך והעבודה לוחצת, פשוט תזכרי בכל הפידבקים האלו...!

ב"ה!!

תודה לך!

כייף לי לקרוא את התגובה שלך

נותנת כח (:

ומעולם לא ראיתי משגיח!

אולי הוא לא צריך להיות שם כל הזמן

אבל לפחות פעם ב...

אגב הדברים שכתבתי תקפים גם לקופיקס מהדרין

http://rotter.net/forum/scoops1/365244.shtml

ואת הטפל לעיקר

הכתבה הזאת מאוד נוחה לי. כי היא מסכמת את מה שטוענים (ואני ביניהם) כבר שנים.

מצד שני, מה זה "עדויות"? אלו סיפורים שחלקם נופחו, חלקם אולי אפילו בודו, חלקם עושים ערבוביא בין מקרים.

במציאות של היום, עם כל כך הרבה תחקירנים, כל כך הרבה בעלי אינטרסים מנוגדים, כל כך הרבה מצלמות ומיקרופונים והקלטות וטכנולוגיה יהיה נורא קל "לתפוס" את אותם משגיחים ומוסדות בקלקלתם.

קשה לי לי להאמין שאלו באמת הסיפורים כמות שהם כי זה נורא קל לתפוס מקרים כאלה היום.

והם גם מכינים שם מרקים

ויש גם את כל העניין של טבילת כלים.

יצא לי להתעסק (לצערי הרב) בתחום הכשרות

הדברים הרבה יותר מסובכים ממה שנראה לאזרח הפשוט

כן, אפילו בחנות כמו קופיקס

חח איזה מעוף, תהיה בריא...

הרבה אנשים דתיים יודעים הלכות כשרות כי זה הלכה והלכה צריך לדעת. לא רק מי שלצערו הרב התעסק בתחום הכשרות.

וזה ידוע שלרוב לא טובלים כלים במסעדות וכד' ויש לזה כמה היתרים ופתרונות הלכתיים שכמובן לא חייבים למצוא חן בעיניך.

אגב, במקום לתהות לגבי זה, הייתי מציעה לך בפעם הבאה שאתה בקופיקס פשוט להרים טלפון למס' שכתוב בתעודת הכשרות שמתנוססת לה שם, ולשאול את המשגיח מה הנוהל ולמה.

חחח 

אבל באמת שאין על פרו , לא רואה את הפיפא ..לא ששיחקתי בשנים האחרונות בפיפא אבל..

חוץ מזה פרו גרוע מאז 2012 הם הרסו את המשחק

השחקנים עושים טובה שהם זזים

השקיעו באנימציה והרסו את כל הממשק

מה פתאום!!

כשאדם נמצא בניסיון אסור להגיד דבר כזה!

תמיד יש בחירה חופשית, ואין שום תירוץ ליפול, גם אם זה נראה ניסיון נורא קשה.

אחרי שהאדם נפל אז הוא צריך לחזור בתשובה שלמה, ואז אולי לחשוב את מה שכתבת לה.

אם הנפילה פה היא לא עברה אז אתה צודק.

אבל חשוב להדגיש את זה.

בעצם אולי חלק ממנה. אולי כל ניסיון מורכב מכמה קטנים ואז בחלק אנחנו עומדים ובחלק לא. 

קשה לעזור כשלא יודעים מה הניסיון.

אבל אני יכול לחזור על המשפט החשוב:

"אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו!"

הרבה פעמים מעמידים אותנו בניסיון קשה, כדי שאנחנו נגלה בעצמנו כוחות שלא חשבנו שיש בנו.

צריך פשוט לדבר עם הקב"ה ולהתחנן לפניו שיציל אותנו מהנפילה.

לפעמים גם עוזר לדבר על זה עם חבר קרוב.

והכי חשוב זה לזכור שתמיד יש בחירה חופשית!

בהצלחה!

שיפסיק את הנסיונות, עובד כמו פלא.. אפשר לנסות

אופי וכו...

בס"ד

אני בספק אם נפש בקטע

אותה הרמה...

תודה על ההקפצה!

אישתי שאלה אותי מי אלה. אמרתי לי זה הפרויקט של רביבו של שנות ילדותי

ולגבי החיזוק היומי..

אפשר לקרוא ל@רב מג של מילים יש לו כבר ניסיון בתחום 

האוזן"

שהקרבה תהיה גדולה כל כך 
שאדם ייתפלל ויאמר ממש את מה שמציק לו.

בפרק כט בתניא כתוב שלפעמים יש לאדם טמטום הלב, ואז הוא בין היתר לא יכול להתפלל כראוי.

בפרקים שאח"כ מבואר איך להתגבר על זה, ואחת הדרכים היא "לבטש את עצמו", וזה מביא למרירות,

ובפרק לא הוא מקשה- שלכאורה צריך להיות בשמחה תמיד, ובעיקר בשעת התפילה?

אז מתורץ שם ההבדל בין עצבות למרירות, ובעיקר שמרירות מביא בסוף לשמחה (כבר לפני התפילה, לא רק תוך כדי).  

אז כן מי שיש לו טמטום הלב הוא צריך לקבוע זמנים "לבטש את עצמו וכו'" ולא לפחד מזה שזה יביא אותו לעצבות, אבל אין עניין דווקא לפני התפילה להיכנס למרירות. וגם אם כן צריך, השמחה אמורה להגיע לפני התפילה, ואז הוא נכנס לתפילה מתוך שמחה!

על זה נאמר "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו".

"טוען עם ה'", "מתקוטט עמו", "מתרעם עליו" - רחמנא ליצלן. על פחות מזה הגמרא אומרת "עפרא לפומי דאיוב" שעשה 'חברותא כלפי שמיא' (ורש"י פירש "חברותא כלפי שמיא - מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח לחבירו בא ונשקול מי חייב לחבירו").

פה זה פשוט מצב שהאדם הגיע אליו והוא ממש שבור מזה,

ואז הוא פונה בתפילה לה'.

נכון שיש פה לשון של מתרעם- אבל בסופו של דבר זה מביא אותו לבכי ותפילה,

לא ח"ו לכעס על ה' שהוא חייב לו וכו'.

ואם קשה לך על ר' נחמן אתה יכול לשאול ולברר, בלי לכתוב את כל ההקדמות שלך.

איוב לא התקוטט ודיבר בחוסר כבוד כלפי הקב"ה אלא 'רק' הרהר אחריו.

וזה שמדובר בתפילה לא מוריד מהחומרה של דיבור בחוצפה כלפי הקב"ה.

(לא הבנתי על איזה הקדמות אתה מדבר, לא הקדמתי כלום חוץ מה' ישמור כי זה מזעזע. ואגב, זה לא ר' נחמן אלא ר' נתן)

הרשי שהבאת שם על איוב אומר שזה "כאדם המתווכח לחבירו בא ונשקול מי חייב לחבירו"

אז אני אומר שפה זה לא עניין של: "ה' מה זה צריך להיות אתה חייב לי וכו'"

אלא זה מביא אותו למצב שהוא מתפלל באמת מעומק הלב ומבקש מה' שיקרבהו.

בסופו של דבר הוא מבין שהכל מה', ושה' לא חייב לו כלום, ובגלל זה הוא מתפלל ולא סתם כועס 

וכביכול מביא את ה' לדין (כמו שנראה אצל איוב).

בקיצור- הוא לא "מהרהר אחריו".

קודם כל "מי חייב לחברו" לא הכוונה כמו הלשון של היום חייב כסף או זכויות אלא חייב במשמעות של 'מי לא בסדר' (חייב = אשם).

אבל הנקודה העיקרית היא היחס הלא מכבד לקב"ה וזו משמעות הלשון (שחוזרת כמה פעמים בחז"ל) 'חברותא כלפי שמיא' = להתייחס לקב"ה כמו חבר. אז נכון שר' נחמן כותב בכמה מקומות לדבר לקב"ה כמו חבר, אבל זה במשמעות של פתיחות (שגם בזה יש בעייתיות מסוימת אבל הרבה פחות), פה זה ממש זלזול בוטה "להתקוטט" ו"להתרעם"...

אז אם אתה רואה במקומות אחרים שר' נחמן מתכוון לפתיחות,

כנראה שגם פה ר' נתן מתכוון לזה. ולא לזלזול ח"ו.

אבל הדברים פה מפורשים וחמורים...

'לטעון עם ה'' זה מה שאיוב עשה והתקוטטות והתרעמות הן זלזול גדול...

מצטער אם אני פוגע במישהו שר' נתן הוא הרב שלו אבל יש דברים שחייבים למחות עליהם.