לאחר מחשבה והתלבטויות רבות, החלטתי לפרסם גם פה (פירסמתי בפורומים סגורים שבוע שעבר). ב"ה ביום ראשון שעבר בעלי תרם כליה דרך מתנת חיים. ככל שהזמן עובר, אנחנו מדברים עם אנשים ומבינים עוד ועוד את חשיבות פרסום הנושא וההשפעה שיש להעלאת המודעות על התרומות של אנשים. מפרסמת אך ורק מתוך תקווה שעוד יחשבו על הנושא. ואם יש פה מישהו שחושב או מתלבט על העניין ורוצה לשאול שאלות ולהתייעץ- מוזמנים בשמחה לשלוח מסר.
ב"ה זכינו. ביום ראשון האחרון ניצלו חייו של יהודי, בזכותנו.
ביום ראשון ב8 בבוקר בעלי נכנס לחדר ניתוח למשך כ3.5 שעות. 3.5 שעות של מתח ולחץ ברמה שרק מי שחווה יכול להבין.
לאחר מכן חדר התאוששות לשעתיים ומועלים למחלקה.
היום הראשון מלווה בכאבים חזקים, כמובן. אמנם כיום יש שיטה חדישה לניתוח שבה החתך קטן משמעותית מבעבר, אבל זה ניתוח, בסופו של דבר. ב"ה מתבשרים בשמחה רבה שההשתלה עברה בהצלחה והכליה המושתלת עובדת היטב. מחכים כבר לפגוש את המושתל ומשפחתו- בעז"ה כשיעלה למחלקה.
יום שני בצהריים ההרגשה משתפרת משמעותית. בעלי מצליח כבר להסתובב והכאבים פוחתים מאוד.
זוכים לאורחים רבים אשר משפרים את מצב הרוח, ביניהם רה"י רב יעקב שפירא ורב בית החולים. בערב זוכים לשיחת טלפון מהרב בורשטיין שרצה להגיע ולא הסתדר לו, ולהודעה מהרב והרבנית לבנון.
התמיכה הרבה מחזקת מאוד ומעודדת.
הילדון בינתיים אצל הורים שלי, ואני צמודה לבעלי בבי"ח.
ב"ה, יש בהדסה עין כרם מחלקה חדשה יחסית, אשר בה יש מיטות מובנות למלווים וחדרים נעימים מאוד. מידי פעם אנחנו צוחקים על הנופש הזוגי שזכינו לו.
יום שלישי עוד שיפור משמעותי. כבר מתחילים לדבר על שחרור מתקרב. המתאמת השתלות מטעם ביה"ח, אישה מקסימה ומיוחדת שמלווה אותנו מההתחלה, מעדכנת שעוד מעט המושתל יעלה למחלקה ושכמובן גם הם מצפים מאוד למפגש.
זוכים לביקור מהרב הבר- ראש מתנת חיים. יהודי מיוחד במינו.
בנוסף, דוד שלי שתרם כליה לפני שנה מגיע לביקור, ומשכנע גם כמה שחשוב לספר כי זה משפיע.
בצהריים הולכים לפגוש את המושתל. יהודי מבאר שבע, נשוי עם 3 ילדים. אשתו ישר מחבקת אותי ומתחילה לבכות. גם בעיניים שלי עולות דמעות.
המושתל, מיכאל, יושב בכסא ומביט בנו בהתרגשות רבה.
שניהם מתקשים להאמין. איך עשיתם את זה? זה מדהים. הצלתם לי את החיים.
מספרים על הסבל של הדיאליזה. מספיק להסתכל על היד המחוררת ממחטים ולהבין. כבר 5.5 שנים. לבני המשפחה אין אפשרות לתרום. הם לא האמינו שימצא תורם. חששו שהוא מתקרב לכיוון שאליו הגיעו הרבה משכניו לדיאליזה. אותם אנשים קבועים שיום אחד כבר לא הגיעו. הגוף לא החזיק מעמד.
הם מספרים לנו איך שהם סיפרו לחבריהם, ואיש לא האמין.
למה? למה שבחור צעיר, בן 26, יסכים לעבור ניתוח לא פשוט, לסבול כאבים ובדיקות, בשביל מישהו שהוא לא מכיר בכלל?
ואנחנו הסתכלנו על מיכאל, והתשובה היתה ברורה.
זכינו. זכינו להציל נפש מישראל.
מצרפת גם קישור לדף פייסבוק של מתנת חיים- אפשר להיכנס גם אם אין פייסבוק-
https://www.facebook.com/matnatchaim/?fref=ts
...אם יש פריחה אז בכלל אחלה...
).
(פחח חשבתי שנוכל לטייל היום כי כבר נדע את החומר. הו האופטימיות)
.
, את קמיליון לא מכירה....
(-->שריקת התפעלות)
חחחחחחח
