בעקבות כל מיני דיונים שצצו ועלו בזמן האחרון החלטתי להסדיר כמה מחשבות על המחלוקת הבסיסית שלטענתי ממנה נובעות רוב המחלוקות בזמן האחרון.
אני ישים פה משני צידי המתרס את שתי הגישות העקרוניות שכמובן יש רצף גדול מאוד של תפיסות ביניים אבל בעיקר זו המחלוקת הזו.
צד אחד במחלוקת נגדיר כתפיסה הדתית שמעליה מתנוססת האמירה של הרמח"ל "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולם"
מנגד התפיסה של העולם הדמוקרטי החופשי, סעיף א מאמנת זכויות האדם של האו"ם "כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה."
מצד אחד גישה דתית שעוסקת בחובות האדם וכל חייו נגזרים מאוסף חובות מסוים שיוצר במכלול שלו אדם שכנוע לאל ומשועבד לו, ומצד שני גישה חופשית שסוברת שגם חובותיך כאזרח נועדו כדי לשמור על זכויתיו של האחר שלא יפגעו.
אם ננסה לתאר את זה במשל, אדם מהגישה השניה שיהיה על אי בודד לבד יהיה פטור מכל חובה (אולי כימעט כי עדיין יהיה אפשר להגיד לו שהוא פוגע בחלק ממעשיו לדוגמא בכדור הארץ) כי הרי אינו יכול לפגוע באף אדם,
לעומתו האיש מהגישה הראשונה עדיין ישאר עם מכלול רחב של חובות.
עד כאן הגדרנו הגדרות ראשוניות מכאן נרד למעשה.
לדוגמא ניקח זכות שכרגע בעקבות הסון בנאפל היא עלתה לכותרות(בעיקר ברשתות החברתיות):
"הזכות להורות"- דבר ראשון רק כדי להעמיד דברים על דיוקם הזכות הזאת לא קיימת באמנת הזכויות של האו"ם(להבדיל אולי מהזכות לנישואים שכן קיימת שם).
האם לאדם יש זכות להיות הורה?
לפי הגישה הראשונה ממש לא,
אז מה כן יש לו?
חובה להיות הורה!
מה ההבדל?
ההבדל שבזכות להיות הורה אתה יכול אולי לתת לי כמה הגבלות אבל כל עוד שאני לא פוגע באף אדם אחר(נניח כרגע שאנחנו לא יודעים מה טובת הילד ולילד לא אכפת באמת מה המבנה המשפחתי שלו, וכל מה שאנחנו חושבים שפוגע בילד זה כי אנחנו מסתכלים בחשיבה שלנו אבל ילד שיוולד לצורה אחרת זה לא יפריע לו והיא תהיה עבורור רגילה לגמרי) זכותי להביא את הילד באיזה צורה שאני רוצה.
להבדיל מהחובה להביא ילד שאז אני מגדיר לך בדיוק באיזה צורה להביא את הילד כדי לקיים את החובה הזו ושאר הצורות הם לא חלק מאותה החובה ולכן הם לא חלק מהלקסיקון שלך.
אדם מהגישה השנייה יגיד לך, זה בסדר גמור שאתה חושב שכך זו משפחה נורמלית אני חושב אחרת ממך, בבקשה אל תפריע לי, לעומתו אדם שחי את חובתיו אפילו לא יכול לחשוב על זה כי הרי בדבר זה הוא לא מקיים את חובתו אז מה הוא כן עושה?
נעבור לשאלה שבא זה מתבטא בצורה הכי חריפה, נישואים עם בני אותו מין או נישואים עם גוי.
יבוא אדם ויגיד לך אהבה זה מעל הכל, כלומר צרכיי הפרטיים, זכויתי, הזכות לאהוב, מעל הכל.
מי אתה שתגיד לי את מי לאהוב.
מצד שני יגיד לו האדם הדתי, אין לך בכלל זכות לאהוב, יש לך חובה לאהוב, ואת מי?
בני המין המקביל מעמך.
כל שאר המקרים לא קיימת את חובתך ולכן זה אסור.
וכן הלאה וכן הלאה.
בשורה התחתונה השאלה היא אם חיי הם מכלול של חובות או זכויות.
והתחלנו עם הפתיחה של הרמח"ל ונסיים עם הסיום של רבי יהודה הלוי לספרו הכוזרי.
" ואבקש עבדות אחר, יושג רצונו בטורח מעט, והוא מועיל בעולם הזה ובבא, והוא רצון האלוקים, ועבודתו הוא החירות האמיתי, וההשפלה לו הוא הכבוד על האמת."
הלוואי והוא יהיה חמים
עליי
(בלי קשר לשאלות לעיל) 