פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1467)

פעם היה רב שאמר לי משפט שממש עזר לי להתכוון בתפילות שלי. אני בטוחה שיעזור גם לך, ובכלל לכל מי שחפץ(בעיקר מתאים לבנות) =]

המטרה היא להתפלל על כל מה שאת רוצה אז כשאת מתפללת אל תגידי לקב"ה רעיון כללי ואז את המילים: "אתה יודע למה אני מתכוונת... כמו זה... וזה...." אלא ממש לפרט ולהגיד אני רוצה שיהיה לי כך וכך.. ושיראה כך וכך ממש לפרט מה שאת רוצה בלי לחסוך ואז הכל יוצאת תפילה אמיתית מקורית שלך והחיבור לאלוקים ולתפילה ממש מתחזק!!

מניסיון זה מצליח!! 

מקווה שזה יעזור בה"צלחה

תחשוב שהחברות של האחיות התייחסו אליך כמו אל ילד קטן.
נסעתי לכנרת בפסח עם ארבעה בנים. לא אני סחבתי את התיקים, לא אני בניתי את האוהלים, לא אני דאגתי למדורה.. לא כדאי לך להיות בן יחיד בחברת בנות. כיום היחס המיוחד יהיה קצת שונה
יש לי הרגשה שאתה אומר הרבה שקשה לך ונמאס לך, טוב זה בעצם הניק שלך.. אז תן לי לתת לך טיפ קטן אבל משמעותי: למילים שלנו יש משמעות. אנחנו שומעים את הדברים שאנחנו אומרים, וזה משפיע עלינו. תעשה ניסוי קטן אפילו - תגיד "אני לא יכול" ושים לב מה עובר אצלך לרגע. ואז תחייך חיוך גדול גם אם לא בא לך, ותגיד בקול "אני מסוגל!!" ... זה נשמע דבילי, אבל זה באמת משפיע. לא כדי לשקר לעצמנו, פשוט כי מי אמר שמה שאנחנו חושבים זאת האמת?

אלא כל העריות, ולמעשה - כולל פנויה נידה.

 

[לרוב הדעות -כדלהלן]

 

ומדרבנן על הפנויה הטהורה (ויש בכך עוד כמה פרטים לא רולונטיים לכאן).

 

 

ומגוון הדעות בגדר הענין להלן - מתוך אנצי' תלמודית - שכמובן אינה פסיקת הלכה למעשה:

 

 

אנציקלופדיה תלמודית כרך כג, יחוד [טור תרלב] 

האיסור להתייחד עם עריות, אמרו בתלמוד שהוא מן התורה21. לדעת הרבה ראשונים הרי זה איסור תורה ממש22, ומכל מקום אין בו לאו, ומן התורה אין לוקים עליו23, שאיסורו, אפילו אם הוא חשוב מצוה מיוחדת בפני עצמו, אינו אלא לאו-הבא-מכלל-עשה*24, אבל אפשר גם שאינו מצוה מיוחדת, אלא חלק מחלקי איסור גלוי- עריות*25, ויש שכתבו שאיסור היחוד הוא איסור קל, כאיסור חצי-שעור*26 - שאין בו לא לאו ולא עשה, אלא איסור תורה סתם27 - ויש שכתבו שהיחוד אסור מהלכה-למשה-מסיני*, שהכתוב שממנו למדו על יחוד אינו אלא אסמכתא בעלמא, שהרי פשוטו של מקרא לענין מסית נאמר, ולא לענין יחוד28, ולכן אין בו לאו כלל, אף לא לאו הבא מכלל עשה29. ויש מן הראשונים שכתבו שאיסור יחוד העריות הוא מפי הקבלה30, כלומר שאינו מדין תורה31, וזה שאמרו בו שאסור מן התורה, לא באו לומר אלא [טור תרלה] שיש לאיסור זה רמז מן התורה32 - ויש שכתבו שכיון שהסמיכוהו על הכתוב, חמור איסור היחוד משאר איסורים דרבנן33 - ושגזירה קדמונית היא, שכיון שיש לאיסור יחוד סמך בכתוב, ודאי שגזרו עליו קודם שגזרו דוד ובית דינו על יחוד פנויה34, וכן יש מן הראשונים שמנו איסור יחוד בין המצוות שמדרבנן35. ויש סוברים שאף הראשונים שכתבו שאסור מפי הקבלה, מודים הם שאיסור תורה הוא36, ואמרו שאסור מפי הקבלה, לפי שאינו מפורש כל כך בכתוב37, ואינו לימוד גמור, אלא שחכמים קבלו שהיחוד אסור מן התורה38, או שאסור מהלכה למשה מסיני, לסוברים כן39. 

א. לכשיהיה עניין של פגיעה - יש לדון עליו ככזה. לא צריך להמציא מציאויות. יש הרבה סיבות להתחמק, ובכלל לא פשוט שזה יעלה.

 

ב. הקביעה הערכית נכונה עקרונית, אבל ממש לא באופן גורף. יש לנו מקור מפורש שחז"ל הקילו בביעור חמץ דרבנן לדברים שונים, וביניהם גם השלום. אולם האם כל איסורי דרבנן הותרו? האם מותר לאכול עוף בחלב כדי לא לפגוע?

אתן לך דוגמא אקטואלית: לפי פסיקת מורי ורבי - היתר מכירה לא מועיל כלל ועיקר, וירקות היתר מכירה שנזרעו בשביעית אסורים באיסור גמור של ספיחין. אם יש ספק אם מדובר בהיתר מכירה - במקום של שעת דחק גדולה ופגיעה - מקילים. אבל אם מדובר בהיתר מכירה ודאי - אין עצה ואין תבונה. מבחינתנו זה איסור דרבנן גמור, בדיוק כמו עוף שבושל בחלב.

 

אגב, לגבי פירושו של הרב בלס, במחכ"ת, לא חייבים להגיע לידי כך שהחם חושד בחתן שהוא משקר. עצם ההברזה יוצרת עגמת נפש וסכסוך, גם אם התירוץ אמיתי לחלוטין ואין שום חשד.