פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1499)

וְכִי מָאן דְּלָא יָכוֹל לְמֶעֱבָד כֹּלָּא מִצְוָה פַּלְגָּא מִצְוָה נָמֵי לָא לֶעֱבָד?

[וכי מי שלא יכול לעשות את כל המצווה – חלק מהמצווה גם כן לא יעשה?]

וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְוִיחַ כָּל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לְהַרְוִיחַ בְּזֶה הָעוֹלָם - אִם כֵּן לֹא יַרְוִיחַ כְּלָל? וְגַם יַפְסִיד חַס וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁיַּפְסִיד רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִצְלָן?

 

כִּי בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה בְּעָלְמָא,

בְּוַדַּאי לֹא יֹאבַד לֶעָתִיד שׁוּם דָּבָר, אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ פְּרוּטָה אַחַת לִצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְלֹא דַּי שֶׁזֶּה לֹא יֹאבַד בְּוַדַּאי בְּשׁוּם אֹפֶן - אֲפִלּוּ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּמָּה פְּעָמִים -

אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה,

וְכָל מַה שֶּׁפָּעַל וְעָשָׂה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן לֹא יֹאבַד דָּבָר לֶעָתִיד.

לבקר בחפץ חיים בתדירות גבוהה?

במוצאי שבת גיליתי שחברה טובה שלי, אחת שאני אצלה כמעט כל שבת שניה- מונשמת בלי הכרה בטיפול נמרץ.
יש חשד להצתה ושמישהו ניסה לחסל את השכן שלה, 
היא התקשרה לבעלה בשבת לפנות בוקר כשהוא היה בשמירה וצעקה לו שהיא נשרפת.
אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עבר עליה או על בעלה שרואה שאישתו פתאום מתקשרת אליו באמצע שבת.
אני צריכה רעיונות למה לעשות עכשיו, 

כל המשפחה שלה בבית חולים, מתפללים שהיא תתעורר אבל מהקצת ידע שיש לי וממה שהרופאים אמרו... אוף זה נוראי לחשוב על זה בכלל
אני תמיד משתדלת לקרא פרק תהלים כשמבקשים אז אני מבקשת מכם גם או לקרא פרק או לעשות היום מעשה טוב לרפואתה של אורית בת ברטה מירב
אבל חוץ מזה, אשמח אם תתנו לי רעיונות של מה לעשות למשפחה שלה, יש לה אחים קטנים שבשוק, בעלה לא מדבר עם אף אחד... חשבתי לקחת את הילדים למשהו שיגרום להם להשתחרר מההלם... יש למישהו רעיונות?
או בכלל, רעיונות אחרים?
סליחה שזה מבולבל ולא כזה ברור... 

אם מישהו רואה את אחי משוטט איכנשהו,

מוזמנים למסור לו בשמי שהוא לגמרי אידיוט!!

 

 

(תחי האנונימיות וכו...)

נגמר הסמסטר בשעה טובה ומוצלחת ועכשיו מתחילה תקופה לחוצה ביותר...

יש לי את הבעל הכי מדהים בעולם ואני מודה לה' כל שניה ושניה שזכיתי בו.


בשורות טובות ושבוע מצויין

משהו יפה שאפשר לשים כתמונה של הזמנה...

 

תודה.

וכן אני צריך את ההקדמה לעין איה בקובץ וורד..תודה מראש!

אני מרגישה לבד במערכה, למרות שזאת העבודה היחידה שלי בה אני שכירה ומקבלת תלוש..

אף אחד לא זמין, המקום תמיד נעול מכךל הכיוונים שזה מוגזם ומעצבן.

הילדים לא טורחיםלהופיע. וכשהם כן מופיעים זה לכל היותר שניים, גג שלושה, שבאו בשביל הכיבוד.

סתם! סתם אני מרגישה שאני שמה פול גז בניוטראל.

אני מנסה הכל, קבוצת וואצאפ להורים, אחרי שהתקשרתי למשפחה משפחה לעדכן ולהלהיב, ישיבה עם הרכזות שהואילו לדבר איתי.

ופשוט כלום!

בספר דברים פרק ט"ו (בתיאור מצוות שמיטת כספים) מופיעים שני פסוקים שלאורה סותרים זה את זה. האחד "אפס כי לא יהיה בך אביון" והשני "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". לדעתי הפסוק הראשון מדבר על בני ישראל בהם לא יהיה אביון. והשני על שאר יושבי הארץ כגון עבדים כנעניים ושאר יושבי הארץ  וכדומה בהם יהיה אביון.

אשמח  לברר משהו.

כִּי רֹב הָעוֹלָם קָשֶׁה עֲלֵיהֶם הַתְּשׁוּבָה מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ,

כִּי זֶה יָדוּעַ כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וַאֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְֹרָאֵל מְלֵאִים חֲרָטָה גְּדוֹלָה,

וְהַרְבֵּה מִתְעוֹרְרִים כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, אַךְ בְּתוֹךְ כָּךְ נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מִגֹּדֶל הִתְגַבְּרוּת הַבַּעַל-דָּבָר שֶׁמִּתְגָּרֶה בָּהֶם בְּכָל פַּעַם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ל: סֻכָּה נב): בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וְכוּ' וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ';

 

וְעִקַּר הָעֵזֶר וְהַיְּשׁוּעָה

הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת

שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְּשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמְּכִילְתָּא): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, (שְׁמוֹת כ) - זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת.

 

(ליקוטי הלכות, שבת ז', אות ב')

 

בס"ד

לא לייזר ודומיו

אם כן, אצל מי ? כמה עלה ? היה שווה? כמה זמן לקח.?

 

כנראה שקמפייני הבחירות סובלים מחוסר פעילות ברשתות החברתיות, הם חשסו שזה יהיה קל, לשלם כמה אלפים לסטטוסים מצייצים ולהחשף למאות אלפי משתמשים אבל אחרי שסטטוסים מצייצים נפלו פחות דפי פייסבוק מעוניינים למכור סטטוסים. מה שמביא את הקמפיינרים להטרלת הרשת.
אלפי משתמשים פקטיביים חדשים הצטרפו בשבועיים האחרונים לפייסבוק, טוויטר ואפילו אינסטגרם במטרה לחשוף אתכם לתכנים פוליטיים ממומנים.

דרך ההתמודדות- פשוט לא לאשר חברים ומעקבים חדשים עד הבחירות בהצלחה!

נמאס מהשירים המוכרים...

למישהו יש שירים יפים בעברית/ אנגלית, אבל עם תוכן צנוע??

בכוונה לא מציינת סגנון מסוים כי אני אוהבת כמעט הכול (פחות מזרחי), אבל שיהיה מילים נורמליות....

 

הייתי פונה לצלילים ומוזיקה אבל כ"כ מת שם....  

למכאובי נפשי הנהלאה

את יודעת, זכרתי אותך אחרת.

הבטתי בה, בשיער הג'ינגי הלוהט הזה,

שלמרות מרוצת השנים לא נס ליחו.

הבטתי בעייניה, העיינים שכה השכלתי

להבין, לדעת ולגעת.

העיינים שדרכם אלף מבועי החיים נשקפו אלי,

נובטים ומנביטים בי רצועות קטנות של פריחה ותקווה.

וכל מה שהוחזר לי היה מבט כבוי.

הבטתי בה, נזכר בברק בעייניה, בחיים שנתנו 

את אותותיהם בכל שריר וגיד בגופה.

בסומק שפרח בלחייה כל פעם שהייתה מדברת

בהתלהבות על עוד פרויקט שהיא אירגנה בסניף.

מבט כבוי נשקף אלי עתה,

כמין הד למבטי המגשש.

ניסיתי לחדור את שכבות ההגנה,

כמו היה מבטי מקדחי שיכולה לקדוח

בתוך נבכי נשמתה.

הסתכלתי עליה,

עם הבגד השחור שמונח עליה כשק.

הסיגריה שהיא אחזה בין ידיה,

מוכיחה כאלף עדים שאינה זרה

ליד האוחזת בה.

ויותר מכך,

בטנה,

ליתר דיוק מה שנשאר ממנה.

היא מעולם לא הייתה שמנה,

זאת ידעתי בוודאות.

אך עתה כמין שלד שאינו גוף

נגלה למולי.

עצמותיה בלטו מכל עבר,

גבה מוכפף כמו נושאת

היא את משא האנושות על כתפיה.

או ככה לפחות היא מרגישה.

מה קרה לך?

שאלתי אותה בכאב שאין שני לו.

זכרתי אותך כל כך מלאת חיים,

פרח לב הזהב שלי

ועתה...

לא הייתי צריך להמשיך

דווקא שתיקתי זעקה יותר מכל מילה אחרת.

"הכל התחיל לפני כ4 חודשים"

היא אמרה חרש, קולה כמו יצא

מתוך הבור.

צרוד, חלש וניכר שלא נעשה בו שימוש

זה זמן רב.

נועם הגיעה לכיתה וכולם החמיאו לה

על כמה שהיא רזתה, ואיך שהיא נראית.

הרגשתי את הקנאה ממלא אותי,

מאותו רגע ידעתי שגם אני רוצה להיות כמוה.

התחלתי בדיאטת כסאח הורדתי מהתפריט שלי

את כל סוגי הפחמימות ומדדתי את עצמי לאחר שבועיים.

לאכזבתי התברר לי שכמעט ולא הורדתי דבר,

והחלטתי לוותר לגמרי על האכילה.

הבטחתי לעצמי שברגע שבו אגיע למשקל שבו ארצה להיות

אשוב לאכול בצורה תקינה.

מאותו יום התחילה התדרדרות החריפה,

הרגשת הרעב דקרה אותי כבר בצוהרים אך לא ייחסתי לכך חשיבות.

שיכנעתי את עצמי שלמען המטרה עלי להתאמץ 

וגם אם בהתחלה זה יהיה קשה בסופו של דבר

התוצאה המיוחלת תהיה שווה הכל.

ככל שעבר הזמן התחילו המחמאות להגיע

"איך שאת רזית" "איזה יפה, הלוואי עלי"

בכל מקום קצרתי מחמאות מכולם,

וזה רק דירבן אותי להמשיך הלאה.

שכולם שמו לב שעובר עלי משהו לא טוב,

כבר היה מאוחר מידי...

הראשונה שקראה לי לשיחה הייתה המורה

ישבתי מולה בחדרה חיוורת ורועדת

וידעתי שעלי להגן על סודי בכל מחיר.

"תראי טל" היא פתחה ואמרה

שמתי לב לאחרונה שאת לא מרוכזת בשיעורים

ציונך יורדים מיום ליום, את חולמת, כמעט ולא אוכלת

עייפה כל הזמן ובקושי מודעת לנעשה מסביבך.

את ממש מדאיגה אותי, זימנתי אותך

לשיחה כדי לשמוע האם אוכל לסייע לך בצורה כלשהי.

תראי... המורה... גימגתי נבוכה,

פשוט... קצת קשה לי בחיים, נפרדתי מחבר שלי

וזה קצת שובר אותי... זה בסדר אני רק צריכה

קצת להתאפס על עצמי והכל יהיה בסדר.

חייכתי אליה את החיוך הקורן ביותר שלי

וראיתי שזה הרגיע אותה.

"בסדר, אתן לך את הזמן שאת זקוקה לו,

ואם תרצי אני תמיד פה בשבילך"

יצאתי מחדר המורים בצעדים קלים

שמחה על כך שסודי לא נגלה.

מסתבר ששמחתי מוקדם מידי

כעבור שבוע נוסף קראו לי שוב לשיחה

הפעם זאת הייתה היועצת

ממנה כבר לא הסתרתי להסתיר ומהר

מאוד גם הורי עורבו בענין.

מכאן אתה כבר יודע,

פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצים כאלה ואחרים

ומה לא...

אך אני התעקשתי להמשיך בדיאטה.

יודעת שאין זה טוב לי,

את מתעקשת להמשיך אף על פי כן.

שסיימה את סיפורה,

ניבטו דמעות בזוית עיני.

"בבקשה ממך טל"

ספק ביקשתי-ספק התחננתי

למען הורייך, למעני, למענך

בבקשה ממך הפסיקי.

המבט שהיא החזירה לי

הבהיר לי שכבר מאוחר מידי.

 

עמדתי מול תלולית העפר,

נזכר באותה שיחה מאז.

בשיחתנו האחרונה.

הרגשתי את הדמעות מציפות את עייני.

בעודי רואה מטושטש ,

חשתי את רגלי קורסות תחתי.

טמנתי את פני בחול

ובכיתי כפי שלא בכיתי מימי

בכי שאין לו התחלה ואין לו סוף.

 

בכחותיי האחרונים לקחתי שלט,

שלט קטן ולבן.

תקעתי בו מקל ורשמתי:

פה נקברה טל

ילדה יפה.