א. מקובל בשם מהרח"ו שמטרתו של האדם תזוהה עם העניין שבו חווה הכי הרבה התמודדויות (והטעם לכך - פשוט).
וכמובן שאפשר לנסח את זה גם הפוך - שהיכן שנמצאת עיקר ההתמודדות, שם חבוי התיקון.
ומסתבר שכמו שזה ברמת הפרט, כך הם הדברים גם במישור הכללי והלאומי.
וידוע שעיקר הבשורה של עמ"י לאנושות היא בשורת האחדות - האמונה באל אחד, ולמעלה מזה - האחדות הכוללת.
ולכן דווקא באותה נקודה שבה אמורים להתייחד (תרתי משמע), דווקא שם מצוייה תגבורת יצר הרע בלבוש
פילוגים ומחנאות עד בלי דיי.
ב. ג"כ על בסיס הנ"ל שתפקיד עמ"י הוא להנחיל את עניין האחדות, לפחות במישור האמוני.
הרי זה ברור ששיטת הפירוד היא ההקלה הכי גדולה לתאי המוח. אין צורך ליצור קשר והרמונייה בין גורמים שונים.
העולם ומלואו כבר ממילא מפורד ומבודר. מה שנותר הוא רק לזרום עם המציאות שמשדרת פירוד.
אך לעומת זאת מלאכת ההרכבה וההלחמה של כלל היש לכדי נקודה אחת, דורשת חריפות שיכלית, נועזות מחשבתית,
תפיסה עמוקה עם תיבול של חזון עתידי.
עמ"י, מהיותו נושא את אותו חזון, נטען בנתונים הנזכרים שאמורים לסייע לו בהגשמת אותו החזון.
אלא שבאופן פרדוקסלי, דווקא אותם נתונים של חשיבה תובענית ומקורית, עלולים דווקא לגרום לחידוד קצוות, להקצין עמדות ולהדגיש את השונות.
לאמיתו של דבר אין זה סותר את הייעוד המיוחל, שכן ההרמונייה האמיתית (והמרתקת) יכולה לבוא רק לאחר הכרת כלל הגורמים באשר הם, ונמצא שהשלב הזה הוא תחנה הכרחית בדרך ליעד.