כשיש שאלה בהלכה הולכים לרב 

אם קיבלת על עצמך תענית ללא תנאי ("ואם לא אוכל או לא ארצה וכו'"), אז תתענה.

(עי' בשו"ע סי' תקע ס"א, ובסי' תקעב ס"ג וכה"ח שם ס"ק יג בשם הבית דוד).

אך אם אמרת את הנוסח המקובל, אז ממילא יש לך פתח יציאה שהרי מוזכר בו שהקבלה

היא על תנאי.

עשיתי את הקבלה במנחה יום לפני

אני ידעתי שאפשר ויש פתח יציאה אבל בכל זאת רציתי לדעת אם כאילו לפי ההלכה

יש עניין שאם כבר התחלתי אפשר להמשיך ..

וגם יש פה את העניין שאסור לצום בט"ו בשבט ..

אז לפי עניות דעתי אם אפשר להפסיק את הצום כשזה על תנאי מכל סיבה שהיא אז

על אחת כמה וכמה שאסור להתענות היום ..

אז עדיף שתשתמש בו.

תאמר "מזמור לדוד ה' רועי" (שוב, בהנחה שאמרת את אותו נוסח אליו אני מתכוון), ותאכל.

אמרתי את הנוסח הזה :

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֲרֵינִי לפָנֶיךָ עַל־תּנָאי בּתַעֲנִית נדָבָה (בסידור שקראתי היה כתוב יחיד ולא נדבה) למָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד אַחַר תּפִלַּת עַרְבִית. ואִם לֹא אוּכַל אוֹ לֹא אֶרְצֶה, כּשֶׁאוֹמַר מִזְמוֹר לדָוִד ה’ רוֹעִי, אוּכַל להַפְסִיק ולֹא יִהְיֶה בִּי שׁוּם עָוֹן. אֲבָל יהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּתֵּן בִּי כֹּחַ וּבְרִיאוּת ואֶזְכֶּה להִתְעַנּוֹת למָחָר וּתְקַבְּלֵנִי בּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, וּתְזַכֵּנִי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שׁלֵמָה ותַעֲנֶה עֲתִירָתִי ותִשְׁמַע תּפִלָּתִי כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תּפִלַּת כּל פֶּה. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תּפִלָּה:

קראתי עכשיו את מזמור כ"ג כולו שזה מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וגו'

תודה רבה לך

או"ח תקעב סע' ג, תקעג סע' ב

(מעבר להררי הדיונים בנושא בספרות ההלכה האם מדובר בחיוב מדאורייתא, גדריו והיקפו )

שזהו רצון השם יתברך (ומעין מה שכתב הקוב"ש בקונ' דברי סופרים).

ולשאול אותך:

אפשר לדעת למה אני מחוייב לתלמוד הבבלי?

מה פירוש "כל החכמים דנו"?

מה בין תקופת הבבלי לתקופת האחרונים שהיה דפוס ותכתובת עניפה בין גדולי הדורות?

מכיר ומודע לכל יתר חביריו ללא יוצא מן הכלל, מסופקני אם 

דבר שכזה היה קיים אי פעם.

אני מציע לך לשנות כיוון.

למה אתה "מחוייב למשהו אחרי התלמוד הבבלי"?...

א. פשוט כי הם מבינים טוב ממך את "התלמוד הבבלי"..

ב. בשביל לדעת לפסוק "מהתלמוד הבבלי", צריך לדעת את כולו, לעומק, כולל היכולת להשוות ממקום למקום בכולו וכושר ההכרעה.  לכן כבר לפני מאות בשנים חוברו במאספים ומסדרים להלכותיו, מרבנו הרי"ף והלאה, ועוד קודם מהגאונים בסגנון אחר, בהבנה שאדם מן השורה לא יכול לעשות זאת. אז זה רק עד "אליך"?.. לא שייך.

ג. כי הם גדולים יותר, גם ביחס לגדולים שיודעים הרבה מאד כיום. עובדה שככל שגדולים יותר גם כיום, מתייחסים אליהם יותר בענוה, לראשונים וכו'.

ד. כי אנחנו רואים שזו גישתם של גדולי חכמי ישראל. ושל כלל ישראל. כאלו ש"קיבלו עליהם הוראות מרן", אלו ש"נוהגים כרמב"ם" וכו'. כולם היו מטומטמים ח"ו?....  נכון, שהיו יחידים גדולים ש"דילגו" אל הש"ס. וגם הם לא ראו עצמם "לא מחוייבים" לאף אחד אחר. שהרי הם ידעו תלמוד-בבלי ושנאמר בו "סימן לגסות הרוח עניות דתורה", ועל כן לא הגיסו דעתם נגד גדולי עולם שקדמום.  מי שיגיע למדרגתם בתורה, יוכל להכריע אם הוא הולך כמותם.

גישה אנארכיסטית, יכולה להיות לא רק ב"מציאות", אלא גם בתורה. אולי זה מלהיב מישהו אישית, אמיתתה של תורה לא תצא מזה.

לתוכן של מה שכתבת.

מי שיכול לכתוב על הרמב"ם, שו"ע, כל הראשונים והאחרונים, שהם "לא מחייבים" -

אז מה זה בשבילו לכתוב לאיזה מישהו בפורום שהוא אפילו לא "אחרון" - "אתה מבלבל בשכל"......

[הבנתי בדיוק מה אמרת. וכמובן לא כתבתי שאתה אומר מפורש "לזלזל בהם". עצם מה שאמרת, הוא הזלזול הכי גדול. ובעצם, לא בהם - הם לא ייפגעו מזה, אלא בעצמך. אתה כתבת "אפשר לדעת למה אני מחוייב למישהו אחרי התלמוד הבבלי"... אתה. לא על "לא כל אחד" ולא על "בקלות", אלא אתה. אתה לא יכול לחלוק, לא בקלות ולא שלא-בקלות..

ולא "הם אכן לא מחייבים"; הם מחייבים לגמרי. אין אפילו אחד כיום שיכול להיות "לא מחוייב" לאף אחד מהראשונים, ולהחליט על דעת עצמו פירוש חדש, הלכה למעשה, על סמך "התלמוד הבבלי", בגלל סברתו האישית. כבר אמרתי, אנארכיה בהלכה, אינה טובה מאנארכיה במציאות]

לא הגיב אלי.

ובוודאי שגם אחרונים מבינים טוב יותר בראשונים מאשר אנחנו.

העיקר - העיקרון הוא שאיננו "מדלגים" על כולם כדי לדלות מהתלמוד ישירות.

וגם איננו מבינים יותר מכל האחרונים את דברי הראשונים.

אכן, יש דעות מגוונות באחרונים על כל מיני נושאים. יש כאלה שנהגו כולם לפי פוסק מסוים (למשל, קיבלו עליהם את המשנה ברורה). ומכל מקום, מי שהוא אכן גדול מאד - הוא בעצמו "אחרון", וכבר יודע על מי הוא יכול לחלוק ועל מי לא.

מי שאינו כ"כ גדול, אבל די-גדול, יכול לעיתים להכריע לעצמו בין דעות חלק מהאחרונים, עפ"י סברתו.

ומי שעוד פחות גדול - צריך יותר להישען על רוב הפוסקים, או פוסק שרגיל לפסוק לפיו, או לראות לפי חומרת הנושא אם ניתן להקל כדעות מסויימות  שקיימות, או צריך להחמיר.

אך הדברים עדיין רלוונטים למה שאמרת.

בגדול אני מסכים עם מה שכתבת בהודעה הזאת.

עוד אחת מהפעמים שאני מתבלבל בין השולחן ערוך לבין ערוך השולחן.

הסעיפים שהבאתי קודם הם מערוך השולחן.

אבל אין הכי נמי, כך כותב השו"ע (ודבריו מכופלים בבית יוסף, בשם המרדכי):

צבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט התענית נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות:

ומוסיף הרמ"א:

הגה: מיהו אם התחילו להתענות אין מפסיקין כמו בראש חדש וחול המועד (בית יוסף):

(או"ח תקעב, ג)

ובמובן הזה לפחות, תענית יחיד קלה יותר מתענית ציבור.

ערוך השולחן (תקעב, ג):

יראה לי דבתענית יחיד, כשקבל עליו להתענות כך וכך ימים, מפסיק גם בשארי ימים שאין בהם תחנון. דכיון דימים אלו הוחזקו אצלינו שאין להתענות בהם – וודאי שגם דעתו היה כן, אם לא פירשן בפירוש. וכן האידנא בציבור, שדינן כיחיד בזמן הזה כמו שכתבתי – גם כן הדין כן, כשלא פירשו בפירוש להתענות גם בימים אלו.

וכתב שם מפורשות לגבי ט"ו בשבט.

יותר מזה כתב במפורש בתשב"ץ קטן (תלמידו של המהר"ם מרוטנבורג):

"ט"ו בשבט אסור בתענית ובהספד..."

הוא התנה במפורש "אם לא אוכל או לא ארצה כשאומר... אוכל להפסיק".

כך שלא נראה לי נצרך לעניין זה להכנס לשאלה לגבי רמת החיוב לקבל את דברי האחרונים, מאחר שמספיק לענייננו שיש עדיפות לא להתענות, אפילו אם נקבל את דבריך שאין כאן איסור.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..