מלנתאלפים מאה מיליון אנשים חושבים שאני מפגר.
סתם, רק אמא שלי.
ולא תמיד היא חושבת אתזה. רק בימי חמישי.
ולמה?
כי יש מכבי!
ואם יש מכבי אני מאבד את זה. מהשורש אבוד. אני האמיתי נאבד ופתאום יש אני אחר שהוא גם אמיתי אבל הוא לא האמיתי הראשון שאני. הוא השני.
ושעה לפני המשחק תשמעו את הבית גועש.
הארון שמתחת לכיור נפתח והבירות נכנסות למקרר.
אדממה שזוקקת את כל תשומת הלב שלא תתבשל יתר על המידה. נכנסת לסיר יוצאת מקבלת הבזקה של מלח, מעט לימון ומונחת לה בקערה מלאה ליד קערה ריקה.
גרעינים לא חובה אבל אם יש אז סבבה.
ופופקרן.
וזהו הכל מוכן.
חברים. ערוץ עשר . הו הוה הוהוהוהוה מכבי!
ואז משחק וכיף וצעקות ושריקות ואמא שמפריעה ושואלת כל פעם מחדש אם זה כדורגל או כדורסל ? ומי זה אנחנו ?הצהובים או האדומים. וגם אבא שאומר כבר שנים שעזוב אותך אין שם בכלל יהודים..
אבל אני אומר מה הקשר ולמי בכלל אכפת. יש לי סיבה לשמוח אז למה לבזבז אותה.
ואני שמח ומתמלא בהתרגשות , ומאושר שגרמי דופק שלשה על הבאזר אחרי הארכה.
ונושם לרווחה וכותב : וואו!! לחבר בוואטצפ והוא כמובן שראה שולח לי : אכן.
ואז אני נרגע.
וחוזר לאני הראשון שלי שהוא של שאר ימות השבוע . אני שמלנתאלפים מאה מליון אנשים אוהבים.
ואולי זה עדיין רק אמא.
וחושב לי כזה בשקט על כל השאלות האלו שדחפו לי באמצע המשחק...
מי אני בכלל אדום? צהוב?
מה זה אומר?
נגד מי אני משחק? נגד מי אני נלחם ?
האם ניצחתי? האם אנצח? וכמה בכלל יהודים יש בקובצה שלי?
וזה מבאס אותי.
כי אין לי תשובה.
למרות שהדלתות שלה תמיד פתוחות.
ואולי זה מה שמבלבל.
יום חמישי.
רואים ערך בשבת אבל לא רואים את עצמם מחויבים לפן הדתי שלה. 
