היה לנו מצב בטיחותי בקומה של המשרד
כולנו כבר יצאנו למסדרון לחפש את מדרגות החירום...
ואז נזכרו להכריז ברמקול שזה רק "בדיקה"...
עוגי פלצתהיה לנו מצב בטיחותי בקומה של המשרד
כולנו כבר יצאנו למסדרון לחפש את מדרגות החירום...
ואז נזכרו להכריז ברמקול שזה רק "בדיקה"...
ממש מגניביוני
אושר תמידי
עוגי פלצת
נקודה טובה
מאטנגענס עצמו לדעת..יוניאחרונה
מכירים את זה,
כשאת נותנת לאבא שלך צלחת.
והוא רועד.
מכירים את זה?
כשאמא מדברת בשיא הטבעיות על התוכניות שלה לשינוי הבית, כי עוד מעט הם יגיעו לגיל.. של קושי בהליכה, וליווי.
מכירים את זה?
מכירים את זה, כשאחרי זמן מה, המקלחות מורחבות, הכניסות מתרחבות, ואת יודעת את הסיבה לכך?
מכירים את זה?
מכירים את זה שפתאום, את מוצאת עלון ל'אנשים המבוגרים' של השכונה, בסלון של אמא ואבא.
מכירים את זה?
מכירים את זה, כשאבא שלך חוטף כמעט התקף לב, ואמא מספרת לך אחרי שהוא כבר בבית החולים,
שכמעט אבא כבר לא היה?
מכירים את זה?
מכירים את זה, שכשאבא נוסע את חייבת להישאר ערה ולוודא שהכול בסדר אתו, כי הוא יצא מאירוע משפחתי יותר מוקדם כי הרגיש פחות טוב?
מכירים את זה?
מכירים את זה שההורים מתחילים להיות יותר איטיים, יותר חלשים, יותר......
מבוגרים?
מכירים את זה?
מכירים את זה שכשיובים ביחד בשולחן שבת ושרים, פתאום מתחילים לפרוץ בבכי, כי פתאום מבינים שזה השנים האחרונות שתזכו לעשות את זה עם ההורים, כשהם עוד מודעים לסביבה וחיים?
מכירים את זה?
מכירים את זה, שאתם מתגעגעים להורים שלכם, כבר מעכשיו?
מכירים את זה?
ב"ה לא בדיוק ברמה אותה את מתארת, אבל כן, מכירה.
בעז"ה שנצליח לספוג את נוכחותם של האנשים החשובים בחיינו ולהביע את הערכתנו ואהבתנו אליהם כבר עכשיו.
לחשוב שאלו "השנים האחרונות שתזכו לעשות את זזה עם ההורים כשהם עוד מודעים לסביבה ולחיים"?... חס ושלום.
שום הכרח כך.
אבל אם "מתכננים" כך מראש- זה עלול להביא את זה.
אני מכיר בני למעלה מ80, חכמים, נוהגים ברכב, אהובים, מודעים לגמרי "לחיים ולסביבה" - כנראה יותר מהרבה צעירים..
לא להיבהל. להרבות הערכה, כבוד, אהבה, התייעצות, רוח חיובית. זה מוסיף חיים.
לפותחת- לא מכירה ומתפללת כל יום שלא אכיר.
מכירה רק מצב של אבא שהמוטו של חייו היה אל תשליכני לעת זיקנה.
הוא באמת לא זכה להזדקן... ![]()
אני יכולה רק להתגעגע.
יש הרבה אנשים שממשיכים לתפקד שנים רבות אחרי שהתחילו הסימנים הראשונים של הזקנה.
אז לא באותו כושר של פעם, והרבה פעמים עם בעיות בריאות כאלה ואחרות, אבל ממשיכים לתפקד, ולהיות צלולים, ולהנות מהמשפחה.
אבל את היכולת להעריך את הדברים, שמקבלים מתוך ההרגשה שפתאום זה לא מובן מאליו, כדאי לשמור.
נראה שה"חששות" שם, זה מרכיב די-עיקרי. גם אצלה, גם אצלם.
לכן הערתי. לפעמים זה עצמו פועל.. ולהיפך - מידה טובה מרובה.
[ומאד מצער מה שכתבת. ה' ישמחך תמיד]
פורום למשפחות החולים, ולחולים עצמם (במונח מחלה נכנסים גם מחלות כרוניות, נכויות, וכו'...)
שם אני יודע שיש עוד משתמשים ומשתמשות שעוברים בחיים שלהם דברים דומים, ואולי אולי השיתוף שם יהיה קל יותר, כיוון שמדובר בציבור שמכיר את הדברים האלו מקרוב...
החבר'ה (ובעיקר הבנות, למען האמת) שם מקסימים מאוד, ומהר מאוד מרגישים בבית, מניסיון.
אם את רוצה להיכנס לשם, תשלחי מסר לאחת מהמשתמשות הבאות: ליבי/יטבתה (יטבתה עדיף, יותר מתחברת) - ותבקשי להיכנס לפורום.
במובן אבסורדי משהו, אנחנו מאוד שמחים לצרף אנשים חדשים לפורום (לא שמחים על המחלה/הקושי - אלא על כך שה"משפחה" שלנו מתרחבת, ועוד אנשים שהיו זקוקים ממילא לתמיכה מתוודעים אלינו...)
אני מבינה ... שהם פשוט מזדקנים, זה ברור, אבל עדיין קשה לי.
קשה לי לחשוב שהם לא יהיו פה. קשה לי עם הכדורים שלהם, עם בדיקות הלחץ דם,
ועם הערות 'אבא לא חזק כמו שהוא היה פעם','חלק מהחברים שלנו אולי לא נפגוש שוב' (יש להם חברים בכל מני מקומות בעולם, אבל עדיין) הם סה"כ די מתנהגים רגיל, אבל זה קשה, זה קשה שפתאום איזה חולשה של אחד מהם מזכירה לך את מה שאת והאחים שלך בוחרים לא לשים לב לזה.
אולי הם יישארו בחיים עוד כמה הרבה שנים טובות,,, אבל עדיין יש הרגשה שבאמת הולכים לאבד אותם.
אירוני, שאני זאת שאמרה להם הרבה פעמים כשהייתי ילדה (בעוונותי) הלוואי שתמ---- וגם חשבתי כך,
אבל עכשיו כשאני מרגישה שבאמת אני יכולה לאבד אותם, אני לא רוצה, ואני מצטערת.
כמחלה..
אבל מבין את כוונתך כמובן. אני רק הצעתי הצעה למקרה שתחשבי ששם תוכלי לשתף יותר...
ובעזרת ה' הם יחיו באושר ובבריאות עד 120 ויראו נינים ובני נינים... 
חבל...
אל תקלקלי לעצמך.
לדעתי כדאי לעבוד על שינוי מבט.
ותן טללא רוצה לחשוב על זה בכלל, זה מפחיד.
(טוב נו, וגם האגדה ההיא על מוחמד, אבל אנחנו שונאים ערבים אז נדמיין שאין אגדה כזאת, טוב?
)

|סותם את האוזניים חזק ומסרב להאמין|. פרסי ג'קסון זה פשוטו כמשמעו לא תעשו לכם אלוהים אחרים.
(ועכשיו תקשי עלי מנרניה, ואני אענה - שאסלן מעולם לא הציג עצמו כאל, אלא הוא קוסם רב עוצמה
וקסמים זה דבר שתמיד היה קיים...אומנם ליהודים אסור לפנות אליהם, אבל גויים, כידוע, כמו בלעם, כן משתמשים בקוסמויות וכו'...)
(לא להאמין לאן הגענו מתעופה אחת קצרה...
)
|מתכחש|ותן טלאחרונה
ובמיוחד קוסם רב כוח כמו אסלן...שירתו של הקוסם, כידוע, מגייסת את כוחות ההטומאה הרבים שבעולם, שבונים למראית עין עולם יפיפה אך בפועל בליבו של העולם מתגלה בסוף המכשפה הלבנה ויסוד הרוע...
ולמען האמת חייבים לציין שהספר הרביעי (אם הוא באמת נכתב רביעי אני לא זוכר) - "אחיינו של הקוסם" - הוא באמת הספר הראשון בסדר הזמן הכרונולוגי, אבל בפועל באמת נכתב לקראת סוף הסדרה.
ותן טלועצם זה שרק מי שראה מוות יכול לראות אותו מוכיח את מה שאני אומר. הוא בכלל לא מזן הסוסים המעופפים של נרניה - הוא כבר יצור מוזר וחדש אחר 
עם שוט מאיים בצורת המילה פוליטיקה|
אם יש משהו שאתה לא אוהב ולא רוצה להיכנס אליו, "תקנוס" את עצמך כל פעם שאתה מגיע אליו. אם תהיה רציני מספיק והקנס יהיה כואב מספיק, אתה תלמד לא להתקרב אליו וככה יהיה לך נוח ונחמד בסופו של דבר.
ב"הצלחה.
אושר תמידי![]()
אושר תמידי
נגיד אתם מאוד מאוד אוהבים מישהו, לאו דווקא בן בני זוג.
ואתם רוצים לכתוב לו מכתב. ארוך. כדי לתאר את מה שאתם מרגישים.
תשלחו לו? בדואר או דרך מישהו.
או שזה פרימיטיבי ולא שייך?
משיח נאו בפומ!ואפשר לשלוח בדואר או להביא לו בתוך מעטפה באופן אישי ואולי בתוספת איזו מתנה מהלב.
דרך נהדרת לתחזק אהבה - כל סוג של אהבה, לאו דווקא רומנטית.
היא פשוט כל כך אדירה שאני לא יכולה שלא לכתוב לה! וSMS זה קצר ובאמצע היום ולא תמיד מתעמקים בו....
ואף על פי כן!
ואני בטוח שאם היא באמת אוהבת אותך ממש, מחווה כזאת רק תרגש אותה ממש ותעצים את הקשר ביניכן.
ב"הצלחה! 
ואפשר לשלוח בדואר או להביא לו בתוך מעטפה באופן אישי ואולי בתוספת איזו מתנה מהלב.
דרך נהדרת לתחזק אהבה - כל סוג של אהבה, לאו דווקא רומנטית.
![]()
איך היה לכם היום?
אני כל כך שמחה שאני רשומה לסדנת כתיבה בהנחיית הרב אנגלמן. מקבלת משם הרבה, ועל הדרך הכתיבה משתפרת...
לילה טוב אנשים!
![]()
ותן טלמחר יום ארוך, והיום היה טוב! מלא מלא הפתתעות לאחיינים שליי ![]()
![]()
ט'
נולאית
ותן טל
ותן טל
והמבין/ה יבין/תבין
<פותן טלאחרונה
בת-שבע77הילדים האלה שלא מפסיקים לעשות שטויות,
לא מפסיקים לעשות פדיחות
ובכל זאת,אי אפשר להעיר להם!!
בדר"כ אני מחייכת במקרה הטוב
ובמקרה הפחות טוב מתאפקת שלא להתפוצץ מצחוק![]()
מזל שאני לא גננת
ת.מ.
יעל מהדרוםבס"ד
נוזפים, מסתובבים לצד השני ונשפכים מצחוק בשקט.. ![]()
כשאחיין שלי העיר על מישהו מהמשפחה שהוא קצת שמנמן, נקרעתי מצחוק, והערתי לו.
אותו אחד קיבל את זה ברוח טובה, אבל לא כדאי שהילד ילמד לדבר ככה...
כל פעם שאני רואה אותו-אני מתאפקת שלא לצחוק
עוד לפני שהוא בכלל התחיל את הפדיחה
אם באלי לצחוק פתאום-רק המחשבה עליו גורמת לי לצחוק (בשקט)
לפחות הוא זוכה לשמח יהודים![]()
אלעזר300אחרונה
תולעת השני
חרותיקאחרונהומרגש.
(על משקל- מי שמצביע מקבל זכות מהמורה לצאת לשירותים... נכון שזה נוהל הזוי לגמרי???)
יש דברים שהינם נכונים, ועדיין לא ניתנו להיאמר.
ולו בגלל ההרגשה הרעה שיתנו לשומעים, מבחוץ.
גם חשיפה חלקית במקרים כאלה צובטת עוד יותר:
אני בטוח שהפנימיים בני-הבית יוכלו לשמוח ביתרון שלהם גם בלי להדגיש אותו יותר מדי.
משמעויות נסתרות, לרוב מוטב שכך יישארו.
לא משהו מסוים שאני רוצה להעלות עכשיו, רק נקודה כללית לתשומת הלב.
לא נוהגים אצלכם בשבת לאכול?! ![]()
חיה רוזיאלה לכי לאכול...

בסביבות הסערה שהיתה סביב חוק הגיור, מצאתי ברשת איזה סיפור שמישהו כתב. עיצבן אותי, אז עשיתי לו פראפרזה.
המקור
זה עלול לקרות כבר בעוד עשר שנים, לכל היותר בעוד חמש-עשרה שנים. נכדתו של ציוני דתי בכיר, פוליטיקאי לשעבר, תגיע לפרקה. יום אחד היא תתייצב בביתו, סמוקה כסלק, ותגיד שיש לה שתי בשורות בשבילו, אחת טובה ואחת פחות.
"צופיה מותק, כולי אוזן", הוא יתמלא דריכות.
"ממה להתחיל, סבא?"
"מהבשורה הטובה, כמובן".
"התארסתי!"
"יופי, מזל טוב, שהחיינו וקיימנו. עכשיו תגידי מה הבשורה הפחות טובה? הבחור גרוש או משהו?"
"חס וחלילה. חתן יד ראשונה".
"אז אולי הוא חרדי או חילוני או שמאלני? לא נורא, נסתדר. כולנו יהודים".
"כמעט כולנו, סבא".
"מה זאת אומרת כמעט כולנו?"
"החתן שלי לעתיד, צוק, כמעט יהודי".
???
"אבא שלו יהודי, אמא שלו חסרת דת. עולים מרוסיה".
"אוי ווי, צופיה שלי, את הולכת להתחתן עם גוי?!"
"מבחינה הלכתית כן, מבחינת התחושה לא. צוק נולד בארץ, היה קצין בצה"ל ולמד מחשבת ישראל באריאל. נדמה לי שאפילו עשו לו בר-מצווה ליד הכותל".
"אם עשו לו בר מצווה הוא יהודי".
"לא, הוא לא. פשוט מאוד: הגבאים בכותל פחות מחמירים מהפקידים ברבנות. כשמגיע לשם ילד בן שלוש-עשרה ורוצה לעלות לתורה, לא מעבירים אותו מבדקי יהדות מפרכים".
"אבל קוראים לו צוק. זה שם עברי".
"בטח עברי, הוא נולד פה. בקושי יודע מילה ברוסית".
"תגידי, צופיה, לא יכולת להתארס עם הסדרניק?"
"הסדרניק שידך בינינו. הם היו יחד בצבא"
סבא של צופיה יספוק כפיים, וישאל אם באמת מנוי וגמור עמה, בוגרת בני עקיבא ואולפנה, להתחתן עם אהוב לבה הלא יהודי. הוא יזכיר לה מה היה נהוג פעם בעם ישראל כשמישהי התחתנה עם גוי. צופיה תיעלב עד עמקי נשמתה. בקול בוכים תטען שאינה מתחתנת עם נוצרי אדוק או מאהב מוסלמי, אלא עם מישהו שהוא בעצם אחד משלנו. רק אחרי שיצאו חודשיים והתאהבו התברר לה שלפי ההלכה אינו יהודי.
גם סבא של צופיה יתחיל לבכות קצת. הוא יציע שצוק יתגייר במהירות ("אני יכול לעזור בזה, יש לי עדיין קשרים במשרד הדתות"). צופיה תמשוך בכתפיים ותגלה שצוק מסרב, כי מבחינתו הוא יהודי גמור. רק אם אביו ישתכנע שצריך להתגייר, אולי גם הוא ישתכנע. כדאי לדבר אתו.
כבר למחרת תתארגן פגישה. אבא של צוק יקדם במאור פנים את סבא של צופיה, יגיד שהוא מבין ללבו, אבל רוצה שיבינו גם את הצד שלו. איזה צד, יתהה סבא של צופיה. אבא של צוק ישמיע "אוהו" ארוך ויפצח במונולוג מכאיב:
"אולי אתה כבר לא זוכר, אבל אני זוכר מצוין: באלפיים ושלוש-עשרה היו בחירות. קיבלתם שנים-עשר מנדטים. למרות שאני לא דתי ולא מתנחל הצבעתי בשבילכם, כי תמיד אהבתי דתיים שהולכים לצבא. אתם לא משתמטים. אכפת לכם מהמדינה. אכפת לכם מהעם. האוזניים שלכם קשובות גם למה שקורה מחוץ לבית הכנסת ולישיבה. ככה, לפחות, האמנתי אז. בבחירות הבטחתם לטלטל את מערך הגיור, ואני כל-כך שמחתי. הרי עוד כשאשתי הייתה בגיל של צוק רציתי שתתגייר. הרבנות לא רצתה. הם ציפו שאולגה תהיה לפחות משה רבנו, ואולגה, מה לעשות, בסך הכול אולגה. היא התכוננה הרבה לבחינות שלהם, אבל כנראה לא עשתה רושם מספיק טוב על הרבנים. הם חשדו שאנחנו עלולים לפתוח מטריה בשבת או לאכול תפוח עץ בתענית אסתר. אז חזרנו הביתה בלי להתגייר וקיווינו לנס".
"כשהמפלגה שלכם הופיעה פתאום, והודעתם שמשהו חדש מתחיל, קיוויתי שהנס באמת הגיע. כבר תכננתי לקחת את אולגה וצוק לאח מהרכבי הגיור המקומיים שהבטחתם להקים. אבל אז משהו התקלקל. הגעתם להסכם עם מה-שמו, שטרן, על הליך גיור שלא יהיה כפוף ישירות לרבנות הראשית, אבל כשהחוק הגיע לכנסת במארס 2014 – סליחה שאני זוכר תאריכים בעל פה, כי זה מאוד כואב לי – לא רק שלא הצבעתם בעדו אלא אפילו הכרזתם על מרד קואליציוני נגדו. יישרתם קו עם דרעי ואייכלר וגפני. נתתם לרבנות הראשית החרדית זכות וטו בכל הרכב גיור, ובכך בעצם הנצחתם את המצב הישן והרע. לא היה אכפת לכם שמתוך שלוש-מאות אלף עולים רק אלפיים יוכלו להתגייר כל שנה. התנהגתם כאילו יש לכם את כל הזמן שבעולם, ואפשר לחכות עוד אלפיים שנה עם הבעיה הבוערת הזאת. הרבנות הראשית לישראל היתה חשובה לכם יותר מעם ישראל".
"סבא של צופיה, אני זוכר אותך מופיע בטלוויזיה, ומבטיח חגיגית שהמפלגה הציונית-דתית לא תיפול בפח של שטרן ולא תפקיר את הגיור לרפורמים. עכשיו תגיד לי, בבקשה, מאיזה רפורמים פחדתם כל-כך? כמה רפורמים יש כבר בישראל? למה שניים וחצי קונסרבטיבים הצליחו להפחיד אתכם יותר ממאה אלף צעירים פסולי חיתון? איך לא לקחתם בחשבון שאם אתם מפריעים לעולים מרוסיה להתגייר, הבת שלכם, הנכדה או מקסימום הנינה – יתחתנו יום אחד עם שייגעץ. חשבתם שיש לכם חסינות, אה? אז זהו, שאין. עכשיו רק תגיד לי בבקשה באיזה אולם אתם מציעים שנעשה את החתונה. אנחנו מאוד מכבדים את צורכי הכשרות שלכם".
הפראפרזה
זה עלול לקרות כבר בעוד עשר שנים, לכל היותר בעוד חמש-עשרה שנים. נכדתו של ציוני־דתי בכיר, פוליטיקאי לשעבר, תגיע לפרקה. יום אחד היא תתייצב בביתו, סמוקה כסלק, ותגיד שיש לה שתי בשורות בשבילו, אחת טובה ואחת פחות.
"צופיה מותק, כולי אוזן", הוא יתמלא דריכות.
"ממה להתחיל, סבא?"
"מהבשורה הטובה, כמובן".
"התארסתי!"
"יופי, מזל טוב, שהחיינו וקיימנו. עכשיו תגידי מה הבשורה הפחות טובה? הבחור גרוש או משהו?"
"חס וחלילה. חתן יד ראשונה".
"אז אולי הוא חרדי או חילוני או שמאלני? לא נורא, נסתדר. כולנו יהודים".
"כמעט כולנו, סבא".
"מה זאת אומרת כמעט כולנו?"
"החתן שלי לעתיד, צוק, כמעט יהודי".
???
"אבא שלו יהודי, אמא שלו חסרת דת. עולים מרוסיה. הם התגיירו קצת אחרי שהוא נולד, אבל כל הרבנים פוסלים את הגיור, כי זה לא היה דרך הרבנות ואי־אפשר לדעת אם זה היה על־פי ההלכה".
"אוי ווי, צופיה שלי, את הולכת להתחתן עם גוי?!"
"מבחינה הלכתית כנראה שכן, מבחינת התחושה לא. צוק נולד בארץ, היה קצין בצה"ל ולמד מחשבת ישראל באריאל. הוא התגייר כשהוא היה קטן, רק מחוץ לרבנות, אז לא מחשיבים את הגיור שלו. מצאנו רב שלא אכפת לו ומוכן בכל־זאת לחתן אותנו, ומבחינה חוקית זה מספיק, אז אנחנו אפילו מסודרים לגמרי מבחינה חוקית".
"אם הוא התגייר אז הוא יהודי".
"זה לא כל־כך בטוח. פשוט מאוד: יש פוליטיקאים שהספיק להם גיור גם בלי מעקב צמוד ובדיקה הלכתית. אף רב לא מקבל את הגיורים האלה, כי אי־אפשר לדעת עד כמה הגיור היה כשר, אבל הפוליטיקאים בכל־זאת העבירו חוק שמאפשר את זה. כשמגיעים לשם אמא וילד קטן, לא תמיד מעבירים אותו מבדקי יהדות שמספיקים לאנשים שחשוב להם שיהיה גיור כהלכה".
"אבל קוראים לו צוק. זה שם עברי".
"בטח עברי, הוא נולד פה. בקושי יודע מילה ברוסית".
"תגידי, צופיה, לא יכולת להתארס עם הסדרניק?"
"הסדרניק שידך בינינו. הם היו יחד בצבא".
סבא של צופיה יספוק כפיים, וישאל אם באמת מנוי וגמור עמה, בוגרת בני עקיבא ואולפנה, להתחתן עם אהוב לבה הלא־יהודי. הוא יזכיר לה מה היה נהוג פעם בעם ישראל כשמישהי התחתנה עם גוי. צופיה תיעלב עד עמקי נשמתה. בקול בוכים תטען שאינה מתחתנת עם נוצרי אדוק או מאהב מוסלמי, אלא עם מישהו שהוא בעצם אחד משלנו. רק אחרי שיצאו חודשיים והתאהבו התברר לה שלפי ההלכה אין כל אפשרות לסמוך על הגיור שלו.
גם סבא של צופיה יתחיל לבכות קצת. הוא יציע שצוק יתגייר שנית במהירות דרך אנשים שיש להם גם סמכותית הלכתית לגייר, ולא רק סמכות חוקית ("אני יכול לעזור בזה, יש לי עדיין קשרים במשרד הדתות"). צופיה תמשוך בכתפיים ותספר שצוק מסרב, כי מבחינתו הוא גר־צדק גמור. רק אם אביו ישתכנע שצריך להתגייר שוב, אולי גם הוא ישתכנע. כדאי לדבר אתו.
כבר למחרת תתארגן פגישה. אבא של צוק יקדם במאור פנים את סבא של צופיה, יגיד שהוא מבין ללבו, אבל רוצה שיבינו גם את הצד שלו. איזה צד, יתהה סבא של צופיה. אבא של צוק ישמיע "אוהו" ארוך ויפצח במונולוג מכאיב:
"אולי אתה כבר לא זוכר, אבל אני זוכר מצוין: באלפיים ושלוש-עשרה היו בחירות. קיבלתם שנים-עשר מנדטים. למרות שאני לא דתי ולא מתנחל הצבעתי בשבילכם, כי תמיד אהבתי דתיים שהולכים לצבא. אתם לא משתמטים. אכפת לכם מהמדינה. אכפת לכם מהעם. האוזניים שלכם קשובות גם למה שקורה מחוץ לבית הכנסת ולישיבה, ואתם מוכנים לעגל פינות בהלכה במקרים קשים. לגבי הפוליטיקאים לפחות, זה היה נכון, אבל אף־אחד לא סיפר לנו שעיגול פינות בהלכה זה לא דבר פשוט. בבחירות הבטחתם לטלטל את מערך הגיור, ואני כל-כך שמחתי. הרי עוד כשאשתי הייתה בגיל של צוק רציתי שתתגייר. הרבנות לא רצתה. הם ציפו שאולגה תהיה לפחות משה רבנו, ואולגה, מה לעשות, בסך הכול אולגה. היתה להם איזושהי מחשבה מוזרה, כאילו מי שמתאים לו להיות יהודי ומרגיש יהודי, צריך עדיין לעבור תהליכים, כאילו זה לא מספיק שהיא מרגישה יהודייה. משהו על זה שיהדות זה דבר רציני ואי-אפשר בבום להיעשות יהודי. לא הסכמנו איתם, אבל היא התכוננה הרבה לבחינות שלהם. הם כנראה הרגישו שאנחנו לא מסכימים איתם בנקודה הזו, והם חשדו שאנחנו נמשיך לפתוח מטריה בשבת או לאכול תפוח־עץ בתענית אסתר. אז חזרנו הביתה בלי להתגייר וקיווינו לנס".
"כשהמפלגה שלכם הופיעה פתאום, והודעתם שמשהו חדש מתחיל, הבנתי שהנס באמת הגיע. כבר תכננתי לקחת את אולגה וצוק לאחד מהרכבי הגיור המקומיים שהבטחתם להקים, אולי הם יבינו שכשאתה מרגיש יהודי, אתה בטוח צודק, כי ההרגשה שלך בוודאי מבטאת את כל הצדדים הדרושים כדי להיות יהודי. הגעתם להסכם עם מה-שמו, שטרן, על הליך גיור שיהיה מסוגל לגייר גם אנשים כמונו, אבל הבעיה היתה שניתקתם בינו לבין הרבנות הראשית. כשהחוק הגיע לכנסת במארס 2014, החוק עבר, והיא התגיירה ביחד עם צוק. לא סיפרתם לנו שזה מספק רק חלק מהאנשים ולא את אלה שחשוב שזה יספק אותם, את הרבנים. שבועיים אחר־כך – סליחה שאני זוכר תאריכים בעל־פה, כי זה מאוד כואב לי – הרבנים התחילו להשמיע את הקול שלהם. אז גילינו שעבדתם עלינו, והגיור שעברנו, שגם הוא לא היה קל, לא שווה כלום אצל אף רב שיש לו סמכות הלכתית בענייני גיור. אבל את עצמכם סיפקתם, הכל כבר היה בסדר מבחינתכם. במקום לפתור את הבעיה עם הרבנות, זרקתם אותנו לפתרון מדומה שלא שווה בעיני אף בר-סמכא לעניין, ועשיתם לעצמכם הרגשה טובה. במקום לשכנע אותם בדעה נכונה יותר, זו שגם אני מחזיק בה, שהם טועים והם ממציאים סתם דברים שכאילו דרושים לגיור – כי הרי הגיור הוא לא איזה תהליך שהמתגייר צריך לעבור, אם הוא כבר מרגיש יהודי. זה בסך־הכל לעשות את זה רשמי, לשנות את הסעיף בתעודת־הזהות, גם אם צריך איזה טקס טבילה קטן וברית מילה כדי לעשות אותו. במקום להבהיר להם את זה, יישרתם איתם קו לגמרי, הלכתם איתם עד הסוף, ומאז הגיור החוקי בישראל לא מספיק לרבנים, והם רוצים גיור שכשר גם הלכתית. בפועל, הרבנים לא התחשבו בחוק, והטילו וטו נגד גיורים שלא מפוקחים הלכתית. בכך בעצם הנצחתם את המצב הישן והרע, לפיו צריך יותר מאשר הרגשה פשוטה שאני יהודי. ברגע שסידרתם את החוק, לא היה אכפת לכם שבפועל, מתוך שלוש-מאות אלף עולים בקושי אלף יוכלו להתגייר בכל שנה, כי לא כולם יודעים שבעצם צריך ללכת לרבנים בעלי סמכות הלכתית, שדורשים מהמתגיירים להשתנות בשביל שהם יסכימו עם ההרגשה הפשוטה שלהם. התנהגתם כאילו הבעיה נפתרה, כשבעצם היא בערה ביתר־שאת. הגיורים כהלכה היו חשובים לרבנים יותר מהתחושות האישיות של אנשים שבטוחים לגמרי שזה פשוט להיות חלק מעם־ישראל; אבל את זה לא סיפרתם לנו מראש. כל זה כבר לא היה איכפת לפוליטיקאים, כי לא באמת היה איכפת להם מעם־ישראל, אלא רק ממה שיגידו עליהם בתקשורת, שהם פתרו את בעיית הגיורים".
"סבא של צופיה, אני זוכר אותך מופיע בטלוויזיה, ומודיע חגיגית ובמאור־עיניים שהמפלגה הציונית־דתית שינתה את הגיור מקצה לקצה, וכל מי שירצה להתגייר, גם אם הוא מאמין שהוא יהודי אפילו בלי הגיור, יוכל מעכשיו לעשות את זה - אז למה לא? עכשיו תגיד לי, בבקשה, איזה גיור בדיוק תיקנתם? למה חשבתם שעל־ידי שינוי חוקתי בלבד, צעירים פסולי חיתון יפסיקו להיחשב פסולי חיתון, למה חשבתם שדעת הרבנים לא קובעת בעניינים של גיור ופסול־חיתון? איך לא לקחתם בחשבון שאם אתם נותנים לעולים מרוסיה להתגייר שלא דרך הרבנות, הבת שלכם, הנכדה או מקסימום הנינה – יתחתנו יום אחד עם אנשים שהתגיירו בגיור פשוט יותר, הגיוני יותר, שמחוייב לתחושה של האדם ולא להלכה. חשבתם שיש לכם חסינות, אה? אז זהו, שאין. עכשיו רק תגיד לי בבקשה באיזה אולם אתם מציעים שנעשה את החתונה. אנחנו מאוד מכבדים את צורכי הכשרות שלכם".
שלום לכולכם שבוע טוב,
בסוף החודש אי"ה אני נוסעת (באוטובוס) לאוניברסיטת אריאל במטרה להתרשם מהאוניברסיטה לצורך לימודים שם.
השאלה היא לא על טיב האונ' אלא על הסכנות הכרוכות בללמוד שם, ובכלל, לגור שם במעונות, הנסיעה לשם, וכו'.
אני גרה במרכז, לא כ"כ רחוק משם אבל עדיין... בחיים לא הייתי שם ורציתי לשאול -
האם הנסיעה לשם באוטובוס מסוכנת? אני ממש ממש מפחדת. גם מהשהייה שם במעונות אבל יותר מהכל מפחדת מהנסיעה עצמה.
אשמח לתשובות הוגנות וכנות
תודה
בנוסף, הבנתי שבעקבות ההוראה החדשה של שר הביטחון, מספר הפלסטינים שנוסעים באוטובסים חייב להיות הרבה יותר קטן ואולי בכלל לא יהיו, כיוון שהם חייבים לעבור דרך מחסום מסויים - מה שעוד יותר, לדעתי, מקטין את החשש. (פרטים במציאות - אנשים שנוסעים קבוע/בתדירות גבוהה יוכלו לספק לך. לא אני)
אבל אני לא גר שם ולא הרבה פעמים בחיי נסעתי לאריאל עצמה באוטובוס - ואם כבר, אז מירושלים ולא מהמרכז - אז עדיף שתקבלי התרשמות מאנשים שגרים יותר במרכז ומכירים את הדרך יותר ממני.
אם הטעתי לגבי המרכז אז אני מתנצל...

וכל הכבוד לך שאת מוכנה להתמודד עם הפחדים שלך, לפרק אותם, ולא להישאר במוחין דקטנות בגללם
נסיעת האוטובוס לאריאל עובדת דרך כביש 5 - כביש שכמעט אין לאורכו כפרים או עיירות ערבים. יחסית היו בו מעט אירועי טרור ביחס לכבישים אחרים
העיר אריאל עצמה די בטוחה- למיטב ידיעתי בחורה יכולה לעשות שם הליכה בלילה גם בלי ליווי של גבר (וזה לא המצב לגבי כמה וכמה מקומות ב"מרכז"....). הסבירות שיש בה לפיגועים דומה או נמוכה יותר מאשר בערים אחרות בארץ. הסבירות לנפילות של "חפצים מעופפים" מכיוון עזה נמוכה הרבה יותר מאשר בערי "המרכז".
מה יכול להיות מסוכן בלגור במעונות?
מה שמסוכן במעונות בכל מוסד, עם נטיה קלה להשפעה של איכויות הסטודנטים על האווירה שיש במעונות
איך כדאי להתמודד עם זה?
לברר מראש עם מי כדאי לך לבקש להשתבץ בדירה (חברות של חברות שהולכות ללמוד שם זה אחלה דבר.) או לעשות הכירות מראש עם הבנות ששובצת איתן (סוג של דייט) כדי לדעת אם לבקש החלפה.
סתם כי בא לי לקנטר-
האם היית פעם בחו"ל? כמה היה מפחיד?
(אם לא היית- את לא מפסידה כלום, בדקתי, אכן- מפחיד שם...)
יוני
) 
שר הביטחון? מה התקדם עם זה?
ופשוט - אם במחסום שהאוטובוס עובר בו בדרכו לאריאל, יעלה שוטר/חייל, ויפנה לכאלו שנראים לו ערבים, ויבקש תעודת זהות, יגלה שאין ומדובר בפועל מהשטחים ויורה לו לרדת מהאוטובס כי הוא לא יכול לעבור ככה - אז אחרי תקופה קצרה הם יבינו שזה לא משתלם להם וסתם עולה להם יותר כסף כי אף אחד לא יחזיר להם את הכסף ששלמו בדרך לשם, ועוד צריכים לחזור וכו' - והם יפסיקו לנסוע באוטובוסים האלה ויעברו לדרכים האחרות שיש, ומה שהם צריכים לעשות ובמחסום שהם צריכים לעבור.
כבר נסעתי בהרבה אוטובוסים מלאים בערבים, לא יודעת מה עם התקנה של שר הביטחון
הנסיעה לאוניברסיטה היא בדיוק הפוכה לנסיעה של הערבים.
הערבים יוצאים בבוקר למרכז וחוזרים בצהרים\ ערב לכיוון אריאל
ולאוניברסיטה יוצאים מהמרכז בבוקר וחוזרים לשם בצהרים\ ערב.
כך שלא סביר שתסעי כמעט (אם בכלל) באוטובוסים מלאים ערבים. וגם אם יהיה מבחן בצהרים את תמיד יכולה לצאת מוקדם יותר וללמוד באוניברסיטה (אני תמיד מנסה לתזמן את הנסיעות כדי לא לנסוע במוקדם בבוקר למרכז או בצהרים לאריאל)
התחנות באריאל בטוחות ואריאל בטוחה אף היא, והאוטובוס נכנס לשם, כך שגם לא תצטרכי לעמוד בטרמפיאדות מלאות ערבים
וזריקות אבנים על מכוניות ואוטובוסים לצערנו יש היום בכל מקום בארץ..
נראה לי זה לא אמור להיות שיקול בבחירת מקום הלימוד (מה גם שתחנה מרכזית ת"א או מזרח ירושלים מפחידים יותר..)
נניח שקוראים לה : מפלגת העם. הפתק כמובן יהיה אותיות עם
הרעיון שלה הוא שהיא תהיה תנועה דמוקרטית אמיתית.
מפלגה שהנציגים בה באופן מעשי לגמרי, מצביעים בממשלה לכל ההחלטות כפי שבוחריהם היו רוצים.
איך זה יעבוד? ע"י אתר אינטרנט שבו כל החלטת ממשלה תעלה להצבעה לקהל הבוחרים, וכל מה שיישאר לנציגים לעשות הוא להצביע לפי ההחלטה שהתקבלה.
אפשר לפתח את זה לעוד כיוונים - שנניח שתהיה אפשרות לבוחרים להציע הצעות חוק שאם יתקבלו באהדה ע"י אחוז ניכר מהבוחרים, הנציגים יצטרכו להגיש אותן.
מה אתם אומרים על הרעיון?
באופן אישי - איך אתם רואים את עצמכם משתתפים בכזאת מפלגה,
ואם לא רואים את עצמכם - למה.
שטוען שהצביע למפלגה הזו בכנסת, אכן הצביע.
היום יש אנשים שמתפקדים למפלגה שהם לא מדמיינים להצביע לה בבחירות.
אז גם כאן, אנשים יצביעו בקלפי למפלגה אחרת.
אגב, עוד חשש הוא לתת כוח פוליטי בכנסת למיזם, כשרוב החברים בו
בעלי השקפה שונה משלי ברוב השאלות, ובהתחשב בכך שככל הנראה
המפלגה לא תזכה (לפחות בבחירות הראשונות) להרבה מנדטים, רק דעתו
של רוב המצביעים תזכה לביטוי משמעותי כל שהוא.
נדמה שבכל תסריט שהוא, השיטה הקיימת יותר קרובה לבטא את רצון הבוחר.
מטפל בעוד הרבה שאלות שעלו לי,
כמו למשל: איך המפלגה תפעל בועדות הכנסת
אתה באמת סומך על כך שכל בוחר יודע על מה הוא מדבר כשהוא מצביע על משהו?
לכל אדם יש יועצים בעניינים שונים שמבינים בנושא ומייעצים לו מה כדאי לו להשפיע באותה מפלגה?
ברור שלא. העם לא מספיק חכם כדי לדעת הכל בעצמו. לכן עושים דמוקרטיה יצוגית - העם בוחר אנשים שמבחינתו הם אמינים ומייצגים בכללי את רעיונותיו, והוא יודע שהם כבר יודעים איך לעבוד בכנסת, ושיש להם יועצים חכמים שמבינים בנושאים שונים, וגם חברי הכנסת עצמם חשופים להרבה יותר חומר משאר האנשים (כמה מצביעים יטרחו לקרוא אפילו מאית מספר הצעת התקציב?.
לא רואה את עצמי או כל אחד אחר שפוי משתתף באמת במפלגה כזאת, או שהיא תהיה ממש מפלגה נחשלת ונלעגת שברור שאין לה כוח והיא לא מבינה כלום מהחיים שלה.
|סופר את הזמן לאחור עד שינעלו את השרשור
|
לנבחרי הציבור אין שום אפשרות לקרוא את הצעת התקציב, נקודה.
לעומת זאת בדמוקרטיה ישירה אפשר להסתמך שכל אדם יקרא לפחות חלק, ויסב את תשומת לב אחרים.
כנ"ל 120 חברי הכנסת חשופים ליותר חומר מ120 אזרחים, אבל לפחות חומר מ8 מיליון אזרחים.
(אני לא יודע אם המצב כרגע מאפשר דמוקרטיה ישירה)
כל אחד, הרי אם "יגיד" לאחרים - כתוב כך וכך כאן וכאן - מה זה יעזור להם? הם יאמינו לו? או שגם הם צריכים לראות מה בדיוק כתוב שם?
חוץ מזה שאתה בהחלט מצפה שנגיד 50 אלף אנשים יקראו ביחד את הכל ואז כל אחד יגיד מה דעתו בנושא? אנשים יתאבדו הרבה לפני שהוואצאפ החפרני הזה ייגמר...
120 חברי כנסת, אומנם לא יעברו על כ-ל ספר התקציב - אבל יש להם יועצים שמבינים, והם בעצמם רוב כבר חוו העברת תקציב אחת או שתיים, ויודעים מה סדרי עדיפויות חשובים, ועוד ועוד.
והם, לרוב, יותר מבינים בנושאים האלו.
עלי לא הייתי סומך בהעברת תקציב, על ביבי נתניהו הרבה יותר - כי הוא איש כלכלה מומחה שמבין טוב בכלכלה.
וכמו שהודית בסוף בסוגריים -זה בכל מקרה לעולם לא יקרה... אין שום דמוקרטיה ישירה בעולם כיום, ובצדק. זה בלתי אפשרי...
) בבחירות הקודמות.
והיא גם לא התקרבה אליו.
אבל תמיד יש הזדמנות נוספת... ![]()
למי יש זמן להתעסק בכל הצעת חוק ולהבין אותה? הרי העם צריך לעבוד לפרנסתו... מי שמקבל משכרת בשביל הפעילות הזאת, יכול להקדיש לה את כל עיתותיו..
הרי בעקרון כל אחד מהחכים אמור ללמוד הרבה חומר לפני שהוא מצביע על חוק
מה ההשלכות שלו מה העלות שלו מה הוא אומר מבחינה דתית בטחונית ועוד אלף דברים
ולעודד ביטול חוקים קיימים (גם אם הם לטובתי).
מחלת החקקת...
הגולש האחרוןעצוב לי להיפרד מגיל העשרה,אני מרגיש מזדקן..
עוד שניה צבא וזהו, נגמרו החיים![]()
אני בן 20?? לא רוצה!![]()
ותן טלכל מה שהיה עד עכשיו זה רק בכאילו





מאמע צאדיקהאיזה טוב השם
יצאה לי עוגה טעימה
ראינו אנשים שלא ראינו הרבה זמן
ותן טל
עוגת גבינה.באו אורחים בשבת והיה נחמד ממש!!
הכנתי עוגות שמרים ויצא לי ממש ממש טוב 
ראיתי את האחיינית המהממת שלי 
בשורות טובות ושבוע טוב!

משיח נאו בפומ!דממה,
הס לא נשמע
באווישת הרוח
היא שומעת קולות
קולות בעלטה
לוחשים מעבר
פיות נוטפי ארס
בצחוק מר.
דמים מתערבבים,
זולגים כמטר
רביבים עלי מים
נושקים לעפר.
חורבן,
עצמות דיכאת
קום, נשא ידך
והחזירם אל חיקך.
"אל נקמות ה'
אל נקמות הופיע
עד מתי רשעים יעלזו
עד מתי בבכי עצור
תאלמנה שפתיים?!
עד מתי אב רחום
יבכו נפשות במים?!
גוויה מוצפת
משוטטת יחפה
עיינים עצומות
פה פעור
בדממה.