צריך להגיד תודה על מה שה' נתן לנו

גם אם אנחנו לא בידיוק אוהבים את הצביון של המדינה

צריך לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים כדי להביא את הגאולה ?..

מותר לי להביע את הכאב בדרכי שלי.

את הבעת את הכאב בצורה שפוגעת באחרים, שכואבים לא פחות ממך; וכן - הם "ציונים", ורואים במדינה אתחלתא דגאולה, ובדברייך - כניצול המצב לדבר לא שייך, והפוך.

אכן, אין אדם נתפס על כאבו. לכולם מאד כואב אי התקיפות המספקת. בין זה לבין קטרוגים וחרפות וריבוי מחלוקת, כלפי כל דבר טוב שאינו קשור - יש הבדל גדול.

היא פשוט יריית חץ בפניהם של רבים

זה לא שאסור, פשוט הגיוני לצפות שמי שהדברים מכוונים כלפיו

עשוי שלא להימנע מתגובה...

גם את ראית לנכון להשתמש בשפה חריפה ובוטה...

וגם לסמן אשמים...

עם ישראל בחר גלות, ומקבל אותה...

אנחנו בוכים וממשיכים הלאה

המציאות לא באמת מטרידה אותנו

אלה הידיים שהקב"ה נתן לנו, לעם ישראל

הגיע הזמן להוציא אותן מהכיסים!

גם בגאולה יש שלבים - וגם בהוצאת הגלות מהיהודים יש שלבים. חשבת שבשניה אחת עוברים מאלפיים שנות גלות לכעת?

השאלה אם להוסיף חיזוק ותקיפות, או פירוד והחלשה וקטרוג (שוב - לא מדבר כנגד מנהיג פלוני או אחר, או כנגד חולשה וכד', שבוודאי צריך למחות - אבל כנגד הכלל, "העם". וכאילו מישהו פה כבר ניהל משהו בגודל הזה בצורה טובה יותר..) - היא שאלה של בחירה.

וכבר אמרתי, אין אדם נתפס על צערו.  כולנו אמרנו הבוקר דברים  קשים מאד. ובצדק.  אבל לשים לב מאיפה זה כבר "גולש" לכיוון שרק מסייע חלילה לאויבינו.

ה' ירחם.

קרא שוב..

דבר שני - גם את הממשלה, צריך לדעת לתקוף על הרפיסות. אבל להדגיש את הצד שכן צריך.

זה לא שייך כפי שאתה מבין בעצמך, ל"מי שחלש כ"כ" וכו.. מה הקשר... הגר"א אומר שהכח של המנהיג בא מהציבור.

אם הציבור רק צועק לו, "אתה אפס", הוא עוד יותר נחלש.

לכן - צריך למחות בכל תוקף על החולשה. אבל לדרוש במקביל תקיפות, עם אמון שזה אפשרי גם להם.  להגיד "האפסים הללו", מלבד שזו לא צורת דיבור, זה מחליש גם אותם, גם אותך - אם מעבר ללהיות מרוצה שאמרת עליהם משהו, אתה רואה עצמך גם כחלק מהתגובה שצריכה להיות.

"הוחלט בשמיים"?...

אין כל השוואה בין מה שהולך כאן למה שהלך בגלות.

חבל שבשביל "אג'נדה חרדית" (לגיטימית מבחינתך) - תייצרי  מציאות.

תקראי קצת על הפוגרומים מאז ר"ל, ותביני את ההבדל - אם לא תסגרי עיניים חזק-חזק...

ושם, גם פוגרום לא היה מסתיים אחרי כמה דקות ב"חיסול  המחבלים" ע"י שוטרים יהודים..

יש כאן "ענין רוחני" של גאולה - ההיפך מדברייך. והגילויה במציאות הוא אכן בהדרגה, וגם עם סבל שאנחנו צריכים ככל יכולתנו לדאוג שלא יהיה ע"י התחזקות. ולא ע"י החלשה כאילו אנחנו "בגלות". ר"ל מכפיות טובה כלפי שמיא.

וחולשת השלטון היחסית, היא אכן לא כי "אנחנו בגלות" - אנחנו לא - אלא כי יש מדרגות בגאולתנו הפנימית. צריך לחזק ולמלא עוז ואמונה. 

ו"המדינה לא יכולה למגר"?..  היו פה כבר כמה מלחמות שהמדינה מיגרה.. מה שלא היה אלפיים שנה. והיא מיגרה כי שם ה' נקרא עליה. כי ה' עוזר לה. לא במקרה. כמו שיהודי מאמין.

כבר לא בגלות אלא בתחילת הגאולה..

אף אחד לא אמר שגאולה זה דבר קל וכיף ונעים.

זה תהליך.

וידועים דברי חכמים שאמרו שהם מעדיפים שלא להיות בתקופה הזו כי היא תהיה נורא קשה לעמ''י..

(אפילו שהיא תקופה של אור גדול ותהליך חשוב..)

מי מתנדב להביא את המקור המדויק?

הנה משהו של הרב אבינר על זה:

http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=879

מסכת סנהדרין (דף צח ב), לאחר תיאורם של חבלי המשיח מובאים דברי עולא ורבה: "אמר עולא: ייתי ולא אחמיניה" (= יבוא המשיח, ובלבד שלא אראה אותו). וכן אמר רבה: ייתי ולא אחמיניה". חכמים אלו ביקשו להבליט בסגנון חריף את חששם הכבד מפני מאורעות "חבלי משיח". על הגאולה אי אפשר לוותר - "ייתי" (יבוא המשיח!), אבל "לא אחמיניה" – אני מעדיף לחיות מחוץ למעגל ההיסטוריה כדי שלא אתבקש להתמודד עם התופעות המשיחיות הקשות.
אבל כנגדם התייצב רב יוסף (סנהדרין, שם) והצהיר: "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" (=יבוא המשיח ואפילו אם אידרש לשם כך לשבת בצל גללים של חמורו של משיח). חמור, גללים, צל - שלושה הסתרים זה לפנים  מזה (או משבר בחזקת 3). חמור - ביטוי לחומרנות. גללים - ביטוי לסרחונות רוחניים. צל - חושך ועלטה. ידע רב יוסף שהגאולה תתנהל בדרך חומרנית, ושתווצרנה תופעות רוחניות ומוסריות מסריחות ומקולקלות ביותר, שתנדופנה ריח רע לכל עבר. אך, למרות  זאת, הוא לא נבהל אלא הביע את נכונותו לעמוד בצלן של כל התופעות הללו ובלבד שיזכה לראות את המשיח, כלומר, לחיות בדור של גאולה.

אנחנו לא בגלות.

אנחנו בארץ ישראל. ב"ה.

המהר"ל מונה שלושה מרכיבים לגלות (נצח ישראל פרק א):

לא בארצנו. שלטון עם אחר. מפוזרים בכל העולם.

שלושת הדברים הללו אינם כעת. על אף שעדיין יש מה לשכללם. הן את השליטה על כל הארץ. הן את קיבוץ הגלויות.

על כן, אנחנו ב"ה יצאנו מהקללה הזאת. ועדיין, יש מדרגות בגאולה. ועדיין, יש דברים שזו בחינת "גלות", גלות השכינה. ביהמ"ק עדיין לא בנוי.

שכינה חוזרת למקומה. חוזרת בהדרגה. כך היא גאולתן של ישראל, כל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת, כדברי רבי חיא הגדול.

עזוב שמבחינתי גלות השכינה שהזכרת היא העיקר.

אתה מסכים שיש לפחות בחינת גלות.

אז מה הבעיה שאנחנו מציינים שאנחנו בגלות ושהרצח הוא בגלל הגלות?

הרצח היום היה מבחינת הגאולה או מבחינת הגלות?

הכוונה היא שיש דברים שהם בגלל שהתהליך עוד לא הושלם.

בוודא שגלות בשכינה זה עיקר, והיא הולכת ושבה למקומה יחד עם עם ישכאל השב לארצו. נכסת ישראל, זו השכינה, נשמת ישראל.

אנחנו לא בגלות. אנחנו כאן. פקחי עינייך וראי.. גלות - זה חוץ לארץ כפשוטו ממש. מפני חטאינו גלינו מארצנו. וכשאנו ל"ע בשלטון הגויים, ומפוזרים  בארבע כנפות הארץ.  כך אומר המהר"ל בספר נצח ישראל.

היום זה לא כך. ברוך ה'. צריך להכיר טובה ובטובה. ולהגיד שאנחנו בגלות זו כפיות טובה, והחלשה. אומר הרב חרל"פ שזה עצמו גורם החלשה מאי נכונות לקבל את חסד ה' ולהכיר בו. גם אם יש עדיין סיבוכים וקשיים.

מה זה "מהחינת הגאולה או הגלות"?.. הוא היה דבר גרוע מאד ונרואי, שצריך להתאמץ בבחירתנו שלא יקרה, זה קודם כל. ובגלות היו כאלה ב"סיטונאות" ל"ע - והיום ב"ה לא כך. וזה אכן בבחננת מה שעוד לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. על אף התהליך החשוב והגדול.  גם בזמן דוד המלך היו "פיגועיפ", אז זו היתה גלות?.. צריך להילחם בהם.

זה שעדיין העולם אינו בבחינת "וגר זאב עם כבש" וגם זה שלא פועלים מספיק בתקיפות, זה אומר שעדיין אין הגאולה שלמה. אלו דברים ידועים. יש תהליכים בעולם. לא או הכל נגמר, או לא כלום..

שהאמירה שזו "גזרה משמיים" צריכה זהירות.

כי מצד אחד - ברור שכל מה שקורה הוא בהשגחת ה'.

אבל בני אדם צריכים לעשות את שלהם.

ואם בני אדם מוסיפים זכויות - גם גזירה יכולה להתבטל.

דוגמה ל"זכות": להילחם ברשעים בכל תוקף. זו מצוה גדולה, לא תעמוד על דם רעך, ואהבת לרעך כמוך, עזרת ישראל מיד צר - ועוד הרבה.

[וכנראה לגבי "גלות וגאולה", אנחנו לא אומרים בדיוק אותו דבר]

(למרות שמבחינתי אלו הגדרות חשובות מאוד והגאולה לתפיסתי מאוד שונה מהגאולה לתפיסתך)

פה התכוונתי לציין נקודה אחרת. 

שיש כאן עניין שמיימי. 

כתבתי גלות ככי ככה אני קוראת לעניין הזה.

אתה אומר שהמדינה מיגרה כמה מלחמות.

זאת אומרת שבפחות מ70 שנה היו כמה מלחמות. איכשהו אני רואה את זה כמלחמה אחת ארוכה. אבל עזוב, זה וב הגדרות.

תכלס, כל כמה זמן מלחמה או פיגוע. אז ב"ה שזה לא בכמויות של פעם.

וזה למרות שיש אנשים שיודעים לחסל מחבלים ב5 דקות.

כי יש ה' בשמים והתוכניות שלו כרגע אחרות.

אני נגד נגד המדיניות הרופסת שגורמת להרג של יהודים אבל חושבת שהמדיניות עדיין כזו כי עדיין לא נקבע בשמים שהסבל הזה של העם שלנו יגמר.

(אגב, גם אם לטענתך הגאולה היא בשלבים, קמעא קמעא, אז בעצם השלב עכשיו הוא לא של גאולה שלמה. אם הגאולה לא שלמה- דהיינו מעורבב בה גם גלות. סתם חשיבה לוגית... הרצח נובע מאחוזי הגאולה שבשלב או מאחוזי הגלות?)

(הבהרה: אני כן חושבת שצריך לעשות ולפעול. גם כשה' שולח מחלה הוא רוצה שנחפש תרופה). 

ב"סיסמאות" ("ממלכתית"...)

המלחמה כעת אינה נגדנו אלא נגד האויב של כולנו.

למחות נגד חולשה - ולחזק אותו לפעול בתקיפות, יתן כח בעדנו. כש"בעדנו" זה כל עם ישראל.

הנה, תראה, ובבקשה - אל תקפוץ אינסטינקטיבית (וגם אם כן, אולי יועיל לאחרים.. אני לא ממשיך כרגע לדון בכך):

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/287540

כעת: אחרי שגם בו, בשר האוצר, התעוררה "הנקודה היהודית" של יהודים כך בטליתותיהם - אנחנו צריכים לעודד את זה או הפוך?..

אם אתה תצעק לו כעת: לא, אתה מנוול, אתה אפס... אתה תחזק יותר את התגובה נגד הטרור אות תחליש?

התשובה ברורה לגמרי.

אז מי שרוצה לנהוג כמו ילד שבועט לכל הכיוונים בלי חשבון מה יצא מזה. בסדר. בשעת כאב גם זו אופציה לפעמים.

אבל מי שמבין שצריך גם שיקרה משהו יותר טוב - וזאת כעת הממשלה וקללותיך אותה לא מחליפות אותה - אז שידע גם לחזק את הטוב, מעבר למחאה.

זה ממש הוא.

בעמוד הפייסבוק שלו.

ככה הוא מדבר בשעות כאלו.

זו לא פעם ראשונה.

למה לא תיתן ליהודי את הזכויות שלו כשיש לו?..

זה שהוא אמר - זה כבר "עשה" משהו.

אני לא גזען שמעדיף אנטישמים יהודים רק כי הם יהודים.
ביבי אולי לא אויב אבל הוא אשם ברצח לא פחות מהמחבל, והרבה יותר מאבו מאזן.
הוא זה שאמור לדאוג לספק ביטחון אבל לא אכפת לו. הוא יודע שתמיד יסלחו לו ולכן יהודים ממשיכים להרצח.

 

בס"ד

שלום לכולם,

מסכימה עם התגובות של נועם ה ו-ד.

אכן, יש לתקוף את המדיניות של הממשלה

ומאידך לחזק אותה, את העם, את כולנו, קודם

כל בזה שנכבד אחד את השני, נהיה אמיתיים תמיד,

לא רק בזמנים קשים.

שנזכה להיות מאוחדים באמת כל הזמן, להבין שאנו מדינה יהודית,

כמה שרוצים להוריד את הסממן היהודי מאיתנו, אויבינו מזכירים לנו

"אתם יהודים".  אם האויבים מזכירים ומדגישים את זהותינו לצערי הרב,

ואנחנו מכחישים.

סבתי ז"ל היתה אומרת, שיש מריבות בתוך הבית, מישהו נפגע (מהבית).

עלינו להבין, כל המפלגות, לכולנו מטרות דומות, כולנו רוצים שלכולם יהיה טוב.

אין סיבה בעולם, שנריב בינינו.

                                                      בתודה ובברכה

                                          שנזכה להיות עם אחד בלב אחד

בבקשה. נניח שמחר אני נותן לך בלעדיות בלבחור מי יהיו 120 חברי הכנסת ומי יהיה כל שר - אתה יכול להרכיב לי ממשלה שלדעתך לא תהיה עלובה - ושהיא אשכרה תגרום לעצירת הפיגועים?

להגיד שאנחנו בגלות זה לא לזכור מה היה פעם. מה היה לפני 70 שנה. מה היה בפרעות קישינב. מה היה בסופות בנגב ברוסיה. מה היה בגירוש ספרד.

זה התכחשות למציאות שעולה על כל מה שהכרנו באלפיים השנים האחרונות.

ואני אגלה לכם סוד - גם בתקופת השופטים הרגו יהודים. האם היינו אז בגלות או בארץ?

גם בתקופת שאול מתו אנשים. היינו בגלות?

יותר נכון - תמצאו לי תקופה אחת בהיסטוריה היהודית שהיינו בארץ ישראל, שלא נהרג אף יהודי בידי בן עוולה.

אפילו בימי בית המקדש - גם הראשון ובטח גם השני - היו תקיפות נגד יהודים וכו'. אז מה אתם מדברים???

גלות זה לא שיש מחבלים שהורגים יהודים בארץ ישראל - מי שמגדיר ככה גלות, הוא באמת יהודי גלותי שצריך לעשות חשבון נפש לעצמו.

הגאולה עדיין לא הגיעה ל100 אחוז - על זה אין חולק - אבל היא מתקרבת ממש, וכבר מזמן עברה את הקו שמסמל שאנחנו לא בגלות. היא עברה את זה לכל הפחות בה' באייר תש"ח. במלחמת העצמאות שניצחנו 7 צבאות ערב. וכו' וכו'.

והרבנות החרדית, לצערנו, בענייני השקפה והסתכלות בתורת הגאולה, שוגה, אכן. אנחנו לא מתביישים להגיד זאת. הרב קוק רואה דברים שהרב עובדיה והרב אלישיב לא הצליחו לראות כי לא עסקו בזה כמוהו, או מכל סיבה אחרת.

וכנראה שמי שמנותק מהמציאות זה מי שחושב שאדם אחד יכול לשנות עם. ובמיוחד, כמובן, שאין אפשרות לכפות ראש ממשלה מלמעלה אלא העם הוא המחליט...

דוד בן גוריון הוא ממש לא מורי ורבי, תודה רבה. מורי ורבי הם אנשים שומרי תורה ומצוות, רבנים חשובים.

דבר שני - זה לא משנה מה ולמה - העובדה היא שבמדינה דמוקרטית מי שממליך מלכים זה הציבור, והוא גם זה שמוריד אותם.

הציבור מחליט להמליך את ביבי ולא את פייגלין. זה המציאות, תרצה או לא תרצה. כעת מהמציאות הזאת מתקדמים הלאה.

אם הציבור היה ממליך את פייגלין, אז היית יכול לראות אם הוא יכול לבצע את כל מה שהוא אומר ומצהיר...

כעת, לא. זה הכל.

זו אתחלתא דגאולה.

וחבל שנסחפים לזה, עם כל הכאב.

יש חבלי משיח.

הגאולה באה גם עם יסורים.

כבר אמר אחד האמוראים על המשיח: ייתי ולא אחמיניה, כשראה את חבליו.

בפוגרום אחד בינוני בגלות הארורה, שאת כ"כ ממהרת לייחס אותה לכאן, נהרגו כמו בכל מלחמות ישראל והפיגועים. ולא היו שוטרים שיוכלו לבוא לחסל את המפגע כמו בראשית צמיחת גאולתנו זאת.

וכן - "המדינה הקדושה" (מכיוון שראית לנכון משום מה להזכיר שאת דווקא כעת). המדינה  - זה השלטון בארץ. לא הגירוש שזה היפך ממהותה, גם אם נעשה ע"י מי שזמנית עמד בראשה.

ו"מלחמות" זה לא דבר שמזמינים. ולא בועטים במתנת ה' כי אינה "כמו שרצינו" בדיוק, כביכול. את הגלות עוד יותר לא רצינו. סבלנו והאמננו ל מרות זאת.  בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות. וגם משיח "נלחם מלחמותיהם של ישראל" בראשית דרכו.

ואין לכך כל קשר ל"היגיון הציוני". אין לציונות שום אידיאל לספוג פיגועים. זה בערך כמו אלו שהאשימו את הגישה של יהודים מסויימים בפיגוע הקודם.  אותה חשיבה - מכיוונים אחרים.

מה שנכון - זה שצריך למחות בכל תוקף על החולשה של אי מלחמת חורמה בכל מי שמזהה עצמו עם עם האוייב, במקום המחשבה כל הזמן איך "להנמיך להבות".  אך לזה אין כל קשר לסופרלטיווים הללו. את החולשה הזו לצערנו ראוים מכיוונים "אנטי-ציוניים" עוד יותר מאשר ההיפך..

ה' ירחם, יתן עוז, וינחם.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t682990#7550081

מבינה שהמצב נפיץ וכואב, אבל אנא מכם...

בצורה דמגוגית?

לא קראת מה שכתבתי?

אם מישהו מסיק שזו לא "אתחתא דגאולה" כי יש דברים נוראים כאלה, אז מזכירים שכבר חז"ל אמרו שעם התעוררות הגאולה יש גם חבלי משיח, יש גם יסורים, וזה עדיין לא סותר את העובדה שיש במקביל התקדמות ועליה והארת גאולה.

אז לקחת מזה "לגיטימציה" להרג יהודים?... לא קשור

כבר אמרנו: בוודאי שצריך לפעול בכל תוקף ולמחות נגד כל חולשה. 

אבל מה שאתה אומר "אנחנו צריכים לדאוג שכל הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו".. אתה יכול כרגע לסדר את זה? להעמיד כרגע ממשלה תקיפה יותר?

אז ההבדל אינו בין השאיפות, האם אתה יותר שואף לממשלה עוד יותר תקיפה וכו'.

ההבדל הוא, האם מאמינים שגם התהליך הפנימי של עם ישראל, כולל הממשלה שהוא מעמיד, גם זה בשליטה של ה', גם זה חלק מהתהליך של האור והחושך המשמשים בערבובביא (והאור רב יותר), או שזה לא במה שראו חז"ל.

אתה מבין כנראה, כאילו זה "מחוץ" למה שאמרו חז"ל על "חבלי משיח". כאילו הם דיברו רק על "חבלים" כמו צונאמי... אבל לא על דברים שבתוכנו. ומה שאני אמרתי, זה שלא. חלק מיסורי הגאולה, זו גם ההתבררות אצלנו.

זו לא "לגיטימציה" כמובן (ומחול לך - אין אדם נתפס על צערו. אתה מבין מן הסתם שלי כואב כנראה לא פחות מלךָ - גם על הפיגע וגם על אי תקיפות מספקת), אבל זו הבנה שיש כאן תהליך - גם פנימי. וכמה שנהיה קשורים אל הכלל, מוחים כנגד כל חולשה, ומחזקים את עם ישראל, וגם את הממשלה שהוא בחר (כן, אנחנו לא כל עם ישראל, שנדאג ש"ילכו לביתם"..), להיות תקיפים, מודעים לחוזק ולטהרה מול רשעת וטמאת הגויים - ככה נקדם יותר.

אני מבין בדיוק למה אתה מתכוון ואל תנסה 'לסנגר' עלי.

שום תהליך פנימי, אנשים נרצחים ומשפחות נהרסות! לך תספר את זה ליתומים שאבא שלהם נרצח כי יש תהליך פנימי..

ההבנה שלך והתשובות המוכנות מראש שיש לך על רצח יהודים זה נותן לגיטימציה לרציחתם ולרציחות הבאות שבהם תחזור על אותם משפטים.
 

ברגע שזו רמת הדיבור,

אני לא רואה טעם להמשיך לדון.

אתה יכול להמשיך לחלום על "שלטון צבאי" כבהודעתך הבאה וכו'. אתה יודע כמוני שלא יהיה מזה כלום. אתה תצעק ותחרף - אותי, את הממשלה, את כל מי שאתה רוצה - תרבה שנאה בישראל, ולא תמנע כך אף פיגוע, כמובן. אם כולם רק יקללו במקום לעשות מה שאפשר באמת ולא בפנטזיות, אולי זה דקווא נותן את ה"לגיטימציה"?.. בלי לרצות בכך כמובן.

מה שכתבת, מתאים לו הכינוי של מה שפתחת בו את הודעתך..  בכל לוויה אומרים צידוק הדין. אז גם מי ש"מראש"
 מאמין שהכל בהשגחת ה', צריך "לספר את זה למשפחות", וזו "תשובה מוכנה מראש"?.. ולא אומר שצריך להשתדל בכל היכולת?... הבל.

תקרא נכון מה שכותבים: יש סיבוכים בעולם, יש דברים קשים. חלק מהדברים הקשים זה גם אי הבנה/חולשות של מנהיגים. אף אחד לא שמח בכך ולא "מזמין" את זה. התהליך של גאולת ישראל, כולל גם את גאולת התודעה. אכן כך. זה מה שנקרא "תשובה".. מתוך התהליך הזה.

מה שאתה "מכניס לפה" כאילו "מסבירים" שבגלל זה הדברים קורים, זה מה שאתה רוצה לקרוא.  מסבירים שאע"פ שיש דברים נוראים כאלה, שצריך להתאמץ בכל כח שלא יהיו, זה לא סותר שאנחנו בתהליך של גאולת ישראל, ושחז"ל אכן צפו שיהיו קשיים. וכי מה שחז"ל "צפו", לא אומר שצריך להשתדל בכל תוקף שלא יקרה?...

וכן - זה בא ע"י לעודד "לפעול בכל תוקף" וגם למחות על כל חולשה. שמאל דוחה וימין מרקרבת. לא ע"י "עצבים" בעלמא.

ללשון: "בולשיט"...

תגיד את התוכן. זו זכותך. אולי חובתך להביע דעתך.

וממה שהוספת - אני רואה שאולי משהו לא הובן, אז אנסה שוב להבהיר משהו:

הדיון כאן  החל ממה שמישהי כתבה בגלל הטבח הנורא, על "המדינה" ועל "אתחלתא דגאולה".

על זה אמרנו, שלמרות נוראות הדבר, זה לא סותר כהו זה לא את מעלת זה שיש לנו מדינה, ולא את זה שאנו בשלבי גאולת ישראל.

וכדי שלא ישאל השואל, אז איך יכול לקרות... אמרתי שגם חז"ל כבר אמרו שזה תהליך כואב.

אבל מי שמבין מזה שכאילו זו "גזירה" שפיגועים "קורים" בגללה.. חלילה.

באופן הגלוי, בלי שנדע נסתרות ה', הפיגועים הללו שאשמים בהם שונאינו הגויים, לא נמנעים מספיק לדעתי בגלל אי תקיפות מספיקה כלפי האוייב. בגלל זה שלא מגדירים ברור כל ערבי שקם נגד המדינה, בדיבור או במעשה, כמשייך עצמו לעם האוייב, לא כ"אזרח", ודינו שהמדינה תנהג בו כבכל אויב. בגלל זה שכאשר ערבים משתוללים, לא "נכנסים בהם" מהרגע הראשון. זו השפה שהם מבינים.

כלומר: זה לא כאילו "מסבירים" למה יש פיגועים, בגלל "תהליך"...

אלא שעצם זה שאנחנו רואים לצערנו שאצל חלק מהציבור/ההנהגה יש חולשה בתודעה הזו, של גאון ישראל, של ההבדלה בינינו לבינם, או של חחשות שווא - אז גם זה הוא דבר שצריך "להיגאל". כמו שאנחנו צריכים להילחם באוייב החיצוני - כך אנחנו צריכים להילחם בחולשות הפנימיות.

אלא שדרך המלחמה היא שונה: באוייב - בכל גבורת השלילה שלו. מלחמת חורמה.  בחולשת התודעה, ע"י שלילת חולשה, ועידוד תקיפות, וע"י הרבה הארה של התוכן של קדושת ישראל, של גבורת ישראל, של השמחה על זה שאיננו בגלות ומה שמתחייב מכך.  זה דבר בונה. בדיוק ההיפך מהליכה כצאן לטבח.

צעקות ואמירת "אפסים" בלבד, זה מה שעלול להחליש פעולה.  שמאל דוחה- וימין מקרבת.

רק שלא אהבנו להבליט את הצד הזה

לבחירות לנשיאות הוא כבר הגיע מחובק עם אחמד טיבי...

(במבט ראשון זה בצחוק, אבל באמת זה ברצינות, כשל כח הסבל)

ככה אומרים אחרי כל פיגוע...

אבל עם ישראל ממשיך הלאה ולא מחליף דיסק...

ואולי אתה פחות רגיש ומעביר הלאה,

לי קשה.

דווקא שהכי חשוך בחוץ

סימן שהאור עומד להגיע וזה האור של הגאולה..

לא מתייאשים מהגאולה !

בורא עולם הבטיח ובורא עולם בוודאי יקיים

הוא ראה את היום הזה , והוא ראה גם את יום הגאולה

בואו נסמוך על בורא עולם

"אלוקים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלוקים"

שזה מזעזע אותנו רק כזה נוגע בנו..

אמיתי ועצוב..

כל המדינה מזועזעת

למה הפיגוע הזה יותר מזעזע אותנו מאשר 8 שנים של קאסמים וגראדים בדרום?

אה, כי זה קרוב לבית וזה מאוד מזעזע.. דם על טלית..

כנראה שאדם ש"סתם" מת מקאסם כבר לא נחשב משהו מיוחד..

לא התכוונתי שלא מזדעזעים בכלל, מובן שזה מזעזע. אבל ככל שזה יותר קרוב אליך זה יותר מזעזע.

וזה עצוב שזה ככה.

הרגו גם הרגו..

ונכון שכל אדם נורמלי דואג לקרוביו יותר מלשאר. אבל לא דובר כאן על קרובי משפחה, אלא על קרבה גאוגרפית.

הבעיה היא שמרוב שהתרגלנו שזה המצב זה כבר הרבה פחות מפריע לנו. והרבה הרבה פחות מזעזע אותנו..

זה אגב, שורש האדישות שאתה מרבה לדבר עליה כל הזמן.

מתרגלים למצבים מסוימים.. ולכן לא ממהרים לפתור אותם כנראה..

אם כל פיגוע וכל מוות היה מזעזע אותנו באותה המידה- כנראה שהמצב לא היה ממשיך ככה כ''כ הרבה זמן.

אני מקווה שלא תגיד את זה למישהו שבן משפחה שלו נרצח מקאסם או מגראד.

יהודי שנרצח בגלל היותו יהודי.. זה ממש לא משנה איך הוא נרצח. רצח הוא רצח.

(ואני בטוחה שבשביל מי שמכיר אותו זה ממש לא משנה מה בדיוק היה שם. משנה שהאדם הזה מת, ולא יחזור יותר)

אתה בדיוק מחזק את הנקודה שלי, זה פחות מזעזע אותך, כי לא חווית את זה וזה רחוק ממך פיזית.

רצח הוא רצח.

זה ממש לא משנה אם האדם רצח פנים אל פנים או שלח קאסם שיעשה את זה במקומו.

אולי המחבל הזה, שהרג פנים אל פנים יותר מחוספס אם הוא עושה את זה בצורה כזאת, אבל בסופו של דבר זה ממש לא משנה.

דיברנו על ריחוק וקרבה גאוגרפיים.

ולמה כשזה רחוק ממנו אנחנו פחות מזדעזעים.

(ואגב,מרצח של קאסם יש הרבה פעמים תמונות מזעזעות עוד יותר.. פשוט לא מפרסמים אותם..)

דם יהודי הוא דם יהודי!!

ממש לא אכפת לי איפה הוא נשפך..

זה מזעזע אותי ברמות לשמוע שיש אנשים שחושבים ככה.

לא מדברת על המיקום של זה, מדברת על עצם הרצח.

רואים שאתה לא גר בדרום.. אם היית גר שם לא היית מעז לדבר ככה.

(שלא נדבר על זה שאם כל תושבי הדרום היו מתפנים- ההתקפות היו ישירות על ירושלים ותל אביב)

כשהיתה אז מלחמת לבנון השניה , התפללנו עליהם וכשנגמר נסענו לשם כדי לפצות אותם על אובדן העונה

אבל כשיש פיגוע במקום שגדלת בו והיית בו אלף פעם ואתה מכיר את האנשים שנהרגו...

זה הרבה יותר מוחשי לך והרבה יותר מאיים אליך

גם אם זה היה קאסם ח"ו

כי הכי נורא לשמוע על מישהו צדיק שהתפלל או למד ונרצח אז. (גם הפיגוע במרכז זיעזע ממש, גם את מי שהיה רחוק)

דבר שני, כל יהודי שנהרג זה מזעזע, ולכן האמירה שאמרת לא הוגנת.

יהודי זה יהודי ולא משנה איפה, ותמיד זה נורא ואיום לשמוע על דבר כזה, גם אם הוא רחוק.

ולגבי מה שכתבת על רצח שקרוב, שממנו מזדעזעים יותר- 

זה אמנם עצוב, אבל אין אפשרות לחיות אחרת. הסיבה לכך היא שאנשים משליכים הכל על עצמם 

ולכן ככל שהדבר יותר קרוב אליהם הם יותר משליכים ומדמיינים על עצמם- מה הם או קרוביהם היו במקום. כנ"ל אם יש מישהו מוכר, זה נפגש בחיים ואין אפשרות להתעלם.

וזו דרך החיים, כי אנחנו חיים במציאות מזעזעת ולא הגיונית, ואין אפשרות לחיות בצורה כזאת שכל אירוע מרגישים ומדמיינים שקורה למישהו קרוב (אחרת לא היה אפשר לחיות) לכן אירועים שחוזרים על עצמם ואירועים רחוקים האדם מדחיק בתת מודע, כי אחרת הוא לא יוכל לחיות נורמלי (וחשוב לחיות נורמלי, אין מה לעשות)

אבל אירועים שקרובים אין אפשרות להדחיק, כי הם צפים בכל מקרה, אז אין ברירה אלא לחוות ולהזדעזע יותר.

זה לא אומר שלא עצובים על יהודים במקומות אחרים, ממש ממש לא.

זה רק אומר שלא חווים את זה, ואפילו עדיף ככה, כי אחרת אי אפשר לחיות. לצערנו.

כל הדרך הביתה שמעתי רדיו

עם זאת שהקפיצה אותי

וזה פשוט היה לבכות..

אז בכינו יחד

בכי שותק ויבש

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים