עבר עריכה על ידי אני זמנית כאן בתאריך י"ד באב תשפ"ב 11:35
יש הרבה אנשים בגיל הזה שמחפשים דירות שותפים, ולהיות חלק, וכו', כמו בכל דבר, יש בזה יתרונות וחסרונות.
אני אישית בגישה של להיות בבית, גם ככה בשנות האולפנה היינו חצי קלאצ' בבית כי היה פנימייה (או חצי פנימייה) והיה סניף ואחר כך הדרכה, וההתמקדות הייתה בעיקר חברות וכו', ואז אח"כ שירות לאומי מחוץ לבית, וככה יוצא שלא תמיד חווים את הבית.
אז אח"כ יש הרבה שהולכות גם למדרשה, או גרות בדירות של המכללה / אוניברסיטה, וכו'.
יש הבדל בין לשלב מדרשה ולימודים ואז גרים עם בנות שבאותו ראש, לבין להיות עם דירת שותפות שרואים פרסום עליה ברשתות החברתיות, ולא תמיד הבנות באותו סגנון, אז אפשר לומר שזה רק טכני וכו' אבל זה לא. זה מאוד משפיע.
ובכללי, לדעתי זה קצב חיים שונה לגור לחלוטין עם שותפות בדירה, לכל אחת יש את החיים שלה, וגם הפוך, זה סוחף לפעמים ולא באמת עוצרים לחשוב מה אני רוצה לבנות / להשיג בשנה / תקופה הזאת, לא תמיד יש פרטיות, והכל נורא ביחד.
ברור שיש גם יתרונות, וברור שיש כאלה שבשבילם זה מעולה.
לגור עם שותפות באותו גיל, זה יכול להיות מאוד טוב, זה בונה, זה חברויות לחיים, לומדים להתחשב אחד בשני, לפתור קונפליקטים, וזה באמת משמעותי, במיוחד גם למי שלא הייתה בשירות לאומי בדירה וכו'.
כתבתי את המסלול של בנות: אולפנה - שירות לאומי - לימודים / מדרשה,
אצל בנים זה קצת שונה, אבל מקווה שהבנת תעיקרון.
ובקיצור, לדעתי אם הבית זה אופציה, זה הכי טוב, אין כמו לחזק את הקשר עם ההורים, עם האחים, לתרום לבית, ללמוד מהיום יום, לחיות במקום שגרים בו, להתפתח ולצמוח, גם מהסביבה ומהאנשים.
אם הבית זה לא אופציה, אז כדאי דירת שותפים עם חבר'ה שבאותו ראש, זאת רק תחנת מעבר לפני שמתחתנים, ולא כדאי להתפזר, לענ"ד.
בהצלחה רבה.