אשמח לעצה
מה הדרך הנכונה להתאמן ביום יום כדי לשמור על משקל תקין ולהפחית כמה קילו? (ללא מכשירים)
לדוגמא, מי שמסוגל לעשות מקסימום 50 שכיבות סמיכה בבת אחת, מה עדיף שיעשה :
1. כל יום לעשות 50 שכיבות סמיכה עד לקריסה, ואחרי כמה דקות לעשות עוד 50-51 עד לקריסה (ואז אין כח לשעתיים הקרובות).
2. לעשות 35 שכיבות, כפול 6 פעמים, עם כמה דקות מנוחה בין כל סט.
אני עושה את 1, אבל רק השרירים מתנפחים ולא יורד המשקל.
תודה רבה!
ואם יש למישהו עצות נוספות בנושא, אשמח לשמוע.
אמנם אני אישית לא בתחום
אבל אחי מדריך כושר שבונה לאנשים תוכניות כושר להורדת משקל,
ואני יודע שאצל כולם התוכנית מכילה סטים ולא האפשרות הראשונה שאתה עושה.
א. לפי מה שידוע לי הפעולה שהכי מסייעת לשמירה על משקל מאוזן היא דוקא ריצה, ששורפת הרבה יותר קלוריות. פיתוח שרירי הידיים והחזה זה נספח נחמד ומועיל, אבל ההשפעה שלהם פחותה.
ב. בנייה איטית של השרירים נכונה יותר, נכון שהיא פחות מפתחת את יכולת הסיבולת, אבל מבחינת פיתוח השריר היא יעילה יותר, וכמובן שפחות עלולה ליצור בעיות, להוציא בערך 3\4 מהכח בכל סט באופן ממוצע.
[ג. מעריך שאתה מבין שהפחתת משקל תלויה גם בתזונה נכונה- (שלא בהכרח אומרת לאכול פחות)]
אופציה א נקראת "הגעה לכשל" והיא מיועדת יותר לפיתוח כוח. מתאימה יותר לפאוורליפטינג.
אופציה ב' זה להגדלת נפח השריר, מתאימה יתר לבאדיבילדינג.
אבל לא נראה לי שזה מה שחשוב בשביל - ההבדלים ביניהם ממש דקים ולא חושב שרלוונטים למתאמנים שאינם מקצועיים.
בשביל ירידה במשקל יש צורך בגרעון קלורי, וגרעון כזה מושפע בעיקר מהרגלי האכילה.
אימון אירובי גם צורך אנרגיה - "שורף קלוריות" - מה שגם מוביל לגרעון וממילא להפחתה במשקל.
לעומת זאת פיתוח שירירם עובד במסלול אחר - מכיוון ששריר צורך יותר אנרגיה משומן, גוף אדם עם שרירים מפותחים שורף יותר קלוריות גם במנוחה. וזאת מלבד השינוי בנראות שהוא עושה.
לפי מה שאח שלי הסביר לי פעם זה תלוי במאזן הקלורי
זאת אומרת-
אם אתה רוצה להגיע לחיטוב שזה כולל ירידה במשקל אתה צריך להיות במאזן קלורי שלילי זאת אומרת שהקלוריות שאתה מכניס לגוף הן פחות מאשר הקלוריות שאתה מוציא בכושר,
ואם אתה רוצה להגיע לעלייה במסת שריר (פיתוח הגוף וכו) אז צריך להיות במאזן קלורי חיובי זאת אומרת לאכול יותר קלוריות ממה שאתה מוציא..
מה אני יודעת מעבר לזה?
לא הרבה
אבל-
לגבי ספורט אני כן משתדלת לעשות סטים קצרים יותר אבל יותר מכל סט לדעתי האפקט טוב יותר לזמן הארוך ומחזק יותר את השריר ,
לגבי קלוריות, לא יוצא לי לספור ממש אבל אני כן יודעת איזה אוכל יותר טוב ומתאים לתקופה של חיטוב (ובכללי) שזה הרבה חלבונים שהרמה הקלורית אצלם נמוכה יחסית לזה שהם טובים ונותנים אנרגיה לגוף
ירקות בשר שמנים מהטבע (אבוקדו טחינה)
(טונהההה)
להפחית פחמימות שזה די גורם לעייפות וחוסר אנרגיה לפי הנסיון שלי על עצמי
והכי חשוב זה תהליך טוב ובריא לא להתייאש גם אם יש נפילות בדרך
לדעת מראש שיהיו...
אבל אם ממשיכים יש תוצאות
בהצלחה!
הסתבכתי..
או שהאתר שהכרתי נעלם לי, או שהוא השתנה כליל ונהיה מסובך ממש להתמצאות..
אני יכול להשתגע משינויים כאלה.
האתר הישן היה כ"כ נוח, למה לעשות שינויים הפכניים?😔
הציעו לכם טיול למקום שאתם אוהבים וממש ממש בא לכם טיול בכללי
רק מה, זה יהיה עם אנשים שמתלוננים ומדברים ביניהם בקוצר רוח וכו'
תוכלו קצת להיות בלעדיהם, אבל רוב הטיול תהיו חייבים לשהות בחברתם..
הולכים או מוותרים?
האמת אני שואל כי בדיוק הייתי בטיול כזה וחזרתי עם כאלה רגשות מעורבים -
מצד אחד המקום והיציאה לטבע, מצד שני אנשים לא נוחים ולא זורמים
שאני עדיין לא סגור אם נהניתי או התאכזבתי
שזה פריקה חלקית ובד"כ הכתף חוזרת למקומה לבד, ובזה הכאבים חולפים אחרי קצת זמן.
אבל לרוב אדם שסובל מתת פריקה - זה יקרה לו שוב ושוב, בניגוד לפריקה רגילה שזה משהו חד פעמי.
אבא שלו היה חבר שלי, יהודי יקר וצדיק. וכן, גם אני אמרתי לו דברים ״באותו סגנון״
אבל עדיין זה נחמד שזה מישהו שאתה מכיר
הנער החרדי שמצטיין באומנויות לחימה: "אבא שלי היה רוצה שאהיה אברך"
פשוט לנסות להתגבר?
ומאלף כלבים זה יותר בכיוון, אבל האם הוא באמת מוכשר לזה ?
תשמעי. גם אני הייתי איתך באותה סירה. אמנם לא ברמה כמו שאת מתארת אותה אבל זה בהחלט פגע לי באיכות חיים, זה מלבד הקטע של הבושה והצורך לשמוע תדיר את ההערות המעצבנות של ״אבל הוא לא עושה כלום״ ואת המבטים…
עד שמתישהו החלטתי שנמאס לי. פשוט נמאס לי ואני הולך לטפל בזה ויהי מה. אני עד היום זוכר את
היום שאחרי הטיפול הראשון כאחד הימים המאושרים בחיי. ובדיעבד כל הטיפול עצמו כאחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיים שלי. ואני ממש יכול לחלק את החיים שלי ללפני ולאחרי.
אז אמנם אני לא מנשק היום כלבים לארוחת בוקר, אבל בתור מי ״שהיה שם״ יצא לי בהזדמנויות רבות
להיות בשיעורים / טיפולים כאלה עם ילדים שמפחדים (וגם מבוגרים) והרגשתי ממש שליחות בלעזור להם להתגבר (אפילו קצת) על הפחד הזה.
אקיצר. זה בהחלט אפשרי (תלוי בכוח הרצון שלך. אצלי הוא היה מאוד חזק, ועשיתי תוך זמן יחסית קצר דברים שלא חשבתי לעולם שאעשה) וזה כדאי. מאוד כדאי. מאוד מאוד כדאי.
של אנשים שכנראה כלבים נמצאים אצלם מעל בני אדם.
את לא יכולה לשנות אותם, את כן יכולה לטפל ולשנות את עצמך. וכדאי שתעשי את זה בהקדם.
לצערנו, הרבה מאוד פעמים אנשים אומרים דברים כאלה בציניות, או בהגזמה גדולה.
והרבה אנשים לא יודעים להגיד ציניות בצורה שאנשים אחרים יבינו שזאת ציניות או גוזמה.
וגם לפעמים אנשים פשוט עצבניים והמשפטים שתארת הם סוג של תחליפים לניבולי פה וקללות נפוצות......
(אני יודעת שזה אפילו יותר גרוע. אבל הם כנראה לא. נתקלתי בטיפוסים כאלה)
לא ממש הבנתי מה לא רגיש כאן.
הבנאדם אומר שהוא נפגע ורוצה להבין למה
אם היו אומרים כאן מאפיינים וכאלה אז יש בזה צדק,
אבל לא יודעת...
כאילו לשמור דבר כזה בבטן זה לא משו משו
שתפו איזו משו קטן שקרה לכם
יכול להיות משו מצחיק או מטופש או כל דבר
אני אתחיל
שהייתי קטן בגילאי היסודי
אז היה לי שיער מתולתל ארוך כזה
והיה לי חבר כמו אח שגם היה לו שיער כזה
ולכל מקום שהיינו הולכים היו חושבים שאנחנו 2 אחיות
אני זוכר שאם מישו היה מזהה שאני בן הייתי מזה מופתע
עלות השחר והלאה
בשעות הערב-לילה לרוב... או כשאני בלחץ ואז זה לא קשור לשעה
או מתמודדים
טיפול נשמע לי טריוואלי
כמו כן, הכיוון הוא שהמציאות הלא פשוטה הזאת תקבל משמעות מצמיחה וחיובית בנוסף לתחושות הכואבות הקיימות.
כמו כן, לצאת מהבית זה ממש טריוואלי.
אני לא אוהבת אורז.
אז לא הייתי רוצה רוצה לאכול את זה. בלי קשר לכישורי הבישול שלך שהם בטח מצוינים.
זה יאפרק לא?
אני אוהב את זה
תודה שהזכרת לי..
