פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1561)

בדרך ארוכה ממה שהיינו מקווים

מזה שאנן סהדי שלעם הזה יש כוחות לדרך ארוכה

אפשר לחזק את האמונה בו ובסגולותיו הפנימיות

אנחנו רוצים מאד אחישנה, ולא מפחדים גם מבעיתה, כי אנחנו יודעים שבסוף נגיע לגאולה

את' ה' אלוקיך תירא

את לרבות תלמידי חכמים

ומקדשי תיראו

שאנחנו חייבים גם את הפחד בחיים

עכשיו נותר לברר היכן

יראת העונש היא פחד ממשי, כמו לפחד משוטר

וגם יראת הרוממות היא סוג של פחד

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם."

"סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי"

פירוש המלבי"ם

דבר אל בני ישראל, זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו, לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר, אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי. (ספרי ואתחנן לא)

ואל תתייאש מן הפורענות כיצד, מלמד שיהא לבו של אדם מתפחד בכל יום ויאמר אוי לי שמא יבא עליו פורענות היום ושמא למחר, ונמצא מפחד בכל יום, שנאמר (איוב ג') פחד פחדתי. (אבות דרבי נתן ט ה)

התכונה של הפחד. הרב כותב במאמר "הפחד" (עקבי הצאן) שהפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים, אין דבר גרוע ממנו.

ויש "פחד ה' והדר גאונו". תחושה עמוקה של חרדת קודש. 

ו"אשרי אדם מפחד תמיד" מוסבר במסכת גיטין. נזהר שלא תקרה תקלה ממנו. וכן בדברי תורה, שלא יישכחו ממנו.

והמהר"ל (נתיב התורה דומני) מסביר שאכן צריך דווקא את ה"מוחשיות" הזו לאחיזה בדברי התורה. זה לא "פחד" שמישהו יכניס לו אגרוף...

וכן במסילת ישרים על יראת החטא, "זעזוע" מהדר גאון ה'.

ועל יראת הרוממות כתוב שהיא קרובה ל"חיבוב האהבה". זה ממש הול ביחד.

[וגם את יראת העונש צריך, במוקמה הנכון. וכל אחד כמידתו. ועכ"פ, כשמרים שבתחתי חבית היין. והיא נותנת עוצמה למה שלמעלה ממנה. כך מבואר ב"שמונה קבצים"]

וזו לא "סיסמה גלותית".  יסודה בספר אורות ששם כתוב "ארוכים הם חיינו וארוכים הם על כן דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו וובשביל כך גדולות הן צרותינו וגדולים גם תנחומותינו".

איש לא אמר שמזמינים מראש דווקא דרך ארוכה.. זה לא שאלה של "רוצים או לא רוצים"... אבל כשרואים שכך מתנהל תהליך גאולת ישראל, לא מפחדים מזה. לא נבהלים ומבינים שזה לא במקרה.  לא מחרפים "עקבות משיחך".

הרב חרל"פ זצ"ל כתב מאמר שבו אמר שצריך להתפלל שהגאולה תהיה "אחישנה" אע"פ שכבר החלה "בעיתה". והרב קוק מסביר לו באיגרת עמוק וארוכה - שלא כאן מקומה - כי זה שהגאולה באה בדרך הטבע זו לא חולשה אלא "גבורת גבורות". ומעלה את כל הטבע בתהליך הזה.  לא סותר להתפלל לה' שיהיה בחסד, ברחמים, בלי עיכובים ככל האפשר.

עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה איננה אמירה גלותית, אלא אמירה עם עוצמה, עם ביטחון. נכון, מצד אחד אנו רוצים דרך קצרה - רוצים משיח ובית מקדש כאן ועכשיו. אבל מצד שני אנו גם יודעים שיתכן וזה ייקח זמן, יכול להיות שזה יהיה יותר ארוך ממה שציפינו, וכאן נכנס העיקרון של "לא לפחד". אם תהיה דרך ארוכה - נתמודד איתה, נתגבר ונתעלה על ידה, מה שבטוח - לא ניחלש מזה. אלא נבין שכך הקב"ה מנהגל ומנהיג את עולמו וכך הוא רצונו ונתבטל בפני זה ונקבל עלינו באהבה ומתוך ציפייה להחשת הגאולה במהרה, אבל בדרך שתהיה טובה לעמ"י...

אבל תכף זה יקרה באמת בעז"ה.

לילה טוב!

תובנה- כמה ארוכה היא הדרך.

אבל- אנשים טובים באמצע הדרך

ב"ה.

עומדת להעמיס את מכונת כביסה מס 3 לערב זה

(מחר צפויות עוד 2-3. ותודה למייבש כביסה שיביאנו מהלום ואילך) 

בס"ד

עם ספר ביד שרוצה שאסיים לקרוא אותו

חזרה לשגרה טובה לכולנו!

כבודן הכביסות מונחות במקומן והמכונה האחרונה תוזמנה להתחיל בעוד 6 שעות.

כמה ברכה יש בשחרור! אנחנו באמת גוף-נפש(-נשמה)...

תודה, פרח! ריגשת.

למה אתה עובד עלי סתם

מחר דיאטה

בתקוה לבשורות טובות מנפל

בס"ד

שבת נחמדה שכל המשפחה הייתה, אבל ריקה מחברים...

היתה שבת טובה ושקטה, אצל סבא וסבתא שלי, לבד.

ואולי סוף סוף הגאווה שמפריעה לי ללמוד מאחרים (ולעוד דברים) נשברה.

בס"ד

אני בעז"ה מגיע ואני יודע על עוד לפחות אחד שבעז"ה יגיע.

כנראה מקורו בימי האנוסים

או היוונים

או סתם מקום טוב לשמור עד ערב פסח - שאז שורפים בשריפת חמץ

וכתב הרב חמדת ימים: "... אין לנהוג בהם מנהג ביזיון וחסידים הראשונים מנהגן להצניעם ולבער עמהם החמץ בערב פסח או להטילם לתנור באפיית מצות של מצוה, מה טובו ומה יופיו כי אחר שכבר עלו ונתעלו בעניין מצווה, ראוי שלא ירדו לעניין חול. וכן הסכך טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שנעשה בו" [ח"ד ד"צ ע"ד].  

נוספת- שהיא ביעור החמץ וכמו שכתבו קודם.
כך כתב גם בא"ח.

תשמיש ביזיון אסור, אך לזרוק לפח זה לא תשמיש ביזיון.

[ע"ע "לחם בשקית"- או שאריות ירקות של שמיטה- שבשקית וכנ"ל]

והיה אחד גם בשנה שאחריו.
ואחד בשנה שאחריו......

יום כיפור האחרון? אני לא מזדהה עם ההרגשה, הוא היה כמעט אתמול.

יש דברים הרבה יותר רחוקים שנראים לי כמעט כמו אתמול.        כנראה זה כי בכל הזמן הזה לא עשיתי שום דבר יותר מדי חשוב.

וכמעט החזרתי את נשמתי לבוראה לקראת סופו.

דווקא אני גאה בעצמי השבוע, הצלחתי לעמוד באחת ההחלטות שלי בצהרי אותו יום.

רק טענתי שהצלחתי לעמוד בהחלטה למשך שבוע, לא מעבר.

אני אוהבת את זה, שרק בעם ישראל, לוקחים את ספר החוקים, ורוקדים איתו, בכל הכח.

כי התורה שלנו, היא תורת חיים. ולא רק ספר חוקים.

ואני בעד שגם לנשים יתנו ספר תורה לרקוד איתו. מה, לנו אין חלק בתורה? מה, היא שיכת רק לגברים?

ואני חושבת שלהתחבר לתורה מתוך ריקוד זה דבר גדול מאוד. שבכל עצמותיך אתה אוהב את התורה, זה עושה משהו בנפש. וזה החמצה שבהרבה (רוב) המקומות נשים לא רוקדות. אם מטעמי צניעות או מטעמי הרגל.

בשלושה מקומות שהייתי בהם- הקפות ראשונות ושניות, היו יותר בנות שרקדו מבנים.

מי שרוצה לרקוד בעצמה ולהרגיש שזה החג שלה צריכה למצוא את המקומות המתאימים.

או לחילופין לעודד את זה שבנות ירקדו במקום שהיא חוגגת...

בס"ד

לקראת "אחרי החגים". ניגון שכדאי שילוה אותנו לקראת החורף הקרוב. "אנו בנים של ה'". אהוביו, קרוביו, רעיתו, חלקו , כרמו, סגולתו.

כִּי אָנוּ עַמֶּךָ         וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ בָנֶיךָ             וְאַתָּה אָבִינוּ

אָנוּ עֲבָדֶיךָ          וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ

אָנוּ קְהָלֶךָ           וְאַתָּה חֶלְקֵנוּ

אָנוּ נַחֲלָתֶךָ         וְאַתָּה גוֹרָלֵנוּ

אָנוּ צֹאנֶךָ            וְאַתָּה רוֹעֵנוּ

אָנוּ כַרְמֶךָ           וְאַתָּה נוֹטְרֵנוּ

אָנוּ פְעֻלָּתֶךָ         וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ

אָנוּ רַעְיָתֶךָ         וְאַתָּה דוֹדֵנוּ

אָנוּ סְגֻלָּתֶךָ         וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ

אָנוּ עַמֶּךָ             וְאַתָּה מַלְכֵּנוּ

אָנוּ מַאֲמִירֶיךָ      וְאַתָּה מַאֲמִירֵנוּ

מתוך הסליחות של אשכנזים ביום כיפור

http://bit.ly/1wOO1Uy

בית כנסת בן בערך 130, שיש בו כ-400 מקומות ישיבה, אבל רק (בחג) כ-20 מתפללים.

היה קצר ולעניין, ובעיקר חשוב לראות את השמחה של המתפללים הקבועים מעוד אדם שמגיע.

(וכמובן כיבדו גם אותי בהקפה, עם הספר הכי כבד שיש להם...)

וב"ה כל שנה מפוצץ יותר משנה קודמת (בעזרת נשים)

אחח עכשיו חזרה לשגרה!

אני כל שנה בישיבת רמת גן בהקפות שניות ,אבל דווקא השנה 

הלכתי למקום אחר,היה נחמד אבל לא נהנתי כמו בישיבה ,בישיבת ר"ג

אני ממש מרגישה כמוך פשוט שמחה אמיתית ואורות!!!

אני רצה לקרוא

המנהלת!!! המנהלת!!! מישהו פה גונב!!!!

|רושמים אותך בספר השחור|

ידעתי שאני אמצא שם שיר או כמה

כתבת שם ממש יפה.

כן, אתה יכול להמשיך את הסיפור בהמשכים.

תוהה אם שווה לי לאיים עליך בהלשנה למנהלת כדי לקבל גם אחוזים מהשוקולד 

אני לא מקבלת אחוזים מהשוקולד, רק שוקולד שיש בו מספיק אחוזים.... 

|מתחנף|

בס"ד

זה היה קשה הבוקר להתפלל שחרית בלי לדפדף חצי סידור באמצע

כי בא לי

מחר עבודה

תובנה:

לפעמים כדי לסתום את הפה יותר קל לסתום את האזניים

קרדיט לאור רייכרט

לכבוד "אחרי החגים"

תובנה - לפעמים זאת החברה שמלמדת אנשים רעיונות נוצצים אבל לא נכונים.

עירנית לחלוטין!

כמה אנרגיות ועוצמה. 

זריקת מרץ מטורפת 

תובנה:

אם הבית שבפנים ריק וקר

שום בית בחוץ או אנשים מחייכים לא יגרשו את הבדידות