פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1593)

כי אם לא הם ישרפו חיים

חבל עליהם!

אין הרבה דרכים לגרום לחילוני לחשוב על להיות דתי. אני לא אחפור על איך החברה החילונית תופסת את הדתיים, כי חבל,

אבל הדרך היחידה באמת לגעת באנשים- זה להיות מישהו שמסתכלים עליו ואומרים "אני רוצה להיות כמוהו", אין דרך אחרת.

הרב זצ"ל כותב שתלמיד חכם משפיע בחייו היום-יומיים הרבה יותר מאלפי שיחות שייתן. דרך ההתנהגות שלו, ההתבוננות שלו,

הצורה שבו הוא מתנהל בעולם, גורמת לאנשים לעצור ולשאול.

ואם ניגשים לדבר ולשוחח - להיות כנים ואמיתיים, דברי אמת ניכרים, אנשים מריחים שקרים, במיוחד בנושא הזה.

זו דעתי.

וצריך לזכור שיהודי שחוזר בתשובה זה נס, זו נגיעה אלוקית, יכול להיות שאנחנו נהיה השליחים שלה, אבל בלי שהקב"ה יפקח

את עיניו וליבו לכך- גם האמירות הברורות ביותר וההוכחות הניצחות ביותר לא יעזרו.

.

אז יש אנשים שעצם זה שתחפש הזדמנויות לבוא איתם במגע לצורך קרוב יגרום להם ליותר אנטי ובתכלס- יותר נזק ממה שקיים.

יש מספר דרכים. וכל דרך מתאימה לאדם אחר.

אבל חושב בעיקר שצריך לבוא בגישה של הכלה. גישה של להקשיב למי שמולך, להבין את העולם שלו ודרך כך גם לנסות לגעת בו ולקרב...

אחר כך תביני שאין דרך אחת, מה שמקרב אדם אחד ירחיק אדם אחר, אז צריך לנהוג בדינאמיות

הקירוב צריך לנבוע מאהבה אמיתית

לאהוב אותם כמו שהם

מעצם היותם יהודים 

בנוסף,כמה שיותר להיות דוגמא אישית

(כמובן שלא בצורה מאולצת...אם הם יכירו מקרוב

מישהי דתייה נחמדה שחיה את היהדות מתוך שמחה ואור פנימי

ומתנהגת בטוב לב ודרך ארץ-אני מאמינה שזה יקרין עליהם)

מה עוד?

לא לפחד משאלות

לא לפחד מכך שלא תמיד יודעים את התשובות

אממ...מה עוד?

לנסות להעביר פעילויות עם תכנים גבוהים מתוך עולם התורה

לא להתאים את התורה אליהם אלא לבחור מתוכה נושאים שידברו אליהם (נושאים רלוונטיים שקרובים לעולמם)

ועוד משו חשוב:כל שיעור שאת באה להעביר,כדאי מאוד שתדעי את הנושא כמה רמות מעל

גם בשביל עצמך,גם בשביל העומק של השיעור וגם למקרה שישאלו אותך שאלות (וכמו שכבר כתבתי:לא צריך לפחד משאלות)

בלי שום אמירה או רמיזה שיש הלשכות כלשהן לגבי העולם שלהם

בואו, תכירו עולם אחר, תהינו מהאקזוטיקה  

ברגע שיש מסר סמוי של- אולי גם תהיו כאילו, תקחו מזה משו לעצמכם- זה מרתיע, זה מעורר מלחמות, 

זה לא מאפשר מים שקטים לחדור עמוק ... 

את התוכן הערכי, האמוני, של היהדות. וגם של הדברים ה"מעשיים" שלה. תוכן של חגים, של מצוות מסויימות וכד'.

בשביל זה כמובן צריך ללמוד ולדעת ולהפנים בעצמכן..

עם זה - לא קשור ישירות לשאלה, אבל לסיטואציה - כדאי להיות ערניות לגבי מה ש"מסביבכן" מבחינה צניעותית.

זה לא פשוט שבנות בגיל כזה מלמדות בנים בגיל זה. אפילו בכיתות ה"גדולות" של היסודי, כבר יש - לצערנו ב"תרבות" של היום - מבטים והערות לא ראויות לבנות ש"ל.

אתן צריכות להיות ערניות. ואם נראה שיש לכך "מחיר"שאינו ראוי (הן צוות הן תלמידים), לשקול את ההמשך - או ללמד רק בנות.

הצלחה רבה.

ולא לחשוב שאם מתנהגים שם באיזה אופן, אז "זה בסדר"... לא..

ולפעמים, אין ברירה - ומי שלא רוצהלהיות "תצוגה" - אינה יכולה להמשיך (אם כי אכן יכול להיות ש"ליבם גס בזה", אבל לא תמיד זה כך. ויותר מלא-תמיד כנראה).  אז צריך ערנות. הכל לשם שמיים. גם מה שעושים - וגם אם לפעמים צריך שלא.

היתי מוסיפה כך - צאת מתוך נקודת הנחה שמדובר על המורשת של עם ישראל. משהו שאסור היות בורים בו 'זו המורשת של העם שלכם, עושר מדורי דורות. מה תפסידו אם תלמדו מה כתוב שם?'

ודווקא, הייתי אומרת להציג הכל בלי להתביייש.

לדוגמה: אם יש לכם פינה קבועה של פרשת השבוע ומתקרב חג, אל תוותרו על פרשה העוסקת בקורבנות, לחג שיש לו סיפור. 

עוד נקודה חשובה: יש כאן סתירה חזקה, מתוך המציאות: ללמוד על התורה מתוך בית הספר ולא מתוך הבית (בצורה הזו). צרכים להיות מודעים לכך שזה לא טבעי ויכול לגרום למתחים חזקים. (באופן בסיסי ילדים יכולים להרגיש 'אם הדבר הזה כ"כ אמיתי, למה בבית לא מדברים איתי על זה?' ואז הכל יוד מחשיבותו הגדולה).

וזה מחזיר אותנו לנקודה הראשונה- זו המורשת שלכםשעוברת בעם שאתם צאצאיו כבר 3000 שנה ויותר. אם לא תדעו, תפסידו.

ואפשר להתייחס לאקטואליה (כשהיא עדכנית). לדוגמה: בעצרת למען החטופים, בשלב מסויים- אנשים שרו מעצמם, את 'אחינו כל בית ישראל'. אברי גלעד, שהנחה את העצרת אמר 'בפעם הבאה שזה קורה תחלקו שירונים'. בחור נחמד שעמד מאחורי צחק 'אין לי מושג מה שרו עכשיו'.... אחרי מקרה כזה, באמת שאפשר לקחת את המקור ולקרוא מה כתוב שם.

כשאתם אותם מפגישים אותם עם המקורות שלנו, אתם נותנים להם כח. ואחדות.

בבקשה תגיעו למצב של לפתוח את המקורות. לא רק הסברים עד כמה התורה היא הומנית, לקרוא בפנים ולדבר על זה.

(בעניין זה, כשמכינים את השיעור, חשוב לשבת, ולשאול את השאלות הקשות בנושא לפני הלימוד, ולחפש תשובות מראש במפרשים או מאנשים מוכרים. )

מקווה שלא הלאתי. יום טוב. ובהצלחה.

להציג להם חזון שמורכב מקבלת עול מלכות שמים בראש, אח"כ קבלת עול מצוות, ואח"כ תיקון עולם במלכות ש-די.

להסביר למה באמת צריך כל אחד מהדברים האלו, ומה המשמעות שלהם.

מעבר לזה-ללמוד איתם תורה, וגם סתם ליצור איתם קשר.

בס"ד

כשחדורים באהבת ישראל, ומסתכלים על כל אחד ואחת בעין טובה,

ואוהבים, אז מתחילים לתת.

נתינה אמתית, לא רק הרצאות וכד'.

אלא כל דבר שבו ניתן לעזור.

כשאוהבים יהודי באמת אז עוזרים לו ברוחניות ובגשמיות, לפי הקשר הנוצר,

לכל אחד יש את הגישה הנכונה אליו. אבל הסוד האמתי בעיני הוא לא הכשרון הרטורי,

אלא האכפתיות.

האהבה.
ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

כשדברים אלו יוצאים מלב אוהב,

אז הפעולה שהם פועלים בלב השני לאחר שנכנסו לשם, היא פעולה טובה. 

יותר מדי בדברי תורה לא מבוססים. מניסון לפעמים זה יכול ליצור אנטי, במיוחד כשזה בפורום גדול.

קודם כל תראי מול מי את עומדת אבל הייתי ממליצה ממש לחזק לעצמך את האמונה ולענות לעצמך על שאלות לפני שאת באה במגע עם חבר'ה כאלה, וגם בכלל, גם בשבילך..! 

כשהאמונה שלך תיהיה חזקה ותחיי את זה, תצליחי להשפיע הכי טוב, גם בלי לומר כלום

פשוט לחיות את זה מהמקום הכי אמיתי, לדעתי.

אבל לענות על שאלות זה תמיד טוב, גם לעצמך וגם למי שאת עומדת מולו, במיוחד כשאת דמות שמייצגת משהו שהם לא כ"כ מכירים, חשוב לבוא מבוסס ולהפעיל שיקול דעת לפני שמדברים כי דווקא בגלל שהם לא מכירים את זה כ"כ והמקורות מידע שלהם לא כ"כ אמינים וחיוביים [אמצעי תקשורת למיניהם] אז הרבה פעמים שואלים שאלות וגם בוחנים גבולות איתך, כסוג של דמות מחנכת ומייצגת..

בכל מקרה בהצלחה, תיהני מכל רגע, זה בהחלט מאתגר וחווייתי

אלא ההיפך, מה קיבלתי מפה.

אבל עכשיו את מזכירה לי, שיצא כמה פעמים שעשיתי משהו,

בעיקר מתוך כוונה להיטיב עם מישהי, אבל גם מתוך כוונה להיטיב איתי.

אחרי כמה זמן אותה בת פנתה אלי ואמרה לי שזה ממש עזר לה מה שעשיתי

ואת מותק בעצמך

בהתחלה לא היה לי ברור, אבל היום במבט לאחור ועם כל יום שעובר והדברים החדשים שהוא מביא עימו, ברור לי שזו שליחות.

ברור לי שיש סיבות שהגעתי בשבילן לכאן.

אנחנו תמיד בשליחות וכל אחד מאיתנו זוכה לשליחים המדויקים לו בכל שנייה (גם אם זה אומר לא להיות שם באותו הרגע).

מארג של שליחים נמצא כאן, בו כל אחד משמש בשני התפקידים גם יחד : 

מחד כשליח ומאידך כמושא השליחות.

סיפורים? את זה תשמעי ממי שהייתי שליחה בשבילם...לא תמיד אני יודעת ששימשתי כשליחה בכלל.

זכות שיש אותך!
 

(את מביכה אותי)

אני מאמינה שכן. כמו שאמרתי כל רגע יש לנו שליחות, ועלינו להשכיל מהי עכשיו. 
לא תמיד ברור לנו "מה אני עושה פה עכשיו?",לא תמיד אנחנו יכולים להצביע ולהגיד "לזה עזרתי בזה ולזו בזה".
זה יכול לקרות גם תוך כדי שיחה שהדיבור התגלגל לנושא מסוים, וזה בדיוק מה שהשני היה צריך לשמוע...ואת לא ידעת בכלל.
אבל תדעי שאת שליחה, ויש תכלית. 

ואם אני הגעתי לכאן בזמן המסוים הזה ולא לפני כן ולא אחרי כן - זה כי יש לי תפקיד לעשות כאן.

אני חושבת שלפעמים אנחנו הופכים את זה למשהו רחוק וזה בעצם יכול להיות דבר יום-יומי אם נבחר בדרך הזו.
השינוי האמיתי מתחיל בתוכנו (אמירה נדושה אבל מאוד נכונה) - אין הדבר תלוי אלא בי. גם הכוונה בכל מעשה תלויה בנו.

אם תבחר לקרוא ל"תרומה בלי קשר" "שליחות" היא תהיה כזאת והיא גם תשפיע על הגישה ביחס לנתינה הזאת. 
ובעיני שליחות זה לא רק בדברים הגדולים, זה גם בדברים הקטנים שסובבים אותנו ביום יום (אולי בעיקר בהם). 
זה ביחס לאחר בכבוד, זה בקבלת השונה, זה בלהיות שם בשביל מי שצריך, אפילו להתעניין בשלומו של אדם קרוב ולהקשיב לו ורק לו, בלי מסיחים. וזה אפילו לא הקצה של כל מה שסביבנו ואנו יכולים לבחור לראות כשליחות.

ואם לשליח פיצה שרק מעביר את הסחורה ממקום למקום ניתן השם שליח, כנראה שגם אנחנו יכולים.

למשל ההודעה הזו שלך^ היא שליחות...  

גם בקצרה מסר ד"ש.

דבר ראשון, בנוגע לכפרה על מה שאולי עשית עד עכשיו:

עצם העובדה שאת מתחרטת ורוצה לשנות - כבר משנה! אפילו לפני שעשית משהו בפועל, המחשבה כבר נזקפת לזכותך ויוצרת שינוי לטובה.

דבר שני, על "חומרת" הדברים שעשית:

קודם כל, אנחנו כבני אדם לא יודעים מה המשקל של כל מעשה טוב או רע שעשינו. מה שאומר שאפילו אם 'יטיחו' בך את כל הדברים הרעים שעשית, יכול להיות שמשקלם יהיה זעיר לעומת כל הדברים הטובים שעשית בחייך.

בנוסף, דווקא בגלל נסיבות חייך הגיוני שלמעשים הטובים שלך יינתן משקל משמעותי הרבה יותר. מה שב-כ-ל-ל מטה את המאזן החיובי לטובתך.

(סתם לדוגמה: אם אלכוהוליסט מסרב לכוס יין שמוצעת לו, יש לסירוב הזה משקל רב יותר מאשר אם אדם 'רגיל' היה מסרב לאותה כוס יין.)

את לא מטונפת.

את טהורה.

ואת מצליחה להתמודד עם חיים שרובנו בכלל לא מצליחים להבין. 

וגם לא מבינים אותם. אז לענות לך באמת אנחנו לא יכולים ובטח שלא בהתכתבות בפורום

את משתדלת, עושה מה שיכולה למרות הכל, זה ראוי להערצה

אין לדיין אלא מה שרואות עיניו

זכות גדולה נתן בידינו הקב"ה והיא התשובה.

דעי בת יקרה שאבינו שבשמיים אוהב אותך מאוד, באמת שכך, ומחכה לראות אותך מאושרת ושמחה.

אין סיבה בכלל לחשוב על זה, מה שהיה היה. תעשי תשובה וזהו

להתחרט באמת - והעיקר להיזהר להבא. כולל ב"גדרים" מתאימים.

ויש "נסיבות מקלות" בדברים שנגרמו מחמת מצב מיוחד שהיתה בו פחות שליטה, קל וחומר כשלא היה מצב בשליטה.

העיקר להתעודד להבא.

תשובה אמיתית - לא מזכירים מעוונותיו הראשונים, וזה נכון גם ל"בריאים".

|תועלתנית| 

אא"כ יש לך אח שעונה על הקריטריונים..

להעיד שאת אמיתית ולא מתחזה

(וזו ההודעה ה-3000 שלי )

צריך להראות תעודת חוגר..

טעות שלי

הו, הנה חזרה השגרה! (לא יודעת אם לצחוק או לבכות...)

לשגרה של אזעקות...

צחוק של שמחה זה לא

ואני הסכמתי עם מה שכתבת בסך הכל...

אחי הגדול שם לב פעם אחת שיותר מ ידי שקט אז הוא קם וגילה את אחיינית שלי ב"פוזת פו הדוב" (רגליים מתנפנפות מעל השיש וצנצנת דבש ביד אחת כשהיד השניה בפנים)

וכן- כששקט מידי צריך להתחיל לחשוד מה קורה

בחנויות..

נטו ממש, אם את יכולה לחשב את זה...

אחרי זה יהיה יותר הגיוני לענות...

(ומסתמא שאם לוקח לך 10 שעות לסרוג כיפה כזאת - נראה לי שאני מגזים, אבל זה הקטע - זה לא שפתאום תחליטי שאת לוקחת 20 ש"ח על כל שעה ואז זה יצא 200 - כי אף אחד לא ישלם לך על זה 200, ואז כדאי לך לשקול אם את רוצה להמשיך בסריגה כזאת שלא משתלמת כלכלית, אלא אם יש לך המון זמן פנוי שבכל מקרה לא תעבדי בו בעבודה מכניסה אחרת/תנצלי אותו לדברים מועילים יותר.)

והיא שאלה את דעת הבנים, לא את דעת הסורגות (אומנם אמרה שגם בנות יכולות לענות, אבל הכותרת לדעתי מעידה יותר מכל על הכוונה הראשית של השאלה...).

כי זה נשמע ונראה כמו רדיוס 12

תשאל אותה על הדרך אם העיטורים הכחולים שבכיפה הלבנה זה גם סריגת עמודות ואיך היא עושה אותם? [מנסה לעשות את הצורה הזאת ולא יוצא לי !! ]

תודה וסליחה על הניצלו"ש הפעוט.

זה על בטוח שווה את ההון שהעוילם מבקש בעבור העבודה!

הודעה- 

3 עמודים באותה ע' משורה קודמת, אפשר עם או בלי ע' שרשרת בין כל שתי קבוצות 3 ע'. 

דוגמא דומה- 

3 עמודים בע' משורה קודמת-- כאשר משאירים על המסרגה את העין האחרונה, מעבירים לולאה אחרונה בכל 4 לולאות שהצטברו על המסרגה, 2 ע"ש. 

ועושה אותה קונוס ?

סריגה דקה באזור שמונים מאה, סריגה דקה באזור חמישים שבעים..

איך הייתי מתה לדעת שנתתי אי פעם לפחות מחמאה אחת כזאת למישו

מזדהה ואוהבת את הגישה

תודה שהעלת- ריגש אותי!!

לפחות לא בצומת בילו

עולים צפונה

ישנתי יותר מדי הלילה, ... אבל כנראה הייתי צריך את זה סוף סוף.

משתדל לשמוח כמו שבהחלט צריך ולא להיות מדוכא כמו שקורה.

רק אני הזדהתי עם חלקים מזה? 

(או שזו רק אני? )

(כי אם זה קרוב אלינו אוכל אפילו להזמין אותך לארוחת ערב או משהו, ונוכל להתווכח לא בפורום אלא במציאות... )

יפה, יפה...

מה אתה עובד בקטיף  וכאלה? של מה?

כל הכבוד, תיהנה מכל רגע [מבואסת על זה שלא יצא לי לעשות בסוף מועדפת בחקלאות!!]

חברה שלי עובדת בקטיף, 10 שעות ביום בחוץ ופיסי

חוזרת מותשת