פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1657)

כמו "להיות פרפר". מומלץ.

נגעתי בזה פעם... זה הרבה יותר מורכב מסיפור, וגם מסוכן... 

צריך קורסים בשביל לעסוק בזה, וניסיונות חובבניים עלולים להזיק, התת-מודע נוהג להתנגד לניסיונות
כאלו אצל חלק מהאנשים, תלוי גם מאוד בתחושת הביטחון והפתיחות של האדם עם המטפל\מעביר...

 

וזה עלול להיות אולי מסוכן ע"י מישהו שמתמחה מספיק בשביל להכניס אותך לעניין, אבל לא מתמחה מספיק בשביל לעשות את זה נכון.

אבל דמיון מודרך כדי להרגע ע"י חבר, או כזה קליל ונחמד בלי לשקוע באמת... למה לא?

הכרתי פעם דמיון אחד, משהו שהולכים בשביל - איך נראה השביל, איך נראה הנוף, ורואים כד בצד הדרך - איך נראה הכד?, ואז פוגשים משהו מפחיד - מה?, איך בוחרים להתמודד עם הדבר המפחיד?, ואז רואים מבנה - איזה? ומה עושים - מציצים? עוקפים? נכנסים?, בסוף כשעוברים אותו מגיעים לנהר - איך הוא נראה?

זה היה לפני הרבה שנים, מקווה שלא החסרתי כלום... מספרים את זה לאט ונטתנים זמן לדמיון. בסוף בעקרון מסתבר שהשבילזה איך אנחנו רואים את חיינו. הכד זה הבטחון עצמי. הנהר היצירתיות. ולא זוכרת את השאר

סתם.

כל הכבוד!

ואפשר לבטל רק לערוץ במקום לכול האתרים

אבל מה לעשות. מישהו צריך לשלם את המשכורת שלי ושל הצוות שעובד איתי, והמישהו הזה הוא בסופו של דבר המפרסמים כאן באתר.

 

אני מוכן לבדוק מול החבר'ה אם יש דרכים להקל על סוגים מסויימים של פרסומות (הקופצות למשל, שנואות נפשי), אבל בסופו של דבר זה הכרחי.

כמעט בכיתי

 

יש לי adblock ושיחה אישית..

ב"ה
יש לי adblock על Firefox הבעסה שבהפעלה הראשונית לוקח לתוסף קצת זמן להיטען.
בנוסף - באנדרואיד אני משתמש ב dolfin שמותקן עליו adblock.

זאת דרך טובה לגרום לזה לא לעבוד יותר

לסמן שיאפשר רק פרסומות בשביל ערוץ 7.

 

[יש הוראות בהודעה שעולה מהערוץ, איך לסמן שיותרו פרסומות רק בשביל הערוץ..]

לנסות לקרוא בפורומים (במיוחד טקסטים ארוכים) כשכל הזמן פרסומות משתנות בצדדים..

 

א"א להחזיר את המצב לקדמותו?

הן קופצות בכל מקום הסרוחות האלו

כאילו הדרך הכי נוחה להבריח משתמשים

נדמה לי שמהערוץ זה לא יבריח איש

בפייסבוק או בג'ימייל

הם לא יוכלו לעשות זאת בכל מקום אחר ברשת

לכן ניתן לייסר אותם רבות ועדיין ישתלם להם להישאר

עכשיו גמלי הוא נתקע

עליהם נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"



אם כבר אז כבר...

זה על בולם פיו בשעת מריבה

נראה לי

( אם לא לבכות במציאות לפחות עם הסמיילי(

מהר לנצל את זה לתפילות..ה' מקשיב במיוחד לכל תפילה שלך בזמן הזה..

פריקה שכזו..

לא נורא, נגמר ב"ה.

"איזה הוא גיבור הכובש את יצרו"!

גבורה אקטיבית, אנשים יכולים לראות את המעשה ולשבחו. לעומת, האיפוק שהוא מעשה גבורה שנעשה בתוכנו, ומתגלה בצורה אמתית רק ל-ה' 'בוחן כליות ולב'.

אשרייך!

"מזל שרק כמעט"

חבל רק שבמסךהראשי לא מאוזכר שהמכשיר כרגע במצב שינה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t645168

העדפתי הפעלה ידנית לגמרי

אבל לא  בלילה

עכשיו הבנתי איך עושים את זה!
קורה לי לפעמים שהבעל בנסיעות ואני הולכת לישון ולא רוצה שיעירו אותי סתם..
|רץ לחפש בהגדרות איך מסדרים את זה|

כשאתה עושה בינך לבין עצמך עבודה רצינית על הנושא.. מחפש חומרים פותח ספרים וכו זה נותן עניין בנושא.. בהצלחה

שברגע שתלמד עצמאית תמצא בעצמך מקום שאתה מתחבר לשיעור ומעניין אותך. אולי כדי לשמוע חומרים נוספים לעבודה שלך וכו.. מה גם שברגע שיהיה לך רקע לחומר כבר יהיה יותר קל להקשיב.. בהצלחה!

שים את המיקוד שלך בדברים החשובים. בחפירות אתה יכול לרחף קצת - לי לפחות זה נחמד..

מה טוב ומה לא

טון הדיבור,האינטונציה וכו

דברים חשובים באמת-

המרצה אומר בקול רם,באינטונציה מודגשת עם חזרות

(לפחות אצלי זה ככה)

לאט לאט לומדים להכיר את סגנון הדיבור של המרצה

 

 

 

ואם זה מרצה של קורס משעמם שמדבר בקול מונוטוני-

זה באמת באסה

פיתוח כישרונות/זריזות ידיים (במשחקים שונים), השלמת שינה/עבודות וכדו'……

חח תסרוג, או שתצייר לבבות וצורות, או שתלך ממש רחוק ותנסה לצייר את המרצה.

סתם בספריה כמעט ואין זמן להיות כי היא כבר סגורה כשאנחנו מתחילים ללמוד

בשביל זה באים לפניי הזמן

מסכם לעצמי את הטעויות הפדגוגיות של המרצה ובונה שיעור שמעביר את החומר בצורה טובה.

#אחראי_הדרכה
#הרגליםישנים

פעם חבר שלי ניסה ללמד אותי, לא ממש הצליח..

לק"י

נראה לי היו לי כמה וכמה שיעורים כאלה..
רק לי נראה לי שישנתי בהם.

ומתי שמפסיקות החפירות מקשיבים לכמה דק' עד שהחפירות מתחילות שוב

 

זה שיעור כזה יבש ואני לא היחיד שחושב ככה.. 

ן, מה שרשום במחברת....

 

ולגבי העצה של shirshי אם מוצאים מומחים בתחום שחושבים כמוך, בכלל נחמד.

 

סתם מסקרן: איזה שיעור זה היה? מה אמרו שם?

שכשזה לעצמו זה סבבה, רק הדרך שבה זה מועבר משעממת..

של פסיכולוגיה התפתחותית מתוקשב! בזה הרגע!

 

לי מפריע שכבר למדתי את כל זה, ועכשיו לומדת ונאלצת לשמוע שוב עושים ממני צחוק בתואר הזה....[בעיקר ע"י חזרה על דברים שכבר למדתי/נבחנתי עליהם במבחן גדול/ממשלתי וכו'].

 

וגם זה שזה שיעור מתוקשב שיש מאוורר בדיוק מול המרצה והרוח נושבת על השיער של המרצה והדלת בחדר שלו פתוחה באופן מציק שגורמת לי להסתכל אם מישהו ייכנס, וכל הזמן צצות לו הודעות בסקייפ.

ב"ה לא קרה לי

 

ההמלצה שלי-ללמוד לאהוב את המקצוע

כן,אפילו אם זה מקצוע קצת משעמם

אם הוא קיים-סימן שיש לפחות

איזה כמה משוגעים בעולם שבכל זאת מצאו בו עניין

 

קשה ללמוד בכפייה מוחלטת ובלי אהבה למקצוע

אם מצליחים לאהוב את המקצוע-כל השאר כבר יקרה מעצמו

 

 

 

 

(ואם זה עדיין לא הולך-להקשיב לפחות לעיקרי הדברים

ובשאר הזמן לצייר\לסרוג)

 

 

מתי אתה נמצא כאן אם לא בשעות כאלה?

ישנים, אוכלים, רואים פיטר פן בלי שמע במחשב (אני עשיתי את זה בתואר ) , מדמיינים, חולמים, בוהים בהקיץ, עושים רשימות של כל הדברים שאתה צריך לעשות מעתה ועד עולם, מדמיינים מה לאכול בערב, ובערב שלמחרת, ובערב שלמחרת שלמחרת

מתכננים טיול, משחקים ארץ עיר עם החבר שליד, מתכתבים עם החבר שליד על נושאים ברומו של עולם

מפהקים ואומרים בטעות כמה השעור משעמם (קרה לי בטעות והמרצה אמר שהשעור משעמם גם אותו )

יוצאים לחצי שעה לשירותים כשבעצם הולכים לחדר מחשבים ונכנסים לפורום, קוראים ספר מעניין, מחליפים מתכונים.. אהה ואז אתה רואה שהשיעור לא מספיק לך להכל ומתבאס שנגמר

היה לי מרצה שלימד ובאותו זמן ראה עידן הקרח בלי קול, עד שחיוך שמתאפק לא לצחוק הסגיר אותו.

ובינתיים עושה דברים יעילים יותר.

מה לגבי המבחן? אצטרך למצוא חברה שותפה לצרה, ללמוד איתה את החומר מאפס ולהתפלל לקב"ה.

לק"י

ועד כמה שזכור לי היה דוקא מעניין..
לפחות חלק.
לא זכור כשיעור חופר ומרדים.

אם לא מתרגלים עם הזמן

 

במקומות חשוכים קל לזכור

בס"ד

כשיהיה לי רכב משלי אז בעז"ה אעשה את זה, אבל כרגע אין לי אחד כזה.

 

"חבל, בלי אורות, איך תראה אותי?"

או על היד חח ראיתי אנשים שעשו את זה..

או אם אתה יודע מראש שאתה אמור לצאת בשעה  מסויימת תעשה תזכורת בטלפון להדליק אורו

או שתחכה שמישהו יעיר לך כמה פעמים ואז תבין

או שתעשה ראשי תיבות כמו בצבא שיהיה קל לזכור:

לפניי שנוסעים: מאמ"א.

מפתח,אמברקס [להוריד] ,מראות,אורות.

[סתם המצאתי את זה עכשיו חח אולי תנסה לאלתר לעצמך ראשי תיבות אחרים לזכור

על הר"ת

להדליק אורות תמיד. לא משנה לילה או יום.

 

וככה זה חלק מהשגרה של הנהיגה. ולא ביום לא ובלילה כן.

 

(ואגב, מומלץ תמיד להדליק אורות. זה אף פעם לא מזיק, ולעיתים מיטיב את הנראות שלך אף ביום).

אבל צריך לקחת בחשבון שהדלקת אורות גורמת לצריכת דלק

אומנם ממש קטנה

אבל קיימת

 

הדלקת האורות גורמת לאלטרנטור לעבוד קצת יותר מהר-> המנוע עובד בטורים מעט יותר גבוהים 

אבל זה באמת ממש מעט

 

כך שאם אתה שוכח להדליק אורות

באמת כדאי לנסוע איתם תמיד

 

 

 

אבל את המצבר טוען האלטרנטור (מין דינמו כמו שהיה פעם באופניים שהיה מדליק את הפנס הקדמי)

ולאלטרנטור הזה יש חיישן שבודק אם חסר חשמל במצבר

אם כן, הוא מטעין אותו.

 

בגלל שהאורות דולקים (והאורות הן צרכן חשמל ) הוא תמיד פועל.

לא ממש חזק, אבל פועל

ושהוא פועל הוא צורך כוח מהמנוע המרכזי באוטו

קרי צריכת הדלק גוברת

אומנם לא בהרבה, אבל קיימת

יש יותר סיכוי לשכוח לכבות

ומצבר גמור זה ממש מעצבן

במיוחד באוטומט 

את המנוע.. ואז הוא מזכיר לכבות אורות
ולמי שאין,זה בעיה... אח"כ לחפש מישהו עם כבחים שיסכים לעזור..



|אני נדהמת מכך שחזרתי להגיב בפתאומיות ודווקא בזמן תקופת סוף סמסטר שמאופיינת בעבודות ומבחנים...אוי טאטע!!|

רק שהוא התקלקל

אחרי פעם אחת שהוא שכח אורות דולקים

הוא הלך לחשמלאי רכב

וביקש שיסדר את זה

 

עכשיו יש שם כזה צפצוף חזק

שאם שוכחים אורות דולקים ופותחים את הדלק

כל השכונה צועקת לך מהחלון שתכבה את האורות

אחרי שכמה פעמים שכחנו לכבות את האור או הרדיו באוטו לפני שבת והיה לנו שישו ושמחו בלילה..

זו הסיבה להגיב באוטומטיות. זה *במקום* העבודות

מעצבן שמזכיר לך לכבות אותם

יותר מבחינים בך

אני תמיד מסתכל בלוח שעונים בתחילת כל נסיעה

בלילה אני פשוט לא רואה כלום שם ואז אני נזכר להדליק אורות

ואז מדליקים את האור...

שהתיבת הילוכים מופיעה על לוח שעונים וגם שם זה חשוך ומחייב הדלקת אורות.

חושך? מרגישים צורך להדליק

ועם הזמן התחלתי לזכור.

אבל רעיון של אחותי היה להדביק על ההגה פתק עם שכתוב עליו להדליק אורות.

לא עשיתי את זה אבל נשמע לי יעיל.

חברה שלי התחתנה ואנחנו היינו זוג צעיר וגרנו ליד בית הוריה.

בבוקר אני ועוד חברות קישטנו להם שני רכבים-

אחד שבו הכלה והוריה יסעו לחתונה והשני בו החתן והכלה יסעו מהחתונה לביתם.

ביקשו ממני להביא את הרכב השני המקושט לאולם, אז אני והאיש נסענו עם בגדי החתונה עם רכב מקושט,

הטרמפיסטים בטרמפיאדה היו בשוק שחתן וכלה עוצרים להם...

כל הדרך צופרים לנו ואנחנו מריצים דאחקות שאפילו כשבאמת היינו חתן וכלה לא צפרו לנו ככה,

עד שמישהו באמצע כביש מהיר עורף ומאט ומסמן לנו להדליק אורות

יש מי שלומד כדי להתנגח זה בודאי לא לשמה

יש שלומד בשביל כבוד נראה לי שזה גם לא לשמה

יש שלומד כדי לדעת זה כבר נראה לשמה

יש שלומד בגלל אהבת ה ובגלל שציווה זה ממש לשמה

נראלי 2 דרגות לא?

כדי לדעת את התורה ולהתדבק בה ולהופיע אותה במציאות, מתוך ידיעה שהיא רצון ה', תורת ה' שנתן לעמו ישראל שבו בחר (תראי פרק ב'-ג' באורות התורה).

 

ולהתכווין לקיימה.

 

וכשאדם מהרהר בתשובה לפני לימודו, ומתכוין להתדבק ברצון ה', דבר ה', שבתורה, התורה גם תקדשו ותעדנו. מלבד מה שידע מה שכתוב בה, שזה חשוב בפני עצמו. לדעת את רצון ה'.

 

וכשדברי תורה נכנסים בראשו וליבו של אדם - אז בעצם "יושב בו" הרצון של ה'. בתוכו. 

 

ומה התורה פועלת - תראי בפרק קנין תורה, בסוף מסכת אבות. מדרגות בקישור לתורה - ולפי זה מדרגות בהשפעתה.

 

 

שלא לשמה - יש כמה מדרגות:

 

ע"מ לקנטר, לשלילה, נוח לו שלא נברא.

 

לשם מטרות צדדיות, כבוד וכו' - "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (ור"ח מוולוז'ין כותב שצריך שיתכוין מראש לרצות להגיע גם ל"לשמה").

 

לזכות בעולם הבא, שכר - זה בסדר.

 

לקיים רצון ה', להידבק בתורתו, בו, להתקדש ולעלות, להוסיף אור וטוב בעם ישראל ובעולם - מעולה..

ב"ה

 

לימוד תורה לשמה הוא סוגיה מורכבת בפני עצמה וכל אחד מגדולי ישראל צייר קצת אחרת את העניין,
אבל הדבר הראשון שיש להקדים הוא שזה לא שחור ולבן- זה על הספקטרום, יש את ההכי לשמה ויש את ההכי שלא לשמה,
באמצע יש הרבה ביניים ולכן יש שני מאמרים סותרים בחז"ל- "לעולם ילמד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"
ו"כל הלומד שלא לשמה ראוי לו שתתהפך שלייתו על פניו"(זה הירושלמי, בבלי זה "ראוי לו שלא נברא").
אנסה להסביר את שיטת הרב חרל"פ במי מרום בהבדל בין "עסק" התורה ל"ידיעת" התורה.
ידיעה היא עניין טכני, האם אני יודע או לא, פרמטר של כמות הזיכרון שלי בעניין מסויים, העניין פה הוא אני וכמות הידע שלי,
עסק הוא פעולה מתמשכת, לכן גם מי שהוא "בעל-בית" מברך "לעסוק בדברי תורה", עיסוק הוא מה מעסיק אותי, איפה אני נמצא,  אם אני נמצא בתוך עצמי ופוגש את התורה משם, אני לומד לשם עצמי, התענוג, הידיעה וכו'. אם אני נמצא בתורה, הרי אני עסוק בה מצד היותה נשגבת ומצד חידושה את העולם, אז אני לא עוסק לשם עצמי אלא לשם תורה- הופעתה ופעולתה על העולם כולו ובתוכו גם עליי, בתור הצינור אני אולי חשוף יותר ומושפע יותר, אבל לא לשם זה אני לומד.
לכן הרב חרל"פ כותב "לשמה- היינו ההרגשה המוחשית הזו שבעסק התורה מחולל הוא(הלומד\ת) את ההויה ומחדשה".
בעז"ה הקב"ה יעזור לכל הלומדים ללמוד ולהרגיש ממש, אבל גם אם מרגישים חלקית, אפילו אם לא מרגישים כמעט בכלל, כל עוד יש בפנים נקודה הכי זעירה של ההרגשה הזו, יש בזה את המשמעות של לימוד לשמה.

 

לשמה= למטרתה 

שמה של התורה הוא לא פלפול וחידוד המוח

אלא בראש ובראשנה כדי לדעת את החוקים והמצוות של הקב"ה כדי לדעת איך לנהוג.

כך שמעתי מרב חשוב

 

בסופו של דיון ואחרי למידת הנושא (לא לעומק.. עוד דורש עיון) ,

כנראה שיש בזה מכל התשובות שאמרתם...

שנזכה שהלימוד יביא לידי מעשה...

 

כך שניכם תצאו מרוצים ונשכרים.

 

ותמיד אפשר לבקש ממנו המלצה בכתב או איזו מילה טובה שיזרוק לבוס, במקום כסף.

תלוי גם כמה
בכל מקרה שיזרוק מילה לבוס וכו..

יש כאלו שזה לא משכנע אותם צדקה..

 

הם מתעקשים

סתם,האמת אני לא יודע.

זה באמת פדחני, בעיקר כשמדובר כולה בלהעביר את המוצרים כמו טמבל ולעדכן מידי פעם "לאיזה סכום הגענו" או איזה מבצעים יש להם...

לא יודעת מה עושים עם זה, וברור שלא לוקחים...

אבל פתאום כשאתה רואה שאנשים מוכנים לשלם על חיוך ויחס סבלני/נעים אתה מבין כמה אנשים זקוקים לזה יותר מקמח וחלב.
וכמה עבודה שמלכתחילה היית חושב שאין בה משהו מהותי הופכת למספקת מאוד.
וזאת העבודה האמיתית שם...

נראה לי שבנים יותר נוטים לקחת חח. (לפי מה שראיתי שם עם האורזנים היהודים... לקחו טיפים חופשי..)

לא אמרתי שכולם

אמרתי שהם לעומת הן, היו יותר נוטים לקחת...
(אגב, זה לא פסול מבחינתי...- לקחת)

משום מה אני לא נתקלתי במקרים כאלה..

אבל במחשבה שניה, זה ממש לא פסול לקחת.
מישהו מרגיש שהוא רוצה להעניק לך משהו, לפעמים זה אפילו נעלה לקחת... (סוג של נתינה)..

ולדעתי, למי שרצו לתת שם (מבין האורזנים), באמת הגיע להם.
ואחד מהם (אחרי שקיבל את הטיפ) ראה אישה שהיו חסרים לה כמה שקלים,- והוא לא היסס לרגע.
הכסף הועבר לאותה אישה...
חמוד. (אגב, הוא היה חרדי חבדניק)

למטרה טובה

הם לקחו כי יש בהם ממידת הענווה.
וזה אע"פ שכשעזרו יפה הם לא חלמו שיתנו להם.

ואח"כ זכו לקיים בזה מצוות נוספות...

מבחינת נתינה?
אולי הענווה היא לא לקחת כי הוא מקבל על זה שכר כבר?

נראה לי שזאת מעלה לקחת.

אני אסביר לך גם למה,- מישהו בא מציע לך "מתנה" כי הוא חושב שמגיע לך, וזה ממש מביך לקחת (אותי לפחות) חוץ מזה שיש מצב שאתה בכלל לא זקוק לזה...

ולקחת זה כמעט סוג של להשפיל את עצמך (מבחינתי), אבל הם לקחו. הם לא כמוני.
ויפה להם שהם לקחו...

בעיקרון נראה לי שהרב דסלר מדבר על זה, שחלק מהנתינה זה גם לדעת לקבל... (או שזה התוספת של המחנכת שלימדה אותנו את הרב דסלר צריכה ריענון בהקדם)

שלפעמים זה באמת מביך/מבייש לקחת.

אבל נראה לי שזה שאלה כי מקבלים שכר על העבודה זה לא שהוא מתנדב....


(

עשו הרבה מעבר לעבודה...

לעבוד זה טכני... הם עשו את זה עם הרבה רצון טוב, חיוך... מילה טובה...

חמודים... (ולא רק ביחס לערבים האלה)

זה כמו שנהג יכול להיות נהג עצבני, ויכול להיות נהג נחמד שמנעים לך את הנסיעה (לא ידוע לי שזה כלול בתקנון שלו )

זה תלוי איך לןקחים את העבודה.

יש אנשים שבאים בבאסה לעבודה ואז זה נראה ככה .ויש הפוך

מה הבעיה?

בסוף הביא פיצה וקולה..

 

 

אגב לקוחות אחרים לא שאלו, פשוט הוציאו שטר והכריחו לקחת

כמה שידוע לי אם לא אסרו עליך במפורש לקחת אז מותר ולא צריך לשאול את הבוס או משהו.
ואם הלקוח רוצה לתת לך טיפ אז תחייך בבישנות ותמלמל תודה תוך כדי שאתה מסמיק

נועם, כמה שידוע לי האורזנים (ככה קוראים להם?) נחשבים כמו מלצרים לעניין הטיפים והמשכורת.

 

 

בכללי יש תוכנה שצריך להוריד...

http://www.nogezel.org/freestuff/%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5-pdf-%D7%9Cword-%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5-pdf

כלומר, מהציבור הדת״לי.

נכנסתי לאחד האתרים שאמורים להמיר את הקובץ, וזה מה שקיבלתי..

לא יודע כמה אפשר להזין לו בפעם אחת.

 

http://www.pixiesoft.com/flip/

 

אני מקווה שזה עוזר.

טבלאות ותמונות במסמך?

http://www.newocr.com/

אנשים שיכולים להציל יהודים יום יום והולכים לקרבי בשביל הווסח.

אבל במקרה הזה יש לו פוטנציאל אדיר לסיירות וכו...

אני מכיר ג'ובניקים שהזמן שלהם מוערך ביהודים לשעה.

הזמן שלהם מוערך בבזבוז זמן לשעה.

 

א"א להתעלם מזה

לא תמיד כל מה שאתה יודע הוא מה שבאמת קורה. יש יחידות מאוד מאתגרות(פיזית ושכלית) שבבית 

קוראים להן ג'וב, אבל בתכל'ס אני לא יודע איזו סיירת יכולה לעמוד במה שהם עושים.
|סמיילי חשאי| (יש כזה בכלל?)

לי כולם צפו עתיד מזהיר בתחומים מסטיימים והתאכזבו כשלא חייתי לציפיות האלו.
אבל זה לא אומר שאני אספר להם מה המצב הרפואי שלי כדי שיבינו.
שיחיו באכזבה, בעיה שלהם. יש לי מספיק על הראש..

זה פשוט נורא הזכיר לי..
לי קוראים הרבה "משתמטת" ואומרים לי שהשירות שלי לא נחשב ואני ממש לא מנצלת את הכוחות שלי ושציפו ממני להיות מדריכת טיולים מינימום.

אז מה? כל מי שמגיע ביקורת ואכזבה צריך לקבל עידכון על אחוזי הנכות שלי?
על הסיבה למה עזבתי את השירות הקודם למרות שאהבתי אותו?

תחשוב גם על זה. אל תמהר לשפוט ואל תמהר להגיד לו ולשכמותו את דעתך.
לי אישית זה גורם צער כשאומרים לי "מה, את רק בפעוטון? זה לא נחשב!"

אני מכיר אותו וישמלו פרופיל גבוה 97.
וגם לא אמרתי שהוא לא יועיל שם.רק אני אישית חושב שיש מצב שהוא יועיל יותר בקרבי/סיירת

אם יש שם תקן, ברור שזה נצרך.

 

בעיקר כשאת ממשיכה להתנדב גם בדברים אחרים..

יש הרבה ג'ובים שמצילים יותר אנשים מקרביים

ג'ובניקים לשלטון!

שכל אחד יעשה מה שנראה בעיניו ויתמקד בענייניו.
אם אתה דואג לעמ"י, ה' כבר ידאג שיהיו מספיק קרביים

אני יסביר.
כתבתי את זה כי אני מכיר את כישוריו ויכולותיו.
אני חלילה לרגל לא נכנס לאף אחד לחיים ולא לשום דבר.
אני בטוח שהוא יועיל שם ומה שכתבתי שהוא יועיל יותר בקרב ככה נראב לענד.

או אולי עומד להתחתן ואתה לא יודע על זה..?

 

זו סיבה טובה להיות ג'ובניק..

הןא צעיר יחסית
אבל יש מצב שיפתיע

וכן היתי ממליץ למר -

 

 

http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1054

אני בפסחים

התחלתי הים פרק שני

להפקיר את הטבעת מלפני הקידושין או משהו?

לצערי אני לא ממש זוכר את הנושא, אבל חז"ל השתמשו בהפקעת קידושין למקרים מסויימים, ולא להיתר אישה שבעלה אבד, גם אם היא נשארת עגונה.

 

לא לחינם גדולי חכמי ישראל בכל הדורות שהתאמצו להתיר עגונות לא השתמשו בהיתר זה. 

אולי מופים, או מישהו אחר פה, ידע גם להסביר למה.

 

ברגע שסוגיא כלשהי יורדת מאיגרא רמא לפשקווילים שנשלטים לרוב בידי קבוצות שוליים קיצוניות-

דרוש משנה זהירות ויותר מקצת הססנות לפני הכרעה.

כתבה על רב שפסק כך וחזר בו. לא זוכר מי ואיפה.

אבל לפי מה שקראתי והבנתי הוא חזר בו מהצטרפות לפס"ד

רק משום שהוא פורסם ברבים בניגוד לתנאי שהתנה עם הדיינים שם.

 

משמע שעקרונית-הלכתית הוא כן סומך את ידיו על הפסק.

תחזור בך מהניסוח של ביזוי ת"ח.

 

כך אתה מעז לומר על בי"ד שישב וחקר את המקרה, וודאי חזקה עליו שלא הניח אבן על אבן כדי לפסוק הלכה לאמיתה של תורה, ואתה בא ואומר ש"על פניו הדברים פשוטים" שטעה? מי אתה?

 

וכל זאת על סמך פשקווילים ברחוב.. אם אינך יודע - ברר בחרדת קודש.

 

ושוב - חזור בך.

ב"ה

 

הפסק של בית הדין בצפת השתמש בכוחו של ביה"ד לגרש את האישה ע"פ הכלל מזכין לאדם שלא בפניו.
ישנם כמה עקרונות בסייסיים עליהם עומד הפסק, הבסיס הוא כזה-

1) זכות היא לבעל שיגרשו את אישתו כשהוא צמח, כי הוא אינו יכול למלא את חובותיו כלפיה ולכן הסרת החובות היא זכות.

2) ניתן לקיים דין "זכין" לאדם שמצבו המנטלי אפילו גרוע משל "שוטה" מכיוון שדין "זכין" אינו מדין שליחות ואין עליו את ההגבלות של שליחות ל"שוטה"

3) יש צד לומר שאישתו מקודשת מספק מפני שאם הייתה יודעת שתגיע לכך הרי לא הייתה מתקדשת מלכתחילה.
הפסק הוא פסק קשה וארוך(הבנתי ש78 עמודים אורך הפסק), והוא נועד לענות על מקרה פרטני וכתוב בו מפורשות
שלא ניתן ללמוד ממנו למקרים אחרים.
הקושיות הן על כל אחד מהשלבים, העיקריות-

1) לא פשוט שזו נחשבת לזכות, אע"פ שזה הסרת חובות, לא ניתן להפוך את זה להנאה. כמו שאי אפשר לקדש אישה כ"י מחילת מלווה.
2) גם זה לא פשוט, גם אם זו זכות,לא פשוט ש"זכין" שייך בגירושין, בפשט זה בעניין מכירה וקנייה ומצריך רווח ממוני ברור. לא ברור אם אכן "זכין" אינו מצד שליחות ולא מוגבל במקרה של אדם "שוטה" או גרוע יותר, צמח.

3) אולי הקושיה הקשה ביותר, למרות שהסעיף הזה הוא לא עיקרי ובסיסי והפרתו לא מבטלת את הפסק לגמרי, היא הכיצד תוכל לומר דבר שכזה. זה הרי פשוט שבמכר לא ניתן לטעון טענה כזו, וזה הופך את כל הקידושים שקיימים לתורת ספק. ספק אם הייתה יודעת שתזדקן ותהיה כזה קמצן, או ספק אם הייתה מתקדשת אם הייתה יודעת שלא תמצא עבודה וכו'

זה עיקר הדין והקושיות. צריך לזכור שאלו דיינים ת"ח גדולים שלא בקלות אפשר לבוא ולסתור את דבריהם מה גם שהם ביססו את הפסק במקורות רבים. אין ספק שמצד הקושיות יש גדולים אחרים שיתנגדו לפסק, אך בסופו של דבר ההכרעה בידי הרבנים הראשיים(שאחד מהם כבר התנגד), ובהמשך מהלך הפסיקה נראה האם ישתמשו בפסק זה או לא.

 

בתור מי שמכיר טיפה את העיר הזאת

תל אביב מתחלקת לשתיים: הבועה הצפון מרכז תל אביבית(מרמת אביב ג',בבלי ,כיכר המדינה,ולמרכז קינג גורג דיזינגוף ועוד)
ודרום תל אביב-שלדעתי אין שם קשר בין התקקוה כפר שלם יד אליהו ושפירא שהם בדרום לשאר השכונות במרכז ובצפון.

ההבדל התרבותי הוא עצום.באופן אישי אני אוהב את הדרום: חמימות אנשים טובים האוירה הבתי כנסת
החסרון בדרום- אין גרעין תורני חזק וגדול/ישיבה שם.

ואת מחשבותיי השליליות על הבועה התל אביבית אני אשאיר לעצמי

והדרום גדול, יש מקומות שיותר מרגישים את הקטע התורני ויש מקומות שפחות. תלוי!

סיבת עריכה: שימוש בשפה יפה יותר

 

רחובות מלוכלכים.. פשוט לטייל במקום מלוכלך (מרוב הכלבים והשאריות שלהם)

יש בת"א פינות ממש יפות והיסטוריה לא פחות מרשימה.

נכון שגרת שם והלכלוך, הזיהום והצפיפות עושים את זה 

אבל בין כל אלו יש אנשים טובים ( וגם לא מעט יחודיים לת"א) , מקומות ממש שווים וב"ה כיום יש לא מעט תורה.

לי לקח המון זמן בשביל לחבב אותה.

 

וסתם לגבי הנתק בין המרכז ת"א לדרומה-

נסעתי פעם עם חברה מאזור מרכז ת"א באוטובוס שעבר בתחנה המרכזית וזו היתה הפעם הראשונה שהיא ראתה את האריתראים....

‏(השאלה שלי מקודם הייתה בציניות. סתם כי אני מתנחל והמרכז בשבילי זה חו"ל‎‏)

באיזה מחסן של בית כנסת בנווה צדק בשכירות של 500 שקל לחודש עם מקלחת שהיתה או קרה או רותחת.
תל אביב היא עיר שעובדים בה, לא עיר שגרים בה וקשה לי להבין איך מגדלים בה ילדים.

כדי להתקלח- אתה זוכר את זה.

לק"י

איזה כיף זה שלא כואבת הבטן