פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1677)

אנשים שמאד מתייסרים מייחלים למוות. אז נכון שזה אסור לפי ההלכה אבל יש פה סוג של "יצר הרע" גדול מאד

למות?
אז יאלה בואו נעשה המתת חסד לכולם וזהו
לכל הסובלים מכל מיני מכאובים

זה מתחילמזה שנוותר על
הנער הזה המופרע כי אין לו סיכוי ונגמר בזה שנותר על החיים של זה כי בעין הקטנה שלנו אין לו סיכוי
בואו נחליף את אלוקים וזהו כנראה יכולת האבחנה שלו השתבשה


אה?

ואני לא מדברת על הלכה בכלל

מצד שני, אנשים שמתייסרים כ"כ מחולאים גם מסכנים, לפעמים לא ידוע מה עדיף כבר [אם נצא רגע מהעניין ההלכתי]

 

 

לא במקרה, כנראה, זה בא ממי שמציע.

 

מתחיל מתפיסת ערך החיים וההסתכלות על התוכן שלהם, מי נתנם ומי הוא "ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא" - ומה עושים "כל זמן שהנשמה בקרבי"..

 

בעז"ה זה לא יעבור.

מעלים לחוק דברים שכל כך נוגדים את ההלכה

(ואני מזדעזעת בכל חוק כזה מחדש, זה לא רק במקרה הזה)

במציאויות שהחיים הם מעמסה בלתי אפשרית.

אז זה אסור, וזה לא טוב ולא נכון. אבל תרגעו זה בא ממקום טוב.

שלא נדע..

זה אמנם לא לפי ההלכה, 

אבל מבחינה אנושית זה מאוד הגיוני ומובן. 

באמת באמת להאמין שחולני סופני עשוי להתעורר זה גדלות אמונה מופלאה. 

אמן!

יום של שמחה והצלחה לכולם! ‎‎

בס"ד

כמה טוב ללכת לישון מוקדם (מהרגיל)
יום טוב!

איזו עייפות.
אתמול **ו*ה מהממת של החברה הכי יפה שלי בעולם...
ואז מצילים בחורה ממוות >< ואז הולכים לישון.
והיום קמים ב6..
והנה אני כבר על הרכבת.. עוד רבע שעה יורדת ממנה.
אני עיייפפפפההההההה

סופסוף

[הגעתי לפני 3 שעות. סתם רק עכשיו יצא לי לשתות..]

ב"הצלחה לי ולכולם..

איזה כיף זה להשלים שעות שינה...

של בתי גידול בטבע לאורך תקופה, החל מסוגי צמחים ואדמה ועד סוגי חיות (בדרך כלל ציפורים) ומרכיבים מזה דו"ח בסוף השנה עם גרפים וטבלאות.

היה שם משהו על חידקים, דה נטורי משהו, ושלישים ורבעים, או משהו כזה.... אני מנסה להבין מה היא רוצה לי מהחיים....

אצלנו חקרנו בתי גידול מסויימים בטבע (שלנו היה ליד הכנסת במרכז הצפרות. יש שמה חורשה קטנה עם מסתור מובנה). לא נגענו בחיידקים..

דה-ניטריפיקציה שיחרור של חנקן אורגני לאטמוספירה- הפיכה שלו לאי אורגני

 

על מה היא עושה את הביוטופ? 

 

והביוטפ שונה ככה שלא נוכל לעזור בלי לדעת בדיוק...

לא באה להלחיץ או לדכא אתכן, אבל לא סבלתי אותה.

 

ובלי קשר-ביולוגיה זה מעניין!

 

:-O

 

 

 

אל תעשי לי את זה! מתחננת!!

עשיתי על היעלים בעין גדי

אחרי שיעור 1 בתחילת החמישית- הבנתי מה הקטע והפסקתי להיות בשיעורים...

בשיעור אחד לא לומדים פסיק מכל העולם המדהים הזה...

 

פשוט לראות את החסד שקורה איתנו בכל יום בזה שבורא עולם מחדש בטובו מעשה בראשית.

הציונים שלי בשישית היו באזור ה10-20 וב"ה לא למדתי ביולוגיה כמגמה... לא הייתי שורדת...

למרות שבשיעור מעבשה בחמישית ממש נהניתי- כמובן בלי למלא דוחות, אלא לחקור ת'דברים מכיוונים יצירתיים (יאאא זה צבעוני!!!! הפטל הזה פג תוקף לפני 20 שנה, כדאי לנסות לטעום אותו? וכו' וכו'...)

הפטל הזה פג תוקף...

 

מעבדה זה באמת כיף, ולחקור דברים זה כיף...

 

מה אומר?כנראה זה תלוי אופי...

יש אנשים שאוהבים חפירות (לא סתם למדתי לימודי ארץ ישראל, בין היתר)

 

תלוי איזה סוג חפירות...
זה לא סותר שהחדר הכנה היה אחד המקומות החביבים עלי, אבל כי הלבורנטית אשה מדהימה שדיברתי איתה.

ודוקא כי הפטל פג תוקף מעניין לבדוק, אולי אחרי תקופה הוא חוזר להיות טוב? שווה לבדוק!

בעצם, אם הייתי ככ הרבה שעות בחדר הכנה, והייתי מאוד נהנית שם מההכנות לניסויים וכו-אני לא אלרגית לביולוגיה?
זה עוד דבר מעניין שכדאי לבדוק

אבל לכתוב את הצעדים תוצאות צפויות וכו,

היה לי מורה מצחיק לביולוגיה בחמישית עם משפטים.

"אתם כורתים את הענף שעליו אתם יושבים".

"בסוף תבואו תגידו מורי לא ידעתי מורי לא שמעתי למה קבלתי נכשל".

למדנו כל השנה אותו דבר כמעט עם דוגמאות שונות אז היה לי הסכם עם המורה שאני באה עושה את הדפים ואז עושה מה שמתחשק לי... אם היה לי מתחשק הייתי נשארת אם לא הייתי יוצאת וכו'... (בכל שאר השיעורים עשיתי את זה בלי הסכם עם המורה אבל ביולגיה זה כיף)

תלוי.. אם הוא קטן- ממשיכה כרגיל
אם גדול... אממ... זה כבר סיפור אחר

כלב קטן-מנסה להמשיך כרגיל (בדר"כ זה לא עובד)

כלב קטן+בעלים-נועצת בהם מבט בתקווה שיעשו טובה לאנושות ויזיזו את הכלב לצד השני!!

כלב גדול-עוברת לצד השני של הכביש (אם זה מתאפשר)

כלב גדול+נובח+בלי בעלים-קשה לתאר במילים

חיכיתי לתגובה שלך

כלב גדול+חברה- קופצת עליה

ומועכת לה את היד (סורי,זה לא אני...זה רפלקס)

 

 

אם הוא משוגע- לכל בני ישראל
אם לא- ממשיכה ללכת

זה מזכיר לי משו!!אבל זה לא הפורום הנכון

בלעדיו, מנסה להתחמק...

עם הילד-

"תראה איזה כלב חמוד, אל תדאג הוא לא יעשה לך כלום, הנה בוא ננבח עליו בחזרה, האו האו, אתה רואה היה בסדר, אין לך ממה לדאוג..."

 

ואם הוא יאשים אותי בבגרותו שבגללי הוא מפחד מכלבים אני אשלח אותו לאבא שלי "הוא לא יעשה לך כלום הוא כלב קטן/הוא לא יעשה לך כלום הוא כבר זקן"

 

 

אם הבעלים לידו- אומרת שאני מפחדת ומבקשת שיחזיקו אותו

אם אבא שלי לידי- אני נכנסת להיסטריה, אבל ממש...

אם יש אנשים נוספים בסביבה ולא הבעלים- מבקשת עזרה ומתכווצת

אם אני לבד לבד- לא מתייחסת לכלב

 

וזה לא משנה הגודל של הכלב

 

אלא אם הוא נראה כמו סוס ואז -- אפשר לרכוב עליו?

אם הוא נראה מוזר בלי בעלים אנסה להתרחק..

בס"ד

אם כי לאחרונה חל שיפור מעט

שורק לו, זורק לו משהו לאכול. ותן לחכם.

"לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"

זה עוזר,מניסיון..

ולא סתם לא לבד, אלא אני זו שאמורה לשמור מפני הכלב .

אין לי בעיה אתם, כל עוד הם מקפידים על "אלא לראותם בלבד".

אם יש לו קולר והוא לא נראה מאיים, אלטף אותו. אם חסרים אחד מהתנאים הנ"ל, לא אתקרב אליו.

 

(למרות שאם אין קולר זה לא אומר שאין לו בעלים)

תלוי באיזה סיטואציה ואם הוא חולה או לא, אבל לפעמים אגש ללטף אותו כנראה

גם אם הוא גדול ומפחיד?

אולי רוטוויילר או כלב שיסכן אותי אני לא אלטף אבל גם לא ממש אברח ממנו.

לא חסר כלבים לא נוגסים וחמודים

תלטפי אותו

אל תיהי שטחית

שורקת לו ומלטפת אותו ומשחקת איתו..
אם הוא נראה נטוש וחולה בורחת כל עוד רוחי בי..

דבש+שום+בצל=טעם של רפת

איך כל זה מתקשר ביחד?

זאת שיטה בדוקה!

ליבי, נוו..מה אמרתי?!
זה בגלל שלא ניסית לשתות סודה!!!!

מחר טיול עם המתוקות...

מקווה שלא אראה את אילת השחר מהכיוון הלא נכון.

הקב"ה פועל לטובתינו גם כשלא נראה ככה והמציאות השטחית נראית מסובכת ועצובה..
איזה כיף שיש הקב"ה שדואג לנו להכל, שמכוון את החיים!

ופחות עמוק- אל תקבעו דברים ארוכים בצהרים. זה גומר את היום מכל כיוון אפשרי..
לילה..

אני משתמש בהמון סמיילים

של הגבר לא!!!
גם אצליכם הפרצופים מתהפכים כל הזמן...

הם ככה

 

 

 

 

 

 

אסון

את**ן עם גבר אמיתי שהתפתח גם מהבחינה הרגשית בע"ה...

הבעיה הגדולה במופנמות, היא בעצם זה שאתה באמת מרגיש, אבל לא מוציא/מודע, ואז אתה אוכל את עצמך...

אבל שלא יהיו כמונו, גם זה מחרפן...
(גם לנו כדאי להתקדם קצת לצד השני, אע"פ שתכלס אם נשווה, החיים שלנו הרבה יותר מרתקים משלהם )

אני מאמינה שהנישואין מאזנים את זה קצת...
(כי גם אם זה כולה פוסט, יש בזה...)

הם יותר שולטים ברגשותיהם, זה הכל

הם יודעים בדיוק מה הם מרגישים, זה לא אומר שהם צריכים להתפרק בגלל זה

זה רע?

חסר אצל הנשים עוד כמה סמיילים שונים

תלוי תקופות בד"כ

(למרות שלי אישית אמרו שאני מחליפה מודים בשעה, מה שבנאדם עובר ביום-יומיים)

לק"י

<צ> טהורה!

מתנדב/ת להעלות את זה לרימונים? יש?

בהומאז' לקלאסיקות ילדים עמיר בניון  מבצע : "חביתוש, תתעודד".

בעידוד לדמות של חביתוש מ"רגע עם דודלי" (הבית של פיסטוק)

שאין להם מחשב? 

זה

את רצינית?
נגמרו-לך-הסיפורים?!?! אה???
המשפט הזה לא נתפס, סלחי לי.

אם תהיי ספציפית יוכלו לעזור לך.
סיפור מאיזה תחום של השואה?
ומה זה "סיפור שכתוב יפה"?
סיפור מהשואה זה לא פרוזה, או מותחן.
קחי "סיפור" (יותר נכון- " עדות") וספרי...

כך שרנו "עבדים היינו" במחנה ההשמדה...

מאת: מנדי קמינקר
באדיבות: אתר בית חב"ד

 

בחג הפסח האחרון, זכיתי לשהות במחיצתו של רב ניצול שואה שחלק עמנו את הסיפור הבא:

"היה זה ערב רגיל ככל הערבים. שכבנו על הדרגשים, 1200 אסירים יהודיים דחוסים בצריף אחד; כשלפתע, בשעה שמונה בערב, פשטה השמועה: היום פסח!

"כיצד הם ידעו שהיום חג הפסח? לאיש מאיתנו לא היה לוח שנה או כל קשר עם העולם החיצון. במחנה הנאצים הפשיטו אותנו ערומים כביום הוולדנו ונטלו מאיתנו את כל החפצים.עד היום אינני יודע מי זכר וחישב כי היה זה חג החירות.

"חיש-מהר קפצו כולם מהדרגשים והתיישבנו יחדיו במרכז הצריף. מצות לא היו לנו, אך מרור היה לנו בשפע... החלטנו לקרוא את ההגדה. בהעדר ספרים, כל אחד שזכר קטע מן ההגדה אמר אותו בקול, וכולם ענו אחריו.

"אני הייתי הקטן שבחבורה, בן עשר בלבד. נעמדתי וקראתי בקול גדול: "טאטע איך וויל ביי דיר פרעגן די פיר קשיות" (=אבא, אשאל אותך את ארבעת הקושיות), "מה נשתנה הלילה הזה..." וכולם אמרו אחריי. היינו עבדים, המצב שלנו גרוע בהרבה ממה שחוו בני-ישראל ממצרים, אבל היינו נחושים לחוג את חג החירות!

"לפתע נפתחה הדלת וקצין האס אס נכנס. 'מה קורה כאן'? הוא צעק. 'כולכם לחזור מיד למיטות!'

"כולם מיהרו בבהלה לדרגשים, אבל לא חלף זמן קצר לאחר שהקצין יצא מהצריף ושוב קפצו כולם למרכז הצריף, ממשיכים לומר את קטעי ההגדה...

"הקצין המשיך לערוך ביקורת מצריף לצריף, וכשסיים שוב הגיעו לאוזניו קולות השירה וקריאת ההגדה. נזעם כולו הוא מיהר לעבר הצריף שלנו. 'אמרתי לכם לחזור למיטות!' הוא נבח. 'אם תצאו מהמיטות שוב, אירה בכולכם!'

"ידענו שזה לא היה איום סתם. עבור הנאצים, הרג יהודי היה דבר של מה-בכך. כאשר אני הורג יתוש, אני חש נקיפות מצפון יותר ממה שחשו הם כאשר הם הרגו יהודים. זמן קצר קודם לכן, מפקד המחנה העניק 'מתנה' לבנו בן השש עשרה, שתחביבו היה יריה בחץ וקשת: הוא העמיד ארבעים יהודים אל הקיר, כאשר ה'מטרה' הייתה לפגוע בעיני היהודים. כולם נהרגו במקום.

"הקצין יצא, חלפו כמה רגעים ושוב יצאו כולם מן הדרגשים. ידענו היטב כי לא היה זה איום של מה בכך, אך שום דבר לא יעצור אותנו מחגיגת חג הפסח שלנו... המשכנו לשיר, לקרוא קטעי הלל...

"בשעה עשר בלילה, בכל מחנה, היו כבים האורות. בצריף השתררה חשיכה מוחלטת, מלבד אור קטן ומעומעם. בפעם השלישית, כשהקצין אחוז עצבים נכנס אל הצריף, איש מאיתנו לא הבחין בו בשל החשיכה המוחלטת. הוא צעק, גידף וקילל, אך למרבה ההפתעה הוא שב על עקבותיו. המשכנו לשיר ולשמוח עד ארבע לפנות בוקר. אז הגיע הזמן לקום ולגשת לעבודה.

"עד עצם היום הזה אני חושב לעצמי: יחד עמי בצריף היו קרוב ל-1,200 איש. רבים מהם היו יהודים שהגדירו את עצמם כיהודים לא מאמינים. אבל איש מהם לא ביקש שנפסיק בחגיגה כי אנו מסכנים את חייו! כולם הצטרפו, תוך סיכון עצמי גבוה. היה זה רגע בו הנשמה היהודית האירה, למרות התופת והזוועה, חגגנו את חג החירות: הנשמה שלנו הייתה משוחררת באמת."

היא ממש מצחיקה החברה שלך, כלומר האחות

 

 

תגידי לה שהכי טוב זה להיות יהודי, הכי חכם והכי כדאי. וכל השאר זה פשוט שטויות והסחות דעת מהרצון לעשות רצון א-לוהים. 

 

ואני אגלה לך סוד, להיות דתי בלב, זה עדיף מלא להיות בכלל. ואם יש אדם מאמין שמצהיר שקשות לו המצוות, הוא לא נכנס לקטוגריית גנאי, אלא לזכות, שהוא עודנו מאמין ושייך לעם ישראל.

 

ועוד דבר- על החסידות. מה זה "רעיונות חסידיים" שממלאים אותנו וכו' וכו'? אני לא יודעת מה זה הרעיונות האלו... יש לי המון בראש, שאני בלבדי יצרתי, לא אף תנועה היסטורית/דתית/תרבותית אחרת. הם לא "שייכים" לחסידות. הם שייכים לכל ירא א-לוהים באשר הוא...

מה שנקרא-"הצמצום לא כפשוטו".

ואת אכן צודקת הגדרות זה לא טוב.צריך לעשות בפשיטות את רצון הבורא.‏‎ ‎

לפני החסידות. גם הגר"א היה בעד הפצת רעיונות קבליים במידה הראויה לאנשים הראויים. התלמיד שלו ר' מנחם מנדל משקלוב, כתב את כתבי הקבלה הכי עמוקים בדור, שעד היום לא פיענחו את הכתבים שלו.

לגבי איך שההמון קיבל והגדיר את החסידים מזה והפרושים מזה, זה לא מציג את האידיאולוגיות המקוריות שלהם.
הגר"א כתב ב'איגרת סתרים', שעיקר התנגדותו היה אם העיקר בעולם זה סוד ה'שבת', ו'ששת ימי המעשה' הם רק הכנה [החסידות], ובזה הגר"א ראה קלקול עצום, והוא סבר שאמנם השבת היא במדריגה הכי עליונה, אבל העיקר זה לקדש את ששת ימי המעשה.
בצורה מעשית, זה מאוד דומה למחלוקת של החרדים והדתיים הלאומיים בימינו, שהחרדים התעסקותם בחול הוא כהכנה לדברים רוחניים, ואצל הדתיים הלאומיים אנחנו מקדשים עם הדברים הרוחניים את עולם המעשה.
נקודה שכן רואים היום את המשך המחלוקת הוא בענין המשיח. חב"ד סוברים שעיקר ההתמקדות צריך להיות במשיח בן דוד שזה הצד הרוחני, וכבר בכתבי הגר"א רואים שהוא חולק וסובר שעיקר ההתמקדות צריך להיות במשיח בן יוסף, שזה מסמל את קידוש החומר ע"י הרוחניות, ומשיח בן דוד יבוא בהיסח הדעת כדברי הגמרא בסנהדרין.

הכי טוב זה להיות יהודי וכל השאר זה שטויות. אתה יכול להיות יהודי שיש לו גאווה לאומית כשקבוצת כדורסל זוכה בגביע ואתה יכול להיות יהודי שבוחר דרך מסויימת בעבודת ה׳, מה זה משנה? הכל שטויות! (צ)




זה קצת מוזר להגיד שאת לבד יצרת את הרעיונות בראש שלך.. אולי כן אבל אופן הלימוד או הצורה שאת מסתכלת על דברים הוא מגיע ממקום כל שהוא והתפתח והשתרש וכו׳. ואפילו עצם זה שאת לומדת תורה (ונגיד יודעת לפתוח חומש וללמוד עם רשי) זה מגיע מאיפה שהוא כי כמה וכמה דורות אחורה לא תמצאי כל כך הרבה בנות שיודעות ללמוד תורה והן היו נשארות בבית בזמן שאחים שלהן היו הולכים ללמוד.
בקיצור, תנועות מסויימות בעברינו גרמו לשינויים ומשפיעות עד היום על דרך החיים שלנו ומוזר להגיד שלא.

מזל שהוספת <צ>,נבהלתי לרגע מהשורות הראשונות

(כותרת) 

 

למה מוזר? אם היית מבין את דבריי, היי יכול לטעון את כל הפסקה האחרונה, כי היא נכונה לגמרי, ולא עליה דיברתי.

מסכימה גם שהכי טוב להיות יהודי,לעשות רצון ה'

אבל.. יש דברים שיכולים לעזור ולחזק את עבודת ה'

להוסיף יותר חיות ורגש אז למה לא?

 

בקשר לשורות האחרונות.צודקת!,אולי הניסוח שלי לא היה מדוייק

לא התכוונתי שכל מחשבה שעולה לך בראש נובעת מחסידות

ב"ה את בנאדם עצמאי וחושב,אני מאמינה שיש לך הרבה רעיונות משלך

אבל..החסידות בהחלט הצליחה להחיות ולהדגיש רעיונות חשובים

ויש לה השפעה אדירה על החיים וצורת החשיבה שלנו (לא תמיד אנחנו אפילו מבינים עד כמהֱ!)

 

(כמה דוגמאות: גם פשוטי העם יכולים להתקרב לה,עבודת ה' מתבטאת לא רק בתפילה ולימוד תורה-היא מתבטאת גם בדברים הכי קטנים,עבודת ה' מתוך שמחה שזה לא משהו שהחסידות המציאה אבל זה בהחלט משהו שהיה קצת רדום בשנות הגלות הארוכות והחסידות הצליחה להחיות את זה מחדש וב"ה לא חסרות עוד דוגמאות...)

מה "רעיונות משלי". אז בבקשה אפשר להירגע ואני לא איזה הוגה רעיונית. אני מדברת על דברים פשוטים שכל יהודי נורמאלי חושב עליהם, קחי את רעיון הטיש. אני ממש אוהבת את זה. זה מוסיקה וזה אהבת השם, וזה עושה לי טוב. לקחתי את זה מהחסידות? לא. גם כשאני בטיש חסידי, למה זה קשור לחסידות?! ואם אני  משתתפת בקבוצת שירה שדומה לכך זה רעיון שבא מהחסידות? לא... (ואגב כשגיליתי שהחסידים עושים את זה כל שבת בלילה שמחתי מאוד, לא ידעתי את זה עד לפני כמה שנים בודדות, וחבל אולי זה היה חוסך כסף זמן משאבי אנוש של דברים שהייתי מארגנת קודם)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צריך לינוק מהתנועה דברים פנימיים:

*הערכת צדיקים וגדולי תורה ורצון ללכת בדרכיהם, אך לא בצורה מתבטלת, אלא בצורה מפוכחת.

* שמחה בעבודת ה', אך שמחה כזאת שלא פורצת את גבולות ההלכה, ומקפידה על שמחה אמתית שמבוססת על 'טוב לבב', ולא שמחה חיצונית.

*שאיפה להגיע לעומק הצד הרוחני בתורה, אך בצורה ישרה שלא מעקמת את הכתובים, אלא מגיעה לעומקם.

* לחיות חיים עם משמעות רוחנית עמוקה, אך להקפיד שהוא לא סותר את החומר אלא מקדשו.

מבחינת החסידים,המנהגים שהם עצמם מקיימים-משמעותיים מאוד

ולעניות דעתי,כן יש עניין להמשיך את המנהגים מבית אבא

אם זו המסורת במשפחה שלהם 

והם רוצים להדר במצוות-בכיף

 

אז אולי הייתי מנסחת את זה הפוך: החסידות מתבטאת בעיקר מבפנים

בצורה אמתית, בהתנהגויות החיצוניות שחידשו החסידים. בדבר הזה, אני חולק עלייך, אבל יש לי סיבה שאינני רוצה לפרט.

עכ"פ אני יכול להתלהב מאוד מהרבה נקודות פנימיות שהחסידים הדגישו, ולהנות מתורתם, גם אם אני לא מתלבש ומתנהג בצורה חיצונית כמוהם, ולא מסכים עם כל דעותיהם.

אמרתי שהמנהגים חשובים מבחינת החסידים

מבחינתי,העיקר זה הפנימיות של החסידות

לא החיצוניות שלה

זהו.

יש חסיד בלב.

יש הבדל מהותי בין ראשית החסידות ותורת החסידות לבין להיות חסיד היום.

דתי בלב זה קשקוש כי זה אומר שאתה לא  מקיים שמירת מצוות

כל היתר - למה לא? אפשר להתחבר חלקית או לשליש למחצה ורביע

להתובדד לפעמים להתחבר לתורת רבי נחמן אז מה 

איזה כיף!!!

מגניב

 

ומותר לספר משהו בלי לצאת שוויצרית?

הבוס שלי כל פעם שאני עוזרת לו כאסיסטנטית בניתוחים או בקבלה של מטופלים מתחיל להלל אותי בפניהם ואני מתפדחת עד השמיים 

בס"ד

 

שיהיה ככה גם בעבודה החדשה בע"ה..

נמאס לי מהתנאים הגרועים של הבצ'פר הזה (ממתי לומדים באיסרו חג? )

אז זהו, עוזבים

איזה אושר!!!!!!!!!!!!!!!!

בהצלחה ענקית!!

למרות שכשהרכזת בשרות רצתה שאני אשאר (וחפרה על ה וניסתה לסדר לי את החיים שאני אעשה שנה שניה) די התעצבנתי...
מזל שלא הקשבתי לה אחרת מי היה מטפל בנכדה שלה

מסכימה עם המשפט האחרון

משום מה יוצא לי לשמוע יותר מדי מחמאות מכוונות

וזה כבר לא כיף לי

אמאלה.
נרדמתי עם בגדים ועדשות
העדשות האלה טובות לא הפריעו לי כשישנתי ועכשיו בקושי מפריעות לי
ובאלי להמשיך לישווווןןןן.
זה בסדר, נכון?
גם צריך עזרה בבית כי אמא לא פה וזה..

בס"ד

קמתי לא מרוכז
יותר מידי פיהוקים לבוקר אחד

בעזרת ה', יהיה יותר טוב מהלילה...

שהתחיל באיחור מה, אז מה .

בוקר טוב אנשים!

שברתי לכם את הרצף של הכותרת, מקווה שתשרדו את היום בכל זאת 

 

ממיתה אותו?

זמן טוב לפעילות ויצירה ופריחה בעולם, והוא לא נוטל חלק בזה.

מוציא את האדם מן העולם...

הבא".

רבינו יונה פירש על מוציא מ'חיי העולם הזה' כדבר סגולי, "הואיל שבטל מהתורה על מה יוסיפו לו ימים".
לפי דעתי ניתן לפרש שבפועל הוא לא נמצא בעולם, כמו שכתבתי לעיל.

לגבי מ"חיי העולם הבא"- רבי מתתיהו היצהרי מפרש שזה 'חיי עולם השלמות', שהאדם לא חי חיים רוחניים כעת. רוב המפרשים אומרים שהכוונה, שבגלל שהוא לא עוסק בתורה ובמצוות ונמשך אחרי התאוות, הוא יכול להפסיד את העולם הבא שלו.

המשך יום טוב לכולם

דרך הכותל וגבעת התחמושת

הנס הכי גדול קרה שם.

 

ששיחררו אותה למרות שזה לא היה בתכינון, ובכותל גופא שלמרות השמאלנים של אז ניקו את הרחבה מהבתים.

 

היום זה לא היה קורה

גם את רמת הגולן כמעט לא כבשו.

בכותל אנחנו כל הזמן, מכירים וכו יש מקומות שבקושי הגענו אליהם. כמו רמת הגולן, חברון, יו"ש

גם חיזוק המקום וגם מקום מהמם..

איך אני ערה כבר ממקודם?
‏|חוזרת לישון|מתלהבת מהמשמעות הכפולה|

יהיה טוב.
אעעע

היה טוב ב"ה

בס"ד

יום טוב לכולם

מסתבר שאני לא מיותר, סגרתי עוד שנה.

הבנתם...????

 

הבנתם???

 

 

 

 

מסתבר שהוא לא מיותר.....

 

 

 

 

אוי אתם באמת אסון

המשך יום מצויין לכולם

בגן האמונה של הרב ארוש.
‏(45 שקל בדברי שיר)

הוא ממש בכיוון שכתבת, ומוסבר בצורה ממש מובנת ומעניינת.

הטריק הוא שפשוט הולכים עם מה שיש וכל מה שלא תלוי בי, תלוי בה' (תקופת מבחנים עוד מעט...).

בדרך כלל רק ברגעים משמחים נזכרים בה' אבל ברגעים פחות טובים, שוכחים ממנו.... צריך טיפה להאמין שמה שקרה לי כנראה זה לטובתי כי אולי זה יכל להיות יותר גרוע ל"ע וזה גם גורם לנו לזכור שלא הכל תלוי בנו...

 

בנוסף לגבי האנשים האלה, מה שנראה כלפי חוץ זה לא מה שרואים כלפי-פנים. יש מצב שהם גם חסרי ביטחון בה' והביטוי בעזרת ה' רק שגור בפיהם. אז אני לא חושב שיש לך מה לדאוג.

יש את הזמנים האלה שהאמונה פחות או יותר.

אני גם הייתי ממליצה על הספר "בגן האמונה" הוא באמת מחזק [אפילו לקריאה יותר מפעם אחת]

לדעתי מניסיון השיטה הכי טובה זה פשוט להתבודד, לדבר איתו, להודות לו בעיקר על מה שיש לך, עדיף שתבטאי בפה, פשוט תסתכלי על כל מה שיש לך על הניסים הקטנים שקורים ביום יום ותודי לו על הכל [תכתבי לך אפילו אם את לא זוכרת], אם תצליחי לעשות את זה כל יום המצב יראה אחרת לגמרי, בטוח

זה מרגיש שתיארת פה אותי.. ואינלי מושג איך הגעתי לאמונה כזאת...)

אבל אני ממש מסכימה עם פריסבי בכל מילה..

פשוט צריך לזכור שהכלהכלהכל זה מרבש"ע. גם הטוב וגם הרע.
כשטוב- צריך להגיד 'זה ה', זה לא אני הצלחתי.. לבד לא הייתי מגיעה לזה'
וכשרע להגיד 'זה ה', והוא לא עושה רע אלא הוא רק עושה קשיים... וגם פה- אני לא לבד וה' יעזור לי לעבור את הרע..'

אבל אני באמת לא יודעת איך הגעתי לזה.. אולי כי חטפתי כמה כאפות בחיים והבנתי שהכל זה ה' ואני בסה"כ בנאדם פה בעולם...

והכל בא מאת ה'

במקביל להתרגל להסתכל על הטוב אפילו לרשום כל יום מספר דברים טובים שיש לך בחיים.

 

 

לזכור שהכל ממנו. גם הטוב וגם הרע. הכל הכל.

פשוט לדבר איתו, לספר, לבקש.

להרגיל את עצמך לתקשורת ישירה איתו.

 

זו מן ידיעה תמימה וטהורה שהוא תמיד כאן. זה מעבר לאמונה.

להרים עיניים לשמיים ולדעת שהוא רואה ומקשיב ויודע.

אהבה שלא תלויה בדבר.

לזכור שמצד אחד אני עפר ואפר לעומתו ויש כל כך הרבה דברים שאני לא מבינה ולא יודעת ומצד שני-- למעני נברא העולם. הקב"ה מאמין בי. ביכולות שלי ובמסוגלות שלי.

 

ידיעה שכל מה שהוא עושה הוא לטובה (גם כשנראה לי שכל כך לא). כמה שזה קשה.....

 

גם להתפלל על זה יכול לעזור.

 

(אני פחות בסגנון של חסידות והתבודדויות, אבל אם זה מתאים לך, זה יכול לעזור לפעמים).

 

 

אבל איכשהו אני לא משקיע בזה כמו שצריך. חבל לי.

עשה לעצמך זמן קבוע איתו.
ותקבע את זה ביומן.
לדוגמא, יום שלישי בשעה שש-דייט עם ה'.
ומה שלא קורה, אתה לא מבטל.

ביום שלישי בשעה חמש וחצי אתה מתחיל להתארגן.
ממש כמו לדייט עם בחורה או פגישה עם אדם אהוב.
מקלחת-תגלחת (אם רלוונטי)-גיוס פניות נפשית.
ברבע לשש אתה יוצא מהבית.
עובר בבית קפה וקונה משהו טעים,
או מביא תרמוס עם עוגיות מהבית,
ומוצא מקום מתאים.
מומלץ מקום שקט, שפותח את הלב ואפשר לדבר בו בקול.
יושב, מתמקם, מתארגן על עצמך ומתחיל לדבר.
בפעם הראשונה-כמו בדייט ראשון.
מי אתה, משפחה, שאיפות, תחביבים.
יושב ומדבר ומדבר ומדבר עד שנגמר
(מומלץ לבוא בלי שעון או פלאפון)
שבוע לאחר מכן, אותו הדבר. וכך הלאה.
תתפלא איזה קשר זה בונה,
ואיך לאט לאט תתחיל להתגעגע למפגשים האלה.

מה שכן
חשוב מאוד מאוד מאוד לקבוע לזה זמן מוגדר ביומן
ולא לומר "כשיצא לי", או "ביום שלישי".
יש על זה יצר הרע גדול מאוד וצריך להחליט שמה שלא יהיה-אני יוצא לדייט עם ה' ביום שלישי בשעה שש!!!
לא לקבוע כלום ולפנות לך את הזמן. הרי קבעתם, וזה לא נעים להבריז.....

בהצלחה.

בתורה נד' כמדומני

רבי נחמן מברסלב מדבר על זה שהקב"ה שולח כל יום לאדם סימנים ואותות במציאות על מנת להתקשר איתו.

 

זו יכולה להיות מחשבה שפתאום באה באמצע הדיבור עם ה',

או הרגש מסוים שמרגיש לך לא שלך.

 

ובעיקר, עצם הקשר איתו עושה כבר את הפעולה.

 

(זה בקצרה)

אם שמים לב (וגם אם לא רק שאז יקח יותר זמן לדעתי)

כל החיים זה כמו שיעור פרטי מאת ה'

 

איך הוא עונה מתוך ההסתכלות הצרה שלי).

 

ועדיין, במן דבקות כזאת.

הקשר עצמו מחיה אותי. בלי קשר לאם הוא עונה או לא.

 

 

 

(אני יודעת שאתה שומע, אני יודעת שאתה אוהב, אני יודעת שאתה לא שוכח אותי

ואני כל כך

אוהבת

אותך.

 

הלוואי שנצליח לראות עין בעין, איך הכל הכל לטובה. כל מה שאתה עושה).

 

 

עצם הקשר, הדיבור, המפגש.
לספר לו מה קורה איתי ומה אני מרגישה
לספר לו שאני אוהבת אותו ושהרצון הכי עמוק שלי הוא לשמח אותו.
וממילא ככל שההרגשות הללו מתגברות אצלי אני מרגישה יותר את האהבה שלו.

הדליקו נרות של ההפרשת חלה

נראה שעם כל הכשרונות שיש כאן אפשר לפתוח תוכנית. מאסטר שף הדתי כמובן המתכונים יהיו כשרים.

ולפני רעב לא תיתן מכשול!!!!

שכחתי לציין אבל לא אני הכנתי. ..


קרדיט לאמא

מהה עובר פהההה!???????



(אגב. היום הכנתי בראוניז. יצא ממש טעים. מוזמנים )

אירוע עם חסדי נעמי או משו כזה...



תהני מהעוגה

חח תודה ^_^