רק בקשה אחת: אל תיקחו אף מילה מפה ברצינות, הכל בצחוק. כולל המשפט הקודם כמובן.
סתם.
בצחוק.
אבל ברצינות, אין כוונה לפגוע בשום אחד שמזדמן לאתר, בת, מתנחלת, יסמניק, או אבוקדו תמים. טוב?
יאללה, די עם ההקדמות. הנה זה מגיע... כיפה אדומה... בגרסה הישראלית-מתנחלית-ציונית-דפוקתית שלה...
כל הזכויות שמורות לאחים גרים ולקב"ה, ולהורי שהביאוני עד הלום, ורבי חנניה בן עקשיא היה אומר רצה הקב"ה לזכות. מה? אה, זה לא היה דבר תורה? אוי, סליחה, חשבתי...
ועכשיו, אחרי שדי ברור שכמה אנשים פה מתכוונים לסקול אותי בארבע מיתות בית דין (בעצם, סקילה זה רק אחת מהמיתות, לא?), בגלל ההקדמה הארוכה, אני מעדיף לפרסם את הסיפור...
פיכה דאומה
היה הייתה ילדה קטנה בישוב קטן בשומרון למרגלות חורשה ענקית שכל המתנחלים קראו לה יער (כי הם לא רצו להרגיש רגשי נחיתות מול האפריקאים). והילדה הייתה מאוד פמיניסטית, וחשבה שזה לא הוגן שרק לבנים יש כיפה, אז היא ביקשה מאבא שלה שיסרוג לה כיפה, בצבע אדום, כי זה הכי יפה, וכי כתום זה כבר לא מקורי.
סרג לה אבא כיפה, אדומה, ומאז כל הבנים ביישוב שלה צוחקים עליה וקוראים לה כיפה אדומה, אבל לה לא אכפת, כי בכל מקרה היא לא בגיל שמתרגשים מבנים, ובכל מקרה היא לא הולכת לבני עקיבא, וכי בכלל, מה הם צוחקים כשלהם יש כיפות כתומות?!
יום אחד אמרה אמא לכיפה אדומה: "כיפה אדומה, סבתא (שגרה במאחז שבקצה היער, כי היא סתם פנאטית שחושבת שחיילים לא יגעו בה, ולא קולטת שהיום יש גם חיילות) חולה, קחי סלסלה מלאה מצרכים ותבקרי את סבתא, ואל תשכחי להזכיר לה שהכל בהכשר בד"ץ "הבית יוסוף" אמרה אמא, כי ידעה שסבתא מקפידה לאכול רק בד"ץ, כי שמעה שיעור של רב מקובל שאמר שמי שלא יאכל רק בד"ץ, הגן עדן שלו יהיה ממש ממש קטן, ולא יהיה מקום לשים אפילו מיטה לישון, והוא יהיה חייב לעמוד כל הזמן - וכשסבתא פולניה שומעת דבר כזה, היא ישר מקיימת מה שהרב אומר, אצלה אין דבר כזה אין מקום.
אמרה כיפה אדומה: "בסדר אמא, אלך לסבתא" - היא למדה הלכות כיבוד הורים וידעה שאסור לה לסרב לאמא.
אמרה אמא לכיפה אדומה: "רק תיזהרי כיפה אדומה, כשאת הולכת ביער, ואל תדברי עם זרים, כי מי יודע, אולי הם מחבלים ורוצים לחטוף אותך ולבקש תמורתך חמש מאות אלף אגורות ("אבל זה כלום", אמרה כיפה אדומה, "רק חמשת אלפים שקל", ואמא ענתה: "אבל אל תשכחי שהאחים גרים עשו אותנו פולנים, טוב מותק?").
הלכה כיפה אדומה בתוך היער ולא דיברה עם זרים, במיוחד לא עם כאלה שהלכו עם כאפיה על הראש, או עם חגורת נפץ במותניים.
הזאב הישראלי המצוי עבר בסביבה וראה ילדה קטנה וטעימה. רצה הזאב לאכול אותה בגלל שהיה רעב, ובגלל שבפחי האשפה כבר אין אוכל טעים, כי הדתיים הקמצנים אוכלים הכל עד הפירור האחרון. הלך הזאב לכיפה אדומה ואמר: "שלום כיפה אדומה, תגידי לי, למה לעזאזל את לובשת כיפה, הרי את בת, את צריכה להיות עם קוקיות!".
וכיפה אדומה התעצבנה עליו עד ששכחה את האזהרות: "אתה לא מתבייש, זאב שוביניסט מסריח שכמותך, אני שווה כמו כל בן פה! ובכלל, מי אתה שתדבר, אתה אפילו לא לובש בוקסר, חסר צניעות שכמותך!".
התבייש הזאב ואמר במסכנות: "אבל זה רק בגלל שאני עני, וחסדי נעמי לא מוכנים להביא לי בגדים, כי הם אומרים שאני לא יהודי, כי אני בכלל במקור מכורדיסטאן".
רחמה כיפה אדומה על הזאב, אבל ביקשה ממנו: "טוב, אולי אתה מסכן, אבל תעזוב אותי, אמא אמרה לי לא לדבר עם זרים! אם אתה רוצה, תלך עם הסיפור לכולבוטק, אולי יעשו מזה מטעמים על חשבון הגמ"חים של הדתיים".
אמר הזאב:" תודה רבה, אני אחשוב על זה. אבל כיפה אדומה, אני לא זרים, אני ידיד!".
אמרה כיפה אדומה: "תעזוב אותי, אתה בכלל לא ידיד, אתה סתם קבצן מתחזה, ובמקום לעבוד אתה רק משנורר כסף מאנשים. לך לכותל ותשב שם עם חליפה וכוס קטנה, ותראה איך תוך דקה מתמלאת הכוס בתרומות".
אמר הזאב לכיפה אדומה: "וואי איך שאת חכמה, אני ארשום את זה לפני, תגישי את זה עם שלושה העתקים עד יום שני שבוע הבא, וזה יכנס לוועדת הכספים של הזאבים בחודש הקרוב. תשובות יתקבלו לכל המאוחר עוד חמש וחצי שנים, סבבה? אבל בכלל, אם כבר שיחת רעים, למי את הולכת?".
אמרה כיפה אדומה: "לסבתא אני הולכת, אבל אתה באמת לא קולט שאסור לדבר איתך, אולי אתה בכלל אחמדינאג´אד שמתחזה לזאב? באמת אני מרגישה מבטא פרסי קל בדיבור שלך!".
ענה הזאב בתמימות: "מה את מקשקשת, זה רק בגלל כל הפורים הזה שנכנס לך לראש עמוק עמוק, את לא גמדה ואני לא ענק, תביני את זה, אנחנו באותו מעמד, ובכלל, אחמדינאג´אד הוא בכלל לא פרסי, אמרו לי שהוא מתחזה, ושהוא בעצם אחד מצאצאי היהודים שאכלו במשתה של אחשוורוש, ופשוט היה לו כל כך טוב שם שהוא נשאר בתור "יועץ-אסטרטגי-לענייני-דחיית-טענות-של-יהודים-מעצבנים-שאוהבים-כל-הזמן-להתלונן", ולמותר הוא לציין שלא חסרה לו ולצאצאיו עבודה, עד שהגיעו לאחמד הזה (וסליחה שאני מקצר את השם, פשוט נשברות לי שיניי הטרף כל פעם שאני חוזר עליו) שהחליט שהוא כבר לא רוצה אסטרטגיה, אלא הוא יפטר אחת ולתמיד מהבעיה באמצעות פצצה קטנה. חבל שהוא שכח שגם להמן זה לא הצליח... סיפור עצוב...".
אבל הזאב הרגיש שכמו בגמרא הם מתחילים כבר לגלוש לנושאים שלא קשורים, וחשש שאם ימשיכו ככה יגיעו בלי לשים לב לדבר על הארי פוטר, או על למה לעזאזל פולארד מרצה כבר שלושים שנים בכלא האמריקאי, אז הוא מיהר לחזור לנושא המקורי - הרעב כבר הציק לו ממש - ושאל את כיפה אדומה:"אז תגידי, איפה אמרת שסבתא גרה?".
כיפה אדומה ענתה: "לא אמרתי, ואני מכירה את כל התחמונים הפוליטיים האלה, ולכן אני לא אגיד לך שהיא גרה בקצה היער, כי אתה סתם קרצייה!" ואז גילתה שהיא באמת טיפשה ותמימה, כי גילתה לו, לכן עשתה את עצמה כאילו באמת התכוונה להגיד לו.
אמר הזאב לכיפה אדומה: "סבבה, אז אולי כדאי שתקטפי פרחים לסבתא, כדי שהיא תשמח, ובכלל, לכבוד פורים כדאי שיהיה קצת ירוק בבית, לא?".
אמרה כיפה אדומה : "נכון זאב, אתה צודק, אולי אתה קרצייה, אבל אתה חכם, ממש תלמיד חכם. אקטוף פרחים לסבתא", ירדה כיפה אדומה מהשביל, והתחילה לקטוף פרחים לסבתא, וגם כמה תותים, שיהיה מה לשים במקרר (פולניה, כבר אמרתי?)
והזאב הלך מהר לבית של סבתא, נכנס בדלת ובלי להגיד שלום או לברך את סבתא ברפואה שלמה, התחיל ישר לאכול. אותה.
סבתא נכנסה בשלמות לבטן של הזאב, שאפילו לא זכר לברך המוציא, או ליטול ידיים, ואפילו כיפה לא שם על הראש (היא נשארה אצל כיפה אדומה).
אחרי האוכל הזאב היה רעב עדיין, אז הוא הלך לשכב במיטה, וידע שעוד מעט יביא לו המזל קינוח טעים, קינוח אדום!
כשכיפה אדומה כבר הרגישה שמתקרבת השקיעה והיא חייבת להגיע אל סבתא, להתפלל מנחה, ולחזור לשיעור דף יומי בבית, היא התחילה לרוץ לבית של סבתא, ובריצה שלה הצליחה לשבור את השיא שקבעו חברות שלה בריצת אלפיים לבנות, היא רצה את זה בתשע עשרה וחצי דקות, חצי דקה פחות מהשיא הקודם!
כשכיפה התקרבה לדלת, היא נישקה את המזוזה, ואז נזכרה שזה בכלל צריפון ואין בו מזוזה, ולכן הייתה מאוד מבולבלת, כי לא הבינה מה נישקה, אבל היא וויתרה על החשיבה על הנושא, ורק קראה בקול, "סבתא, את בבית?".
הזאב שכבר היה מחופש לסבתא צעק מבפנים: "כן, מי זה? יסמניקים? אז שתדעו שאני לא זזה מפה עד שאני אמות! ואולי זה לא ייקח הרבה זמן, אבל אני אמות על קידוש ה´, נבלות שכמותכם!".
וכיפהל´ה ענתה: "לא סבתא, זו הנכדה שלך, כיפה אדומה, באתי לקיים מצוות ביקור חולים כמו שה´ ביקר את אברהם - רק שאני לא ה´ ואת לא אברהם, מקסימום שרה. אז אני יכולה להיכנס? איפה המפתח?".
הזאב מבפנים כבר הרגיש שוב רעב ולכן זירז את כיפה אדומה: "טוב כיפה´לה, את רואה את הארון חשמל? תפתחי אותו, תרימי את העציץ שמתחתיו, את רואה מתחתיו מפתח? לא, ברור שלא, כי הדלת כבר פתוחה, טיפשונת. תכנסי כדי שאני אוכל כבר לאכול מכל מה שהבאת לי!".
כיפה אדומה קצת פחדה עכשיו מסבתא שדיברה קצת כמו איזה מג"בניק, אבל היא נכנסה לצריפון הקטן, ואז ראתה את סבתא.
משהו היה לה קצת מוזר במראה של סבתא. לא, זה לא היה הגמרא שהחזיקה ביד, לזה היא כבר התרגלה - רק בגלל סבתא היא נהייתה פמיניסטית. ולא, זה גם לא היה בגלל הריח הנורא, היא התרגלה גם לזה שסבתא דוגלת בשמירה על איכות הסביבה ובפרט על מי הכינרת.
זה גם לא היה בגלל הסנדלי שורש, שסבא הביינ"יש השאיר לסבתא אחרי שהוא מת, וזה גם לא היה בגלל התפילין שסבתא הניחה כבר אחרי שקיעה - כיפה ידעה שסבתא הולכת לדעת רבנו הסבבא באלי, שמתיר להניח תפילין אחרי שקיעה.
היא נראתה לה מוזר בגלל שכיפה אדומה לא זכרה את הרגליים של סבתא שעירות כמו רגליים של גבר , ולכן שאלה את סבתא: "סבתא, למה הרגליים שלך שעירות כל כך?"
הזאב המתחפש (פורים או לא?) ענה מתוך השמיכה: "זה בגלל שהתורה מתישה כוחו של אדם. היא התישה אותי כל כך עד שהרגליים שלי הפכו כמו של תיש".
התשובה סיפקה את כיפהל´ה, שהייתה רגילה לנימוקים הרבה פחות הגיוניים בגמרא. אבל היה לה עוד משהו מוזר בסבתא.
"סבתא, למה זה נראה כאילו יש לך זקן"? שאלה כיפה אדומה.
הזאב הסמיק, כי בינינו, גם לזאבים זה לא נפוץ כל כך זקן. אבל הוא הפעיל את המוח ומצא מהר תשובה, ישירות מהשו"ע. "זה רק בגלל ששתיתי את היין בהבדלה, מתוקה שלי". ואז כיפה אדומה שמה לב לשינוי הרבה יותר גדול: האוזניים של סבתה נהיו מחודדות וענקיות, ממש כמו של גרעפ אח של האגריד. אז כיפה שאלה את סבתא עוד שאלה אחת לפני האחרונה :"וסבתא, למה יש לך אוזניים כאלה גדולות?".
והזאב שכבר התרגז ענה :" כדי שאני אוכל לשמוע את החפירות שלך יותר טוב, בובהל´ה".
כיפה אדומה שאלה שאלה קטנה ואחרונה, שבמבט לאחור מאוד הצטערה עליה. "וסבתא, למה זה נראה כאילו השפתיים שלך נמתחו במכונה למתיחת סוכריות גומי?".
הזאב החלט שדי, נמאס לו מהחקירות שב"כ האלה, ותוך שהוא עונה את התשובה קפץ מהמיטה. "כדי שיהיה לי קל יותר לעכל את הבשר החלק שלך, כיפה אדומה הכשרה למהדרין!" ובמילים אלו בלע בשלמות גם את כיפה אדומה, שהייתה מאוד נפחדת, עד שהגיעה כמו פינוקיו לבטן של הזאב, וראתה שם את סבתא.
הן טיכסו עצה איך להימלט, ובסוף החליטו לנסות לחקות את פינוקיו ולהדליק את המקטרת של סבתא (סבתא עוד חיה בדור שהיו מעשנים מקטרות, ולא ידעו שהרב אבינר אוסר) ואז אולי מהעשן הזאב ייחנק ויפלוט אותם החוצה. הם הדליקו את המקטרת, אבל מה שקרה זה רק שהן בעצמן כמעט נחנקו מהעשן והתחילו לצרוח כמו מטורפות כי חשבו שהן עומדות למות, ועוד לא הספיקו לחתום על כרטיס אד"י, וזה ממש גרם להן צער.
בחוץ התהלך הרב של הישוב, הרב אברהם יצחק הכהן הוק, וכששמע את הבנות צורחות החליט להתנהג כמו ג´נטלמן, ונכנס עם יד הברזל שלו לבקתה (את היד אכל לו פעם מוקש, שהיה מאוד רעב, וניצל את ההזדמנות שהרב נכנס לרמת הגולן לשדה מוקשים בלי לשים לב, והופ, היד הייתה שלו) ונופף כלפי הזאב בזעם. "אתה לא יודע שצריך מים אחרונים? ובכלל, הרי למדנו שאסור לאכול בני אדם, הם ממש לא כשרים" אמר בכעס.
הזאב הנבון השיב לו מיידית: "אבל הרי אתה, הרב, בלי ספק אדם ישר וכשר, נכון? אז אולי אני אטרוף אותך?". כאן הרב כבר ממש התעצבן, ובכוח הקבלה התחיל להגיד מילים מוזרות כאלה (כמו "אולולו, גולולו, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ועוד מילים מוזרות כמו אלו), וכשהוא משתמש בקבלה מעשית (אותה קיבל מהחנווני במכולת), הרג את הזאב, שחט אותו שחיטה כשרה (רק שהזאב עצמו לא היה כשר, אז הוא הכין ממנו שטיח שכאשר היסמניקים יעלו עליו, הוא יגרום לו להפך מחדש לזאב שיהרוג את כל מחללי ה´) , והוציא מהבטן את סבתא וכיפה אדומה, כשהוא כמובן נזהר לא לגעת בהן, כי הוא ממש ממש הקפיד על איסור נגיעה.
וכשסבתא וכיפהל´ה הבינו שהם ניצלו, הן עשו סעודת הודיה גדולה, והקימו עוד שבע מאחזים, והפרו את צווי ההקפאה, וגירשו את כל הערבים מהאזור, ולמתנחלים הייתה אורה ושמחה ופצצה ויקר (הכל במכולת ביישוב יקר). וזה סוף המגילה, אה, סליחה, זה סוף הסיפור כיפה אדומה.
מוסר השכל: לא כדאי לגור בשומרון, ואם אתה כבר גר שם, אל תדבר עם זאבים, ואם אתה כבר מדבר איתם, אל תשאל אותם כל מיני שאלות מעצבנות (כמו למה יש להם אוזניים כאלה ארוכות) ואם כבר שאלת אותם - כדאי מאוד שלרב שלך תהיה קבלה מעשית מהמכולת ביד.
כתבתי נא לא להעיר הערות על האורך - כן, אני יודע שזה ארוך, וזה מיועד אך ורק למי שרוצה לקרוא...
את עיקר הכיף שלי מחקת בקיצור הזה!!!
.
דווקא מעניין אותי עד כמה הצלחתי לחזות את המציאות שתהיה אז... כמובן שזה תלוי בעוד משתנים - עולים לארץ, חזרה בתשובה/שאלה, וכו'...
)
אוףףף
מצטער, הפסקתי באמצע. 
)
