פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1758)

שיהיה יום מוצלח ופורה לכולם/ן !!

היום נחה עלי הרוח וניצחתי את הדחיינות! 

 

 

והוא לא היחיד.

 

ב"ה, יש רבים שמביעים את הערכתם.

 

אדם שפוגש דתי פחות מקדש שם שמיים יכול לפתח משקעים לגבי המגזר.

 

כתב המון בלי סימני פיסוק בדיוק את מה שכתבת וביקש בסוף שאעשה לייק לדף שלו -
אבל לא לחצתי על הקישור וחסמתי אותו, כי האמת היא שהוא לא נשמע כל כך שפוי...

 
אם אני זוכרת נכון הוא טען שהוא לומד בעברית. וזה קרה לפני שבועיים.

 

פנה אלי מוכר והתחיל לדבר, ובאיזה שהוא שלב אמר לי משפט כמו "אתם הדתיים מחזיקים את כל העולם ומחזקים אותנו"..

 

אכן, ב"ה לאמונה יש כח והיא פועלת בעולם, ולאמונה שגם נראת ובאה לידי ביטוי בצד החיצוני זה עוד יותר מאיר ומוסיף, מה שקשה לי זו החלוקה ל"אתם" ו"אנחנו", ויש כ"כ הרבה כאלו שנתקלתי בהם שאמונתם גדולה והחסד שלהם מלא חן וברכה גם אם הם לא נראים כמוני. וודאי שהם באים מנק' אחרת, אין לי ספק שדברים היוצאים מתוך תורה הם שונים לגמרי במהותם, אך גם הם עם ישראל (שוב "הם" בעע)

 

ואולי לא מספיק הבנתי אותו..

 

 

גם אם הוא התחיל איתה (ואולי גם הבינה שזה מה שעשה), מצא לו אחלה דרך. סתם...

וזה גם לא סותר את זה שהוא מאמין במה שהוא אומר.

אוי התמימות * 2

אוי החשדנות. 3.

אוי התמימות 

בעניינים האלה, אל תהיה "למדן" עם כל האופציות..

 

היא לא שאלה אותך אם להיכנס בשיחה מעמיקה עם מישהו שבא לשבח את הציבור - אלא לספר מה הוא אמר עד שהיה חייב לעלות מהר לאוטובוס. עין טובה. ישראל קדושים..

תודה!

היא שלחה לנו צילומסך לווצאפ המשפחתי.. ממש מגניב

הרי את מחוברת לחשבון גמייל. שם שמת תאריך.
גמרנו זה כל מה שהם צריכים.
בדיוק כמו שניתן לעשות את זה ללוגו של הערוץ אם את מחוברת.

בשיחה אישית בויכוח לוהט

 

מחכה שהשני יגמור לכתוב כדי לא להיכנס לדבריו

עפה לישון

עייפה!!!!!!!!!

 

מקווה לסיים בקרוב ולהיכנס למיטה.

טונות של מטלות . ב"ה חלק נכבד עשיתי.

שאני עונה ל"מי ער"!!
לילה טוב!

אני יכול לעזור קצת גם במקורות..

זה היה כשהרב שלנו ממש תאר לנו לפרטי פרטים את הסדר במקדש... את עבודת הכהנים, ואת האפיקומן וההלל ששרו שם יחד כולם...

ושהגויים באו לצפות במחזה המרהיב וכו'...
קיצור באותו רגע אמרתי לעצמי (וגם לרב שלי), וואלה חבל שלא לומדים את זה בתשעה באב.-שנדע על מה לבכות.

אפשר אולי ממש להכניס אותם לחוויה (באופן פעיל), של ליל הסדר ושל הכהן הגדול ביום הכיפורים וכו... ואיך כולם רקדו לו במוצאי היום וכו'...

http://www.chabad.org.il/Articles/Articles.asp?CategoryID=734

http://www.chabadaviv.com/contents.asp?aid=73158

http://www.beit-hamikdash.co.il/

שכמו אצל גדולים- כך גם אצל ילדים הדרך לרגש עוברת דרך ההבנה והשכל, לכן נראה לי שבשלב ראשון שתלמד מדרדים (לעצמה) -מה אבד לנו עם אובדן ביהמ"ק -הרגשת קרבת השם,השכינה שהייתה כל הזמן איתנו. הסבר איך כל סבל כיום הוא תוצאה- כמובן במילים פשוטות!

 

לאחר מכן המון סיפורים ושירים מרגשים שקשורים- כמו המעשיה עם שני האחים שקמו באמצע הלילה כל אחד לתת מתבואתו לאחיו ונפגשו ובכו, השיר "בלבבי משכן אבנה", וכד'

תשאל את גדולי הרבנים האוסרים, לא את תלמידיהם.

למשל- במציאות- האם יהיה גבול בין החלק החדש לחלק הקיים היום? באיזה רמה של הפרדה זה יהיה? 

 

בהלכה- מי קובע את הקדושה בירושלים? השילטון היהודי (מלכות) ? הרבנים? הנבואה? 

צריך קרבן תודה ועוד כמה תנאים שלא שייכים היום

כך שזה ודאי שאי אפשר להרחיב את השטח המקודש.

 

מבחינת החשש שיתבלבלו, אני מניח שכמו שאת אומרת, זה יהיה תלוי אם הגבול יהיה ברור וכו'

בהגיון הלא תלמודי שלי אם תהיה הפרדה מוחלטת כך שאי אפשר יהיה להכנס בטעות לאזורי הבעיה

אז למה לא

מחוץ לת״ק אמה, למה את לא עולה?

כי לא הבנת כמה זה חשוב, ולקחת את עצמך כדי להיות בעניינים 

 

אחרי שמבינים, ומפנימים בלב מה זה הר בית השם

איך כל אהבת השם שלנו..... 

(אין לי מילים עכשיו. פשוט אין לי מילים) 

ועשו לי מקדש- ושכנתי בתוכם 

 

ומתחילים להרגיש את השבר הנוראי שיש לנו כל יום, כל הזמן, בחיים שלנו- כי הבית חרב 

 

איך אפשר? איך אפשר לגור בבתים משלנו- כשביתו של בעל הבית של העולם- חרב??? 

 

אז נכנסים לעניין

מתחילים ללמוד, לשמוע, להרגיש 

מתחילים לדבר על זה

 

 

הבהרה: זה ח"ו לא ביקורת עלייך

גם אני פעם לא הבנתי ולא הרגשתי כלום מכל זה... 

עד ש... 

 

השאלה היא לא אם לעלות או לא 

השאלה היא- אם החורבן הוא חלק ממשי מהחיים שלנו היום, כל אחד בבית שלו, או שזה אירוע לפעם בשנה שצמים 

והאם הכיסופים לגאולה הם דבר ממשי בחיים שלנו, או עוד דבר שכתוב בסידור... 

 

 

יש פה תרשים עלייה להר לפי שיטת הרדב״ז שבעצמו עלה להר הבית בזמנו, השטח המקודש בהר הוא כ250 על 250 מטר שהם ת״ק אמה בלשון המשנה, כפי שניתן לראות המסלול הולך מימין להר כפי שנאמר במשנה, מסכת מידות..

מעבר לטווח הזה אין איסור עלייה בטבילה, החלק הדרומי שאותו לא רואים כ״כ עוד גדול והוא בפשטות נמצא רחוק מהאזור המקדש..

מזכיר לי את הסיפור עם שלושת הרבנים שראו ששועלים הולכים בארץ ובכו ורק אחד צחק..אז שאלו אותו למה אתה צוחק והוא אמר שזה חלק מהנבואה (משו כזה..בטח אתם מכירים...לראש שלי אין כוח לחשוב עכשיו..כואב לו.. )

איך שכחת?!

אבל ידעתי שתכירו אז לא טרחתי להזכר..

נווה דקלים, מחטאות שריה ומעוונות ראש ממשלתה המגרשים מקרבה צדיקים"
"זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. חדשים לבקרים רבה אמונתך. חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו. טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו".

עוד מעט יאמר על כל חבל עזה
"ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנותיה"!
ונחזור לשם בגאון ויאמר "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך"!
אדמת עזה אל תדאגי בנייך מתגעגעים, ועוד נשוב!

אולי לא ירחק היום ואנחנו נזכה להכריז : הגוש בידינו!

 

(המילים שלך טובות ומרגיעות משהו.....)

 

 

אפילו מרתיח...

שורף את הלב

 

הם לא החריבו והרסו הכל!

כעת יותר קל ונוח יהיה לחזור לשם ולקבל בתים בנויים ורחובות מרוצפים.

 

אני משתפרת בחשיבה אופטימית

תודה

אבל באמת עצוב,

 

אבל בע"ה יצמחו לנו כאן מנהיגים עם אומץ ושכל,

"השיבה שופטינו כבראשונה..."

"בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה"
"ובכל זאת אנו לי-ה ואנחנו לי-ה"

זה היה להכנסת אורחים. ביחד עם אחד אינהורן או משהו כזה לאורך שלושת השבועות. גם אני הייתי איתו.

"וחיל גויים תירשי"
"וברחמים גדולים אקבצך"

דגלי ישראל, ומישום מה אני לא מאמין שהערבים היו משאירים אותם

יימח שמם.

‏‎‎

עצוב מאוד

עצוב...

 

עוד נחזור...

זה המשפט הראשון שעלה לי אחרי שראיתי את התמונות..

אלעד, אותי זה ממש לא מנחם בתור אחת שגרה שם כל הילדות שלה. בחיים אני לא ירצה לגור בבתים של המחבלים האלו.

אני יודעת שכנראה זה לא יהיה מציאותי אבל תמיד שאני חולמת על הבית שלי אני מדמיינת שאני בונה אותו בדיוק אותו דבר כמו שהיה וגם באותו מקום.

זה באמת קשה! רק לחשוב על לעבור דירה זה "אין מצב"...

בע"ה עוד "אז ימלא שחוק פינו"...

כדי שמי שרוצה לא לעשות איחור מדחני- ידע להקדים להגיע כדי שיהיה זמן לומר שלום לכל האנשים... 

 

 

זה לא כזה רחוק

(אולי 20 דקות הליכה)

( יקה חסר תקנה )

(ת'אמת, אני כבר המון המון המון זמן מתלבט מה יותר מהיר, הגשר או הרמזורים - ובפעמים שעשינו ניסויים בזה, פעם זה יצא ופעם זה. הגעתי למסקנה שזה תלוי בעיקר בעיתוי המדוייק אליו הגעת ברמזורים. הגעת בדיוק כשמתחלף לירוק - זה הרבה יותר מהיר, אבל אם הגעת כאשר אדום ברמזור הראשון - הגשר היה חוסך לך איזה דקה-שתיים  - עכשיו תגידו מי פה יקה!!!)

 

ולמען האמת - בחמש דקות אף אחד לא עושה את זה, מצטער... אני בהליכה נורמלית עושה את זה בערך ב12-15 דקות.

צודק זה 5 דקות ריצה ו12-15 דקות הליכה (גם לי יש רגליים ארוכות)

והפרוט בהחלט הוכיח שאתה יותר יקה ממני

יותר נכון להגיד - אני יותר מרוקאי מאשר יקה (אני חצי מרוקאי מאמא, ובערך רבע או שמינית יקה - השאר מאיזורים אחרים באירופה ). אבל כן, אני יקה כל עוד זה לא אומר שאני חייב הגיע בדיוק בזמן לכל מקום .

 

אני תמיד אוהב לעשות את התחרות הזאת ביני לבין הרכבת כאשר אני הולך מהתחנה המרכזית לקריית משה, להסתכל בלוח האלקטרוני בת"מ מתי אמורה להגיע לשם הרכבת, להוסיף עוד כשתי דקות נסיעה, ולראות אם אני עוקף בהליכה את הרכבת... נחמד

 

 

מעורב ירושלמי

אז ההגדרה חוזרת אלי! אני תמיד מגיע בדיוק בזמן (אם לא מוקדם)

הוא יכול להיות מצויין!

[אבל את צודקת, כי בכלל מאתיים מנה]

לק"י

 

היום הכי ארוך בעבודה.

מקווה לשרוד אותו העייפות הלא נגמרת הזאת..

הולך להיות יום מדהים.....

חורף

זה בטח בגללה>> http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t617989#6843998

איתן ישן היטב, אבל טלפון העיר אותי היום ב-8:00

 

 

יום יעיל ועמוס לכולנו.

מקווה שהמנוסים פה בארוע הזה
יתנו לך מענה

ותצא מחוזק

אל תעבור את זה לבד.
אגב יש כאן פורום "בין שני בתים" שם תוכל לשתף אנשים שהם בין שני בתים...

אפילו "המזבח מוריד דמעות"!
[הבאסה שיש מקרים, שזה לא אשמת אף אחד, פשוט ההורים לא הסתדרו. מה לעשות, גזירת ה']

ה' יתן לך כוחות להתמקד בדברים הטובים, היפים, ומלאים אהבה שיש בעולם!

עדיף שהמזבח יוריד דמעות

כי האישה / הבעל כבר הוריד מספיק :-/

קורבנות מביאות את השראת השכינה בביהמ"ק. כך גם בבית הפרטי קרבנות של מסירות ואהבה, מביאות את השכינה לבית. ברגע שלא יהיו את הקרבנות האלו [גם אם זה לא באשמת בני הזוג בכלל], המזבח כביכול בוכה. המזבח משתוקק לקרבנות האלו של מסירות ואהבה בין בני-הזוג, כואב לו כ"כ שלא יהיו יותר, גם אם הסיבה לגירושין מוצדקת לחלוטין!

וזה לא משנה בן כמה אתה..מבינה אותך..אבל עם כל קושי הקב"ה שולח כוחות..ויש לך אותם, אני בטוחה. לפעמים נלחמים עם השיניים כדי להשאר שפויים..ולפעמים צריך לעצום חזק את העיניים ולסתום את האוזניים, אבל מצליחים.
זה כואב אבל לפעמים זה הדבר הכי טוב ונכון לעשות.. עם כל הכאב.
וצדיק, תהיה חזק..ואל תשמור בתוך הלב, כי זה יפגע רק בך..תוציא הכל..זה לא בריא לשמור דברים כאלו..אפילו על עצים ואבנים..זה עושה טוב..
אמן שהגירושין האלו רק יבנו אותך (וכן, אם הם יכולים להרוס הם יכולים גם לבנות)
בהצלחה!

יש מתחים, המשפחה מתחלקת, השבתות נראות אחרת, אחד מההורים כבר לא כאן... חוצמזה שלפעמים יש פחד מלהאשים אחד מהם, זה מחליש אותנו לחשוב שההורים טועים, (גם אם זה נכון על כל הורה)...

לי לקח זמן להרגע מזה...

אבל נראה לי שהדבר היחיד שיעזור, זה להסתכל על הצד החיובי שבזה... להתחזק במידת הביטחון שזהו רצון ה'...-
להתבונן בדברים הכביכול שליליים שהיו לנו בעבר ובכל ההשלכות החיוביות שלהם.

אם נתבונן נכון, נראה שהקב"ה דואג לנו לכל עניין בחיים,- ברמה מדוייקת להפליא. וזה עוזר.
לי לפחות

וגם מרגיע ללמוד מהמקרה, שזה לא סתם יחלוף על פנינו, ננצל את האירוע וניקח ממנו משהו לחיים.

בהצלחה רבה, ושה' יתן לך כוחות.

(יש פה בערוץ פורום ייעודי לנושא. נראה לי זה יעזור לך...) 

ליחסים שבין ההורים שלה- שעם כל הכאב עליה לזכור שהכי חשוב עבורה זה הבית שהיא תקים ב"ה. ואמנם בית  ההורים הוא ביתה אך רק זמנית והבית האמיתי שלה זה הבית המאושר והשלם שהיא תקים.

ב"ה כך יהיה אצלך. רק בשורות טובות.

חשבתי כמה זמן אם לרשום את התגובה שלי כפי שאני באמת רוצה לרשום אותה מתוך חשש שאולי הדברים ישמעו קצת יומרניים וקצת כמו איזה "נאום" 

 

אני לא מתיימרת לתת לך הוראות מייצגות איך להתנהג ואיך להרגיש. זה מקום שהוא מאוד אישי בשביל כל אחד והסיטואציה אצל כל אחד היא שונה ובכל זאת, בחרתי לכתוב את זה כתגובה ע"ג הפורום כדי שגם אם יש פה אנשים אחרים שעוברים את אותו הדבר או שמכירים אחרים שעוברים את זה יקבלו אולי קצת חומר למחשבה. 

 

אני אומרת לך את זה גם אם אתה היית בן 30 וגם אם היית בן 10:
להבין שההורים מתגרשים אחד מהשני ולא ממך. זה לא קשור אליך בשום דרך. לא משנה מה, אתה עדיין הילד של שניהם והמקום שלך בחייהם הוא אותו מקום גם אם הם יחליטו עכשיו שהם יחיו אחד עם השני עוד 50 שנה בלי שום רצון ולו הקטן להיפרד.

 

נכון שעצם זה שהם לא יחיו עכשיו באותו בית  זה עשוי לגרום לריחוק מאחד מהם (בד"כ הצד שיעזוב) זה לא אומר שהצד שעזב את הבית המשותף לא מייחל בכל הזדמנות להיות קרוב אליך ולבטא את אהבתו ודאגתו אליך.

 

זו החלטה מושכלת של שניהם. אני יודעת שיש כאלה (שוב, לא כולם...) שכששומעים על אנשים שמתגרשים נוטים לחשוב שהם כביכול פירקו את החבילה מהר מדי... אני חושבת שראוי לכבד את ההחלטה שלהם ולהבין שכל אחד מהם השתדל בצורה הטובה ביותר להגיע להחלטה הנכונה ביותר עבורו.

ואני אומרת באומץ ובביטחון רב שתאמין לי שהם בוודאי חשבו לא פעם אחת מה זה יעשה לרגשות שלך והרבה פעמים המצב הרגשי של הילד הוא הדבר שהכי טורד את לבם ועדיין הם אנשים עצמאיים ומגיע להם לממש את עצמם.

 

לעניין זה שהם לא מדברים כל כך אני חושבת שראוי להבין שכל אחד מהם עושה את ההשתדלות לכבד אחד את השני בצורה המיטבית שהם יכולים, תאמין לי שגם הם עוברים התמודדות לא פשוטה.

 

כמובן הכלל הכי חשוב זה לא להחזיק בבטן, גם לרגשות שלך יש מקום ועצם השיתוף עם האחרים מקל מאוד מאוד את התהליך.

 

 

 

 

 

 

כל הכבוד לך,

 

את ממש אמיצה

ומוסיפה-
גם בגיל שלך, לא לתת להם להפוך אותך למתווך בינהם.
וממליצה ממש למצוא מישהו שיוכל לעזור לך... חבר גדול, רב וכדומה
מישהו נייטראלי שיוכל לשמוע ובעת הצורך לעזור להחליט נכון (וזה קשה...)
בהצלחה רבה!
ואם יש דברים ספציפיים שאוכל לעזור אז בשמחה.
חווה את הסיטואציה משתי הצדדים...

גרושה בת להורים גרושים...

יהיה טוב!! תהיה איתם בקשר עם שניהם ותהיה חיובי!!

מה הטוב שיצא לי מכך, אבל אחר כך רואים,

לפעמים כן מצליחים לראות באותו הזמן,

אבל לזכור כל הזמן שזה מאהבת השם אלייך גם כשנראה שזה לא מאהבה בכלל,

כי בסוף תראה משהו מזה,

ולנסות לראות במימד האישי: מה יצא לי מכך, וזה תראה אולי לאחר תקופה.

אבל כמובן שזה קשה, לא נעים וכולי,

אבל גם לנסות לחפש מוקדי תמיכה נוספים, כמו חבר שזה קרה לו, או טיפול, או רב או פורום שיתן לך כוחות,

וכן לדבר על הקושי והמעבר עם אחד ההורים שאולי עם אחד מהם כן אפשר לדבר. ,

 

וחשוב לזכור:

אתה לא אשם בכך! הרבה ילדים להורים גרושים חושבים שזה באשמתם,

אל תרגיש אשם, אין לכך כל קשר,

 

הרבה כח מאחלת לך, והרבה סיעתא דשמיא, ושתמצא את בת זוגך בזמן הראוי לך

אני בערך בגיל שלך, למרות שזה קרה לפני שנה.
אני חושב שכשהקב"ה מעמיד אותנו בכזה אתגר קשה, חשוב מאוד לנסות כל הזמן להשתדל להוציא טוב מכל הקשיים. לחפש איך אני נבנה, איך אני בונה בעצמי את כל הכלים שיבטיחו שלי זה לא יקרה. ללמוד מהטעויות של ההורים, ובאמת לחפש איך אני בונה בעצמי בניין כזה שהחיי משפחה שלי יראו כמי אני רוצה אותם, ולא תמיד כמו שקיבלתי בבית. אחת הבעיות היותר גדולות, שילדים להורים גרושים בד"כ סופגים את היחס שהיה בין ההורים שלהם, ומעבירים אותו הלאה לבן הזוג שלהם. זה בעייתי! זה לא תקין. חייבים לשים תשומת לב ממש גדולה לעניין הזה. חוץ מזה, לי אישית היה משבר גדול של "למה זה קרה דווקא לי??, זה קשה מאוד, אבל מתמודדים..
הכי חשוב זה לא להדחיק, לא להפנים, לשחרר! להוציא..
אז נכון, הולך להיות קשה. בעיקר בהתחלה..אבל צריך להסתכל על הכל בתור אתגר, בתור נסיון שהקב"ה רוצה שנעמוד בו, כדי שבאמת באמת בסוף, יהיה לנו הכי טוב. והכי חשוב, לא להתייאש לעולם!
בהצלחה רבה אח יקר!!!

לפחות הלכתם למקום אחר?

דרך אגב- אני חושבת שדווקא הביטחון העצמי שלכם גרם לזה שלא יתקפו אתכם (בין השאר, אני לא באמת יודעת מה היה שם) . אם נכנסים בשיירה ומראים כמה אתה פוחד ושאתה לא "בעל הבית" פה- אז זה מסוכן אפילו יותר!

לא ברור לי איך המ״כ לקח על עצמו את הדבר הזה..

אגב היה עוד סיפור דומה בגדוד שלי-סיפור דהריה מי שמכיר, עשה אז הרבה רעש בתקשורת..

על אותו עקרון של גידור יישובים ומיגון רכבים - זה יוצר פחד פסיכולוגי שמסב כל כך הרבה נזק!
מעבר לכך שזה מעלה את הביטחון העצמי של האוייבים, זה יוצר חולשה רוחנית בעם. משתק אותנו. והחולשה הזו, לדעתי,
היא הרבה יותר גרועה מהיארעות מקרים חריגים פה ושם (כמו שהיה בקוסרא) שבהם הערבים מנצלים את חוסר המיגון.
החולשה הזאת משפיעה ממש על היומיום, ומונעת מאיתנו להסתובב במרחבים, יוצרת ריחוק אוטומטי ממה ש-"מחוץ לגדר",
מצמצמת את ההתיישבות, מורידה את הביטחון העצמי הלאומי שלנו ומשפילה אותנו במיגון מיותר. פשוט חיים לא בריאים.
  
ברוך ה' מתוך רצון לשנות את הפחד הזה, יצא לי לצבור לא מעט ניסיון עם גישת חוסר-המיגון, ובאופן די מפתיע,
לא רק שהרווחנו דרכה גאווה יהודית, חיבור לאדמה וחיים בריאים, אלא גם הוכחנו שהשיטה הזאת דווקא מגבירה ביטחון!
לא יאומן איך ילד פיצפון בחברון מבריח במילה אחת שלו חבורה של ג'אברים ערבים. או איך ילדה במאחז צועקת שתי קללות,
וכבר חבורת הערבים מיד נסה על נפשה, ולא מעזה לחזור עוד. בלי נשק ובלי מקלות, רק עם הרבה ביטחון עצמי ואמונה.
(אבל כפי שאמרתי, גם אם תאורטית כן היו הורגים בנו יותר כך, לדעתי זה שווה את זה). 
 
ובאותו הקשר, צריך אולי לעשות סטטיסטיקה על כמות הפיגועים ביישובים מגודרים מול אלו שבלי גדר.
 

היו לי עוד ביטואציות בחיים -שהייתי כולי בתוך זה

ורק כמה זמן אח"כ - ירד לי האסימון, והתחלתי לבכות מרוב שזה היה מפחיד... 

 

(דוגמא- באישי) 

זה בדיוק הראש שלהם.

 

אם 4 חיילים עומדים פה כך עם נשק - כנראה מסוכן להתעסק איתם.

 

וזה בדיוק מה שצריך שהם ירגישו..

 

כי תכלס מה כבר יכולנו לעשות עם רק רבע כפר היה מקיף אותנו?

לא היו חושבים על זה.

 

לפי הראש שלהם, אם נכנסת כך - אז אתה לא על תקן בג"ץ.. (אם כי היום כבר אי אפשר לדעת) - ואז הם אפילו לא מתחילים לחשוב מה יהיה אם מישהו ירגיז ותירו איזה צרור..

 

[אגב, כשאני רואה ערבים ליד הכביש, מנהגי להאט (אולי יש להם אבנים?..). בד"כ או מנופפים לשלום, או מסתלקים. לך תדע, מתנחל מאט על ידם, מי יודע מה יעשה..]

ערבים הם כמו כלבים, אם הם רואים שאתה עם ביטחון, הם מקפלים את הראש.

 

אם הם מזהים שאתה מפחד, הם ירימו את הראש וירדפו אחריך.

הרגשתי את זה פעם אחת על בשרי ומאז אין לי פחד בתוך מקומות שאסור להכנס אליהם אהמ אהמ..

 

 

שיהודי הולך עם ראש מורם הגוי שם לב לזה ומתנהג כמו שצריך ושיהודי מפחד הגוי שם לב לזה ומרים את הראש (לא אני אומר את זה, גדולים וחכמים ממני.. אני אומר את זה מנסיון.)

שנה וארבע צבא ושלוש שנים סיפורים

היו לי מקרים כאלו.
בד"כ מה שאני מנסה לעשות, כאשר מלכתחילה אני רוצה להיכנס למצב כזה, זה להתנתק קצת מהשכל, אמנם להשאיר את השכל ברקע, אבל לא לחשוב יותר מדי, ופשוט לעשות!

ברור גם שיש הרבה פעמים רוח ה' שסוחפת!

תחפושות פורים?

או למסתערבים? (אולי זה הומצא על ידם)

אני מכיר כאילה שמריחים כך אבל לא נראה לי שזה מהדאורדורנט

מתכון להברחת ערבים ומטרידים, יותר טוב מגז מדמיע..!

למשהו שהולך לבוא.

 

מסקרן משהו.

וכן גמני ראיתי ברכבת ואני ככה כמה דקות

מי שאכל שום ישוב ויוכל שום?

ככה יש דאודורנט שום, במקום לפזר שום כתוש!

 

זה יותר דיאטטי

שכחו לכתוב ״אפשר להשיג בחנויות הנבחרות ברמאללה ושכם״ 

 

נראה לי פרסומת לחדרי כושר

גננת מלמדת על חיות מחמד ואומרת עכשיו כל ילד יספר איזה חית מחמד יש להם בבית
ראשון - לנו יש כלב
גנ' איפה הוא ישן
ילד במלונה
שני- חתול
...
שלישי- בואש
הגננת בהלם ואיפה הוא ישן
איתי במיטה.
- אבל מה עם הריח
-הוא התרגל.

אבל תתנחם, שכמו כל דבר שקורה -

 

כשאתה כבר אחרי זה,

ההסתברות שזה יקרה עוד פעם היא מופחתת -

ואתה יכול להיות יותר בטוח שזה לא יקרה

 

(וגם להיות אחרי משהו, פחות גרוע מלהיות לפני משהו)

 

 

אולי קשקשתי שטויות,

אבל אם מצאת בהן קורטוב נחמה - דיינו!

הגיוני שאתה צודק, אבל במקרה דנן המציאות הוכיחה אחרת...

הרכבת עומדת בתחנה ומעלה נוסעים, אבל לא, אנחנו נעמוד ונחכה חמש דקות נוספות.. לא מספיק הזמן שחיכנו עד שהיא הגיע לתחנה?

אבל לפחות עמדתי ליד דלת-החירום שפתחו...

 

(אגב, היה די מגניב לראות את השימוש בפתיחת החירום הזאת.)

 

ולפחות היה לך טרמפ

ב"ה.

כי בד"כ זה לא נראה ככה..

.

 

מזה שבמשך ימים ספורים מאז שחזרתי לכתב בפורום הצלחתי לגרום למספר אי-הבנות וחשש פגיעות יותר ממה שזכור לי בכל התקופה שכתבתי לפני

כשבתכלס אנשים מסוגלים להבין שסה"כ
לא התכוונו לפגוע

כשמסתכלים ממקום נינוח יותר קל
למצוא מרחב ונחת רוח לשפר בעצמנו
את הנקודות שהיינו רוצים לשפר,
כך נראה לעניות דעתי

כי אני עייפה וכואב לי הראש ואני נרדמת בשיעור.
והבנות סביבי חושבות שזה מצחיק.
זה לא! זה אחד הסיוטים שהראש כ"כ כבד
ורק מחפש איפה להניח ת'צמו.
והמרצה מרשה לעצמה לשחרר בדיחה על חשבוני כשאני ישנה.
גמכן אנשים נחמדים.

הדבר שאני הכי שונאת, זה לתלות את העיניים בסיכות!

 

אני עושה הכל בשביל לא להגיע לזה!

 

נדיר מאד שאני ישנה אחרי 11 בלילה

 

ואם זה קורה, אני מסוגלת כמעט לבכות מעייפות.

 

אני לא הולכת הרבה לארועים, וחלק מהסיבה זה בגלל השעה המאוחרת

 

בשירשור מי ער, אתם יכולים להיות בטוחים שאני נוחרת מזמן

 

אבל סליחה חרותיק, התרכזתי מדי בעצמי! מה גרם לך לישון כל כך מאוחר?

ולפעם הבאה, יש קפה או רדבול (לא ניסיתי)

תמיד עוזר לי אחרי ארוחת צהריים דשנה ומעייפת..

וזה כיף, כי זה לא חלבי וזה לא מגעיל כמו משקאות אנרגיה

והשעון מעורר היה ל8.
אבל ישנתי אצל אחותי,
וישלה 2 בנות קטנטנות.
והן בכו בתורנות כמעט כל הלילה..

בקושי ישנתי..

שונאת קוקה קולה.
ורדבול בחיים לא ניסיתי ולא רוצה.
וקפה רק במצבים חמורים.

החומר בכיתה משעמם רצח! כבר למדתי אותו..

הבינותם?

ותישני כמו בן אדם!

למה את צריכה להיראות כמו הסמיילי שלך?

או שזה יעשה לך נקיפות מצפון? או שיש חובת נוכחות?

אני לא נראית ככה. אני מראש מניחה את הראש על השולחן..

וכרית זה בוטה מדי, אבל אני ישנה על כרית אלטרנטיבית,
כמו פשמינה או סוודר וכו'..

את כבר יודעת מה אני מסוגל מהחדר ראשי

 

אבל אולי את לא יצור כמוני

אבל בחד"ר לא היה אף אחד שיקשיב לך, אם אני זוכרת נכון

 

וכאן זה מרצה שאמור לתת לי ציון בסוף הסמסטר.

אז מומלץ להתנהג כבנאדם לידו..

כפוף מאוד, כפוף קצת, זקוף

הקוף הכי כפוף והאדם הכי זקוף! (לא?)

ציפי ליבני בעקבותך!!  

 

 

 

 

 

 

*אין בכוונתי לרמוז שציפי ליבני שטן 

 

 

 

השטן בעיקבותך!

|עף על עצמו|

אז איך רצית שאני אגיב?

שאהבתי? בסדר. מאוד אהבתי!!!!!

 

יהודי גאולי שמוחא כפיים וקופץ בתפילה