פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1805)

הכל ירוק עד קו הנגב, יפה כאן.
יום נעים וחם לכולם.

אבל אני רוצה מעץ דווקא..

יש חנות במרכז כלל,
אחת פיצית בגאולה

וכמובן ספיר ליד כיכר ציון- בסוף המדרחוב

סופרנינו וסופרן, נקראות חליליות, אלט, טנור ובס נקראים חלילים.
למה זה חשוב לי? סתם אני משוגעת על חליליות וחלילים....

סמט בכנפי נשרים

sos music ברחבה של המשביר

ספיר במדרחוב

עדיף לחפש באינטרנט או בזאפ..

זה עושה את זה הרבה יותר קל..

באמת סקרן לשמוע..

יש לזה ביסוס במקורות לפני הרב כהנא?

הוא מתכוון שעל מדינת ישראל להיות
עצמאית, ולא לפתח תלות באחרים כמו
ארה״ב וכדומה.

אך עיין בב"ב (י: )  ביבש קצירה תשברנה וכו'.

וע"ש בריש המסכת (ד.) מפני מה נענש דניאל וכו'.

ויעויין עוד בערכין (ו.) שדבר המסויים אסור לקבל אפילו בסוף.

 

דבר מצווה

 

ועיין עוד כאן

א. התייחסת רק למקור אחד.

ב. זיל בתר טעמא.

בתחילת העמוד הזה המחבר מביא מקורות לכך

(לגבי קבלת מתנות מגוי) שגם למי שחש משום

"שונא מתנות יחיה" - אין לחוש בכך אצל גוי =

יותר קל לקבל מגוי מתנות!!

מחלק בין צדקה למתנה בעלמא.

א. האם לכתחילה מותר לבקש מתנות מהגוי?

(ההיתרים עוסקים באי סירוב)

 

ב. מה החילוק בין צדקה למתנה לעניין זה?

 

ג. וממילא, האם מותר לכתחילה לבקש או אפילו

להסכים שגוי יעשה עבורנו מעשה, שאילו היה זה

יהודי היה מקיים בכך מצוות חסד?

וכמו שהרגשת בעצמך, כנראה, בסעיף ג.

פשוט עולה לי דוגמה:

סחבנו שולחן ממש כבד לתוך בית ובבית היו פועלים ערבים (לא עלינו, אבל הם היו).

אז ביקשנו מהם לסחוב את השולחן הכבד.

 

ובמקרה דומה שבו הערבים עזרו לסחוב את המיטות שלנו.

אמר לי היהודי - אני מקווה שזה בסדר אצלך שהערבים נגעו בהן...

אמרתי: שילמת להם? לא! אז מצוין, הם נועדו כדי לשרת אותנו.

 

(יאללה מכות.)

ואהבתי שאמרת ׳לזה הם נועדו׳.
בדיוק לפני שבוע נסעתי טרמפ
אם אדם נחמד, שסיפר שבבוקר
הערבים עזרו לו לדחוף את האוטו
בתוך כל הבלאגן של השלג וזה,
והוא גם אמר: בשביל זה הם נוצרו,
לשרת אותנו.
והרי כתוב מפורש:
׳והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך
אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך ילחכו׳
וכן: ׳ועמדו זרים ורעו צאנכם׳ וכו׳.

במצב הלא מתוקן, אנו מקבלים מהגויים
צדקה.
במצב המתוקן, הם משרתים שלנו,
וכמובן שההבדל הוא עצום.

אבל התיאוריה הזאת נשמעת לי לקויה, ורחוקה שנות אור מן ה"אידיליה" של יחסי עמ"י-גויים.

 

למה נועדו הגויים? לקישוט או  כדי לחוש כלפיהם טינה?

מה פתאום אסור לבקש מהם עזרה, כבני אדם?

ממתי ההתבדלות של עמי מהגויים היא בבקשת עזרה? [פשוט מדהים כמה רחוק הלכו עם הענין הזה!]

 

ההלכה מורה על הלכות כשרות (בישול גוי), למשל,  כדי שלא נבוא עימם בסעודה ובכך לקירוב ללבות,

אבל מאיפה הובא פתאום "לא לבקש עזרה"?!

זה חדש מאז שהתחילה הגלות, זה לא המצב הנורמלי של העולם.

 

הבעיה היא שלגויים יש ג"כ משפט בשמיים, וגם להם יש מצוות ועבירות, וכשהם עושים מצוות הם מקבלים שכר.

 

והמצוה הכי גדולה שגוי יכול לעשות זה לתת ליהודי.

 

במצב אידאלי - אדרבה, בוא נזכה אותו לעזור ליהודי, ויהיה יותר טוב בעולם, אבל במצב של גלות, שאנחנו נתונים בידיהם, אם יש לגויים יותר זכויות - זה ממש לרעתינו, כי זה יתן להם עוד זכות לשעבד אותנו, שהרי בלי זכויות אין סיבה שהם יקבלו משהו.

 

אז כשיש אפשרות אחרת, אסור ללמד אותם לתת ליהודים.

מלחמת המפרץ שישבתי בממ"ט

והשלג בתשנ"ב..

שכעסתי נורא נורא על אמא שלי.


.ב. מאיפה עלית לארץ? (יש עוד מישהו חוץ מהתימנים והאתיופים שהתרגש מלעלות לארץ?)

בטח שהתרגשנו! זה היה כמו 'עקידת יצחק, בשביל ההורים שלי- לעזוב את ההורים שלהם ושאר המשפחה, לעזוב את הקהילה, לעזוב את העבודות המסודרות שלהם, לעזוב את הבית וכו'. זה היה בחינת "לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה".
ההורים שלי עשו את זה כמעשה ציוני לכבוד ה'. ברגע שהגענו, כל האהבה של אמא שלי השתפכה, ונישקנו את הארץ.

הראשון כנראה הוא שאני עם הורי ואחיי
הגדולים ליד המרכבה המשוחזרת של
מונטיפיורי בימין משה, אחרי הצהריים.

השני הוא צירוף של כמה זכרונות יחד,
של נסיעה לשבת למלון של גוש קטיף
ת״ו.
עוד זיכרון רחוק מאוד הוא מהספר
קריוס ובקטוס למי שמכיר.
כמעט ואינני זוכר דבר מתחת לגיל
4.5, מלבד הזכרונות הללו.

כשהייתי בגן של שושנה,

רץ עם כולם לתור של הנטילת ידיים..

[אני עוד זוכר אפילו את הצורה של הברז והמיקום שלו]

בגיל 3 בערך,
אחים שלי (קטנים ממני) נעלמו איפשהו ברחבי הבית.
כשמצאנו אותם, הם ישבו כל אחד עם כיכר לחם ואכלו.
‏(יש תמונה שמנציחה את האירוע)
אני זוכרת את הצביטה שהיתה לי,
כאב לי על הבזבוז. (אל תשאלו למה ילדה בת 3 חושבת על זה)

עד היום אני עם הקטע הזה.
לא יכולה לראות אנשים שלוקחים צלחות מלאות.
שריטה כזאתי..

יש עוד זיכרון יותר מאוחר, מגיל 5.
ברחתי מהישיבה אל תוך הערבים בראש השנה.
ב"ה אחד הר"מים פגש אותי ו'אימץ' אותי..
מה חשבתי לעצמי?!

התחתנתי 

בעזהי"ת

 

מוקדם- חושבת שבגיל שנתיים וחצי, החצר בגן של גיל שלוש שהייתי שם עם אח שלי [הוא היה 3.5 ואני 2.5], היו בה צמיגים בתור נדנדות ומפוזרים בחצר ועצי תפוזים שהיה אסור לקטוף אז אני ואחשלי קטפנו והחבאנו בכיסים..

 

משמעותי- הגננת של גן חובה אמרה להורים שלי 'יש לכם בת מאוד מוכשרת וגם מאוד גאוותנית, היא לא תגיע ככה רחוק'.

נראלי פעם ראשונה קהסנתי מה ההבדל בין זעם חם לזעם קר...

אני זוכרת את אחים שלי ואותי אוכלים עוגיות אצל סבתא.

(היא נפטרה כשהייתי בת שנתים וחודש, ולפני זה היתה מאושפזת כמה חודשים).

נסיעה בכביש מהיר,
בתדודה החליטה לפתוח את הדלת.
עפתי.
ממה ששמעתי התגלגלתי מתחת למשאית לשולי הכביש..
מאחרי המתחת למשאית אני לא זוכר...
ב"ה זה נגמר רק בחבלות...

הייתי הילדונת הכי צוציקית בגן (רואים לפי התמונות!!)

והגננת העמידה אותי בפינה (לא ברור למה)

מסתבר שזו התנהגות אופיינית אצלה כי יצא לי לדבר עם לא מעט פליטים מהגן הנ"ל

שזוכרים את אותה חוויה בדיוק

מה שבטוח,את הילדים שלי בלנ"ד לא אשלח לשם יותר!

רק עכשיו שמתי לב שביקשתם זיכרון משמעותי...

בטעות כתבתי את הזכרון הראשון

לק"י

 

והוא היה מחובר לקופסא כחולה עם כפתורים.

הייתי אז אולי בת שנתיים, ואין לי מושג איך אני זוכרת את זה.

נגסתי בטעות בפילפל החריף האדום הקטן הזה... (לא זוכרת איך קוראים לזה). לא אשכח את היום הזה.

ועוד זיכרון- שאבא שלי סיפר לי את הסיפור על הילד הזה עם חומש בראשית שנחטף... טראומה...

כשהיינו באצ"ל, לעולם לא אשכח את אותו קרב עקוב מדם

ברחוב הרצל |מבט שוקע|.

 

.

תיכף גם אני!

זייגעזונט!

 

לעליות של "נפש בנפש" רק כדי לזכות לחזות ברגע המצמרר הזה..

זוכרת שבכיתי הרבה וחיכיתי לאמא בפתח של המעון (ממש זוכרת איך זה היה נראה)
כנראה שכבר מאז שנאתי לימודים ;)

טסנו לאילת.

חטפתי טראומה וסחרחורת ובחילה נוראיית מלראות את העננים מסתחררים סביבנו   

אחשלי נסע נסע נסע בבימבה.
בום
נפל
שבר ת'שן.
אם זה הזיכרון הראשון שלי מגיל 3 כנראה שהוא הכי משמעותי..
אבל משמעותי באמת-
ניסיון ירי עלי.
היה מפחיד.
הייתי בת 5-6 כזה..

וגם אם זה לא אווטינג- זה אישי מידי

מה שהתודעה של אדם מעלה בתור הזיכרונות שלו- מאוד מאפיין הלכי נפש שלו

בס"ד

 

יש לי זכרונות חזקים מאוד של אבא יושב איתי, מלטף אותי ומספר לי סיפורים כדי שאני ארדם. גם כשהיה חלום רע - הוא ואמא ביחד היו קופצים למיטה שלי ומרגיעים... זה נתן לי תחושת ביטחון לכל החיים . 

שפתחתי את הראש (יותר נכון פתחו לי... השכן בן שנתיים וחצי זרק עלי בלטה שבורה בעיצומה של מריבת בנים-בנות כשהייתי בת 4 בערך) והגופיה הפכה לאדומה והיה אסור לי לשחק בחול מלא זמן...

יומולדת 5 בגן אמא לא הייתה כי נולדה לי האחות הכי מתוקה בייקום... (במקומה הגיעו אחותי וסבתא וכשהחברה שרה אמא יקרה לי אני שינתי לסבתא ורקדתי איתה)

יש עוד כמה...

למחזור של לימוד  ג פרקים

היה מגרש את כל האנשים שבאו- מה אתם עושים בבית קברות בכלל?

אלא באמצע הצ'כונה

אני ממש אבל ממש לא מכירה זה בעיה..ואני מומחית ללכת לאיבוד בכיף

5 עובר בת"מ, אבל הוא עושה סיבוב, וכן הוא מגיע קצת רחוק מהמכללה.

שהייתי לוקח לטדי בימי ראשון בצבא אבל זה היה מזמן

באותו מתחם של הגן הטכנולוגי, איפה שהמכללה החרדית, ואני לוקח קו 6, ובכלל פעם עבדתי באזור. עכשיו גם וודאתי באינטרנט, שהכי עדיף קו 6.

[קו 4 פעם היה עובר בת"מ עכשיו כבר לא]

ליד הסנטר1

אבל כמו שכתבתי זה היה פעם

ובאמת תודה!עזרת לי להסתבך פחות

את יורדת קצת יש כמה תחנות שם, אחד מהם יש שם קו 6.

אני צריכה לחשב עוד כמה אוטובוסים..

ולרדת בתחנה השניה של מלחה.

אל תקשיבי לאף אחד, רק לי.

אם אני מסתבכת זה באשמתכם!

תתבלבלי עם ה31 שבצד של הת"מ, כי זה הולך לרמות.

מה יותר מהר 6 או 31? לא יודע אושר תמידי אומרת 31 כנראה היא יודעת. עכ"פ לא כזה משמעותי ההבדל. מקסימום תחכי ל31 מול התחנה מרכזית, ואם תראי בצד השני 6 תעלי עליו.
נראה לי שקו 6 מגיע יותר בתדירות.

אני הייתי הולכת לקו 31

(ברחוב יפו מול תחנה מרכזית, לרדת בתחנה השניה של מלחה- יהיו המון נשים ישרדו שם אז קשה להתבלבל..)

קו 4 לא עובר בתחנה מרכזית, וקו 5 ארוך מאד

ואני לא בטוחה שקו 31 קיים עדין, תבדקי.

קו 35 גם מגיע, אבל גם מאד ארוך

אסור להשאיר טישו לא-נקי במקום שהוא לא הפח

מי שמשאיר את הטישו שלו על שולחן שמיועד לאכילה או לימוד- ייקנס בסכום כספי משמעותי, בתוספת עבודות שירות (לעבור עם מגבון חיטוי על כל השולחנות באותו חדר)

אין להשתמש באותה כוס הן לשתיה והן להפרדת ביצים!

הדחת הכוס אינה מסירה את הריח..

אם רצונך להפריד ביצה בכוס ולא בקערה- השתמש בכוס חד פעמית בלבד

בביתי

אין לחמם במקרוגל יותר מ-2 דק', כאשר ישנם רק 4 מקרוגלים לכ- 500+ סטודנטים,

וההפסקה בת חצי שעה בלבד!

תקנו עוד מיקרוגל יהזויות!!

 

כא חצי שקל וקניתם

המיוחדים לבעלי רגלים ארוכות, בה תינתן האפשרות לשבת תמיד במושבים לפני הדלת האחורית.

 

או בעצם, הזכות, לשבת נורמאלי (ולבעוט..) מבלי לפסק את הרגלים לשפגט.

אחד לא מוכר, כל יום.

1.רצינית-לתגמל את מתנדבי הצלה וזקא ולהכיר בהם כש"ל..

2.לא להחזיק בעלי חיים מרעישים בלי אישור השכנים.

3.לאסור מוזיקה רועשת מדי באירועים

בשפה שאני לא מכירה!!

(תשאל את בעלי על שיחה מעניינת שהיה לנו עם בעל אולם בחתונה לא מזמן... )

ולא נענה. ואז שולח לפייסבוק וגם לא נענה.
ייאלץ לשמור על שתיקה במשך שבועיים.

לא לשלוח הודעות חשובות בוואטצאפ!

עדיין מותר ואף רצוי ואף חייבים לשלוח אסמסים!

 

לא כולם מרשים לעצמם להיות מלאי קרינה כל היום. 

(בשיא החוצפה! בלי ישבון עשיתי משהו שכולם רצו לעשות...)
יצאתי מקבוצת ווצאפ שפתח מנהל בית הספר. היה שם רק ספאם ומידי פעם הודעות.
אני לא חושבת שהוא צריך לדעת מתי אני מחוברת וכו. ואם יש הודעה חשובה שישלח בסמס. הודעות בווצאפ, בקבוצתי במיוחד.. לא תמיד נקראות בזמן.

מעשהו יחשב כבגידה לאומית שעונשה מאסר עולם*!

* בכלל זה, כל העושה מעשה שיש בו בכדי תוספת בירוקרטיה, סחבת ופגיעה בחירות הפרט.

ב"נשים", וואלה, אבל זה נראה ממית. 

לק"י

 

נגיד פורום ברוך

 

ולא נראה לי שאי פעם ביקרתי בפינה של התיירות..

אני כבר הרבה זמן לא ביקרתי ב-----

 

חדשות של הערוץ

נמאס לי לשלוח כל פעם הערות על הגהה לקויה.

ועזבי, הם לא חושבים שיש להם טעויות מיוחדות...

כי אם הייתי יודע עליהן, סימן שביקרתי כנראה בהן

שלעולם לא ייכנס אליו!

אלא אם הוא מתדמה לבוראו - שאין אתר פנוי ממנו...

"כל התשובות יכולות להיות אפשריות".

(צריך מוגן+)

אבל גם על הרב מוצפי אמרו את זה...

אממ... תכלס 2 מורות בתיכון שהתעקשו שאגש לבגרויות במתמטיקה....
בזכותן ישלי תעודת בגרות.

שהרצונות שלי הן הרבה בזכותו.

 

 

 

אנשים טובים באמצע הדרך, הם בעיקר אלו שאני רוצה להודות להם, הם תמיד שם, והם לא כבדים, ולא מחייבים קשר, הם פשוט באמצע, להגיש עזרה וליסוג באלגנטיות בחיוך מרשים.. 

 

הם אלה, בעיקר.

ובעיקר לכל מי שקידם אותי אפילו בדבר קטן בחיים

לק"י

 

אז תודה לתלמידים בבית הספר שלי- שבזכותם אני רק מעריכה יותר את זה שילדים נולדים בריאים ושלמים ב"ה!

ותודה למשפחה שלי- שמלווה אותי..

וואו מאיפה להתחיל...?!!

 

א. אבא ואמא! באמת!! מכל הלב!

אבא - שהוא החדיר בנו יראת שמים וקדושה, חסידות החינוך, הרגישות... הדאגה והתפילות שלו לילדים טובים ויראים... הסיפורים, המדרשים, השירים!! והאמת... הצחוקים, ההצגות.. חח

אמא - שסחבה אותנו בהריונות לא קלים, המסירות שלה לעניינים הגשמיים והנפשיים שלנו, הדאגה המסורה והאמיתית שלה בכל רגע ורגע. האוכל, הרצון, העצות... אמא אהובה מאוד! |בוכה|

 

ב. רבנים! מחנכות! ומורות.

המורות שלמדת מהן איך לא להתנהג, ובעיקר מורות ומחנכות שלמדת מהן כיצד להתנהג. שהיו לך לדוגמה אישית.

המורות שהאריכו אף, וחיכו שתתחזקי, גם כש"קלקלת" חצי כיתה. מתוקות. השתלם...

 

ג. חברות

חברות שהיו בשבילך תמיד!

 

ד. אנשים טובים באמצע הדרך! אנשים שלא מכירים אותך, ועוזרים לך באמת. "גחש"א".

 

וכל מי שעזר לך להתקדם בחיים, ובעיקר לגלות מחדש את הקב"ה...

 

איזה טוב ה'..

 

|מחליט להשאיר ולא למחוק...|

יפה מאד כתבת..
רואים בדברייך את ההערכה שלך גם לדברים הקטנים.

לא מגיעה לו תודה, תכלס

מגיעים לו הרבה דברים אחרים

 

אבל תודה שהוא הפך אותי למה שאני. שהוריד לי את הכאפה שהייתי צריכה כדי לחזור לעצמי.

(ולעוד מכרים נהדרים שכדאי באמת להגיד יותר תודה)
על קבלה והכלה אינסופית ולא ברורה מאליה בכלל.

250 ש"ח גג

זה אחד מתנאי הקבלה למוסדות מסויימים.

בזמנו עלה לי 950 שקל אאל"ט, בסוף לא הלכתי למה שהם אמרו לי

מקווה ללכת לישון מוקדם היום

באיחור מה- מה השאלה הזאת נותנת. |תוהה|

וחולמת על המיטה...

השעה הזאת לא הגיעה שוב...

איזה יום מתיש...

חברס.... אתם לגמרי עושים מצב רוח

 

כפרות

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t485068#5592385

אין את מי לערב בנידון?

לק"י

 

זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה (אני מקווה!).

ותלונני

כשמגיעים לגיל מסויים או תקופה? או סתם מיצוי?

השם צועק פיצלוש כך שלא היתי מתפלא שותיקי הפורום שמעו ממך שנים

אין על הנוסטלגיה בפורום...ואין על המעצבינייש!!!

הוא כבר השתחרר,אבל היא עוד לא התחתנה..הם עדיין שמה מאחורה בגילוי דעת.

 

אבל הבדיחות כבר לא שוות שאסרוק ואעלה בכל מוצ"ש..

 

(וגם, יש לי קצת יותר מה לעשות בחיים..)

בעלונים שיצא לי לקרוא בתקופה האחרונה לא נתקלתי לא בו ולא בה...

פעם היו שנינויות אחרי זה עברו למוטיב חוזר של בלחיות לעוסה