פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1904)

אנשים, התקלקלתם!
עורו!

‏(שבתי הביתה כעת...)

פשוט היו שני שרשורים... עיינו מטה...

ככה זה כשאני מהפלאפון, ובמיטה עייפה.
‏|מתגונן|

חוץ מזה, שגם שם זה מעט.
וחוץ מזה, שנגיד שעניתי על מי ער 2.
‏‎|‎ממשיך להתגונן|

לילה טוב!‏‎ ‎

עם ניוון שרירים שבשעה טובה זכה להתחתן

עכשיו בדך חזרה מהצפון..|עייף|

וללכת לישון מצוננת זה סיוט,
קשה להרדם ככה¿

מה אומרים, סליחות מחר..?

כנראה שאני כבר לא מפוקס http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t572157#6330994

לילה טוב

שאפו!!!

 

יעל בהחלט....

משו פיצי שלא הבנתי ואשמח להסבר- מזתומרת- "גנב להוריו בעודו קטן והגניבה בעין"??

למשל, גנב פלאפון מהוריו והפלאפון עדיין אצלו, ברשותו.

 

וזה מאוד משמח לראות שבאמת קוראים

אשריכם!

אשרייך!!

וחוסר יושר.

אין לי תחרות עם אף אחד.

אני לומדת, ואם אני צריכה טיפה עזרה, והוא מוכן לעזור- למה לא?

 

לשם כך המרצה נכנס פעמיים לכתה. וכולם שואלים.

 

 

יש לך נגיעה בדבר, ואת עוד בטח קוראת לעצמך שומרת נגיעה...

 

 

למה לא? אני לא רואה באמת צורך לענות על השאלה הזאת זה פשיטא.

 

 

אני רק רוצה להבהיר שזה לא אישי כלפייך, אלא על צורת ההתנהלות של מוסד שמרשה דבר כזה. אמנם לא בטוח בכלל שאם אצלנו זה היה אפשרי שלא הייתי מנצל את זה. אצלנו אם יש לך שאלה אתה שולח אותה בכתב, ומעבירים אותה למרצה, שבד"כ עושים טובה ועונים תשובה לקונית. לא נעים, אבל זה נראה לי יותר הוגן וראוי.

גם אצלנו המצב מבייש. אני משתדלת לא להיעזר במרצים. אבל אם באמת יש לי משהו לא מובן בשאלה אני שואלת, אם הוא מחליט לעזור מעבר זו כבר בחירה שלו ואין לי שליטה על זה.
מה ההבדל בין קבלת עזרה מהמרצה לבין העתקה מחבר??

העתקה= גנבת דעת, ללא רשות ובאופן שיקרי.

[ואת זה מעולם לא עשיתי ולא אעשה]

 

לשאול את המרצה= כאן ניתנת לי רשות לגיטימית מהמרצה, הוא בא לקראתי ומוכן לעזור. ברשות המוסד.

[ובכך אני נעזרת במידת הצורך]

 

 

סה-טו.

יש כאן גניבת דעת כלפי מי שתציגי לו בעתיד אי פעם את הציונים האלה לצורך כלשהו, כדוגמא קבלה לעבודה על בסיס ציונים (ומכאן אגב, תשובה לטענה שלך שאת לא בתחרות עם אף אחד, זה לא מדויק, אלא אם כן את עושה את התואר להנאתך נטו).

 

 

 

 

"הוא בא לקראתי ומוכן לעזור. ברשות המוסד".

 

הוא אשר אמרתי הטענות הן לא כלפייך, אלא כלפי המרצה ומוסד הלימודים שלך.

אין כאן גניבת דעת, כי זה שיעמוד מולה לא יוכל לדעת מה היתה רמת הבחינה

והואיל ורמת הבחינה נקבעת ע"י המרצה, והמרצה הוא זה ששקל והכריע לעזור לה ולהוריד את רמת הבחינה ביחס אליה-

אני לא רואה רמאות.

 

מטרת הבחינה היא בין היתר להשוות בין רמת הסטודנטים השונים ולפי זה למרצה אין "היתר" להוריד את הרמה ביחס לסטודנט ספציפי (ואם תמצי לומר שמלכתחילה הוא היה יכול לעשות מבחן קליל, זה לא ממש נכון כי המל"ג יכול לעשות לו בעיות, ואם לא אז עדיין זה יכול להזיק למוניטין של המוסד)

הוא חייב בדו"ח ישר והוגן כלפי מוסד הלימודים בו הוא מלמד, המפקח עליו.

וכן- בעתיד,  לאותן מסגרות העבודה אליהן ישתלבו אותם סטודנטים, הוא לא מגלה הוגנות מכיוון שאותה תמונה ביחס לאותם סטודנטים, שתוצג לאותן מסגרות, "עברה" דרכו. וייתכן שהתמונה הייתה שונה לחלוטין, מבלי עזרתו..

 

 

אלא לבחון את ידיעותייך.

 

גם אם המרצה הסכים לעתקה, המפקח שלו בוודאי אוסר על זה. ולכן זה לא מתאים..

זה כמו שבעל חנות, ירשה לקונה לגנוב מהחנות, מבלי ידיעת הבוס..

 

אני לא יודעת  מה בדיוק שאלת את המרצה כשניגש אלייך, אבל גם מצידו- זה לא לעניין

 

 

 

(המרצה הוא זה שלא בסדר כאן)

חברתי היקרה הלומדת במוסד מכובד, שלא המקום כאן להזכיר את שמו, סיפרה את המקרה הבא לנו כחבורת סטודנטיות הלומדות במוסדות שונים, תוך כדי דיון בנושא אחר.

באחד המבחנים שלה, לאחר שסיימה את המבחן, היא נכנסה לשירותים וחיפשה תא פנוי. היא פתחה את אחת הדלתות וגילתה שעל הריצפה של התא מונח כל החומר למבחן שהיא עשתה לפני רגע, בשפה שהיא לא עברית. לאחר התלבטויות, היא קראה לחברתה שחיכתה לה בחוץ שתבוא לראות את המחזה ולעזור לה להחליט מה לעשות. אותה חברה החליטה לקרוא למרצה שתחליט מה דין החומר.
המרצה הגיעה, ראתה את החומר ופלטה משהו מעומעם על כך שזה בסדר מבחינתה (כמובן ששכחתי לציין שהמרצה דוברת את אותה שפה הנ"ל, ומאוד רוצה שרוב הסטודנטים שלה יצליחו במבחן שלה).
אותה חברה שלי צילמה את התא עם החומר, ואת התמונה עם הסיפור שמעתי אתמול.

עלמא דשיקרא כפשוטו. אני כבר לא מאמינה לאף אחד, גם הבוחנים עצמם לפעמים עוזרים למעתיקים ומעלימים עין.

איזה הזוי...

 

זה היה תוך כדי שהמבחן ממשיך? והמרצה פשוט התעלמה והשאירה את החומר שם??!

לכן הן קראו למרצה שתראה את ה'קטע'. אך למרצה לא הפריע שהחומר נמצא שם.

אני אומר לאחים שלי

'מה נשמע חבר? בוווום'

עם כל התנועות הנלוות....

מעולם לא ראיתי אותו..
תביא המומינים, הלב.. החדר של חני..מ

אחחח ימי הנוסטלגיה

פה מאחורי ההר בתוך יער די מוזר מעופפים הנועזים מי זה מתקרב מי זה פה אורב בואו לעזור בואו ונשמור 
ביחד תן לטבע יד וכח תן ליער עד לפרוח שיר את שיר היער בקול גדול 

לק"י

 

היה גם את "נעלולי פלא"- מי מספיק מבוגר וזוכר?!

\

זוכרת משהו!) נעלולי פלא, נעלולים כאלה...

 

מי זוכר את שלושת המוסקטרים ודרטניאן?? (בדמויות כלבים) הייתי משוגעת על זה! נראה לי שהייתי בת שלוש בערך...

בתכנית "מסיבת גן"?

 

אחח היו ימים 

וגם חמישה בלונים ואיתמר מטייל על הקירות 

 

וואי.. ימי הקייץ של פעם!!

איברים שלו עדיין מפוזרים באבו כביר! 

אני צריכה לחשוב על זה קצת..

כי, יש לי חווייות די מעניינות אבל
אני קצת חושש מאאוטינג..אז
צריך למצוא אחרות.
נראה...

ובכן, קיץ אחד נסעתי לקרובי משפחה באנגליה.
טיילתי בלונדון כשבאחד הימים רציתי להכנס
למגדל הנקרא ׳שרד׳ (השני בגובהו באירופה)
שבראשו תצפית מרהיבה על העיר.
מכיוון שאינני יודע כמעט מילה באנגלית,
ניסיתי לשאול את המאבטחים איך להכנס לבניין (שהוא חדש
יחסית) אך את התשובות לא הבנתי.
לבסוף אחרי נסיונות שונים ומשונים
נכנסתי דרך פתח צדדי, ומשם במעלית.
כשיצאתי מהמעלית (אני מספר בקיצור...לא אלאה אתכם) נתקלתי בעובדי תחזוקה,
וכמובן שלא הבנתי מהם בצורה ברורה
כיצד מגיעים למעלה.
לאחר מכן ראיתי את אחד מעובדי המקום,
ושוב שאלתי.
הוא ניסה לברר עד שקרא למישהו אחר,
שלא הבין מהיכן נכנסתי.
בקיצור, הם הביאו משטרה, וכמה שוטרות
לקחו ממני טביעות אצבע, בדקו את האייפון,
והתקשרו לקרובת משפחתי, כשאח״כ ביקשו
ממני שאשחזר להם את הכניסה ממנה נכנסתי
(ואז כבר הציבו שם מאבטחים...די בזכותי חח).
קיצורו של דבר, בגלל ׳עגמת הנפש׳ והבלאגן שנגרם לי - נתנו לי כניסה בחינם לתצפית
בנוסף לתמונת מזכרת שגם היא בחינם.
הם גם צילמו אותי שם למזכרת עם השוטרות
ואנשי הצוות - אך לצערי התמונה לא הגיעה ליעדה (היתה אמורה להשלח במייל).

למחרת:
תכננתי לנסוע ברכבת לפריז.
לאחר כשעתיים נסיעה אני
מקבל הודעה מחברת פלאפון
׳ברוכים הבאים לבלגיה׳.
אני בודק במפות במכשיר ומגלה
שאני אכן נמצא בבריסל..
לידי ישב צרפתי לבוש חליפה שנראה
איש עסקים, ומייד הראתי לו היכן
אנחנו נמצאים.
מתברר שגם הוא חפץ לנסוע לפריז,
ועלה בטעות כמוני על הרכבת הלא נכונה.
תוך כמה דקות ירדנו בתחנה, ובעזרת
כמה מילים בודדות באנגלית, כרטיס הנסיעה ודיבור עם הידיים, עלה בידי להסביר לעובדות
התחנה שהכרטיס שלי הוא לפריז ושעשיתי טעות.
הסוף היה שלאחר כשעתיים המשכתי ברכבת
לפריז, ללא תוספת תשלום.

בהחלט הרבה לפחות מיממה אחת...

הפורום הוא ל*צעירים* מעל עשרים...‎ ‎

החוויות שלי הן משפחתיות בעיקר, בעיה...

צרו קשר
StyleRiver
טרנדים
מדריכים
מדורים
מגזין
חדשות
ראשי
מתנה בשישי >>
מתנה בשישי: תיק של MIK AN MOR

15 אוגוסט 2013 | מאת Fashion Forward | ‏ מתנה בשישי
ספרו לנו על חוויה מיוחדת מהחופש הגדול ותוכלו לזכות בתיק של MIK AN MOR




בכל יום שישי נחלק לגולשים מלאי הסטייל של FF מתנה מדליקה . השבוע תוכלו לזכות בתיק של MIK AN MOR. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות על חוויה מיוחדת שזכורה לכם מהחופש הגדול כילדים.

שווי המתנה: 680 ש"ח

*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 13\08\18, בשעה 12:00.

**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

את התיק ניתן להשיג ב- MIK AN MOR – שבזי 56 נווה צדק, תל אביב.

הזוכה בשמלה של אווה מנדלבאום משבוע שעבר היא רויטל, שסיפרה לנו על התכשיט שגורם לה להרגיש הכי זוהרת:

"יש לי המון תכשיטים מסוגים וסגנונות שונים. תכשיטים זולים שנקנו בטופ טן, תכשיטי זהב שקיבלתי באירועים שונים. יש לי אוסף של תכשיטי קמאו עתיקים שרכשתי באיביי. אני מאוד אוהבת לגוון, להתאים את התכשיט לאאוטפיט. אבל התכשיט האהוב עלי ביותר, שמתאים תמיד לכל אאוטפיט ותמיד גורם לי להרגיש מיוחדת היא שרשרת פנינים שקיבלתי מבעלי ליומולדת 40. זו לא שרשרת סטנדרטית, זו שרשרת וינטאג' שבעלי הלך וכיתת את רגליו בין חנויות יד שניה עד שמצא את השרשרת ושכשראה אותה, ישר ידע שזו השרשרת בשבילי. אתם צריכים להבין שבעלי ממש לא מבין בתכשיטים, ובטח ובטח שאין לו מושג בחנויות יד שניה, אבל הוא ידע שאני אוהבת וינטאג', והיה חשוב לו למצוא משהו מיוחד עבורי. אז הוא ישב וחיפש חנויות יד שניה באזור מגורינו, והלך אחת, אחת עד שמצא את השרשרת המיוחלת. וזו השרשרת שגורמת לי להרגיש הכי מיוחדת, כי בנוסף לכך שזו לא שרשרת שרואים כל יום, היא גם נקנתה עם המון אהבה."

51 תגובות הוסיפו תגובה שלחו לחבר שתפו בפייסבוק שתפו בטוויטר
תגיות | מתנה בשישי
« לכתבה הבאהלכתבה הקודמת »

חוויה מיוחדת שזכורה מהחופש הגדול כילדה .
בהיותי בגיל המצוות הוריי הפתיעו אותי עם כרטיס טיסה לצרפת. הופתעתי כיוון שאף אחד מחבריי לא קיבל מתנה כזו . טסתי עם אמי , מאוד נהנינו בפריז , מהנופים ומהאתרים המדהימים ועוצרי נשימה שביקרנו בהם. מתנה כזו לא הייתה מקובלת בעבר כמו היום . הוריי השקיעו המון כסף והורידו מעצמם בשביל לשמח אותי בבת המצווה שלי .
מאת: רויטל |‏ 15 באוגוסט 2013 | 17:37
החוויה הכי זכורה לי
בחופש הגדול לפני שעליתי לחטיבה , אני וידיד שלי החלטנו שהגיע הזמן להפסיק את ההתבטלות. מאחר והיינו קטנים מידי כדי לעבוד בחנויות, החלטנו לפתוח דוכן של קעקועי נצנצים , ציור על הגוף , תכשיטנות , וכל מיני דברים אחרים שהחלטנו שאפשר למכור. התחלנו בקטן ובמשך שבועיים יום יום היינו נפגשים בגן הציבורי , פותחים את השולחן הקטן ומרוויחים כמה שקלים. לאחר כמה זמן, הצלחנו אפילו לפתוח את הדוכן בקניון הקרוב במשך יומיים בחינם (!!).
לא נעשיתי מליונרית מכמה קעקועים אבל בהחלט נהנתי!
מאת: אביטל שיינקמן |‏ 15 באוגוסט 2013 | 18:18
זכרונות ילדות של קיץ
סבתא שלי הייתה בעבר מורה בבית ספר תיכון ולכן החופש הגדול זה היה הזמן שלנו יחד. עוד מלפני שאני זוכרת את עצמי, כל שבוע סבתא הייתה לוקחת אותי למוזיאון תל אביב. אני נהניתי לשחק באגף הילדים, לאכול עוגה ולשתות מיץ בקפיטריה, ואז סבתא הייתה אומרת "עכשיו נלך לראות עוד קצת תמונות בשאר האגפים, חצי שעה לא יותר." אז כנראה לא הערכתי את מה שסבתא שלי עשתה עבורי, אולי אפילו לא הבנתי מה אני רואה, אבל בסבלנות אין קץ היא הייתה עוברת איתי בין התמונות ומסבירה לי על מונה, שגאל, פיקאסו וואן גוך. סבתא שינתה לי את החיים. ימי השישי האלה במוזיאון גרמו לי לאהוב אמנות בכל נפשי ובעוד מספר שבועות אסיים את התואר בתולדות האמנות. סבתא שלי כבר לא הולכת למוזיאון, היא לא אוהבת לצאת מהבית, קשה לה. הזכרון החי כל כך של החופש במוזיאון ביחד איתה ילווה אותי תמיד.
מאת: מיכל |‏ 15 באוגוסט 2013 | 18:28
ביני לבין אחותי יש פער גדול של 12 שנים.
בשנת 1991 כשהשתחררה נסעה לטייל במזרח ובילתה קרוב לשנה בהודו דבר שלא היה נפוץ אז כלל. צורת הקשר הכמעט יחידה איתה היתה במכתבים (לא אימיילים )ואולי טלפונים ספורים, מיותר לומר כי התגעגעתי אליה מאוד.
ביום הולדת 7 שלי החל ביולי ולאחר שנה שלא ראיתי אותה, אחותי הפתיעה אותי והקדימה את הטיסת חזרה שלה בשבוע כדי לחגוג את יום ההולדתי.
אני זוכרת שנכנסתי הביתה חיכה לי שלט גדול ובלונים, סגרתי את הדלת ומאחוריה חיכתה אחותי.
מרוב התרגשות קפצתי באויר ואחותי טענה שעשיתי סלטה (היחידה בחיי), מה שכן אני יודעת בודאות הוא שזה היה היום שחייכתי בו הכי הרבה (גם יותר מהחתונה שלי), החיוך לא ירד לי מהפנים עד שכל שרירי הלחיים כאבו וממש ייחלתי שאני אצליח להפסיק לחייך.
זו היתה המתנה הכי טובה שייכולתי לבקש וזה גם היה החופש הגדול הראשון שלי כתלמידה.
ד.א מתנות אחותי הביאה הרבה מאוד בגדים עבורי מהטיול אבל כמעט כולם היו קטנים מדיי כי היא לא לקחה בחשבון שילדים גדלים .
מאת: דנית |‏ 15 באוגוסט 2013 | 18:30
חוויה מיוחדת מהחופש הגדול בילדותי
אחת החוויות שהכי זכורות לי מהחופש הגדול היו משחקי ה'נדמיין' עם אחי שגדול ממני בשנתיים, כל בוקר של חופש גדול בגיל 6 – 7 היינו משפחה שנוסעת עם כל הבובות והדובים לטיולים ומירוצים, כשהוא משתמש בג'ויסטיק של 'האטארי' הישן כידית הילוכים של אוטו שהמצאנו. אחד הדברים שהיינו עושים הרבה זה יושבים על כסא הגלגלים הענק שהיה לנו בבית ודוחפים אחד את השני בתורות.. עד שיום אחד התנגשנו בקיר פעם אחת יותר מידי והגלגלים של הכסא נשברו! בתור ילדה החוויה זכורה לי מאוד, הנאה אמיתית שכזאת של ילדים נשארת תמיד.
מאת: ליאת |‏ 15 באוגוסט 2013 | 18:45
חוויה מיוחדת בחופש הגדול כשהייתי ילדה
בתור ילדה להורים מבוגרים, מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי היו טסים כול חופש גדול לטיול ארוך במדינה אחרת בעולם, לפעמים איתי ולפעמים בלעדיי. בכל פעם שהיו טסים בלעדיי הייתי נשארת אצל דודה שלי או בבית עם האחים הגדולים שלי. בשנה אחת שההורים שלי טסו לסין לטיול של חודשיים נשארתי אצל דודה שלי, ובכל יום אני ובת הדודה שלי חיפשנו משהו מעניין אחר לעשות. במשך כול החופש אני זוכרת את עצמי מחפשת חתיכות בדים ברחבי הבית וכפתורים או כל דבר שניתן לתפור והיינו מכינות מהם בובות הזויות וצבעוניות. עד היום נשמרה לי בובה אחת מיוחדת שהכי אהבתי בתור ילדה, שעשויה מ15 חתיכות בד בגווני ורוד. כל פעם שאני רואה את הבובה אני נזכרת בילדות שלי ובחופשים הכיפיים כילדה.
מאת: רתם |‏ 15 באוגוסט 2013 | 19:35
לילות קיץ לבנים
זכור לי מהחופש הגדול בילדותי במושב שהיינו מתגנבים כל החברים לבריכה דרך הגג של הצרכניה, קופצים למים הצוננים נהנים צוחקים ושוחים כאשר כל הבריכה רק לרשותנו ובבוקר היינו מחכים למשאית שהייתה מגיעה לצרכניה עם לחמניות טריות וקונים שוקו ולחמניה והולכים לצפות בסרט בבית הנוער של המושב שהיה פתוח לילדי היישוב.
מאת: זייצב יקטרינה |‏ 15 באוגוסט 2013 | 22:43
ליל קיץ לבן
זכור לי מילדותי במושב שבחופש הגדול התגנבנו כל החברים דרך הגג של הצרכניה לבריכה, קפצנו למים הצוננים צחקנו ונהנינו כשכל הבריכה לרשותנו. בבוקר חיכינו למשאית שמגיעה לצרכניה עם לחמניות טריות וקנינו שוקו ולחמניה והמשכנו לבית הנוער שהיה פתוח לילדי הכפר ושם צפינו בסרט ונהננו מהשוקו והלחמניה
מאת: זייצב יקטרינה |‏ 15 באוגוסט 2013 | 22:50
שוויץ, חופשה משפחתית ברגע זה
אני תמיד מחפשת בעבר, חופשות, מקומות. ראיתי המון מאלה. לבד ועם בני זוג. דרום אמריקה עם תרמיל, פריז עם דמעות ולבד..ברלין בבתי קפה עם בן זוג לרגע. אני מדפדפת בזיכרון ומוצאת את כל אלו, כאין וכאפס לעומת רגע זה ממש. לראשונה לקחתי את ילדי לחופשה משפחתית באינטרלקאן בשוויץ. הם בני ארבע ושמונה, מגלים את העולם. ואני מאושרת עד הגג. אני כאן עכשיו. בחדר משפחתי.
ילדי ישנים אחרי שראו כמה העולם הזה יכול להיות יפה, ואני ראיתי אותו איתם ועם בעלי. אז הנה, רגע מושלם. מקום מושלם. ומשפחה שיצרתיי לעצמי אחרי המון המון תלאות.
מאת: שרית |‏ 15 באוגוסט 2013 | 23:20
כל חיי גדלנו משפחה גרעינית קטנה ומצומצמת- אבא, אימא ושתי בנות. כשהייתי בת 14 אבא שלי מצא את האחים של אבא שלו וגילה כי יש לו משפחה גדולה ומאושרת במקסיקו ובארצות הברית. מעט אחרי נציגות מהמשפחה באה לבקר ואחת הדודות נתנה לי מטבע ואמרה:" את זה תשמרי וכשתבואי למקסיקו, תחזירי לי אותו". עברו שנתיים ולקראת יום הולדתי ה-16 שחל בקיץ אבא שלי הפתיע אותי ואמר כי הבטחות צריך לקיים ומטבעות צריך להחזיר. ולכן, את חופשת הקיץ אני והוא ניסע למעין מסע היכרות עם המשפחה הענפה שגילינו שיש לנו ברחבי ארה"ב ומקסיקו. תכננו את הטיול בקפידה. חודש וחצי של טיול עמוס ומרתק. 3 שבועות לפני סוף שנת הלימודים אבא שלי קיבל התקף לב ולא יכל לטוס. ההחלמה שלו הייתה ארוכה וקשה. לאחר לבטים קשים של הוריי ושלי החלטנו שאני אסע לבד. הייתי בת 16, עם תרמיל גדול ומצלמה ויצאתי למסע בין קרובים שלא הכרתי, בארץ שלא ידעתי קודם, קופצת ממקום למקום בהתאם לתכנית המקורית שלי ושל אבא שלי. הרגשתי כמו בשליחות לתעד ולהעביר לאבא שלי את התחושות וההתרגשויות וכל הסיפורים והחוויות מהקרובים האבודים, לשמוע על כמה שיותר סיפורים ממה שהם זוכרים מסבא שלי, ומבית ילדותם, איך הם התפצלו כולם, ומי הם היום. אז לא היה אינטרנט ופייסבוק ואינסטגרם, אז דרכי התיעוד היו המון תמונות ויומן מסע שכתבתי כל ערב. זה היה מסע מרתק וחוויה עצומה ומרגשת שעד היום אני לא מאמינה שהצלחתי לעשות אותה, שהיה לי האומץ, שהוריי בטחו בי ככה. הכרתי אנשים מדהימים, ראיתי נופים משגעים, הכרתי בעצמי כוחות ותעצומות שלא ידעתי עליהם קודם. גיליתי משפחה מאוחדת וחזקה. החזרתי את אבא שלי לחיק משפחתו. את המטבע השבתי ונתתי אחד אחר בתמורה, שהושב לי שנה לאחר מכן.
מאת: נטע |‏ 16 באוגוסט 2013 | 00:27
חוויה מהחופש 2013
טסתי לסבא שלי,שגר בדרום צרפת,נסעתי לחודש רק אני ואחי,ובזמן הזה גיליתי דברים חדשים עליו וצדדים שונים באופי שלו כיוון שיצא לנו לדבר המון.
באמצע החופשה גילו לו שחזר לו הסרטן בריאות,וירד לו המצב רוח,אבל בגלל שאני ואחי היינו שם ועודדנו אותו,הוא שמח והיה מאד מאד מאושר-וזאת חוויה מיוחדת שתיזכ לי מהחופש הזה.
מאת: ירדן |‏ 16 באוגוסט 2013 | 00:40
לעבוד קשה למען החברות
היום אני בת 23, כמה שנים שלא היה לי "חופש גדול". החופש הגדול בשבילי הייתה התקופה הכי יפה בשנה, כמובן כמו לכל ילד. אבל אני חיכיתי לה במיוחד ולא בגלל החופש או הקיץ והבילויים.
יש לי בת דודה בגילי, היא עברה לגור בארה"ב לפני כ- 10 שנים. היינו החברות הכי טובות לכל דבר ועניין, היינו נפגשות בלי סוף ומאז שהיא עברה משהו ממני עבר איתה.
כל קיץ היא הייתה פוקדת את ישראל היפה לביקור של חודשיים. חיכיתי לביקור הזה כל כך, בקציצת ציפורניים. לספר לה את כל מה שעבר עלי השנה, את כל מה שעשיתי וכמובן לבלות איתה את כל הקיץ בכיופים.
בחופשת הקיץ בשנת 2004 הודיעה משפחתה שלא תגיע לארץ בשל התחייבויות קודמות ודחופות יותר. נעצבתי נורא וזאת הייתה תקופה קשה עבורי, כל השנה חיכיתי לביקור שלה ולפתע מודיעים שהוא בוטל. כל הזמן ניסיתי לחשוב על פיתרון איך אוכל לפגוש את בת דודתי האהובה. התגעגעתי אלייה כל כך.
החלטתי אני לטוס אלייה! התחלתי לחסוך כסף ולעבוד בבית; כלים, לנקות את הבית, להוריד את הזבל, לכפל ולתלות כביסה, לטאטא ובעיקר לעבוד קשה בזמן שכל חבריי מבלים ונהנים.
חסכתי סכום כסף מכובד מהורי אך לא מספיק. הוריי נעצבו נורא למראה התסכול שלי והחליטו להפתיע אותי. בוקר אחד אני מתעוררת למראה מזוודות בחדרי אמא אומרת "בואי אנחנו טסות, רק אני ואת" עניתי "לאן" -"לארה"ב" קפצתי מהמיטה באושר עילאי ארזתי את המזוודה במהירות האפשרית וחיש מהר פנינו היו מכוונת לשדה התעופה. אני ואימי בלבד.
חודש שלם שהיינו בארה"ב וכמובן שזכיתי לפגוש את בת דודתי האהובה שממנה לא נפרדתי לדקה. האושר היה בשיאו.
ללא ספק זה הקיץ הכי מספק ומאושר שהיה לי בתור ילדה, לעולם לא אשכח את הקיץ הזה. בילינו ביחד וטיילנו כל היום, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי ואחרונה שלי עד היום בארה"ב וללא ספק זה הטיול והבילוי הכי מושלם שיכולתי לבקש איי פעם ביחד עם בת דודתי הנהדרת שהיום כבר חזרה לארץ ואנחנו לא נפרדות לרגע.
מאת: ענבר |‏ 16 באוגוסט 2013 | 10:03
סוסים
בחופש בין כתה ב' לד' ההורים שלי רשמו אותי לקייטנת רכיבה על סוסים.
לפני כן לא ידעתי כלום על היצורים המדהימים האלו. חששתי מאד ממה עלול לקרות.
לא הכרתי את הילדים ופחדתי לעלות על סוס.
אך ביום הראשון, מוישלה המורה, לא נתן לי בכלל רגע לפחד, הוא העלה אותי על סוס גבוה ושחור. כל שניה שעברה רעדתי פחות. אחרי יומיים הוא אמר לי "עכשיו תעמדי" ועמדתי על הסוס. הבנתי שתמיד אפשר לסמוך עליו.
התאהבתי בסוסים. מאז אותו קיץ אני רוכבת בכל הזדמנות וגם מדי פעם שאני מגיעה לעיר של הורי אני קופצת לביקור אצל מוישלה והסוסים. הם לימדו אותי כל כך הרבה.
זה היה קיץ נהדר ואזכור אותו תמיד.
מאת: נעמי |‏ 16 באוגוסט 2013 | 10:40
חווית ילדות שזכורה לי
מהחופש הגדול : הייתי בת 10 בערך, והשתתפתי בשבוע פעילות בפנימיית נעורים מטעם "אגד". בשבוע הזה נשארנו ללון בפנימייה. לי, באותה תקופה, היה שיער ארוך מאוד, ובאחד הימים, פוצצה ילדה בלון של מסטיק בזוקה על השיער שלי. המדריכה, שלא ידעה מה לעשות עם המסטיק שנדבק לשיער, גזרה לי קבוצת שיער לא קטנה ואני חזרתי הביתה לאחר שבוע שלא נכחתי, עם ה"תסרוקת" החדשה. את המבט על פניה של אמא שלי אני לא אשכח לעולם. הצעקות והבכי שלה ובמיוחד הכאב שלה זכורים לי עד היום. מאז השיער גדל, התקצר, שוב גדל…..
מאת: אפרת |‏ 16 באוגוסט 2013 | 11:06
חווית חופש גדול
כשהייתי בת 10 הלכנו ,כל המשפחה המורחבת, לשבת קיצית וחמה במיוחד באחד מחופי הים.
היו הרבה אבטיחים עם חול, חצאי פיתה עם חומוס וחמוצים, ושאר דברים שמביאים לים ותמיד יש להם טעם של קרם הגנה.
אני התרחקתי מעט מההמולה כדי לפסל טירה מפוארת בחול.
כנראה שלא לקחתי בחשבון את הגלים הצפוים לבוא, וכשהארמון הייתה בנויה לגמרי, הגיע גל גדול ממש (כילדה,הוא היה נדמה לי כנחשול עצום המאיים לבלוע אותי) והרס אותו ברגע אחד.
אני זוכרת שהרגשתי כאילו אין תקווה בעולם ואין טעם להמשיך לחלום.
כמובן שלא הפסקתי לבכות.
בעוד אנחנו עושים את דרכנו בחזרה למכונית המשפחתית, הסתובבתי לקריאות "ילדה!","ילדה!"-
ילד כבן גילי בערך רץ אחריי והחזיר לי את כלי הבנייה מפלסטיק שלי שברוב ייאושי וכעסי השארתי מאחור.
למדתי שאסור להתייאש ואף פעם אסור לוותר על כלי הבנייה, ושתמיד אפשר יהיה לבנות ארמונות בחול.
מאת: אופיר |‏ 16 באוגוסט 2013 | 11:09
חוויה בסיקטיז
שמעתי את אחי הקטן צועק, רצתי אליו ומצאתי אותו שוכב פצוע עם יד שבורה. אוף איזו דרך מצאתי לי לחגוג את יום ההולדת שלי ובעודי ממתינה להורי שיחזרו מבית החולים שמעתי ברדיו על מותה של מרלין מונרו.חמישה באוגוסט 1962 חוויה שלא אשכח.
מאת: שרה מורגנשטרן |‏ 16 באוגוסט 2013 | 11:10
"שער הזהב" ..")
הילדות שלי הייתה ילדות כ"כ שמחה ומאתגרת, היינו ילדים שבנו בית על העץ והייתה לנו "חבורה" שהקימה מלא דברים שווים ביחד,היינו משתוללים ומשחקים ברובי מיים בשבועות וכ'ו.. ואחד הדברים הבאמת מגניבים שהיו לי באחד מחופשות הקיץ שלי היה שיום אחד שיחקנו כדורגל "החבורה" שלנו מול ילדים מהשכונה, ובשער עמד ילד מאוד גדול יחסית לגילו מה שאומר שהיה מאוד קשה להכניס לו גולים במהלך המשחק,ופתאום במהלך המשחק כשאני מתחילה להתקרב אל השער בעטתי בכדור והצלחתי להכניס את הכדור לשער,הקטע שזה התגלגל לשער דרך שתי רגליו של הילד..(מה שהדהים והפתיע את כולם..)חח. זו הייתה חוויה כ"כ משמעותית עבורי, שאני, ילדה בת 9 או 10 הצליחה להכניס גול לאותו הילד(מה שמשחק שלם כל הבנים לא הצליחו לעשות..),כמובן שמבחינתי היום זה דבר מצחיק ומשעשע אך באותה התקופה זו הייתה ממש "הצלחה" וחוויה עבורי.. (עובדה שאני זוכרת את זה עד היום )
מאת: שירן |‏ 16 באוגוסט 2013 | 12:11
החופש הגדול
בתור ילדה למשפחה בת 3 נפשות בשנות ה-80 בה רק אבא עבד ואמא עקרת בית,
עם משכנתא על הראש וכל ההוצאות ברור שלא היה כסף לחופשות בבתי מלון וחו״ל בכלל לא היה בלקסיקון.
כך שכל שנה בחופשה השנתית בת השבועיים של אבי מהעבודה, ארזנו מזוודות ואת עצמינו ועלינו לצפון למושב אמירים שם התגורר דוד שלי אח של אבא שהיה ממקימי הכפר.
אז אמירים עדיין לא היה מעוז הצימרים, בעצם צימרים כמעט ולא היו טרנד של חופשות וקראנו לצימרים של דוד שלי ביתנים.
ביתן אחד עמד לרשותינו מדי קיץ לשבועיים ואיזה תענוג היה לנפוש באמירים.
היינו יוצאים להרפתקאות על גגות הביתנים והמחסן, בחצר הענקית בין עצי הפרי, בבית העץ שבנה דודי וכמובן בשדות וברחבי המושב.
כל יום היינו מבלים שעות בבריכה ובערב צועדים למרכז לאכול גלידה ולצפות בסרט שהיה מוקרן לכל מי שבא על מסך ענק.
הכרנו די הרבה מתושבי המקום ואורחים היו נכנסים ויוצאים בכל שעות היממה.
בקיצור, תענוג צרוף של משפחה, חברים וקיץ בתקופה בה הכל היה יפה ותמים…
מאת: שרון |‏ 16 באוגוסט 2013 | 13:10
דרך הים 184 חיפה34890
החוויה שלי בחופש הגדול הנוכחי, החלטתי לעשות שינוי בחיי ואחרי 11 שנה בעבודה, לעשות הסבה מקצועית ולצאת שוב ללימודים, לא קל אבל היתרון שלהיות הכי בוגרת במסגרת הלימודים יש גם יתרונות בעיקר בסבלנות ובהקשבה שלחברה הצעירים לא תמיד יש, אני בהחלט עוברת שינוי חוויתי.
מאת: ליאת |‏ 16 באוגוסט 2013 | 13:27
לא בדיוק חוויה אבל משהו שלא אשכח.
חוויה שלא אשכח לעולם היא שבחופש הגדול אבי אמר לי שהוא נוסע לחו"ל לעבודה חשבתי שזה משהו שבשגרה והוא לא אמר לי מתי הוא חוזר, אבל הנסיעה הזאת התארכה ונמשכה שנתיים, שבמהלכם הוא גר שם, ובתור ילדה זה משהו שקשה להכיל שאבא שלך עוזב לשנתיים ובטח שאת לא מצפה לזה וזה בהחלט משהו שלא אשכח.
מאת: בר |‏ 16 באוגוסט 2013 | 13:29
חוויה גדולה
אחד הזיכרונות הבולטים מהילדות שאבא שלי קיבל חופשה מהעבודה ואני ען הורי ועם אחי נסענו לנופש למקום כפרי באירופה, הייתי אז בת 10 ואנחנו כל היום בילינו יחדו, ועשינו שייט והיינו בנהר קטן וארבעתינו היינו על סירת פדלים.. וזה היה כל כך מרגד שכולנו היינו יחד ולא שפתאום אמא בעבודה ואבא בעבודה, שוט היינו משפחה ביחד ונהנינו אחד מהשני… זה היה רק פעם אחת שככה היינו כמשפחה אחת ומאוחדת והצחוקים והילדות המקסימה הזאת שפשוט מעלה אצלי נוסטליגה כה גדולה… לצערי הורים שלי לא גרים יחד ולכן הרגע הקסום ההוא לא חזור לעולם אך כאשר אני נזכרת בזה אני מבינה שהיה לי אז כל כך טוב…..
מאת: יולי |‏ 16 באוגוסט 2013 | 14:10
החופשות הכי טובות
כילדה היו שולחים אותי לקייטנות בדרום הרחוק שם הייתי אצל הדודה למשך החופש ביחד עם אחי ואימי שכן הקייטנות שם היו זולות יחסית למחירים במרכז הארץ ובאותה תקופה לא התאפשר להורים לשלם לקייטנות במרכז.
חוץ מהעבודה שכל הזמן הייתי נדבקת בכינים שם (שזו החוויה הפחות נעימה) אני זוכרת יום אחד שלקחו אותנו לאצטדיון קטן שהיה שם ושם חיכה לנו מסוק שעשה לנו סיבוב מעל העיר. חוץ מהעבודה שאני עם פחד גבהים וכל שנייה הרגשתי שאני הולכת ליפול ממנו החוויה הייתה מרגשת והרגשתי ממש מיוחדת
מאת: מור |‏ 16 באוגוסט 2013 | 14:13
חוויה שזכורה לי מן החופש הגדול בתור ילדה.
בחופש הגדול שבין גן טרום חובה לחובה הורי רשמו אותי ואת אחותי הגדולה לקייטנה, זו הייתה השנה הראשונה שלי בקייטנה הזו מכיוון שהגעתי בפעם הראשונה לשנתון המתאחם בכדי להרשם לקייטנה מה גם, הייתי הצעירה ביותר בשנתון שלי, בת פחות מחמש (ילידת דצמבר). באחד הימים האחרונים של הקייטנה הייתה תחרות כשרונות (שירה ריקוד בדיחות וכו׳), אני, שמגיל צעיר אהבתי לשיר נרשמתי ושרתי את ״הילדה הכי יפה בגן״ של יהודית רביץ ולמרות שהייתי הצעירה ביותר בקייטנה ניצחתי וזכיתי בנחום-תקום מתנפח של סילבסטר מ״טוויטי״. למרבה האירוניה יומיים לאחר התחרות החתול שלי ששמו סילבסטר הרס אותו.. אבל זו אכן חוויה שתיזכר לי לעד.
מאת: ענבר |‏ 16 באוגוסט 2013 | 15:02
החוויה שעשתה לי את החופש הגדול
הייתי ילדה בכיתה ד' , בחרם אינסופי של הכיתה. אף אחד לא דיבר איתי והייתי מאד לבד. ההורים שלי החליטו לרשום אותי לקייטנה . מיותר לציין שלא האמנתי שאהנה ולו לרגע אחד אבל הכל היה טוב יותר מלהישאר לבד בבית אז הלכתי. אני זוכרת את הכניסה בשערי הקייטנה פתאום נפתח עולם אחד גדול ושונה, הכרתי המון ילדים ואפילו הפכתי למנהיגה. כשסיימתי את הקייטנה חזרתי עם המון מכתבים מכל החברים החדשים שלי אבל משפט אחד זכור לי מאחד המדריכים שכתב לי"אני בטוח שהיכן שלא תהיי את תמיד תובילי" וכך היה. מאז חיכיתי כל קיץ לקייטנה.
מאת: גלית |‏ 16 באוגוסט 2013 | 15:04
בהיותי צעירה, בחופש הגדול האחרון של כיתה יב, קצת לפני הגיוס- היינו קבוצה של חמש בנות. חמשתנו היינו החברות הכי טובות, קבוצה עם דינמיקה משלה. מאד חששנו מפני הבאות, חששנו מהגיוס הקרוב, מה״חיים״ שהמתינו מעבר לפינה. והחשש הכי גדול- שעם הזמן נתרחק והחברות תתפוגג. בחופש הגדול האחרון, חברה אחת הצליחה להשיג לנו מפתח לדירה במרכז תל אביב לשבוע (חבר של אביה שטס לחופשת קיץ). מאד התרגשנו. הרגשנו כמו גדולות, לנסוע ולהיות עצמאיות למשך שבוע. תל אביב,עבור ירושלמיות שכמותינו, היתה העיר הגדולה,מעוז השופינג והבילויים. מאד נהנינו בשבוע הזה. הסתובבנו, היינו אדון לעצמינו. יצאנו בערבים,ערכנו קניות בימים. בישלנו לעצמינו. אהבנו ורבנו לפעמים. ובעיקר, נצרנו כל רגע.
הלוואי שהייתי יכולה לחזור לאוה התקופה, לאותה הנאיביות, לאותו סף ריגוש…
אין ספק שזה היה סיפתח נחמד לחיים הבוגרים (:
מאת: אלי |‏ 16 באוגוסט 2013 | 15:38
החופש הגדול הוא יותר מלא ללכת לבית הספר.
עמק הלואר, צרפת. אחד המקומות היפים בעולם. בין הנהר העצום לבין פלגיו הקטנים (שבעצמם נראים כמו הירדן), בין שדות יבולים רחבי ידיים לבין חורשות מדהימות ביופיין. על חורשה כזאת רוצה אני לדבר. רציתי להתרחק ממשפחתי הרועשת והצעקנית. הרגשתי שהם מקלקלים את האווירה המדהימה ששררה במקום, בהיותי בת 14, נוכחותם העפילה אפילו על קרני השמש המציצות מבין הצמרות. ברגע שהתרחקתי מספיק, המקום היה מואר שוב, והציפורים חזרו לצייץ. ישבתי ליד גזע אחד העצים ונחתי. הרגשתי ששום דבר לא יכול להרוס את הרגע הזה, חוץ ממשפחתי כמובן, שברגע זה שמעתיה מתקרבת. קמתי על רגלי ורצתי, רחוק ככל שיכולתי מהרשע הצרוף שהיה מאחורי, ואז עצרתי. לא הייתה לי בררה, מולי היה נחל שוצף וגועש. התמלאתי כעס על הנחל, השלכתי לתוכו כל מה שהיה בנמצא. כשהתייאשתי מלגרום לנחל להתנצל (או לפחות להזיז את מסלולו) הסתכלתי סוף סוף על הגדה שמולי, מה שראיתי זעזע אותי. ראיתי חורבן, ראיתי מוות, ראיתי אש. או לפחות את קורבנות האש. הצד השני היה מפוחם ושחור כולו. כנראה שהנחל שהיה מולי, הנחל שכל כך שנאתי, הציל את רוב החורשה מאבדון. הייתי חייבת לנחל את שלוותי ושמחתי הקודמות. אחרי מסקנה זו, הסתובבתי וחזרתי למשפחתי, שכבר התחילה לדאוג.
מאת: הדר |‏ 16 באוגוסט 2013 | 17:05
Walk through memory lane
כל חופש, במקום לשלוח אותי לקייטנה, ההורים יצאו לארג'ים והיו מטיסים אותי לסבתא שלי ברוסיה. הייתי מבלה חודשיים בבית בכפר, ולא הייתי צריכה כלום חוץ מהכלב שהיה שם והתרוצץ איתי כל היום- לא אייפון, לא מחשב, לא היה לנו אפילו טלפון שם, הייתי יוצאת קשר עם ההורים רק כשנסענו לעיר הגדולה פעם בחודש. היה שם שטח ענקי שכולו דשא, האוויר היה נקי, היינו קוטפים ירקות ופירות מהגינה וישר מכינים אוכל.
לצערי סבתא שלי נפטרה כשהייתי בכיתה ח' והפעם הבאה שהייתי בבית בכפר היה כשלוש- ארבע שנים אחרי. אני זוכרת שעברתי על הגדר עץ ופתאום כל השטח הענקי הזה התגמד, והבנתי שהוא תמיד היה כזה קטן, אני היחידה שגדלתי.
מאת: פולינה צ'כמיר |‏ 16 באוגוסט 2013 | 17:22
חויה בילתי נישכחת מהילדות
זכור לי מהילדות חויה שלא הייתי רוצה לפספס אותה שוב אחי סמי בקיץ רצה להרוויח כסף ואנחנו גרנו בירוחם עיר חמה בדרום לכן הוא החלט לימכור סברס שלמרב ידעתכם מלא בקוצים אבל העבודה הקשה לא הרתיעה אותו ולכן הוא החל בעבודה השכן שלנו שהיה גר כמה בנינים ליד רצה להצטרף ולכן אחי אמר לו חצי חצי בעבודה וכך גם בשכר הם הסכימו והחילו לעבוד אותו שכן היה אדם קצת שמן בלשון המעטה ופחדן ואחי סמי היה עושה את כול העבודה כי הוא היה מיתעייף מהר מאוד ומבקש רק הפסקות ולא היה חותך את הסברס כי היה פוחד בסופו של דבר אחי היה חותך את הכול כולל את הידים והיה מוכר את הכול כשהם קיבלו את הרוחים הם היתחלקו חצי חצי אחי סיפר לנו את הסיפור וכולנו צחקנו בלי סוף עד סוף החופש ומאז אנחנו קוראים אח\דוד סברס
מאת: פיגי |‏ 16 באוגוסט 2013 | 18:55
שחייה לילית
בתקופה של התיכון הכיתה, הכיתה שלי הייתה מאוד מגובשת, שאת כל התעלולים והדברים הכי כיפיים העברנו ביחד. אך באותה כיתה היינו 6 בנות שהיינו מן חבורה כזה, שכל הפסקה, כל ההברזות מהשיעורים, וכל דבר קטן עשינו ביחד. למרות האהבה שהייתה בנינו, לא יצאנו לנו להיפגש מאז סיום התיכון. לאחר 3 שנים מסיום התיכון, אחת הבנות הרימה את הכפפה ויזמה מפגש. באותו ערב יצאנו לארוחה במסעדה, ולאחר מכן בלי תכנון מראש החלטנו ללכת לים ולשחות שחייה לילית. למרות שלא היה לנו בגד ים ובגדי החלפה, פשוט זרמנו והיה לנו הכי כיייף בעולם. את אותה חוויה לא הצלחנו לתעד בגלל החושך שהיה, אך החוויה זכורה לי עד היום. זאת הייתה חוויה שהתווספה לאותן חוויות הכי אדירות שהיו לנו בתיכון ו..אני די מתגעגעת )
מאת: אלם |‏ 16 באוגוסט 2013 | 19:50
חוויה מיוחדת שאני זוכרת מהחופש הגדול בילדותי
בחופש הגדול בין כיתה יא' ליב' עברתי טסט בהצלחה, משפחתי הפתיעו אותי ברכב אומנם ישן אבל רכב והוא שלי..
נהנהתי מאוד מהחופש הזה חוויתי את העצמאות האמיתית.
מאת: ורד |‏ 16 באוגוסט 2013 | 21:19
חופשה של הילדים גם תופס??
החוויות שלי מהחופשה הזו מסתכמות בלשמח את הילדים, להעביר להם את החופש בחוויות מספקות וכמה שיותר מקומות, פעם פארק מים, פעם ספארי, פעם ים, פעם בריכה במרפסת, פעם הופעה בקניון, כל יום משהו חדש. ואני?? לי יש חוויות של תשישות פיזית ולשון בחוץ. אבל העיקר שהילדים נהנים וזה האושר הכי גדול שיש
מאת: שגית |‏ 16 באוגוסט 2013 | 22:36
חופשת קיץ שהשאירה זכרונות משותפים נעימים
כשבן זוגי הציע לטוס לאתונה בחופשת הקיץ עם הילדים הייתי סקפטית. לא ידעתי הרבה על העיר הזו, אבל הנחתי שהיא משעממת ואפרורית וגם תהיתי מה יש לעשות שם עם ילדים ובטח יהיה סיוט להיגרר איתם בעיר בשיא חומו של הקיץ. איכשהו בן זוגי הדביק אותי בהתלהבות שלו לגבי הנסיעה. נחתנו באתונה באמצע אוגוסט עם ילדון בן ארבע ותינוקת בת פחות משנה. הילדון שלי נשאב עמוק לתוך סיפורי המיתולוגיה היוונית והיה נפעם מכל פסל ומקדש. הוא שאב גם אותי לעניין וביחד התרוצצנו ברחבי העיר והמצאנו גם סיפורים משלנו. בכל פינה גילינו גיבורים ויצורים מופלאים, דמיינו קרבות אגדתיים, מעשי קסם וכישוף. עברו כבר שנתיים, זמן רב בזמן של ילד, אבל החוויה זכורה לו היטב עד היום ומשמרת לנו עולם ששייך רק לשנינו.
מאת: קטי |‏ 17 באוגוסט 2013 | 00:33
הטיול שלא אשכח
הייתי כבר נערה בזכרון הזה. תמיד אהבתי לטייל. נסענו כמה חברים לסיני עם מדריך מהמושב בו גדלתי. זה היה חודש אוגוסט והיה חחחחחחם. עשינו טיול של ארבעה ימים ברגל. בכל ערב הגיע הציוד שלנו רכוב על גבי גמל. אבל למרות שלא סחבנו הרבה היה חחחחם כל כך שרציתי כמעט למות. אבל אז הדהים אותי איך הטבע תמיד מיטיב איתנו. עשינו הפסקת צהריים והמדריך אמר עכשיו כל אחד יקח פינה לעצמו. התיישבתי מתחת לסלע ענק בצל והבריזה שהייתה שם וואו… זה נתן לי כוח להמשיך את שאר היום. ובערב הגענו למחנה ושם אחרי שלושה ימים הייתה מקלחת מאולתרת מתחת לכיפת השמיים וכמות הכוכבים שראיתי שם לא ראיתי בשום מקום אחר. היה מדהים וקשה אבל שווה כל רגע.
מאת: רינת |‏ 17 באוגוסט 2013 | 01:01
הפעם הראשונה בחוף הים
כשהייתי בת 6, אבא שלי לקח אותי ואת שתי אחיותיי לחוף הים. בדיוק עברנו לדירה חדשה שהמרחק ממנה לחוף לא עולה על עשר דקות נסיעה. אצלנו בבית, אמא לא הרשתה להתלכלך (אולי בגלל זה היא גם לא באה איתנו באותו יום) – לא להכתים בגדים, לא להתפלש בחול… כלום.
הדבר הראשון ששאלתי כשראית שבחוף הים יש רק חול, חול, וחול היה – "אפשר להתלכלך?"
כשקיבלתי תשובה חיובית, "התלכלכתי" בכל חלק בגוף, והבאתי איתי אפילו מזכרות הביתה. מיותר לציין שאמא לא אהבה את זה.
זה היה יום קסום!
מאת: ליאור |‏ 17 באוגוסט 2013 | 01:42
חוויה מן החופש הגדול כילדה
בחופש הגדול שבין גן טרום חוגבה ובין גם חובה, הורי שלחו אותי ואת אחותי הגדולה לקייטנה, זו הייתה השנה הראשונה שלי בקייטנה כי זו הייתה השנה הראשונה שבה הייתי בשנתון המתאים, חוץ מן העובדה שהייתי בשנתון הצעיר ביותר גם הייתי הצעירההבמחזור שלי (ילידת דצמבר). באחד מן הימים האחרונים של הקיטטנה נערכה תחרות כשרונות, ולמרות שהייתי הצעירה ביותר בקייטנה, השתתפתי עם השיר ״הילדה הכי יפה בגן״ של יהודית רביץ הגעתי למקום הראשון וזכיתה בנחום – תקום מתנפח של הדמות המצורית ״סילבסטר״ מ״טוויטי״ למרבה האירוניה, יומיים לאחר הזכייה החתול שלי, סילבסטר, שקרוא על שמו של סילבסטר מ״טוויטי״ הרס אותו, בכל זאת, זוהי חוויה שזכורה לי כל השנים האלו.
מאת: ענבר |‏ 17 באוגוסט 2013 | 02:16
חווית החופש הזכורה לי מהילדות...
נסיעה לחוף הים באשדוד היפיפה יחד עם הדודים והבני דודים. כולנו היינו בני עשרה ואחרי השתובבות בחוף נכנסתי למים לשחות, הייתי בת 11, ופתאום הג רגשתי את נסחפת ומסתובבת עוד לפני שהבנתי מה קורה נמשכתי בכפות רגלי מטה. לא הבנתי אבל זה היה דודי שמשך אותי מלמטה בצלילה החוצה מתוך המערבולת.
מבהיל, מפחד אבל בשניות כבר היינו בחוץ..
עד היום אני זוכרת את הבלבול וחוסר ההבנה
היום אני במינה שיצאתי בנס בגלל שדוד שלי הבין מה קרה שם וראה אותי בזמן
אז שימו לב…
מאת: גלגל |‏ 17 באוגוסט 2013 | 07:35
חווית ילדות שזכורה לי
מהחופש הגדול הייתה כשהייתי בת 10 בערך. השתתפתי בשבוע פעילויות כולל לינה ב"פנימיית נעורים" מטעם "אגד". באחד הימים פוצצה ילדה אחרת בלון של מסטיק בזוקה על השיער שלי, שהיה אז ארוך מאוד. המדריכה, שלא ידעה מה לעשות, לקחה מספריים וגזרה לי את קבוצת השיער שהייתה עם המסטיק ועוד קצת מאחורי הראש. כאשר הגעתי הביתה לאחר שבוע הפעילות, לא אשכח את המבט של אמא שלי כאשר ראתה את ה"תסרוקת" החדשה שלי. את הצעקות שלה ואת הכאב על אובדן השיער אני זוכרת עד היום…מאז הוא כמובן גדל, התקצר, גדל שוב….מי ידע שקרח יכול לעשות את העבודה…
מאת: אפרת |‏ 17 באוגוסט 2013 | 11:23
חווית הקיץ שלי
בקיץ נסעתי לפסטיבל רוק באנגליה עם חברה. זו הייתה חוויה מגניבה במיוחד ולא פחות- אופנתית. כמובן שלפני הפסטיבל הסתובבנו בלונדון והתרשמנו מהחנויות, הבוטיקים והאנשים שלבושים בכזה סטייל ברחוב, סתם ככה. אבל בפסטיבל.. בפסטיבל נחשפנו לסטייל הפסטיבלים: מכנסי ג'ינס קצרים למיניהם עם רקמות, קישוטים וחגורות מגניבות, גופיות וcrop tops וכמובן… מגפי גומי מדליקים בכל מיני צבעים! מעבר לחוויה המגניבה בפני עצמה והכיף האדיר, היה כ"כ כיף להתסכל סביב ולראות את כל הלבוש המגניב והייחודי הזה.
מאת: אמה |‏ 17 באוגוסט 2013 | 14:27
חוויה
בתור ילדה כבת 10 לפני המון זמן, נורא הושפעתי מסרטי הרפתקאות ששודרו בזמן החופש הגדול (נוסח אני והחבר'ה, הגוניס וכו'), והחלטתי שגם אני רוצה. אז ארזתי תיק גב עם אוכל ופנס (בהשראת הסרטים כן?!) עליתי על אופניי, ונפגשתי עם חבריי מוכנה לצאת להרפתקת החופש הגדול. כמובן שהרפתקה גדולה לא היתה כאן – בכל זאת גרתי בגבעתיים המנומנמת, אבל עצם ההיערכות עם חבריי ל"מסע" זכורה לי כחוויה כל כך מתוקה.
מאת: מורן |‏ 17 באוגוסט 2013 | 19:00
חוויה מהחופש הגדול!
מאז ומעולם הייתי ילדה של מיץ פטל (ובעיקר ויטמנציק!) וגמדים. בעונות הקיץ, היו על האריזות 'ספיישלים' מיוחדים לכבוד העניין. נרגשת מהחידושים, מצאתי את עצמי, לתומי, מכינה ארטיקים מגמדים(שהיו מגיעים בדרך כלל מוכנים ומזומנים) ומיץ פטל (שהיו מאולתרים בכוסות פלסטיק וכף זכוכית) ובודקת את המקפיא כל רגע, כדי לראות אם הם כבר מוכנים. בסופו של התהליך הייתי יושבת בערסל בחוץ, מרגישה מתוחכמת ביותר כי הכנתי לעצמי קרטיב ממליצה לכולם- הטריק הקסום הזה עדיין עובד
מאת: יעלי |‏ 17 באוגוסט 2013 | 22:15
חופש גדול עם לב גדול
אני לא אשכח איך באחד מימי החופש הגדול שבין כיתה י"א לכיתה י"ב, הלכתי עם חברתי ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, היינו משוגעות לגמרי והתחלנו לשיר שירים ברחוב, שרנו על שלטים שראינו ואנשים ואפילו שקיות שהתעופפו ברוח. משם התפתח לנו רעיון של לשבת ברחוב ולהקדיש שירים לאנשים במתנה . כתבנו חמשירים שמאחלים יום טוב לאנשים, ושתמיד יזכרו את הייחוד שלהם, הלחנו את זה, וישבנו ברוטשילד והקדשנו לאנשים שיר במתנה, ללא ציפייה לשום תמורה. החיוך שהעלנו להם על הפנים עשה לנו את החופש , והתחלנו ככה בכיף כל שנה חדשה. גם כשזה היה לפני שנת שירות, ואפילו לימודים…
מאת: אלמוג |‏ 17 באוגוסט 2013 | 23:10
תיק פלסטיק שקוף עם צורות של דגים ונוזל כחול של ים
ככה הייתי קמה כל בוקר לחוג שחיה, בקיץ 1988 עת הייתי בת 8 (לפני שנות העשרה והרביצה הבלתי פוסקת מול הטלוויזיה כל החופש…)
גם לאחותי הקטנה היה תיק זהה והיינו קמות בבוקר והולכות יחד, לא לפני שלבשנו את בגדי הים בבית.
אני זוכרת שמש, וסנדלים דקות על המדרכה, ריח של כלור ומים, מים, מים. אחר כך היינו יושבות על הדשא ואוכלות את הכריכים שאמא הכינה, וחזורות בצהריים מעולפות ועייפות. זה היה אחד הקייצים הבודדים שהרגשתי את היחד הזה, הטוב של המים ופשטות של חופש.
מאת: עינבל |‏ 17 באוגוסט 2013 | 23:25
חוויה מחופש גדול
היי,
אני אם לשתי בנות בוגרות… בתקופתי לא עשינו פעילות מיוחדת חוץ מים, ים ועוד ים. אולם שני חופשים זכורים לי במיוחד. יום הולדתי חל ב 4 ביולי. ביום בת המצווה שלי, שלא נחגג במיוחד פרט לשרשרת הנושאת את שמי שקיבלתי מהוריי… באותו יום היו אצלנו אורחים מצרפת, התלבשתי כדי לקבל בשמחה את המתנה והרוכסן של המכנסיין נסגר לי על הבטן…. הסיפור היה לא נעים כלל…
מה שיותר מעניין היה, כאשר הייתי בת 16, נסעתי עם אבי ואחי לניו אורלינס שבארה"ב, היה שם יום עצמאות שזהו גם יום הולדתי ופשוט היה מדהים… היינו בכל מני מופעים בבתי קפה ומסעדות וחשתי כי בפעם הראשונה אני ממש חוגגת יום הולדת…. זה היה מרגש מאד עבורי.
תודה ושבוע מהנה ומועיל
מאת: שמחה כהן |‏ 18 באוגוסט 2013 | 10:02
חוויה מיוחדת שזכורה לי מהחופש הגדול בצעירותי
בחופש הגדול כשהייתי כמעט בת 15 הוריי לקחו את אחיותיי ואותי יחד עם סבא וסבתא שלי, דודתי וביתה לנופש ברודוס ביוון. בבריכה במלון הכרתי נער בשם בריאן שהגיע מאוסטרליה יחד עם משפחתו ושהיה גדול ממני בשנה .במשך 3 ימים ראיתי אותו כל הזמן בבריכה, בארוחת ערב במלון, בלובי .הוא די מצא חן בעייני אז יום אחד כשבאתי לבריכה וראיתי אותו שם ,חייכתי והוא חייך אליי בחזרה ואז בא לכיוון שלי, התחלנו לדבר ולהכיר ובערב גם יצאנו לבלות עם האחים שלנו .בערב של היום האחרון ישבנו על ספסל בחוץ בפארק ליד המלון הוא הסתכל לי בעיניים ורכן לעברי והתחיל לנשק אותי אני כמובן שיתפתי פעולה ואני זוכרת איך הלב שלי דפק מהר כי התרגשתי מאוד זו היתה הנשיקה הראשונה שלי ומאוד נהנתי
מאת: שני |‏ 18 באוגוסט 2013 | 10:04
חוויה מיוחדת שזכורה מהחופש הגדול כילדה.

מאת: סיגל |‏ 18 באוגוסט 2013 | 10:14
חוויה מיוחדת שזכורה מהחופש הגדול כילדה

כילדה בתחילת שנות ה-70 היינו אחי אבי ואני יושבים אחה"צ במרפסת ביתנו
שבמושב בימי שלישי ומחכים שמוכר הסברס יעבור ברחוב שלנו ואז היינו
יוצאים לקראתו וקונים ממנו סברס כאשר הוא מקלף לנו את הסברס במקום.
החוויה בחברת אבי ז"ל ואחי והטעם המתוק והטעים של הסברס נצרבו בזכרוני
לעד.
מאת: סיגל |‏ 18 באוגוסט 2013 | 10:24
החופש בגדול שלי
בחופש הגדול בין כיתה ח' ל-ט' אמא שלי ואחותי נסעו לחו"ל, אחי ישן אצל אבא שלי ואותי השאירו בבית. לבד. לשבועיים. בשבוע הראשון אירחתי חברים כל היום וכל הלילה ובשבוע השני התחילו לשפץ את הבית שלנו ואני הסתובבתי בין חברות עם תיק קטן על הגב. באותו שבוע הכרתי מישהי חדשה מהשכבה, ישנתי אצלה שלושה ימים ברציפות ואנחנו חברות עד היום… למעלה מעשרים שנה עברו מאז אותו חופש, עברתי המון חוויות בהמון חופשים, אבל חופש גדול כמו זה עוד לא היה לי!
מאת: עדי |‏ 18 באוגוסט 2013 | 10:50
חוויה מהחופש הגדול
בשבוע שעבר נסענו כל המשפחה לנופש באילת. אוכל, בריכה, ים, חופש, שלווה. באחת בלילה נשמעה אזעקה עולה ויורדת. הפער הבלתי נתפס בין השקט של החופש לבהלה של האזעקה הפתיע אותנו יותר מהכל. בעלי ואני צפינו בסרט. "מה זה הרעש הזה?" שאלתי את בעלי. "זה מהטלוויזיה." הוא ענה. "איך מהטלוויזיה?" שאלתי, "עד עכשיו היא היתה בשקט, עכשיו כל כך חזק?" ואני בכלל לא ידעתי שכשיורים עלינו רקטות שומעים אזעקה. לרגע חשבתי שפרצה מלחמה… הבהלה, הפחד, החרדה לילדים… גם זו חוויה מהחופש, לא?
מאת: אריאל |‏ 18 באוגוסט 2013 | 10:56
חופשה עם בשורה
לפני שנתיים וקצת נסעתי לחופשה עם בעלי לאחר תקופה ארוכה שלא יצאנו רק שנינו חיכיתי לחופשה מאוד והכנתי תכנון לכל יום מהבוקר עד הערב. לאחר יומיים של טיולים הרגשתי עייפות מטורפת כזו שממש לא אופיינית לי אל בגלל הרצון להספיק עוד ועוד המשכתי כרגיל מבלי לשתף את בן זוגי שאני לא במיטבי( לא רציתי שידאג או שנשנה תוכניות) בתום היום השלישי הרגשתי סחרחורת מטורפת והתעלפתי מהר מאוד הגענו לבית חולים ושם הופתענו לגלות שני דברים מפתיעים הראשון שאנחנו בהריון והשני שיש לנו תאומים!!!! והיום אנחנו חובקים שני בנים מקסימים ושובבים בני שנה וארבעה חודשים.
*קראתי ואני מאשרת את התקנון
מאת: מירן בניתה |‏ 18 באוגוסט 2013 | 11:07
פגישה מפתיעה
כשהייתי בכיתה א הייתה לי חברה טובה שמאוד אהבתי ובחופש הגדול בין כתה א לב' המשפחה שלה עברה לירושליים ונאלצנו להיפרד. בעידן בו לא היו פלאפונים או אינטרנט היינו מתכתבות שלוחות אחת לשנייה מכתביות ומכתבים אך עם השנים הקשר הלך ופחת וגם כשניסיתי להתקשר לא הצלחתי להשיג אותה אך מעולם לא שחכתי אותה וקוויתי שיום יבוא וניפגש.
כשהייתי בת 13 נסענו על המשפחה לחגוג לבן דודי בר מצווה בירושלים ובמהלך השבת חתן שגעתי את הורי שאני רוצה לחפש את החברה האובדת. אבא שלי שלא יכל לעמוד בתחנוניי לקח אותי לחפש אותה כשבידינו רק שמות הוריה ומשפחתה ושם השכונה בירושליים-גילה (שידועה כשכונה ענקית..) וכך במשך כמה שעות עברנו בין בית לבית כשבכל פעם משהו נותן לנו מידע שגוי ומבלבל… בסופו של דבר כמו בסרטים רגע לפני שכבר הרמנו ידיים והתחיל להחשיך ראיתי ילדה שדמתה שתי טיפות מים לחברתי משחקת עם כמה חברות בגן המשחקים זו הייתה אחותה הקטנה שלקחה אותנו אליהם הביתה- הסוף הטוב הוא שכמה שנים אחר כך משפחתה חזרה לגור בסביבתינו ועד היום אנחנו חברות טובות.
*אני מאשרת שראתי את התקנון ומאשרת אותו.
מאת: מירן בניתה |‏ 18 באוגוסט 2013 | 11:18
יומה של המלכה

כולם קראו לי מדונה, בגלל הדמיון. אפילו הייתה לי אותה נקודת חן על השפם. התלבשתי כמוה, מיני מעור, עגילים, שרשראות, חגורות, למדתי שירים שלה בעל-פה, בקיצור ילדה בת שלוש עשרה מחולון בקיץ 1993
אלא שהקיץ ההוא לא היה ככל הקיצים המלכה עצמה עמדה לנחות בארץ להופעה בפארק הירקון ומפלס ההתרגשות שלי היה בשמיים.
כשהגיע היום המיוחל התייצבתי בפארק עוד לפני הסדרנים, את הכרטיס הקדוש שבעבורו שטפתי את מדרגות הבניין שלנו במשך חצי שנה החזקתי באגרוף קפוץ, מפחדת שאם אכניס אותו לכיס איזה חור בלתי נראה יגרום לו ליפול ולהעלם.
השעות חלפו כאילו דקות וההופעה עמדה להתחיל, אחי הגדול שליווה אותי במצוות הוריי נעלם מזמן, השערים לגן העדן נפתחו ואני צעדתי בבטחה פנימה.
"כרטיס בבקשה" חייך אלי סדרן משופם. פתחתי את ידי לראשונה באותו יום והגשתי לו ביראת כבוד את הנייר הממולל. הסדרן הביט בנייר המקומט בפליאה אחר כך הניף אותו קרוב לאפו, הפך בו לכאן ולשם ואז הפנה אלי מבטו
"זה לא כרטיס!" הוא הודיע בהחלטיות והושיט לי בחזרה נייר מקומט וריק מתוכן. הבטתי בנייר הריק אחר כך בכף ידי שדווקא הייתה מלאה בכתמים צבעוניים ויותר לא ראיתי כלום כי הדמעות טשטשו לי את העולם.
לא אלאה אתכן חברות יקרות בספיחי הטראומה ההיא שמלווים אותי עד היום, את זה אני משאירה לספת הפסיכולוג. אומר רק זאת – אם רק יכולתי לחזור בזמן אל אותו יום קיץ רחוק וכואב הייתי יוצאת מהבית עם תיק‼!
מאת: רינת |‏ 18 באוגוסט 2013 | 11:50
השאירו תגובה

שם
אימייל
כותרת


כבר לא גולשים לבד. התחברו עכשיו לחוויית makonnect, שתפו את החברים בכל מה שאתם עושים אצלנו, תראו מה הם עושים והכל בזמן אמיתי




אוסף פרטי
לוח השראה
קפיצה לראש של אנשי האופנה
החמישייה הפותחת
הפריטים הכי שווים מהטרנדים החמים
שוברים את השוק
המבצעים שלא תרצו לפספס
מר לוין
מדריך סטייל לגבר
מדד המעוף
אאוטפיטים מעוררי השראה
הבחירות
הדברים שעשו לנו את השבוע
מתנה בשישי
מחלקים הפתעה שווה בכל סוף שבוע
מראה מראה
מדור טיפוח, יופי ומדריכי איפור
איך ל…
מדריך לסגנון וטעם טוב



סיון דה ליאו
עורכת ראשית
מדד המעוף: על פסים וסנדלים
סיבוב קניות: השחור הוא השחור
מדד המעוף: בין השמים למים

הילה יחימוביץ'
עורכת Fashion Forward
רוקנ'רול בגן הילדים: קו הזאטוטים
נעלי אבטיח, שרשרת עם ריח
מתלבשות השבוע: מיילי סיירוס בלוק

שירה פור
חיה רעה: קסטרו היא השואו
באתי, ראיתי, קניתי: קוקטייל של
תנו לנו רוקנ'רול: קולקציית החורף

בועז לוין
מר לוין
גבר מודל 2014: מה מתכננים
פרינט, טוויד וג'יימס בונד: אופנת
תארוג אותי וזהו: גבר אמיתי

קרן בר לב
בארון של פריס הילטון: המלתחות
הכוכבות שולפות: הטרנדים החמים בציפורניים
ביונסה דרשה מ-H&M: הסירו את

רעות ענבר
גרייס קלי החדשה: מיהי בת
האם הגברים הישראלים הפכו לפאשניסטים?
מקופלת: חצאית האוריגמי היא הטרנד

רוזה סינייסקי
אוסף פרטי
אוסף פרטי: חולת עקבים, חיה
"בסך הכל ישראל ואיראן די
להתחכך בג'סיקה צ'סטיין: רשמים משבוע

2013
אוגוסט
יולי
יוני
מאי
אפריל
מרס
פברואר
ינואר
2012
2011
2010
תנאי שימושפרסמו אצלנופיתוח: מאור ברזניעיצוב: שלי פלגכל הזכויות שמורות ©RSS

מיוזעת, עם תיק על הגב, עמוס במודעות, נעצים וסלוטייפים,

ותליתי מודעות עבור סבתא על משהו שהיא הקימה במחלקתה.

 

אחלה עבודה לחופש

 

עוד מאז למדתי את המקום כמו את כף ידי

 

~ עטפתי את המחברות והספרים של כל הבני דודים (בלי עין הרע) עטיפה + ניילון (אוהבת לעשות את זה! )

 

~ שיחקתי טורנירים אחרי טורנירים עם השכנה רמיקוב/שש בש/פינות

 

 

 

 

וחוויית קייץ?...

הייתי עם אחיי המקסימים בכל מיני טיולים שווים לחופש.

 

גוועלד!!

לק"י

 

מושב- כפר, זה דומה..

שיר שכולו רווי זכרונות וגעגועים
לימי הילדות והתום של פעם:

ארץ הצבר.

בעזהי"ת

 

אמא מעלה שוקו חם למיטה

מתכרבלים בפוך

יושבים על הסורגים עם רגליים בחוץ בפיגמות חורפיות [עוד בפתח תקווה! לפני גיל 5!] ונקרעים מצחוק מכל מכונית שעוברת ברחוב ומשפריצה עלינו [קומה ראשונה] מהשלולית הגדולה שהצטברה על הכביש

פיג'מות כמו של טלאטביז, עם כפות רגליים מחוברות כאלה

 

ואם דווקא מהקיץ אתם רוצים..

קייטנת אמא

קמפינג באוהלים, כל שנה, כשבשנה הראשונה החלטנו את זה מאוחר מידי, ארזנו והתארגנו ליציאה בשלוש בצהריים, ואז סבתא שברה את הכתף אז אבא יצא אליה, עד שהוא חזר- יצאנו מהבית בשמונה בערב, הגענו צפונה בשתים עשרה בלילה, הקמנו את האוהל בחושך, ובלילה נכנסה לנו צפרדע..

ללכת למקומות של הקיאקים אבל בלי קיאק, להכנס עצמאית באבוב מגלגלי משאיות או עם מזרון מתנפח

תמיד כשהיינו חוזרים בשתימשרה בלילה כולם ישנו באוטו, רק אבא שלי ער ונוהג, ואני עירנית ומקפצצת. ותמיד כשהיינו חונים מישהו היה צוחק עלי, ואומר 'מי רוצה ללכת ללונה פארק?' ואני הקטנה הייתי קופצת, 'אני! אני!'

טיול משפחות קבוע בגן הלאומי ברמת גן

מנוי לגן החיות התנ"כי

פשוט מעולה!!

ועכשיו הוא מתאמן לקטע של "כיצד מרקדין"..

הכותרת היא מזכירה בוס ומכור לעבודה ????????

 

 

עד שחנתה (לפי הסימנים בשלג).

הבוס הגיע לא מזמן (לפי סימני השלג), חנה מהר..

המכור לעבודה שם כבר כמה ימים - המכונית שלו מכוסה בשלג וגם אין סימנים מהצמיגים שלו.

ו"בלונדינית" זה כמעט אותו דבר באנגלית ובעברית

שזה אומר שכמה שהיא אישה,

היא לפחות יעילה!

חחחחחחחחח

זה  צ'ארלס דארווין שמצויר כמדומני

 

(אם התמונה מעניינת \ מצחיקה \ אחר זה כבר דיון אחר)

וזה באמת חתיכת כשרון מה שהיא עשת שם

זה מעולה!!!

ויש לי אוסף ענק של טעויות אדריכליות מטומטמות להפליא.

מי שרוצה, שישלח לי באישי כתובת מייל ואשלח לו

אם כמות הלקוחות היהודיים שיש להם שם,

 

מצדיקה לשים בשלט באמצע הכפר כיתוב בעברית...

 

 

פרסומות גדולות מהחיים!!!

עייפה...

לק"י

 

אני!

עייפה, אחרי יום א-רוך..

לא

וקולטת שלא שתיתי היום כלווום

 

 

ולכן לא נרדמת...
ואני סחוווטה

בתקווה לא להתאפץ מחר בשיעורים

סתם. תאמת מתלבטת אם לנסות לישון, או פשוט להעביר תזמן עד לסליחות.. מה אומרים?

או במקרה של מדרשה לתבוע על עוגמת נפש שנגרמה בגלל זה. תגידי שפיתחת נטיות אנורקסיות

לפחות ככה אין לי סיבה לחזור לחדר ולישון

בסיטואציה הזאת זה נשמע חשוד!
את בטוחה שלא פיתחת נטיות אנורקסיות?

חחחח פיתחתי נטיות הירדמות.
ואווו זה קשה להישאר ערה כשיש רב שמדבר בצורה מונוטונית...

זוכרת?
רמז, מחשב נייד!

הקאות אהמ

דווקא אני אוכלת כאן טוב!
הכנתי אורז והיה לנו עוף

יכול להיות שמישהו ניסה להתנקש בה!

עוגה, יש לך אוייבים?
השלמת עם אדון סלט?

אז ההם גרמו למיטה להישבר

 

עוגה,

 

מי האוייבים שלך? נראה להם מזה

נשבר הדיקט של המיטה. 
חייתי עם זה שנה שלימה, כולל קפיצות בנג'י על המיטה, והיא שרדה עד הסוף.

ולא פיתחתי אנורקסיה. 
|תוהה מה היה עם הבת שישנה שם שנה אחרי... 
שמעתי שהייתה שם התרסקות. |

אם הוא יתקשר באמת -תתנצל לו "זה אחיין\תלמיד\שכן\הכלב ששיחק לי בפלאפון"

 

ולהבא- תעשה נעילת מקשים

 

 

(מי יודע? אולי גם הוא השאיר את המכשיר שלו מכובה לשאל היום- שלא יהיה זמין לשיחה פדחנית שתתקשר להתנצל? )

 

גם אם הייתי רוצה לדבר איתו, זאת לא הדרך. זה יותר הוא שניתק את הקשר, ולא מתאים לי לחדש את זה בעקבות איזו שיחה לא מתוכננת...

 

 

 

הנעילת מקשים תאכלס זה הפתרון, אבל אני שונא את זה...

ושיהיה לו יום טוב

 

 

אם הייתי עונה זה היה נגרר לשיחה שלא בא לי עליה עכשיו, ואני גם לא מהטיפוסים שמסננים בצורה בוטה כזאת, מעדיף שהוא ישמע "שהמנוי אינו זמין כעת".

 

 

 

ואם זה נגרר לך לשיחה, אז לומר-

 

תשמע, אני ממש מתנצל, אבל אני מזה לא פנוי לשוחח כרגע...

 

וזה לא חייב להיות בוטה,

 

הכל עניין של טקאט!!

 

כך נראית שיחה לדוגמא:

 

אתה:"שלום"

 

הוא:"שלום, התקשרת אליי?"

 

אתה:"ראיתי שזה התקשר, אבל זה היה בטעות... מתנצל."

 

הוא: מחיל לגרור אותך לשיחה הארורה.

 

אתה:"וואי, תקשיב, אני ממש מתנצל, אבל אני לא פנוי לדבר כרגע.. בסדר?"

 

הוא: (מן הסתם) משו בסגנון הבסדר, אוקיי וכו'

 

אתה: אז שיהיה לך יום טוב,להתראות.

 

זהו

 

הוא לא מכיר אותו וכנראה סתם הפלאפון חייג מספר

אולי
תלוי באומץ

הייתי במצב רוח נוראי..

קצת אמונה בה' שהכל זה מאיתו ולטובתי וב"ה לא מצטערת (משתדלת)

על הדרך שבה התנהלתי.

 

בע"ה תרגישי יותר טוב!  

זה בטוח קרה, ולא פעם!

אני נותן לילדים בכיתה שלי שאלות כאלה בתור נשנושים! קטן על הפורום!

בני כמה המסכנים?

חייב לבחור שניים סמוכים.

 

כמובן יש לציין ש-1 לא נחשב מחלק.

 

(חזרתי עכשיו מבייביסיטר במקום בלי אינטרנט, טוב שקראתי את החידה לפני שהלכתי)

אם תיקח בדיוק חצי - אפשר לבחור לסירוגין.

צריך יותר פורמלי?...

ציפיתי לנימוק כמו "עפ"י עקרון שובך היונים".

אבל אין כאן שום אינדוקציה.

מה פירוש "כולם"?

 

אני- מודה באשמה

 

Full time job

אני חושב שאני היחיד פה שלא סטודנט.

אני בדרך (מקווה)

צריך לשבור אותו..
הא ויש לי 2 כרטיסי אשראי (מבוהל)

זה באמת מוגזם לדעתי, אני חושב שדבר ראשון תשמידי אותם ותעברי לדיירקט דבר שני אני חושב שמיותר לחלוטין להזיק שני כרטיסים.

בעצם אחד דיירקט... ובכל זאת אני משתמשת בו יותר..

יורד מהחשבון...

אני מוכנה לגהץ במקומך

לא שמחה מהתוצאות שאח"כ...

לא טוב לגהץ יותר מדי... זה למה האשראי שלי נמוך ואני מתנהל רק במזומן. בע"ה ה' ישלח לך כסף.

יש לי 2 כרטיסים.. אחד דיירקט ואיתו אני חוגגת יותר..
חבל שיש דבר כזה לגהץ... הכי טוב אם היה אפשרות רק למזומן!

נכון שלפעמים זה לא נעים, שרוצים לקנות משהו ומגלים שהשתמשנו בכל הסכום, אבל זה עוזר ומתחילים להיות טיפה יותר מחושבים, ואם ממש נתקעים אפשר להתקשר לבנק שיגדיל מעט את המסגרת לתקופה של חודש או כמה שרוצים.

נכון שאני צריך לבזבז פחות, אבל הבזבזנות
שלי לא קשורה למספר הכרטיסים שברשותי.
בקיצור, לדעתי טוב יותר להתנהל דוקא עם
אשראי - כך אתה יודע בדיוק לאן הלך הכסף
שלך, והכל מתועד - ועדיין להתנהל נכון ולא
לבזבז רק כי זה ׳גיהוץ׳ ולא תשלום במזומן.

שאני יודעת לאן הלך הכסף..

עם האשראי את מושכת כסף מהכספומט ואז את משלמת במזומן למה שאת רוצה. ככה אני עושה.

זה מה שהייתי עושה בעבר..
אבל כיום אני מסתובבת עם הכרטיס ואם אני צריכה משו ואין עליי מזומן אני מעבירה בכרטיס (כמעט תמיד זה ככה) אני בקושי מושכת מהכספומט.

איכשהו תוודאי שיהיה לך כסף בארנק ותעשי קניות מחושבות (גם של פינוקים). מאז שאני בתחילת הלימודים אני משתדל שלא לקנות דברים שאני לא צריך.

שאין לי כספומט ליד הבית שאני יכולה למשוך לפני שאני יוצאת.. אני מסתמכת על האשראי..
אין תקנה אין...

באשראי הוא גדול, ואם רואים שלא עומדים בזה, פשוט מגבילים את עצמנו, דרך הבנק!

אבל אולי אפשר בתחילת שבוע למשוך מספיק כסף למה שרוצים ואז לא צריך לרדוף אחרי הכספומט.

הפיתוי הרבה יותר גדול בקניה עם אשראי..
וזה לא שאני כל היום בקניות.. גם לא כל יום ולא כל שבוע. אבל כשאני כבר יוצאת אז אני מגהצת מגהצת...
אני חייבת לחזור למזומנים וכשאני יוצאת אז להשאיר את הכרטיס בבית...

את הכרטיס צריך למקרים חריגים. תנסי פעם אחת לחשב מה את צריכה באותו שבוע ותתמקדי רק בזה.

הלכתי למשוך כסף.. נראה לכמה זמן זה יחזיק מעמד...

בע"ה נראה מה יהיה

הייתי רק מגהצת, יום אחד הייתי צריכה כסף אז הלכתי להוציא...
ואז נזכרתי שאני לא זוכרת את הקוד...
יותר נכון את הספרה האחרונה..

כשיהיה לי זמן אלך לחלץ אותו
בכל מקרה, מוזמנת לנסות זה עוזר

אחד הדברים הכי לא נעימים זה להיתקע מחוץ לעיר בלי כסף, בגלל שהכרטיס נבלע

וצודק... זה יכול להיות ממש חוסר אונים..

אם אני נוסעת באוטובוס אני מראש דואגת לכסף נסיעות מזומן בארנק!
אם אני עם האוטו אז אני אפילו לא טורחת לבדוק אם יש עליי מזומן

כן ירבו..

הודעה 32139

היה לי מזל טוב לפני 4 הודעות ולא שמתי לב....