מישהו כאן מבין אולי בMuseScore?
אני משתגעת. משתגעת. חוץ מזה שכל חיי ניגנתי בשמות לטיניים- ולא אנגלית, הדינמיקה לא עובדת לי, ואני לא מבינה מה הולך בתוכנה הזו! (קשתות! קשתות פשוטות לא עובדת בדבר הזה!)
מישהו? משהו? 
(וסליחה שאני ככה מתפרצת, ועוד שה' ירחם- מתחת לעשרים 
אבל פשוט זה פורום שהרבה נכנסים אליו, וניסיתי לברר בכ''כ הרבה מוקמות ולא הלך- עד שכבר החלטתי לנקוט בצעדים נואשים.)
אבל- יודעת להקפיץ.
איך אני?
ניגוניםאחרונה(אני חושבת שפשוט אני אעבור לכתוב ביד. אני פשוט לא מבינה כלום במחשבים ובכל התוכנות האלו.)
תהילים פרק ו
א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, עַל-הַשְּׁמִינִית; מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב יְהוָה, אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי; וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.
ג חָנֵּנִי יְהוָה, כִּי אֻמְלַל-אָנִי: רְפָאֵנִי יְהוָה--כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי.
ד וְנַפְשִׁי, נִבְהֲלָה מְאֹד; ואת (וְאַתָּה) יְהוָה, עַד-מָתָי.
ה שׁוּבָה יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵנִי, לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
ו כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ; בִּשְׁאוֹל, מִי יוֹדֶה-לָּךְ.
ז יָגַעְתִּי, בְּאַנְחָתִי--אַשְׂחֶה בְכָל-לַיְלָה, מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה.
ח עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי; עָתְקָה, בְּכָל-צוֹרְרָי.
ט סוּרוּ מִמֶּנִּי, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: כִּי-שָׁמַע יְהוָה, קוֹל בִּכְיִי.
י שָׁמַע יְהוָה, תְּחִנָּתִי; יְהוָה, תְּפִלָּתִי יִקָּח.
יא יֵבֹשׁוּ, וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד--כָּל-אֹיְבָי; יָשֻׁבוּ, יֵבֹשׁוּ רָגַע.
תהילים פרק כ
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ; וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ.
ד יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ; וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.
ה יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
ו נְרַנְּנָה, בִּישׁוּעָתֶךָ-- וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל;
יְמַלֵּא יְהוָה, כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
ז עַתָּה יָדַעְתִּי-- כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ-- בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ.
ח אֵלֶּה בָרֶכֶב, וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;
וַאֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.
ט הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ; וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד.
י יְהוָה הוֹשִׁיעָה: הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ.
תהילים פרק קכא
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
תהילים פרק קל
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה.
ב אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי:
תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת-- לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי.
ג אִם-עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ-- אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד.
ד כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה-- לְמַעַן, תִּוָּרֵא.
ה קִוִּיתִי יְהוָה, קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.
ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי-- מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: כִּי-עִם-יְהוָה הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.
ח וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל-- מִכֹּל, עֲוֹנֹתָיו.
תהילים פרק קמב
א מַשְׂכִּיל לְדָוִד;
בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה.
ב קוֹלִי, אֶל-יְהוָה אֶזְעָק; קוֹלִי, אֶל-יְהוָה אֶתְחַנָּן.
ג אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי; צָרָתִי, לְפָנָיו אַגִּיד.
ד בְּהִתְעַטֵּף עָלַי, רוּחִי-- וְאַתָּה, יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי:
בְּאֹרַח-זוּ אֲהַלֵּךְ-- טָמְנוּ פַח לִי.
ה הַבֵּיט יָמִין, וּרְאֵה-- וְאֵין-לִי מַכִּיר:
אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי; אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי.
ו זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ, יְהוָה:
אָמַרְתִּי, אַתָּה מַחְסִי; חֶלְקִי, בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
ז הַקְשִׁיבָה, אֶל-רִנָּתִי-- כִּי-דַלּוֹתִי-מְאֹד:
הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי-- כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי.
ח הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר, נַפְשִׁי-- לְהוֹדוֹת אֶת-שְׁמֶךָ:
בִּי, יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים-- כִּי תִגְמֹל עָלָי.
אשריכם צדיקים!!
רפואה שלמה!!!!!!!
[מקפיצה!]
סמייליתכמידי חודש, גם הפעם רצינו להתקדם כמה בנות למקום הקרוב ביותר למקום שממנו הושתת העולם,
למקום שאליו נכנס רק הכהן הגדול רק פעם אחת בשנה.
מה ביקשנו? כמה דקות מעטות, כמה פרקי תהלים, פִּסקה של תפילה - מול המקום שבו הבטיח הבורא להיענות לתפילותינו.
פעם בחודש נותנת המשטרה ליהודים בלבד להתקרב מעט ולשאת תפילה.
השוטרים אמנם לוחצים - אך יש כמה דקות עד שדוחפים אותנו לצאת ולהמשיך הלאה.
אך הפעם - גם לכך לא זכינו. התקדמנו בכל זאת. לא נתנו לנו להתפלל כלל. כלל.
דחפו אותנו.
בכיתי.
איה הכהנים והלוויים אשר במקומם חוסמים השוטרים?
איה עבודת הקורבנות אשר במקומה ערלים משחקים כדורגל?
איה הכהן הגדול אשר מחליפו התייר?
איה?!
כאב לי. בכיתי.
אמרתי לאחראי - לפחות להתפלל מעט, כמו תמיד. להתקרב, קצת. רק עד הגדר החוסמת את השער.
הפעם גם את זה לא נתנו לנו, לבנות המלכים המושפלות.
הוא ענה לי. הבנתי.
וההבנה צִמררה אותי יותר, והמשכתי לבכות - כי זה בידיים שלנו.
לסיבוב השערים החודש הגיעו מעטים. נשארנו ספונים בבתים כשהבית הזה חרב.
המקום ייכבש ברגלנו!
כאשר באים כל-כך מעטים לסיבוב השערים (ולכן גם לא יצאו בזמן - ואם באים רבים האיחור לא נורא),
אז סיבוב השערים קצר, מהיר, בלי זמן לשיר, לרקוד, להתפלל, לבכות...
זה מה שאנו רוצים? לוותר על ההסתובבות בעיר הקודש, בעיר שבה בחר ה'?
זה בידיים שלנו. שלי, שלך.
בבוא היום נישאל - ציפית לישועה?
ציפייה - איננה תקווה בלבד. אין השאלה אם "רצית", אלא אם עשית!
מה עשית לקרב את הישועה, את הגאולה?
זה בידיים שלנו. שלי. שלך.
בציפייה לבניין בית ה' - בתפילה, בכיסופים ובמעשים.
כתר הרימוןאני שם מהשנה הראשונה...
אבל לא להתפלל בתחנה האהובה עליי?
בכלל?
(כמובן, כל המצב הזה.)
יש לציין שהיה שוטר צדיק אחד שלא הסכים לדחוף אותנו, גם לאחר שאמרו לו לעשות זאת.
הוא אמר להם שהוא לא דוחף!
צדיק אחד בסדום.
אייכה!הייתי משתדל להגיע לפחות פעם בכמה סיבובים... אבל השעות כל כך לא נוחות, אני סטודנט תפרן, וגם חברים בירושלים לישון אין ולחזור מאוחר בלילה לדירה אומר יום לימודים לאחר מכן, על הפנים...
אולי בעתיד, כשאתבסס קצת. אולי אם אתחתן ונגור באיזור... לה' הפתרונות.
אבל יש בעיה קשה בסיבוב שערים
המשטרה נמצאת בדילמה גדולה
כי מצד אחד היהודים רוצים להכנס
מצד שני הם נכנסים לשטח ערבי (ממה שאני מעריך לא על זה הדיון)
למשטרה, באופן עקרוני, אין רצון לעכב או להשבית את הסיור
אבל יש דברים שאנחנו איננו יודעים
המצב בתוך הרובע המוסלמי נפיץ
מאוד מאוד נפיץ
אם את רוצה לדעת כמה, כנסי לחמ"ל של המשטרה בזמן סיבוב השערים
זה נראה כמו מינימום חמ"ל של מלחמה
אני בעצמי הייתי עד לכמה מהומות שקרו, כמה מטרים משם, שממש בנס נגמרו ללא נפגעים
ומה שעצוב לי
הנוער שם, הוא לא הנוער של פעם,
הנוער שהיה מגיע באמת כי הוא כמהה למקדש.
היום, במקום זה מגיע נוער שמטרתו היא מפגש חברתי ובעיקר התססה ושירי גנאי נגד הערבים
והמשטרה וכוחות הביטחון עושים כל שביכולתם כדי להמשיך את הסיבוב
כדי לא לבטל
ובמקום תודה, בד"כ הם מקבלים יחס משפיל ומעליב
יחס שלא ראוי לקבל יהודי, בטח שלא יהודי שמסכן את חייו בשביל שאנחנו נוכל להכנס לרובע המוסלמי.
אבל מה לעשות, שהערבים הם גם יצורים אנושיים בעלי רגשות
ושקבוצת נערים שרה להם מתחת לבית "מוחמד מת" "ישרף המסגד" וכו'
הם מתעצבנים ומעוניינים להוציא את העצבים שלהם על אותם נערים
והשוטרים ואנשי השב"כ יודעים את זה טוב מאוד
הם ממהרים להוציא את הנוער הזה מתוך הסמטאות לעבר השטחים המוגנים יותר (הויה דלרוזה והמשך הסיבוב)
משם הם מפסיקים ללחוץ על הסיבוב שיתקדם, משום שמשם כבר הסכנה הבטחונית פוחתת.
תנסי להכנס לראש של המשטרה
תארי לך שמפקד התחנה מקבל מידע מודיעיני על חבורת צעירים ערבים שמתכוונים להגיע עם סכינים
ולדקור את משתתפי הסיבוב (ועד תחילת סיבוב השערים הוא המשטרה איננה מצליחה לתפוס את אותה החבורה)
האם עליו לאשר את הסיבוב?
אם כן, הוא מסתכן בפיקוח נפש
ואם לא, כולם ירתחו ויכעסו עליו, יכנו אותו בכינויי גנאי וכו'
מה את היית עושה?? 
רציתי לדבר על עניין הנוער עם מארגני הסיבוב
רק לדעתי, הם בעצמם לא יצליחו להשליט סדר
אנחנו צריכים להבין שקריאות הגנאי נגד הערבים
לא רק שאינן טובות
אלא הם מזיקות
הם יקחו מאיתנו את הסיבוב
ואם כבר אני חושב שזאת תהיה יוזמה מבורכת (ואני עשיתי את זה מס' פעמים, רק שבזמן האחרון אני קצת שוכח)
אם כמה נערים יקחו על עצמם להודות לשוטרים ואנשים הביטחון שנמצאים שם
ופל מצופה אחד
כוס משקה ממותק
ובעיקר תודה אמיתית, מכל הלב! 
אתם לא יודעים איזה קידוש ה' זה עושה
יכול להיות שאפילו יותר מהשירים, הריקודים והכמיהה הגדולה
בתפילה ותקווה לבניין בית המקדש בקרוב!
עריכה: טעות הקלדה
בוא נתחיל מנקודת המוצא הנראית לי:
התפקיד שלהם (אמור להיות לפחות) הוא לתת לעם ישראל להסתובב בביטחון.
בפועל מה שקורה: יש מקרה. הם מנסים להעביר אותו כמה שיותר בשקט.
יש סיבוב שערים? שייגמר כבר.
אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שזה המקום שלנו! נקודה.
למה אתה אומר: למשטרה, באופן עקרוני, אין רצון לעכב או להשבית את הסיור ?
בוודאי שיש להם.
הם רוצים שקט. שקט במקרה הזה מתבטא בלא לתת ליהודים להסתובב במקום שיש גם ערבים.
אתה שם לב מה קורה פה?
אתה קורא למקום: שטח ערבי!
אבל זה שטח יהודי! שלצערנו הרב מתגוררים בו ערבים.
מה שקרה ביום שלישי זה דבר מאד מסוים -
כשיש הרבה יהודים בסיבו"ש, המשטרה מרגישה שיש תמורה לכוח האדם ולאנרגיות שהיא מוציאה.
ביום שלישי לא הגיעו הרבה אנשים - אז רצו לסיים עם סיבוב השערים כמה שיותר מהר.
לא בגלל כל דבר אחר!
שום מהומות מיוחדות.
אם כבר להפך, הסיכוי למהומות גדול יותר כשיש הרבה אנשים.
להגיד שהנוער של היום זה לא הנוער של פעם -
זו הוצאת לעז!
תמיד יש את אלו שבאים מהסיבה הזאת, ואת אלו שבאים מהסיבה האחרת.
אנו בטוחה שיש שבאים מתוך ראיית החשיבות.
אבל אתה יודע מה? הסיבה איננה משמעותית בעיניי!
מה שרציתי להגיד זה -
שאם אנו רוצים במקום הזה, שה' איווה למושב לו,
זה בידיים שלנו!
אחר כך לבכות בתשעה באב זו לא חכמה גדולה.
המשטרה רוצה שקט, בכל מחיר (וזה נכון בקשר לכל משטרה בכל מקום)
בדלית ברירה היא מוכנה יותר להשקיע כשיש יותר אנשים בארוע.
זה לא "אישי" נגד משתתפי הסיור (הגם שזה אכן אישי נגד אלו מהם שמשחיתים את זמנם בקריאות גנאי נגד ערבים).
הבעיה הקשה היא התוצאה היא מאוד מאוד לא נחמדה במונחים של השליטה הישראלית בעיר העתיקה ובירושלים באופן כללי, אבל זה לא עניין שחושב עליו השוטר הקטן שרוצה לחזור למזגן בתחנת המשטרה.
הפיתרון הוא כמובן סיבובים מלאים יותר |רשלן| |עצלן|.
לדוגמה:
עמדו שני שוטרים.
אחד: אמר מיד לדחוף! לא לתת להן! ועשה את זה.
שני: לא דחף, רק נע אט-אט קדימה.
לצערנו המשטרה מכילה כ"כ הרבה שוטרים שבהחלט יש להם דברים אישיים נגד.
וכבר ציינתי שהשוטר הצדיק הוא צדיק (אחד) בסדום.
ואני אומרת את זה בתור משתתפת קבועה...
אני בסך הכל ייצגתי כאן את עמדת המשטרה
בראש ובראשונה תפקיד המשטרה הוא לדאוג שתוכלי לחיות בביטחון
גם אם זה אומר למדר אותך כיהודיה מכל מקום שמסוכן לך
יש את חופש התנועה
אבל במידה וחופש התנועה עולול לסכן אותך, נוטלים אותו ממך.
המשטרה סוברת שזה שטח ערבי
כמו אום אל פאחם, סחנין וטייבה.
זה שאת קורה לזה שטח יהודי כי הוא שייך לך, זה נחמד ויפה בתיאוריה
זה לא הופך אותו לנטול ערבים
המשטרה מגדירה אותו כשטח ערבי, משום שיש בו רוב ערבי. נקודה.
נכון, אפשר להתווכח אידיאולית, מעשית לא.
וזה לא מדוייק שהמשטרה רוצה שקט
המשטרה רוצה כמה שפחות חיכוכים שמובילים לבעיות ביטחונית לשני הצדדים.
ובעניין הנוער,
זה באמת לא בסדר להכליל
אבל מי שהיה בסיבוב שערים לפני כמה שנים
מכיר ויודע מה היה שם
היום זה השתנה
השתנה מקצה לקצה
אם פעם החבר'ה שהיו באים כדי לעורר פרובוקציות היו אחוז מסויים
היום האחוז הזה יותר משילש את עצמו.
שלא נדבר על כך שחבר'ה מעדיפים לצעוק ביטויי נאצה במקום לשיר,
ולחפש איך ליצור בלאגן
והכי כואב שאין את הכמיהה שהיתה פעם
היום זה פשוט הרבה יותר חלש
זה מתחיל להיות מצווה אנשים מלומדה
אמור להיות סיבוב, טוב אז נעשה סיבוב
ההתלהבות פחתה
לדעתי אחת הסיבות לסיבוב ריק יחסית זה הנקודה שהעאלתי
אני יודע בוודאות שחברים שלי לא מגיעים לשם בגלל הסיבה הזאת
ות'אמת, גם לי כבר לא כ"כ כיף לבוא
אז לבוא ולהגיד לאנשים לבוא זה מצויין
אבל צריך להבין שאנשים כבר לא כ"כ נהנים שם
אז לטרוח כ"כ להגיד בשביל משהו שלא נהנים בו
לדעתי איכות סיבוב השערים לא מתבטא בכמות האנשים שמשתתפים בו
אלא באיכותם
יכול להיות סיבוב קטן ומוצלח
ולעומת זאת אחד ענק שלא משיג את המטרה
ואם את חושבת שהמשטרה כ"כ נגדך
את מוזמנת להכנס לרובע המוסלמי ולאבטח את עצמך לבד
אני באמת לא חושב שימנעו ממך (עשינו את זה כחיילים)
בקשר לאופי של סיבוב השערים - זו לא הנקודה.
(חוץ מזה שמי שבא הוא הקובע את האופי...)
אני באתי לומר למה חשוב לבוא.
אני לא באה ליהנות, אני באה כי אני מאמינה שזו עשייה חשובה.
והמקרה האחרון רק חיזק אצלי את זה.
אז לטרוח כ"כ להגיע בשביל משהו שלא נהנים בו
כן. בפירוש כן.
על שבת אני שומרת גם אם אני לא נהנית...
"ציפית לישועה" - לא אם נהנית...
זו הנקודה שרציתי להעביר.
המשטרה רוצה שקט, וכל האמירות האידיאולוגיות היפות פחות מעניינות את השוטר שמוצב שם עכשיו.
אני לא יודע איך היום הנוער שנמצא שם
אבל פעם היו שם פאנטים רציניים
שעשו "בעיות" לא קטנות 
כל מיני חברונצ'יקים למיניהם
יצהרניקים ועוד
הם היו נועלים חנויות של ערבים עם מנעולים שהם הביאו במיוחד
ועוד כל מיני דברים בסגנון
אבל פעם היה באמת משהו אחר ואייכותי
עם חבר'ה עם תופי דג'מבה, ירמיהו היה מגיע כמעט כל סיבו"ש ומנגן
היה אז את הGMC עם הרמקולים הענקיים
היו ימים
לא יודע איך היום?
בוא!
כלומר רכב שנוסע את כל הסיבוב?
ואז בחוץ להביא רכב ככה לא נטצרך לסחוב את העגלה
וגם יהיה רמקולים עוצמתיים יותר
כתר הרימוןטופי תותתר, ריגשת אותי במה שכתבת.
מרגישים כמה את חיה את החורבן, וכל כך מצפה לרגע הגדול הזה, במהרה בימינו אמן!!
באיזה יום בשבוע יוצא סיבוב שערים הבא??
מקווה מאוד להגיע.
(ובטח לא להתלונן על האופי... נשמע כמו תירוץ.)
)כתר הרימוןרק בשביל זה שווה להת***.
(משאית?....)
ת.כמה שזכור לי גנבו אותו.
חוץ מזה שלך יש מחיצה.
ת.
ת.
סוף סוף אני מבין..
אייכה!אחרונהבס"ד בר"ה
ולהחזיר את כל אחינו בתשובה אליו יתברך...
שהקב"ה יאמר לצרותינו די...
אחחח אחרית הימים..."ייתי ולא אחמיני"...
לא סתם ה' יתברך בחר בנו להיות בדור הזה, כנראה שהכוחות שלנו הם יותר ממה שנראה לנו, בואו ננצל את זה!!!
אשרינו לגמרי שזכינו להיות בניו של מלך מלכי המלכים
רעיונות לעבודה שמתאימה לסטודנטים (יש לי מקסימום 3 ימים בשבוע פנויים).
לא עבודה בחנויות, לא מסעדות, לא הדרכה.
בגדול עדיף משהו עם ילדים/משרדי/ משהו שקשור לשרות לאומי.
כדאי גם שיהיה מעניין, סיפוק בעבודה, שכר טוב ותנאים מעולים 
ועוד דבר, אם מישהו יודע איך אפשר לעבוד בסמנריונים בקיץ של השרות (לא בתפקיד הדרכה) או אולי אפילו בבנ"ע וכאלה.. אז אני ממש אשמח!
שבעיקרון זה לשנה הבאה..
אני פשוט מחפשת בכלל כיוון מה לעשות..
תלוי איפה
וקצת עבודות, והמעסיקים מנצלים את זה
משהו פה לא נראה לי...
הן באמת מעניינות ומפתות.
אצלו ארבעימלף זה כסף קטן. אולי קטנטן.
חברות שלי עושות את זה בחופש ואומרות שזה אחלה ג'וב..גמכן ג'וב.
את פשוט לא עובדת קשה מידי ומרוויחה איזה 50 שח לשעה.
תלוי איפה בעצם.
פרטים יותר מדוייקים מזה אני לא אוכל לתת לך..
איך אפשר לברר על זה? אם בכלל צריכים?
בתור חונכת או מדריכה...
המעשה-העיקר
המעשה-העיקראחרונהמיהם עשרת הצדיקים שזכו עוד בחייהם להיכנס לגן עדן?
(תשובות ללא מקור לא תתקבלנה.)
בין הפותרים נכונה יוגרל שולחן סנוקר.
<>
שדות האמונהותן טל
מסתבר שגם בוויקיפדיה זה מוזכר בהקשר של חגיגה בסנוקר.
לפי מסכת דרך ארץ זוטא עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, ביתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי. הרשימה מופיעה כשאלה לבדיקת בקיאות במקורות בסרט חגיגה בסנוקר.
איזה טוב ה'!!!!יקום החתן ויברך.
כל עדשה מיקרוסקופ
יקום החתן אמרתי!"
הוא לא עובד במאפיייייייה.....
1. חנוך
2. אליהו
3. משיח
4. אליעזר
5. עבד מלך הכושי
6. חירם מלך צור
7. יעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא
8. סרח בת אשר
9.בתיה בת פרעה
10. יש אומרים: הוצא חירם והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.
איפה 10?
יש רק 9, וגם כך כתוב: "תשעה נכנסו בחיים לגן עדן..."
בסנוקר
היה היה פעם דרקון
בארץ של אגדות
דרקון ענק וירוק שריון
מחייך וחושף זר שיניים חדות
היו לו רגליים של אריה
ועור חלק ומבריק, כמו לנחשים,
וזוג כנפיים של ציפור
ואם זה לא מספיק - גם שלושה ראשים.
יושב לבדו על סלע רותח,
מאפו יורק אש וזפת,
ובכל פעם שהוא מנסה לקנח
עוד מטפחת נשרפת.
דרקון שמקפיא אותך במבט
של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות
אם יראה אותו ילד רק פעם אחת
לא יישן חמישים לילות.
ואין בית בו אין שיחה
על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות
וארוחה בלי נסיכה
היא לא ארוחה לרוחו.
ציידים נחמדים רדפו אחריו,
מלכודות חיכו לו בכל הפינות,
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב
כדי להרשים נערות עדינות.
אמרו שבעין שלו יהלום,
ומי שמוציא אותו - עשיר
שודדים חיפשו אותו לילה ויום
לגנוב אוצר מאחד הראשים.
כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון,
ולכן הקפיד להיזהר -
כששני ראשים הלכו לישון,
ראש אחד נשאר ער.
שנאו אותו מגדול ועד קטן,
בגללו בלילות לא חצו את הרחוב
ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם דרקון טוב.
זאת לא אשמתו שהוא מצוייד
בשלושה ראשים, ןרק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד
ובכתף אחת רכה להניח אותו עליה.
והוא מצטער שאש הוא נוחר
וגופו נחשי, ופניו מאוסות
הוא היה רוצה להיות משהו אחר
אבל ככה הוא ואין מה לעשות.
דרקון מחפש אהבה וחולם
הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח
הוא הוציא שם טוב לעם הרשע שלהם
ועל זאת הם לא יכלו בשום אופן לסלוח.
אילו ידע לדבר לפחות,
להסביר להם שהוא רק מחפש ידידים
ואין לו עניין לאכול נסיכות
והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים.
דרקון חביב, רגיש, בודד
שחיפש חברים להושיט להם כף,
אבל קשה מאד להתידד
עם אחד שנושם עליך אש מהאף
בוקר אחד הם הגיעו אליו,
בא אביר ותקע בו חרב מקרוב
וכולם חגגו שהוא מת מפצעיו,
ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.
עשרים נסיכות מחאו כפיים,
שמש אביב בשמחה זרחה,
ושלושה ראשים עצומי עיניים
שכבו בשורה על הסלע החם.
השודדים שהגיעו מהר למקום
שלחו יד אל העין הסגולה
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום
אלא דמעה גדולה.
ואיש שם לא היה עצוב
כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הרגו שם שוב
את הדרקון הלא נכון...
סופית!!
ביי ביי...
מה עושים כשאין חשק לישון
מחפש עם מי לדבר ואין לי
לק"י
אני ב"ה אחרי יום ממצה בהחלט והספקים טובים ב"ה!
אתמול חזר אלינו לכיתה תלמיד, שנעדר יותר מחודש (אפילו נראה לי שהרבה יותר!), וב"ה הוא חזר נורמלי והיה רגוע..
זה היה קצת מלחיץ לגלות על הבוקר שהוא חוזר ככה בלי הודעה מוקדמת.
בעז"ה שרק ימשיך ככה!
ת.לק"י
וזה בטיפול כמובן.
מחר שבת 
ת.סמייליתיעל מהדרום
כן ירבו!מוטיז
ת. כן ירבו שדות האמונהפריסבית.אם אגיע לחצי מזה -דייני..
ת.יפים כ"כ
אבל גם מדכאים נורא!!! :S
כבר חרשתי על יותר מדי סרטונים כאלו,
וטרם מצאתי גם שיר יפה וגם תמונות מתאימות..
אם יש לכם רעיון- מוזמנים לצרף פה לינק.
לילה טוב וחודש מבורך
ששומר עלינו בין אל חאדר לבית ג'אללה
אמצע הלילה בכפר
מדליק עוד סיגריה לפני מעצר
אני שומר ומואזין שר מרמאללה
בין אנשים בשחור
עובר עוד גדר שקשה לעבור
אני נמצא בין אלחאדר לבית ג'אלה
זה אמצע הלילה
ואולי כבר מאוחר
את לא מתקשרת
אז אולי אבוא מחר
תראי עננים
עכשיו צבעו עצמם אפור
בגלל המצב שלנו
אמצע הלילה בכפר
ירח מאיר לי על זמן שעבר
בסמטאות חייל שם מתפלל
(לכה דודי לקראת כלה)
ריח של שריפות
ושוב קשה לראות
שמלווה אותנו מסך של ערפל
זה אמצע הלילה...
רגע לפני שנשבר
הבוקר מאיר והלילה עבר
-משה ר-נפשי תערוג ואולי לפני באיזה מפגשון-משה ר-בס"ד בר"ה
אדם ישרלא הבנתי
|עייף|
זה קשור לשקית האופנה ולבגדים האופנתיים שהיא עוטה על גופה?
ואיך זה מסתדר עם החזות של בעלת השקית...
שהיא מחזיקה שקית שנראית כמו פצצה ביד?
אבל תודו שה"בדיחה" שלי יותר טובה
בצלםאלוקים מישהו מוכן להסביר?אדם ישרהאם צדקתי בניחוש שלי לגבי הפואנטה של הבדיחה ופשוט לא צחקתי כי אני עייף?
בצלםאלוקיםאדם ישראני והואנקרעתי!!!
שייטתלבבנפשי תערוגשדות האמונהאחרונהלעילוי נשמת יעל בת יוסף
מסכת זבחים מסתיימת בדייון של חכמים על דברים הגורמים לפסילת זבחים בזמן שהבמת היו מותרות.
"מה לעופות שכן אין הזר כשר בהן, תאמר בבמה קטנה שהזר כשר בה, לא יהא זמן פסול בה! תלמוד לומר "וזאת תורת זבח השלמים" לעשות זמן במה קטנה כזמן במה גדולה (=מקדש)"
כלומר אי הקרבת הזבח בזמן פוסל לא רק בזבח עוף במקדש אלה גם בבמות.
שנזכה לבמה הגדולה...
הדרן עלך מסכת זבחים
חיילך לאורייתא!
כתר הרימוןכל שורש בעברית מורכב משלוש אותיות לפחות.
לא תמיד רואים את כל אותיות השורש.
לא נלאה אתכם בקבוצות השונות ובתתי-הבניינים...
אבל:
אומרים כֵּן ולא כֵּנֵה.
כמו גֵּר, עֵר, מֵת.
(שורש כו"נ בבניין קל - פָּעֵל.)
את לא מבינה איזה נוסטלגיה זה בשבילי כל הרגעים של עברית האלה!!
מחזיר אותי לי"א לשינון של כל המילים היוצאות דופן, יחד עם כל השירים והצחוקים.
השורשית שהבאת זה ל"ה או ל"ת?? או בכלל ע"ו??
|גאה בעצמי שאני זוכרת את המושגים האלה|
כתר הרימוןאדם ישרג'נדסאחרונהותן טל
אתה רואה חולה בסרטן אחד - מבחינת מראה כללי, כאילו שראית את כולם
ואתה צריך להכריח את עצמך לזכור שמעבר לפרצוף הריק, בלי השיער, שסימני המחלה ניכרים ממנו בלי ספק - שוכן אדם אמיתי, ולא עוד אחד מהסטטיסטיקה של המחלקות האונקולוגיות אומנם חיצונית הרבה מהם דומים זה לזה בגלל התסמינים החיצוניים הנחרצים, אבל בפנים כל אחד - עולם מלא.
והלב נשבר מלראות סבל כזה רב ולשמוע על אחד שעוד פעם ועוד פעם ועוד פעם - כאילו אלוקים בחר להתעלל בו באופן אישי ואתה מנסה לזכור שאסור להרהר אחרי ההחלטות של הקב"ה וצריך לקבל אותם באהבה - אבל זה קצת אירוני כשאתה יודע שלך יותר קל להשלים עם זה כי לא אתה זה שסובל.
וזה לא שאני לא מכיר מחלות מקרוב - לצערי, בקרבה מאוד אישית ש לי היכרות עם עולם בתי החולים, ועם בן משפחה חולה - אבל זה תמיד מזעזע כל פעם מחדש לשמוע על מקרים קשים וכואבים.
באיזה שהוא שלב נגמר כבר הכוח להגיע לבית החולים כדי לבקר, כי הדרך רצופה כל כך הרבה כאב, וגם אם החולה הספציפי שלך לא נמצא במחלקה האונקולוגית - אתה נחשף לאנשים גם משם, וגם במחלקות אחרות אתה רואה דברים שקשה לנפש לעכל.
למה יש כל כך הרבה צער בעולם, אבא, למה?
"לפום צערא, אגרא!"
אני לא צריך שכר על המצווה הזאת, אצלי החיים טובים ברוך ה' - זה הם שצריכים כל זכות ו+ בשמיים...
אתם יודעים אם אפשר להקדיש, נניח, את השכר על כל המצוות שעשיתי ביום מסויים, שילכו ל"טובת" מישהו אחר? קרוב חולה וכו'...? זה אפשרי או שאדם לא יכול "לתת" את הזכויות שלו לאחרים?
אז אם אפשר, אני מקדישי את הזכויות האלו למי שבאמת צריך עוד מצווה בשמיים... (ברור שגם אני צריך בגדול מצוות בשמיים, אבל ספציפית עכשיו - יש אחרים שבמצב נואש!).
מקווה שהובנתי...
זה בטוח לא לחינם!
כל אחד והניסיונות שלו בחיים!
זה אכן מחשל.
אבל כל יום מחדש צריך להלחם מחדש לא להתיאש ולהמשיך להאמין שה' אוהב אותך וגם את חולם כולם, אהבת אינסוף, גם אם כרגע המצב קשה.
(למרות שהיא לעצמה די בסדר)
התכוונתי להגיד שלא סתם מחולק שכר על המצוות
מחולק דווקא על הדברים החשובים
והדברים החשובים קשים (לפום צערא אגרא)
ואני חושב שכן
אני זוכר שפעם שאלנו את הרב אליהו זצ"ל מה הוא רוצה שנעשה לרפואתו
והוא ענה לנו שנחזור בתשובה כל יום, זה יהיה הדבר הכי טוב
אפשר להקדיש מצוות לרפואת אנשים
(דרך אגב, זה גם לא גורע מהשכר שלך
זה נהנה וזה לא חסר)
להקדיש את כ-ל מה שאתה אמור לקבל, למישהו אחר...
כמו הסיפורים על אלה שמכרו חצי עולם הבא שלהם ובסגנון...
בהצלחה רבה!!
ואל תשכח גם לחשוב על עצמך ועל הנפש שלך...
רק עושה את מה שמרגיש נכון. וזה גם לא בשבילי. לחולה יותר קשה, אני רק על תקן נקודת אור יומית...
החולים הם אלו שצריך להעריץ.
בטח שאתה ראוי להערצה.
אתה מקריב מעצמך למען אחרים- מה יותר גדול מזה?
אתה משמח חולים, נותן אור בתוך החושך- מה ראוי להערצה אם זה לא?
תנסה לבדוק דרכים לשמור על הנפש שלך,
מוזיקה, ים, כתיבה..לא יודעת.
זו מצווה ענקית וחסד עצום מה שאתה עושה, וזה בטח בונה אותך- שאתה ככה תורם לאחרים-
ויחד עם זאת תשמור על עצמך.
עיקר הגעתי לבתי חולים היא בגגלל סיבות משפחתיות, לא בגלל שאני מתנדב פעיל בארגון "שמחה לחולה" או משהו כזה...
אגב זה שבאים לבקר בן משפחה חולה, גם מנסים קצת לשמח אחרים, זה כן... עוד יותר, נחשפים לסיפורים קשים ומחרידים. זה מה שמביא כאב גדול כל פעם מחדש...
למען האמת, בנסיבות רגילות לא יודע אם הייתי כמו הצדיקים האלו שבאים כל שבוע לשמח חולים...
והנפש - היא תהיה בסדר בעזרת ה'.
אתה עדיין מנסה לתרום לאחרים , ותורם.
אתה חושב עליהם, ורוצה לשמח ולהאיר להם.
ואתה עושה את זה על חשבונך. אתה מקריב את עצמך בשבילם.
כל מילה מההודעה הקודמת שלי תקפה!
תשמור עליה.
יש לי אחות שמתוקף תפקידה נחשפת ללא מעט סיפורים קשים..וזה מאד דכדך אותה והשפיעה עליה,
היא התחילה להתנדב בתינוקייה- זה משמח אותה לראות תינוקים קטנים ולטפל בהם,
היא אומרת שזו התראפיה שלה.
תבדוק מה מרפא אותך-
ותדאג לנפש שלך.
וכן, גם מצאתי דברים שעוזרים לנפש ואני מיישם אותם...
לק"י
אם הולכים להגיד משו שסתם ירגיז, יפגע, יכעיס וכו' סתם- עדיף לשתוק!
(לכתוב באופן פרטי..לא לצרכי חוץ 0: )
מתאים למקרה?
אהמ..אם לא..אז אין פתרון קסם שיוציא אותך שותקת- ובו זמנית אומרת את הדברים..0: לצערנו..
(אריאל שרון שם,שם)
הולכים לשדה ומשפרים את זה לעשב קטן שבעתיד יהפוך לחמת חלילים וינגן את זה לכל העם... (סיפור עממי די ידוע נראה לי).
הולכים לשדה ושופכים את זה בפני אבינו שבשמיים (סיפור חסידי די ידוע, נראה לי)
הולכים לרב הקרוב ומשתפים ביסורייך והוא מחזק את האמונה שלך דרך פסקאות מהרב (סיפר קוקניקי די ידוע, לא?)
הולכים לעשות יוגה ושופכים מהלב דרך השקט את כל מה שיש להגיד, בלי מילים (ספור חילוני ממוצע, בעידן הניו-אייג', לא ככה?)
הולכים והולכים והולכים עד שנופלים. סתם.
וברצינות - בדקי עם עצמך אם באמת לא צריך להגיד את זה, ואם הגעת שוב למסקנה שעדיף לשתוק - בדקי אם גם לכתוב יהיה לא טוב. אם זה כן יהיה בסדר, תכתבי את זה. אם לא - תצעקי את זה בתוך עצמך עוד ועוד עד שזה יצא לגמרי מהמוח...
משהו שרק בנות יכולות לראות?
איך נכנסים לשם? איפה זה נמצא?
אני לא נכנסתי בגלל זה
אם יש ממליץ?
אדום צהוב ירוק
או סנה בוער
