הסיפור התרחש בישיבת נתיבות יוסף במצפה יריחו, כיומים לאחר חג הפסח. ימים אלו
הם ימי חופשת "בין הזמנים" לכל תלמידי הישיבה. יש מעט בחורים (ברובם אברכים)
שבאים ללמוד ב"ישיבת בין הזמנים" במדרש בן ציון (מבנה שעל יד בנין הישיבה).
ביום רביעי בלילה (אור לכד' ניסן התשע"ג), לצערנו הרב, פרצו ככל הנראה
פלסטינים מחבלים, ועשו ואנדליזם גדול בבנייני הישיבה. הם נכנסו לאחת הפנימיות
של הישיבה התיכונית, למדרש בין ציון ובעיקר לבניין המרכזי של היכלי הישיבה
התיכונית והגבוהה, חדר המורים והמשרדים. עקרו דלתות, שברו חלונות, קרעו מערכות
שלמות של כריזה ואחרות, פתחו את כל הארונות בבנייני הישיבה ושפכו את כל התכולה
החוצה (כולל סיפרי קודש וסידורים רבים), גנבו מעט כסף וקופות צדקה, והשחיתו כל
אשר נקרא בדרכם הרעה. אך הגרוע מכל היה, שהם חיללו את הקודש. פרצו את ארון
הקודש בהיכל הישיבה הגבוהה, והוציאו את הגוילים של שלושת ספרי התורה מנרתיקם,
וזרקום בצורה מבוזה אחד על גבי השני, כאשר את הספר תורה הרביעי הם זרקו ברוע
לב ובברבריות על הריצפה לאחר שקימטו אותו מאד!
לטענת רה"י, הרב שבתי סבתו שליט"א, עיקר כוונתם הייתה לא כדי לגנוב, אלא לפגוע
בקודשי ישראל, להשחית, להרוס, ולפגוע חלילה בנפש שתיקרא בדרכם, שהרי אם באו
לגנוב, מדוע לא לקחו הרבה דברים יקרי ערך?
סיפור נס ההצלה מתחיל כאן.
באותו יום רביעי בערב ישבנו שלושה בחורים אחרונים (חביב, נתנאל וגילעד)
בעזרת הנשים של מדרש בן ציון. השעה הייתה בערך
23:45
והתכוננו ללכת לישון בחדרי הקרוואנים של הישיבה הגבוהה. נתנאל, שהוא גם
מדריך של תלמידים בישיבה התיכונית, התלבט אם ללכת לישון בחדרו בפנמיה בישיבה
התיכונית. לבסוף החליט לוותר על השינה בחדרו (לחדרו נכנסו הפורצים בלילה ועשו
בלאגן גדול). הוא החליט לישון על כמה כיסאות בעזרת הנשים עד לתפילת הוותיקי,
שם במדרש בן ציון. ראיתי אותו שוכב שם ואמרתי לו: "קום, לך תישן בצורה נוחה
במטה בקראוונים"! נתנאל לא רצה, הוא אמר שהוא רגיל לישון כך. תוך כדי דיבור
איתו, ראיתי בספריה לידי ספר "אביהם של ישראל" חלק ה', ואמרתי לו שלפחות לפני
שגילעד ואני נלך לישון בקראוונים, אקרא לו סיפור לפני השינה. בצורה אקראית
פתחתי באמצע הספר (עמ' 169), ויצא סיפור שהכותרת שלו "קום קום, דום דום"!
הסיפור שם מספר על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, בהיותו בן 17, בזמן מלחמת השחרור,
כאשר הירדנים תקפו. בוקר אחד הרב מעיר את אחיו שמעון לתפילת וותיקין.
שמעון טוען שהוא מעדיף לקום למניין היותר מאוחר, אך הרב לא מרפה עד שהוא
מתעורר בכבדות והולך להתפלל תפילת ותיקין. בחזרה מן התפילה, הם מצאו שהירדנים
חוררו לו את המיטה בכדורי דום דום!
כאשר סיימתי לקרא לנתנאל וגילעד את הסיפור, אני אומר לנתנאל: "שמת לב מה
קראנו, יש כאן ממש גילוי אליהו"! "המסר מהסיפור בעצם הוא ש"קום קום" ולך לישון
במיטה בקראוון, ואם לא אז חלילה "דום דום"! גילעד נבהל ואמר: "חס ושלום,
אל תגיד כך"! טוב, חזרתי בי ואמרתי: "לא אגיד כך, אך תלך לישון במיטה, ולא כאן
על כיסאות"! לבסוף נתנאל קם מהכיסאות והלך איתנו לישון בחדרים בקראוונים.
למחורת, בשעה מוקדמת לפנות בוקר, הגענו למדרש בן ציון לתפילת וותיקין. לאחר
התפילה כבר שמענו וראינו על כל מה שנעשה בישיבה.
ברוך המציל! תודה רבה להשי"ת!
תודה רבה למו"ר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, שאהב מאד את הישיבה, ובוודאי יצא
לעזרתה בשעה קשה זו.