פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2009)

את מוכרת איזה שליש או שתיים? ‎‎

אם אגיע לחצי מזה -דייני..

נחמד, הולך?

לא הבנתי

|עייף|

זה קשור לשקית האופנה ולבגדים האופנתיים שהיא עוטה על גופה?

ואיך זה מסתדר עם החזות של בעלת השקית...

פה

שהיא מחזיקה שקית שנראית כמו פצצה ביד?

 

אבל תודו שה"בדיחה" שלי יותר טובה

האם צדקתי בניחוש שלי לגבי הפואנטה של הבדיחה ופשוט לא צחקתי כי אני עייף?

אבל כבר הבנתי בעצמי! פה

נקרעתי!!!

גדול!!

https://docs.google.com/spreadsheet/ccc?key=0AkcsujiybVwmdE82M0YtNTJRdmR5OXV5ZzdTbWYtTUE#gid=0

חיילך לאורייתא!

את לא מבינה איזה נוסטלגיה זה בשבילי כל הרגעים של עברית האלה!!

 

מחזיר אותי לי"א לשינון של כל המילים היוצאות דופן, יחד עם כל השירים והצחוקים.

 

השורשית שהבאת זה ל"ה או ל"ת?? או בכלל ע"ו??

|גאה בעצמי שאני זוכרת את המושגים האלה|

"לפום צערא, אגרא!"

 

אני לא צריך שכר על המצווה הזאת, אצלי החיים טובים ברוך ה' - זה הם שצריכים כל זכות ו+ בשמיים...

 

אתם יודעים אם אפשר להקדיש, נניח, את השכר על כל המצוות שעשיתי ביום מסויים, שילכו ל"טובת" מישהו אחר? קרוב חולה וכו'...? זה אפשרי או שאדם לא יכול "לתת" את הזכויות שלו לאחרים?

 

אז אם אפשר, אני מקדישי את הזכויות האלו למי שבאמת צריך עוד מצווה בשמיים... (ברור שגם אני צריך בגדול מצוות בשמיים, אבל ספציפית עכשיו - יש אחרים שבמצב נואש!).

 

מקווה שהובנתי...

זה בטוח לא לחינם!

 

 

כל אחד והניסיונות שלו בחיים!

זה אכן מחשל. 

 

אבל כל יום מחדש צריך להלחם מחדש לא להתיאש ולהמשיך להאמין שה' אוהב אותך וגם את חולם כולם, אהבת אינסוף, גם אם כרגע המצב קשה.

(למרות שהיא לעצמה די בסדר)

 

התכוונתי להגיד שלא סתם מחולק שכר על המצוות

מחולק דווקא על הדברים החשובים

והדברים החשובים קשים (לפום צערא אגרא)

 

ואני חושב שכן

אני זוכר שפעם שאלנו את הרב אליהו זצ"ל מה הוא רוצה שנעשה לרפואתו

והוא ענה לנו שנחזור בתשובה כל יום, זה יהיה הדבר הכי טוב

 

אפשר להקדיש מצוות לרפואת אנשים

(דרך אגב, זה גם לא גורע מהשכר שלך

זה נהנה וזה לא חסר)

להקדיש את כ-ל מה שאתה אמור לקבל, למישהו אחר...

 

כמו הסיפורים על אלה שמכרו חצי עולם הבא שלהם ובסגנון...

בהצלחה רבה!!

 

ואל תשכח גם לחשוב על עצמך ועל הנפש שלך...

רק עושה את מה שמרגיש נכון. וזה גם לא בשבילי. לחולה יותר קשה, אני רק על תקן נקודת אור יומית...

 

החולים הם אלו שצריך להעריץ.

בטח שאתה ראוי להערצה.

אתה מקריב מעצמך למען אחרים- מה יותר גדול מזה?

אתה משמח חולים, נותן אור בתוך החושך- מה ראוי להערצה אם זה לא?

 

תנסה לבדוק דרכים לשמור על הנפש שלך,

מוזיקה, ים, כתיבה..לא יודעת.

זו מצווה ענקית וחסד עצום מה שאתה עושה, וזה בטח בונה אותך- שאתה ככה תורם לאחרים-

ויחד עם זאת תשמור על עצמך.

 

עיקר הגעתי לבתי חולים היא בגגלל סיבות משפחתיות, לא בגלל שאני מתנדב פעיל בארגון "שמחה לחולה" או משהו כזה...

 

אגב זה שבאים לבקר בן משפחה חולה, גם מנסים קצת לשמח אחרים, זה כן... עוד יותר, נחשפים לסיפורים קשים ומחרידים. זה מה שמביא כאב גדול כל פעם מחדש...

 

למען האמת, בנסיבות רגילות לא יודע אם הייתי כמו הצדיקים האלו שבאים כל שבוע לשמח חולים...

 

והנפש - היא תהיה בסדר בעזרת ה'.

אתה עדיין מנסה לתרום לאחרים , ותורם.

אתה חושב עליהם, ורוצה לשמח ולהאיר להם.

ואתה עושה את זה על חשבונך. אתה מקריב את עצמך בשבילם.

כל מילה מההודעה הקודמת שלי תקפה!

 

תשמור עליה.

יש לי אחות שמתוקף תפקידה נחשפת ללא מעט סיפורים קשים..וזה מאד דכדך אותה והשפיעה עליה,

היא התחילה להתנדב בתינוקייה- זה משמח אותה לראות תינוקים קטנים ולטפל בהם,

היא אומרת שזו התראפיה שלה.

 

תבדוק מה מרפא אותך-

ותדאג לנפש שלך.

 

 

 

וכן, גם מצאתי דברים שעוזרים לנפש ואני מיישם אותם...

לק"י

 

אם הולכים להגיד משו שסתם ירגיז, יפגע, יכעיס וכו' סתם- עדיף לשתוק!

(לכתוב באופן פרטי..לא לצרכי חוץ 0: )

 

מתאים למקרה?

אהמ..אם לא..אז אין פתרון קסם שיוציא אותך שותקת- ובו זמנית אומרת את הדברים..0: לצערנו..

 

(אריאל שרון שם,שם)

הולכים לשדה ומשפרים את זה לעשב קטן שבעתיד יהפוך לחמת חלילים וינגן את זה לכל העם... (סיפור עממי די ידוע נראה לי).

 

הולכים לשדה ושופכים את זה בפני אבינו שבשמיים (סיפור חסידי די ידוע, נראה לי)

 

הולכים לרב הקרוב ומשתפים ביסורייך והוא מחזק את האמונה שלך דרך פסקאות מהרב (סיפר קוקניקי די ידוע, לא?)

 

הולכים לעשות יוגה ושופכים מהלב דרך השקט את כל מה שיש להגיד, בלי מילים (ספור חילוני ממוצע, בעידן הניו-אייג', לא ככה?)

 

הולכים והולכים והולכים עד שנופלים. סתם.

 

 

וברצינות - בדקי עם עצמך אם באמת לא צריך להגיד את זה, ואם הגעת שוב למסקנה שעדיף לשתוק - בדקי אם גם לכתוב יהיה לא טוב. אם זה כן יהיה בסדר, תכתבי את זה. אם לא - תצעקי את זה בתוך עצמך עוד ועוד עד שזה יצא לגמרי מהמוח...

איך נכנסים לשם? איפה זה נמצא?

 

אני לא נכנסתי בגלל זה

אם יש ממליץ?

אדום צהוב ירוק

או סנה בוער

עד  120

ואני מודה שאני קורא לניקית הזאת תחנה מרכזית

אני מאמין שזה ימשיך ככה עד שאני אדע מה הפירוש האמיתי של הראשי תיבות האלה.

 

 

(ואני עדיין חושבת על תחנה מרכזית כל פעם שאני רואה את הניק, למרות שאני יודעת מה פירוש ראשי התיבות..)

 

ת.מ.

שתזכי להמון שנים מאושרות ובריאות

תגשימי את כל החלומות

ותצליחי בכל מעשה ידייך

שתזכי להרבה שנים של אושר ושמחה

בריאות ונחת

שפע של אור

סיפוק ועשייה

הצלחה בכול

וילדים חמודים

עד 120 מתוך בריאות, שמחה ואושר.

שיתמלאו כל משאולת ליבך לטובה,

ויהיה לך רק טוב בחיים!!

אבל נשמע מבחיל בתור חטיף...

בס"ד

לא כותבים ככה פלאפל..

או שכולם עדיין ישנים- כי ערים פה בלילה

 

אנחנו מקבלים אורחים מאוד יפה בעיקרון

 

איך מוציאים את הכאב? מתפללים. וגם אם לא מצליחים, מנסים עוד, ועוד ועוד.

אבל יש מן תרגיל כזה שפעם הראו לי בלי קשר- אבל זה גורם גם לזה.

 

תעצמי עיניים, תנשמי עמוק, ותחשבי להוציא את מה שכואב,

 

תחזיקי את הנשימה כמה שניות בפנים-

 

ותוציאי באנחה עם קול גדול, לא בלחש.

 

חזרי על זה כמה וכמה פעמים עד שהבכי יצא...

 

אבל זה מרפה, ושימי לב לעשות את זה בריכוז.

 

בהצלחה!!

ממש מוכר.

גם לבכות לפעמים לא מצליחים. כל כך הרבה זמן...

 

מצטער, אין לי תשובה טובה איך כן מצליחים לפרוק...אני עצמי עדיין מחפש תשובה מוצלחת מספיק שתעזור לי בכל הפעמים שזה קורה...אם מישהו עלה על דרך, אשמח אם ישתף את כולנו ואותי בפרט...

הכל מוכר וידוע...

 

לכתוב את הכל על דף.

 

2 אופציות:

 

1. אם זה כעס על אדם ספציפי- לכתוב לו מכתב עם כל מה שהייתם רוצים לומר. לקרוע/לשמור, מה שטוב לכם.

 

אפשר כנ"ל לכתוב לה' על מצב שמעצבן.

 

2. לכתוב בלי להרים את היד מהדף, כל מילה שעולה לכתוב, גם אם זה בלי קשר למשפט, במשך 5 דק' רצופות, אבל ממש- בלי שום הפסקה!!

 

שיהיה חודש רגוע ושמח לכולם

מניסיון. 

 

ולפחות - לי לא.

האמת,

 

שגמלי לא ממש

אולי לא בדיוק מילה במילה כמו שכתבת, אבל בגדול, כן...

אם תפסיק לכתוב לרגע קטן- הלך כל העניין, ואתה צריך להתחיל מהתחלה!!

על אנשים- זה עזר לי כי ככה לא הייתי צכה "להזכיר" לעצמי כל הזמן מה אני צכה לומר להם-

 

ואיזה מקלחת מגיעה להם בדיוק- כי זה כתוב לי. אני לא משמידה את הפתקים.

 

בכללי- אני פשוט מאמינה שתפילה יותר עוזרת מזה.

 

הכתיבה ברצף- אני סתם אוהבת, יוצאים מזה דברים יפים גם כשהם כואבים- אבל זה מאוד מרפה ומרענן את המח.

 

בשלב מסויים גם ניסיתי להשמיד את הדברים הכתובים כחלק מהניסיון...וזה לא עוזר.

 

יש עוד דרכים שאפשר לנסות, אבל בסופו של דבר - זה סיעתא דישמיא. 

 

להבדיל מיליוני הבדלות - יש ניצולי שואה שמשך עשרות שנים הדחיקו ולא יכלו לבכות כפשוטו - פשוט לא הצליחו לבכות.

הדרך השניה עוזרת.

מתחת למים החמים במקלחת..

 

ומדברים עם ד'..

ואוכלים גלידה / שותים שוקו כדי להירגע..

 

"הלב הוא לא מחסן", אבל פעמים רבות אדם מרוב הכאב לא מצליח אפילו לבכות בינו לבין עצמו. סוג של נאטם. זה מסוכן, ברור, אבל זאת מציאות.

 

"אין שלם מלב שבור" - מי אמר את זה?

מלב שעמוס מבכי,

 

או מלב ש"שבור" מרגשות שליליים.

 

זאת מילה משותפת פשוט,

 

המשמעות שונה לחלוטין..

אפילו שזה מעושה.. זה אמור להפריש חומר במוח.. שמשפיע על מצב הרוח...

 

כבר שעה.. עדיין את ככה?

 

או טיפה יותר טוב?

 

ולא יודע להגיע לנקודת המפגש עליו להשאר במקום ולהמתין שיאתרו אותו

 

תחושה לא נעימה בכלל.

לפעמים עוזר להתחבר לכאב שלך דרך זה של אחרים-

לשמוע שיר עצוב, לקרוא משהו או לראות איזה סרט שאפשר להזדהות שם עם מישהו,

זו דרך עוקפת והיא עובדת לפעמים.

יש לציין שאני כמו שהזכירו פה נהפכתי לקצת אטומה-לא מצילחה ליבכות לא מצליחה לדבר למרות שמאוד רוצה מרגישה הכי פגועה בעולם וכבר המון זמן אין לי דברים שאני אוהבת לעשות.

לדבר על זה לא הועיל עד עכשיו,ליכתוב גם לא,ובכלל להתפלל נחסמתי רגשית.

אני רוצה להרגיש נינוחה ושטוב לי ולישכוח מהכל אבל זה לא מניח לי כבר שנים.

אני ניסתי פה  הכל הכל!

מרגישה מתה מבפנים.

באמת שזה המילות האחרונות שלי לבקשת עזרה.

 

זה כבר תקופה ככ ארוכה? שנים?

 

ניסית טיפול?

 

זה באמת יכול לעזור..

 זה עוזר..

 

כמו שלא מרגישים טוב בגוף- הולכים לרופא,, גם אם זה לתקופה ארוכה..

 

שמרגישים לא טוב בנפש הולכים לרופא הנפש- פסיכולוג.. גם אם זה לתקופה ארוכה..

 

נשמע שפתרונות קסם לא יועילו..

 

באמת מכל הלב מייעצת לך: טיפול..

 

 

 

ולדעתי גם לא פסיכיאטר הם האחרונים שיהיו רופאי הנפש...יש כבר הרבה מחקרים שנעשו שאנשים הלכו לפסיכולוגים\פסיכיאטרים וניזוקו מיזה פי כמה מאשר לפני זה

 

עצתי - תתמקדי בבעיה...ותפני לאדם שמבין בנפשות{תרתי משמע}

 

ולצערי אני אומר את הדברים מתוך נסיון

אפשר הסבר??

 

לכל המטפלים בגלל שאולי היה לך נסיון לא טוב עם כמה מהם,

כמו בכל מקצוע יש טובים יותר או פחות, אבל הרבה מהם מבינים ויכולים לסייע בהרבה מקרים,

ולא כדאי לזרוק הכללות שעלולות לגרום לאנשים להסיק מסקנות לא נכונות.

 

 

מבינה אותך מאוד..

הייתה  לי תקופה כזו, די ארוכה, הרגשתי כמו אבן, לא הצלחתי להרגיש כלום, וזה מחרפן,

לא יודעת להגיד מאיפה זה מגיע, אולי עומס רגשי גדול מידי שזו ההגנה שלך מהצפה רגשית.

 

אם זה מעודד, זה עבר בסוף, לבד.

אבל אולי כן כדאי להתייעץ עם מישהו,

אולי לנסות איזה משהו אלטרנטיבי- תנועה, דמיון מודרך, וכדו'.

 

מה שעוזר לי בתקופות כאלו זה ריצה שמוציאה תכעס והכאב

או לדבר עם חברה או מישו קרוב שיכול לעזור או אפילו רק להקשיב..

 

שב"ה תוכלי ממש בקרוב להסתכל על התקופה הזאת כעבר..

אחרי סיבוב שערים עצוב (מבחינתי לפחות), ודווקא לכן טוב שהייתי...

שאני עוד אכתוב על זה בעז"ה‎‎

ניסיתי להתקרב, לא נתנו. רציתי להתפלל, דחפו. בכיתי. - צעירים מעל עשרים

נועלת את הפצלש ועל הדרך כותבת תגובות אחרונות

 

היו שלום. אולי נתראה בפצל"ש אחר עוד כחצי שנה, בינתיים- מי שרוצה להשיגני יודע איך.

 

 

"בְּךָ רבינו נגילה".

 

ומה שיש בסיום "ונשמחה בָּךְ",

כך דרך העברית תמיד שבסוף משפט/אתנחתא משתנה הניקוד.

 

כמו "הַגֶּפן" (אמצע משפט), "הַגָּפן" (סוף משפט).

ולכן אתה צריך להגיד שהאישה צודקת.

ואני גורסת "בָּךְ"!!

 

ולא עוד, אלא שיש לגרוס "בָּךְ רבניתנו"!!!

ואני אוהב לצפות בה וללמוד ממנה

.

סתאאם, סליחה ומחילה

ובפעם הבאה אערוך לך!

 

 

 

(הכול ברוח טובה, כן?)

אלו ואלו דברי ניגונים חיים....

 

אבל מה לא עושים בשביל שלום בית

סתם.
תודה חביביי.
אני משום מה תמיד שרתי "בך", בשווא.

אני מכיר רק את האפשרות השנייה.

מי התיר לך לגזול?

אתה חושב שזב גזל?? 

השקיעו ממון רב בסרט, בתקוה להרויח (או לפחות לכסות את החוב) בעזרת אנשים שישלמו עבור הצפיה בו. אני לא מצליח להבין מה גורם לאדם שבד"כ נזהר מגזל להתיר לעצמו בנושא זה.

בקרוב אצלי...

כן תוסיף..

עד...?

אלף הודעות...

 

ו...גם שנים, בעיקר שנים

 

אנשים כנראה חורשים פה על האתר, מה?

יום חדש.

כיף להכיר את הפורום פה..

חודש מבורך,

 

הרבה שמחה ואור,

 

יום מוצלח ונעים לכולנו.

בס"ד בר"ה

 

יום חופש!!

 

מגיע לי, לא?

 

חודש טוב שיהיה לנו....

 

אה ו..יש הלכה בשולחן ערוך: "מצוה להרבות בסעודת ראש חודש"..אז, יאללה בלאגן

הר"ח הקייצי הראשון - איזה כיף