פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 22)

.

רק דנה אינטרנשיונל או כל אחד שלא שומר תורה ומצוות?

ראיתי עוד כמה מדליקי משואות שלא שומרים תורה ומצוות, למה רק כאן יצא הקצף?

ומה זאת חנופה? כל ידיעה חדשותית על משהו טוב כמו זכייה בפרס או קידום או פיתוח חדש וכו' זו חנופה?

זה שהוא זמרת זה רק נספח

אם זאת הבעיה, הרי שהתלונה צריכה להיות כלפי מירי רגב ולא כלפי דנה.

אני חושב שמשיאי המשואות צריכים להיות בקונצנזוס, בלי קשר לדעה האישית שלי בנושאים שונים ובלי קשר לדרך שבה אני מבין שצריך לנהל את המדינה. הרי אחת המטרות של הטקס היא לקדש את הביחד, יחד שבטי ישראל, וכדי לקדש את הביחד צריך למצוא אנשים שבאמת כולם רוצים להיות איתם ביחד.

לכן, גם את דנה אינטרנשיונל וגם את בן שפירו, הייתי מוציא מהרשימה.

(אם היו מביאים לדנה להדליק משואה כי היא ניצחה באירווויזיון והביאה שמחה לעם ישראל וכו' אז מילא).

אכן יכלו לוותר על ה"חדשה" הזו..

תחרות בין משתתפי הפורום, מי יהיה יותר מנותק מהמציאות?

(בחיי ששמעתי הרבה פעמים דתיים מדברים על דנה אינטרנשיונל, מאז גיל תיכון שלא שמעתי שמישהו מדבר עליה בלשון זכר...)

זה להכשיר שרץ?

הרי לפנות לאדם שמזדהה כנקבה בלשון זכר, לא ישנה אותו ולא את דרכיו אלא סתם יפגע בו.

אם זה לא יהיה בשיחה פרטית בין אנשים אלא על גבי דף חדשות בערוץ 7, העלבון השנאה והכעס יהיו מופנים כלפי הציבור הדתי כולו.

אתה כעת מדבר על מה נעשה כשיעמוד מולנו האדם החולה, האם נזרום עם האשליה שלו או שנעדיף להיצמד לאמת. ואילו אנחנו דיברנו על מה ערוץ 7 בוחר להציג לציבור הדתי.

מה שאני כן יודע זה שהמחלה התפשטה בארה"ב מאוד בקרב ילדים דווקא בגלל הנירמול של ה"חמלה" שאתה מציג. תנועת הדה-טרנזישן עכשיו כבר בעיצומה. המוני ילדים מסורסים שהבינו מאוחר מידי שלשקר יש מחירים.

זה שאני נגד להעליב אנשים,

לא מכניס אותי לאותו הסל עם אלה שטוענים שצריך לאפשר לילדים בני 7 לעבור ניתוחים או טיפולים וכו'.

כמרחק מזרח ממערב.

לגבי הרישא - לדעתי כתבה בעיתון או באתר מרכזי, מעליבה פי כמה מאשר שיחה אחד על אחד.

אם תהיה כתבה על הגודל של האף שלי, זה יפגע בי יותר מאשר בשיחה אישית.

לגבי הכתבה, אנחנו מדברים על כך שהיא לא אמורה להיות. זו שאלה של מדיניות בעיתון דתי. וכך או כך, ירון כהן הוא כנראה לא מאלה שמסתובבים בערוץ 7 בשביל "להיעלב" שלא הודיעו שהוא ישיא משואה. הוא כנראה גם לא נעלב מזה שזה לא מופיע בעיתונים חרדיים.

ועל הדרך להדר ב"תמימות תהיינה"

סתם זה מה שאני עושה וזה עובד

או אם אתה חותך אחרי ברכו רחמנא לשיזבן

ברכו השני רק בסוף התפילה

(וגם אצל רבים ממתפללי נוסח ספרד, שלא אומרים שיר למעלות)

מה אשכנזי בעיניך 😂

דוקא בשבוע שמרן הרב מאזוז ע"ה נתבש"ם

וחרף סמל הקבוצה

וחרף התמונה של ינון מגל

וחרף העובדה שמי שמשלים מניין כשצריך זה המזרחיים

כנראה אתה פשוט גזען

העיקר שלשום חגגת מימונה וצידדת בחלק מהקטניות בפסח

תפרידו את המניין וזהו, ואז נראה מי באמת ממלא את הספספלים ומי רק משתמש באנשי המניין וזורק

עם כל הכבוד לינון מגל...

הוראה של מנכ"ל החברה (דתי מזרחי בעצמו!!!) - בשעה 13:30 מתחילים אשרי.

מי שרוצה להגיע לפני ולהגיד קרבנות - מוזמן.

במשך זמן רב כך זה היה, אך לאחרונה 2 מתפללים התחילו לבוא 5 דקות לפני כולם, להגיד פתח אליהו בקול רם, ובעצם בשעה 13:30 כשכולם נכנסים הם רק מתחילים קרבנות, והם עושים זאת בקול כך שלאף אחד לא נעים לקטוע אותם ולהתחיל "אשרי".

ומי סובל?

אלה שיש להם חצי שעה הפסקה, שבה הם אמורים גם להתפלל וגם לאכול, אבל כל ההפסקה נגמרת להם בתפילה. אז מה שקורה זה שלאחרונה הם נהיו חכמים ופשוט התחילו מראש לבוא בשעה 13:40, כך שבשעה 13:30 אין לנו מניין אפילו אם כן היינו רוצים להתחיל ב"אשרי"...

אה, ו...

לא הייתי במימונה אפילו פעם אחת בחיי...

גם אני הייתי ממנהיגי הקו הזה בעבר

רק עם ניחוח ספרדי. הכרזתי שמנחה מתחילה ב13:20 בפתח אליהו, וב13:30 אשרי.

ולא "ביחידות לפני".

ככה הדברים מתיישבים יותר על לב השומעים ובאמת מספיקים הכל

נודע ביהודה (קמא)/יורה דעה/צג – ויקיטקסט

בבית. (כנראה מתוך שעמום?)

ובין השאר גם מוצרי קוסמטיקה

https://www.all4pet.co.il/page/%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%91-%D7%9C%D7%95%D7%A2%D7%A1-%D7%9B%D7%9C-%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA?srsltid=AfmBOorNQBJE93jy7PPUt37pIoN9iYEkHz-bcOYuwrAH0DwPEudRVoE8

אז בא אליו מישהו וסיפר שאתמול הכלב שלו ליקק בהנאה את האפטרשייב שהוא השאיר בטעות בחוץ, אז מה לעשות

אז הרב עובדיה ענה שלא מביאים ראיה מכלב שותה...

(כן, הבדיחה עובדת יותר טוב בעל פה)

שמתי את הקרם פנים עם האלכוהול... אפילו שפתון אנחנו יכולים חוץ מאם יש לו טעם. אבל ככה אני יותר רגועה. ושמעתי את הרבנית רחל בזק לפני פסח שאמרה שאפילו שמפו צריך וכל דבר שמורחים על העור כי זה נספג... זו דעה מוכרת. חומרה אבל יש כאלה שנוהגים ככה. 

ויצא לי לפנות אליה בעקבות סרטונים שהיא צילמה שהיו הטעיית הציבור בהלכות הכשרה לפסח...

אז לא הייתי מסתמכת (ואני מאד מעריכה את הרבנית!!)

זה שדעתו ההלכתית היתה להחמיר בהרבה מקרים (כרבו הבא"ח), זה לא הופך את זה למנהג חסידות.

היא אפילו לא צריכה לציין את העובדה שמקור ההלכה הזאת הוא הרב אליהו.

וכל אדם יכול לטעות ולהטעות לפעמים.

זה האם לדון סיכה כאכילה(מחלוקת בדבר)

ודבר שני הגישה שעצם זה שהאדם יחס לזה חשיבות ושימוש אז זה יותר ממאכל כלב

(פעם הייתי תלמיד חכם אז זה זכור לי מה שלמדתי אצל הרב אליהו שהיה מחמיר בנושא..היום בעוונותיי…)

זה לא המצב עם ''כשרות לפסח'' למוצרים שכלל לא מיועדים לאכילה?

לכן זו חומרה ולא המצאה

הם כן נותנים רשימה של חברות שמוכרים קוסמטיקה עם כשרות לפסח

לגבי רשימות התרופות וכדומה, לגבי הרכיבים שעלולים להיות מופקים מחמץ, שאין דרך מעשית לברר מה המקור שלהם במוצר ספיצפי.

1. החברה קונה את הרכיבים, ממפעלים אחרים, ולא משנה להם ממה ייצרו את זה שם.

2. החברה יכולה לקנות כל פעם ממקור אחר.

3. גם אם אתה יודע מה מקור הרכיב שמשתמשים בן ברגע זה במפעל, יכול להיות שאת המוצר שתמצא בחנות, ייצרו לפני חצי שנה, ממקור אחר.

כבר כמה שנים באיזור, והם לא מוכרים כתוקפניים לבני אדם.

התייחסו אליהם, עד עכשיו, כמו לדולפינים חביבים.  הצטלמו איתם, אפילו ילדים קטנים היו לידם, אנשים פחות נחמדים משכו להם בסנפירים והציקו להם כשהכרישים הגיעו קרוב לחוף.  

עד אתמול.  

לא סומכים על ערבים.

מה שנקרא אם אתה לא עובד ולא לומד עם ערבים מה אכפת לך לכתוב משפט כזה.

כמה שאני דתי וכמה שאני מחובר לארץ וכמה שאני שונא אותם.

ותתפלא, הם מעריכים את זה.

הידיעה ההדדית שהוא היה הורג אותי אם הייתה לו הזדמנות ואני אותו יוצרת סוג של כבוד כזה

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

ובדברי רבותינו "מורידין ואין מעלין".

וקל וחומר שמצילין נרדף מיד רודפו ועשוק מיד עושקו וקורבן מיד אכזרים.

אבל אין בידינו, ולכן לא עושים.

אגב, אולי אם היה אפשר היה עדיף לגרש אותם מן הארץ, אך איני בטוח. שוב, מטעמי "ונשמרתם".

למוסלמים גם חידש והפיץ את הבייבי שארק

"מקור השיר בעת המודרנית הוא בתוכניות חינוכיות מוסדיות לגיל הרך. יש הטוענים כי מקור מוקדם יותר התבסס על מיתוסים מסורתיים, ואחרים טוענים שמקור השיר במאה העשרים. לפי גרסאות אחרות, השיר התפתח בהשראת הסרט מלתעות. השיר הפך לשיר מדורה, כאשר כל אדם במשפחה שר את השורה שעוסקת בו (תינוק כריש, אבא כריש, אמא כרישה וכך הלאה) עם תנועות ייחודיות. בגרסאות אחרות של השיר, הכרישים צדים דג, טורפים ספן או הורגים אנשים שהולכים לגן עדן.

הגרסה הראשונה המיוחסת לשיר היא גרסת אלמואל. גרסה שהופצה לראשונה בשנת 2007 בסרטון יוטיוב תחת בשם "Kleiner Hai" (כריש קטן בגרמנית), שפורסם על ידי אלכסה מילר, הידועה בשם הבמה שלה, "אלמואל"[3]. בגרסה זו נעשה שימוש בשיר הנושא של הסרט "מלתעות" ומסופר בו על כריש תינוק, שבהמשך גדל וטרף שחיין. השיר הפך לפופולרי במהרה, ואלמואל הקליטה אותו בחברת התקליטים EMI, והוציאה אותו רשמית כסינגל בצורה ב-30 במאי 2008. הסינגל הגיע למקום ה-25 במצעד הגרמני ומקום 21 במצעד האוסטרי. הגרסה הגרמנית נותרה פופולרית בקבוצות נוער גרמניות"

ריבונו של פורום, מלך מלכי האדמין,

שבידו להגביה פוסטים ולהשפיל תגובות.

אתה שבראת את העולמות ואת השרתים,

שסידרת את הכוכבים ואת האשכולות —

הטה נא אוזנך לתפילת עבדך, מנהל הפורום.

האר פניך אל חברי הפורום,

ותן בליבם אהבת אחווה,

סבלנות בדיונים,

ויישוב הדעת בפתיחת אשכולות.

אנא, אל נא יהי פורומך (שהוא גם פורומי)

כרחוב שלמה בשעת פקקים,

ואל תביא עלינו פצל"שים מיותרים,

לא דאבל, לא טריפל, ולא כותרת בצבעים זוהרים.

תן בלבנו להפעיל חיפוש לפני פתיחת אשכול,

ובידינו — לסגור בעדינות ולא בציניות.

זכנו לריבוי לייקים,

ולא להיכנס לעימותים עם משתמשים טרוליים.

עשה נא שהמשתמשים לא יפתחו עוד אשכולות מיותרים,

ולא יכתירו כל הרהור שעלה בראשם —

בכותרת "חשוב!! דחוף!! חייב עזרה!!"

תן בליבם תבונה להשתמש בחיפוש,

ולא לשאול בפעם השביעית "מתי יוצא העדכון?"

מנע מהם את יצר הפצל"ש,

שלא נקום בבוקר ל־17 אשכולות על אותו נושא,

ושלכולם יהיה את אותו לינק.

שלח מלאך עם דף תקנון

לכל משתמש חדש שכותב בלי סימני פיסוק,

ולכל מי שחושב שתגובה של "חחחח" תורמת לדיון.

ותחזיר בתשובה שלמה

את כל מי שכותב "לא יודע, אולי מישהו אחר יעזור לך",

כאילו לא היה יכול פשוט… לא להגיב.

וכן יהי רצון,

שנזכה לפורום נקי, מאורגן, עם דיונים איכותיים,

ולפחות משתמש אחד שמבין בחיים שלו.

אמן ואמן.

ריבונו של עולם,

אני עומד לפניך ריק. אין בי תום, ואין בי כוח. כל מה שניסיתי להסתיר — אתה כבר ראית. כל מה שחשבתי שהוא זכות — נחשף כאבק.

אני יודע שטעיתי, שאני נופל שוב ושוב באותם המקומות. הלב שלי עייף מהמאבק, והנשמה שלי כמהה למנוחה בצל רחמיך.

אינני מבקש לפי זכויותיי, כי אין לי. אני מבקש רק לפי חסדך — שהוא רחב מכל מה שאדע.

אם תדון אותי באמת, לא יישאר ממני דבר. אבל אם תרחם — אולי אוכל לעמוד. אם תרים אותי — אולי אלמד ללכת שוב.

אני לא בא מתוך עוצמה אלא מתוך שבר. תן לי לב נשבר ונדכה, לב שיודע שהוא שלך. אל תסתכל על מה שעשיתי — הסתכל על מה שאתה יכול לעשות ממני.

למד אותי להיכנע לטוב. למד אותי לבטוח גם כשאני לא מבין. למד אותי להאמין שאתה לא מוותר עליי.

אמן.

ריבון כל העולמים,

אבא טוב ואוהב, מקור כל החיים,

אני פונה אליך בלב פתוח,

בקשב ובכנות,

שופך לפניך את אשר בליבי.

תן לי כוח ללכת בדרכך באמונה,

להתהלך באורך, גם כשחשוך,

להאמין גם כשקשה,

ולזכור שאתה תמיד איתי, גם כשלא רואים.

שלח לי ברכה, רפואה, שמחה ונחת,

תן לי לב שומע, לב רגיש,

לב שמכיל, מקבל, סולח ואוהב.

הנה אני כאן, מבקש קרבה, מבקשת חיבוק,

שתאיר את נשמתי באור פניך,

שתנחם אותי בשעות של בדידות,

ושתמלא את חיי במשמעות, אהבה ושלום.

יהי רצון שתוליך אותי בדרכך,

שתזכך אותי באורך,

שתשתמש בי ככלי של טוב בעולם הזה.

אמן.

קנה מכונת זקן ותזרום איתה כמה שאתה רוצה.

לא ילך טוב לך לספר מקצועי שיסדר לך.

זה לא אוטו, זה לא מכונת קפה, כל מכונות הזקן עושות אותו הדבר.

אזור השפם הוא "מאתגר" יחסית לכולם.

ואם כבר.

המכונה מאלי אקספרס בשקלים בודדים עם הציור של הדרקון (או משהו דומה) לא נוחה לשימוש

לגבי השאלות בסוף דוד, מה הכוונה "לעבור על הכל"? כל אחד והצורה שבה הוא אוהב את הזקן שלו, יש כאלו שאוהבים זיפים יש כאלו שמעדיפים זקן רציני יש כאלו שאוהבים אמצע, מה הכוונה לעבור על הכל? אתה צריך למצוא את האורך שאתה אוהב ושמתאים לך ולרוץ איתו זה לא איזה נוסחה.

ועוד דבר דוד אני לא ממליץ לגלח את כל הזקן באותו מספר.

ולגבי מכונה, אני אישית לא משתמש במכונת תספורת אלא במכונה הקטנה הזאת של ה-0 ועליה מלביש מספר, היא נכנסת באיזור השפם ועושה אחלה עבודה.

אבל אני עם זיפים או תקרא לזה זקן קצר, אם לך יש זקן זקן הייתי ממליץ על מכונת תספורת רגילה - כל מכונה כזאת תעשה אחלה עבודה, והפלסטיק (יעני המספר) שאתה רוצה שיקצץ לך את השפם, אתה צריך מספר שיותר קצר מאורך השפם, פשוט תנסה כמה מספרים עד שתגיע לאורך שאתה רוצה דודי ורעי.

לדבר טוב מתרגלים מהר. וזה חבל מאוד כי לא מעריכים אותו. האומנם?

אז זהו שלא. זה בדיוק מה שמרחיק אותנו מלחזור למצב הבעייתי.

אם נעבור דירה לסלון גדול יותר, כנראה שמעבר חזרה לסלון קטן לא יעמוד על הפרק, ולכן זה נראה לנו כמו קללה, אבל אם נתרחק בלי כוונה באדם שפגע בנו, מהר מאוד נבין שטעינו שלא עשינו זאת קודם ונלמד להציב גבולות כמו שצריך.

הבעייה שזה קורה לא רק במעבר מדבר רע לטוב

אלא גם מדבר קשה לדבר ש"נראה טוב"

אנחנו מתרגלים לנוחות וההנאה שהטוב המדומה מספק לנו ואז מתקשים להיפטר ממנו למרות שהוא לא בהכרח נכון לנו יותר,

כמו בדוגמא שנתת על סלון גדול יותר, ובכללי על מותרות.. 

"איזהו עשיר - השמח בחלקו"

דווקא זה שכן יודע להעריך את מה שיש - נחשב העשיר האמיתי (: 

הדיון הוא תאורתי

ובכל מקרה הai שם לא נשאל האם ai יכול לפסוק.

ולכן לא ענה על כך.

אלא ענה שהוא עצמו (התוכנה הזאת) לא יכולה.

בכל מקרה. נכון לכרגע הai לא בשל לפסיקה

היופי הוא שאם מישהו חושב ש-AI יכול לפסוק,  כלומר שהתשובה לא נכונה, אז ממילא יוצא שהוא לא סומך על ה-AI

וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא: ס (יהושע פרק ה פסוק יב)

מאיפה היתה להם כל כך הרבה תבואה לספק את צרכי רבבות בני ישראל?

האם קנו את התבואה מיושבי הארץ, או פשוט נכנסו לשדות וקטפו מכל הבא ליד? 

ולאחר מכן במשך השנה, ממה שזכו בכיבוש הארץ ומה שזרעו בעצמם

כשבני ישראל נסעו ביציאת מצרים מרעמסס סוכותה, הם יצאו ממצרים ונכנסו לחצי האי סיני, שהוא ארץ ישראל השלימה. ולכן יציאת מצרים נקראת "יציאת מצרים" ולא רק "שחרור מצרים" כי יצאנו גיאוגרפית מחו"ל.

ההשלמה של זה היה הכניסה לארץ ישראל המצומצמת של עבר הירדן המערבי בימי יהושע.

מסוכות נסעו לאיתם שנמצאת ב"קצה המדבר", אז יתכן שאיתם היא כן חלק מא"י השלמה

כתוב שבסוכות אכלו את המצות אשר הוציאו ממצרים. אם כן הם יצאו כבר מחוץ לארץ מצרים והיו במדבר. ארץ גודן כנראה היתה בחלק הצפון מזרחי של מצרים.

אם סוכות היא לא חלק מארץ ישראל השלימה, אז מה העניין של היציאה הגיאוגרפית ממצרים, מחו"ל אחד לחו"ל שני? ולמה לא חוגגים חג נפרד כשהגיעו לאיתם ואז באמת יצאו מחו"ל?   בסוף כתוב "המוציאך מארץ מצרים והפודך מבית עבדים" כלומר יש גם את היציאה מעבדות לחירות וגם היציאה הגיאוגרפית מארץ מצרים.

גם מוזכר שאילת ועציון גבר וים סוף זה חלק מארץ ישראל השלימה , ואחת מתחנות ישראל במדבר זה עציון גבר. אם כך כל חצי האי סיני זה ארץ ישראל השלימה, כולל סוכות.  ומן הסתם גם הר סיני שנאמר עליו "אדמת קודש הוא" דבר שלא ייתכן באדמת נכר טמאה.

"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים".

וגם הראב"ע כאן מסביר "אשר בקצה המדבר"- מדבר שור.

כתבתי "מדבר" בכללי כי השטח של א"י נגמר במדבר.

הנקודה פה היא היכן המיקום של סוכות. זה שאכלו שם את המצות שהוציאו ממצרים לא מחייב שזה חלק מא"י. יתכן שזה מקום שנחשב מחוץ למצרים כי מצרים לא יושבים שם, אבל הוא עדיין לא חלק מא"י. כדי לדעת אם סוכות נמצאת בא"י השלמה צריך לברר במדוייק את גבולות הארץ.

"ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת"

נהר מצרים זה הנילוס. ומסבירים שהכוונה לזרוע המזרחית ביותר של הנילוס- הזרוע הפלוסית (שהיום כבר לא קיימת).

לפי הדעה ש"ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים"- הכוונה לזרוע המערבית של ים סוף, יתכן שסוכות היא אכן חלק מא"י. השאלה היא האם היא בתוך השטח שנוצר אם מותחים קו דמיוני בין הזרוע הפלוסית לים סוף (ואולי בכלל לא מותחים קו כזה וזה מתוחם אחרת).
 

לפי מה שאני קורא בויקיפדיה לגבי הזיהוי המשוער של סוכות, זה מאוד גבולי.

צילום מהספר מקום בפרשה של יואל אליצור (עמוד 137)

"שלושת ימים במדבר איתם". לא זוכר אבל יש מי שאומר שמדבר שור הוא מדבר איתם.

אם נמקם את סוכות בין פילוסין לסוויס (סואץ) אז זה כן הגיוני שהיא בארץ ישראל השלימה.

אם סוכות זה לא בארץ ישראל אז לא ברור מה חשיבות היציאה הגיאוגרפית ממצרים נוסף על הפדיה מבית עבדים, הרי הם יצאו מחו"ל אחד לחו"ל שני.   

ואם הם נכנסו לארץ ישראל השלימה מתישהוא ב40 שנה אז היה צריך לציין זאת,   בכל מקרה עציון גבר זה בטוח א"י השלימה וזו אחת מתחנות הנדודים. אם היא מא"י השלימה וסביר שגם הר סיני, אז סביר שגם איתם וגם סוכות מא"י השלימה.

באופן כללי המדבר מתואר בתורה כמקום נטרלי - יצא מכלל חו"ל ולכלל א"י לא הגיע עדיין (כלומר הוא בא"י השלימה אך לא בא"י המצומצמת).

השאלה העיקרית היא מציאותית-היכן הייתה ממוקמת סוכות.

כי אני לא חושב שהשאלה שאתה מעלה והתשובה הן ראיה מספיק חזקה לכך שסוכות היא בתוך א"י השלמה. זה הגיוני, אבל זה לא מוכרח לדעתי.

לגבי ההמשך- מה הכוונה "סביר"? זו שאלה של איך מפרשים את "ושתי את גבולך מים סוף..."- האם הכוונה לרצועה המערבית שלו או המזרחית. אם זו הרצועה המזרחית אז סוכות ואיתם מחוץ לא"י. אתה מתכוון שסביר כפירוש שזו הרצועה המערבית?

לגבי הסוף- ההגדרה הזו קצת קשה כי יוצא לפיה ששניים וחצי השבטים ישבו מחוץ לא"י. ההגדרה הזו אולי מסתדרת יותר עם ה"שיטה המצמצמת" (שיש עליה הרבה קושיות). לפי השיטה המרחיבה, א"י השלמה היא א"י ממש, אלא שנצטווינו לכבוש ולהתיישב קודם בארץ כנען. לכן שניים וחצי השבטים אכן ישבו בא"י ממש, אלא שאינה קדושה כא"י שבעבר הירדן המערבי.

סוף. סביר שהגבול מגיע גם עד הרצועה המערבית מפרץ סואץ, כי עציון גבר שמוזכרת במסעות בטוח בא"י השלימה.  ואם סוכות ואיתם וכו' לא בא"י, אז מוזר למה התורה ציינה את היציאה מרעמסס כמאורע חשוב, ואת מעבר הירדן כמאורע חשוב (וחזל מציינים גם את חציית הארנון לארץ נושבת כמאורע חשוב)  , ואילו את הכניסה מחו"ל לא"י השלימה מתישהוא ב40 שנה (לפני שהגיעו לעציון גבר) התורה לא מציינת כלל.

אבל אם סוכות זה בא"י נםצרה השאלה כי יציאת מצרים היא עצמה הכניסה לא"י השלימה.

כשאמרתי שהמדבר הוא לא הגיע לכלל ארץ ישראל לא התכוונתי ממש.  כמובן שהמדבר ועבר המזרחי זה א"י.   פשוט הוא יותר אזור נטרלי שיותר דומה לשמים מאשר לארץ, כלומר הוא לא אדמת נכר טמאה אבל גם הקדושה לא מופיעה בארץ ובגשמיות באותה רמה של א"י המצומצמת.    את הדמיון של המדבר לשמים ראיתי בשיחות הרצי"ה, וגם מובן למה הם אכלו שם לחם מהשמים ולא לחם מהארץ.

בסוף מוזכר במפורש שעבר המזרחי לא כשר לבית השכינה ויש הבדל בינו למערבי, הוא אמנם א"י, אבל לא הארץ הטובה, כמובא בדברים "כי אנוכי מת בארץ ה*זאת* (ולא כתוב באדמת הנכר הזאת, אלא נטרלי) אינני עובר את הירדן, ואתם עוברים וירישתם את הארץ *הטובה* הזאת".

לכן גם יציאת מצרים מכונה "יציאה" ולא "הכניסה לארץ" כי יותר משנכנסנו לא"י, יצאנו מחו"ל ביציאה מרעמסס לסוכות.

אזור נייטרלי יותר, אז לא צריך לציין את נקודת החניה ממנה יצאו מחו"ל לא"י השלמה.

הוא מחו"ל לא"י. בעוד שמעבר מדרגה אחת בא"י לדרגה אחרת הוא דבר פחות חשוב.

לכן יציאת מצרים היא מאורע חשוב יותר מחציית הירדן.

(זה מבלי להכנס למשמעות העיקרית של הניסים ושל השחרור מבית עבדים, אלא אפילו היציאה הגאוגרפית חשובה יותר מכל מעבר אחר)

לדעתי זה לא רק מעבר מדרגה נמוכה לדרגה גבוהה יותר בא"י.

כשאין ישיבה בא"י המרכזית-ארץ כנען, ישיבה בשאר א"י השלמה היא בעיקר משהו טכני שחסר לו את ה"לב".

נאמר בירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר עוד חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים, כי אם חי ה אשר הביא את ישראל מכל הארצות אשר הידחתים שם"  כלומר היציאה ממצרים משוות ליתיטה מהגלות של כל חו"ל.

זה נכון שבסוף המגמה של יציאת מצרים היא לשון הגאולה החמישית "והבאתי אתכם אל הארץ" ורק כשחצו את הירדן יהושע אומר להם "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם".

אבל עדיין יציאת מצרים זה מאורע חשוב יותר מחציית הירדן, כאשר חציית הירדן זה סיום של התהליך של היציאה ממצרים.

ישראל במדבר זה כמו איש שקידש אשה אבל עדיין לא נשא אותה. עיקר התהליך כבר נעשה, אבל עדיין סיומו לא.

מה גם שקשה לדבר על ירושת הארץ במדבר, כי במדבר אין מה לרשת ולכבוש כל כך.  אבל גם ירושת עבר המזרחי זה עדיין לא סיום התהליך.

אני לא מדבר על מה סיום התהליך ומתי אפשר לומר שהגענו לסוף, אלא איזה מאורע יותר משמעותי.

זה כמו שעיקר המעבר זה בבר מצווה מילדות לנעורים, למרות שסיום התהליך יהיה רק בגיל 18.

אולי בקריאה מתוך התורה נוצרת אשליה כזו כי אנו קוראים על השהיה במצרים רק 4 פרשות, ואילו המדבר והצפיה להכנס לארץ המצומצמת זה ב4 חומשים כמעט. ולכן נדמה שמרוב הציפיה לעבור את הירדן זה חשוב יותר מהיציאה הגיאוגרפית מארץ מצרים. אבל צריך לשים לב שכשמשה מתפלל להכנס לארץ המצומצמת, הוא כבר זכה בעיקר - לצאת ממצרים (מה ש4 חמישיות מישראל לא זכו)

באופן כללי, כשאין את א"י הפנימית (שהיא פנימית תרתי משמע), הישיבה בשאר חלקי א"י היא כמעט טכנית בלבד. היא מצווה כמובן, אבל אין שם את החיות של א"י שנמשכת מא"י הפנימית.

רק כשיש ישיבה של עמ"י בא"י הפנימית, שייך לדבר על דרגות קדושה.

כי רק כשאנחנו בא"י המצומצמת החיות של א"י מורגשת, ומשם היא נמשכת לא"י השלמה. נכון שמבחינה קרה ההבדלים בדבר הראשון גדולים יותר, כי פה יש לך מצוות ישוב א"י ופה לא, אבל מבחינה מהותית בדבר השני ההבדלים גדולים יותר.
 

נראה לי שהשאלות האלו נובעות מצורת חשיבה שיוצרת הנחת יסוד סמויה שא"י היא פשוט "מקום" קדוש, קרקע דוממת אבל קדושה, ומכיוון שכך יש לה הגדרה דיכוטומית- זו א"י (בכל דרגה שהיא) או לא.  

אבל אם נתפוס את א"י כבעלת חיות רוחנית (כמו התורה), זה יותר יסתדר. בהליכתם וישיבתם בא"י, האבות גרמו לחיות הרוחנית שקיימת בארץ לזרום. כמו שלתורה יש חיות רוחנית ש"עומדת במקום", וזורמת כשלומדים אותה.

קודם כל אנחנו צריכים לחזור למקומות שאברהם, יצחק ויעקב (שלהם ניתנה הארץ ואנו באים מכוחם) היו או הלכו בהם, ומשם להתקדם למקומות חדשים. כל עוד לא חזרנו לשם, לא שייך לשבת במקומות חדשים, למרות שהם גם חלק מא"י. קודם אנחנו חוזרים למרכז של א"י, מזרימים שם את הקדושה מחדש, ורק אז ממשיכים להזרים אותה למקומות חדשים. אם היינו נשארים במדבר, טכנית אנחנו אכן בא"י, אבל החיות הרוחנית רדומה שם ואין לנו את היכולת להזרים אותה.

אנחנו רחוקים מאופן חוויית החיים של אז, אבל נעזר בדברי הרב זצ"ל בתחילת אורות א"י כדי להבין קצת ולהתחבר:

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי אִם בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכֹל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמִזַּרְחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְּמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעֲיוֹן וְעַמּוּקֵי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית.

הקב"ה רצה שאברהם יהיה קודם בא"י המצומצמת כי היא הלב של א"י השלמה (ובא"י המצומצמת עצמה ירושלים היא הלב). 

אגב, מאורות א"י רואים באיזו דרגה עצומה הרב היה, עד כמה הוא חווה את המהות של א"י ומתוך זה כתב את דבריו (שם ובכללי). שנזכה  

אלא בעיקר ארץ חיה (כמו הארץ שבפרשת בראשית) שמתגלמת למולדת הלאומית הקדושה של האומה היהודית. ולכן עיקר המצווה היא לרשת אותה כלומר לכבוש אותה או שנשב בה ללא שהאומות ישלטו עליה.

אבל בסוף עצמאות ויציאה משעבוד מלכויות קורה תמיד יחד עם קיבוץ גלויות לארץ ויציאה גיאוגרפית מחו"ל.    ולכן כשיצאנו משעבוד מלכויות לפרעה גם יצאנו מחו"ל אדמה טמאה.  אי אפשר להשוות עם היינו אומנם יוצאים לחירות ביציאת מצרים אך היינו נשארים 40 שנה ושולטים על שטח במצרים ורק אז נכנסים לעבר המערבי, לבין זה שהיינו 40 שנה במדבר שהוא א"י השלימה ולא מצרים חו"ל אדמה טמאה.  בסוף לעניין הגיאוגרפי של היציאה מארץ מצרים יש משמעות.

המדבר הוא מקום ביניים ולכן גם היה לנו שם מעיין מדינה וטריטוריה ארעית - מחנה ישראל במדבר (שבקדושותו נחשב דומה לירושלים מבחינה הלכתית). 

בסוף היציאה מחו"ל (בין אם יוצאים לשמים או לארץ) יותר חשובה מהכניסה לארץ. עובדה ששלמה במקדש נושא כפיו השמימה כלומר לשמים יש חשיבות.  מה גם שהמדבר הוא לא באמת שמים אלא אדמה וזה חלק מא"י השלימה, רק זה כמו שמים במובן שזה ארץ לא זרועה ושטח נטרלי.

בעניין מי משפיע יותר על מי - העם על הארץ או ההפך, זה באמת שאלה.  אבל אולי הארץ משפיעה יותר על העם כי האדם נוצר מהאדמה ולא להפך.  נכון שבשביל להתחייב במצוות תלויות בארץ צריך לכבוש אותה, אבל האבות לא כבשו את הארץ ובכל זאת היה בה מעלה.

דווקא מתוך ההבנה שארץ ישראל אינה קניין חיצוני של הרב זצ"ל אפשר להבין ההפך - שמהות העם נובעת מהארץ.  אמנם לא יודע אם זה מופיע איפשהו בכתבי הרב. אבל הרמב"ן אומר ש"הארץ" התורה ובמיוחד במקומות מסויימים רומז לכנסת ישראל.  והוא אומר לזכרוני בפרשת בראשית שה' והארץ יצרו יחד את האדם "נעשה אדם", כלומר הארץ היא כמו האמא במקרה זה.   השאלה גם אם מסתכלים על יחס העם והארץ כמו אמא ובן או כמו איש ואשה.   זה ההבדל גם בין ארץ לאדמה.   ארץ היא המקבילה של השמים (וככזאת מומשלת לאמא לאדם ולישראל), ואילו אדמה היא מקבילה של האדם.   כמו בפסוק "כי לא המטיר ה' על ה*ארץ*, ואדם אין לעבוד את *האדמה*".

אולי זה גם ההבדל בין שיטת חכמים ורבי יהודה,  חכמים שוברים שהארץ יכולה להתפשט מחוץ לגבולות א"י השלימה על ידי כיבוש, ורק חלק קטן מהים התיכון נכלל בה - כלומר הארץ היא קודם המולדת הקדושה הלאומית של עם ישראל ומועצבת על ידי האדם.    ר' יהודה סובר שאי אפשר להתפשט מחוץ לגבולות א"י השלימה ושחלק גדול מראוד מהים התיכון הוא חלק מהארץ - עלומר הארץ היא קודם כל שטח קדוש של ארץ קדושה ומשם זה מעצב את האדם.

אמרתי רק שלכניסה יש יותר משמעות.

לארץ יש מעלה מעצמה, גם בלי קשר לאבות. האבות מוציאים את המעלה הזו לפועל. זה כמו כלי נגינה- יש לו מעלה בפני עצמו, אבל בלי נגן שמכיר את הכלי ויודע לנגן בו היא לא תצא לפועל.

אם לאבות היו מצוות התלויות בארץ, היה חשש שיגידו שהארץ קדושה בגלל מצוותיה ולא בעצמיותה (כשמצד האמת זה להיפך- בגלל קדושתה יש לה מצוות מיוחדות).

היחס בין עמ"י לא"י, בדומה ליחסו לשכינה ולקב"ה, הוא עם הרבה רבדים. כשעמ"י יושב בא"י הוא מעיר את החיות הרוחנית שבה, וממילא, הארץ משפיעה עליו ורוחניותו מתפתחת, כמו שכתוב בפסקאות הבאות באורות א"י. כמו שהנגן "מעיר" את הכלי, והמנגינות שהוא מוציא מהכלי מביאות אותו לתחושת התעלות שהוא לא היה יכול להגיע אליהן בלעדי הכלי.

אין פה לדעתי מהות שנובעת אחת מהשניה, אלא שני דברים שמשלימים אחד את השני.  

אגב, בהקשר הזה מעניין לקרוא שוב את חלק מתיאור א"י בשיר "ארץ" של שייקה פייקוב:

ארץ שנאהב

היא לנו אם ואב

ארץ של העם

ארץ לעולם

ארץ בה נולדנו

ארץ בה נחיה

יהיה מה שיהיה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ התורה

את מקור האור

ושפת האמונה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ יקרה,

הן הבטחת

שאין זו אגדה.

אם הוא כתב את זה מתוך התחושות שלו, זה באמת מרשים.

אמנם זה על ירושלים-ציון-כנסת ישראל, אבל מצוין בתחילת הפסוק שזה בעצם על הארץ.

בתורה הארץ מכונה גם "הארץ"(יחס של אמא) וגם "אדמת ישראל" ביחזקאל (יחס של איש ואשה. ישראל הפכו את ארץ כנען לאדמת ישראל)

לקטעים מאורות א"י..

ארץ שנאהב

היא לנו אם ואב

ארץ של העם

ארץ לעולם

ארץ בה נולדנו

ארץ בה נחיה

יהיה מה שיהיה  כֹּל מָה שֶׁקָּשָׁה יוֹתֵר לִסְבֹּל אֶת אֲוִיר חוּץ לָאָרֶץ, כֹּל מָה שֶׁמַּרְגִּישִׁים יוֹתֵר אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁל אֲדָמָה טְמֵאָה, זֶהוּ סִימָן לִקְלִיטָה יוֹתֵר פְּנִימִית שֶׁל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ התורה       מִתּוֹךְ שֶׁהַשֶּׂכֶל וְהַדִּמְיוֹן אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה וּפוֹעֲלִים וְנִפְעָלִים זֶה עַל זֶה וְזֶה מִזֶּה, לָכֵן לֹא יוּכַל גַּם הַשֵּׂכֶל שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ לִהְיוֹת מֵאִיר בְּאוֹרוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

את מקור האור   וְאָז נִמְאֶסֶת הַגָּלוּת לְגַמְרֵי וַהֲרֵי הִיא מְיֻתֶּרֶת, וְהָאוֹרָה הַכְּלָלִית חוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת נוֹבַעַת מֵהַמַּעְיָן הָעַצְמִי הַפְּרָטִי (א"י) בְּכָל חֵילוֹ, וְאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְּקַבֵּץ נִדָּחִים מַתְחִיל לְהוֹפִיעַ

ושפת האמונה   הַדִּמְיוֹן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא צָלוּל וּבָרוּר, נָקִי וְטָהוֹר וּמְסֻגָּל לְהוֹפָעַת הָאֱמֶת הָאֱלֹהִית, לְהַלְבָּשַׁת הַחֵפֶץ הַמְרוֹמָם וְהַנִּשְׂגָּב שֶׁל הַמְּגַמָּה הָאִידֵיאָלִית אֲשֶׁר בְּעֶלְיוֹנוּת הַקֹּדֶשׁ, מוּכָן לְהַסְבָּרַת נְבוּאָה וְאוֹרוֹתֶיהָ

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ יקרה,

הן הבטחת

שאין זו אגדה.

היה אחלה.

ראיתי שם רק דברים מהודרים כאלה, מחפשת משהו בסגנון יותר עממי, יותר זורם כזה..

בודק על מה אפשר לוותר/לצמצם

בודק במה אפשר להיעזר באחרים

דואג שתהיה לי הפסקה אפילו קטנה

ובאמת צריך לשים דגש על זה שיהיו הפסקות

אני אנסה, תודה 👌

אני אוהב את כולם אבל אני יכול למנות חמישה שאני לא עף עליהם במיוחד😉

אתה מוסיף הרבה לפורום ותמיד מחפש לרדת לשורש העניין וללמוד עוד, ואתה גם יודע לפרגן כנ"ל😊