פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 22)

חח לצערי לא באמת

השנה באלי פורים בסגנון שקט יותר (ושמח..) 

אולי להשתכר ואז להתבודד קצת

אוי זה נשמע עצוב מידי

אז אצטט פה ברשותך קטע קצר שכתבתי בפורום אחר:

"🥳🥳🥳🥳פוריייייייייייים!!!!!!!!!!!!🎉🎊🎭🎭🎭🎭

תיעוד נדיר שלי מוחה את זכר עמלק

" 

עכלה"ט

ודו"ק

שכל הרחוב בחוץ, ההמולה הזאת, הביחד

1. עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן

פודקאסט המציע דיונים מעמיקים בנושאי תנ"ך, כולל פרקים העוסקים בשאלות היסטוריות ופרשניות, כגון "האם התנ"ך היה באמת?" עם ד"ר חגי משגב.

2. לחיות את הסיפור: תנ"ך ישראלי עם נתנאל אלינסון 

סדרת שיעורים שבועית המתקיימת בזום, בה נתנאל אלינסון, איש חינוך וסייר, מלמד פרק תנ"ך בכל שבוע בצורה חווייתית, עם סיפורים, תמונות ותגליות היסטוריות.

באדיבות צ'אט GPT

גם אני יודע להשתמש בג'פטו, אבל באתי לשאול כאן.

וחוץ מזה, אתה בכלל קראת את השאלה שלי?

נראה לי שכן

לא יודע עד כמה יש לו שיעורים או הרצאות קבועות, אבל יש מדי פעם הרצאות וסיורים שלו.

וביחס לדומה לתנך ישראלי, מניח ששיעורים של הרב יואל בן נון מישיבת הר עציון יעניינו אותך, שווה לנסות.

אני חושב שכל הנשמות בדור הזה הם בבחינה הזאת. 

וזו הסיבה שהשם גילגל אותנו לדור הזה, כי הנשמה שלנו הכי גבוהה שיש ודווקא בגלל זה אנחנו שואפים להכי גבוה.כמו רב יוסף. אפילו שזה במחיר של להיות בהכי לכלוך. 

ולכן גם יש ככ הרבה הסתרות ומניעות. דווקא כי יש בנו אור עצום. 

הרב אומר באחת הפסקאות "יש דברים בעולם שיש להם תואר שלילי, אך יש להם מעלה גדולה כי התואר הוא משום הסיבה הטובה שגורמתם" זה לא מילה במילה אבל זה הרעיון בערך.

אגב

תרגום למימרא: יבוא ואזכה לשבת בצל הגללים של החמור

רב יוסף היה סגי נהור

לגבי רב יוסף, אני סבור שלכל תנא ואמורא הייתה שיטה אמונית שאפשר לראות אותה באה לידי ביטוי בסברות שלו וגם באופי שלו

למשל מה שר' חייא היה בגישה של חכמות בחוץ תרונה מתחבר עם זה שהתלמיד ההוא שטפחה לו ציצית על פניו היה מבית מדרשו כנראה שזאת הייתה השיטה של ר' חייא לקרב רחוקים

או ר' לוי הטיח דברים ואיטלע מתחבר עם דרשה אחרת באסתר רבה (פרשה ז' כ"ד)

כך שבהקשר שלנו אני חושב שהעובדה שרב יוסף היה סגי נהור קשורה מאוד עם הניגוד ל"ייתי ולא אחמיניה" אולי רב יוסף היה סגי נהור מצד התפקיד שלו בעולם או משהו כזה

יש חובות הלבבות מוכר שעובד ה' אמיתי יכול לראות בלי עיניים ולשמוע בלי אוזניים כו'

או כמו הקבצן העיוור של ר' נחמן

זכור לי איזה מדרש שהמרגלים ראו בנבואה נהרות של דם וחורבן הבית וכו' לכן לא רצו להיכנס

אבל היו צריכים ללכת בכל־זאת ולא לפחד מהייסורים (יש לזה רמז גם בתכלת הסמוכה לפרשת המרגלים שמסמלת את ייסורי הגיהנם והאש המכלה וכו' שגם היא טובה יש על זה שפת אמתים מדהימים)

או לנסות לעשות את הכי טוב שלהם כדי שזה לא יקרה, כמו שאלישע התנבא שחזאל יבקע הרות הגלעד ובכה בגלל זה, חזאל הבטיח לו שזה לא יקרה ונראה מהכתובים שזה לא קרה

///

בכללי יש סבא מנובהרדוק נפלא שדן בשאלה צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור

שצדיק גמור אין אצלו בכלל מושג של רע כי הייסורים בכלל לא מזיזים לו ולהיפך הם אצלו תענוגות עליונים או משהו כזה

וצדיק ורע לו הוא צדיק שעדיין לא תיקן את השקפתו לחלוטין לכן הוא עדיין סובל מהייסורים

קבל פסקה של הסבא מסלבודקה [אור הצפון – עבדות וחירות ו-ז]

וכשנעמיק בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז״ל: ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה״. הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו.

והנה פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: ״׳ויהי בשלח פרעה׳, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: ׳כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי׳ (שמות ט:א). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: ׳וארד להצילו מיד מצרים׳ (שמות ג:ח) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: ׳ויהי בשלח פרעה׳״.

הרי מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״. דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן.

לפי כל האמור יוצא, שכל מעשה יציאת מצרים בא, להביא לידי אמונה שלמה בה׳ יתברך, בלי שום פגם וטשטוש, הן בהשגחה הכללית שה׳ בורא ומנהיג הכל והן בהשגחה פרטית שה׳ יוצר את כל הבריאה כל רגע בשביל כל יחיד ויחיד, שיש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות העבדות, וללמד שאמונה זו היא חיותו האמתית של האדם בבחינת ״וצדיק באמונתו יחיה״ ושכל היסורים שבעולם אם הם מביאים לידי אמונה זו אינם אלא תענוגות עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם.

@ימח שם ערפאת עשיתי לך אזהרת טריגר לאורך

ממש מתחבר למה שכתב בעל השדה איזה כיף לראות שיש הרבה זרמים וכל אחד עם הכיוון שלו אבל בסוף הכל מגיע לנקודה אחת 

מרגישים שזה הסוף. אבל האמת מרגישים את זה כבר שנים. כל פעם מרגיש שהגענו לשיא הקושי וזהו הוא עכשיו בטוח מגיע והוא לא. להחזיק בחבל נהיה קשה מאי פעם.

למה אנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא הכי טוב מתוך הקושי? למה קשה להתחבר אליו מתוך הטוב ולהשאר מחוברים? 

בכללי מרגיש לי שרגשות שליליים הרבה יותר עוצמתיים מחיוביים. רק אני מרגישה ככה? 

לגבי השאלות הראשונות- אני חושב שאם באמת היינו תופסים שה' נמצא בהכל, היינו צריכים הרבה פחות יסורים כדי להתחבר אליו. כי היינו מתחברים דרך דברים טובים.

אבל כשאנחנו חיים בתודעה שחומריות זה רע, רע במיעוטו, אמצעי לקודש או "סעודת מצווה", אז אנחנו מוציאים משם את הקב"ה ברמה כזו או אחרת וממילא צריכים משהו אחר, כגון סבל, כדי להגיע לחיבור רגשי אליו.

אם היינו חווים את כלל ההנאות החושיות (המותרות כמובן) מתוך תודעה שה' מתגלה דרכן ואנחנו מתחברים אליו דרכן, רגש האהבה לקב"ה היה בא לנו באופן טבעי, והיינו רוצים לפתח אותו ולהרחיב אותו והכל היה הרבה יותר קל. 

צריך לתפוס את העולם הגשמי כדרך בה ה' בחר שנתחבר אליו.

(וכמובן מהבחינה השכלית גם צריך חיבור מתאים. מה שאומר שצריך ללמוד בעיקר את תורת א"י, גם אם הרבנים שמעבירים אותה מתלבשים פשוט ונראים פשוטים ואין סביבם טררם והילה אפופת מסתורין. והייחודיות שבתורת א"י במשפט אחד זה שהיא רואה את העולם בדרך האחדותית שתוארה לעיל.).

אבל ברגע שאנחנו לא באמת מתחברים לקב"ה דרך העולם הטבעי הפשוט אלא דרך ניתוק תודעתי מהחומר, אז בוודאי שקשה להישאר מחוברים כי זה אומר שכדי להישאר מחוברים צריך לעבור לעולם אחר ולהישאר בו.

להסתכל על כל טוב הכי קטן כאהבת השם. זה עבודה. 

השם כביכול יותר קרוב אלינו שאנחנו בלמטה ובקושי. רבי נחמן הרבה מביא את הדרשה על הפסוק "כי אסק שמים, שם אתה, ואציעה שאול הנך"

בשמים (במצב הטוב כביכול) אנחנו רואים את השם אבל הוא "שם" שם מבטא מרחק מסוים. 

ואציעה שאול זה במצב השלילי -הנך. זה הכי קרוב שיש , הוא כאן סמוך

אשריך דוד 

בתחושה שלנו. השאלה אם זה נכון גם במציאות. זאת אומרת, אלוקים באמת יותר קרוב כשאנחנו למטה או שהקרבה שלו לא משתנה, ואנחנו רק מרגישים פתאום קרוב כי אנחנו יותר חושבים עליו מכורח המציאות... 

בפשטות, השם ממלא כל עלמין אז לא שייך לעשות תהשוואות האלה. 

אבל יש לי כיוון מסוים שאולי יכול לענות על השאלה הזאת קצת.

ידוע שבכל צרתם לו צר. ויש גם את העניין שבכל מקום שליבו של אדם נמצא, שם הוא. אז באותו אופן ייתכן שזה גם כך בקשר שלנו עם השם, כי יש מקום לומר שהשם שוכן בלב שלנו אז לכן במצבים האלה ההופעה שלו כביכול יותר מוחשית וקרובה. נזכרתי גם במדרש לא זוכר איזה שבו כתוב שבחורבן בית שני ממש ברגעים האחרונים לפני היציאה לגלות האחרונה הכרובים שעל ארון הקודש התהפכו כלומר אחד כלפני השני או משהו כזה, זה כאילו מסמל את הרמת קרבה ההכי גבוהה שהייתה.וזה קרה כביכול בגלל שהקשר בין ישראל להשם הגיע לשפל הכי הגדול

אוכל למצוא לך תמקור אם תרצי

אין לי תשובה אליה, עולה לי ממש "וישמן ישורון ויבעט" כאילו שטוב לאדם אז הוא עלול להיכנס לבחינת "כוחי ועוצם ידי" ואז ממילא יתקיים בו חס ושלום - "וישמן ישורון ויבעט".

ועכשיו כשקצת חשבתי יותר, נראה לי שהקושי האמיתי זה להיות מחובר *להשם מתוך הטוב* שמה זה אומר? לשמוח במצוות, לשמוח בלימוד תורה שלי, לשמוח בעבודת ה' שלי לא משנה איך היא מתבטאת, לשמוח בכל עסק קדושה שאני עוסק פרק תהילים, לימוד יומי קצר של 5 דק, כיבוד הורים, כל דבר שקשור לקדושה. וזאת נראה לי הנקודה, שהיצר הרע יתן לך הכל, ממש הכל! תלמד 4 שעות רצוף תתפלל 3 תפילות ביום, תהיה עבד ה' אבל מה? אל תשמח שאתה מניח תפילין, אל תשמח שאתה עוזר להורים כאילו ממש לא יתן לנו לשים חיוך על הפנים כשאני מניח תפילין או כל מצווה אחרת חס ושלום, ואז כשהוא מנתק אותי ממקור השמחה והחיות שזה המצוות, כי אני כבר לא שמח בהם חס ושלום, אז מהר מאוד אדם מחפש דברים אחרים שיעניקו לו "שמחה" שהיא לא באמת שמחה אלא "ריגוש" שאותו הוא לא מקבל בתפילין כי הוא לא שמח בהם. אני חושב על זה עכשיח יותר ויותר לעומק וזה כל כך מסתדר לי בראש איזה יופי ישתבח שמו לעד תודה על השאלה חידדה אותי מאוד.

ואז ממילא כשניתקתי עצמי מהשמחה במצוות, והלכתי לרעות בשדות זרים חס ושלום בחיפוש אחרי ה"שמחה" אני עלול ליפול למקומות חשוכים מאוד, ואז אני אצעק להשם שיושיע אותי ופתאום אתעורר אליו בכזו התעוררות ודבקות כי קשה לי אבא אז תעזור לי ואז אני עובד אותו ומחובר אליו מתוך הקושי.

והנקודה שעולה פה בעיניי היא השמחה דווקא, כי אם הייתי שמח במצוות שלי ובכל עסק קטן של קדושה שאני עוסק בו, אז ממילא לא הייתי מחפש חיות במקום אחר ח"ו.

שמעתי פעם משהו יפה מרב שאני מאוד מעריך, אדם שלמד עכשיו שעה תורה ולא שמח בזה, איך הוא מרגיש? 

הוא אומר לעצמו "בסדר נו אז למדתי שעה, יש תלמידי חכמים ואברכים שלומדים 3 שעות 6 שעות ואפילו 12 שעות, השעה שלי לא כזאת משמעותית" וזה קרה לי כל כך הרבה פעמים וחס ושלום!!! זה נובע בעומק מגאווה, שלמעלת כבוד תורתי כבר לא נאה ולא יאה ללמוד רק שעה, ומה זה שעה של תורה? לכבודי זה לא מספיק.

איזו גאווה סרוחה, אפילו חצי שעה תורה אפילו דקה, זה משהו שאסור לנו לתת ליצר הרע לקחת אליו לתבוע בעלות ולהגיד "עזוב תראה כמה הם לומדים" כי זה שלי אז לך מפה ועזוב אותי לנפשי

ולגבי הרגשות השליליים, אני חושב שרגשות חיוביים הם הרבה יותר עוצמתיים, כמה פעמים קרה לנו שהיינו באמת בדבקות ובאמת באורות שמרגישים ממש מתיקות וקרבת ה' ? לי אישית לא הרבה בכלל אבל כשהם באים, הם חזקים כל כך, ולעומת זאת, כמה פעמים הרגשנו רגשות שליליים וצעקנו לה' ? המון, יותר ממה שאפשר לספור, ואני חושב שנצרב לנו בתודעה (ודווקא בגלל שלא חווינו המון רגעים של רגשות טובים) שרגשות שליליים תמיד מדביקים אותנו בה' והם הכי חזקים ודוחפים אותנו למעלה, אבל זה רק בגלל שלא לימדו אותנו איך להרגיש טוב וזה באמת נכון, כל העולם הזה וכל המציאות של הס"א זה להראות כמה קשה וכמה רע וכמה אי אפשר וכו' תחשבו אם היינו נולדים למציאות שהכל הפוך, שמלמדים אותנו כמה אפשר וכמה טוב יש וכמה אור ואיזו מתיקות וכל העולם היה מתנהל ככה, איך היינו מרגישים?

בעניין השמחה. אבל זה לעשות שינוי תודעה על אמת. המוח שלנו הורגל כמו שאמרת להסתכל על השלילי. זה עיוות מחשבה. המוח מסנן את מה שטוב, או מקטין אותו ממש ומגדיל את הרע. 

טכנית נורא קשה לשמוח במה שאנחנו עושים יום יום במשך שנים. בקושי על משהו שעושים פעמיים כבר בפעם השנייה פחות נחמד חח, אז חיים שלמים- זה מלחמה על השמחה. 

אני חושבת שמעבר לזה שלא לימדנו אותנו לחיות טוב נכון, יש גם עניין )לפחות אצלי( שגם כיש טוב אז יש מן פחד שיעלם. מכיר את האמרה - "יותר רע מרע זה טוב שנגמר". אנחנו צריכים ללמוד לשהות ברגע ופשוט להנות ממנו.

דרך אגב מעניין אותי אם יש הבדל בין גברים לנשים מבחינת החוויה של עוצמת הרגשות. או שפשוט יש הבדל אינדוודואלי בין אדם לאדם. גם יכול להיות. 

קיים הפחד הזה שמשהו טוב בסוף נעלם, ולא הכרתי את האמרה חידשת לי

ולגבי הרגשות, קורץ לי לכתוב נשים חוות את הרגש בצורה יותר חזקה, אבל מצד שני אני שואל את עצמי אם אני חושב ככה רק בגלל שאנחנו הגברים גם חווים מן הסתם, אבל פשוט לא משתפים יותר מדי אם בכלל, ואז יוצא שאין הבדל בחוויה של עוצמת הרגש אלא באיך אני מתמודד איתו, למשל גבר ואישה שחוו אותה חוויה רגשית נניח, האישה יכולה לקחת את החוויה ולנתח אותה ולחשוב עליה ולדבר עליה עם כל מאן דהוא ולשתף ולפרוק ואולי אפילו גם לבכות בחלק מהמקרים, בעוד שהבחור, חווה בדיוק אותה חוויה והרגיש את אותם רגשות שהרגישה היא, אבל פשוט משאיר את זה לעצמו ולא מראה לאף אחד באמת מה עובר עליו - וזה נשמע לי מאוד הגיוני ואולי בגלל זה מצטייר שנשים חוות יותר וכו' למרות שעדיין עם כל הנאמר לעיל אני עדיין נוטה לצדד בזה שנשים חוות רגש בצורה יותר חזקה

נשים חוות יותר רגשות שליליים (neuroticism)

וייתכן שגם יותר רגשות חיוביים (agreeableness + extroversion)

בממוצע

אבל אמת נכון הדבר שלנשים יש יותר שמחת חיים מגברים, ממש כך מרגיש לי וכו' יש לי כמה סיבות שחשבתי עליהן אבל עדיין לא התיישבתי בהן ב100 אחוז

וזה ממש קורה כשיש ייסורים אבל חבל שצריך אותם... חבל שכזה קשה לעצום עיניים ולהדבק בה' בכל הכוח גם כשטוב וזורם... תמיד מתבעסת על זה... מציק לי המצפון

עריכה: רואה עכשיו שכתבת על זה בהודעה פה למעלה... וואי חידוש ממש יפה!!

בסוף הייסורים הם הטובה זה כל העניין שהרב ניסה להעביר, שהם סך הכל באים במלבוש של "רע" אבל בעומק הם כבר התחלת הגאולה הפרטית של האדם 

והחידוש הוא של בעל השדה לא שלי

אני לא, הצטרפתי לפורומים אחרי גיל 20

אבל לא כזה הרבה

ואני חושב גם שהרוב מספיק מעל 20 בשביל לא להיות נוגה בקורונה

כי אני למשל ממש על התפר שלפני חמש שנים הייתי נו"גה ושם הייתי ממש פעילה ועכשיו אני כזה כמעט שנה מעל 20...

כל הפורום ירוויח מחזרתך לכאן 😊

זה לכבוד החזרה שלך , הקאמבק 🙏🏼🙏🏼

אברכך בכל זאת.

בס"ד אכי"ר 

עובדת השם בשמחה (סימני שאלה, לא ברור למה הם שם) בת חווה, שהאל יתברך שמו ויתעלה

ישלח לך את זיווגך ההגון מהרה, בלי שום תערובת יצר הרע או מוץ , 

ומבלי להתחשב במה שיש לאמא שלך לומר על זה כלל . אכי"ר.

תגידי אמן בכדי שזה יתפוס.

בברכת התורה,

אבל בניק אחר

קליניקה 

זה שיר שיצא בוודאות לפני 6-8 שנים

אין לו משמעות מיוחדת סתם שיר ישראלי מוזר indie כזה

סגנון EDM נראה לי?

עריכה: אוקיי מצאתי בערך את המקור

כנראה היה לזה רמיקס ישראלי שאני לא מצליח למצוא

תותים פהלהלה פםפם.

אמנם שיר מגניב אחי

אבל מצאתי (פחות או יותר), קישור בתגובה הנ"ל

בסוף זה גם לא כזה ישראלי, נראה שזה טרנס קרחנות ויאטנמי או משהו

"מקסיקנו" של עידו בי וצוקי

אבל נראה שהמקור לזה הוא משהו בין PA PA PEM

לבין ASYA - LE PAM PEM

הוא יגיד לך

מדובר באייפון? זו פעם ראשונה שאני רואה.

הבת שלי לימדה אותי רק את השם של זה ואיך לשלוח דבר שנקרא אס אם אס. 

ניסיון להיות עמוק והשראתי בכוח.

איך אנשים תפסו ותופסים עד היום את פדויי השבי ממלחמות קודמות? שאלה מעניינת.

אני מסודר אבל תמיד נחמד לשמוע על עוד כיונים

בחמישי מתכוננים לשבת... אם רוצים לצאת אפשר בכל ערב בשבוע.

יצאתי צו"ל

אבל מה יש לך חמישי עייפים למות

כל יום עייפים

אבל חמישי במיוחד

הכי כיף ללכת לישון בשבע בערב

אני אוהב כי קל לספור כך 

10 20 30 40 וכו'..

כי הרי הכל תלוי במה אתה סופר.

אם אתה סופר קילוגרמים שנוספו למשקלך, מן הסתם פחות תאהב לספור 10...20...30

לעומת זאת אם אתה סופר כסף שהרווחת, לא תרצה שהתענוג ייגמר

ממליצה בחום גם על סדרה הנדסית יורדת 😂 

על סדרה הנדסית מתבדרת.

(בשאר השנה, לפי הניק שלי אפשר לראות שאני ממליצה על סדרה הנדסית עולה...)

זה לא אומר שמותר להסיר גבולות 😅 

סדרת לוקאס

אבל עכשיו ברצינות ממש אהבתי את קולומבו

המספרים נחשפים: כמה משכורות מספיקות לקניית דירה בכל עיר

אשמח שתתן לי סיכום קטן.

בבקשה לא להעתיק  את הכתבה

ועדין מחירי הדירות עולים...

ומהשנה הוא עירוני...

אין מה להשוות

גם היום אם תרצה לקנות דירה ממוצעת בפריפריה זה לא יגיע ל25 שנות משכורת

ויחד עם זאת. לפעמים חפירה בפצע לא נותנת לו את האפשרות להתרפא. צריך גם להזהר לא לעבור את הגבול הדק.

1. אם זה לא מטופל או לא מטופל נכון זה יכול ליצור בעיה יותר גדולה.

2. עיסוק מופרז בזה יכול להביא לפעמים לרגישות יתר שפוגעת בחסינות של הנפש.

תארי לך אבא בן 37, שכבר הביא 6 ילדים לעולם אבל לרוע מזלו כולם מתו. הוא אפילו לא יכול להתאבל כמו שצריך כי אם לא יילך לעבוד היום, הוא ואשתו יגוועו ברעב ובקור מחר.

מתי בדיוק הוא ידבר על רגשות? מתי יהיה לו זמן להיפגע מחבר שאמר משהו לא במקום?

דיבור על רגשות דורש זמן ופניות נפשית, ולמי שנאבק על חייו אין אף אחד מהם.

זה נשמע תסריט דמיוני? זאת הייתה המציאות של רוב בני האדם במשך אלפי שנים, ושל כמה מיליונים גם היום.

שאנחנו יכולים לדבר רגשות ולעבד אותם ולהקדם הלאה.

הם כבר יכוונו אותך

https://www.chabad.org.il/ContactUs/ContactUs.asp 

https://www.chabad.org.il/IsraeliBranchs/Index.asp?CategoryID=60 

ואם הם לא צריכים תבקשי שיפנו אותך. הם בקשר עם הרבה בתי חב"ד.

או שהתכוונת חב"ד בעולם??

אני נמצאת בקבוצה של הצעות שליחות לבחורות.

בפסח לא צריך בחורות.

(הכשרת מטבח וכו) אז מעדיפים בנים שלמדו ויודעים

מי מכשיר את רוב המטבחים של היהודים מאז מעולם? רמז זה לא הגברים. 

על פי ספרי ההלכה..לא יצא לי לראות ספר הלכה של פוסקת שמורה איך להכשיר, תחכים אותי דוד?

האם זה לא הבעל שלמד את ההלכה בספר או שאל פוסק ובא הביתה להורות לה מה לעשות?

לא יצא לי לשמוע על אישה שפתחה יחווה דעת או שולחן ערוך בשביל לדעת איך להכשיר מטבח או כלי מסוים, אבל כן שמעתי על אישה ששאלה את בעלה או אישה שהתקשרה בעצמה לרב כדי לשאול..

רמז, זה כי היא לא יודעת, והיא סומכת על הרב שיודע שיורה לה איך לנקות ולהכשיר.

יש ספרי הלכה ברמת העם עם פסיקה מפורטת ורלוונטית להיום (הרי בשו"ע לא כתוב איך להכשיר מיקרוגל או מדיח כלים)

ותתפלא.

גם נשים לומדות בעצמן הלכה וטוב שכך.

נכון שחלק גדול מנשות ישראל ישאלו את בעלן. בדרך כלל מהרגל או מכבוד אליו.

שהגיבו לך "פסח דורש ענייני הלכות" זה כבר המוסד עצמו דורש גברים, לא מבין למה בכח לעצום עיניים מהמציאות המובנת...

והתעלמת במפגין מהתגובה שלי וברחת למקום הנוח של "היום יש ספרים חוץ מהשולחן ערוך" ואתה יודע שזה לא העניין(ועובדה שכתבתי גם על יחווה דעת וכו' ומשם תקיש לעוד.,), הנקודה היא שאמרת בפועל צריך ליישם ולא לדעת פסיקה, אבל איך מיישמים הכשרה של תנור בלי לדעת את הפסק של איך מכשירים אותו? אז אני אסביר לך, הבעל, או הרב, אבל לרוב הבעל, מסבירים לאישה איך להכשיר עם כל כמה שקשה לך לשמוע את זה וממש אחזתך פלצות ממש בחינת אימה ורעד יבוא בי אוי גוועלד רק לא גבר שמסביר לאשתו מה לעשות, או גבר שחושב שהוא מבין בהלכה יותר מאישה. אז כן, ככה זה עובד דוד שלי, הגבר לומד מהרב(ששניהם זכרים) ובא הביתה להורות לאשתו(שהיא נקבה, אבל לא אתפלא אם אתה מכיר כאלו שלא) מה לעשות(ולאו דווקא מהשולחן ערוך)

ידעתי כבר מראש שתגיד שיש נשים שלומדות הלכה, לא מפתיע אותי שאתה ספציפית מכיר כאלו ממש שוויון מגדרי מבורך הלא כך דודי ורעי?

כתבת "מהרגל או כבוד אליו" ומשום מה לא מ"חוסר ידע" , אז רק אוסיף שלרוב זה מחוסר ידע ולא מהסיבות שכתבת. זהו

לא מחפשים גברים דווקא בפסח.

לצורך שליחות מחפשים כמעט תמיד רק גברים.

גבר קורא בתורה. תוקע בשופר. קורא מגילה. משלים מניין וכו'

גבר גם יכול להעביר סדר פסח (גם אישה תאורתית... אבל זה לא עומד תמיד בכללי הצניעות)

אז הקביעה שדווקא בפסח מחפשים גברים לדעתי לא נכונה מיסודה.

גם בשאר החגים מחפשים בעיקר גברים.

דווקא פסח הוא אחד החגים שהכי קל לנשים להשתלב בו בשליחות

זו עבודה סיזיפית לא קטנה

לרוב לא מדובר על מטבח קטן

מדובר על מטבח גדול

אולי בגלל שזה עלול להשפיע על שידוכים לאחים והאחיות של הזוג? ואם כן - כנראה במשפחות חרדיות. 

לא נתקלתי בכאלו מקרים בסביבה הקהילתית והחברתית שאני מכיר, דתיים לאומיים רגילים.

כדי להסביר את הסיטואציה, יש לך השערות למה קורה ההתנגדות החדה של ההורים?

מעבר לאי קיום אורח חיים דתי.  

סיפורים על נידוי ילדים בוגרים שסטו מדרך ההורים, מוכרים בחברה החרדית בגלל המצב המופרך שאורח חיים שאינו בקו החברה והקהילה משפיע על קבלת ילדים למוסדות

חינוך, סמינרים, כתם על יכולת להשתדך.  

אבל אם השאלה שלך אינה על מי שיוצא מהקהילה החרדית שמרנית - לא מוצא סיבה להתנגדות כה עזה של ההורים לזוגיות של הבן או הבת בגלל שהפסיקו לשמור על אורח חיים דתי.   

למה שלא יהיה עמוק?

מהצד של ההורים, לא לכעוס עלי 

מה קשור כעס?

כל כך הרבה הורים לא מסוגלים להבין שהדרך שהבן בחר זו לא הדרך שהם חינכו?

מאמין שהיא הכי טובה הכי מוצלחת הכי נכונה, וכשהוא מחנך את הילד שלו לאותה דרך חיים, מבחינתו זאת הדרך האמיתית, וכשהילד פונה ממנה ובוחר דרך חיים אחרת ההורים תופסים אותו כטועה ובוחר בדרך חיים לא נכונה ולא טובה, ומשם הקושי להכיל את הבחירה של הילד.

כי אם עד היום חייתי בצורה מסויימת, וחינכתי אותך לאותה צורת חיים, כל ההשקעה שהשקעתי בך כל השנים האלו כביכול "לא שווה" כי זרקת אותה לפח ברגע שפנית מהדרך שלי - זה אולי קיצוני ולא נכון לכל הורה אבל זאת נראה לי הנקודה בעומק, ושוב גם אם ההורים לא מודעים לה ולא ידעו איך לבטא אותה בצורה נעימה הם יפעלו ממנה

אבל הורה לא מחנך רק לדרך הדת, בין היתר יש גם דרך של מוסר שההורה מחנך שזה הילד כן לוקח איתו כם אם הוא לא ירצה , אז לא הכל הולך לפח בעצם 

מתוך השקעה ענקית של ההורים.

הרבה אם לא הכל מתוך דרך הארץ שההורים מחנכים אליו נובע מתוך היהדות.

אני עדיין לא הורה, אבל ברור לי שאם ח"ו אחד הילדים שלי היה הולך בדרך שמנוגדת ליהדות הייתי לוקחת את זה נורא קשה.

מבחינת ההורים

מה שלומך?

זמן רב לא ראיתי הודעות שלך, ברוכה השבה

התכוונתי כל דרך חיים אפשרית, לא בהכרח דת.

והמוסר הוא טוב ויפה אבל מוסר זה דבר כללי, בעוד שדרך החיים היא מאוד ספציפית, ולכן הכלל לא מכסה על הפרט, ועצם זה שהילד מאוד מקפיד על המוסר, לא נותן לו את הלגיטימציה ללכת לחיות בצורה שונה - שוב, קיצוני, אבל רק כדי להמחיש.

הילדים הם חלק ממש מההורים, ולהורים כואב כשכואב להם וכואב כשהם הולכים בדרך שהם עצמם לא היו הולכים בה, כי בעיניהם היא לא נכונה.

לא מבינה בכלל מאיפה באה התהייה הזו... (אני יכולה לנחש שאת טרם הורה בעצמך? או לפחות לא לילדים בוגרים?)

את החלק השני של השאלה שלך לא הבנתי בכלל... על איזה זוג צעיר את מדברת?🤔

@משה היא לא אמרה להתנתק מהילדים

צריכה להבהיר את עצמי, 

התכוונתי שאם הילד מתחיל לצאת עם בחורה חילונית אז הוא כבר לא יכול להביא אותה להורים כי זה יכול לפגוע, וגם בזוג הצעיר זה פוגע כי הם לא מממשים את הרצונות שלהם כמו שהם היו רוצים 

נשמע לי פחות סביר שבחור שבעט בחינוך של ההורים וחי חיים לא דתיים על כל המשתמע יפרד מחברה שלו רק כי ההורים לא מרוצים. 

הקושי העמוק של ההורים מאוד מובן לי. 

מתקשים לקבל אנשים שחושבים ועושים אחרת מהם

אז ברור שהם יתקשו לקבל שהילד שלהם הולך בדרך אחרת 

מבחינתם טובת הילד היא ללכת בדרך שלהם, לכן הם ילחמו שהוא יחזור לדרך ״הנכונה״

לילד שלהם,

לבין הציפיות שיממש את החינוך שהם חשבו שהעניקו לו.

אהבה בלתי תלויה אך בלי תוכן...

או תוכן מושלם אך ללא אהבה...

אם יש להורים דבר אחד שהם מרגישים בעלי הבית בו זה חינוך הילדים, וכשזה מתפוצץ להם בפרצוף הם נשארים עם אהבה עזה אך ריקה, ואף כואבת ומלאת טריגרים.

אז הם קרועים, ובמקרים רבים בגלל שהמצב כל כך רגיש, הם יעשו כל מה שהם חושבים שיעזור לילד (טעות איומה לדעתי).

זה רק סימן שהיה שם משהו רקוב עוד לפני כן, והילד הוא אולי רק קש ששבר את גב הגמל.

מישהי שחזרה בתשובה ולאחר שנים של גידול בצניעות והקפדה הבת לא הלכה איתה, היא אמרה לי בדמעות - כל כך ברחתי מהעולם הזה, כל כך בחרתי להתנתק ממנו וויתרתי על המון וכעת עצמי ובשרי הולכת לשם? למקום שאני יודעת כמה הוא רע ואסור? מה אני אעשה כשאני רואה אותה מכניסה יד לחשמל? אחבק אותה? 

גם אחרי שהסברתי לה את דעתי השונה עדיין אני חושב שיש מקום להבין אותה - יש קושי עמוק להורים לראות את הילד עוזב את הדרך.

אתה מערבב בין כמה נושאים.

יש אנשים שיבחרו לא ללכת לקצונה או לעשות תואר, וזה לגמרי לא מעצלנות. פשוט יש להם סדר עדיפויות אחר. לגיטימי.

עצלנות זה לא "לא לעשות תואר" או "לא לקרוא ספרים", אלה רק דוגמאות למצבים מאוד מסוימים בחיים שיכולים לנבוע מאלף ואחת סיבות שלא קשורות לעצלנות. כלומר אתה מביא דוגמאות של דברים שהם באמת לא עצלנות, ומתוך זה מסיק שאין דבר כזה עצלנות. זה כמו שאני אכתוב "כאב גרון לא חייב לנבוע מסרטן, לכן אין דבר כזה סרטן גרון".

עצלנות זו פשוט נטייה לדחות מאמצים גם כשמבינים שהם נדרשים, ואתה כאמור הבאת דוגמאות לאנשים שבכלל לא חשבו שזה נדרש עבורם להיות קצינים או לעשות תואר וכו' - ולכן ברור שעצלנות לא שייכת שם.

יש לי שאלה:

גבר ואשה נשואים. חיים ביחד, אוהבים אחד את השנייה, דואגים זה לזו וזו ולזה. הכל טוב ויפה.

בשעה 20:00 בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון, האשה שוטפת כלים בזמן שבעלה שוכב על הספה.

אחר כך היא מפעילה מכונת כביסה, בזמן שבעלה גולל קצת בפייסבוק.

אחר כך היא מקפלת את הכביסה שיצאה מהמייבש, בזמן שבעלה רואה סרטונים מצחיקים בטיקטוק.

ובכל הזמן הזה היא מתחננת שיבוא, ייתן יד, יעשה גם הוא משהו. אבל לא, הוא לא מוכן. "אני עייף" הוא אומר לה.

וזה לא יום אחד, אלא קבוע. כל יום במשך שנים. ואין לו בעיה בריאותית. הוא לא עייף יותר ממנה, הוא פשוט... המממ... עצלן.

אתה יכול כמובן להגיד שהעצלנות נובעת ממקום עוד יותר עמוק - חוסר מוטיבציה, חוסר אכפתיות מהמצב של הבית, חוסר אכפתיות מאשתו... אבל זה לא משנה את זה שבסוף, למרות כל הגורמים האלה, הוא יודע מה מצופה ממנו לעשות ובכל זאת מעדיף לשכב במיטה, כי הוא עצלן.

מה כתבת בסוף?

הבן אדם לא מעריך את אשתו או שלא אכפת לו מהבית שלו.

מה שקורה הרבה אצל מי שההורים עשו להם הכל ולקחו הכל כמובן מאליו.

מה שלי לא אמור לקרות, כי אני גר לבד, וכשלא הקפדתי על ניקיון, הגיעו אורחים לא רצויים על 6. חלקם היו מעופפים.

קיבלתי את השיעור של המחיר של הזנחה של הבית.

בסוף להגדיר עצלנות בתור גורם של כל מי שלא עושה את שצריך, זה או לא לטפל בבעיה האמיתית הקצת יותר עמוקה, או שזה דרך לשלוט באנשים ולגרום להם לעשות מה שהם לא באמת אוהבים.

והרי גם מי שממש מזניח את עצמו, ולא מתעורר כשרואה את המחיר, מן הסתם יש לזה סיבה עמוקה יותר.

והנה חזרה הטענה הקודמת שלי.

או שמוצאים דרכים אחרות להתחמק באלגנטיות

דרך התנהגות מניפולטיבית כו'

אחרת לא היינו רואים תופעה כזאת

שיש לאנשים בעיה, רק שהבעיה היא שונה.

לעשות מניפולציות זה בהחלט בעיה גדולה.

אל תשכח אגב שגם מי שמוצא קיצורי דרך מפוקפקים, גם הוא עובד קשה. גם אם הוא חוסך מעצמו חלק מהדברים.

מי שלא יוצא מאיזור הנוחות יכנס לבעיה גדולה.

באותה דוגמה של בעל עצלן,

יכול להיות שבכלל לא מזיז לו מאשתו ומתחנוניה

והוא מצא אישה תלותית שגם לא תעזוב אותו

כך שמי שהעצלנות שלו מנצחת, זה בגלל חוסר שקשור למטלה עצמה.

או שהוא פחות מתחבר אליה וזכותו, או שהוא פוגע בעצמו ובאחרים אבל הבעיה היא קשורה לדברים אחרים.

כלומר הצד העצלני אצלו לא יותר מפותח, הוא שהוא כן אבל זה 5% מהבעיה.

והעיקר של הבעיה זה יכול להיות זלזול באנשים, חוסר נסיון של המשמעות של מעשיו, חוסר ביטחון עצמי. 

נניח לבן שלי קשה מאוד לקום מהספה כשאני מבקש ממנו לעשות משהו.

ברור שאם אני אגיד לו לקום כדי לקבל את המשחק החדש שקניתי לו, הוא יזנק בשמחה.

כלומר זה שהוא לא קם בדרך כלל אלא רק כשיש מתנה, זה כי באמת בדרך כלל פחות אכפת לו.

אבל האם זה אומר שהוא לא עצלן? לא. זה פשוט אומר שהעצלנות שלו (כמו של כל בני האדם) היא סלקטיבית, וכשמשהו ממש חשוב אז מתגברים עליה.

אם לא היה בו אפילו קמצוץ של עצלנות, הוא היה קם מיד כשהייתי מבקש ממנו עזרה, גם אם באותו הרגע זה לא מרגש אותו כמו מתנה (אבל אני לא מכיר בני אדם כאלה, שאין בהם קמצוץ של עצלנות)

חשבתי על זה בהקשר של הדברים שלך, ונראה ששלמה המלך מצא קשר מסויים בין העצלות לבין סדרי עדיפויות, לכן הפיתרון שלו לעצלות הוא להחכים.

צריך לחשוב על זה יותר לעומק, אבל זה מה שחשבתי במיידי.

אבל לא חייב לשפוט לחומרה את כל מי שנוהג אחרת.

אני הייתי מתנדב קרוב בחלוקת אוכל לעניים בתיכון, ולא שפטתי לחומרה אחים ובני דודים שגם גרים באיזור ולא התנדבו שם.

היה לי דוד כזה בטלן
שהתעצל לנוח.
היה הולך לנמלה
חוזר בלי מצב רוח.

לו היה פחות טיפש
אז ודאי ידע שיש
גם תוספת לפתגם:
ראה דרכיה וחכם.

(דני סנדרסון, שם שם)

לשאול את אחד מהניקים האלה, גם הם גרים בדירה שכורה וגם להם יש בדיוק בדיוק את אותה הבעיה עם המזגן בדירה שלהם:

@רועיפתחתקוה , @שאלהגדולה , @רועישםטוב , @נטע321 , @נטלינטלי , @מנחםמנחם , @קרןהשתלמות , @שאלהעלכסף 

הייתי כנראה משלם לפחות חצי , תלוי בכלל הנתונים 

אבל אני מהדור הישן 

אם המשכיר הוא אדם דתי אז אולי כדאי לשאול רב מה אומרת ההלכה.

אחרת, לכאורה זו שאלה מה מוגדר בחוזה. בדרך כלל, השוכר מסיר כל תביעה וכו' ושוכר לפי מה שראה והסכים גם על דברים נסתרים. כלומר זו אמורה להיות בעיה שלך. עדיין, ברגע שנמצאה הבעיה, מעתה והלאה זה לא אמור לבוא על חשבונך בוודאי כי עליו לתקן את זה, וזו בעיה שלו שבחר לחכות לקיץ. (ובכלל, מה יהיה בחורף הבא? הבעיה לא תיעלם מעצמה).

יחד עם זאת, ההיגיון והמוסר אומרים לי שחצי-חצי יהיה הפשרה ההגונה ביותר.

וכמובן שהשאלה היא מהו הטווח הארוך שאתה חושב עליו. גם זה שיקול להתחשב בו.  

- - - 

אשמח לדעת איך נקרא המכשיר שאתה משתמש בשביל למדוד את הצריכה? או איפה קנית אותו?

בהצלחה

שומר

עד כדי כך שאם הדברים שהוא סיפר לחברים שלו והמציא אותם מגיעים לרמה של הדברים הקשים שהוא מסתיר, אז הוא שבר שיא גבוה מאוד של שקרים.