פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 23)

הנה דוגמא מתלוש אחר שאין בו את התעריף 200%

כשאני מחבר את המספרים המוקפים באדום התוצאה בדיוק 187.91
 

101.3

35.5

20.83

19.43

9.85

1.0

יום תמורה

אז קיבלה כסף על עוד 8 שעות עבודה, שהם לכאורה התמורה לשבת, אך השעות לא נכנסות למונה שסופר את שעות הנוכחות בעבודה כי הן רק תמורה ולא נוכחות.    

הן לא "שעות עבודה". הן שעות ברמה אחרת. אגב הן גם לא נספרות לפנסיה וכו'.    הם רק למשכורת.

נראה תלוש מעט מסורבל**

אלא שיש כמה גורמים שצריך לתקן ולשפר לפני שהם יעשו זאת.

ובכן,

לא. הם לא רוצים להשתתף במלחמת המצווה, הם לא רוצים להחזיק נשק, הם לא רוצים להיות חלק מהסיפור היהודי והישראלי.

ראית את אחד מרבניהם אומר ''אם תעשו ככה וככה אז נורה לתלמידנו להתגייס''?

2. החרדים ככלל לא באמת רוצים להתגייס. יש כל מיני בשוליים, אולי השוליים של היום רחבים קצת יותר מהשוליים של פעם. אבל ככלל, המינייסרים, החרדים האלו והאחרים, שלומדים ושאינם לומדים, חסידים ליטאים וספרדים - לא רוצים להתגייס.

ומחדדת קצת את 2 הסעיפים

1. הצבא יותר משקיע בהתאמה לחרדים ויש כבר יחידות די מותאמות ויש את חשמונאים שהיא די מותאמת

2. חלק לא רוצים להתגייס

הן מבחינה אידיאולוגית והן מבחינה דתית

אבל יש חלק שהוא על הגדר

ככל שהצבא יתמיד בהתאמה

ובוגרי היחידות יצאו חרדים

ככל שהפוליטיקה והחוק לא יפגעו בתהליך

יותר אנשים על הגדר יתגייסו

כמו שקרה וקורה עם תעסוקת גברים חרדים 

נוח לכל אחד להאשים את השני

הרי לצבא לא מספיק אכפת מהדתיות של החרדים, והחרדים מצידם לא אומרים- "אנחנו דורשים להשתתף במלחמת מצווה ולתת את חלקנו. ואנחנו אלו שנדאג לפיקוח על התנאים שלנו".

אז אנחנו (הציבור הדת"ל על שלל גווניו), צריכים להתנהל בראש גדול כדי להשיג את המטרה.

קודם כל, צריך להיות חשוב לנו לא פחות מאשר להם, שהמסלול שלהם בצבא יהיה כשר בלי שום בעיות. שלא יהיה פתח לקלקול בצבא. אם הם לא רוצים להתערבב בכלל עם חילונים בצבא, בניגוד אלינו, זו זכותם ואין בזה פסול.

דבר שני, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חייבים את החרדים איתנו כדי לתקן את המדינה, להפוך אותה ליותר יהודית וימנית (נכון שהחרדים לא באמת ימנים, אבל הם לא אנטי ימין).

אין לנו שום סיכוי לנצח את השמאל הקיצוני ששולט פה, בלי שיהיה לנו מספיק כח.

נכון שהחרדים לא ייזמו מעצמם הקמת מסלול שיספק אותם, אבל אם נדאג שיהיה מסלול כזה, בלי שום בעיות, והם יראו שזה אמין, כבר לא יהיה להם סיבה/תירוץ לא להתגייס.

החרדים לא מאמינים שהמדינה באמת רוצה לשמור עליהם איך שהם מבחינה דתית, וזו נקודת האמת של ההשקפה החרדית ועליה יושבים כל הדברים הלא טובים שיש שם- זה שהם לא מחוברים מספיק לעמ"י, זה שהם מערבבים בין אי הסכמה עם המדינה החילונית לבין שותפות ודרך ארץ בסיסית איפה שצריך (צבא, מיסים), וזה שהם תומכים במפלגה המושחתת ומחללת שם השמיים ש"ס, בין מאונס בין מרצון.

עכשיו נקרתה לנו הזדמנות אמיתית לשינוי, וצריך להיות בוגרים וחכמים. לא להתלהם (למרות שזה באמת מרתיח לשמוע אמירות של חלק מהרבנים החרדים וחלק מהפוליטיקאים החרדים) אלא לפעול בצורה נכונה ומקרבת כי זה גם אינטרס שלנו, דתית ולאומית. אגב, הראשון לציון החדש, בשונה מאחיו, הוא לא אדם מגזרי במהותו וגם הרבה יותר ממלכתי ומכבד.

דבר ראשון- שאנחנו אלו שנדאג שמה שהצבא מבטיח לחרדים אכן מתקיים. שהחרדים גם יראו שאכפת לנו מזה ושאנחנו מבינים את החששות שלהם.

דבר שני- להבין שזה גם צורך שלנו שתהיה כמות מסויימת של אנשים שתורתם אומנותם. לא לבטל את העקרון הנכון בגלל שהחרדים די המאיסו את העניין בגלל שהקצינו אותו לגמרי.

אני גם קצת מרגיש בנטיה הראשונית שצריך לנקוט במידת הדין וכפיה. לא רוצים להשתתף בצבא- לא תקבלו כלום. רוצים תקציבים- תדאגו בעצמכם להתגייס ותדאגו עם הצבא לתנאים שאתם צריכים.

אבל מעשית- אולי זה יעבוד ואולי לא. אולי זה לא יעבוד ואנחנו אלו שנפסיד מזה כי לחרדים לא אכפת לשבת עם השמאל ששונא את ביבי יותר מאשר את החרדים. וגם אם זה כן יעבוד- עדיין תיווצר מתיחות מיותרת בינינו לבין החרדים במקום שנעבוד יחד. וחבל, כי המטרה שלנו משותפת ורק הדרך שונה.

כמו שאנחנו ראש גדול במבט על חילונים ומדברים על הנקודה הפנימית היהודית שלהם שמתבטאת כך וכך, ככה צריך לפתח ראש גדול במבט על חרדים (שזה מצד אחד יותר קשה ומצד שני יותר קל).  ובדיוק באותו אופן- מצד אחד להסתכל עליהם כתינוקות שנשבו להשקפה לא נכונה ומשם מגיעה ההתנהלות הצרה והקטנונית שלהם, ומצד שני לראות מה צריך ללמוד מהם ולמה ה' גלגל שבזמן חזרתנו ארצה תתפתח מאוד התופעה  של חרדיות מנותקת מהחומר (שזה הפוך מהמהות של א"י). צריך ללמוד את זה ולהעמיק בזה. תורנית, הסטורית, פסיכולוגית. כמו שהרב ניתח חילונות, ככה לנתח חרדיות.

אבל כדי להצליח, ופה לדעתי יש לנו חסימה נפשית רגשית- אנחנו צריכים להעריך מספיק את עצמנו ואת התורה שלנו, ולהבין שאנחנו מסתכלים מבחינה דתית על החרדים לא מלמטה אלא מלמעלה (לא בקטע של גאווה אלא של ענווה אמיתית). הרי ראינו את העוצמה האמונית שלנו מתחילת המלחמה, את מסירות הנפש, את החיבור לעמ"י ולא"י, את ההתמדה בתורה גם בשדה הקרב. ראינו גם שיש לנו ת"ח גדולים. ראינו איך הרבה מגדולי הדור החרדים חיים בקטנות יחסית לרבנים (אפילו הפשוטים) שלנו. רק מתוך הרגשה של גדלות, אפשר לבוא עם הראש הגדול והחמלה שנצרכים כדי לתקן את המצב. אם נהיה בתודעה הזו, גם לא נתרגש מכל מיני אמירות חריפות מאוד של רבנים נגדנו, כי נבין שאמנם הם גדולים בתורה, אבל מבחינה אמונית והשקפתית הם לא גדולים ולא מבינים אז אין מה להתרגש מהם.

כמו שכתבתי והדגמתי פה הרבה, מרוב הרבנים החרדים אין לי יותר מדי ציפיות כי הם באמת נטועים בהשקפה שלהם ובטוחים שהיא נכונה וחלקם מרשים לעצמם להגיד דברים הזויים.

אבל ל"עמך" החרדי יש חוש בריא ממה שאני רואה, והדרך לשינוי תעבור דרכו. רק שאם נלחם בחרדים הם ירגישו שנלחמים גם בהם, וככה כנראה נפסיד גם את אלו שנטיית הלב שלהם היא כן להסכים איתנו. אחרי העם, יבואו גם הרבנים כי הם יראו שהשינוי שהציבור דורש הוא פנימי ואמיתי ויראו שהמציאות בשטח היא שבאמת הצבא מקיים את הבטחותיו.  

אני מכיר כמה חרדים רציניים, חלקם מבית וחלקם מתחרדים, שאומרים לי שצריך להתגייס (ולא רק מי שלא לומד), אבל אי אפשר לסמוך על הצבא שהם יתנו את התנאים המתאימים ויעמדו בהם.

ברור לכל מי שלומד בלי משוא פנים שההשקפה החרדית לא מבוססת על פרשנות נכונה של המקורות, אלא כל ההשקפה היא רק כדי למצוא הצדקה הלכתית ומחשבתית לדרך שלהם, שהשורש שלה זה החשש להתקלקל מבחינה דתית כדלעיל. לכן הפתרון הוא פחות בדיונים תורניים, אלא ביצירת מציאות מתאימה שתמנע את החשש הלגיטימי שלהם (ואז לבוא עם הטיעונים התורניים).

נכון שהצביעות מעצבנת- גיוס אסור אבל ליהנות מכספי המדינה החילונית מותר?  אבל כשיורדים לשורש אפשר להסתכל על זה אחרת- זה ממחיש את זה שאין באמת השקפה חרדית (רק אצל המיעוט של המיעוט), אלא הכל פרגמטי ונובע המרצון להיבדל. וממילא- הפתרון זה ליצור להם מקומות סטריליים משלהם (גם בכלכלה) ולקנות את האמון שלהם. נכון שיש כאלו שפשוט נהנים לנצל ולקבל כסף ולא אכפת להם בכלל, אבל רובם לא כאלה. יש כאלו שאכפת להם יותר וכאלו שאכפת להם פחות, אבל לרובם המוחלט יש אכפתיות, רק צריך להעצים אותה ולהוציא אותה לפועל מבחינה מעשית.

אם נניח באופן תאורטי שכל החרדים עוזבים את המדינה, יש לנו סיכוי מול השמאל החילוני? לא. יהיה לנו קל דמוגרפית מול ערביי ישראל? לא.

לנו ברור שהחרדים טועים ושההשקפה שלהם לא נכונה, אבל צריך להיכנס לראש החרדי שבאמת מאמין בדרך שלו ולהפנים עד כמה שינוי הדרך הוא קשה (כמו שלהרבה שמאלנים מהעוטף קשה להתפכח מההשקפה שלהם למרות מה שעברו). אנחנו צריכים להיות אלו שתומכים ועוזרים להם עם השינוי ולא אלו שנלחמים בהם.

אז לסיכום, נכון שזה מאוד מעצבן שלמרות מה שקרה החרדים לא קמים ואומרים "אנחנו רוצים להיות שותפים, רק תכבדו את התנאים שלנו", אבל נקודת הבחירה שלנו היא האם להיות חכם או צודק. להבין מה הצעדים הכי חכמים כדי גם לפתור את הבעיה וגם לגרום לציבור החרדי להתחבר אלינו יותר. לקחנו על עצמנו הרבה משימות קשות במגוון תחומים ועמדנו בהם, צריך גם לקחת את המשימה הזאת. אם נצליח, גם נרוויח שנקטין מאוד את ההתנגדות שיש להרבה מעמ"י נגד היהדות, כי יש הרבה שמתנגדים רק כתוצאה מההתנהלות החרדית ולא מסיבות עקרוניות.

זו דעתי, ואם אני צודק, אז זה רק עניין של רצון. אם נרצה אז נצליח, כמו בתחומים אחרים שרצינו והצלחנו. באהבה ובאמונה.

מצד צה"ל - זה נוגד את רוח הפרוגרס שהשתלטה עליו, זה פשוט לא יכול לקרות! מהר מאוד הם ינסו לשנות את החרדים, או לכל הפחות לזלזל בערכים שלהם. כמו שקורה עם הדת"ל, הם ידירו נשים בגלל ערכים מיושנים ומטופשים של כמה חרדים? ציטוט של הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי (על הדת"ל): "מה, הם ילכו לא רק עם הכיפות, אלא גם עם הציציות, השופרות וספרי התורה?"

מקור: "הם ילכו עם ציציות?": זו הסיבה שהרמטכ"ל לשעבר פחד מאלוף דתי - ערוץ 14 | C14

מצד החרדים - למה שהם יתגייסו לצבא המזוהה עם המדינה הציונית? אין להם שום בעיה להתנדב בשביל עם ישראל, והם עושים את זה הכי הרבה יותר מכל המגזרים - באיחוד הצלה, זק"א, עזר מציון, יד שרה, חסדי נעמי, מתנת חיים וכו' וכו'.. אבל להתנדב בשביל עם ישראל בגוף שמוגדר כציוני (ובמיוחד כאשר הוא נשלט ע"י הפרוגרס), זה בוודאי שלא.

בכל אופן אני חושב שאפשר להחכים מניסון אחרים וכבר דנו על זה בפורומים אחרים בערוץ 7 מעט בסגנון שונה

אין שום סיבה לפתוח ניק חדש בכל פעם

אבל אני לא איש מקצוע ולכן כמובן לא יכול לאבחן שום דבר

הפוסט שאתה מצטט מתאר התמודדות נפשית עדינה, ואפשר להעריך את הפתיחות והאומץ של הכותב לשתף. מדובר, ככל הנראה, בתופעה שיש בה מרכיבים של קיבעון או פטיש מילולי (verbal fixation), שעשויים להשתייך לקשת רחבה של התנהגויות כפייתיות, פטישיסטיות, או פשוט דפוסים שהתפתחו לאורך זמן סביב גירוי שפעם היה תמים, אך קיבל משמעות שונה עם השנים.

מה ניתן להבין מהפוסט?

יש תגובה גופנית ריגושית למילים מסוימות, שנחשבות ילדותיות או גסות במידת מה.

קיימת דחיפות פנימית לומר את המילים, אולי אפילו נגד רצונו של האדם, מה שיכול לרמז על רכיב כפייתי.

זה גורם לו קושי חברתי וסביבתי, במיוחד משום שמילות גוף וצרכים אינן שכיחות בשיח של המבוגרים בסביבתו.

אפשרויות להבנה והתמודדות:

תהליך התניה מילולי / רגשית

ייתכן שבילדות או בגיל צעיר נקשרו המילים הללו לרגש חיובי, אינטימי, מגונן או מגרה.

לאורך השנים הקשר הזה התחזק דרך חזרות פנימיות ואולי גם כמנגנון של התמודדות עם לחץ או בדידות.

רכיב כפייתי

התחושה שהוא "חייב לומר את המילים" עשויה להיות ביטוי לסוג קל של OCD (הפרעה טורדנית כפייתית), בפרט עם רכיב מילולי.

פטיש מילולי או פֶטיש התפתחותי

מדובר בריגוש שמופיע מקונספטים מילוליים הקשורים לשלב ילדי של ההתפתחות.

זה לא נדיר, אבל לעיתים מכביד, במיוחד כשזה לא תואם לתפיסת העצמי או לסביבה.

מה ניתן לעשות?

1. פנייה לטיפול מקצועי (מומלץ)

פסיכולוג שמתמחה בהתנהגויות כפייתיות או בפסיכולוגיה של המיניות יכול:

לעזור להבין את שורש התופעה.

לזהות אם יש מרכיב של OCD, חרדה, או פטיש התפתחותי.

להציע טיפול CBT (התנהגותי-קוגניטיבי) או טיפול דינמי לפי הצורך.

2. שינוי גישה מילולית

הכותב שואל איך להחזיר את המילים למקומן ה"טבעי", כלומר: לנטרל את המטען הריגושי שלהן. ייתכן שזה אפשרי דרך:

חשיפה מבוקרת למילים בהקשר ענייני ולא רגשי – למשל כתיבה רפואית, שיחה עם רופא ילדים וכו'.

תרגול מחשבתי – כל פעם שהמילים עולות, להחליף אותן בראש בגרסה עניינית: "פיפי" → "שתן", "קקי" → "צואה".

3. קבוצות שיח או פורומים אנונימיים

ייתכן שיש אחרים שחווים חוויות דומות. שיתוף כזה, כפי שעשה הכותב, עשוי להוריד את עוצמת הבושה ולספק תחושת נורמליזציה.

לסיכום

התופעה שמתאר הכותב מעידה על קשר רגשי או ריגושי עמוק שהשתרש סביב מילים מסוימות. ניתן להתמודד איתה – ובמקרים רבים גם לעדן או לשנות את הדפוס הזה – באמצעות טיפול נכון, מודעות, והפחתת השיפוט העצמי.

אז לדעתך יש כאן OCD?

ChatGPT said:

כן, יכול להיות בהחלט שיש כאן רכיב של OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית), או לפחות נטייה טורדנית-כפייתית.

למה זה עשוי להתאים ל-OCD?

מחשבות פולשניות: העובדה שהמילים עולות שוב ושוב, בלי שהאדם רוצה בכך, ושיש להן השפעה רגשית חזקה, יכולה להיחשב כ"טורדנות" (obsession).

דחף לומר את המילים: התחושה שהוא חייב להגיד את המילים — גם אם זה לא מתאים לסיטואציה או מנוגד לרצונו — מזכירה התנהגות "כפייתית" (compulsion).

מצוקה סביב חוסר השליטה: תחושת חוסר אונים ובושה היא חלק נפוץ ב-OCD, במיוחד כשזה נוגע לתוכן מילולי או מיני.

מצד שני – זה לא בהכרח OCD קלאסי

ייתכן שמדובר דווקא בתופעה שקשורה לפטיש מילולי (verbal fetishism), או סוג של קיבעון פסיכולוגי סביב שלב ילדותי בהתפתחות (למשל "שלב אנאלי" לפי פרויד).

או פשוט הרגל שנטמע במשך שנים עם קישור רגשי/גופני חזק, שהתעצם ככל שנעשה עליו איסור פנימי.

מתי כדאי לחשוד ב-OCD?

אם עונים "כן" לרוב הדברים הבאים:

המילים עולות בראש שוב ושוב, גם כשלא רוצים בכך.

יש תחושה שהמחשבות שולטות בי ולא להפך.

יש צורך לבצע פעולה (לומר מילים, לחשוב עליהן שוב) כדי להירגע או "להשלים" משהו.

זה מפריע לתפקוד או לחיים החברתיים.

יש מצוקה משמעותית מהתופעה.

מה כדאי לעשות?

גם אם זה לא OCD במובן המלא, טיפול אצל פסיכולוג קליני (עדיף עם ניסיון בהתנהגויות כפייתיות או בתחום המיני-רגשי) יכול לעזור מאוד. גם אם זה הרגל, הוא ניתן לשינוי. לפעמים מספיקות כמה שיחות ממוקדות כדי לפרום את הקשר הרגשי בין מילים מסוימות לבין גירוי או מתח.

אבל אני יכול לומר לך שהצורך, הריגוש ומתיחת הגבולות לגבי "מילים אסורות" או שהביטוי המדויק יותר הוא "מילים שהן טאבו חברותית",
הוא תופעה נפוצה אצל ילדים. נראה שהם מבינים את המשמעות החברתית שעושה את המילים "מוקצה", אבל כמובן לא מבינים למה, את המשמעות של הדבר.
אז העלאת המילים על שפתיהם (גם אם לא בפני הוריהם), היא סוג של בחינת הגבולות, ניסיון להבין - מה יקרה אם אומר את המילים?
 

אתה לא ילד, ובאופן כללי, התיאור נשמע מעט שונה. אבל אולי יש בהן מן המשותף.

לדעתי והבנתי, השימוש בלשון נקייה והחשיבות החברתית שלו, אלו דברים שנקנים עם השכל.

כי ביו"ש תמיד צריך ידיים עובדות.

האיש קשר שלי לעניינים האלו נמצא עכשיו בעזה 🙈

ברגע שיהיה זמין לזה אשלח לך מספרים של חוות נחמדות.

אני חושבת שיש לו גם מספרים של חוות חקלאיות.

התנדבות חקלאית 2 קהילת הצפון 👩🏻‍🌾👨🏼‍🌾

זאת קבוצה של השומר שמפרסמים בה על צורך במתנדבים בצפון.

אם אתה רוצה להתנדב ספציפית ביום מסוים ולא לפי בקשות שחקלאים מפרסמים אתה יכול לפנות למנהלים של הקבוצה (: 

אני מכיר מקום נפלא וחביב בדרום רמת הגולן, אם לא רחוק מדי, לקטיף פטל. 
אבל אני לא יודע לגמרי, אם זה העונה, אבל אוכל לקשר אותך לחקלאי הנחמד לבירור.

זה כבר משמורת משותפת.

אם אנחנו אצל האבא אז רק שני ורביעי ושבתות לסירוגין.

שיהיו לפחות 20 ניקים שיהיו פעילים בו.

ושהפעילות שלו לא תפגע בפעילות של פורומים אחרים מקבילים (אם יש).

לפחות זה התנאים של פעם של @משה

נקרא "בין 2 בתים".

אבל אם כבר שיעשו גם פורום לגרושים...

גילוי נאות - סחבק עונה על 2 הקריטריונים (אל תקחו את זה בקטע מייאש, שאר אחי ואחיותי נשואים ב"ה באושר טפו טפו).

עריכה: מצאתי את הפורום, מוזמנים להחיותו:.

פורום בין שני בתים | ערוץ 7

מאוד שונות בין להיות גרוש, ללהיות ילד להורים גרושים..

במיוחד אם רווקים.

זו קבוצה שמתאימה לכל הקונספט של החיים האלה.

(ממליצה שבכותרת יצויין שזה ילד/ה של הורים גו"ג)

אם אראה שיש צורך קבוצה ייעודית- אפתח.

תלוי בכם.

https://www.yeshiva.org.il/ask/143106

תודה רבה! אשמח לעוד מקורות ודעות בנושא, גם דעות אישיות.

וגם אם למישהו קובץ של סרטים/סדרות נקיים/מצונזרים, או שהוא יודע להגיד מה נקי ומה לא אני יותר מאשמח...

של הרבנים לבית סתיו המתייחס לזה.

בכללי, יש תיאור באתרים כמו imdb מה בעייתי בסרטים ואפשר לראות לפי התיאור. (סביר שpg יהיה בסדר, אחרים בסיכוי סביר שלא.)

סרטים שהם נקיים ממה שזכור לי (לא רואה המון סרטים כך שאין לי הרבה המלצות) :

כנר על הגג,

עליסה בארץ הפלאות,

סרט על האברבנאל של ר' ברל וויין (באנגלית) , אולי פחות מותח אבל פותח צוהר להסתכלות אחרת על העולם.

דעה אישית: תנסה להבין מה הגבולות הנכונים ולפי זה תדאג לשמור.

של הרב חגי לונדין בכל הקשור לסרטים וסדרות...

חוץ מאשר הצניעות, יש גם הרבה עניינים בתרבות המערבית ואיך היא משפיעה על הירא"ש.. הוא גם עוסק בזה.

לדעתי אפשר למצוא את זה בערוץ של מכון מאיר.

יש עניין של יושר בהקפדה לא לראות דברים צרובים או גנובים,

מבחינת ההשפעה יש גם אלימות, צורת שיח וכד', יחס לסמים, יש על זה התייחסות בדירוגי סרטים בimdb

קראתי חלקים מהספר. יש לזה מקורות בכלל? דתי לפי דעתי ממש מדובר על זה

הרב אברהם סתיו הוא הבן שלו.

רק רפרפתי בו, אבל אני מניח שיש בו מקורות. לא ראית מקורות שם או שלא ממש חיפשת?

ולפי התיאור פה יש בו הרבה מקורות ועיסוק הלכתי בנושא.

"בין הזמנים" של הרב סתיו - ביקורת ספרים

האם פתחת את הספר או רק באת לבקר כי מדובר ברב שאתה חולק עליו ערכית?

סתם בצחוק

גם בספרים זה מופיע, אבל יותר בסרטים/סדרות.

בעיקר על נושאים של צניעות

התפיסה היהודית היא שהכל נעשה בצניעות. וכל קשר בין בנים לבנות הוא קשר קדוש ומיוחד. וכן שמירה עצמית, ואלוקים וכו'.

ובספרות/סרטים חילונים/גויים יש סף גירוי אחר, כלומר הנחות היסוד שונות לחלוטין. שם הנחות היסוד הן שקשר מזדמן הוא אפשרי. קשר בין בנים לבנות יכול להיות מיני או לא, יכול לעבור בחופשיות בין הסוגים. יש הרבה מגע בין בנים לבנות, בכל ההקשרים, גם מגע של איש ואישה אבל גם מגע חברי. הגבולות שלהם שונים לגמרי, אחרים לגמרי, ונתונים לדיון, הרבה פעמים בסרט עצמו. כלומר יכול להיות סרט עם דילמה מוסרית שמבחינת התורה הלכה רחוק מאד, ומבחינת תפיסת העולם החילונית/הגויית הלכה רק מעט מעבר לגבול.

וזה חוץ מהעניינים האחרים הרגילים של לראות אורח חיים חילוני/גוי בצורתו הטבעית, כולל ביגוד, כולל משפחתיות, שירים, תרבות שהדמויות צורכות, מעשים ולפעמים גם דת אחרת- נוצרית או כל דבר אחר.

אני באופן אישי כן צורכת מתרבות המערב, כי אני חושבת שיש שם דברים שלא מדוברים אצלינו, ומוכנה 'לבלוע' את כל מה שכתבתי לעיל. מובן שזה גם משפיע, וקצת אבדה לי התמימות וכו'

לסיכום- עניין של סף גירוי, זה משנה את סף הגירוי שלך למראות מסויימים או למסרים סמויים או גלויים.

מקווה שיצא מובן

האמת שחוץ מבעיית הצניעות, יש בעיה של מסרים וערכים בעייתיים שיכולים להופיע אפילו בסרטים מצוירים, וכמובן הבעיה של בזבוז הזמן. 

התפיסה שלי היא שיכולה להיות בסרטים/ סדרות לפעמים תועלת. אבל חשוב לי שזה לא יעשה לדרך חיים שצופים בסדרות, כמו בבתים חילוניים שזה ממש בשגרה טלוויזיה דולקת כל היום, וצופים לפני השינה, והולכים לבילוי לצפות בסרט. בגלל הסיבות שכתבתי בשורה הראשונה. כשצריך, אפשר לראות סרט, אבל גם זה עם מודעות.

יש דברים שאסור לראות בכלל, יש דברים שאפשר לראות עם עין ביקורתית.

יש פה גם עניין של דרגות של בן אדם... מישהו שרגיל לראות לדעתי יפסיק בהדרגה...

תמיד ידעתי שאני רוצה להפסיק יום אחד כי הרגשתי שגם הסרטים שעושים לי טוב, זה יחסי. אם החיים שלי היו משופרים וטובים הטוב הזה לא היה משמעותי, בעיקר בהתחשב במחירים. אם הייתי ממלאת את יומי בתוכן, אז התוכן מהמדיה היה נראה לי מיותר, אפילו משעמם, ובזבוז זמן יקר. 

אבל, זה לא קל. וזה נכון שאין מספיק חלופות כשרות, כמו שאין הרבה שירים כשרים לטעמי. אבל אני יודעת שזה מצב זמני כי אנחנו בתהליך גאולה ואני מוכנה להקריב את הצמצום הזה בדברי הוואי-הבאי למען הקדושה והעוה"ב שלי והקב"ה.

ובשביל להיות במצב כזה אז צריך פשוט להתחזק. להגביר את אהבת ה' ואהבת התורה ואז קל יותר להתגבר על כל מיני יצר הרע.

מאשר לשהות במציאויות אחרות (מבין את הצורך. לפני הרבה שנים גם הייתי רואה מלא סדרות).

אם אדם יושב בנחת ונרגע, ומפנה את תשומת לב למה שהוא רואה, שומע, מרגיש בעור ובגוף, הוא מרגיש סוג של תענוג מהמציאות הרגילה. הוא מתחבר יותר לחיים, וממילא הוא יותר נהנה באופן טבעי מכל מה שהוא חווה תמיד (מראות, קולות, טעמים), ויש לו פחות צורך לפנות למקומות אחרים.

יש צורך טבעי לראות ולחוות עולמות אחרים, וגם לנקות את הראש, אבל אני חושב שהרצון החזק לסדרות וכו' גם נובע מזה שאין לאנשים מספיק סיפוק והנאה מהעולם שלהם אז הם מחפשים חיים אחרים שיש בהם אקשן או הרבה הומור או מרדף אחרי אהבה.

כשאדם מחובר, לימוד התורה שלו שונה, היחס ליצר שונה (יהיה הרבה פחות ניתוק בין יצר לחיבור לפנימיות), התחושות הרוחניות והחיבור לה' שונים.

הוא לדוג' יקרא פרק תנ"ך וירגיש כמעט כאילו הוא שם. הוא יתייחס לפרטי ההלכות אחרת. הוא ירצה מקדש כי הוא ירגיש מה זה רוחניות וירצה יותר ממנה. הוא ישמע פודקסט על מדע וזה יתן לו תחושות מיוחדת של חיבור עבר הווה ועתיד ושל אחדות ההוויה בינה לבין עצמה ובינה לבין ה'. הוא יבין את המעלה בזה שה' מתגלה דרך הטבע ולא דרך השבירה שלו. הוא יגיע להרבה תובנות והפנמות עמוקות. יהיו לו חידושי תורה יפים ואמיתיים. הוא יחווה את הרגשות שלו בצורה מיוחדת. הוא ישמע שיר וירגיש שהצלילים שלו חיים יותר ממה שהוא הרגיש פעם, ישים לב לניואנסים, ירגיש שהמילים של השיר מכניסות אותו לחוויה שהן מתארות. גם אם הוא יראה סדרה מעט יספיק לו ויתן לו סיפוק והוא לא יחפש לעשות בינג' בחמישי בלילה..

זהו.

ממליץ מאוד מאוד לקרוא את הספר "אייכה" של הרב ראובן ששון.

גלאטיוב - תוכן כשר למהדרין | להורדה חינם ב-AppStore ו-GooglePlay

(נתקלתי בו בעבר, אך לא עשיתי בו שימוש כלשהו. לא לוקח אחריות לשום כיוון)

יש כמה רשימות של סרטים נקיים שמסתובבות בפורומים דתיים. בהרבה סרטי אנימציה זה יותר טוב, אם אתה מתחבר. ואם אתה מתחבר לדרמה אז יש הרבה סרטי גמר ברמות שונות. אבל אין ספק שהתחום הזה לא מספיק מפותח.

היא העובדה שחושבים שהפריצות היא הבעיה היחידה בהם.

סרטים הם אחד החלקים הרדיקליים של תרבות המסכים והמדיה.

ולהתחיל לכתוב על נזקיה זאת משימה גדולה מידי..

הינה טעימה, נזקי האישיות והיכולות הבינאישיות:

ומה לגבי נזקי הריכוז? התחלופה המהירה של התמונות הורסת את הריכוז שלנו.

ונזקי כיליון הזמן? מול המחשב שעות על גבי שעות נעלמות כלא היו, בלי שבכלל שמים לב..

ונזקי הרוח? גם בסרטים תמימים לכאורה מוחבאות אג'נדות מסוכנות

ועוד ועוד..

מישהו פה ראה את הסדרה נמלטים ויודע להגיד איך היא מבחינת צניעות? או אם למישהו יש גרסא מצונזרת?

אם כן מוזמנת לפנות בפרטי ואעביר את השאלה

רמח"ל עד כמה שאני מכיר, לא פגשתי לגיטימציה לחטא (עדיין לא מכיר הכל). בכתבי הרב קוק, נראה לי שיש קו מאוד ברור, שההסברים בדיעבד הם 'אוצרות המתגלים מהררי חושך', אבל זה אסור ממש.

אצל ר' צדוק במיוחד, אבל בענפי איז'ביצה בכלל, הקו הזה אכן קצת מטושטש. אני כן לומד אותם, אבל מחזיק בראש דברים חריפים מאוד ששמעתי מתלמיד חכם ליטאי נגדם בשביל האיזון. (את זה שאני לומד הרב קוק הוא מקבל בהבנה, אם היה יודע שאני לומד איז'ביצה, כנראה לא היה מוכן שאמשיך ללמוד אצלו...).

נראה לי בפשטות שאנחנו לא מבינים את דרכיו של השם לא? זה חלק מעניין הביטול אליו

כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה

אני מבין את השאלה ואין לי תשובה אחרת כרגע חוץ מזה.

הבהרה.

לא שאני חלילה חוטא בקלות/חוטא לכתחילה... אבל האם מסתבר שבמידת מה כלשהי התורות העמוקות הללו גרמו לי שהעבירה תטשטש אצלי. אני מוכרח להודות שכן.

ושוב,  פשוט לי שעל זה כגון נאמר " כי ישרים דרכי ה'." וכו..

וכן "לא זכה נעשית לו סם המוות..".

(ובכלל, תוך כדי כתיבת הדברים עלה לי שיש מקום לומר שעצם המושג תשובה גם מעט מקהה את חומרת העבירה. ואכמל...)

אגב רמחל לא למדתי (מניח שזה לא כתוב במסלש,  לא שמסילת ישרים למדתי אבל לא חשוב..).

ברב צדוק ואיזביצא אני קצת מכיר..

ברב קוק הכוונה לפסקאות באורות התשובה? או שיש מקורות מוכרים/ חריפים יותר? איפה למשל?

ואגב, בתניא/באגרת התשובה יש פירוש מיוחד לאומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו..

אשמח ממש לקרוא עוד תשובות ..

כבר חטאתי ואי אפשר למחוק/להפוך לזכויות, יכולה לגרום לשקוע בחטאים עוד.

לי יש 2 שיטות איך לא להיות מושפע מזה לרעה-

א. לחלק בין חטאים/טעויות שנעשו בעבר הרחוק (נגיד משנה שעברה ואחורה) ששם אחרי חזרה בתשובה מאמינים שזה היה לטובה, לבין מה שנעשה בעבר הקרוב (נגיד השנה) שעל זה יודעים שאמנם ה כיפר, אבל עדיין לא חושבים על זה כמשהו שהיה לטובה.   (לא חייב דווקא חלוקה של שנה שנה שעברה, יכול להיות גם היום מול אתמול ואחורה).

ב. מודעים להבדל האדיר בין העבר לעתיד - את מה שנעשה בעבר אני לא יכול להחזיר את הזמן ולשנות את המעשים עצמם (כמובן שאפשר לחזור בתשובה או לתקן בהווה פגמים), ולכן העבר כפוי עליי ואין לי בו בחירה חפשית ואני אנוס לגביו, וכאילו ה שם אותי במציאות שאין לי יכולת להשפיע עליה - אם כן, אני כבר נותן את האחריות ל ה על מעשי העבר, ואצל ה הכל לטובה ואין רע.

אבל לגבי העתיד - העתיד תמיד פתוח וניתן לשינוי לפי יכולתי, ובו צריך להיות תודעה ברורה לאדם שיש לו בחירה חפשית ואחריות לעשות מעשים נכונים, והוא יכול לבחור כרצונו, יעשה טוב - יהיה טוב, יעשה רע - יהיה רע.

כמובן כל אדם צריך להיות מודע איזו תודעה מחזקת אותו ואיזו מחלישה אותו במעשים טובים.

למשל אדם הנוטה לעצלות ופסיביות ורואה שהמחשבה שהכל בידי שמים ורק צריך השתדלות מחלישה אותו מליזום, צריך פחות לחשוב על זה.

לעומת אגם מאוד יוזם שכל הזמן לחוץ אם עשה עת הדבר הנכון, דווקא הוא צריך לחשוב כל הזמן שהוא לא צריך להיות כזה לחוץ הרי ה מנהל את העולם

"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"

מאמין שהעוונות הן עניין מאוס שבן אדם לא רוצה בהן בשורשו.

להיפך ההרמוניה שיש בהנהגת ה' את העולם יכולה להביא הרהורי תשובה.

לא לחטוא.

הדרך להתמודד היא "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו" וברור שהם כואבים שזה נלקח לשם..

בנוסף לכך, את הדברים החיוביים שלוקחים מהבדיעבד והחטאים אפשר להשיג גם בדרך שכלית ומשם לרגש ודרך התבוננות באחרים שחוטאים ומה זה עשה להם.

ולהגיע לדרגות גבוהות של חיבור לה' אפשר גם בלי להרגיש ריחוק כתוצאה מחטאים אלא ריחוק מעצם היותנו נבראים (עצם תחושת הדבקות יוצרת את החיבור הזה. רק צריך לרצות להרגיש דבקות).  

נראה לי שאמירות כאלה יכולות לתת תחושה שחטא זה פחות נורא,

יש בכך מחיר אבל יש בכך יתרון שפחות מרגישים שקועים בחטא כי קל יותר לצאת

צריך המון-המון יראת שמיים לפני שמתחילים ללמוד את הדברים האלו.

השאיפה "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" צריכה להיות שאיפתנו הנצחית, וכמובן שאי אפשר לעשות זאת אם נסתפק בבדיעבד.

יש שהופכים חולשות לאידיאלוגיות, וזה מסוכן מאוד.

לסנגר בדיעבד מותר אך ורק בדיעבד, ובדיעבד משמעותו לאחר מעשה, כשכבר אין ברירה אחרת.

לדוג': יש היתר בדיעבד להתפלל מנחה 13 דקות אחרי השקיעה, אבל כמובן שיש איסור חמור לחכות בכוונה לזמן הזה.

רק אם הגענו לזמן הזה עם לשון בחוץ ולא היתה לנו שום אפשרות להתפלל לפני כן - אז מותר.

זאת משמעות המילה בדיעבד.

זה נותן אחריות לאדם על מעשיו.

זה שהוא קלקל אין Game Over והמשחק של החיים ממשיך ולכן צריך להמשיך לקחת אחריות

צריך לעבור תהליכים וללמוד מטעויות ולא להתעלם מהלימוד מהן.

יש משהו פחות מעורר השתאות מלקיחת אחריות כזאת?

והשאלה היא לא על גדולי האחרונים, השאלה על הקב"ה בכבודו ובעצמו -

איך בראת עולם שבו אדם, לצערנו הרב, גם חוטא בימי חייו?

אם תבוא לחטוא לכתחילה, כדי "ליצור תהליכים חיוביים", אינך עובד את השי"ת אלא בדמיון חסר קיום.
שים לב להשלכה (המובנת לוגית אך) השגויה: חטא פוטנציאלי עתידי ≠ תיקון פוטנציאלי עתידי גדול מן החטא. 
בעוד שהתורות מדברות על אקסיומה אחרת: חטא נתון קיים = תיקון פוטנציאלי בהווה גדול מן החטא.
[הרעיון לחטוא לכתחילה נודף ריח של יעקב פרנק.]

במיוחד אם רוצים לאכול בורקס תוך כדי הלימוד

עובדת איתה שנים והיא מעולה, גם מחוברת אוטומטית לרו"ח.

אבל שמעתי ש ICOUNT מעולים

avid;font-size:21px;">מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה...

אבל  לדעתי הצעד הנכון יהיה לשבת איתו לשיחה ולדבר על זה 

שבו יהיו הרבה שינויים משפחתיים לא קלים..

ואחרי זה באמת אולי לראות כמה הקשר קיים, אם בכלל.

בפועל כיום אנחנו בעיקר מדברים על האירוע המשפחתי הנ"ל ולא על השינויים או איך אני מרגישה בנוגע לזה.

ואחרי שהאירוע יעבור אני לא חושבצ שיהיה חנו עוד כל מה להחזיק את הקשר ופשוט כל אחד יחיה את חייו.

אני מקווה שהשבוע הזהה יעבור לך בקלות ובנחת 

עם כל הקושי והכאב.

תתמקדי ותתפתחי בעצמך. 

אבל קודם כל בעזרת השם הוא ייתן לך כוח לצאת מזה עם קשר עמוק הרבה יותר.. הלוואי..

מחשבה שלי, לא נשמע לי בריא לחיות בלי קשר לאבא.. פעם אדם חכם אמר לי שקשר עם הורים זה מהדברים הכי יסודיים, הוא נתן דוגמא שכשבן אדם מאבד הורה, לא משנה באיזה גיל, זה קרקע שנשמטת מתחת לרגליים..

אז שוב אני באמת לא מבין בסיטואציה אבל נראלי שווה לחשוב שוב, כמובן אחרי האירוע..

בהצלחה!!

לחלוטין.

יותר כמו שיהיה מרחב בטוח מהמשפחה שלו וממה שקורה שם למען הבריאות הנפשית שלי.

בין כך ובין כך,

אם אם אהיה מאה אחוז בחמישים אחוז קשר שלי- עדיין לאבא יש את החמישים אחוז שלו שהוא צריך להיות נוכח בקשר והוא לא עושה זאת..

אין לאבא תחליף. את צריכה את אבא שלך בחיים שלך ואם הוא היה יודע כמה משמעותי זה בשבילך וכמה את רוצה את הקשר הזה ממנו הוא היה עושה את זה.

אני מציעה או שתשבי איתו על זה אחד על אחד או אם קשה לך תכתבי לו את זה במכתב, תכתבי לי מה התחושות שלך, ואת הרצון שלך להיות בקשר עם אבא שלך, שאין לך עוד אבא אחר ואת מרגישה שהוא מתרחק ממך וזה כואב לך וקשה לך. אני לא חושבת ששווה לוותר על קשר קרוב עם אבא, תשקפי לו את זה ואני בטוחה שהוא יהיה הרבה יותר מעורב בחיים שלך. יכול להיות שזה יהיה קצת מביך אבל במכתב זה יותר קל, תבחרי את הנוסח שלך והעיקר שתשקפי לו באמת את הרצונות שלך וכמה הוא חשוב בשבילך.

אין מילים.. מה אפשר לומר?

אולי.. לחכות לזמן מתאים ולנסות לדבר על זה עם אבא?

מעטים האנשים שברגעי האמת פועלים נכון, כולנו מתאכזבים ורואים אנשים מחוץ למה שהם מציגים.

למרות האכזבות, הזמן מרפא את הכל, בסוף נבין שאפשר לסמוך רק על מי שהוכיח את עצמו ונדע לעומק במי מדובר.

לא צריך לפחד מלהיות בררן עם מי נהיה בקשר עמור יותר גם בתוך המשפחה הגרעינית.

המון הצלחה!!!

לפי חוק גודווין, כל שרשור של דוסים אמור להגיע לדבר על הרב קוק, אחרי שישכפל את עצמו להרבה תגובות.

מכיוון שלא כל שרשור הוא כזה, מכאן מוסק שאין דוסים כלל בנמצא בפורומי ערוץ 7 (וכל דוס שתפגשו בפורום הוא דמיון חולף ותו לא)

כנראה שיש חיים דוסים אינטילגנטים בשרשורים אחרים.

פרדוקס פרמי נפל.

קיבלנו שדר מפורש, יוסטון

את החוק עצמו. אהבתי מאוד

חוק גודווין – המכלול

אגב למה תויגה תגובתי?

ושולחת צווי מעצר

לעונבי עניבה - הכניסה אסורה

אך גמל בקוף המחט מותר

אז ממילא הם מניחים מה הדעות הפוליטיות שלך...

והשקפות אישיות שונות משלו - בתנאי שהם לקצה השמאלי.  

לא ימינה ממנו.  

להיות דתי בסביבה שמאלנית בלי לנפנף בראש חוצות בימניות שלי - החיים מתנהלים על מי מנוחות.  

שונה בתכלית מאשר להיות ימני פעיל ומוחצן, כי אז הפוליטיקה נכנסת עמוק להווי החיים הבינאישיים בתוך הצוות, מחלקה, כיתת לימוד - וזה עשוי לגרום לאווירה עכורה   

כאדם שמסתובב הרבה באקדמיה, חד משמעית אני חווה סתימת פיות ורצייה חברתית. אנשים מאוד חכמים שותקים ומתחמקים משיח פוליטי, וכשהוא מגיע הוא דורסני לחלוטין ולפעמים קשה להאמין שאנשים באי דעת מתנהגים ואומרים דבר כל כך הזויים. (וכן, כולם משערים מה הדעות שלי ושל רוב חובשי הכיפות/מטפחות, ועדיין אנחנו מעדיפים לשתוק, כי יש לנו ניסיון מר...).

ברור שיש מעט אקטיביסטים, ובדרך כלל הם המסוזה של כל הצדדים. אבל הם מיעוט זניח עם תקרת זכוכית מאוד ברורה

לא משהו תיאורטי והשערות של חיים בצוותא.

אלא האם אתה ממש נמצא במסגרות של שמאלנים מובהקים ובכל זאת אתה מפיץ ופעיל בימניות שלך 

אבל קשה לי להאמין שמישהו יבטל עבודה בגלל השקפה ימנית של בעל העבודה/העסק.

אבל אני מודה שחוץ מכמה שמאלנים שעצרו לי טרמפים בתקופת הרפורמה המשפטית והדיון היה נוקב אבל נטול שנאה, חוץ מזה אני כמעט לא מכיר שמאלנים. אז צר לי לא לאכזב אתכם

אולי רק באקדמיה זה שונה? כי זה מקום שהעיסוק העיקרי בו זה בדעות?

ובכלל כדאי לראות קצת מי מקודם במערכת משפט

הצבא

ועוד

יש מושג חדש משיחי

הוא בעצם תמיד היה אבל היום הוא נאמר בלי בושה

עכשיו מה זה משיחי לקוות למשיח

לשים כיפה סרוגה

להצביע מפלגה זו אחרת

אז מבחינתי לחיי התמימות מי שחושב אחרת

אם זה מקום עבודה עם שמאלנים מובהקים לא יהיה קידום

האם בגלל זה לא לפרסם זו שאלה באמת

לא יכול להיות שגם להם יהיו חששות איך הם ייתפסו בחברה שרובה חושב אחרת?
לימין אין כוח פוליטי וחברתי כמו לשמאל?
מאיפה ההנחה חסרת הבסיס הזאת

קודם, כמו בכל מלחמה צריך להבחין שהימין התחזק מאוד בשנתיים האחרונות. אנשים כבר עיוורים לזה, כי שכחו מה היה פה לפני 7.10. אז במובן הזה, לעומת השמאל "המקורי"\"שלפני", בהחלט יש הרבה מאוד הצטדקויות של פוליטיקאים ואנשי שמאל שפתאום מדגישים הרבה יותר את הלאומיות והפטריוטיות שלהם לפי תנודות הציבור, מה שלא היה עובר לפני שהימין התחזק.
שנית, אני מוצא אצל השמאל באופן כללי תופעה הרבה יותר נואשת. הזדעקות מעל כל במה אפשרית בהתבטאויות קיצוניות נגד הימין ונגד ביבי לצורך העניין. אם השמאל היה חזק, ובעמדת עליונות ברורה, הוא לא היה צריך לזה, לא היה צריך לעשות מכל פיפס סקופ פוליטי, ולהגיב לכל התבטאות של פוליטיקאי זוטר. אבל הוא מרגיש כל הזמן במלחמה קיומית על עמדותיו, כל הזמן צריך לחזור ולהחדיר בציבור את המסרים שלהם בצורה בכיינית, צווחנית, ונואשת למשוך תשומת לב. (ולכן גם קיצונית ופרובוקטיבית). אין בסיס ציבורי ברור וחזק לשמאל בישראל יותר מאשר לימין בישראל. כמו שראינו במלא המערכות בחירות הקודמות, מאזן הכוחות הוא בערך 50\50.
באופן טבעי לגמרי, כל מחנה מרגיש מורעל מהמחנה השני ותופס את עצמו כ"מדוכא" ע"י העמדה העליונה של השני. אני לא חושב שזאת המציאות.
ואגב, זה תופעה שנכונה לא רק לגבי דעות ימין ושמאל, אלא לגבי שלל עמדות בנושאים ציבוריים (כמו עדתיות למשל), כל מחנה מרגיש הנחות ובצורך להילחם על עצמו באופן קיומי.

אם שכנעתי אני מופתע, והאמת, שזה לא אומר הרבה עליי, אלא יותר עליך.

היכולת לא להיות מקובע בדעות שלך, ולהשאיר פתיחות וביקורתיות בריאה לגבי כל עמדה, היא תכונת מפתח לזיהוי אנשים בעלי הבנת עומק של המציאות והתנהלותה. לדעתי לפחות.

רוב האנשים שאני מכיר נכנסים אוטומטית למגננה, או תוקפים בדרך לא עניינית כדי להימנע מהתמודדות ישירה עם הטענות.

גם לי ברור שהימין והשמאל, כל אחד מהם ללא הבדל, מרגיש הכי גדול והכי חשוב והכי מסכן ומקופח ושהצד השני הוא סתם נצלן ושתלטן וחצוף.

אבלללל!!!

יש הבדל מאוד גדול באסטרטגיה, והמציאות היא שהשמאל יכול להפגין איך שהוא רוצה בלי הפרעות, ותמיד המחאות של הימין ייגמרו עם המון מעצרים ואלימות איומה ובסוף נמצא את עצמנו מלקקים את הפצעים, והדמאל עושה מה שרוצה בלי שום הפרעה (איך הגענו למצב ששוטרים צריכים לבוא רעולי פנים? במקום נורמלי הפושע והעבריין מסתתר, אבל כשזה השמאל להם הכל מותר ואפילו החוק וגורמי האכיפה צריכים לפחד מהם). אלו כמובן עובדות שאי אפשר להכחש להן, וזה לא מדנה אם השמאל מרגיש מקופח או מסכן, עובדתית הוא שולט על השיח ואיכשהו התקשורת (גם הימנית) היא תכלס בידיים שלו, והוא מצליח לסדר מה שהוא רוצה והימין לא יכול להזיז כלום!

למה זה המצב? מסיבה פשוטה, שהשמאל נולד אצל המהפכנים, אלה שמראש באו כמו גנגסטרים והכל מגיע להם, והימין מגיע מהליברלים שרק רצו חופש ושקט בחיים. אז הימין ייתן שקט לשמאל והשמאל יעשה מהפכה גם אם על הנייר סיכמנו על בחירות וקואליציה.

וכן, במעוזים מסוימים של השמאל/ימין קיצוני, תוכל לראות בקלות איך השמאל סותם פיות ומתעלם מהימין לחלוטין, ובמעוזים של הימין הקיצוני יש הרבה יותר דיאלוג ומקסימום - מיגננה, טבל ממש לא סתימת פיות.

אישי יש לי קולגות מאנשי שמאל קיצוני והיחס שלי אליהם אדיב, ולא אכפת לי הדעות שלהם.

לא יודע איך אנשי ימין אחרים מתייחסים בסביבת תחום עבודה שהרוב ימני.

מי שרוצה להחליף את הממשלה הנוכחית זה נחשב לסביבה שמאלנית?

כי אצלי 100% מהעובדים רוצים להחליף את הממשלה ואני בתוכם ואני איש ימין.

אתה באמת עובד בחברה קטנה מאוד ויצא שחוץ ממך כולם אנשי שמאל מובהקים?

(רק מעיר בצד שיש לי המון ביקורת על הממשלה, אבל בסוף היום הממשלה לא מוכנה לוותר על חיסול מוחלט של חמאס בעוד שמפלגות אחרות מעדיפות לעצור את הלחימה תמורת החטופים, גם אם נסיים את המלחמה כשחמאס עומד על הרגליים)

לא מקום להבעת דעות.