וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא: ס (יהושע פרק ה פסוק יב)

מאיפה היתה להם כל כך הרבה תבואה לספק את צרכי רבבות בני ישראל?

האם קנו את התבואה מיושבי הארץ, או פשוט נכנסו לשדות וקטפו מכל הבא ליד? 

ולאחר מכן במשך השנה, ממה שזכו בכיבוש הארץ ומה שזרעו בעצמם

כשבני ישראל נסעו ביציאת מצרים מרעמסס סוכותה, הם יצאו ממצרים ונכנסו לחצי האי סיני, שהוא ארץ ישראל השלימה. ולכן יציאת מצרים נקראת "יציאת מצרים" ולא רק "שחרור מצרים" כי יצאנו גיאוגרפית מחו"ל.

ההשלמה של זה היה הכניסה לארץ ישראל המצומצמת של עבר הירדן המערבי בימי יהושע.

מסוכות נסעו לאיתם שנמצאת ב"קצה המדבר", אז יתכן שאיתם היא כן חלק מא"י השלמה

כתוב שבסוכות אכלו את המצות אשר הוציאו ממצרים. אם כן הם יצאו כבר מחוץ לארץ מצרים והיו במדבר. ארץ גודן כנראה היתה בחלק הצפון מזרחי של מצרים.

אם סוכות היא לא חלק מארץ ישראל השלימה, אז מה העניין של היציאה הגיאוגרפית ממצרים, מחו"ל אחד לחו"ל שני? ולמה לא חוגגים חג נפרד כשהגיעו לאיתם ואז באמת יצאו מחו"ל?   בסוף כתוב "המוציאך מארץ מצרים והפודך מבית עבדים" כלומר יש גם את היציאה מעבדות לחירות וגם היציאה הגיאוגרפית מארץ מצרים.

גם מוזכר שאילת ועציון גבר וים סוף זה חלק מארץ ישראל השלימה , ואחת מתחנות ישראל במדבר זה עציון גבר. אם כך כל חצי האי סיני זה ארץ ישראל השלימה, כולל סוכות.  ומן הסתם גם הר סיני שנאמר עליו "אדמת קודש הוא" דבר שלא ייתכן באדמת נכר טמאה.

"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים".

וגם הראב"ע כאן מסביר "אשר בקצה המדבר"- מדבר שור.

כתבתי "מדבר" בכללי כי השטח של א"י נגמר במדבר.

הנקודה פה היא היכן המיקום של סוכות. זה שאכלו שם את המצות שהוציאו ממצרים לא מחייב שזה חלק מא"י. יתכן שזה מקום שנחשב מחוץ למצרים כי מצרים לא יושבים שם, אבל הוא עדיין לא חלק מא"י. כדי לדעת אם סוכות נמצאת בא"י השלמה צריך לברר במדוייק את גבולות הארץ.

"ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת"

נהר מצרים זה הנילוס. ומסבירים שהכוונה לזרוע המזרחית ביותר של הנילוס- הזרוע הפלוסית (שהיום כבר לא קיימת).

לפי הדעה ש"ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים"- הכוונה לזרוע המערבית של ים סוף, יתכן שסוכות היא אכן חלק מא"י. השאלה היא האם היא בתוך השטח שנוצר אם מותחים קו דמיוני בין הזרוע הפלוסית לים סוף (ואולי בכלל לא מותחים קו כזה וזה מתוחם אחרת).
 

לפי מה שאני קורא בויקיפדיה לגבי הזיהוי המשוער של סוכות, זה מאוד גבולי.

צילום מהספר מקום בפרשה של יואל אליצור (עמוד 137)

"שלושת ימים במדבר איתם". לא זוכר אבל יש מי שאומר שמדבר שור הוא מדבר איתם.

אם נמקם את סוכות בין פילוסין לסוויס (סואץ) אז זה כן הגיוני שהיא בארץ ישראל השלימה.

אם סוכות זה לא בארץ ישראל אז לא ברור מה חשיבות היציאה הגיאוגרפית ממצרים נוסף על הפדיה מבית עבדים, הרי הם יצאו מחו"ל אחד לחו"ל שני.   

ואם הם נכנסו לארץ ישראל השלימה מתישהוא ב40 שנה אז היה צריך לציין זאת,   בכל מקרה עציון גבר זה בטוח א"י השלימה וזו אחת מתחנות הנדודים. אם היא מא"י השלימה וסביר שגם הר סיני, אז סביר שגם איתם וגם סוכות מא"י השלימה.

באופן כללי המדבר מתואר בתורה כמקום נטרלי - יצא מכלל חו"ל ולכלל א"י לא הגיע עדיין (כלומר הוא בא"י השלימה אך לא בא"י המצומצמת).

השאלה העיקרית היא מציאותית-היכן הייתה ממוקמת סוכות.

כי אני לא חושב שהשאלה שאתה מעלה והתשובה הן ראיה מספיק חזקה לכך שסוכות היא בתוך א"י השלמה. זה הגיוני, אבל זה לא מוכרח לדעתי.

לגבי ההמשך- מה הכוונה "סביר"? זו שאלה של איך מפרשים את "ושתי את גבולך מים סוף..."- האם הכוונה לרצועה המערבית שלו או המזרחית. אם זו הרצועה המזרחית אז סוכות ואיתם מחוץ לא"י. אתה מתכוון שסביר כפירוש שזו הרצועה המערבית?

לגבי הסוף- ההגדרה הזו קצת קשה כי יוצא לפיה ששניים וחצי השבטים ישבו מחוץ לא"י. ההגדרה הזו אולי מסתדרת יותר עם ה"שיטה המצמצמת" (שיש עליה הרבה קושיות). לפי השיטה המרחיבה, א"י השלמה היא א"י ממש, אלא שנצטווינו לכבוש ולהתיישב קודם בארץ כנען. לכן שניים וחצי השבטים אכן ישבו בא"י ממש, אלא שאינה קדושה כא"י שבעבר הירדן המערבי.

סוף. סביר שהגבול מגיע גם עד הרצועה המערבית מפרץ סואץ, כי עציון גבר שמוזכרת במסעות בטוח בא"י השלימה.  ואם סוכות ואיתם וכו' לא בא"י, אז מוזר למה התורה ציינה את היציאה מרעמסס כמאורע חשוב, ואת מעבר הירדן כמאורע חשוב (וחזל מציינים גם את חציית הארנון לארץ נושבת כמאורע חשוב)  , ואילו את הכניסה מחו"ל לא"י השלימה מתישהוא ב40 שנה (לפני שהגיעו לעציון גבר) התורה לא מציינת כלל.

אבל אם סוכות זה בא"י נםצרה השאלה כי יציאת מצרים היא עצמה הכניסה לא"י השלימה.

כשאמרתי שהמדבר הוא לא הגיע לכלל ארץ ישראל לא התכוונתי ממש.  כמובן שהמדבר ועבר המזרחי זה א"י.   פשוט הוא יותר אזור נטרלי שיותר דומה לשמים מאשר לארץ, כלומר הוא לא אדמת נכר טמאה אבל גם הקדושה לא מופיעה בארץ ובגשמיות באותה רמה של א"י המצומצמת.    את הדמיון של המדבר לשמים ראיתי בשיחות הרצי"ה, וגם מובן למה הם אכלו שם לחם מהשמים ולא לחם מהארץ.

בסוף מוזכר במפורש שעבר המזרחי לא כשר לבית השכינה ויש הבדל בינו למערבי, הוא אמנם א"י, אבל לא הארץ הטובה, כמובא בדברים "כי אנוכי מת בארץ ה*זאת* (ולא כתוב באדמת הנכר הזאת, אלא נטרלי) אינני עובר את הירדן, ואתם עוברים וירישתם את הארץ *הטובה* הזאת".

לכן גם יציאת מצרים מכונה "יציאה" ולא "הכניסה לארץ" כי יותר משנכנסנו לא"י, יצאנו מחו"ל ביציאה מרעמסס לסוכות.

אזור נייטרלי יותר, אז לא צריך לציין את נקודת החניה ממנה יצאו מחו"ל לא"י השלמה.

הוא מחו"ל לא"י. בעוד שמעבר מדרגה אחת בא"י לדרגה אחרת הוא דבר פחות חשוב.

לכן יציאת מצרים היא מאורע חשוב יותר מחציית הירדן.

(זה מבלי להכנס למשמעות העיקרית של הניסים ושל השחרור מבית עבדים, אלא אפילו היציאה הגאוגרפית חשובה יותר מכל מעבר אחר)

לדעתי זה לא רק מעבר מדרגה נמוכה לדרגה גבוהה יותר בא"י.

כשאין ישיבה בא"י המרכזית-ארץ כנען, ישיבה בשאר א"י השלמה היא בעיקר משהו טכני שחסר לו את ה"לב".

נאמר בירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר עוד חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים, כי אם חי ה אשר הביא את ישראל מכל הארצות אשר הידחתים שם"  כלומר היציאה ממצרים משוות ליתיטה מהגלות של כל חו"ל.

זה נכון שבסוף המגמה של יציאת מצרים היא לשון הגאולה החמישית "והבאתי אתכם אל הארץ" ורק כשחצו את הירדן יהושע אומר להם "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם".

אבל עדיין יציאת מצרים זה מאורע חשוב יותר מחציית הירדן, כאשר חציית הירדן זה סיום של התהליך של היציאה ממצרים.

ישראל במדבר זה כמו איש שקידש אשה אבל עדיין לא נשא אותה. עיקר התהליך כבר נעשה, אבל עדיין סיומו לא.

מה גם שקשה לדבר על ירושת הארץ במדבר, כי במדבר אין מה לרשת ולכבוש כל כך.  אבל גם ירושת עבר המזרחי זה עדיין לא סיום התהליך.

אני לא מדבר על מה סיום התהליך ומתי אפשר לומר שהגענו לסוף, אלא איזה מאורע יותר משמעותי.

זה כמו שעיקר המעבר זה בבר מצווה מילדות לנעורים, למרות שסיום התהליך יהיה רק בגיל 18.

אולי בקריאה מתוך התורה נוצרת אשליה כזו כי אנו קוראים על השהיה במצרים רק 4 פרשות, ואילו המדבר והצפיה להכנס לארץ המצומצמת זה ב4 חומשים כמעט. ולכן נדמה שמרוב הציפיה לעבור את הירדן זה חשוב יותר מהיציאה הגיאוגרפית מארץ מצרים. אבל צריך לשים לב שכשמשה מתפלל להכנס לארץ המצומצמת, הוא כבר זכה בעיקר - לצאת ממצרים (מה ש4 חמישיות מישראל לא זכו)

באופן כללי, כשאין את א"י הפנימית (שהיא פנימית תרתי משמע), הישיבה בשאר חלקי א"י היא כמעט טכנית בלבד. היא מצווה כמובן, אבל אין שם את החיות של א"י שנמשכת מא"י הפנימית.

רק כשיש ישיבה של עמ"י בא"י הפנימית, שייך לדבר על דרגות קדושה.

כי רק כשאנחנו בא"י המצומצמת החיות של א"י מורגשת, ומשם היא נמשכת לא"י השלמה. נכון שמבחינה קרה ההבדלים בדבר הראשון גדולים יותר, כי פה יש לך מצוות ישוב א"י ופה לא, אבל מבחינה מהותית בדבר השני ההבדלים גדולים יותר.
 

נראה לי שהשאלות האלו נובעות מצורת חשיבה שיוצרת הנחת יסוד סמויה שא"י היא פשוט "מקום" קדוש, קרקע דוממת אבל קדושה, ומכיוון שכך יש לה הגדרה דיכוטומית- זו א"י (בכל דרגה שהיא) או לא.  

אבל אם נתפוס את א"י כבעלת חיות רוחנית (כמו התורה), זה יותר יסתדר. בהליכתם וישיבתם בא"י, האבות גרמו לחיות הרוחנית שקיימת בארץ לזרום. כמו שלתורה יש חיות רוחנית ש"עומדת במקום", וזורמת כשלומדים אותה.

קודם כל אנחנו צריכים לחזור למקומות שאברהם, יצחק ויעקב (שלהם ניתנה הארץ ואנו באים מכוחם) היו או הלכו בהם, ומשם להתקדם למקומות חדשים. כל עוד לא חזרנו לשם, לא שייך לשבת במקומות חדשים, למרות שהם גם חלק מא"י. קודם אנחנו חוזרים למרכז של א"י, מזרימים שם את הקדושה מחדש, ורק אז ממשיכים להזרים אותה למקומות חדשים. אם היינו נשארים במדבר, טכנית אנחנו אכן בא"י, אבל החיות הרוחנית רדומה שם ואין לנו את היכולת להזרים אותה.

אנחנו רחוקים מאופן חוויית החיים של אז, אבל נעזר בדברי הרב זצ"ל בתחילת אורות א"י כדי להבין קצת ולהתחבר:

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי אִם בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכֹל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמִזַּרְחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְּמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעֲיוֹן וְעַמּוּקֵי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית.

הקב"ה רצה שאברהם יהיה קודם בא"י המצומצמת כי היא הלב של א"י השלמה (ובא"י המצומצמת עצמה ירושלים היא הלב). 

אגב, מאורות א"י רואים באיזו דרגה עצומה הרב היה, עד כמה הוא חווה את המהות של א"י ומתוך זה כתב את דבריו (שם ובכללי). שנזכה  

אלא בעיקר ארץ חיה (כמו הארץ שבפרשת בראשית) שמתגלמת למולדת הלאומית הקדושה של האומה היהודית. ולכן עיקר המצווה היא לרשת אותה כלומר לכבוש אותה או שנשב בה ללא שהאומות ישלטו עליה.

אבל בסוף עצמאות ויציאה משעבוד מלכויות קורה תמיד יחד עם קיבוץ גלויות לארץ ויציאה גיאוגרפית מחו"ל.    ולכן כשיצאנו משעבוד מלכויות לפרעה גם יצאנו מחו"ל אדמה טמאה.  אי אפשר להשוות עם היינו אומנם יוצאים לחירות ביציאת מצרים אך היינו נשארים 40 שנה ושולטים על שטח במצרים ורק אז נכנסים לעבר המערבי, לבין זה שהיינו 40 שנה במדבר שהוא א"י השלימה ולא מצרים חו"ל אדמה טמאה.  בסוף לעניין הגיאוגרפי של היציאה מארץ מצרים יש משמעות.

המדבר הוא מקום ביניים ולכן גם היה לנו שם מעיין מדינה וטריטוריה ארעית - מחנה ישראל במדבר (שבקדושותו נחשב דומה לירושלים מבחינה הלכתית). 

בסוף היציאה מחו"ל (בין אם יוצאים לשמים או לארץ) יותר חשובה מהכניסה לארץ. עובדה ששלמה במקדש נושא כפיו השמימה כלומר לשמים יש חשיבות.  מה גם שהמדבר הוא לא באמת שמים אלא אדמה וזה חלק מא"י השלימה, רק זה כמו שמים במובן שזה ארץ לא זרועה ושטח נטרלי.

בעניין מי משפיע יותר על מי - העם על הארץ או ההפך, זה באמת שאלה.  אבל אולי הארץ משפיעה יותר על העם כי האדם נוצר מהאדמה ולא להפך.  נכון שבשביל להתחייב במצוות תלויות בארץ צריך לכבוש אותה, אבל האבות לא כבשו את הארץ ובכל זאת היה בה מעלה.

דווקא מתוך ההבנה שארץ ישראל אינה קניין חיצוני של הרב זצ"ל אפשר להבין ההפך - שמהות העם נובעת מהארץ.  אמנם לא יודע אם זה מופיע איפשהו בכתבי הרב. אבל הרמב"ן אומר ש"הארץ" התורה ובמיוחד במקומות מסויימים רומז לכנסת ישראל.  והוא אומר לזכרוני בפרשת בראשית שה' והארץ יצרו יחד את האדם "נעשה אדם", כלומר הארץ היא כמו האמא במקרה זה.   השאלה גם אם מסתכלים על יחס העם והארץ כמו אמא ובן או כמו איש ואשה.   זה ההבדל גם בין ארץ לאדמה.   ארץ היא המקבילה של השמים (וככזאת מומשלת לאמא לאדם ולישראל), ואילו אדמה היא מקבילה של האדם.   כמו בפסוק "כי לא המטיר ה' על ה*ארץ*, ואדם אין לעבוד את *האדמה*".

אולי זה גם ההבדל בין שיטת חכמים ורבי יהודה,  חכמים שוברים שהארץ יכולה להתפשט מחוץ לגבולות א"י השלימה על ידי כיבוש, ורק חלק קטן מהים התיכון נכלל בה - כלומר הארץ היא קודם המולדת הקדושה הלאומית של עם ישראל ומועצבת על ידי האדם.    ר' יהודה סובר שאי אפשר להתפשט מחוץ לגבולות א"י השלימה ושחלק גדול מראוד מהים התיכון הוא חלק מהארץ - עלומר הארץ היא קודם כל שטח קדוש של ארץ קדושה ומשם זה מעצב את האדם.

אמרתי רק שלכניסה יש יותר משמעות.

לארץ יש מעלה מעצמה, גם בלי קשר לאבות. האבות מוציאים את המעלה הזו לפועל. זה כמו כלי נגינה- יש לו מעלה בפני עצמו, אבל בלי נגן שמכיר את הכלי ויודע לנגן בו היא לא תצא לפועל.

אם לאבות היו מצוות התלויות בארץ, היה חשש שיגידו שהארץ קדושה בגלל מצוותיה ולא בעצמיותה (כשמצד האמת זה להיפך- בגלל קדושתה יש לה מצוות מיוחדות).

היחס בין עמ"י לא"י, בדומה ליחסו לשכינה ולקב"ה, הוא עם הרבה רבדים. כשעמ"י יושב בא"י הוא מעיר את החיות הרוחנית שבה, וממילא, הארץ משפיעה עליו ורוחניותו מתפתחת, כמו שכתוב בפסקאות הבאות באורות א"י. כמו שהנגן "מעיר" את הכלי, והמנגינות שהוא מוציא מהכלי מביאות אותו לתחושת התעלות שהוא לא היה יכול להגיע אליהן בלעדי הכלי.

אין פה לדעתי מהות שנובעת אחת מהשניה, אלא שני דברים שמשלימים אחד את השני.  

אגב, בהקשר הזה מעניין לקרוא שוב את חלק מתיאור א"י בשיר "ארץ" של שייקה פייקוב:

ארץ שנאהב

היא לנו אם ואב

ארץ של העם

ארץ לעולם

ארץ בה נולדנו

ארץ בה נחיה

יהיה מה שיהיה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ התורה

את מקור האור

ושפת האמונה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ יקרה,

הן הבטחת

שאין זו אגדה.

אם הוא כתב את זה מתוך התחושות שלו, זה באמת מרשים.

אמנם זה על ירושלים-ציון-כנסת ישראל, אבל מצוין בתחילת הפסוק שזה בעצם על הארץ.

בתורה הארץ מכונה גם "הארץ"(יחס של אמא) וגם "אדמת ישראל" ביחזקאל (יחס של איש ואשה. ישראל הפכו את ארץ כנען לאדמת ישראל)

לקטעים מאורות א"י..

ארץ שנאהב

היא לנו אם ואב

ארץ של העם

ארץ לעולם

ארץ בה נולדנו

ארץ בה נחיה

יהיה מה שיהיה  כֹּל מָה שֶׁקָּשָׁה יוֹתֵר לִסְבֹּל אֶת אֲוִיר חוּץ לָאָרֶץ, כֹּל מָה שֶׁמַּרְגִּישִׁים יוֹתֵר אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁל אֲדָמָה טְמֵאָה, זֶהוּ סִימָן לִקְלִיטָה יוֹתֵר פְּנִימִית שֶׁל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ התורה       מִתּוֹךְ שֶׁהַשֶּׂכֶל וְהַדִּמְיוֹן אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה וּפוֹעֲלִים וְנִפְעָלִים זֶה עַל זֶה וְזֶה מִזֶּה, לָכֵן לֹא יוּכַל גַּם הַשֵּׂכֶל שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ לִהְיוֹת מֵאִיר בְּאוֹרוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

את מקור האור   וְאָז נִמְאֶסֶת הַגָּלוּת לְגַמְרֵי וַהֲרֵי הִיא מְיֻתֶּרֶת, וְהָאוֹרָה הַכְּלָלִית חוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת נוֹבַעַת מֵהַמַּעְיָן הָעַצְמִי הַפְּרָטִי (א"י) בְּכָל חֵילוֹ, וְאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְּקַבֵּץ נִדָּחִים מַתְחִיל לְהוֹפִיעַ

ושפת האמונה   הַדִּמְיוֹן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא צָלוּל וּבָרוּר, נָקִי וְטָהוֹר וּמְסֻגָּל לְהוֹפָעַת הָאֱמֶת הָאֱלֹהִית, לְהַלְבָּשַׁת הַחֵפֶץ הַמְרוֹמָם וְהַנִּשְׂגָּב שֶׁל הַמְּגַמָּה הָאִידֵיאָלִית אֲשֶׁר בְּעֶלְיוֹנוּת הַקֹּדֶשׁ, מוּכָן לְהַסְבָּרַת נְבוּאָה וְאוֹרוֹתֶיהָ

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ יקרה,

הן הבטחת

שאין זו אגדה.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).