וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא: ס (יהושע פרק ה פסוק יב)

מאיפה היתה להם כל כך הרבה תבואה לספק את צרכי רבבות בני ישראל?

האם קנו את התבואה מיושבי הארץ, או פשוט נכנסו לשדות וקטפו מכל הבא ליד? 

ולאחר מכן במשך השנה, ממה שזכו בכיבוש הארץ ומה שזרעו בעצמם

כשבני ישראל נסעו ביציאת מצרים מרעמסס סוכותה, הם יצאו ממצרים ונכנסו לחצי האי סיני, שהוא ארץ ישראל השלימה. ולכן יציאת מצרים נקראת "יציאת מצרים" ולא רק "שחרור מצרים" כי יצאנו גיאוגרפית מחו"ל.

ההשלמה של זה היה הכניסה לארץ ישראל המצומצמת של עבר הירדן המערבי בימי יהושע.

מסוכות נסעו לאיתם שנמצאת ב"קצה המדבר", אז יתכן שאיתם היא כן חלק מא"י השלמה

כתוב שבסוכות אכלו את המצות אשר הוציאו ממצרים. אם כן הם יצאו כבר מחוץ לארץ מצרים והיו במדבר. ארץ גודן כנראה היתה בחלק הצפון מזרחי של מצרים.

אם סוכות היא לא חלק מארץ ישראל השלימה, אז מה העניין של היציאה הגיאוגרפית ממצרים, מחו"ל אחד לחו"ל שני? ולמה לא חוגגים חג נפרד כשהגיעו לאיתם ואז באמת יצאו מחו"ל?   בסוף כתוב "המוציאך מארץ מצרים והפודך מבית עבדים" כלומר יש גם את היציאה מעבדות לחירות וגם היציאה הגיאוגרפית מארץ מצרים.

גם מוזכר שאילת ועציון גבר וים סוף זה חלק מארץ ישראל השלימה , ואחת מתחנות ישראל במדבר זה עציון גבר. אם כך כל חצי האי סיני זה ארץ ישראל השלימה, כולל סוכות.  ומן הסתם גם הר סיני שנאמר עליו "אדמת קודש הוא" דבר שלא ייתכן באדמת נכר טמאה.

"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים".

וגם הראב"ע כאן מסביר "אשר בקצה המדבר"- מדבר שור.

כתבתי "מדבר" בכללי כי השטח של א"י נגמר במדבר.

הנקודה פה היא היכן המיקום של סוכות. זה שאכלו שם את המצות שהוציאו ממצרים לא מחייב שזה חלק מא"י. יתכן שזה מקום שנחשב מחוץ למצרים כי מצרים לא יושבים שם, אבל הוא עדיין לא חלק מא"י. כדי לדעת אם סוכות נמצאת בא"י השלמה צריך לברר במדוייק את גבולות הארץ.

"ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת"

נהר מצרים זה הנילוס. ומסבירים שהכוונה לזרוע המזרחית ביותר של הנילוס- הזרוע הפלוסית (שהיום כבר לא קיימת).

לפי הדעה ש"ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים"- הכוונה לזרוע המערבית של ים סוף, יתכן שסוכות היא אכן חלק מא"י. השאלה היא האם היא בתוך השטח שנוצר אם מותחים קו דמיוני בין הזרוע הפלוסית לים סוף (ואולי בכלל לא מותחים קו כזה וזה מתוחם אחרת).
 

לפי מה שאני קורא בויקיפדיה לגבי הזיהוי המשוער של סוכות, זה מאוד גבולי.

צילום מהספר מקום בפרשה של יואל אליצור (עמוד 137)

"שלושת ימים במדבר איתם". לא זוכר אבל יש מי שאומר שמדבר שור הוא מדבר איתם.

אם נמקם את סוכות בין פילוסין לסוויס (סואץ) אז זה כן הגיוני שהיא בארץ ישראל השלימה.

אם סוכות זה לא בארץ ישראל אז לא ברור מה חשיבות היציאה הגיאוגרפית ממצרים נוסף על הפדיה מבית עבדים, הרי הם יצאו מחו"ל אחד לחו"ל שני.   

ואם הם נכנסו לארץ ישראל השלימה מתישהוא ב40 שנה אז היה צריך לציין זאת,   בכל מקרה עציון גבר זה בטוח א"י השלימה וזו אחת מתחנות הנדודים. אם היא מא"י השלימה וסביר שגם הר סיני, אז סביר שגם איתם וגם סוכות מא"י השלימה.

באופן כללי המדבר מתואר בתורה כמקום נטרלי - יצא מכלל חו"ל ולכלל א"י לא הגיע עדיין (כלומר הוא בא"י השלימה אך לא בא"י המצומצמת).

השאלה העיקרית היא מציאותית-היכן הייתה ממוקמת סוכות.

כי אני לא חושב שהשאלה שאתה מעלה והתשובה הן ראיה מספיק חזקה לכך שסוכות היא בתוך א"י השלמה. זה הגיוני, אבל זה לא מוכרח לדעתי.

לגבי ההמשך- מה הכוונה "סביר"? זו שאלה של איך מפרשים את "ושתי את גבולך מים סוף..."- האם הכוונה לרצועה המערבית שלו או המזרחית. אם זו הרצועה המזרחית אז סוכות ואיתם מחוץ לא"י. אתה מתכוון שסביר כפירוש שזו הרצועה המערבית?

לגבי הסוף- ההגדרה הזו קצת קשה כי יוצא לפיה ששניים וחצי השבטים ישבו מחוץ לא"י. ההגדרה הזו אולי מסתדרת יותר עם ה"שיטה המצמצמת" (שיש עליה הרבה קושיות). לפי השיטה המרחיבה, א"י השלמה היא א"י ממש, אלא שנצטווינו לכבוש ולהתיישב קודם בארץ כנען. לכן שניים וחצי השבטים אכן ישבו בא"י ממש, אלא שאינה קדושה כא"י שבעבר הירדן המערבי.

סוף. סביר שהגבול מגיע גם עד הרצועה המערבית מפרץ סואץ, כי עציון גבר שמוזכרת במסעות בטוח בא"י השלימה.  ואם סוכות ואיתם וכו' לא בא"י, אז מוזר למה התורה ציינה את היציאה מרעמסס כמאורע חשוב, ואת מעבר הירדן כמאורע חשוב (וחזל מציינים גם את חציית הארנון לארץ נושבת כמאורע חשוב)  , ואילו את הכניסה מחו"ל לא"י השלימה מתישהוא ב40 שנה (לפני שהגיעו לעציון גבר) התורה לא מציינת כלל.

אבל אם סוכות זה בא"י נםצרה השאלה כי יציאת מצרים היא עצמה הכניסה לא"י השלימה.

כשאמרתי שהמדבר הוא לא הגיע לכלל ארץ ישראל לא התכוונתי ממש.  כמובן שהמדבר ועבר המזרחי זה א"י.   פשוט הוא יותר אזור נטרלי שיותר דומה לשמים מאשר לארץ, כלומר הוא לא אדמת נכר טמאה אבל גם הקדושה לא מופיעה בארץ ובגשמיות באותה רמה של א"י המצומצמת.    את הדמיון של המדבר לשמים ראיתי בשיחות הרצי"ה, וגם מובן למה הם אכלו שם לחם מהשמים ולא לחם מהארץ.

בסוף מוזכר במפורש שעבר המזרחי לא כשר לבית השכינה ויש הבדל בינו למערבי, הוא אמנם א"י, אבל לא הארץ הטובה, כמובא בדברים "כי אנוכי מת בארץ ה*זאת* (ולא כתוב באדמת הנכר הזאת, אלא נטרלי) אינני עובר את הירדן, ואתם עוברים וירישתם את הארץ *הטובה* הזאת".

לכן גם יציאת מצרים מכונה "יציאה" ולא "הכניסה לארץ" כי יותר משנכנסנו לא"י, יצאנו מחו"ל ביציאה מרעמסס לסוכות.

אזור נייטרלי יותר, אז לא צריך לציין את נקודת החניה ממנה יצאו מחו"ל לא"י השלמה.

הוא מחו"ל לא"י. בעוד שמעבר מדרגה אחת בא"י לדרגה אחרת הוא דבר פחות חשוב.

לכן יציאת מצרים היא מאורע חשוב יותר מחציית הירדן.

(זה מבלי להכנס למשמעות העיקרית של הניסים ושל השחרור מבית עבדים, אלא אפילו היציאה הגאוגרפית חשובה יותר מכל מעבר אחר)

לדעתי זה לא רק מעבר מדרגה נמוכה לדרגה גבוהה יותר בא"י.

כשאין ישיבה בא"י המרכזית-ארץ כנען, ישיבה בשאר א"י השלמה היא בעיקר משהו טכני שחסר לו את ה"לב".

נאמר בירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר עוד חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים, כי אם חי ה אשר הביא את ישראל מכל הארצות אשר הידחתים שם"  כלומר היציאה ממצרים משוות ליתיטה מהגלות של כל חו"ל.

זה נכון שבסוף המגמה של יציאת מצרים היא לשון הגאולה החמישית "והבאתי אתכם אל הארץ" ורק כשחצו את הירדן יהושע אומר להם "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם".

אבל עדיין יציאת מצרים זה מאורע חשוב יותר מחציית הירדן, כאשר חציית הירדן זה סיום של התהליך של היציאה ממצרים.

ישראל במדבר זה כמו איש שקידש אשה אבל עדיין לא נשא אותה. עיקר התהליך כבר נעשה, אבל עדיין סיומו לא.

מה גם שקשה לדבר על ירושת הארץ במדבר, כי במדבר אין מה לרשת ולכבוש כל כך.  אבל גם ירושת עבר המזרחי זה עדיין לא סיום התהליך.

אני לא מדבר על מה סיום התהליך ומתי אפשר לומר שהגענו לסוף, אלא איזה מאורע יותר משמעותי.

זה כמו שעיקר המעבר זה בבר מצווה מילדות לנעורים, למרות שסיום התהליך יהיה רק בגיל 18.

אולי בקריאה מתוך התורה נוצרת אשליה כזו כי אנו קוראים על השהיה במצרים רק 4 פרשות, ואילו המדבר והצפיה להכנס לארץ המצומצמת זה ב4 חומשים כמעט. ולכן נדמה שמרוב הציפיה לעבור את הירדן זה חשוב יותר מהיציאה הגיאוגרפית מארץ מצרים. אבל צריך לשים לב שכשמשה מתפלל להכנס לארץ המצומצמת, הוא כבר זכה בעיקר - לצאת ממצרים (מה ש4 חמישיות מישראל לא זכו)

באופן כללי, כשאין את א"י הפנימית (שהיא פנימית תרתי משמע), הישיבה בשאר חלקי א"י היא כמעט טכנית בלבד. היא מצווה כמובן, אבל אין שם את החיות של א"י שנמשכת מא"י הפנימית.

רק כשיש ישיבה של עמ"י בא"י הפנימית, שייך לדבר על דרגות קדושה.

כי רק כשאנחנו בא"י המצומצמת החיות של א"י מורגשת, ומשם היא נמשכת לא"י השלמה. נכון שמבחינה קרה ההבדלים בדבר הראשון גדולים יותר, כי פה יש לך מצוות ישוב א"י ופה לא, אבל מבחינה מהותית בדבר השני ההבדלים גדולים יותר.
 

נראה לי שהשאלות האלו נובעות מצורת חשיבה שיוצרת הנחת יסוד סמויה שא"י היא פשוט "מקום" קדוש, קרקע דוממת אבל קדושה, ומכיוון שכך יש לה הגדרה דיכוטומית- זו א"י (בכל דרגה שהיא) או לא.  

אבל אם נתפוס את א"י כבעלת חיות רוחנית (כמו התורה), זה יותר יסתדר. בהליכתם וישיבתם בא"י, האבות גרמו לחיות הרוחנית שקיימת בארץ לזרום. כמו שלתורה יש חיות רוחנית ש"עומדת במקום", וזורמת כשלומדים אותה.

קודם כל אנחנו צריכים לחזור למקומות שאברהם, יצחק ויעקב (שלהם ניתנה הארץ ואנו באים מכוחם) היו או הלכו בהם, ומשם להתקדם למקומות חדשים. כל עוד לא חזרנו לשם, לא שייך לשבת במקומות חדשים, למרות שהם גם חלק מא"י. קודם אנחנו חוזרים למרכז של א"י, מזרימים שם את הקדושה מחדש, ורק אז ממשיכים להזרים אותה למקומות חדשים. אם היינו נשארים במדבר, טכנית אנחנו אכן בא"י, אבל החיות הרוחנית רדומה שם ואין לנו את היכולת להזרים אותה.

אנחנו רחוקים מאופן חוויית החיים של אז, אבל נעזר בדברי הרב זצ"ל בתחילת אורות א"י כדי להבין קצת ולהתחבר:

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי אִם בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכֹל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמִזַּרְחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְּמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעֲיוֹן וְעַמּוּקֵי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית.

הקב"ה רצה שאברהם יהיה קודם בא"י המצומצמת כי היא הלב של א"י השלמה (ובא"י המצומצמת עצמה ירושלים היא הלב). 

אגב, מאורות א"י רואים באיזו דרגה עצומה הרב היה, עד כמה הוא חווה את המהות של א"י ומתוך זה כתב את דבריו (שם ובכללי). שנזכה  

אלא בעיקר ארץ חיה (כמו הארץ שבפרשת בראשית) שמתגלמת למולדת הלאומית הקדושה של האומה היהודית. ולכן עיקר המצווה היא לרשת אותה כלומר לכבוש אותה או שנשב בה ללא שהאומות ישלטו עליה.

אבל בסוף עצמאות ויציאה משעבוד מלכויות קורה תמיד יחד עם קיבוץ גלויות לארץ ויציאה גיאוגרפית מחו"ל.    ולכן כשיצאנו משעבוד מלכויות לפרעה גם יצאנו מחו"ל אדמה טמאה.  אי אפשר להשוות עם היינו אומנם יוצאים לחירות ביציאת מצרים אך היינו נשארים 40 שנה ושולטים על שטח במצרים ורק אז נכנסים לעבר המערבי, לבין זה שהיינו 40 שנה במדבר שהוא א"י השלימה ולא מצרים חו"ל אדמה טמאה.  בסוף לעניין הגיאוגרפי של היציאה מארץ מצרים יש משמעות.

המדבר הוא מקום ביניים ולכן גם היה לנו שם מעיין מדינה וטריטוריה ארעית - מחנה ישראל במדבר (שבקדושותו נחשב דומה לירושלים מבחינה הלכתית). 

בסוף היציאה מחו"ל (בין אם יוצאים לשמים או לארץ) יותר חשובה מהכניסה לארץ. עובדה ששלמה במקדש נושא כפיו השמימה כלומר לשמים יש חשיבות.  מה גם שהמדבר הוא לא באמת שמים אלא אדמה וזה חלק מא"י השלימה, רק זה כמו שמים במובן שזה ארץ לא זרועה ושטח נטרלי.

בעניין מי משפיע יותר על מי - העם על הארץ או ההפך, זה באמת שאלה.  אבל אולי הארץ משפיעה יותר על העם כי האדם נוצר מהאדמה ולא להפך.  נכון שבשביל להתחייב במצוות תלויות בארץ צריך לכבוש אותה, אבל האבות לא כבשו את הארץ ובכל זאת היה בה מעלה.

דווקא מתוך ההבנה שארץ ישראל אינה קניין חיצוני של הרב זצ"ל אפשר להבין ההפך - שמהות העם נובעת מהארץ.  אמנם לא יודע אם זה מופיע איפשהו בכתבי הרב. אבל הרמב"ן אומר ש"הארץ" התורה ובמיוחד במקומות מסויימים רומז לכנסת ישראל.  והוא אומר לזכרוני בפרשת בראשית שה' והארץ יצרו יחד את האדם "נעשה אדם", כלומר הארץ היא כמו האמא במקרה זה.   השאלה גם אם מסתכלים על יחס העם והארץ כמו אמא ובן או כמו איש ואשה.   זה ההבדל גם בין ארץ לאדמה.   ארץ היא המקבילה של השמים (וככזאת מומשלת לאמא לאדם ולישראל), ואילו אדמה היא מקבילה של האדם.   כמו בפסוק "כי לא המטיר ה' על ה*ארץ*, ואדם אין לעבוד את *האדמה*".

אולי זה גם ההבדל בין שיטת חכמים ורבי יהודה,  חכמים שוברים שהארץ יכולה להתפשט מחוץ לגבולות א"י השלימה על ידי כיבוש, ורק חלק קטן מהים התיכון נכלל בה - כלומר הארץ היא קודם המולדת הקדושה הלאומית של עם ישראל ומועצבת על ידי האדם.    ר' יהודה סובר שאי אפשר להתפשט מחוץ לגבולות א"י השלימה ושחלק גדול מראוד מהים התיכון הוא חלק מהארץ - עלומר הארץ היא קודם כל שטח קדוש של ארץ קדושה ומשם זה מעצב את האדם.

אמרתי רק שלכניסה יש יותר משמעות.

לארץ יש מעלה מעצמה, גם בלי קשר לאבות. האבות מוציאים את המעלה הזו לפועל. זה כמו כלי נגינה- יש לו מעלה בפני עצמו, אבל בלי נגן שמכיר את הכלי ויודע לנגן בו היא לא תצא לפועל.

אם לאבות היו מצוות התלויות בארץ, היה חשש שיגידו שהארץ קדושה בגלל מצוותיה ולא בעצמיותה (כשמצד האמת זה להיפך- בגלל קדושתה יש לה מצוות מיוחדות).

היחס בין עמ"י לא"י, בדומה ליחסו לשכינה ולקב"ה, הוא עם הרבה רבדים. כשעמ"י יושב בא"י הוא מעיר את החיות הרוחנית שבה, וממילא, הארץ משפיעה עליו ורוחניותו מתפתחת, כמו שכתוב בפסקאות הבאות באורות א"י. כמו שהנגן "מעיר" את הכלי, והמנגינות שהוא מוציא מהכלי מביאות אותו לתחושת התעלות שהוא לא היה יכול להגיע אליהן בלעדי הכלי.

אין פה לדעתי מהות שנובעת אחת מהשניה, אלא שני דברים שמשלימים אחד את השני.  

אגב, בהקשר הזה מעניין לקרוא שוב את חלק מתיאור א"י בשיר "ארץ" של שייקה פייקוב:

ארץ שנאהב

היא לנו אם ואב

ארץ של העם

ארץ לעולם

ארץ בה נולדנו

ארץ בה נחיה

יהיה מה שיהיה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ התורה

את מקור האור

ושפת האמונה.

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ יקרה,

הן הבטחת

שאין זו אגדה.

אם הוא כתב את זה מתוך התחושות שלו, זה באמת מרשים.

אמנם זה על ירושלים-ציון-כנסת ישראל, אבל מצוין בתחילת הפסוק שזה בעצם על הארץ.

בתורה הארץ מכונה גם "הארץ"(יחס של אמא) וגם "אדמת ישראל" ביחזקאל (יחס של איש ואשה. ישראל הפכו את ארץ כנען לאדמת ישראל)

לקטעים מאורות א"י..

ארץ שנאהב

היא לנו אם ואב

ארץ של העם

ארץ לעולם

ארץ בה נולדנו

ארץ בה נחיה

יהיה מה שיהיה  כֹּל מָה שֶׁקָּשָׁה יוֹתֵר לִסְבֹּל אֶת אֲוִיר חוּץ לָאָרֶץ, כֹּל מָה שֶׁמַּרְגִּישִׁים יוֹתֵר אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁל אֲדָמָה טְמֵאָה, זֶהוּ סִימָן לִקְלִיטָה יוֹתֵר פְּנִימִית שֶׁל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ התורה       מִתּוֹךְ שֶׁהַשֶּׂכֶל וְהַדִּמְיוֹן אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה וּפוֹעֲלִים וְנִפְעָלִים זֶה עַל זֶה וְזֶה מִזֶּה, לָכֵן לֹא יוּכַל גַּם הַשֵּׂכֶל שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ לִהְיוֹת מֵאִיר בְּאוֹרוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

את מקור האור   וְאָז נִמְאֶסֶת הַגָּלוּת לְגַמְרֵי וַהֲרֵי הִיא מְיֻתֶּרֶת, וְהָאוֹרָה הַכְּלָלִית חוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת נוֹבַעַת מֵהַמַּעְיָן הָעַצְמִי הַפְּרָטִי (א"י) בְּכָל חֵילוֹ, וְאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְּקַבֵּץ נִדָּחִים מַתְחִיל לְהוֹפִיעַ

ושפת האמונה   הַדִּמְיוֹן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא צָלוּל וּבָרוּר, נָקִי וְטָהוֹר וּמְסֻגָּל לְהוֹפָעַת הָאֱמֶת הָאֱלֹהִית, לְהַלְבָּשַׁת הַחֵפֶץ הַמְרוֹמָם וְהַנִּשְׂגָּב שֶׁל הַמְּגַמָּה הָאִידֵיאָלִית אֲשֶׁר בְּעֶלְיוֹנוּת הַקֹּדֶשׁ, מוּכָן לְהַסְבָּרַת נְבוּאָה וְאוֹרוֹתֶיהָ

ארץ, ארץ, ארץ,

ארץ יקרה,

הן הבטחת

שאין זו אגדה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.