פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 21)

של עקיבא ביגמן "אידיוטים שימושיים".

אני יכול להציע לך את LGR (הסטוריית המחשב) מצד אחד או את רועי בן יוסף (כנות) מצד שני. תלוי בנפש שלך ומה שהיא נמשכת אליו.

אם תורה:

דף יומי, תמצא שיעור שאתה אוהב.

הרב נפתלי וסרמן לתחומים רבים בתורה.

אם תחומי דעת:

יש המון קורסים של MIT, STANFORD שפתוחים,

יש קורסים בטכניון טובים במתמטיקה.

אם שעשוע:

קנייטש, אנדרדוס, לאטמה, the two ronnies

מדברים בניה

גל מאמן כושר

הכנופיה

מסורת מדויקת

הלוואי וזה יטה את הכף... 

אבל מכיר את הסיפור היטב.

כאילו אנחנו כל כך מכורים לGPT הזה שאנחנו לא עושים פעולה פשוטה של חיפוש עצמאי..

נראלי שזה יהיה יותר מהיר ופחות מסובך מהתשובות המומצאות שלו .. 

לאחרונה הכנסתי לו תכנים והוא היה אמור לפרק ולארגן אותם, כלומר להיא ציטוטים רק מתוך הקובץ שאני שלחתי לו. ובחלר מהמקרים הוא המציא ציטוטים.

זה לא היה כל כך נורא, אבל תכלס אי אפשר לסמוך עליו אז אם השיקול הוא זמן, זה לא מאוד תועלתי... (מצד שני, כשאין לי סבלנות לנסח, ג'ימיני מאמי שלי, עושה יופי של עבודה!!)

נשארו לי רק 226 עמ'.

שוקלת לבקש ממנו סיכום זריז.

הוא לא ממש מושלם, והאמת שביחס לai רגיל הוא קצת מאכזב, אבל עדיין זה משהו נחמד ששווה להציץ בו.

הוא הרבה יותר אמין.

בגדול יש לי שלושה סוגי AI שפתוחים אצלי קבוע בדפדפן.

כשאני לא סומכת על האחד, אני עוברת לאחר ועושה אצלו וידוא....

הוא נראה מאוד חכם ומציג דברים יפה, אבל כשקוראים טוב הוא יכול לתקוע חצי משפט לא קשור באמצע התוכן, וכל מיני שטויות כאלה. דווקא בגלל שהוא חכמולוג הוא מטעה...

דבר נוסף, הוא יום אחד הפסיק להגיב לי, אולי כי לא קניתי פרו או משהו כזה

אבל כמובן זה מאוד משתנה לפמ הצרכים של המשתמש.

תכתוב  "לא יודע"?

כשהרובוטים ישתלטו על העולם הוא עוד יזכור לך את הלכלוך הזה

@בנות רבות עלי  גם לך

מקווה שיהיה לך לכם תירוץ מספיק טוב 

למרות שאני יודע שזו רק תוכנה הוא לפעמיים זורק לך משפטים כאילו הוא חושד בך שהכוונות שלך שליליות והוא נעשה רציני וקר. זה נורא..

GPT לא יכול להיות שקרן בדיוק כמו שהוא לא יכול להיות ג'ינג'י.

חבל על האנרגיה...

אבל יש לי כנראה ציפיות יותר מידי גבוהות ממנו. לפעמיים הוא ממש נפלא ועוזר, גם כשאתה חושב שאין סיכוי שהוא יוכל לחדש לך.

ויש פעמים שאתה נוחת למציאות ומבין שהוא רק מתוכנת .. הוא לא יכול להוות תחליף לאדם חי זה מה שבטוח.. לא משנה כמה ישכללו אותו.

זה מה שהתכוונתי, לא משהו אחר חלילה

בייחוד איפה החטופים.
אגב, האתר ומובילי דעת הציבור הכא כבר מצא אשמה חדשה של שירות הבטחון (לפחות לפני שמתמנה זיני): יש מחבל (לשעבר, לשעבר, ומכל מקום רק ערפאתיסט ולא איסלאמיסט) שמנסה להעביר מידע על החטופים ו"מישהו", איזה דיפ סטייט שטני ואפל, מסרב לקבל את האינפורמציה הקריטית, שבוודאי תחזיר אותם, תשחרר את הצבא השמאלני מכבליו המשפטיים התפלציים ותנצח לנו את הניצחון הגדול, המוחלט וההחלטי בהחלט. מחריד, תראו כמה רחוק יחפרו החפרפרות החתרניות צוררות הקואליציה רק כדי לקלקל לביבי:
מחבל העבר: מוסר מיקומי חטופים ומתעלמים

נו, אז אם השמאלנים כל כך לא רוצים אותם בחזרה כדי שיהיה אפשר להפגין בקפלן, אז אפשר כבר לישון טוב בלילה, כמו שאמר בצלאל. לא צריך יותר את התזכורות מסרטוני התעמולה של המשפחות. במקום זה ניכנס עם מרכבות גדעון ס' כדי להחזיר, אבל רק את מי שאבא שלו בפורום הנכון.

מזכיר לי סרט ישן של צ'ארלי צ'אפלין שמגלם חייל בחפירות מלחמת העולם הראשונה, שבחלומו יוצא לפעולה נועזת, מתגנב מעבר לקווי האויב, תופס את הקייזר הגרמני בצווארו, גורר אותו בחזרה למחנה האנגלים, מנצח את המלחמה ומביא את השלום, וכל חבריו לפלוגה מעיפים אותו באוויר בתשואות. ואז הסמל הבריטי מעיר אותו בבעיטה לעוד יום אפור.
תמשיכו לחגוג.

מה כולכם מדברים על ראש השנה, על איזה חשבון נפש, על איזה סליחה ומחילה ותפילה ודף חדש והחלטות טובות ומחשבות טובות ודיבורים טובים אאאייאאיי, כשחוזרים על אותם דמיונות ופנטזיות עלובות? כשמתכסים בשמיכה כמו ילדים לשמוע את בצלאל מספר סיפורי לילה טוב על בוננזה בעזה? ג'ימי דור פעם לעג - דווקא בימי ממשל אובמה - להסתבכות האמריקאית המביכה בלוב, וקרא לזה "Benghazi zazi". אז עכשיו לנו יש עזה בוננזה.
רפובליקת בוננזות עם הגירה שלילית, בעיקר של מוחות טובים. ועכשיו אפילו לא מקבלים אוקראינים גויים, לפחות עם השכלה הנדסית ורצון להשתלב כאן בבורחם מצבאות פוטין. מבחינתם אנחנו כבר לא טובים. עכשיו רודפים אחרי רופאים יהודים צרפתים שיבואו, בתקווה שירגישו רדופים מספיק על ידי שליחי הציונות ונרדפים מספיק בצרפת על ידי אנטי ציונים.
או אולי בונזו. זה מה שיהיה לאכול באוטרקיית בוננזסטאן. בחורף נתחמם עם מבער בונזן.

לסיום, יודעים מה? אני מבקש סליחה. באמת, אני בטח איפה שהוא לא בסדר עם כל הביקורתיות והציניות האלו. זו איזו חולשה, זה חזק ממני. מקבל עליי לנסות בשנה הבאה פחות. להפחית. לא יהיה קל בשנת בחירות (אם תהיינה... לא, לא, לא התכוונתי להישמע קפלניסט פרובוקטור, מבקש שוב סליחה, הנה תראו כמה זה חזק, היצר הזה). אבל באמת, מבטיח שאני אשתדל.
מה אתם מבטיחים?

עבודה של 20 שנה של השיעים ירדה לטמיון בשנה אחת

נכין קובה נייא ועלי גפן ממולאים, אסלי מין ג'בל א דרוז

לדובר הקרמלין ולדובר הבית הלבן היו בלי ספק מסרים שונים בנוגע לניצחון

איראן. התמנון השיעי עבד בצורה שיש רוב שיעי באיראן והרבה מיעוטים שיעים בהרבה מדינות שהם פרוקסי של איראן בשל היותם מיעוט שצריך את איראן מפני היותו מיעוט בארצו. יש אחווה שיעית.

אצל הסונים הם הרוב באסלאם ולא מיעוט, ולכן רבים בינם לעצמם ולא יכול להווצר תמנון טורקי באותה רמת יעילות

שהסונים הם ציבור ענק, וקשה לגרום לכל כך הרבה אנשים להיות להוטים למלחמות חסרות ערך על כמה קילומטרים באיזו מדינה פיצפונת.

יש לסונים כמה ארגונים קיצוניים ששולטים על מדינות עניות, אבל לא נראה לי שמדינות נורמליות היו נכנסות למלחמות האלה באופן מוצהר

מלהגיב כמנהג המקום: לחפש את כל הודעותיך בפורום למן היום היווסגו ועד עתה, לבנות עליך פרופיל שלם ומקיף ולהבהיר מהם בדיוק המניעים שלך (כאילו אם אדע מה המניע שלך, זה יהפוך אותך לפחות צודק).

אינני ראוי להתהלך בגדולות כאלה, אבל כן אאחוז בשיפולי גלימתך ואגיב על המשפט האחרון שלך - כן, יש לך תפיסה קפלניסטית תמוהה ביותר!

אין לי בעיה שתטען כל טענה, אין לי בעיה שתחזור בתשובה, תתחרט, תשתנה, לא תשנה... תעשה כל מה שבא לך. אבל בבקשה, אל תקשר אותי לשום בעיה שלך. אם החלטת משהו, זה לא מחייב אותי להבטיח לך כלום. פשוט כלום!

למה ההתנהגות שלך תמוהה, לא צריך להסביר. אבל למה זה קפלניסטי? אומר לך חוויה שלי, אני עובר מדי פעם מתחת שלט עם תמונה של אח שכול, וכיתוב מדהים: "אני איבדתי את אחי, אתה לא מוכן לאבד כיסא?". כלומר, אם אחי מת, אז גם אתה חייב לי משהו (נעזוב לרגע את התהייה, שהטיעון נשען בהכרח על שמחה וסיפוק מכך שאחיו מת; ולמה הוא שוכח שגם ביבי אח שכול ומעניין לאיזו הוראה הזויה של ביבי הוא היה מוכן לציית).

אני באמת רוצה להבין את הקופירייטינג שעומד מאחורי מודעת הענק הזו וגם מאחורי הודעתך, יקירי. למה נראה לך שאם אתה בוחר לעשות משהו בשטח שלך, זה בהכרח מתיר לך לתבוע ממני משהו?

קיבלת פטור מיוחד.
אתה, באופן אישי, באמת לא חייב כלום.
אבל בוא, אני אעדיף אלף פעם את ההתנהגות התמוהה שלי מאשר פעם אחת את ההתנהגות המוסברת היטב של השרה סטרוק, עם כל תחושת הנס ורוממות הרוח.
פעם אחת לא היה מאז השבת השחורה שארגיש שסוף סוף מוכיחים לי שהכאב בטן זה כבר רק פאנטום.

לק"י

אבל ראיתי בסטטוס על מתקן לשמירת פלאפונים.

אבל שם נראה לי דובר על פלאפונים בבית.

אולי תצלם את הסטיקר ותעשה חיפוש בגוגל?

נכנסים לכרטיס אישי שלה, ולחצים על 'לחיפוש בהודעות של ______'

נכנסים לכאן ומחפשים מה שרוצים:

חיפוש בפורומים

ואם רוצים לחפש את המילה עגבניה ורק בפורום צמ"ע,

רושמים בחיפוש forum:394 עגבניה

לכל פורום יש מספר אחר - זה המספר שמופיע בסוף הכתובת כשנכנסים לפורום

(יש דרכים יותר קלות ויעילות, אבל השיטה הזאת תמיד עובדת. אפשר לשמור את הקישור בסימניות בדפדפן)

ראיתי את האפשרות לחיפוש אבל עד עכשיו לא הצלחתי להיעזר בזה כדי למצוא... מקווה שזה יעבוד.. תודה!

שתמיד הייתי עושה... בד"כ זה נתן לי מה שחיפשתי, אבל השבוע חיפשתי הודעה ספיציפית ולא מצאתי ככה. לא נורא זה באמת ממש טוב בד"כ.

author:1 forum:394

לחפש בכל ההודעות שלי בצמ"ע.

1) מישהו מהחמאס קרא לחליל אל חיה שאהיד, במה שנשמע כמו פליטת פה.

2) לפי הגרסה הרשמית על כל גנרל חמאס שנכח שם, מישהו קרוב אליו נהרג באותה המתקפה (לכל אחד זה היה מישהו אחר, בן או אישה או מנהל לשכה) והיום היה הלוויה שלהם ואותם מפקדי חמאס לא נצפו נוכחים בהלוויה, מה שמעלה את ההסתברות שהם למעשה היו נוכחים - בארונות.

במיוחד כאשר אחד הגנרלים של חמאס שלא נכח בישיבה, דווקא הוא הגיע להלוויה.

מצד אחד 2 בכירי חמאס שהיו שם התגלו כניצולים ונראו בציבור.

מצד שני היו שם 7, כאשר 5 אנשים נקברו כאשר 5 המפקדים שנותרו לא באו להלוויה, כאשר אחד לא באה להלווית בנו, אחד אחר לא בא להלווית אשתו ואחד אחר לא בא להלווית המנהל לשכה שלו.

גם אני שמעתי את הדברים האלו של עמית סגל,

ואתה יודע מה, עם כל הרשע הבלתי יתואר שלהם, זה לא נשמע לי הזוי ובלתי אפשרי,

שאכן "בזכות" שהם יצאו מהחדר להתפלל לאלוהים, כפי שהם מבינים אותו,

הם אשכרה ניצלו, לפחות ברמה של להישאר בחיים,

מהסיכול הזה, בפעם הזאת.

לדבר בשעת התפילה. ושנעשה על עצמינו קל וחומר מהגוים שלא מדברים בבית התפילה שלהם

זו הטאמפיאדה בכניסה

על כל היהודונים שיש היום בכל מקום🥰

תראה גם את ההר מאחורה😮

ששימשה את הגרים בליפתא וקצת את חברת חשמל.

במציאות - אי אפשר לחיות את כל החיים האפשריים, אבל אפשר לחיות באופן מלא את החיים שבחרתי

אם בחרתי לתעדף כיוון מקצועי מסויים, ויתרתי על כיוונים אחרים.

(החלטתי ללמוד תואר במדעים מדויקים, ולא רפואה … אך שני התחומים מאוד מעניינים אותי.  למשל בתור דוגמא) 

ותחושת ההחמצה הם בגלל החלטה שלקחת, אולי כדאי לשקול שוב את ההחלטה הזאת.

אני לא מאמינה ב"לעולם לא".

הכל יכול לקרות, דברים משתנים ובעיקר אנחנו משתנים.

אפשר לחזור ללמוד, אפשר להחליף עבודה, אפשר להחליף סגנון חיים שרוצים,

יש בחירות שכוללות ויתורים, ברור.

אבל אם תחושת ההחמצה היא כזאת גדולה, וכתבת ויתורים באמת משמעותיים, אולי הבחירה והויתור לא נכונים לך.

אפשר לחיות לצד ויתורים, אבל הרווח אמור להאפיל על ההפסד רוב הזמן.

שאם בחירות מסויימות לא עלו כפי שרצית

אי אפשר לבחור שוב?

את בת 100? 

נסגרו כל המכללות/אוניברסיטאות/קורסים וכו'?

אין עוד מקומות תעסוקה כמו אותה אחת שהציעו לך והפעם את תזמי ראיון או שתגישי קו"ח מפוצץ?

הדלת לא נסגרה וגם אם כן יש עוד דרכים להכנס, ויש עוד רכבות ואוטובוסים ואפילו מונית ספיישל.

להבין שבחרנו לא נכון זה לא דבר שאמור לייאש אותנו, זה רק אומר שצריך לבחון אופציה אחרת ולבחור באחת שיותר תתאים.

תצליחי בכל מה שתבחרי

מ'החיים המוגבלים'

זה הסללה וסטיגמות חברתיות

ולאו דווקא הגבלות אמיתיות

אם מדברים על קריירה

לנשים בכל המגזרים יש הסללה להגביל את עצמם בעיקר בשעות עבודה ובמקום שהעבודה תופסת בחיים (ואז נשארים עם מספר מצומצם של מקצועות)

אכן קשה לחשוב וללכת נגד הזרם

אבל תלוי מה רוצים

לעשות מה שכולם עושים

או

לעשות מה שרוצים באמת למרות שזה יוצא דופן 

השאלה היא למה לקחת אותן לכתחילה והאםבזמנו היית שלמה איתן

אנחנו משתנים והחיים משתנים. ואפשר גם להחליט מחדש לפי הנתונים של היום

לדעתי אין טעם להתבחבש בעבר אלא להסתכל קדימה ולתכנן קדימה איפה את רוצה להיות

גם אני מגלה בלי סוף דברים שהייתי יכול לעשות אחרת טוב יותר, אבל לקח לי שנים להבין עד כמה מערכת החינוך שלנו מפגרת ודורשת מכולנו להצטיין בקוסינוס וסינוס, ולקח עוד כמה שנים להבין מה זה לגדול בדור של להורים שחוו את המלחמה הקרה וכולם רצו שהבן שלהם יגיע למאדים, וימציא את המיירט הבא.

ושלא לדבר על הזמן שלקח לי להבין איך היה אפשר לעשות את הדברים טוב יותר.

אבל אני רואה לאט לאט איך הדברים משתנים. ובאופן כללי מי שמבין עד כמה המסגרות בהם גדלנו היו עקומות לגמרי, ידאג למסגרות אחרות לילדים שלו.

לדעתך הם ניסו או שמלכתחילה הם לא ניסו?

כמו התוצאה ..

זה כואב שאי אפשר לסמוך 

אפילו אם לא צץ איזה בלת"מ כמו שסבתא שלו מתה.

לפעמים זה פשוט גדול על אנשים. דברים שחשבו, שהיו בטוחים שהם מסוגלים להם באותה שעה, ברגע האמת הם מבינים שהם פשוט לא יכולים.

קשה לשפוט אנשים רק על סמך זה.

מכמה סיבות:

א. ללמוד נהיגה פירושו להפוך להיות נהג, כזה שיודע להסתדר בכל מצב בכביש. זה מה שאמרה לי המורה שלי כשאני למדתי נהיגה כשביקשתי במיוחד "להתאמן" על כביש ללא מוצא. מה שהיא עשתה זה הכניסה אותי לשם ואמרה לי "צא". זהו.

רוורסים, מראות, ביטחון בעצמי, ויצאתי משם.

מורה טוב הופך אותך לנהג/ת.

ב. למרות אמור לעול, מורים כן חוקחים בדרך כלל את התלמידים לכל המקומות שגם הטסטים מביאים אותך. למרות שהיום יש תוכנה שקובעת את המסלול והטסטר רק קובע איך נהגת ולא איפה לנהוג.

ג. לא מכיר אף אחד שהשתמש בסרטונים כאלה, וזה ממש לא נראה לי נחוץ. חבל על הכסף. יש דברים שלומדים רק מהתנסות, ולא מצפייה באחרים.

בנוסף, ממילא בשיעורי נהיגה מכינים אותך באופן *מעשי* לטסט. איך סרטון יכול לתרום יותר מאשר לשבת מאחורי ההגה?

לדעתי לכל אחד המסלול שלו ומה שקשה לאחד לא קשה לאחר. אז אי אפשר להשוות קשיים

נקודת המבט שלי על נסיונות ומצבי קושי היא שזה הדרך שלי, וזה מה שצריך לקרות לי כדי להביא אותי להיות יותר שלמה ומתוקנת, כדי למלא את השליחות שלי כאן בעולם. ולכל אחד מה שהוא צריך בשביל זה.. מה שאחד צריך זה לא מה שהשני צריך, וממילא זה לא מעודד.

מה שכן, יש עניין להסתכל בעין טובה על המציאות שלי, ולהודות גם על הקשיים וכו'. אבל שוב, בלי השוואה. רק אדם ואלוקיו

כמו שהסברתי לסבתא שלי,

שהעובדה שבשואה אכלו קליפות תפו"א,

עדיין לא גורם לי לאהוב רגל קרושה....

שזה לא באמת מעודד לשמוע ש"יש אנשים שקשה להם יותר", אז לשנינו קשה, אז מה הרווחנו?

אני חושב שבנושא הפרופורציות, הכוונה היא לנסות לדמיין אם היינו חולים חלילה ללא אפשרות ריאלית לריפוי, ואז יום אחד עומדים פתאום על הרגליים בנס, החיים היו נהפכים לגמרי לורודים בעינינו (ואפילו יותר מכך).

אז גם כעת, למרות ההתרגלות, אם לא ניקח כל מה שיש לנו כ"מובן מאליו", ונתרגל "לחיות בהודיה", זה יכול לקרב אותנו להרגשה כזאת.

יצא לי קצת קיטשי, והלוואי שהייתי קרוב לדברים כאלו בפועל, אבל חושב שיש בהן אמת.

זה לא ממש מעודד וכן מעודד......
כי מצד אחד ,
זה פשוט  לא נותן מקום לקושי גם כשזה אני מול עצמי, כי סהכ החיים שלי תותים "לעומת"(?) אז למה להתלונן? 
אבל מצד שני,
זה כן מעודד כי זה מסקנה שהחיים שלי יפים "לעומת"....
אבל, כל ה"לעומת" הזה מפריע לי ובאמת בני אדם- אני לפחות, בתפיסה שלי עם כמה שאלחם בזה, אני חיה בצורה כזאת שבתפיסה הכל צריך להיות טוב ומה שלא זה מבאס , אז להתחיל מנקודת הנחה שכלום לכאורה לא מגיע לי והכל לא מובן מאליו זה נכון אבל - קשה לי להתחבר לזה- ואני תוהה אם זה נכון - קשה לי לגבש דעה בנושא.......

אם חלילה היית חולה ומבריאה בהפתעה היית שמחה מאוד למרות שלא הכול טוב, נכון?

איך את מסבירה את זה?

אז מסכים שכמו שאמרו כאן, מותר ורצוי להרגיש את כלל הרגשות, ועדיין במקביל להפנים ששום דבר שיש לנו לא מובן מאליו.

ועושה לרוב יותר נזק מתועלת.

הדחקה וביטול של רגש הם אף פעם לא הפיתרון.

כמו שלא נכון להשוות בהצלחות וביתרונות של האחרים, לא נכון בעיניי להשוות בקשיים.

בסוף קושי הוא דבר סובייקטיבי, ויכול להיות שאת חווה את הקושי הפרטי ברמה מאוד חזקה למרות שהוא נראה קושי זעום בעיניים של אחרים.

אני רואה את זה הרבה אחרי ה7.10.

אנשים סביבי מסתייגים אחרי כל פריקה "אבל על מה אני מתלוננת" "העיקר שאנחנו חיים".

אני לא מסכימה עם זה.

נכון, יש רגע של פרופורציה אל מול הזוועות הכי גדולות וקשיים גדולים יותר, אבל, החיים הקטנים והפשוטים ממשיכים לצד הצרות הגדולות יותר

ולא נכון לא לתת לזה מקום.

נושא מענין - תודה.

יש משפט עמוק מחכים:

האושר הוא לא תולדה של מה שיש לך, אלא של מה שלא חסר לך.

דהיינו: אף פעם לא תרגיש שלם. עד שתחליט לראות מה שלם בך כעת.

וזה לא אומר להדחיק את הקשים הקיימים,

אלא במקביל גם לשים פוקוס על מה שיש.

אפרופו הקלישאה של החצי הכוס המלאה...

ולי אישית יש מצבים שזה ממש עוזר לי.

פרופורציה זאת לא המילה המתאימה.

פשוט צריך לפתוח עיניים לטוב שמציף את העולם שלנו!

טבע האדם לשכוח זה לא תירוץ...

בחדשות כותבים רק על מה שחריג,

ולכן הם מוצפים ברע, כי הרע הוא חריג

יש אנשים שהמילים אתם בריאים לוחץ אצלם בנקודות רגישות .. של התמודדות רפואיים מסוימת

ולכן

"תסתכלי בפרופורציות – נכון שהשידוך מתעכב, או שהמצב בבנק לוחץ, אבל ברוך ה' את בריאה,"

אז נקודה חשובה ממטופל שלי שאמרו לו כמו שאמרת העיקר שאנחנו בריאים ...

את לא יודעת באמת מה אנשים מתמודדים ויש קשיים רפואיים שלא נראים לעין 

אז נכון הוא לא בדיוק בריא באופן מושלם אבל עדיין הוא יכול להיות שמח

אז תלמדו שגם אנשים המתמודדים עם קושי רפואי שמחים

אז די לנרמל את המשפטים האלה

את לא חייבת להיות שמחה בגלל צער של אחרים

אלא שמחה בחלקך...

היא שהדרך להשתפר ולשפר את החיים עוברת דרך קשיים ומורכבויות

הדברים הטובים שהשגתי בחיים הגיעו אחרי קשיים כשלונות ומשברים

כשמגיע משבר חדש אני יודעת שיגיע הרגע שאדע להתגבר עליו ולא רק להתגבר

אלא לקחת איתי למידה לדרך

לשפר ולשדרג את החיים בתובנה חדשה

ואז המשבר הוא לא רק קשה אלא גם בהכרח מביא איתו עתיד טוב יותר

כל עידוד מתאים בשעתו.

אבל אני בעד עידוד שנותן פרופורציות כשמסתכלים על המטרה\היעד.

ויכול גם לעצבן אפילו בטח אם זה מגיע מאחרים כי זה מבטל את התחושות שלך באיזשהו מקום ואפילו יכול להרגיש שיפוטי - יש אנשים שיותר קשה להם, אז מה את מתלוננת?

אז לא. מותר שיהיה קשה בכל מצב. גם אם בשאר הדברים הכל טוב.

המסקנות שלי בכל אופן לגבי קשיים - חיזוק באמונה שזה מה שאני צריכה לעבור ושזה מה שטוב לי כרגע גם אם אני לא מבינה אותו, ושכל קושי הוא זמני. בין אם הוא ייפתר פרקטית בשלב כלשהו, ובין אם אצליח לפתור בתוכי את התחושה הקשה מולו ולזרום עם המצב. ומצד שני - גם עין טובה על מה שיש ולחיות בהווה את מה שטוב ולהעריך אותו. עבודה על השמחה במה שיש לי אבל מתוך התבוננות פנימית שלי ולא כאמירה מבחוץ שיכולה להשמע מחלישה. וכן, אני למשל הרבה פעמים נזכרת בקשיים שהיו לי וזה גורם לי להעריך את ההווה ונותן לי כח להתמודד כי כבר עברתי x y z  אבל אנחנו שוכחים מהר 

זוכרת את היום הזה. לא מעבר.

ולא הבנתי למה כולם מתרגשים ממה שקורה בארצות הברית חחח

אני זוכר הרבה אמרות שמחה בסגנון ''עכשיו הם יבינו מה עובר עלינו''

אני קיבלתי ויזה לארה"ב באותו בוקר, שומרת אותה כפריט היסטורי.

והטיסה לניו יורק נדחתה בשבוע וקצת, וגם 'פספסתי' טיול למנהטן..

ובדיוק לא התעוררת בבוקר כי קמת לסליחות ב4:35?

אבל אני רק הבנתי אז את התמונה הגרפית - שני מטוסים נכנסו בשני בניינים בניו יורק. לא הבנתי מעבר

אני זוכרת את הכתבים ב CNN

עם פרצוף המום

מנסים למצוא הסבר אפשרי איך שתי תאונות כאלה נדירות קורות בהפרש של כמה דקות... קריסה במחשבים של רשת המטוסים... אולי משהו במזג האויר...

ואנחנו בבית כולנו אמרנו: איזה מטומטמים. ברור שזה פיגוע.

הם פשוט כל כך לא צפו את זה, ולא העלו בדעתם שיש כזה רוע בעולם ששואף להשמיד אותם. לא הכירו את הקונספט. היום לצערנו הוא מוכר בכל העולם, לא רק בישראל.

עוד אני זוכרת שאמרו שמטוס שלישי פגע בפנטגון, ואז הפסקתי לצפות והלכתי להגיד תהילים כי חשבתי שהתחילה מלחמת גוג ומגוג.

חלטרתי בתור מדריך בפנימייה ואף לא הייתי מצליח להשתלט על הילדים החמודים שהיו צועקים/מקללים/מרביצים זה לזה. כשאלה ראו דיווח על אסון התאומים, השתתקו לעשר דקות שלמות!

חבר שלי קיבל טלפון מאשתו עם דיווח היסטרי למדיי על המתרחש בארה"ב. החבר נסע הביתה בשיא המהירות: הוא היה בטוח שזוגתו ירדה מהפסים והתחילה להמציא דברים שלא יכולים לקרות לעולם.

וזוכר את התגובות שאחרי זה

והייתי בדרך באוטובוס.

לא זוכרת את החדשות עצמן, וגם לא הבנתי מה קרה, אבל כן קלטתי שהיו אנשים סביבי שנכנסו להיסטריה, אחת לידי ממש רעדה בלי שליטה, וכל הנוסעים התחילו לדבר לנסות להבין אם זה אמיתי או לא.

רק כשהגעתי הביתה הסבירו לי מה בעצם קרה.

הייתי אמור לטוס באותו יום לשליחות באוקראינה למשך חודש תשרי, וחלק מהחברים שלי כבר מסרו מזוודות ועברו ביקורת דרכונים, והחזירו אותם חזרה, ויש להם חותמת בדרכון של "יציאה" מהארץ בתאריך "11/9/21", ועליה חותמת "בוטל".

מסמך היסטורי לדעתי...

אני "רק" הגעתי לשדה התעופה, אבל התעכבתי עם מסירת המזוודות, ולא "זכיתי" לחותמת ההיסטורית הזאת.

בסוף טסנו רק יומיים אחר כך - בעיכוב של כ50 שעות מזמן ההמראה המקורי.

והפסדנו חלק מתוכנית-הנסיעה בגלל העיכוב הזה (בפרט לא הספקנו לבקר בציונו של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא).

ביטולי טיסה פתאומיים באופן גורף - זה משהו שלא שמענו עליו לפני הסיפור הזה, וגם לא במשך שנים רבות אחריו - אולי עד הקורונה...

בכל פעם שהיה מבצע צבאי מאז שהחמאס הצליח לשגר רקטות לגוש דן,

בוטלו כל הטיסות או לכל הפחות הטיסות של החברות הזרות.

הנה למשל כתבה מימי צוק איתן לפני 11 שנים:

השמיים סגורים עקב הרקטות, עובדה יחליף את נתב"ג: "הזרים לא יסכימו"

סביר להניח שגם במלחמת המפרץ הראשונה, אולי גם בלבנון השנייה... 

בנוסף היו עשרות ימים בעשורים האחרונים, בהם הייתה שביתה כללית במשק שהובילה בין היתר לסגירת נתב''ג לכל סוגי הטיסות.

אבל בטוח שזה לא היה דבר שגרתי כמו בשנים האחרונות...

כפי שכתבת "מאז שהחמאס הצליח לשגר רקטות לגוש דן" (שזה התחיל בלבנון השניה).

במלחמת המפרץ הראשונה - עדיין הייתי ילד, ואינני זוכר מה הלך בנתב"ג.

לבנון השניה (שנת תשס"ו) - היתה כמה שנים טובות אחרי נפילת התאומים (תשס"א).

אבל סגירת-שמים כלל-עולמית - נראה לי היתה רק אז ובקורונה (אפילו במלחמות העולם - מסתבר שהיו איזורים שהמשיכו בהם הטיסות האזרחיות כסדרן).

השאלה מי שיהיו פה עוד 20 שנה (אם יהיה קיים המקום הזה) יזכרו, כמו שהיום שואלים אותנו

נראה לי שרואים שהרבה פה זוכרים למרות שהיינו יחסית קטנים, כך שביחס לשביעי באוקטובר שגם פה ומשפיע ישירות סביר שיזכרו יותר

לא תזכור

כי היא לא נולדה אז

כמו שאני לא זוכרת את אסון מגדלי התאומים

אם ח"ו הממשלה תכרע תחת הלחץ וזה יצא רק עוד סבב משודרג - יזכרו הרבה פחות.

לפי מה אני מבין.
תנסה גם לחשוב עם עצמך - מבחינתך אין הבדל?
כלומר, אתה לא מגיב בהבדלים מסויימים בין המשפחה הקרובה לבין עם חברים?

יש לי אחות שמעירה ומבקרת על כל דבר 

בעלי זה שהעיר את עינ שזה לא נורמלי שהיא מרגישה כל כך בנח להגיד לי מה שבא לה

מה שאני יכולה לומר לך -

השינוי צריך להיות אצלך, אתה זה שנותן להם את היכולת לבקר אותך

ככה נראה לי

מי שמרגיש קרוב יותר, מרגיש יותר בנוח לתת הערות.

למשל אם לבן שלי יש ריח לא טוב מהפה אני אשאל אותו אם הוא זכר לצחצח שיניים היום, ואשלח אותו לצחצח עכשיו. לחבר אני בחיים לא אעיר על הריח.

אולי זו לא דוגמה טובה כי הילדים שלי קטנים וזה התפקיד שלי לחנך אותם וללמד אותם, אבל הרעיון הוא אותו רעיון: ככל שמישהו יותר קרוב אלי, כך ארגיש יותר בנוח להעיר לו מתוך ניסיון לעזור.

אבל,

אם אתה כבר ''ילד גדול'' ולא רוצה שיתייחסו אליך ככה, אתה צריך פשוט להגיד להם.

אם הם לא יקשיבו, זה באמת באמת לא יפה ולא בסדר. 

איך בדיוק מגיבים בצרחות לזה שמישהו לא מסתפר חצי שנה? הן צרחו כל יום מתחילת חצי השנה? צרחה אחת בבוקר ובערב? אחרי מנחה או אחרי ערבית?

עלתה תמונה שלי לווצאפ המשפחתי. אחותי כתבה שאני חייב להסתפר עם 3 סימני קריאה.

כתבתי שאני לא חייב כלום לאף אחד עם שמונה סימני קריאה.

ואז כמו כל קונפליקט משפחתי היא הגיבה באופן מאוד מופתע שהיא לא באמת אמרה שאני חייב, ואיך לא הבנתי את זה.

כוונתה היא לא שאני באמת חייב אלא שלדעתה יחמיא לי יותר עם שיער קצר ומסודר.

כנ"ל רוב הפעמים שאמרו לי שאני חייב משהו

מעט הפעמים התכוונו לבאמת חייב אלא רצוי/כדאי לדעתם וכו'

כשאני אומר למישהו "אתה חייב לנסות את הפיצה הזאת", ברור שאני לא מתכוון שהוא באמת חייב, אלא רק שזאת המלצה חמה ממני.

אציין שבני הגדול (אוטיסט) באמת מתקשה להבדיל בין המילים לבין הכוונה מאחוריהן, וזה יוצר לא מעט בעיות.
אם "אתה חייב לנסות את הפיצה הזאת" זאת רק המלצה, אז למה "אתה חייב לעשות שיעורי בית לפני שאתה הולך לחברים" זאת הוראה מחייבת?

בקיצור עובדים על זה ובתקווה שבסוף הוא יבין...

אני חושב שאדם שאינו אוטיסט אמור להבין את ההבדל מתוך ההקשר, הטון, הנושא, היחס בינו לבין הצד השני וכו', באופן טריוויאלי ובלי לחשוב על זה יותר מדי. כמו שפת אם.

והוא שחברים שלי שאלו אותי יפה ובנועם מתי אני מתכוון להסתפר, בלי לומר לי שאני חייב, והדילמה היא על הפער.

ממש ראיתי שהם שאלו בזהירות בצורה שמראה שהם רק שואלים, רק אומרים מה דעתם ושאני יכול לבחור לעשות מה שהכי מתאים לי.

אגב אם אכלתי פיצה ממש טעימה אני לא אגיד למישהו שהוא "חייב" לנסות את הפיצה.

המקסימום של השימוש במונח "חייב" כאשר לא מדובר בחובה מוסרית אמיתית, הוא שאגיד למישהו "אני חייב לספר לך מה קרה לי בעזה". כלומר אני חייב ולא הוא.

סתם סתם

אם אתה לא מרגיש צורך בחתונה.

אף אחד לא יכול להכריח אותך

לא פתחתי דיון מה אני אמור לעשות כעת.

אגב כתבתי פעם בנשוט ובהורות שזה היה נגד את כל התחזיות. כל המשפחה המורחבת האמינה שאתחתן בשנות ה20 המוקדמות, ובשנות ה20 המאוחרות יהיה לי 8 ילדים, ושאני אדע 15 שפות ושאני אקים סוכנות חלל שתגיע לחלל ותפתור את החומר האפל והאנרגיה האפלה.

אבל ההעדפות שלי היו שונות מאוד באופן מפתיע.

למה אתה כל כך רגיש לכל מילה בתוך המשפחה או בכלל העולם שבחוץ, למה הכל נשמע נפיץ.

נראה שיש משהו יותר עמוק אצלך בנושא הזה,

ואולי כדאי שתברר ותדבר על זה כדי שתוריד את הלחץ שאתה מרגיש מולם.

מקווה שתמצא איזון בתוך עצמך.

משפחה הם אנשים עם קרבה רגשית גבוהה אלינו יותר ולכן מדברים יותר בחופשיות. ככל שיותר קרובים זה פוגע בנו יותר ומפעיל אותנו הרבה יותר מאנשים אחרים.

אני יכולה להבין למה זה כל כך מפריע לך,

זה יכול להרגיש כמו מניפולציה אבל אולי זה גם פרשנות שלך, של איך שאתה תופס את המצב.

הפרשנות שלך מושפעת מהסתכלות שלך, חוויות שלך, טריגרים שלך.

אולי הם פשוט מדברים חופשי, אולי חופשי מדי, אולי הם מנסים להביע דאגה (אצל הורים זאת דרך שלהם להראות אהבה) וזה לא יוצא להם בצורה שנעימה לך או איך שאתה היית רוצה.

אתה יכול לדבר על זה וללמוד איך לא להתעצבן מזה, תמצא את הסנטר שלך.

ואז בהמשך תצליח לשים גבולות או לתקשר להם יותר טוב מה לא נעים לך ומה אתה צריך.

שהמשפחה הכי כנה ..

ממש חשוב לי הדעה שלהם .. זה מזכיר לי שעשיתי גוונים ואז כל החברות פירגנו וזה היה לי מוזר .. אז שהמשפחה הקרובה שלי פרגנה וגם הבנות דודות ידעתי שזה אמיתי..

או שמלה שחשבתי שהיא יפה ואז אחיות שלי אמרו .. שלא חח.. ואח שלי אמר מזה זה? חח קיצר 

לך תדע אולי הן אומרות אמת כי אכפת להם ממך

אחרת מהסביבה החיצונית.

כי במשפחה גרעינית אין דיסטנס כלשהו

והתגובות שלהם לדברים יהיו הרבה יותר אישיות ומודגשות,

דווקא בגלל הקרבה, האהבה והקשר.

נכון שזה ממש לא נוח כשהתגובות שליליות, וזה בהחלט לא נעים ואפילו לא נכון ולא מרוסן,

אבל כדאי לנו ללמוד לקבל את זה בהבנה,

כמו שאנחנו מקבלים את התגובות החיוביות מהמשפחה, שגם הן הרבה יותר אישיות מהסביבה...

לכל דבר יש שני צדדים

אבל הגעתי למסקנה שהוא פשוט מאוד מהיר ולפעמיים התשובות קלות לו אז הוא עונה מהר. זה לא בכל תשובה..

אגב, רק לי הוא נתקע לפעמיים בלופ? אני כותב לו משהו והוא חוזר על אותה תשובה ככה כמה פעמים..

אני כמעט לא משתמשת, וקרה לי פעם אחת.

בעלי סיפר לי על ביטויים ספציפיים משונים שאנשים מצאו שגורמים לזה

תבחן מה ה"תשואה" (תרגום לא ממש מוצלח למונח מדעי המחשב באנגלית throughput) של מערכות ומרכזי מיחשוב AI, הן מבחינת יכולות החישוב המבוזרות (בשבבי GPU), הן מבחינת הבאת המידע הנבחן והרלוונטי (מבחינת צמתי תקשורת, "אינפיניבנד" ומהירויות קריאה ושידור) והן מבחינת הארכיטקטורה (ה"וורטיקלית" ברובה) של המידע עצמו. זה עכשיו הרבה הרבה הרבה מעבר לתפיסת האדם. כשתקלוט באיזה כוח אסטרונומי הכלי מתקשר איתך, עושה מול עצמו את החישוב, ואז מחזיר תגובה, לא תתפלא על כלום. אבל עדיין, זה לא חשיבה ולא שיקול דעת אנושי ממש.

כעיקרון זו ההכרה, הקוגניציה. אנחנו עצמנו לא הגדרנו היטב קוגניציה, אבל כמכלול זה קיים, וברור לגמרי שאיכשהו זה יוצא שונה בקרב בני אדם שונים. להכניס צבא לעזה? אנשים שונים חושבים מחשבות שונות, אבל התוצאה שמודל אמור לספק נדרשת להיות מוגדרת היטב. משחקים בפרמטרים ולפי זה ייצא מה שייצא.
אולי האדם הוא כן מודל - חזק בהרבה מהמהונדסים והמוכרזים, אבל מודל - אבל זה לא מודל מהסוג שמוכר לנו ולא משהו שהצליחו כרגע לחקות. אפילו לא סביר להניח שזה LLM, כי שפת הדיבור והביטוי עצמה משתנית בהתאם לרעיונות אנושיים. רוצה לבקש ממודל להכין שפה אנושית חדשה? אני אישית לא הייתי עוסק בהשגת תוצאה כזו, כי אני חושש מגודל הכיעור.

אנשים שונים שגדלים בסביבות שונות מאומנים על ידי קלטים שונים ולכן ודאי המודלים שלהם יהיו שונים והם יחשבו באופן שונה על סוגיות מורכבות.

אני לחלוטין לא חושבת שהבינה המלאכותית היא ברמה אנושית עכשיו, אבל לטעמי קשה לקבוע בנחרצות שמה שיש הוא "לא חשיבה" ברמה מסוימת. כלומר, שאין חלק בבינה האנושית שפועל באופן דומה לבינה המלאכותית של ימינו. 

השתמשתי בנוסח זהיר מאוד - "עדיין... זה לא שיקול דעת אנושי ממש".

חישובים סטטיסטיים והסתברותיים?

המוח האנושי הוא מסובך וכולל הרבה מאוד תפקודים.

ולמרות שיש לנו הבנה (מודעת), יש תהליכים רבים שנעשים ללא מודעות.

אם יש תהליך שניתן לבצע באמצעים "פשוטים" (יחסית), יכול להיות שזה אכן מה שקורה.

למשל, כשאנחנו שומעים משפט באופן לא לגמרי ברור, המוח מבצע תיקון שגיאות ומשלים את החסר או מתקן את הלא-ברור. די ברור לי שההחלטה כיצד לתקן מגיעה ממודל הסתברותי שלוקח בחשבון את ההקשר של שאר המשפט, את אופי ההפרעה, מידע נוסף כגון זהות הדובר ואופי השיחה וכו'. לפעמים אנחנו מודעים לזה, לפעמים לא, לפעמים אנחנו נעשים מודעים לכך בדיעבד (בטוחה שחווית דברים כאלה).

איך המידע שצריך לעבד *מיוצג* בדיוק (האם המוח עובד עם ווקטורים)? לא נראה לי מהותי כאן אם המידע מיוצג על ידי טרנזיסטורים או נוירונים.

לגבי דיבור - זה עניין מסובך יותר, כאן נכנס ה"אני" שמדבר ובוחר, אבל כמובן לא *כל* התהליך המסובך של הדיבור הוא מודע (בלי קשר לפעולה של איברי הדיבור, אני מתכוונת רק לעיבוד של המשפט עוד לפני שהוא מתורגם או מופק לצליל). גם אם אנחנו יודעים מה הרעיון שאנחנו רוצים להביע, בחירת המילים המדויקות נעשית באופן שחלקו פחות מודע - אנחנו לא חושבים על כל מילה שיוצרת לנו מהפה. אנחנו גם לפעמים יכולים להתבלבל ולהשתמש במילה מתאימה פחות, ולתקן את עצמינו, או להיתקע באמצע משפט ולא למצוא את המילה המתאימה. הבחירה של המילים האלה - אני לא יודעת איך היא קורית, אבל אם נחזור למשפט שכתבתי קודם - אם יש תהליך שניתן לבצע באמצעים "פשוטים" (יחסית), יכול להיות שזה אכן מה שקורה. אנחנו רואים שהכלים של בינה מלאכותית מגיעים לתוצאות טובות בשיטות שבהן הם עובדים, ולכן זה לא נראה לי מופרך לחשוב שחלק מתהליך בנית המשפט במוח שלנו יפעל באופן דומה. אני לא חושבת שזה הכל - ודאי שלא, אבל תהליך מסוים כחלק מתהליכים רבים (מסובכים יותר ממנו)? אולי.

אבל ברור שלי שהAI לעולם יוכל לחקות רק את הצדדים הטכניים באופן חשיבה שלנו ולא מעבר לכך (כולל הטיות וכדו', אבל זה עדיין רק טכני).

אני מאמינה ש"אני החושב" בכללותו הוא ישות בלתי ניתנת להגדרה טכנית.

כשמארי קירי החלה לצרוך אנרגיה (קרינה רדיואקטיבית) במעבדה [ובאופן מסוכן להחריד עקב אי ידיעת עוצמתה של התפרקות גרעינית], זה היה "מופלא" יחסית למה שחשבו עשרים שנה קודם לכן על טבע החומרים. אבל זו בסך הכל היתה הדגמה טכנית (אם כי מזעזעת בהשלכותיה, את המחברות של קירי עדיין שומרים בתיבות עופרת מעוצמת הקרינה שנושרת מהן) של ידע חדש שהוציא פוטנציאל הנדסי מחומרי גלם. לא רואה שום דבר שאיננו "טכני" בהקשר זה. גם הוכחת אינסופיות מספר המספרים הראשוניים - מתמטיקה טהורה ועתיקה - היא "טכנית", כי היא בסך הכל מוציאה מסקנה מרשימה מהבנות קודמות יסודיות. אולי האלגנטיות המתמטית ורוממות המסקנה הן "מופלאות", אבל ודאי אין בזה כל קסם אל-טבעי.
לעצם הדיון, מה שהושג עד עכשיו לא באמת יודע לנהוג כראוי בכבישי העולם באורח חופשי. וכמובן לא "מבין" מכוח עצמו חידות מתמטיות לא פתורות (כגון השערת גולדבאך). לי לא מוכר שום מהלך לוגי שמחייב שבינה מלאכותית תשיג אי פעם את יכולת החשיבה האנושית.

אני חושבת שזה לגמרי הדיון, וקשור באופן הדוק למה שכתבת "לעצם הדיון": בהחלט בינה מלאכותית כיום רחוקה מהבינה האנושית ואף אחד לא יכול לומר שהוא יודע בוודאות לאן היא תוכל להגיע. אף אחד גם לא יכול לומר שהוא יודע בוודאות לאן היא לא תוכל להגיע.

אם נעקוב אחרי אופן הפעולה של הAI נגלה בסה"כ מתמטיקה מתוחכמת במיוחד, המבוססת על מאגרים עצומים של טקסטים קיימים.

לדעתי הטענה שגם המח שלנו עובד בשיטה מתמטית דומה המסתמכת על מאגרי הידע הפנימיים שלנו, היא טענה אמנם מפתה אך לא נכונה.

ניקח רק דוגמה: הAI מחשב את המילים עם ההסתברות הגבוהה ביותר להופיע בהמשך המשפט, ובוחר אחת מהן באופן "אקראי" על מנת ליצור שפה "טבעית".

זהו ניסיון מלאכותי ביותר לחקות את הספונטניות האנושית, שנובעת מהיותנו ישות חושבת שאינה חומרית לחלוטין שפשוט לא  ניתן למדל.

אני מסכימה שבני אדם אינם חומריים לחלוטין, אבל אני לא בטוחה ש"ישות *חושבת* שאינה חומרית לחלוטין" תופס את הנקודה בה בני אדם אינם חומריים. כלומר, אני לא בטוחה עד כמה חשיבה דווקא היא מותר האדם מן המכונה... אני בהחלט מקווה ורוצה שיהיה הבדל מהותי כזה, אבל אין לי סיבה מספיק חזקה להאמין שדווקא זו אכן המציאות (גם אין לי סיבה חזקה להאמין דווקא הפוך. כרגע נראה לי שאנחנו לא מספיק מבינים את הסוגיה), ולכן כמו שכתבתי בכותרת: למיטב שיפוטי, זו השערה בלבד.

(אני כן חושבת שתודעה ורצון ובחירה הן תכונות אנושית לא חומריות, שלטעון שהן תופעת לוואי של חומר מספיק מתוחכם לא נשמע משכנע.)

אם תודעה, רצון ובחירה הן תכונות אנושיות לא חומריות, אז למעשה הן לא ניתנות למידול ולכן לא ניתנות לחיקוי ע"י AI (שהוא מודל, כמובן).

כשהשתמשתי במילים "ישות חושבת" התכוונתי לעולמו הפנימי של האדם שכולל בתוכו את התכונות הנ"ל, מה שלא יהיה לעולם ל-AI.

"חשיבה" לא נראה לי נכון. אפשר אולי לומר שחלק ממה שאנו קוראים לו חשיבה *תלוי* בהם (אולי, זו השערה). אבל אין זהות בינם לבינה. 

ב"חשיבה" אני כוללת כל מיני דברים שאנשים לרוב כוללים במונח הזה: עיבוד מידע, הסקת מסקנות, פתרון בעיות, סינתזה של רעיונות ליצירת יצירה ספרותית / ויזואלית / מוזיקלית וכו' חדשה.

שזה כולל את התודעה, הרצון, וגם הרגש וכדו'

מה שהגדרת כחשיבה, אני מצטטת:

"עיבוד מידע, הסקת מסקנות, פתרון בעיות, סינתזה של רעיונות ליצירת יצירה ספרותית / ויזואלית / מוזיקלית וכו'"

זה בחלט יכול להיחשב טכני וניתן למידול, למעשה הAI כבר עושה את זה.

אבל תודעה, רצון או רגש הם בלתי ניתנים למידול.

הם לא תוצר של מתמטיקה ומאגרי נתונים מספיק גדולים.

יש כאלה שאומרים שהוא מעביר מידע

נו באמת, כאילו קיים שירות באינטרנט שלא שומר עלינו מידע. שקוף

דרך אגב, GPT מעולם לא ניסה להסתיר שהוא שומר מידע כזה

האם נעשה סחר במידע הזה לצרכי שיווק וכדו'? יתכן. גם לפני עידן ה-AI

שבתשלום.  

הייתי בשבוע שעבר בהרצאה של ד"ר אייל דורון.

ד"ר אייל דורון - חוקר ומפתח חשיבה יצירתית הנוגעת לכל תחומי החיים

הוא בפירוש הדגיש את העובדה הזו.

שממליץ מאוד לשלם את ה 20$ בחודש לחשבון אישי ב ChatGPT, ואז הפרטיות מובטחת.

בפרט כאשר נעזרים ב AI לנתח מידע מסחרי, מידע פיננסי אישי, וכל דבר שלא היינו רוצים שמידע מאיתנו יצא משליטתנו. 

נ.ב. קראתי את המילה "שבתשלום" - שבת שלום..

יותר הכרתי שנותנים מתנה מכולם לעובד שעוזב, ולא להיפך.

בכל מקרה, מציעה ספרים.

באיזה תחום אתם? יכול להיות משהו שקשור או נושק לעבודה?

למשרד אפשר ספלים \ סט של תה בטעמים מעניינים \ מכונת  קפה אם אין?

זה לא חובה ולא בהכרח מצופה (אולי כן אין לי מושג)

אבל זה משמח

או שמביאים משהו שווה אכיל למקום..

ובאמת ספרים זה טוב כי זה אישי אבל אישי מקצועי יותר

יש לך דרך להתקשר לבני הזוג שלהם? יש לך איך להשיג מספרי טלפון שלהם?

יש את האפשרות המוכרת לתת כרטיס מתנה ("גיפט קארד" בלעז). קצת נדוש, אבל יעיל ומגוון להפליא.

אפשרות נוספת: אתה יודע משהו על תחביבים שלהם? אולי שובר מתנה לזה? לדוגמה - מישהו שאוהב הצגות, לקנות מנוי (זול...) לתיאטרון. מישהו שאוהב בתי קפה - שובר מתנה לרשת בתי קפה. מישהו שאוהב טיולים - כרטיס "מטמון" (אני יודעת שזה מאוד יקר ומן הסתם מחוץ לתקציב. זה היה רק דוגמה בשביל העיקרון...) וכו' וכו'.

וגם אולי יועיל הלכתית (אם לא היית כותב לא הייתי חושב על זה).

ואם לא יעלה לך רעיון שישמח אותם- אז תמיד זר פרחים באגרטל, או צמח בית יכול לשמח,

ואולי גם שובר זוגי לבית קפה כלשהו\לפעילות זוגית כלשהי.

כל הכבוד!

אגב חשבתי שאתה נקבה.. קטע..

לגבי מתנה לבית לגמרי חשבתי על זה פשוט אין לי שמץ מה. אקנה להם כוסות יין ואז אגלה שיש להם כאלו. (וגם כוסות וכו יש עניין של טבילה.. עוד כאב ראש..).

זר פרחים באגרטל מרגיש לי אישי מידי..

שובר זוגי גם רעיון! תודה!!.

ובחיוך אוסיף שזה הדדי, גם לי פתית שלג היה נשמע ניקית.

😇😀

לכן אני מציעה להביא דבר סטנדרטי שהרבה אנשים משתמשים בו+ פתק החלפה.

משהו שאתה יודע שחסר

הוא תקין תאורטית. הבלמים שלו תוקנו, הוא נסע כבר איזה 3600 קילומטר, הוא מאיץ לאט כי הסוללה שלו כבר פחות אבל בגדול לרוב השימושים שלי היום הוא סבבה. קצת מטפס לאט במהירות כשהוא סוחב אותי עם עוד ילד.

להחליף אותו בחדש היום או לגרור עוד חצי שנה-שנה (וגם אם כן, אז כמה להשקיע בחדש...).

אבל אני סתם כזאת קמצנית🤷‍♀️

אח שלי לוחץ עליי כבר מזמן להחליף אותו בחדש. אמא שלי  הייתה רוצה שאחליף אותו בכלום. חחחח

ליסינג, מי המציא את השחיתות הזאת?

מה רע באוטו ישן וטוב שעושה את העבודה?

בעיקר בגלל פלוס גדול: לא צריך לשמור עליו ואם יקרה לו משהו זה לא אסון גדול.

בעיקר כי הישנים ממש צריכים שני טסטים בשנה, והפחות ישנים כבר לא מאוד ישנים כמו האמינים של פעם.

המערכת בגדול עושה הכל כדי שמישהו יקנה רכב חדש (וישלם 100% מיסים).

לנסוע רק אחרי 9 בבוקר למשל

ואז יהיה לי תירוץ להגיע לעבודה מאוחר😂

ותגיעי בזמן

לק"י

השנה פשוט נתנו לי להתחיל 3 ימים בשמונה, וזה מתיש (אני מורה, שמפזרת את הילדים בבוקר)

הסיבה המקורית זה ארגונים שלא רוצים להתעסק עם מכוניות. ליסינג זה בעצם שיטה של "רכב-כשירות". כלומר אותי הלקוח  לא מעניין תיקונים מוסכים תאונות. זה בעיה של מישהו אחר. זה מאוד מקובל בהרבה מאוד התמקצעויות בעולם העסקי. כמו למשל ענן במקום לקנות חומרה ולאחסן אתרים, ועוד כל מיני. 

וכמובן SAAS, כלומר תוכנה כשירות. במקום לקנות ולהתקין תוכנה אנחנו צורכים אותה באינטרנט.

מה ששבר את גב הגמל היה שהקפצתי ילד למסגרת ובעליה קטנה עם הילד הקורקינט לא סחב.

עכשיו אני בשלב המעצבן של להתרגל לחדש.

אח שלי  @LightStar   שצריך קורקינט לנסיעות קצרות ממש קיבל אותו מתנה והתחיל להסתובב איתו. ניחוש שלי: הוא יתרגל אליו ומתישהו יקנה אחר.

שאפילו אם תשלם למישהו הוא יסרב לאמץ אותו.

תחשוב על זה.

מה ששבור מידי, מקולקל מידי, מזייף קשות- אחרי שניסיתי כל דרך להשמיש וזה לא זה- החוצה מהבית...

לדוג' בקורקינט.

ברגע שנסיעה איתו לוקחת פי 2 מאשר בחדש.

רכב. שיעלה לתקן אותו יותר מאשר לרכוש אחד דומה במקומו. (אבל זה בעיה. כי אם משדרגים כבר לוקחים טוב יותר, אז העלות גדלה)

מהיכרותי עם עצמי הייתי אומר שאין לי שם רע אבל גם לא איזה שם יוצא דופן, אבל קשה לדעת מה באמת (!) אחרים חושבים עלי.
 

אולי מספיק לדעת שלא מרננים אחריי ולא מדברים מאחורי הגב כדי להגיד שאני לפחות בסדר ורגיל יחסית.

אמנם, צריך להגדיר קצת מהו "שם טוב" שאנחנו מדברים עליו. בהיבט אישי? בינאישי? מקצועי? דתי?

בעיקר גברים חסרי 

נוכחתי לדעת כמה זה קשוח לגברים לפרגן לאשה שמשדרת עוצמה וביטחון כזו או אחרת..

בגדול זו שאלה טריקית כי מי יעיד על עצמו דברים כאלה?

אבל מי שיודע שהתשובה שחיובית על עצמו, הכוונה שיש לו שם טוב בחוץ גם בד"כ לא ירוץ לפרסם את זה בחוץ...