לימוד זכות זו לא המלצה שכדאי להתעלם ממנה.
זה משהו בסיסי.
אל תפגעו באחרים, ואל תדונו אותם. אתם לא יודעים מה הם עברו.
אתם לא יודעים כמה אתם עלולים לפגוע…
לימוד זכות זו לא המלצה שכדאי להתעלם ממנה.
זה משהו בסיסי.
אל תפגעו באחרים, ואל תדונו אותם. אתם לא יודעים מה הם עברו.
אתם לא יודעים כמה אתם עלולים לפגוע…
אני יצאתי להפסקה. אין ניסיון אמיתי לדבר ולדון, אלא להתנצח, להעליב, להשמיץ, או להטיל ארס כאילו זה מצווה לשמה. טון תקיף, סניטה, או ציניות הפכו להיות מטבע עובר לסוחר. כבר לא נעים אפילו לקרוא גם בלי להיות שותף בשירשורים. חבל.
התכוונתי בכללי… אנשים שמדברים עם אחרים, ושופטים אותם על מעשים שלהם, בלי להבין שאין להם זכות בכלל…
אני פשוט לא משתתף בדיונים כאלה מההתחלה לכן אני לא חווה את זה
רק רוצה שיהיה טוב
בפני מי אתה מנסה להצטדק?
חוץ מזה, לפי מה שאתה כותב, נשמע שפגעת במישהו. לא מתוך רצון לפגוע. מתוך רצון להיטיב. אבל פגעת.
תחשוב על זה.
אם את מלמדת זכות זה רק מצביע על כך שאת אדם טוב. ואם לא נעים לך פה עם כל האנונימיים שפותחים את הג'ורה שלהם מתיסכול עיברי לפלאטפורמות אחרות, נעימות יותר.
לכן ה' יורד משמיים לשפוט אותנו .. ממש הוא כאן .
לא שופט משמיים אלא יורד לראות מה קורה כאן ..
כמו במגדל בבל.
ה' בוחן כליות ולב- יש לה' יכולת לראות מה עובר עליך באמת .רגש תחושת פנימיות למה פעלת כמו שפעלת ולא רק מה שעשית.
הוא יודע הכל וברא את עצם הידיעה אז אין לו מגבלות כמו שיש לנו, והוא לא צריך להיות ממש בן אדם כדי לדעת זאת - "כי הוא ידע יצרנו".
למה בכלל אי אפשר לשפוט את האדם עד שתגיע למקומו,
ואיך דיינים יכולים לשפוט אדם אם הם לא הגיעו למקומו...
עד שיגיע למקומו
אלוקים מחוץ להשוואות האלה
הוא כל יכול
כיוון שאנחנו, בני האדם, מכירים רק איך בני אנוש חושבים ומתנהלים - אין לנו אפשרות לדמיין בכלל מהו בכלל אלוקים.
פועל יוצא מכך - אין לדעת מה זו רוחניות ונשמה, מה זה המרחב הזה של עולם הבא שהנשמה מגיעה אליו לאחר שעוזבת את הגוף הפיזי שלנו, שכר ועונש בעולם הבא.
מי רואה את זה אחרי שהתקפל?
אם כבר אתה מוכיח תכוון לתועלת עד הסוף, לא לכיף(:
עשיתי מספיק טוב?
יש לי הרבה יותר ביקורת על הציבור הדתל"י, כמו אדם שמכיר את הפנים שלו טוב טוב ומכיר בע"פ כל נקודה קטנה על האף.
אחרי שהצבא השקיע מיליונים בשביל יחידה חרדית, כאשר הצורך בחיילים הוא כל כך דחוף, לשמוע רבנים חרדים שאומרים שכל המטרה לחלן את החרדים, זה פשוט מגעיל.
הכל בגלל פחד מוות משינויים.
ענוונותו של זכריה בן אבקולס וכו'
קעלעברימבארתגובות אמיתיות נא להגיב בשרשור הקודם (:
אני רואה שיש המון אנשים, שמשקיעים באמת מכל הלב בעזרה לאחרים.
והם באמת חמודים והכל , ואני כל פעם מתפעל מהם מחדש.. על ההקרבה, על הרצון. הם לוקחים את זה נטו כפרויקט חיים. אני לא מדבר על סתם עזרה רגילה.
אבל כשאני מתחיל להתעמק בזה, אני חושב לעצמי שבכל אחת מהפעולות שהוא בוחר לעשות, זה ממלא אצלו איזה מקום חסר.
ואז כביכול כל ההשקעה שלו משתקפת לי אחרת. כאילו, תמיד זה ימלא לו גם משהו, אז זה לא נטו "טהור" . ומצד שני- הוא יכול לבחור שלא להשקיע את הזמן ואת הכוח שלו,
ועדין..
כנראה ש.. זה בעצם ההבדל בין בני אדם לה' ..
סתם מחשבות שלי שהעלתי על הכתב.. כנראה שיש לי נפש ציורית היום..
אם כולם יהיו אגואיסטים גדולים - העולם שלנו יהיה מושלם. כי האידאליסט הטוב ביותר הוא בעצם אגואיסט.
אם אדם ירצה להיות עשיר גדול, הוא יצטרך לעבוד קשה בשביל לשפר את העולם ולהמציא משהו חדש שיעזור להרבה אנשים.
אם אדם ירצה שכולם יאהבו אותו, הוא יצטרך להיות נחמד ולעזור ולתת.
וכו' וכו'.
ולשאלתך - זה נכון שכאשר אני עושה מעשה טוב, זה גורם לי להרגשה טובה (ואולי זאת הסיבה שעשיתי את זה).
אבל עצם זה שבשביל להרגיש טוב אני מרגיש צורך לעזור לאחרים ולא למשל לראות סרט בזמן הזה - זה מה שמעיד עלי שאני אדם טוב.
אולי הסיפא שלך לא מדויקת? בהתחלה זה היה נשמע לי מאוד הגיוני..
אבל אולי לאותו אדם, שמרבה לעזור לאחרים,
יש צורך שידעו שהוא אחד שעוזר, סוג של קבלת כבוד כזה, והערכה.. מה שהוא לא יוכל לקבל ממצב אחר של הנאה סתמית.
ואהבתי את עניין האגואיזם..
אבל קל לראות אותם ולזהות אותם:
מי שעושה רק בשביל לקבל כבוד והערכה, ולא בשביל עצם הנתינה - ינסה תמיד להיות בפרונט, ידאג לספר לכולם על מה שהוא עושה, לא יעזור כאשר לא נלווה לזה פרסום ואהדה וכו'.
למשל מי שמתנדב בלארוז משלוחי אוכל ביום חמישי, רק בשביל לפגוש בנות ולהתחיל איתן - יהיה קל לראות שהוא מתעסק יותר בהן מאשר במשלוחים, וכאשר יבקשו ממנו לתת יד באיזה מחסן שבו אין בנות, הוא יביע התנגדות ויתמרמר.
לבני אדם הרצון הכי פנימי ועמוק הוא לעשות טוב.
זה לא אגואיסטיות. הנשמה רוצה להדמות לה' ורק לעשות טוב בלי שום קשר לתמורה
"אל תגיד אני אהיה נהג אוטובוס כי בזה אני רוצה להתפרנס, תגיד שתהיה נהג אוטובוס כי עם ישראל זקוק לנהגים טובים ומיומנים".
ובכן, זה יפה לבני עקיבא, במציאות זה פחות עובד כך.
יש אנשים מאוד מאוד עשירים שלא קמו בבוקר ואמרו "איך אני אתרום היום לעולם" אלא אמרו "איך אני יכול להתעשר", ודרך הרצון שלהם להתעשר הם שיפרו את העולם וקידמו אותו.
ברור שרוב העולם פועל מרצונות הרבה פחות עמוקים
ברור שגם שה ממש מקדם את העולם
ובכל זאת, גם כשמישהו מפתח משהו בשביל איזשהו אינטרס שלו, זה לא מנוגד לטבע הבסיסי הטוב שלו אלא סיבה חיצונית יותר לאותו מעשה.
לדוגמה אם יש לך חתונה ואין לך כח ללכת, ברור שזה שיהיה שם אוכל גורם לך ליותר חשק לבוא. זה לא אומר שאין בך רצון עמוק לקיים מצווה ולשמח חתן וכלה, אלא הרצון הזה לא התגלה במציאות והחשק לאוכל גרם לזה לצאת את הפועל.
מבינה אותי? מסכימה?
אני לא בטוחה שהבנתי את עצמי וממש פתוחה לשנות את דעתי אם תשכנעי אותי
פוי עליך, הזקנת אותי🤷🏼
לך שטוף את פיך במי סודה מהולים ברום ואז אשקול להגיב לך. וכבר נאמר בפסוק הידוע-
נצור מקלדתך מרע ודבריך מדבר מרמה ..
ממ.. 🤔
עיין שם.
אני הוסמכתי לרבנות בגיל 20 וכעת אני בן 33 ועדין מרגיש בחיתולים...
וזה לא בגלל שאשתי הפקידה אותי לחתל את הילדים. למעשה אני די שמח על תיקון העוונות הכרוך בכך.
אבל אם נחפש אצל כל אדם, תראה שיש ל=בו משהו שמניע אותו.
וזה לשני הצדדים- לעשיית הטוב ולעשיית הרע.
אנשים שמקדישים מזמנם לעשיית טוב, אלה אנשים ש:
1) זו נטיית הלב שלהם בצורה מולדת. הם נולדו עם רגישות גבוהה לראיית צורך הזולת.
2) אנשים שעברו משהו בחיים שלהם וראו כמה כל עזרה חשובה.
3) אנשים שבחרו לידבוק במידותיו של הקב"ה.
ויש את רודפי הכבוד, שקלונם מתגלה בצורה כזו או אחרת...
הייתה לי פעם שאלה דומה. אני זוכרת שישבתי ותהיתי לעצמי: אם אני נזהרת לא לפגוע במישהי בגלל שאני לא רוצה להכתים את הנשמה שלי ובגלל העולם הבא וכל זה... אז אני בעצם אנוכית. נכון שזה אינטרס רוחני אבל זה לא מסתדר לי. וזה באמת הטריד אותי מה זה טוב אמיתי? ואז קרה לי נס. היה שם פתק ממו מקופל שזרוק שם כבר כמה זמן, ופתאום באותו רגע ששאלתי את עצמי תשאלה התחשק לי לפתוח אותו. אני מרימה ופותחת את הקיפול ורואה שכתוב שם:
"אוהבי ה' שינאו רע"-
.not me ה' care about
.ppl who love Hashem hate bad, so ppl who love Hashem love good
.just want good in the world, not about me doing good
חשבתי על זה וזה ענה לי תשובה מדוייקת. הרגשתי כאילו השם מדבר איתי וזו הרגשה הכי מתוקה בעולם.
באמת מרגש
הרמוניהיש לי גם סיפור דומה .. בעצם כמה .
אבל אני מעדיף לשתוק מכמה סיבות חח
קראתי את התגובה שלך ואני כזה .. "ענה לי על מה?.."
בודק את ההודעה שאליה הגבתי לך, עדין לא מבין...
ואז אומר לעצמי, אה רגע, נראלי שאני פתחתי את השרשור..
חחחח...
אממ אם זה ענה לי? אין לי ספק שזו אמירה מאוד ברורה משמיים, קשה להתווכח עם זה .
אני אחד שמאמין מאוד ברמזים כאלה אז לחלוטין כן 🙂
התכוונתי שזה שאלה דומה, והתשובה שקיבלתי אולי יכולה לענות גם על השאלה שלך
או תחושת עייפות? או מיניות? ויצר הרע?
כל אלה ועוד וגם הרצון לעשות חסד הם כלים כדי שהעולם יוכל לתפקד ולהתקדם.
ומפה אפשר להגביה את הרצון הזה.
לאכול ולישון בשביל כח לעבודת ה', להשתמש ביצר הרע כדי לבנות בתים, לעשות חסד וללמוד תורה כדי לעשות את ציווי המלך.
ואפשר להגביה עוד עד שכל מעשיך הגשמיים והרוחניים יהיו לייחד קוב"ה ושכינתיה מאהבת הבורא ויראתו.
רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו. (בראשית רבה ט ז)
"אמרי [אמרו] אז: הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר] העבירה, יצר המין, בעו רחמי, אימסר בידייהו [בקשו רחמים ונמסר בידם].
חבשוהו תלתא יומי [כלאו אותו, את היצר הרע הזה, שלושה ימים], איבעו ביעתא [הוצרכו לביצה טריה] בת יומא [יום] לחולה, ולא אשכחו [מצאו], שבטל יצר המין מן העולם ולא נוצרו עוד ביצים. אמרו: היכי נעביד [כיצד נעשה]? אם ניבעי פלגא [נבקש רק חצי] שיבטל חצי כוחו, יודעים אנו כי פלגא מרקיעא לא יהבי [מחצית דבר מן השמים אין נותנים]. מה עשו? כחלינהו לעיניה [עוורו את עיניו] של יצר רע זה, אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [הועיל הדבר בו, ביצר ששוב אין אדם מתגרה כל כך בקרובותיו] האסורות לו." (סנהדרין סד עם שטיינזלץ)
גם שאתה בוחר לתת לאחר אתה נותן לעצמך ,אבל הרצון של הנתינה תמיד שם .. וזה שאדם קם והוא פעיל ולא פסיבי, זה בסוף ה' יתן לך , כי אתה נותן לו(עני) כי פתח את ידו .. שזה ממש יד ה'..
ובעומק כל מה שאנחנו נותנים זה מה' הכסף.. ואפילו הכישרון שלנו זה ממנו.
אנחנו מטפטפים להם במקום שהם יטפטפו לנו.
עוד חיסול ועוד אחד ועוד סיכול. היוזמה בידיים שלנו.
נשאר להם רק לפתח תיאוריה על כך שאנחנו מורתעים ואז נעשה להם 7 באקטובר.
בהחלט שינוי מרענן, אבל עדיין צריך רחמי שמים מרובים.
יש עוד 59 חטופים, ה’ ישיבם במהרה.
ויש גם פצרי’’ת מעצבנת שמפריעה לחיילים..
בעקבות השרשור של @עובדת ה בשמחה????, חשבתי כבר מספר ימים האם ואיך לנסח את דעתי בנושא השרשור.
בשרשור ההוא בעיקר עניתי לטענות ותגובות של אחרים, באופן ממוקד, בלי לכתוב את דעתי באופן עצמאי וישיר.
בגלל שאני יכול לכתוב על הנושא הזה ספר עב כרס ועדיין לא לסיים להביע את דעתי, אין ברירה אלא לתמצת עד כמה שניתן. לא עליך המלאכה לגמור וגו'.
אני אתחיל מ-3 נקודות בסיסיות בעייני, שחייבים להפנים אותן לפני כל התחלה של דיון סביב הנושא הזה. אם אין הסכמה על הנקודות האלה, לדעתי אין בסיס מספיק יציב לדיון וממילא כל מה שאכתוב בהמשך יהיה לא מקובל.
א. נטייה מינית, לפחות עבור חלק מהאנשים, אינה בחירה. לא רק שהיא לא בחירה, היא גם לא ניתנת לשינוי.
אי אפשר להעביר במילים את התהום העצומה שנפערת בנפש, את הדיכאון, השנאה העצמית, תחושת חוסר הערך, הבושה והזעזוע, כאשר ההבנה על הנטייה המינית השונה מתחילה לחלחל.
בכיתה ט' ירדתי במשקל למרות שהייתי בשיא הגדילה. לא יצאתי לטיולים, לא נפגשתי עם חברים, היו זמנים שבקושי יצאתי מהמיטה. התקפי בכי באמצע החיים, תחושת סלידה עצמית שלא ניתן לתאר.
בהמשך הגיעו גם הפגיעות העצמיות, סכין יפנית שחרטה על עורי את המילה ''רע'' בענק, כוויות בידיים ממים שהורתחו בקומקום, ובהמשך גם דברים יותר גרועים.
נו, מישהו יכול להאמין שבחרתי בזה? שרציתי את זה?
הגעתי ממשפחה מאוד דתית, משפחה מחסידות גור שעברה שינוי (עוד לפני שנולדתי) לכיוון הציונות הדתית. לא ידעתי בכלל מה זה הומו, מבחינתי זאת הייתה קללה שאומרים למישהו שבועט גרוע במשחק כדורגל.
גם כשכבר התחלתי להרגיש משיכה לחברים בישיבה, לא ידעתי שזו משיכה. לא ידעתי שיש לזה שם.
בכיתה ט' כשהבנתי שזו משיכה, הייתי בטוח שכולם מרגישים כמוני אבל זה משהו שעובר. אני לומד במקום מאוד מאוד דתי, בטח זאת הסיבה שלא מדברים על זה.
הרי לא יכול להיות שאני שונה, אני רגיל בדיוק כמו כולם.
בגלל אירוע מסוים שקרה בכיתה ט' הבנתי שאני היחיד מהכיתה שמרגיש כך. זה היום שבו נפתחו עלי שערי גיהינום, השנאה העצמית והרצון לפגוע ולהעניש את עצמי הרקיעו שחקים.
אז סיכמנו שיש כאלה שעבורם זו לא בחירה?
ב. האדם הפרטי לא שייך ל''קהילת הלהט''ב'' (מלבד אלה שבוחרים כן להיות קשורים), ולא אשם בכך שהקהילה הזאת עושה מעשים מסוימים.
זה שאדם נמשך לבני מינו, לא אומר שהוא אשם במצעדי הגאווה, בפרוגרסיביות, במתירנות מינית רדיקלית, ב''הרס המשפחה''... כמו כל אדם אחר, גם ללהט''ב עומדת הזכות להיות אדם אינדיבידואלי ולא להישפט בגלל מעשים או דעות של אנשים אחרים, אפילו אם יש להם מכנה משותף מסוים.
ג. אדם סטרייט לא יכול להבין, אפילו קצה קצהה של הבנה, מה עובר על להט''ב דתי.
סטרייט לא יבין מה קורה לנער בישיבה תיכונית ששומע את חבריו ואת רבניו מדברים על ה''סוטים'' האלה, מה קורה כשהוא שומע את הוריו מתבטאים בנושא כשהוא מגיע לחדשות מאיזו שהיא סיבה.
סטרייט לא יבין מה זה לראות את חברך הטוב מתחתן, ובאמת באמת לשמוח בשמחתו, למרות הידיעה שהיום שלך אף פעם לא יגיע. האהבה שלך תמיד תהיה אסורה.
סטרייט לא יבין מה זה לקבל הצעות לשידוכים מכל מיני אנשים טובים, ובכל פעם הלב מתכווץ מחדש. אם רק הייתי רגיל. אם רק הייתי יכול לאהוב אשה...
סטרייט לא יבין מה זה ללכת לפסיכולוג ש''מומחה בנושא הזה'', ולעבור אצלו בקליניקה מסע של ייסורים והשפלות, עינויים פיזיים ונפשיים, תוך האשמות שאם זה לא מצליח - רק אתה אשם. פשוט לא ניסית מספיק...
סטרייט לא יבין כמה מפחיד להיות שונה. כן, פשוט מפחיד. אם אני אספר לחבר הכי טוב שלי, הוא ישנא אותי אחר כך? יספר לכולם ואהיה הבדיחה של הישיבה?
אם אספר להורים שלי על הצרה הצרורה, הם ימשיכו לאהוב אותי? או שאולי הם יתביישו בי ויתחרטו שבכלל נולדתי?
סטרייט לא יבין את ההרגשה כשמזלזלים באהבה שלך.
''זאת לא אהבה אמיתית אלא רק יצר הרע'', ''זאת לא אהבה אלא רק תשוקה'', ''אין כאן נתינה אלא רק אגואיסטיות''... כמה קל לא להרגיש משהו, לא להבין אותו, ואז לזרוק חיצי רעל אל אלה שמזלם לא שפר עליהם והם מרגישים אחרת ממך.
...
אחרי שסיכמתי את 3 הנקודות הבסיסיות הנ''ל (ותאמינו לי שזה רק סיכום...), אוכל לכתוב בקצרה את דעתי:
1. כאשר מישהו יוצא מהארון, הוא צריך קודם כל לקבל חיבוק ענק. חיבוק שמכיר בסבל העצום שהוא חווה כבר שנים, חיבוק שמבין שהוא לא אשם, חיבוק לאדם ששרד מסע שאי אפשר בכלל להבין כמה הוא מסובך, מתיש ואכזרי.
2. הוא יודע שמשכב זכר זה דאורייתא. כן, הוא גם יודע שזה חטא חמור. למרות זאת, זה ממש לא מה שהוא צריך לשמוע עכשיו. אדם הומו הוא לא ''משכב זכר'' מהלך אלא אדם שלם עם תכונות טובות ורעות, רגשות, אתם יודעים... כל החבילה הזאת שנקראת ''בן אדם''. לדבר איתו על יחסי מין בשלב הכ''כ רגיש הזה, כאילו בזה מסתכם מי שהוא ומה שהוא, זה מאוד מאוד מעליב ומקטין. חוץ מזה, כאמור, הוא ממילא יודע...
3. הסיבה שרובם המוחלט של הלהט''בים הדתיים יוצאים בשאלה, היא לא מה שכתוב בתורה אלא מה שכתוב בפורומים. כלומר... בפורומים כמייצגים את ההתנהגות של הציבור. גם אם אדם מסוים לא יכול לשמור מצווה מסוימת, חמורה ככל שתהיה, זאת לא סיבה לדחוק אותו החוצה. הוא עדיין יכול וצריך להגיע לבית הכנסת, לשמור שבת, לחנך את ילדיו לחיי תורה ומצוות.
ההתנהגות של רבים בציבור הדתי, היא זו שדוחפת את הלהט''בים הרחק אל מחוץ לקהילה, ובהמשך מחוץ לעולמה של תורה.
4. אני לא ''מתיר'' לאף אחד לעבור על אף איסור (אפשר לחשוב שאני איזה מנהיג קהילה ויש מישהו שהיה מקשיב להיתרים שלי...), אבל אם מישהו עובר על איסור בתחום הזה - אני לא שופט אותו. לא אומר לו שהוא חייב סקילה, לא אומר לו שבגללו יש רעידות אדמה, לא אומר לו שאני לא מוכן להיות חבר שלו. דחייה שלו לא תגרום לו לחיות לבד בלי לחטוא, להפך, היא תדרדר אותו עוד יותר.
5. כאשר הורים או נערים פונים אלי לייעוץ, אני אומר להם שיש מספר מעשים שאחריהם קשה מאוד לחזור אחורה. בעיקר יציאה מהארון, יחסי מין, השתייכות למעגל חברתי להט''בי (כגון איגי). לכן אני ממליץ בחום להימנע מהמעשים האלה, לא רק מסיבות דתיות אלא גם כדי לא לפגוע בסיכוי עתידי כן לחיות באושר עם בני המין השני.
6. אנחנו חיים היום בחברה שמוקיעה אנשים על עבירות של בין אדם לחברו, אבל הייתה יותר פתוחה כלפי עבירות של בין אדם למקום. מי שלא מתפלל מנחה - בעיה שלו, זה לא יגרום לי לא להיות חבר שלו. מי שלא הולכת למקווה אף פעם מאז החתונה, זה עניין שלה ושל בעלה, אף אחד לא יעלה בדעתו להעיר לה על כך. לא כי זה בסדר, אלא כי זאת הדרך שלנו לחיות ביחד.
לפעמים אני חושב שהסיבה שלהט''בים לא מקבלים יחס זהה, היא לא בגלל אהבת ה' אלא בגלל... שנאה. שנאה וחוסר הבנה.
7. לפום צערא אגרא.
...
בקיצור של הקיצור,
אני לא מתיר לאף אחד כלום, אבל כאשר אדם יוצא מהארון - אני קודם כל רוצה לחבק אותו כדי שיידע שאני מעריך אותו על כך שהוא עדיין חי אחרי כל הסבל שהוא עבר.
אם הוא גם בחר לממש את האהבה שלו, אני לא שופט אותו ולא מרחיק אותו.
שבוע טוב ובשורות טובות!
ארץ השוקולדאחרי זמן רב ופעם ראשונה שזכיתי לשים לב בזמן,
למניין שאנו מונים כאן, ארעא קדישא ארץ ישראל, במדינתנו האהובה שתחיה לעוד שנים רבות בבריאות, פרנסה טובה, שמחה ואושר לעמנו ועוזרינו ולניצחון בזמן קריב,
זכיתי למספר הודעות עגול - 25,000🥳
ברכות ואיחולים יתקבלו בשמחה!!!
שתזכה לשנים רבות בבריאות ונחת,
ללא נצלושים ושאר מרעין בישין
אמן, תודה רבה וכן למר!ארץ השוקולד120,000 כאילו
!ארץ השוקולדשמקלדתך תפיק מרגליוס ושלא תאבד את האויס ע', ואם המקלדס אל-חוטיס מי יתיין והבטריה תספיק ל 8 שנים במקום לשנה אחס, וששוקולד יהיה מנס חלקך בעוילם הזה ובעוילם הבא, שלא יערכוך ולא יחסמוך ואתן את זרעך לגוי גדול עצום ורב. שסמשיך להקליד ביד חזוקה ובזרוע נטויה.
בברכת ברוכה והצלוחה,
האדמו"ר די שרוט חז"ל
אמן וגם לך ולכל המשתתפים פה הזקוקים לכך

אממ זו אולי שאלה קצת מוזרה אבל תזרמו איתי רגע 😅
גדלתי בבית חרדי אבל התרחקתי מאורח החיים הזה כשהתבגרתי (אני חשופה יותר לעולם החילוני וברמה רוחנית נמוכה ממה שמצופה ממני, חיצונית ומבחינת המשפחה שלי אני מין חרדית-מודרנית-פתוחה או איך שלא תקראו לזה). הרבה מהדברים שהפריעו לי בהתנהלות החרדית (למשל היחס לציונות וצה"ל, או הקונפורמיות המוגזמת בעיניי) לא קיימים או נוכחים פחות בציבור הדתי-לאומי/תורני-לאומי (ככה לפחות התרשמתי מההיכרות השטחית שלי עם המגזרים האלה), אז התחלתי להסתקרן ולשקול אם כדאי לי לבדוק את הכיוון הזה, במיוחד בהקשר של שידוכים וכו' (אני בת 20, לא התחלתי אבל זה כבר לא רחוק).
בקיצור, נראה שחרדיות קלאסית לא מתאימה לי והייתי רוצה לגשש אפשרויות להשתייך למגזר אחר (תמיד אפשר להתנדנד על הגבול אבל נראה לי שיש יתרונות משמעותיים בהשתייכות), ועל פניו אהבתי את הגיוון, אהבת הארץ והשילוב בין תורה ודרך ארץ שראיתי בציבור הדתי-לאומי/תורני-לאומי. אבל ההיכרות שלי עם המגזרים האלה פשוט שטחית להחריד - גם מבחינת ההשקפה, גם מבחינת תתי-קבוצות, נורמות וניואנסים וציפיות והכל... איך אפשר להתחיל להכיר ולבדוק מה מתאים לי? אולי בכלל זה סיבוך מיותר ועדיף להישאר במין חרדיות מודרנית או בלי הגדרה ממש... לא יודעת, אשמח לעצה.
(מתנצלת אם הרושם שתיארתי מהקבוצות האלה לא נכון/סטריאוטיפי/פוגע איכשהו, כמו שאמרתי זה מבוסס רק על החווייה האישית והידע המאוד מצומצם שלי, ואשמח ללמוד ולהכיר. מקווה שזה הפורום המתאים)
ובאמת מומלץ להחליט איך את רוצה לחיות ''כשתהיי גדולה'', לפני שאת יוצאת לשידוכים...
זה לא שאין אנשים שמשתנים 180 מעלות אחרי החתונה, אבל הכי נכון גם כלפייך וגם כלפי בעלך שתהיי יחסית סגורה על עצמך לפני הוורט 🙃
האמת שכמה חברות שלי לומדות בנשמת בירושלים אז יוצא לי לבקר שם מדי פעם, אבל לא יודעת כמה אפשר להסיק מהחוויה שלי שם ועד כמה היא מייצגת... כנראה שמשהות ממושכת שם הייתי יכולה לצאת עם הכרות מעמיקה יותר, אבל יש לי לימודים ועיסוקים אחרים וזה גם כבר "ישייך" אותי לשם. אבל אולי אנסה ללכת לשבת או לכמה ימים וללמוד יותר.
(גילוי נאות: ביליתי בה תקופה כבעל של)
זה מקום חמוד. אבל עם קו ברור שאולי מתאים לך ואולי לא.
פשוט זאת בערך היחידה שאני מכירה...
יש שם עולם שלם. את צריכה לראות לאן את נמשכת ולחפש מישהי (עדיף אישה שלמדה בכמה מקומות או מכירה) שתעזור לך. אני לא נמצא במקום הזה.
זה יהיה לך הרבה יותר קל עם מישהי...
אני ממליצה על מדרשת שילוב או יום נשים
לדוגמא מדרשת שילוב פתח תקווה | מדרשת בינת - בית מדרש גבוה לבנות
ממליץ בחום על הסדרה החדשה של הרב אייל ורד על מגילת אסתר
יש עוד דרכים להכיר את הציבור הדתי
ממליץ לך רק לא לקחת את הציבור הדתי לאומי( ואנימלא אומר את זה בקטע נעלב...) כפתרון אמצע בין חרדיות לחילונות.
גם בגלל שזה פשוט לא נכון וגם כי זה נראה לי מחשבה לא בריאה להשתייך למגזר בגלל שהוא נוח
ההשקפה הדתית לאומית היא לא התפשרות בין קודש לחול.
-היא אידיאל.
האמת שההתעניינות שלי בכיוון הזה באה דווקא ממחשבה שעדיף לא ללכת על פשרה או התנדנדות כלשהי באמצע - אחרת הייתי מין חרדית מודרנית כזאת, מה שתכלס גם קל לי יותר מבחינת הסביבה שאני כבר רגילה אליה
לדעתי, בשלב הזה זה לא חכם לעבור מגזר. כי זה דבר שלוקח זמן. אפילו אם תחליטי לעשות בירור עומק השקפתי ותבחרי במגזר, אני חושבת שמבחינת השתייכות, מנטליות וסגנון יהיה לך קשה להתחתן עם מישהו שלא מגיע מהיכן שאת מגיעה. הוא כבר נמצא שם, הוא גדל לזה. בשידוכים עדיף למצוא מישהו שדומה למצב שלך עכשיו מצד אחד ועם שאיפות דומות מצד שני. תשמרי על מה שיש לך כרגע, ובעתיד כזוג צעיר לדוגמא תוכלו לעבור לגור ביישוב ולהכיר לאט לאט, ואם תאהבו- תהפכו להיות חלק באופן הדרגתי וזה יהיה הכי בריא והכי אמיתי. אפשר גם שכונה מעורבת. אבל שינויים כאלה גדולים בחיים לא עושים באופן דרסטי ובטח שלא זורקים בבת אחת את כל מה שבאנו ממנו.
באופן כללי, אני חושבת שהמגזר לא צריך להיות האישיו המרכזי... כי זה דבר חיצוני. אני מכירה אנשים שעברו מגזרים שלוש פעמים במהלך החיים... זה דברים שקורים לבד מהמציאות ממה שמתאים באותו שלב. אם את רוצה להכיר את המגזר ולהתקרב אליו אז תנסי כמו שאמרו להכנס לאיזו מדרשת שילוב, להתנדב או ללמוד במקום דתי לאומי. יש הרבה מדרשות שעושות ימי לימוד חד שבועיים לנשים/ סטודנטיות אני לא יודעת באיזה שלב את בחיים... (יכולה לשאול אותי בפרטי לגבי זה)
אני בטוחה שיש עוד בחורים חרדים כמוך... פשוט תסבירי לשדכנית מה את מחפשת, מה נטיית הלב שלך וההשקפה שלך בתחומים מסויימים.
תגששי איפה יותר תוכלי למצוא בחורים פתוחים מרקע חרדי... אני חושבת שיש לא מעט כמוך על קו התפר.
בהצלחה בע"ה
כן, לא חושבת שהייתי מחליפה מגזר באופן מלא בעתיד הקרוב (לא נשמע לי אפשרי בכלל), אבל אני כן רוצה לגשש קצת כדי לראות מולי איזה כיוון כללי (נראה לי שבסופו של דבר ארצה להתחתן עם מישהו שנמצא באותו כיוון כללי כמוני, גם אם את המקום המדויק נמצא אחר כך)
לפני שאת מגיעה לשידוכים,
לפני נשואים, שהבעל יהיה שותף ולא מתנגד או נגרר בעל כורחו או בלית ברירה.
וודאי שלפני שנכנסים להריון,
שהבירור לא יהיה על הגב של הילדים.
מחזקת את כמה שכתב @פשוט אני.. קחי לך שנה במדרשה.
אם עוד לא למדת מקצוע, תוכלי לברר על לימודים במכון טל/ אוניברסיטת בר אילן וגם להשתלב שם חברתית.
פשוט אני..לדעתי תעשי חושבים טובים אם באמת יש בך כוחות ומקום לעשות שינוי. (כי זה דיי חתיכת שינוי)
ואם כן, תנסי להתנדב/שירות לאומי
או לעשות כמה חודשים במדרשה.
לפני כן בישביל לגשש אפשר לשמוע את התכנים התורניים דרך ערוץ מאיר ככה אולי יותר תביני תסגנון
כותבת את דעתי, יכולה לקחת את זה כעצה (:
אם את לא חיה מתוך אידיאל במקום שבו את נמצאת עכשיו, לא לחשוש ללכת ולחפש מה נכון!
איך לעשות את זה?
כדי ללמוד ולהכיר סוגי חֶברות אפשר ללכת לשבתות בכל מיני ישובים ומדרשות ברחבי הארץ, להכיר אנשים, לשוחח להתעניין ולהרחיב מעגלים, לשמוע שיעורים של סוגי רבנים שונים ועוד..
אחרי חיפוש ולימוד, והבנה של איזה חברה משמרת יותר את הערכים שאת מאמינה בהם, ומה יותר נכון לך- פשוט לעשות זה!
איך להתערות בסוף בציבור שמצא חן בעיניך?
כמו שאמרו כאן, אפשר פשוט להירשם למדרשה או מוסד לימודי שמאפשר לך להיות חלק מהחברה הזאת
וחיזוק קטן, לא להירתע מהתערות בחברה חדשה, גם אם זה ידרוש קצת אומץ ויציאה מאזור הנוחות, ואולי בהתחלה תחושה שאת קצת שונה ועם רקע אחר, אם החלטת שזה עולם הערכים הנכון, תתמידי בזה, תשקיעי את עצמך בזה, לא מתוך הכחשה של המקום שממנו באת, וכן מתוך הכרה בייחודיות של הדרך שעשית. ובלי בושה, פשוט להיכנס ולהצהיר "אני כזאת" ואת גם בסוף תהיי כזאת, מניסיון.
ובעז"ה מאחלת לך רק תובנות נכונות בהצלחה!! (:
מעריכה מאוד 
הרבה תשובות כאן המליצו על שבתות ביישובים ומדרשות וכאלה... איך עושים את זה פרקטית אם אני לא מכירה שם אף אחד? כלומר אני פשוט יוצרת קשר עם מדרשה ומבקשת לבוא? למה שהם יארחו זרה רנדומלית? 🙈
אפשר לבוא כביכול כדי להתעניין במדרשה,
וביישובים זה מקובל שיש משפחות שמארחות את כל המי ומי..
אפשר לומר שאת רוצה לטייל באזור בסופש ורוצה לעשות שם שבת ואז כבר יפנו אותך למשפחות הנכונות..
אם זה רלוונטי, את יכולה גם לפנות אלי בפרטי, אני אנסה לקשר אותך לאנשים שיכולים לעזור 😉
אני די ביישנית באופן כללי, לא יודעת איך אני אוכל פשוט לנחות אצל משפחה שלא הכרתי קודם... אבל זה כן נשמע כמו משהו שיכול ממש לעזור. אני אחשוב על זה, תודה רבה
אני ממשפחה מאוד חרדית בגיל 16 יצאתי לרחוב קצאת חזרתי בתשובה אחכ אבל בישיבת דתי לאומי זה מעבר נורא קשה אתה לא מכיר ניאואנסים [ככה כותבים?]
היום אף אחד שאני לא יספר לו לא ידע אבל זה לא לוקח קצת זמן
אני אישית מכיר עוד מישהי גם כן ככה אבל רוב מי שעושה את זה לא באמת מחליף מגזר הוא נשאר איפשהו בתפר
מקווה שעד החתונה זה יעבור לי אבל אין לי מושג איך יהיה בדייטים זה מסובך ולא רגיל
השאלה מה את מתכוונת בלהחליף מגזר? ועד כמה להשתנות? האם ממקום דתי\בריא או בריחה מהדת\מהסביבה?
כי יעני אם את לא רציני את יכולה למצוא את עצמך מהר מאוד בגוון מגזרי מאוד רדוד ויש הרבה מאוד גוונים בציונות הדתית
תודה ענקית על השיתוף.
אתה צודק, כנראה באמת הכי ריאלי להישאר איפשהו בתפר... נראה לי שזו אפשרות עם לא מעט מעלות, אבל גם חסרונות משמעותיים (כי כן נראה לי טוב להיות חלק מקהילה ועם דרך סדורה ומגובשת ככל האפשר). כרגע אני רק בשלב ממש ראשוני, אני מקווה שעם הבנה טובה יותר של מה שעומד לפניי אוכל לעשות החלטה מושכלת יותר.
לא חושבת שאני באה מבריחה מהדת/מהסביבה (אין לי כוונה להפסיק לשמור תומ"צ בכל מקרה, ומבחינת הסביבה הכי קל וטבעי לי כרגע להישאר חרדית בהגדרה ולעשות מה שאני רוצה)
אני מעצבת תליונים של בית המקדש ואז עושה סדנאות לבנות (בת מצווה, סניף, אולפנה) והן מכינות את השרשרת וגם מוכרת שרשראות מוכנות למי שרוצה.
אני רוצה להוסיף תליון חדש, עיצבתי אותו אבל משהו בו לא נראה לי
אשמח לשמוע את דעתכם
גם אם הוא טוב או לא וגם מה כדאי לשנות

כמובן שהכל יהיה באותו צבע בלי כל הקשקושים. וגם כל הקוים שיש בהם בליטות יהיו ישרים
היי
אני תכף משתחרר מצה"ל ורוצה להתחיל לימודים. חשבתי על אדריכלות. מישהו יודע איך עובד התואר, מה לומדים בו, ואם יש בזה עבודה? בכל אשמח לכל מידע שיש בנושא 
אפילו שם יש יותר חיים...
ארץ השוקולדאחרונהחפשו בבית הכנסת שלכם, בכיתה של הילד שלכם, בבניין שלכם, בסביבה שלכם, את האנשים השקופים.
את האבא שרק לפני שבוע התגרש ובחג הוא נשאר לבד,
את זה שמגיע לתפילות אבל אף אחד לא יודע מי הוא,
את הילד שהוא האחרון שמזמינים אותו להצטרף למשחק בהפסקה,
את כל האנשים שבשבילם לקבל משלוח מנות זה הרבה הרבה יותר מסתם עוד שוקולד או עוגיה.
ולא חייב לבוא לידי ביטוי דווקא במשלוחי מנות
החברה הגרושה שהילדים שלה השנה אצל האבא, והחבר הגרוש שיצא מגור ולא רצה ללכת להורים מחופש אליהם (שהבריז, אבל אני הזמנתי), את החבר שרצה להשתכר בסביבה בטוחה.
ואפילו שלחתי משלוח מנות לשכנים הכי מעצבנים בבניין חח
האם כתבת בברכה שזה לשכנים הכי מעצבנים?
<צ>
בחיוך גדול ורחב איחלתי להם פורים שמח!
(מי אמר שצביעות זה דבר רע?!)
ארץ השוקולדאחרונההשאלה אם זה יהיה נוח לאנשים בסביבה...
ארץ השוקולדלְמַה אתם מחכים בפורים?
חח לצערי לא באמת
השנה באלי פורים בסגנון שקט יותר (ושמח..)
אולי להשתכר ואז להתבודד קצת
אוי זה נשמע עצוב מידי
אז אצטט פה ברשותך קטע קצר שכתבתי בפורום אחר:
"🥳🥳
🥳
🥳פוריייייייייייים!!!!!!!!!!!!🎉🎊🎭🎭🎭🎭
תיעוד נדיר שלי מוחה את זכר עמלק
"
עכלה"ט
ודו"ק
שכל הרחוב בחוץ, ההמולה הזאת, הביחד
פעם שאלתי את אמי אורה ע"ה מה הבדל בין גאולה לישועה, היא ענתה לי תסתכל במלון אבן שושן. הסתכלתי וראיתי שגאולה היא שחרור וישועה היא הצלה.
ישועת ה' כהרף עין.
לו שמרו בני ישראל שתי שבתות מיד נגאלין.
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.
יום הישועה היה בשביעי באוקטובר, שמחת תורה, נותר לחכות לקץ הגאולה.
ב"ממנה" שמתוך הצרה עצמה צומחת הישועה
בעיקר בנושאי היסטוריה ו/או ציונות, אבל אשמח לשמוע גם על דברים נוספים.
אני מחפש משהו בסגנון ובפורמט של "תנך ישראלי" או "פרשות חדשות" (אם מישהו מכיר).
מכירים? אשמח מאוד מאוד לדעת.
1. עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן
פודקאסט המציע דיונים מעמיקים בנושאי תנ"ך, כולל פרקים העוסקים בשאלות היסטוריות ופרשניות, כגון "האם התנ"ך היה באמת?" עם ד"ר חגי משגב.
2. לחיות את הסיפור: תנ"ך ישראלי עם נתנאל אלינסון
סדרת שיעורים שבועית המתקיימת בזום, בה נתנאל אלינסון, איש חינוך וסייר, מלמד פרק תנ"ך בכל שבוע בצורה חווייתית, עם סיפורים, תמונות ותגליות היסטוריות.
באדיבות צ'אט GPT
גם אני יודע להשתמש בג'פטו, אבל באתי לשאול כאן.
וחוץ מזה, אתה בכלל קראת את השאלה שלי?
נראה לי שכן
לא יודע עד כמה יש לו שיעורים או הרצאות קבועות, אבל יש מדי פעם הרצאות וסיורים שלו.
וביחס לדומה לתנך ישראלי, מניח ששיעורים של הרב יואל בן נון מישיבת הר עציון יעניינו אותך, שווה לנסות.
מרגיש כאילו ממש לוקחים את האדמה מתחת לרגליים שלי ומנערים אותה בכל כח אפשרי, כל אחד ומה שהוא עובר ופשוט לי כל כך שזה חבלי משיח לראות מי יחזיק בחבל בסוף ומי ישבר, ולפעמים אתה כבר על סף שבירה ופריקת כל עול כי רבאק ריבונו של עולם כמה אפשר באמת? בסדר ניסיון פה ניסיון שם אבל מה זה הפיצוצים האלו, מרגיש לי שלפני כמה חודשים הייתי במקום אחד והיום אני במקום הרבה הרבה יותר נמוך וזה באשמתי אני לוקח אחריות מלאה, פשוט לא יודע זה מרגיש לי לא מציאותי כל כך הרבה נסיונות שממש "במקרה" פוגשים אותי ואתה צריך להילחם כי זה ממש קו הסיום ואין מה לעשות דוד תהיה חזק.
אשכרה "ייתי ולא אחמינה" כמה צרות ויסורים העם שלנו עובר בכלל וכמה כל אחד סובל בפרט, זה ניעור אחרון והוא בא, ניעור אחרון ומחר מחרתיים כבר נראה את הכהן הגדול בבגדי תפארתו משרת בבית המקדש והכל כבר יהיה מאחורינו..אכי"ר.
משהו יפה ששמעתי, זה עם עומק בקבלה אבל ניתן את הפשט גם כי לא הבנתי את הקבלה כל כך וגם כי הפשט פשוט מטיס לשמים. אז ככה,
אין רע יורד מאת השם חס ושלום, והכל זה טוב מוחלט, ישאל השואל אבל הנה עובר עליי מה שעובר ויש לי ייסורים קשים אז איך אתה אומר הכל טוב וכו' , והיישוב הוא, שאכן כל מה שעובר על האדם זה טוב מוחלט, רק בגלל מעשיו אין ראוי שירד לו בתורת "טובה" היינו בתורת "שפע" ולכן זה יורד במלבוש "רע" חס ושלום בחינת "פשע" , אבל בעומק היא היא בעצמה הטובה רק במלבוש שלעיני האדם נראה רע, וידע האדם שברגע שהגיעו אליו ייסורים, הם הם תכלית כל הטוב והשפע. ונסביר, יש לנו ברוך השם עיניים לראות, וכשאדם מסתכל על הייסורים שירדו עליו הוא ממש עוצם עיניים כמו אדם שסובל ורק רוצה שזה יעבור וצועק להשם שיושיע אותו, והעצימת עיניים היא בעצם ניתוק של האדם מכל הבלי העולם הזה וחיבור עמוק ועוצמתי במחשבתו להשם ברוך הוא בחינת "שיויתי הויה לנגדי תמיד" שזהו במחשבה בלבד ותו לא, וברגע שאדם מקשר עצמו בייסורים שעוברים עליו לשם הויה ברוך הוא ועוצם עיניים חזק ורק מבין שהכל זה הוא, ואין חס ושלום ייסורים, וכל המטרה שלהם הייתה לגרום לאדם לחזור לדבוק במחשבתו בהשם ברוך הוא ולסגור עיניים מכל הבלי העולם הזה, שההתעסקות והראיה בהבלי העולם הזה היא מה שניתקה את האדם מלכתחילה מלהיות דבוק בו ברוך הוא ואז ה' ברוב רחמיו וחסדיו י"ש, שולח לאדם ייסורים כדי שיסגור שוב את עיניו וידבוק במקור החיים עצמו בחינת "שיויתי הויה לנגדי תמיד" או אז, ברגע שאדם מדבק מחשבתו בהשם ומבין שכל הייסורים הם סך הכל טובה עצומה להחזיר אותו להיות דבוק בבוראו אזי מיד נהפך ה-"רע" שירד אליו בחינת "נגע" ל-"ע(ו)נג" גמור וממתק מעליו את כל הדינים וכו' רק תראו מה זה מחשבה של יהודי, רק מחשבה, לא מדבר איתכם על כוונות וייחודים, רק להדביק את המחשבה שלנו בהשם ברוך הוא, איזה עוצמות, כל הנ"ל מהספר "בעל השדה"
אוטוטו משיח כאן חברים, גם אם עובר מה שעובר תחזיקו חזק לא לוותר זה קשה אבל לפום צערא אגרא, תנאים לא רצו להיות בדור שלנו "ייתי ולא אחמינה" ואנחנו נבחרנו בקפידה להיות פה משמע יש לנו כח לברר פה מה שצריך בעזרת הבורא ברוך הוא ולעבור כל קושי שבא עלינו, בדור הזה להיות קרוב להשם? עם כל מה שקורה בחןץ? אשריכם ואשרי חלקיכם עם ישראל איזה נחת יש להשם מכם. הוא מתפאר בכם כל יום בשמים על הצער והסבל שאתם עוברים ועם כל זה לא עוזבים אותו. החברותא היקר שלי תמיד אומר "יש לי הרגשה שיקומו הדורות הראשונים וישאלו, איך הצלחתם להחזיק בדור הזה? כל כך פחדנו ואתם ככה הייתם פה ושמרתם תורה ומצוות בדור הזה?" ויש סימוכין לדבריו..."ייתי ולא אחמינה" וכו' והבוחר יבחר והמשכיל ישכיל.
אני חושב שכל הנשמות בדור הזה הם בבחינה הזאת.
וזו הסיבה שהשם גילגל אותנו לדור הזה, כי הנשמה שלנו הכי גבוהה שיש ודווקא בגלל זה אנחנו שואפים להכי גבוה.כמו רב יוסף. אפילו שזה במחיר של להיות בהכי לכלוך.
ולכן גם יש ככ הרבה הסתרות ומניעות. דווקא כי יש בנו אור עצום.
הרב אומר באחת הפסקאות "יש דברים בעולם שיש להם תואר שלילי, אך יש להם מעלה גדולה כי התואר הוא משום הסיבה הטובה שגורמתם" זה לא מילה במילה אבל זה הרעיון בערך.
אגב
תרגום למימרא: יבוא ואזכה לשבת בצל הגללים של החמור
רב יוסף היה סגי נהור
לגבי רב יוסף, אני סבור שלכל תנא ואמורא הייתה שיטה אמונית שאפשר לראות אותה באה לידי ביטוי בסברות שלו וגם באופי שלו
למשל מה שר' חייא היה בגישה של חכמות בחוץ תרונה מתחבר עם זה שהתלמיד ההוא שטפחה לו ציצית על פניו היה מבית מדרשו כנראה שזאת הייתה השיטה של ר' חייא לקרב רחוקים
או ר' לוי הטיח דברים ואיטלע מתחבר עם דרשה אחרת באסתר רבה (פרשה ז' כ"ד)
כך שבהקשר שלנו אני חושב שהעובדה שרב יוסף היה סגי נהור קשורה מאוד עם הניגוד ל"ייתי ולא אחמיניה" אולי רב יוסף היה סגי נהור מצד התפקיד שלו בעולם או משהו כזה
יש חובות הלבבות מוכר שעובד ה' אמיתי יכול לראות בלי עיניים ולשמוע בלי אוזניים כו'
או כמו הקבצן העיוור של ר' נחמן
זכור לי איזה מדרש שהמרגלים ראו בנבואה נהרות של דם וחורבן הבית וכו' לכן לא רצו להיכנס
אבל היו צריכים ללכת בכל־זאת ולא לפחד מהייסורים (יש לזה רמז גם בתכלת הסמוכה לפרשת המרגלים שמסמלת את ייסורי הגיהנם והאש המכלה וכו' שגם היא טובה יש על זה שפת אמתים מדהימים)
או לנסות לעשות את הכי טוב שלהם כדי שזה לא יקרה, כמו שאלישע התנבא שחזאל יבקע הרות הגלעד ובכה בגלל זה, חזאל הבטיח לו שזה לא יקרה ונראה מהכתובים שזה לא קרה
///
בכללי יש סבא מנובהרדוק נפלא שדן בשאלה צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור
שצדיק גמור אין אצלו בכלל מושג של רע כי הייסורים בכלל לא מזיזים לו ולהיפך הם אצלו תענוגות עליונים או משהו כזה
וצדיק ורע לו הוא צדיק שעדיין לא תיקן את השקפתו לחלוטין לכן הוא עדיין סובל מהייסורים
קבל פסקה של הסבא מסלבודקה [אור הצפון – עבדות וחירות ו-ז]
וכשנעמיק בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז״ל: ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה״. הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו.
והנה פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: ״׳ויהי בשלח פרעה׳, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: ׳כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי׳ (שמות ט:א). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: ׳וארד להצילו מיד מצרים׳ (שמות ג:ח) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: ׳ויהי בשלח פרעה׳״.
הרי מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״. דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן.
לפי כל האמור יוצא, שכל מעשה יציאת מצרים בא, להביא לידי אמונה שלמה בה׳ יתברך, בלי שום פגם וטשטוש, הן בהשגחה הכללית שה׳ בורא ומנהיג הכל והן בהשגחה פרטית שה׳ יוצר את כל הבריאה כל רגע בשביל כל יחיד ויחיד, שיש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות העבדות, וללמד שאמונה זו היא חיותו האמתית של האדם בבחינת ״וצדיק באמונתו יחיה״ ושכל היסורים שבעולם אם הם מביאים לידי אמונה זו אינם אלא תענוגות עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם.
@ימח שם ערפאת עשיתי לך אזהרת טריגר לאורך
ממש מתחבר למה שכתב בעל השדה איזה כיף לראות שיש הרבה זרמים וכל אחד עם הכיוון שלו אבל בסוף הכל מגיע לנקודה אחת
מרגישים שזה הסוף. אבל האמת מרגישים את זה כבר שנים. כל פעם מרגיש שהגענו לשיא הקושי וזהו הוא עכשיו בטוח מגיע והוא לא. להחזיק בחבל נהיה קשה מאי פעם.
למה אנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא הכי טוב מתוך הקושי? למה קשה להתחבר אליו מתוך הטוב ולהשאר מחוברים?
בכללי מרגיש לי שרגשות שליליים הרבה יותר עוצמתיים מחיוביים. רק אני מרגישה ככה?
לגבי השאלות הראשונות- אני חושב שאם באמת היינו תופסים שה' נמצא בהכל, היינו צריכים הרבה פחות יסורים כדי להתחבר אליו. כי היינו מתחברים דרך דברים טובים.
אבל כשאנחנו חיים בתודעה שחומריות זה רע, רע במיעוטו, אמצעי לקודש או "סעודת מצווה", אז אנחנו מוציאים משם את הקב"ה ברמה כזו או אחרת וממילא צריכים משהו אחר, כגון סבל, כדי להגיע לחיבור רגשי אליו.
אם היינו חווים את כלל ההנאות החושיות (המותרות כמובן) מתוך תודעה שה' מתגלה דרכן ואנחנו מתחברים אליו דרכן, רגש האהבה לקב"ה היה בא לנו באופן טבעי, והיינו רוצים לפתח אותו ולהרחיב אותו והכל היה הרבה יותר קל.
צריך לתפוס את העולם הגשמי כדרך בה ה' בחר שנתחבר אליו.
(וכמובן מהבחינה השכלית גם צריך חיבור מתאים. מה שאומר שצריך ללמוד בעיקר את תורת א"י, גם אם הרבנים שמעבירים אותה מתלבשים פשוט ונראים פשוטים ואין סביבם טררם והילה אפופת מסתורין. והייחודיות שבתורת א"י במשפט אחד זה שהיא רואה את העולם בדרך האחדותית שתוארה לעיל.).
אבל ברגע שאנחנו לא באמת מתחברים לקב"ה דרך העולם הטבעי הפשוט אלא דרך ניתוק תודעתי מהחומר, אז בוודאי שקשה להישאר מחוברים כי זה אומר שכדי להישאר מחוברים צריך לעבור לעולם אחר ולהישאר בו.
להסתכל על כל טוב הכי קטן כאהבת השם. זה עבודה.
השם כביכול יותר קרוב אלינו שאנחנו בלמטה ובקושי. רבי נחמן הרבה מביא את הדרשה על הפסוק "כי אסק שמים, שם אתה, ואציעה שאול הנך"
בשמים (במצב הטוב כביכול) אנחנו רואים את השם אבל הוא "שם" שם מבטא מרחק מסוים.
ואציעה שאול זה במצב השלילי -הנך. זה הכי קרוב שיש , הוא כאן סמוך
אשריך דוד
בתחושה שלנו. השאלה אם זה נכון גם במציאות. זאת אומרת, אלוקים באמת יותר קרוב כשאנחנו למטה או שהקרבה שלו לא משתנה, ואנחנו רק מרגישים פתאום קרוב כי אנחנו יותר חושבים עליו מכורח המציאות...
בפשטות, השם ממלא כל עלמין אז לא שייך לעשות תהשוואות האלה.
אבל יש לי כיוון מסוים שאולי יכול לענות על השאלה הזאת קצת.
ידוע שבכל צרתם לו צר. ויש גם את העניין שבכל מקום שליבו של אדם נמצא, שם הוא. אז באותו אופן ייתכן שזה גם כך בקשר שלנו עם השם, כי יש מקום לומר שהשם שוכן בלב שלנו אז לכן במצבים האלה ההופעה שלו כביכול יותר מוחשית וקרובה. נזכרתי גם במדרש לא זוכר איזה שבו כתוב שבחורבן בית שני ממש ברגעים האחרונים לפני היציאה לגלות האחרונה הכרובים שעל ארון הקודש התהפכו כלומר אחד כלפני השני או משהו כזה, זה כאילו מסמל את הרמת קרבה ההכי גבוהה שהייתה.וזה קרה כביכול בגלל שהקשר בין ישראל להשם הגיע לשפל הכי הגדול
אוכל למצוא לך תמקור אם תרצי
אין לי תשובה אליה, עולה לי ממש "וישמן ישורון ויבעט" כאילו שטוב לאדם אז הוא עלול להיכנס לבחינת "כוחי ועוצם ידי" ואז ממילא יתקיים בו חס ושלום - "וישמן ישורון ויבעט".
ועכשיו כשקצת חשבתי יותר, נראה לי שהקושי האמיתי זה להיות מחובר *להשם מתוך הטוב* שמה זה אומר? לשמוח במצוות, לשמוח בלימוד תורה שלי, לשמוח בעבודת ה' שלי לא משנה איך היא מתבטאת, לשמוח בכל עסק קדושה שאני עוסק פרק תהילים, לימוד יומי קצר של 5 דק, כיבוד הורים, כל דבר שקשור לקדושה. וזאת נראה לי הנקודה, שהיצר הרע יתן לך הכל, ממש הכל! תלמד 4 שעות רצוף תתפלל 3 תפילות ביום, תהיה עבד ה' אבל מה? אל תשמח שאתה מניח תפילין, אל תשמח שאתה עוזר להורים כאילו ממש לא יתן לנו לשים חיוך על הפנים כשאני מניח תפילין או כל מצווה אחרת חס ושלום, ואז כשהוא מנתק אותי ממקור השמחה והחיות שזה המצוות, כי אני כבר לא שמח בהם חס ושלום, אז מהר מאוד אדם מחפש דברים אחרים שיעניקו לו "שמחה" שהיא לא באמת שמחה אלא "ריגוש" שאותו הוא לא מקבל בתפילין כי הוא לא שמח בהם. אני חושב על זה עכשיח יותר ויותר לעומק וזה כל כך מסתדר לי בראש איזה יופי ישתבח שמו לעד תודה על השאלה חידדה אותי מאוד.
ואז ממילא כשניתקתי עצמי מהשמחה במצוות, והלכתי לרעות בשדות זרים חס ושלום בחיפוש אחרי ה"שמחה" אני עלול ליפול למקומות חשוכים מאוד, ואז אני אצעק להשם שיושיע אותי ופתאום אתעורר אליו בכזו התעוררות ודבקות כי קשה לי אבא אז תעזור לי ואז אני עובד אותו ומחובר אליו מתוך הקושי.
והנקודה שעולה פה בעיניי היא השמחה דווקא, כי אם הייתי שמח במצוות שלי ובכל עסק קטן של קדושה שאני עוסק בו, אז ממילא לא הייתי מחפש חיות במקום אחר ח"ו.
שמעתי פעם משהו יפה מרב שאני מאוד מעריך, אדם שלמד עכשיו שעה תורה ולא שמח בזה, איך הוא מרגיש?
הוא אומר לעצמו "בסדר נו אז למדתי שעה, יש תלמידי חכמים ואברכים שלומדים 3 שעות 6 שעות ואפילו 12 שעות, השעה שלי לא כזאת משמעותית" וזה קרה לי כל כך הרבה פעמים וחס ושלום!!! זה נובע בעומק מגאווה, שלמעלת כבוד תורתי כבר לא נאה ולא יאה ללמוד רק שעה, ומה זה שעה של תורה? לכבודי זה לא מספיק.
איזו גאווה סרוחה, אפילו חצי שעה תורה אפילו דקה, זה משהו שאסור לנו לתת ליצר הרע לקחת אליו לתבוע בעלות ולהגיד "עזוב תראה כמה הם לומדים" כי זה שלי אז לך מפה ועזוב אותי לנפשי 
ולגבי הרגשות השליליים, אני חושב שרגשות חיוביים הם הרבה יותר עוצמתיים, כמה פעמים קרה לנו שהיינו באמת בדבקות ובאמת באורות שמרגישים ממש מתיקות וקרבת ה' ? לי אישית לא הרבה בכלל אבל כשהם באים, הם חזקים כל כך, ולעומת זאת, כמה פעמים הרגשנו רגשות שליליים וצעקנו לה' ? המון, יותר ממה שאפשר לספור, ואני חושב שנצרב לנו בתודעה (ודווקא בגלל שלא חווינו המון רגעים של רגשות טובים) שרגשות שליליים תמיד מדביקים אותנו בה' והם הכי חזקים ודוחפים אותנו למעלה, אבל זה רק בגלל שלא לימדו אותנו איך להרגיש טוב וזה באמת נכון, כל העולם הזה וכל המציאות של הס"א זה להראות כמה קשה וכמה רע וכמה אי אפשר וכו' תחשבו אם היינו נולדים למציאות שהכל הפוך, שמלמדים אותנו כמה אפשר וכמה טוב יש וכמה אור ואיזו מתיקות וכל העולם היה מתנהל ככה, איך היינו מרגישים?
בעניין השמחה. אבל זה לעשות שינוי תודעה על אמת. המוח שלנו הורגל כמו שאמרת להסתכל על השלילי. זה עיוות מחשבה. המוח מסנן את מה שטוב, או מקטין אותו ממש ומגדיל את הרע.
טכנית נורא קשה לשמוח במה שאנחנו עושים יום יום במשך שנים. בקושי על משהו שעושים פעמיים כבר בפעם השנייה פחות נחמד חח, אז חיים שלמים- זה מלחמה על השמחה.
אני חושבת שמעבר לזה שלא לימדנו אותנו לחיות טוב נכון, יש גם עניין )לפחות אצלי( שגם כיש טוב אז יש מן פחד שיעלם. מכיר את האמרה - "יותר רע מרע זה טוב שנגמר". אנחנו צריכים ללמוד לשהות ברגע ופשוט להנות ממנו.
דרך אגב מעניין אותי אם יש הבדל בין גברים לנשים מבחינת החוויה של עוצמת הרגשות. או שפשוט יש הבדל אינדוודואלי בין אדם לאדם. גם יכול להיות.
קיים הפחד הזה שמשהו טוב בסוף נעלם, ולא הכרתי את האמרה חידשת לי
ולגבי הרגשות, קורץ לי לכתוב נשים חוות את הרגש בצורה יותר חזקה, אבל מצד שני אני שואל את עצמי אם אני חושב ככה רק בגלל שאנחנו הגברים גם חווים מן הסתם, אבל פשוט לא משתפים יותר מדי אם בכלל, ואז יוצא שאין הבדל בחוויה של עוצמת הרגש אלא באיך אני מתמודד איתו, למשל גבר ואישה שחוו אותה חוויה רגשית נניח, האישה יכולה לקחת את החוויה ולנתח אותה ולחשוב עליה ולדבר עליה עם כל מאן דהוא ולשתף ולפרוק ואולי אפילו גם לבכות בחלק מהמקרים, בעוד שהבחור, חווה בדיוק אותה חוויה והרגיש את אותם רגשות שהרגישה היא, אבל פשוט משאיר את זה לעצמו ולא מראה לאף אחד באמת מה עובר עליו - וזה נשמע לי מאוד הגיוני ואולי בגלל זה מצטייר שנשים חוות יותר וכו' למרות שעדיין עם כל הנאמר לעיל אני עדיין נוטה לצדד בזה שנשים חוות רגש בצורה יותר חזקה
נשים חוות יותר רגשות שליליים (neuroticism)
וייתכן שגם יותר רגשות חיוביים (agreeableness + extroversion)
בממוצע
אבל אמת נכון הדבר שלנשים יש יותר שמחת חיים מגברים, ממש כך מרגיש לי וכו' יש לי כמה סיבות שחשבתי עליהן אבל עדיין לא התיישבתי בהן ב100 אחוז
וזה ממש קורה כשיש ייסורים אבל חבל שצריך אותם... חבל שכזה קשה לעצום עיניים ולהדבק בה' בכל הכוח גם כשטוב וזורם... תמיד מתבעסת על זה... מציק לי המצפון
עריכה: רואה עכשיו שכתבת על זה בהודעה פה למעלה... וואי חידוש ממש יפה!!
בסוף הייסורים הם הטובה זה כל העניין שהרב ניסה להעביר, שהם סך הכל באים במלבוש של "רע" אבל בעומק הם כבר התחלת הגאולה הפרטית של האדם
והחידוש הוא של בעל השדה לא שלי 
האם כל מי שפעיל בפורום הזה עכשיו, היה פעיל בתקופת הקורונה בנו"גה??
או שזה רק אני?
אני לא, הצטרפתי לפורומים אחרי גיל 20
אבל לא כזה הרבה
ואני חושב גם שהרוב מספיק מעל 20 בשביל לא להיות נוגה בקורונה
כי אני למשל ממש על התפר שלפני חמש שנים הייתי נו"גה ושם הייתי ממש פעילה ועכשיו אני כזה כמעט שנה מעל 20...
כל הפורום ירוויח מחזרתך לכאן 😊
זה לכבוד החזרה שלך , הקאמבק 🙏🏼🙏🏼
אברכך בכל זאת.
בס"ד אכי"ר
עובדת השם בשמחה (סימני שאלה, לא ברור למה הם שם) בת חווה, שהאל יתברך שמו ויתעלה
ישלח לך את זיווגך ההגון מהרה, בלי שום תערובת יצר הרע או מוץ ,
ומבלי להתחשב במה שיש לאמא שלך לומר על זה כלל . אכי"ר.
תגידי אמן בכדי שזה יתפוס.
בברכת התורה,
אבל בניק אחר
היה איזה שיר בעברית לפני שש או שבע שנים נראה לי
שהולך משהו כמו "papapeli papapem papapem papapem pazazeli pazazem"
האם מישהו זוכר ויודע במה מדובר
קליניקה
זה שיר שיצא בוודאות לפני 6-8 שנים
אין לו משמעות מיוחדת סתם שיר ישראלי מוזר indie כזה
סגנון EDM נראה לי?
עריכה: אוקיי מצאתי בערך את המקור
כנראה היה לזה רמיקס ישראלי שאני לא מצליח למצוא
אמנם שיר מגניב אחי
אבל מצאתי (פחות או יותר), קישור בתגובה הנ"ל
בסוף זה גם לא כזה ישראלי, נראה שזה טרנס קרחנות ויאטנמי או משהו
"מקסיקנו" של עידו בי וצוקי
אבל נראה שהמקור לזה הוא משהו בין PA PA PEM
לבין ASYA - LE PAM PEM
מבולבלת מאדדדדהוא יגיד לך
למה אף אחד לא הביא לי מתנות? יאלה להרעיף עלי מתנות . מעדיף אייפון חדש וכשר למי ששאל.
🎅🏼🎅🏼
פורים זה לא חג של נוצרים אגב למי שהתבלבל. חשוב לשים לב לזה ולא לבלבל את זה עם ההלו - אין .
כשמו כן הוא, הלו! אין! אין בזה כלום תתעוררו!! 🙏🏼 .
אוקי. שלחו לי את שמכם ושם אימכם בכדי שאברך כל אחד כברכתו הראויה לו .
סטייל משה רבנו לפני מותו.

מדובר באייפון? זו פעם ראשונה שאני רואה.
הבת שלי לימדה אותי רק את השם של זה ואיך לשלוח דבר שנקרא אס אם אס.