עבר עריכה על ידי פריחתקיץ בתאריך ה' באלול תשפ"א 12:33
ולהבהיר - כל מי שיכול להגיד "אבל א ב ג" - כלומר איזו טענה למה "כולם" צריכים להיות מגזר מסויים - זה כל הנקודה - הוא לא יכול להגיד את זה - כי כל אחד מוכיח "חד משמעית" את המגזר שלו מהמקורות וכו'.
למשל, באתר הרפורמי הם כותבים -
היהדות המתקדמת ממשיכה את דרכם של נביאי ישראל ושל חכמי התורה שבעל פה: את דרכם וחזונם של נביאי ישראל, בהליכתה בדרך הצדק והמוסר, החסד והרחמים, האמונה והמשפט, ובדגש על היחסים בין אדם לחברו; ואת דרכם של חכמי המשנה והתלמוד בגישתה הפרשנית והיצירתית למקורות, ובהתאמת המסורת וההלכה לתנאי הזמן והמקום. עקרון השינוי והתאמת ההלכה לחיים גלום ביהדות מראשיתה, כמאמר חז"ל: "/וחי בהם, ולא שימות בהם" (בבלי, יומא פה) - המסורת וההלכה נועדו כדי שנוכל לחיות על פיהן.
האם היהדות המתקדמת היא "יהדות של נוחות"? היהדות המתקדמת מקבלת את כלל המסורת היהודית, על-פיו נדרש אדם לקבל על עצמו עול מלכות שמים ועול מצוות ומפרשת אותו מתוך זיקה למוסר האישי והחברתי, ולפיתוח מחוייבות אישית . אין ספק שיש יתרון מובהק בשיטה האורתודוכסית בכל הקשור לבהירות: הקווים ברורים וידועים והמערכת קובעת מה אסור ומה מותר. אנו מוותרים על הביטחון הזה. במקומו, אנו משתדלים לחיות את חיינו בתהליך של יצירה מתמדת. אנו עורכים שיחות וויכוחים, ומנסים ללבן סוגיות מזוויות שונות. דיון שכזה אפיין מאז ומתמיד את התרבות היהודית וההבדל המהותי קיים בהכרעה. לכל היותר משמש פסק הלכה של אחד מרבנינו המלצה או הדרכה: האנשים עצמם יקבלו החלטה ויבצעו אותה. אין נוחות בקיום מצוות. נוח לו לאדם להמשיך כהרגלו, ללא שינויים ובלי מחשבה רבה. יהדות של נוחות היא זו של המתעצל לחשוב ולהחליט או המקיים מצוות רק "כמצוות אנשים מלומדה".
המקורות העתיקים והמתחדשים שלנו הם דו-שיח בינינו לבין אלוהים. על כל דור (ועל כל אדם) לחדש את דו-השיח דרך לימוד טקסטים ויצירת טקסטים ופירושים חדשים. התורה כהתגלות אלוהית היא התגלות חלקית: הפעולה האנושית, הלימוד, משלימה אותה. דרך הלימוד ניתן לחוות את הפסוק "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (מזמור י"ט, ח')
לא התעמקתי בגישה שלהם, אך אני די בטוח שיש להם עוד הרבה מאד מקורות וצורות להוכיח את השיטה שלהם.