פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 258)

יותר יפה לדבר בלתי ישיר ..

זה מסבך את החיים.
אני תמיד מקנאה באלה שאומרים הכל בצורה ישירה.

צריך למצוא את האיזון בין השנים. ותלוי גם מה אומרים באותה צורה ישירה. אם זה סירוב למשהו שאת לא רוצה לעשות אז טוב לדעת לומר ׳לא׳ . אבל אם זה דברים שעלולים להעליב, תמיד אעדיף את הבלתי ישיר, גם אם זה בא על חשבון תסבוכת כזו או אחרת.

אפשר להיות רגיש ולא תמיד לדבר בישירות אבל בנטייה הראשונית לדבר בישירות

טוב זה כבר תלוי באופי.. וזה ממש לא אני..

היום יותר הולכת בין הטיפות

בעיני לדבר ישירות זה לא להגיד הכל בפרצוף, אלא אחרי שמסננים ובוחרים מה כן להגיד- לא ללכת סחור סחור.
אני ממש רואה שכשאנשים הולכים מסביב כדי לא לפגוע/ לצאת נחמדים- בסוף זה יוצא הכי עקום והכי פוגע. אז ממש מנסה פשוט לדבר אמיתי

לכולם.

נחמד לשבור את השגרה קצת.

קשה להגדיר...

לחוש השישי

זכיתי לנתק מחוש הטעם והריח שלי בקורונה ועכשיו ממש מעריכה אותם.. ב"ה איך כל דבר בגוף מדוייק לנו..

מאוד אוהבת את חוש הראייה

שאלה למחשבה

 

לא יודעת.. לכולם...

בשלוף, שמיעה

מניחה שראיה. מעולם לא השקעתי בזה מחשבה, אבל זה מרגיש לי שזה החוש הכי משמעותי שבלעדיו הכי קשה לתפקד.

לכולם

הכי מתחברת לשמיעה, אבל בחיים לא הייתי מוותרת על ראייה.

אני בן אדם שחייב את הקטע החזותי

ראייה- אני לא רואה טוב
ריח- אני חצי תתרנית
טעם- יש לי כוויות בלשון😑
מישוש- אני אוהבת מרקמים, אבל לא כמו שאני אוהבת להקשיב

גם יש לי שמיעה מעולה וגם זיכרון שמיעתי...
וגם מה היינו עושים בחיים בלי לשמוע שירים?

כן.

אבל מרשה לעצמי להתפלל עד חצות.
ולפעמים גם קצת לפני וותיקין, אבל נדיר.


אני זוכרת רק פעם אחת שפיספסתי, אבל יש סיכוי שהיו עוד.

טוב, זו שאלה בעיקר לבנות נכון?(למרות שאולי בנים יכולים להישאל על מנין בשחרית)/

יש גם בנים שלא קמים לשחרית

רק בתקופות שאני הולכת לישון מספיק מוקדם ולא מבטלת את השעון המעורר

שלבנים אין שאלה כזאת.

זה ממש ממש שונה שזה ככה

כן.
מאז שהחלטתי שזה חשוב לי.

קמים עייפים ושוכחים לקנות חלב ואז אין קפה והכל מסתבך

הייתה תקופה ארוכה שהקפדתי על ברכות השחר, רוצה לנסות לחזור לזה.

לק"י

אבל בימות החורף כשאני מסיימת לעבוד מאוחר, רצוי שאתפלל שחרית.

מה לעזאזל מישהי שלבושה בלבוש שהשם ירחם ועושה תנועות שלא הייתי קורא להן צנועות קשורה אלי? למה אני צריך לממן את הפריצות הזו?? מה אכפת לי שהיא זכתה במדלית זהב?! יותר מעניין אותי כבר מה איזה מישהו מהודו שקוראים לו ראג'יפ צלצומגולי אכל לארוחת בוקר.
התשובה לשאלתך היא כזו: כשלאנשים אין דת הם מאמצים את השטויות בתור אחת כזו. ניתן לראות את זה בבירור שגם בברית המועצות האתאיסטית אנשים הקפידו על אמונות טפלות. אז אחד אימץ את האמונות הטפלות ואחת אימצה את הספורט כדרך חיים.
לא מתנגד לספורט ותחביבים, אבל כן מתנגד לפריצות והפיכת התחביב לקבע ואת עבודת השם לארעית.

כל תחום.

אני לא מבין איך אנשים אוהבים ג'ינג'ר. זה מר וחריף ולא טעים.

השכן שלי לא מבין איך אנשים אוכלים גפילטע פיש. זה דוחה אותו ונראה לו מגעיל.

את יודעת כמה אנשים בעולם לא מבינים אותך שאת בוחרת להקשיב "ליצור דמיוני שציווה עליך לחתוך עורלה לתינוק"?
מה, איזה ישות שאף אחד לא רואה ואף אחד לא יכול להוכיח שקיים ציווה שתחתכו את ה"מה שמו" של התינוק שנולד לך? להם זה מרגיש כמו התעללות בחסר ישע.


את לא תצליחי לעולם להבין מה מרגש 9 מיליארד בני אדם בעולם.

המרכיב האומנותי הוא מרכיב של "מחול". אלה תנועות מחוליות שהן מהוות בין השאר את האומנות. וזה רק טיפה בים.
תאהבי או לא, תתחברי או לא זה שאלה של טעם.


זה כמו נער בן 16 שלא אוהב שיעורי מתמטיקה ואז הוא מתלונן "מה איכפת לי בכלל שמשאית א נוסעת ב 130 קמש ומשאית ב נוסעתמב 90 קמש מתי הם יפגשו? מה זה יעזור לי בחיים?"

חוץ מ2 השורות האחרונות

אני נגד כל מה שנשמע כמו פרו-לימודים

קשה מאוד להסביר, זר לא יבין
אני אומר את זה בתור מי שהתאמן באמנויות לחימה שונות 6-7 שעות ביום מגיל 5 עד גיל 15. אימונים היו עוד קטע הקל..היה לי מאוד קשה עם המשמעת התזונתית וריצות הארוכות.

בסופו של דבר זה ממכר להגיע לקצה שלך ולנצח את עצמך ואת המוח שלך כל יום מחדש, זה המון אדרנלין, דופמין ועוד...

אבל בהתעמלות אומנותית הבנתי שעניין התזונה הוא מאוד מאוד קיצוני, מה שמאוד עוזר להן לפרוש בגיל צעיר.

הם מגיעים לקצה היכולות של הגוף שלהם גם בגמישות, גם בקורדינציה וגם בכוח. הציפלונת ההיא שזכתה במדליה יש לה יותר כוח מחייל בסיירת. בלי תזונה מדוייקת היא לא יכולה להזיז את עצמה.

אבל מניח שלזה התתכוונת (יחסית למשקל גוף

כשאתה שמונה שנים חי על קוטג' ועגבניה ליום בערך, קשה להחזיק הרבה זמן. בניגוד נניח לשחיינים שצריכי םאיזה 10K קלוריות ליום, ובכלל לרוב ענפי הספורט.

יש להן תזונה מוקפדת בטירוף, אבל הן ממש לא אוכלות רק עגבנייה וקוטג'

והתעמלות משחחרת וכיף לעשות ולהצליח.
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהצלחתי לעשות גלגלון זה היה כאילו את עפה באוויר .

מה שאני לא מבינה זה למה הבגדים כל-כך לא צנועים אפשר להתאמן גם בגדים נורמלים מנסיון.

הכדור והמוט בעינייך מכוערים, בעיני אחרים הם יכולים להיות ממש ממש יפים. כל אחד מתחבר למשהו אחר.

מתחת למקלדת ועל זה הדרך..

ואם זה נכון, @חושבת בקופסא

נסי ונראה אם תצליחי

משום מה לא הצלחתי לתייג את משה.

ר' שמעון ור' עקיבא כבר בארץ😁

מן הסתם הייתי מנסה את גדולי החסידות
הבעש"ט המגיד בעל התניא ר' לוי יצחק ור' נחמן

 

חוץ מסבא של סבא * X

חוץ מזה, ה' נמצא בכל מקום. חוץ מזה, לא בכדי לא נודע מקום קבורתו של משה רבנו ע"ה, כל העניין הזה עם קברי צדיקים מריח לא משהו.

(התשובה צריכה להיות כזו שלא תענה על אפשרות קברי הצדיקים)

יש הבדל בין שריד בית מקדשנו (כלומר, המקום שה' עצמו הורה לבנות לכבודו) לבין קבר של מישהו שכביכול מסוגל להיות מליץ יושר בינינו לבין הקב"ה.

אז אתה אומר שאע"פ שה' נמצא בכל מקום, יש מקומות שמשהו בהם שגורם לכך שעדיף יהיה להתפלל בהם. אולי יש איזשהו משהו כזה גם בקברי צדיקים?

 

קבר משה רבינו לבדו לא נודע, מחשש שיהפכוהו לעבודה זרה. קבר אהרון, לדוגמא, נודע. אני חושב שיהיה הגיוני להסיק שבקבר אהרון לא חששו לעבודה זרה. אין צורך לעשות בניין אב מקבר משה לכל קברי הצדיקים.

אגב, איפה כתוב שיהושע וכלב לא חטאו כי הלכו להשתטח על קברי אבות? 

פורטל הדף היומי: השתטחות על קברי אבות (סוטה לד ע"ב) זה מה שמצאתי

כנראה גם לר' נתן והבעל שם טוב כי עליהם אני קורא הרבה ומחובר

 

שאר הצדיקים אני גם מעריך אבל פחות מכיר, ואני גם ככה לא בנאדם של טיולים לקברות צדיקים.

אז...

קשר ישיר עם הקב"ה
מה שכיום אין..

אולי אתה שואל לגבי גיבורי התנך שהגיעו לרמה רוחנית כ"כ גבוהה? 

-כנראה בגלל שזה היה בתקופת הנבואה

 

 

עכ"פ גם אנחנו או צאצאינו עתידים בקרוב להגיע לדרגות גבוהות כמותם ואף יותר 

עיינ יואל ג פסוק א 

עם ביאור מלבי"ם ורד"ק

הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.

כל מי שקורא את קורותיו של שלמה המלך, למשל, רואה מדינאי דגול, עם חיבה למסורת (אך גם לעושר גשמי ולנשים), שידע לחסל יריבים פוליטיים. אליהו הנביא זה משהו אחר, שם רואים גדלות רוחנית, תבונה וכו' וכו'. 

אם שלמה המלך היה איזה מסורתי עם חיבה ליהדות

הוא כנראה לא היה מגיע לכתוב שיר שחכמים כתבו עליו שהוא קודש קודשים. 

 

בכללי, לדורות הקודמים- למרות שגם להם היה להם מה לתקן- אבל היה הרבה יותר תמימות מאשר לנו

זה כבר כלי יותר מוכשר לקבל חכמה אמיתית. 

יש הבדל אפילו בינינו לדורות הקרובים אז כל שכן לאלו מהתנ"ך

שחז"ל בחרו לפרש באופן מסוים. לא נראה לי שהיום הציבור הדתי יקבל בהבנה איזה רב שיכתוב יצירה ארוטית עם תיאורים גרפיים ואז יגיד: "התכוונתי לקב"ה ולעם ישראל".

כי הסגנון של מה שכתב שלמה שונה לחלוטין ממה שאתה מנסה להגדיר. וגם כי כל דבר שנכתב נמדד - בין השאר - על רקע דברים אחרים שבסביבה ואיך שהם נתפסים בעיני הקהל, ולכן המצב של שלמה היה שונה.

הם ידעו להעביר ביקורת על מי שלדעתם היה ראוי לכך, וגם שלמה קיבל ביקורת על מה שצריך.

פה הם קיבלו וידעו למה הוא התכוון אז כך הם אמרו...

 

המחלוקת בחז"ל האם להכניס את שיר השירים לתנ"ך הייתה רק משום שזה עלול להישמע חס ושלום כשיר אהבה סתמי.

ברור שחז"ל ידעו שבפועל זה לא כך, אלא שיר שכולו קודש שמלא בסודות עמוקים.

 

כגון: פלוני מוצא מגילה עם שיר השירים, כעבור X שנים אלמוני מייחס אותה לשלמה המלך, כעבור Y שנים חז"ל אומרים: "לא ייתכן ששלמה המלך הצדיק הנשגב יכתוב שיר שכולו תשוקה, בוודאי ובוודאי מדובר באלגוריה מיסטית".

 

אגב, הגלוריפיקציה הזאת היא ההבדל העיקרי בין התנ"ך לגמרא. בתנ"ך רואים אנשים אמתיים, בעלי יצרים, שעושים מעשים נכונים ושגויים לסירוגין. בגמרא לעומת זאת הדמויות החיוביות של התנ"ך הופכות לל"ו הצדיקים, ח"ו לומר שדוד המלך חטא וכו' וכו'.

בדיון מקביל על שאלה היסטורית.
אתה כמובן תטען: לא ייתכן שלמה המלך האדם הרגיל לחלוטין. ונתון ליצרים לחלוטין. ומסתמא עריץ כי הוא מלך. ומסתמא אומר מה שבא לו כי על הכל הוא יגיד 'רוח הקודש'. ומסתמא מופקר כי אין מי שירצה בו. ומסתמא משעמם. ומסתמא לא חכם באופן מיוחד. ומסתמא לא מי יודע מה מקפיד על התורה. לייט כזה. ומסתמא לא באמת מעורב בתרבות של בית המקדש - כי בעיניך זו לא תרבות. ומסתמא עוד ועוד ועוד.

והמסקנה שלך מכל זה תהיה, שבהכרח אין שום סיבה להתייחס ברצינות לכלום, כמו שאכן כתבת בהודעה הקודמת. הבעיה, כמובן, שאתה לא רואה את המעגליות של החשיבה שלך שאין לה שום נקודת אחיזה אמינה או של אמונה, אלא פשוט מה שנדמה לך, ואתה עושה לזה אובר רציונליזציה, עד שזו כביכול האמת האולטימטיבי.

נ.ב. חז"ל התפלפלו כדי להסביר דברים מתקופה רחוקה, שבלי בדיקה והיכרות קל לטעות בהבנתם.

ואדרבא אף מחדשים שחלק מחורבן הבית הראשון הייתה באשמת שלמה

זה לא כתוב במפורש בתנ"ך.

 

האמירה שחז"ל רק מפארים את גיבורי התנ"ך מבלי להתייחס לפן השלילי שלהם 

מעידה על בורות 

מה אתה רואה באישים בתנ״ך, מבחינת התנהגותם, אישיותם והידע שיש לנו עליהם, שאין בנמצא היום?

זה אנשים שה׳ בחר בהם באותה תקופה להעביר את רצונו בעולם. אם אנחנו היינו שם, זה היה עובר דרכנו. אם מדובר במעלה של אישיות, ידיעת ה׳ היתה קרובה יותר ומציאותית יותר בחיי היום יום. כי הם היו קרובים יותר לכל תחילת המהלך, החל מהר סיני וכל מה שבא לאחר מכן. אז פשוט שהמעלה והחומר שלהם הזדכך והגיע למצב שאנחנו לא יכולים להגיע אליו היום.

לקב"ה היו נשמות חזקות שהן שורשים, והיו נשמות שהן ענפים ויותר חלשות

וככה הוא סידר את הדורות שבהתחלה יהיו הנשמות החזקות שהן השורשים והם יהיו הבסיס ומשם זה ירד לפי הסדר... 

אבל גם אדם בדור הכי חלש שיעשה את מה שהוא יכול הוא יקבל שכר כמו אותם צדיקים ראשונים.

 

ככה פחות או יותר הבנתי מהרמח"ל בספר דרך ה'  (השורה האחרונה זה תוספת שלי - לא משהו שכתוב שם)

דרך ה' חלק שני ד – ויקיטקסט (wikisource.org)   תסתכל שם באות ג'

הקב"ה מודד כל אחד ביחס לתפקידים וליכולות שניתנו לו וזהו.

 

ובנוגע לשאלה - נראה לי שזה קשור לניתוח היסטורי מעמיק של "ירידת הדורות". נראה לי שהרב קוק עוסק בזה במאמר הדור.

בעבר האור התמקד בעיקר באנשים הגדולים בדור והם נשאו בהם את כל האור העצום. במשך הדורות האור מתפרס ליותר ויותר יחידים, שבכל אחד יש פחות אור אלוהי.

נגיד - בעד או נגד חיסונים.

לרוב זה נראלי סוג של חובת מחאה.
או ליצור אוירה של מחאה.
עצומה זה שלב הכרחי, תראה כל מיני מכתבים של קצינים ופרופסורים וכו

כמו הפשקוילים במאה שערים.

הדרך היחידה לדעת זה לשאול אותם.

מכתבי מחאה משיגים תוצאות לפעמים, לאו בהכרח מה שרצה מחבר המכתב

הנה למשל אנשים מפרסמים את זה בפורום ומדברים על זה.
זה רץ באתרי חדשות המגזר ולפעמים גם בחדשות בכלל

"אם כל כך הרבה רבנים חשובים אמרו X, ואילו אני מתלבט בין X ל-Y, איישר איתם קו". ברור שבציבור הסרוג זה הרבה פחות מאשר במגזר החרדי, אבל בכל זאת.

כדאי לבדוק הנשואים טריים

לכן כתבתי פה. גם רווקים יכולים מאד לעזור
אבל תודה

יכול לנסות 🤷🏻‍♂️
לא מתחייב

יכול להיות שמישהו שיש לו שריטה בשכל שעשתה לו שם טחור מהעומק העמוק של השריטה, אולי הוא לא מרגיש. אין להשליך מכך על אחרים

"ההיכרות" הממש התחלתית שלי עם הרב

הייתה בצבא אני זוכר שהיה לי חבר שהיה חופר לי מלא על הרב קוק הוא היה באורות כפשוטו

וזה היה כולה שנתיים אחרי החזרה בתשובה שלי ואז הייתי מבחינת השקפה יותר לכיוון חרדי.

בעוונותי באותה תקופה חשבתי שהדתיים עם הכיפות הסרוגות הם לא ממש רציניים והם סתם מלמלים שטויות על ארץ ישראל 

(ככה עובד ראש של בעל תשובה צעיר dont judge me)

כך שייחסתי פחות חשיבות לדברי תורה שהוא היה מנסה לומר לי כל הזמן בשם הרב קוק

 

איך בדיוק התחלתי להתקרב למשנה של הרב? 

אני מניח שזה היה אחרי תובנות מסוימות שהיו לי בלימוד נ"ך שלי, ובדרך שאני רואה את המציאות מבחינה תורנית.

אמנם לא הכרתי רב חרדי שאמר את הדברים שחשבתי, אבל כן הרגיש לי שהמחשבות שלי נכונות.

מפה לשם נחשפתי לכמה שיעורים של הרב שרקי וזה מאוד משך אותי, אבל הגושפנקא הייתה אחרי שחבר הציע לי לראות את סדרת יסודות האמונה של הרב לונדין והכל התחבר לי פתאום. 

כמו הקטעים האלה בלימוד גמרא שאתה חושב על משהו מסוים וכעבור דקה אתה רואה שהאמורא גם מציג את זה

אז אותה הרגשה אבל כפול 100.

וזה הרגיע אותי ממש וכמובן שגם אני נכנסתי לאורות, כי פתאום ההשקפה שלי השתנתה לגמרי אבל בקטע מושלם!

עם ההשקפה החרדית עוד מההתחלה היו לי הסתיגויות..

עברו שנתיים בערך מאז ועד היום אני עדיין באורות בע"ה 

עד היום למדתי רק חלק ממאמרי ראיה, עין איה, אורות התשובה/והתורה 

וזהו. כמובן שהיו המון פיסקאות שנגעו בי ממש, אבל את הרוב עוד טרם יצא לי להבין.. 

יש לי תאבון גדול לסיים את כל "הארסנל" אבל קמעה קמעה..

 

 

 

 

 

פוסק גדול במרוקו שפסקיו מוזכרים בחיד"א וכידוע חלק על ה'אור החיים' והחזיק בהיתר החגבים במרוקו.
חיבר פירוש מקיף על המחזור תפילה ופיוטים חדשים. היה בעל ידע במוזיקה.
מקובל.
בעל ידע השכלית, כולל כמה שפות.

אני אישית אשמח לשמוע מה יש לך לומר על הרב קוק..
מבחינתי תכתוב כאן מגילה.
נראלי שעוד כמה ישמחו לקרוא(:

קדוש ונעלה, הוא היה מדקדק בחיי המעשה ויש לרב כמה פסקאות בנושא.
בתשובותיו הוא לא רק דן בצד ההלכתי אלא בצד המעשי וכמו שכותב עליו הרב זוין:
"אחד הקוים המאפיינים את תשובותיו של הרב הוא - החדירה לצד המעשי שבשאלות, לא פחות מהבירור ההלכותי."

שרשור לכבוד היום הקדוש ג' אלול(: - בית המדרש

באמת התלבטתי אם לפתוח פה או שם.

סליחה

כל המרבה הרי זה משובח!

אז יש מקום לשניהם

הוא נשמע לי יותר בית מדרשי..

כל אחד ומה שבא לו לכתוב.
אבל זה לא באחריותי אז הגיוני שיתפתחו שרשורים שונים, לפי הכותבים

באגרת הראשונה בצמח צבי מופיע במכתב שלו לברנר -

"אבי נ"י, המחבר, הוא מן הרבנים האדוקים. ואשר מלבד גאונותו ב"תורה" זה גם לשם "צדיק" - ועם זה הוא חוקר ופילוסוף חפשי - באין שום מעצור לפניו - במלוא המובן של המילה הזאת"

 

לדעת לרפא את המחלות של הדור. להיות קשוב לצרכי הדור. להסתכל על אנשים בעין טובה ולראות את הנשמה והפוטנציאל שטמון בהם. 

הרב קוק עצמו גדל על טהרת הקודש. חייו הציבוריים היו ממש ממש אחרי שהוא כל כולו היה בעולם הקודש ואחרי שנים של לימוד תורה אינטסיבי ושקיעה בכל רבדי התורה. 

 

מרגיש לי שאין עניין לקבע את התורה של הרב קוק. יש עניין כמוהו לנסות כמה שיותר להקשיב ולראות מה הצרכים החדשים שמתחדשים בימינו אנו ולאו דווקא היו בימיו.

להסתכל בנשמה של כל דבר, ב'פנים' ולא בחוץ.

גם כלפי עולם המעשה וגם כלפי עולם התורה עצמו.

מאוד מתחבר לי עם התביעה של תנועת החסידות ללימוד תורה לשמה.

בכללי הרבה מהפכות שתורת החסידות חוללה מרגישים לי מאוד מתחברים למהפכה של הרב קוק בימיו.

בימים האחרונים יצא לי לחשוב על הקשר בין הרב לחסידות (גם בעקבות שרשור שהיה כאן אבל לא רק).
אני מודה שיש לי יותר שאלות מתשובות..

כמו שאמרת, יש הרבה דמיון בין החידושים של הרב קוק והחסידות.
מצד שני יש הבדלים, גם לעומת אדמורים ציוניים.
ויש שוני מול חבד, גם ברמת הפרט.
הרצ"י דיבר על זה כמה פעמים (באחת מהאזכרות בג' אלול הרב יעקב אריאל אמר משהו בסגנון שהרב הוא המשך החסידות, והרצ"י מאוד הקפיד עליו..)


אולי זה הבדל של דור, שאבות החסידות היו בגלות והרב כבר כחלק מהגאולה.
אבל בחסידות אומרים שתורת הבעשט תביא את המשיח

בקיצור יש לי הרבה מחשבות בלי משהו ברור.
אם אתה מכיר מישהו שמדבר על זה לעומק אשמח לשמוע

תנועת החסידות התעסקה בפרט בהרחבה והרב קוק הוסיף את הנדבך של הכלל.

ברור שגם אדמו"רים דיברו על הכלל וגם הרב קוק התייחס לפרטים אבל זהו רושם מסויים שנשאר. מעניין מה זה אומר

 

אבל לדעתי יש כאן משהו יותר עמוק.
רוב גדול מהפסקאות של הרב מדברות על היחיד (יחס של 1 ל4 או 5)

שאלו פעם את הרצ"י מה ההבדל בין אהבת ישראל של הרב לאהבת ישראל של החסידות (אולי שאלו על אדמור ספיציפי, הוסיאטין, לא סגור על זה).
לא זוכר את התשובה אבל רואים ממנה שהוא הבין שיש גם הבדל מהותי.

בין התניא לנפש החיים יש מחלוקות יסודיות, והרב נטה לבית מדרשו של הגרא.
יש כאן מה להבין, לא מספק אותי לפטור את זה בחילוק של דגשים

אז אני מנסה להבין מהו

גם אם רוב הפסקאות שהרב כתב מדברות על היחיד זה לא בהכרח אומר משהו.

הרב כתב הרבה פסקאות בתור רעיונות בפנקסים בצורה שבכלל לא מסודרת. כתב מכתבים לאנשים.

ההסתכלות בפסקאות מפוזרות שלו ממש לא בהכרח מראה מה היחס שלו לפרט ולכלל.

 

בוודאי שהרב כלל בתוכו גם את תורת החסידות. זה נראה לי אחד המעקרונות הכי פשוטים ומרכזים. לזהות את גרעין האמת בתנועות השונות ולייצר תפיסה אחדותית כוללנית.

 

הרב קוק גדל בוולז'ין אבל היה לו קשר עם כמעט כולם, מה שלא כל כך מאפיין את וולז'ין (לכל הידוע לי).

 

הרב היה בסופו של דבר בתפקיד הרב הראשי לארץ ישראל. הקים והגה את החזון של 'הישיבה המרכזית העולמית'. ניסה להקים את 'דגל ירושלים' (תנועה דתית ציונית שאמורה להיות יותר טובה מ'המזרחי'). היה קשור לישוב היהודי בכל נימי נפשו... דרך הפעילות הציבורית הענפה שלו רואים שההתעסקות בכלל תופס אצלו מקום מרכזי.

 

לדוגמא הסיפורים בחסידות חב"ד הם 180 מעלות ביחס לפרט ולא לכלל. הסיפורים על המעשיות של הריי"צ ברוסיה. השליחים של הרבי מלובביץ' בכל העולם. יש כאן מרכזי כובד שונים.

 

וטיפה יותר לעומק - אין טענתי שהחב"ד לא מתייחסים לכלל והרב קוק לא מתייחס לפרט אלא אבל ברור שהיחס בין הפרט לכלל הוא באיזון שונה בניהם. הנפק"מ היא ביחס של הפרט לתופעות השונות שהוא רואה מחוץ אליו (ב'כלל') והיחס של העבודה של הפרטית עצמה ביחס לכלל, איך הוא מושפעת ממנו. "מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל"

גם אם רוב הפסקאות שהרב כתב מדברות על היחיד זה לא בהכרח אומר משהו על הכלל. תורת החסידות של הרב התבטאה בעיקר בחזון הצמחונות. זו גם הסיבה שרצה להקים את דגל. כי אין זה דומה לזה. למעשה במספר ספרים ניתן לראות שהרב התמקד בלראות את המכלול של הדברים ובפרט במצב שבו רוב העם נוהרים אחרי דעות מדעות שונות.

הרב כתב הרבה פסקאות, והוא כן התכוון להדריך ולתת את הכלים לדעת ליצור מציאות השקפתית ברורה יותר. זה הגרעין שהניע את הכל מתחילת דרכו של הרב והערכים שרצה להנחיל.

וולוזין זה משהו אחר לגמרי, אתה לא בכיוון אפילו במחילה.

לא אמרתי שכתיבת הפסקאות על עבודת היחיד אומרות משהו על הכלל (את הטענה הזאת דווקא דחיתי). טענתי שהפעילות הציבורית של הרב היא יכולה לשקף את עמדותיו.

 

לא הבנתי מה הקשר בין תנועת החסידות לחזון הצמחונות והשלום דווקא. אשמח אם תסביר. ואיך זה סותר משהו שטענתי?

 

"למעשה במספר ספרים ניתן לראות שהרב התמקד בלראות את המכלול של הדברים ובפרט במצב שבו רוב העם נוהרים אחרי דעות מדעות שונות."

זה משפט שאמור להאמר כתגובה על משהו שכתבתי? אם כן לא הבנתי על מה

 

גם מה שאני מכיר על דגל ירושלים (לא מידע רב) קשור לחזון לאומי של תחיית עם ישראל בארצו - דגל ירושלים (תנועה) – ויקיפדיה

 

למה מחילה? אשמח  מאוד שתספר לי מה שאני לא יודע על וולוז'ין. לא רוצה להשאר עם הבורות שלי.

מה שטענתי על וולוז'ין - שרוב אנשיה לא היו קשורים לתנועת החסידות כמו הרב קוק. באמת זה לא מבוסס.

 

 

שהרב קוק אמר "יפה שיחתם תלמידי הגר"א עם תלמידי הבעל שם טוב" משו כזה...

 

הרב זצוק"ל יש  המון סיפורים על מדותיו... ועל אישיותו  ועל דרכו , ועל מה שהיה לו חושב בחיים...

לי תמיד מאז שאני זוכרת את עצמי גדלתי בידיעה שהראי"ה הוא גדול 

תמיד היה לו בראש שהוא סוג של מלאך , אבל אני מרגישה שאני צריכה לזוכר שהו היה בנאדם משכמו ומעלה ענק שבענקים תלמיד של הנ"יצב וכו...

 

אבא שלי סיפר לי שהר"מ שלו בישיבה לא זוכרת את שמו היה בן 13 והוא באה אל הרב זצוק"ל ושאל שאלה.... והוא התחיל לעונת לו ואז קראו לו באו מהר...

אחרי חודש הוא פגש אותו וענה לו על שאלתו...

זה מסוג הסיפורים ששומעים הרבה על רבנים המון

אבל לא יודעת למה אותי זה הדליק שהוא היה בנאדם!

ולא רק למעלה 

הוא אדם גדול!!

 

ליווה אותי מגיל קטן

אז הנה מה שרציתי להגיד:
כבר כמה חודשים שאני מרגישה החמצה שלא למדתי ושאני לא מכירה את תורת הרב
למרות שאני דוסית ברמות, למדתי במוסדות הכי הרב קוק, בני עקיבא שנים
קיצר היו לי לכאורה את כל ההזדמנויות
ובכל זאת לא הצלחתי להתחבר לרצות ללמוד. שכבר למדתי משהו הייתי באורות. אבל לצערי לא היה לי תשוקה לזה
והסיבה היא כואבת, בטח חלק יחלקו עלי פה
ובכן, הרגשתי שזו תורה שמייצגת את הזרם האשכנזי החזק בלבד בציבור. היה לי אנטי לרב כי הרגשתי זרות ולא הצלחתי להזדהות- לא עם התורה שלו- אלא עם המייצגים שלה היום בציבור
וזה בעייני חבל באסה והיום כשקצת בגרתי (אני מקווה) אני מצליחה לעשות את ההפרדה
עוד נקודה, הרגשתי הרבה שאין מקום בציבור לחכמי המזרח כמו הרב קאפח, הרב כלפון ועוד ועוד
שתורתם הייתה די דומה לרב קוק אבל לא הייתה מודעות וזה גם היה לי קשה רגשית
אקיצור היום זה יותר שונה ב''ה אבל עדיין
היום אני כן רוצה ללמוד ולהכיר ויודעת שיש הרבה מה להרוויח
אבל אלו התחושות שלי

זה השיר אני חורשת עליו והוא ממש מציל אותי
נתן תוקף ליצירתיות שלי ולתת לזה מקום והבנה על עצמי
מרגישה שהשיר הזה מדבר עלי

אני מבין את ההרגשה שלך.
אמנם הרקע שלי שונה משלך אבל עדיין אני מבין את המקום הזה ולמה הרגשת את זה.
בעז"ה תצליחי לקבל את האורות של הרב קוק יחד עם האור של חכמים אחרים

אבל עכשיו רק תובנה אחת

באחת מהאגרות הרב מסביר למה צריך ללמוד את ספרי המחשבה של הראשונים. לא בשביל להשתמש בטיעונים שמופיעים בהם as is, אומר הרב. כי באמת הרבה מהטיעונים האלו מבוססים על הנחות פילוסופיות שכבר התבטלו, והרבה מהאחרים נכונים אבל העולם כבר נעתק מכל המרחב העיוני הזה. אלא בשביל לימוד תורה במובן הגבוה, וכדי שהלומד יוכל 'לחדש מעצמו דרכים רבים ונשגבים'

אני מתייחס כך לרב עצמו (;

אפשר להרגיש בודדים בחברה ואפשר שלא להרגיש בודדים בלי אף אחד.

בדידות מגיעה מתחושה שאף אחד לא מבין אותך,

ובאמת, רק אתה יכול להבין את עצמך.

 

אז פשוט להקשיב לעצמך ולתת לו את המענה שהוא צריך

 

 

וגם, (קצת חרוש)-  להתחזק באמונה שה' תמיד איתנו..

 

לא נעים בכלל.. אין לי כלכך עצות חוץ מלהקשיב לעצמך.. לשמח את עצמך בכל מצב, כמה שאפשר.. גם אם זה יהיה לבד- תעשה את זה.. 

 

חיזוקים רבים..זה באמת לא פשוט! בהצלחה!! 

ותזכור, שזה זמני.. זה יעבור.. בע"ה.. ולכל דבר, תלך לה'. תפרוק אליו. תצעק לו.. 

קודם כל - מוזמן לאישי. אולי נוכל להפר את הבדידות ביחד (אני נותן פרטים אישיים די בחופשיות).

למדתי בתכנית שזה אחד מארבע אבות הבריאות שלנו: אוכל, שינה, כושר, אנשים.
אני חושב שאם חשובה לך הבריאות שלך, כדאי לך להמשיך את הבירור שהתחלת. מצאתי על עצמי ששווה לי ממש לשנות מסגרות חיים רק כדי להיות יותר עם אנשים: להשתתף בשיעורים וקבוצות לימוד - למרות שיש לי הפרעות קשב וזה לא יעיל לי. ללכת לקבוצות. לחפש עבודה אחרת, לעבור דירה למקום קהילתי יותר (מוזמן אלינו), להקפיד על תפילות במניין למרות כל התירוצים - כולל סגרים ומצבים רפואיים, להתקשר לחברים - אפילו מהתיכון למרות שאף פעם לא תחזקתי קשרים.

אני תמיד חיפשתי איש מקצוע שיהיה לי כחברה.
אני חושב שרק בזכות השאלה שלך נופל לי האסימון.
עד עכשיו כל הזמן אמרתי שאני צריך טיפול ולא ידעתי להגדיר למה - חוץ מההסבר שאני צריך מישהו שישמע אותי ושותף לדרך.
לאחרונה, לאחר מפגש עם עובדת סוציאלית קלטתי שאני אפילו לא מחפש טיפול. אני מחפש נטו שותף.
רק עכשיו אני קולט - אני מחפש להפר את הבדידות.
וזה עונה לי על הרבה שאלות בחיים: כמו למה אני רוצה טיפול זוגי ואישתי לא רוצה, למה אני מחפש כל הזמן חברים לצרה, למה יש לי כל כך כיסופים לעבודה מסודרת מחוץ לבית וגעגועים לצבא ובפרט לטירונות, ולמה למרות שיותר קל לי ללמוד מתוך ספרים בזמני האישי אני מעדיף לא ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.

להקיף את עצמך בהמון אנשים 

ואז אתה הופך לאוטוסטרדה של חילוף מידע ומלל.

ההוא מציע לך לבוא לכאן וזה מציע לך ללכת לשם

ותמיד יש לך מה לעשות ועם מי. 

אם תרצה אני אכיר לך כמה מהחברים שלי שהם

קצת כמו ביבי, לא משהו אבל אי אפשר להחליף.

הם אמנם לא מתת אתנה למין האנושי אבל בהחלט

כיף איתם במסיבות

 

 

 

 

 

וברצינות- אני מדבר על זה יותר כתחושת בדידות בתוך חברה, ופחות עוזר להקיף את עצמך באנשים

אולי אתה לא נמצא בחברה הנכונה?

 

היו תקופות בחיים שלי שהרגשתי בודדה בין אנשים למרות שמבחוץ זה לא נראה. פשוט הרגשתי לא שייכת. אני מנסה לחשוב מה הייתי אומרת לעצמי של אז...
הייתי אומרת לי להוריד ציפיות כדבר ראשון, אני לא חייבת להיות שום דבר מסויים כדי להשתלב, אנשים צריכים לקבל אותי כמו שאני וזה יקרה ברגע שאני אהיה בטוחה במי שאני. דבר שני ענווה כדי להיות עם לב פתוח לאחרים.
ודבר שלישי מעשי זה לשתף פשוט... לשתף במחשבות שלי ובחוויות שלי את מי שמסביבי, או מישהו מסויים שאני רוצה להיות בחברתו, לתת לו להתקרב באמת ולשמוע גם את המחשבות שלו (זה לא רק מחשבות כמובן זה כל דבר) זה משהו שמחבר

בהצלחה!

לתת לעצמי להיות בתוך הבור השחור הזה ולהזכיר לעצמי שבסוף זה עובר
גם להכיר את ה'

נדמה לי
שתחושת הבדידות נורא מבלבלת
וגם נורא נפוצה (אז אל תרגיש לבד, תרתי משמע!)

אפשר להרגיש בודד כשאתה עם אנשים
ואפשר להרגיש 'לא בודד' כשאתה לבד

אז מה הסוד?

נדמה לי ש' בדידות' זה למעשה רגשות שליליים ולא קשור בהכרח לחברה
כלומר, אם אתה שמח ומעריך את הטוב בחייך - תרגיש שמחה וסיפוק (ההפך מבדידות)
ואם אתה לא מרגיש נעים בחברת אנשים מסוימים שמקיפים אותך - תרגיש בדידות

בקיצור לדעתי הסוד הוא לדעת לא להלקות את עצמך יותר מדי על מי ומה שאתה, או על פספוס או אכזבה בחייך,
תהיה שמח במי שאתה, תקבל את החסרונות שלך - למרות הכל אתה אדם טוב בכללי, להוריד שאיפות להיות מציאותי, ליהנות מדברים ממש קטנים כמו ציפורים ואויר טוב,
ואז תרגיש חיבור פנימי לעצמך ושמחה= היפך הבדידות


חברים טובים שתמיד מחזקים ונותנים הרגשה טובה,
עוזרים להפר בדידות
ואנשים שמבקרים ומקטינים אותך, גורמים לך להרגיש בודד
וזו הוכחה לכך שאנשים נטו לא פותרים את הבדידות, אלא הרגשות שהם גורמים לך- חיוביםם או שליליים
בהצלחה!

בקשר לְמה חזק?

ובבדיחות. בבדיחות אני טוב.

זאת זכות גדולה
ואחריות גדולה




ואני גם הכרתי בדיחות
עד שהתחתנתי

הוא מתחזה.

אני לא בטוח עדין מי עומד מאחורי הניק הזה, אבל בינתיים יש לי כמה רעיונות.

היה כתוב שם בדיוק אחת לאחת מה שכתוב שם כעת. נשמה כללית בכלל חסום ..

רבי נחמן - צעירים מעל עשרים

 

בנאדם משועמם ואומלל

דברים לעשות כשמשועממים, זה הדבר היחיד שעלה לך?

שעלו לי עוד כמה דברים.. אבל זרמתי עם מה שיצא ..

מה ככה מה איתך?

יהיה שווה ערך ללהגיד לאיראנים את הקוד הסודי למערך פצצות הגרעין של ישראל . אתה באמת רוצה שזה ירבוץ על מצפונך? בהנחה שיש לך מצפון כמובן ..

תקבלי מה שבא לך. איך? אבל עד 30 שקל למה אני קצר במזומנים.

תציע יותר ואני אשקול את העניין

מספיק מספר טלפון של בית ויש לך ווצאפ (ואפשר גם להשתמש בו בפלאפון).
אבל בעצם אולי גם בזה צריך להוריד בהתחלה דרך פלאפון.
לא זוכר

אני ישן בתנוחה עוברית כזו ואז

כל בוקר זה מרגיש כמו לידה מחדש

שזה קצת סרט כי כמה לידות עוד אפשר כמה

הראש שלי כבר אליפטי

 

 

 

אז ככה ישנתי עד שהפסיק להיות לי נוח.

לא ראיתי אותך כאן הרבה זמן
כרגיל מעלה חיוך ישר מהתגובות והחתימה:- D

בשבוע אחרי הלידה עד הברית שקיבל שם, בעלי קרא לתינוק ראש מלפפון/ מלפפוני/ עוד כל מיני שכלולים כדומה. זה מסתדר מהר מאוד, אבל אם כל בוקר אתה נולד מחדש באמת, בטח אתה נראה כמו האנשים בספר "מעלה קרחות"

לרוב על צד שמאל

אם יורשה לי, נראה לי שאתה מתעסק יותר מדי באיך בדיוק כל איבר בגוף במקום לנסות להרפות ולישון

בהצלחה

אני בד"כ נרדם הרבה לפני שאני שם לב באיזו תנוחה אני.

קראתי פעם שטוב לישון בתחילת הלילה על צד שמאל ולקראת סופו על צד ימין.

 

עדיף שלא לישון על הבטן או על הגב.

 

גם מבחינה בריאותית.

נתנה לזה גם הסבר רפואי

הרמב"ם אומר את זה

לגברים אסור לשכב על הבטן (?!) | שאל את הרב

ואז לקרי.

לבנות אין מגבלות, כמראה מהסיבה הזו שאין רלוונטיות להרהורים וקרי.

מי מתעורר לקראת סוף הלילה? ועוד בשביל לשנות תנוחה 

אתה לא מתהפך בלילה?

זה מה שמוזר לי פה.

 

אני אישית לא,  אני מתעורר בדיוק בתנוחה שנרדמתי

אבל לא אוהב קפה.. רק שוקו יביא שלום!! 

יש אנשים שישנים בלי לזוז בכלל. (זה קורה לי כשאני ממש עייפה... קמה בבוקר באותה תנוחה בה נרדמתי)

יש אנשים שדווקא בגלל שהם ישנים חזק הם לא שולטים על התנוחות שלהם

אבל תכל'ס ככל שמשננים את זה ומכניסים את זה לראש זה אפשר לדעת את זה גם מתוך שינה (תרתי משמע..)

 

כאילו, עדיף שאם אדם סתם התעורר אז פשוט יזכר להתהפך לצד השני...

 

לי זה קורה, כי אף פעם אני לא זזה מתוך שינה... רק אם לא נוח, אני מתעוררת ומשנה תנוחה, והיום אני זוכרת את העדיפות.

אם מכרתם נ"ע, אם אתם תורמים למוסדות עם טופס 46 אם אתם עובדים ב2 מקומות עבודה ועשיתם תיאום מס לא מדוייק, אם העלו את המשכורת באמצע שנה (נשמע שכן) אם היה חופשת לידה/חדשים שהרווחתם פחות. אם נולדו עוד ילדים שלא מעודכנים בטופס 101 אם עברתם דירה. קיצור, יש דרכים להחזיר חלק מהכסף או את רובו

 

אם זה קרה באותו מקום עבודה, אז החישוב אמור להיות אוטומטי.

 

דגש על "אמור", כלומר אני כמובן לא יכול להבטיח שזה נכון בכל מקום...

מסכים איתך שזה אמור אבל בכלל לא תמיד קורה ושווה לבדוק.

 

אני מתנחמת בשנינות המשעשעת של ''ניקו שליש על התנהגות טובה''.

אז יש סיכוי שזה כן רלוונטי

 

אבל עד אז התלוש של החודש נראה כמו אווצ'.

תודה על הדאגה.

הנהלת חשבונות מעדכנים הכל ברגע שזה רלוונטי, כבר 7 שנים שהכל משתקלל בסוף השנה.

יכול להרחיב או להגיד לי איפה אפשר לקרוא על זה?

ע"פ חוק מי שתורם כסף למוסד עם סעיף 46 (מצויין בקבלה) יכול להזדכות כל שנה ולקבל החזר על 35% מהסכום שתרם במהלך השנה (כמובן בתנאי שהוא שילם בפועל מס הכנסה בסכום זהה או גבוה יותר. זה החזר מס לא מענק)

צריך למלא דוח מקוצר
 

יעני תרמת 2000 שח? תקבלי 700 שח חזרה. תרמת 10000 תקבלי 3500

 

 

זיכוי ממס הכנסה בשל תרומה (סעיף 46) (זכות) – כל-זכות

עכשיו נזכרת שראיתי את זה בכל מיני קבלות של תרומות
תודה!

והיא כבר מזכה אותי בתלוש השכר. ככה אני לא צריך להגיש דוח אישי בסוף השנה.

 

אישור למעביד למתן זיכוי לפי סעיף 46 לעובדיו באמצעות תלוש משכורת - 07/2012 | מספר החלטה 7/2012

ולא לחכות לסוף שנה הבעיה בזה - אם יש הוראות קבע זה כל חודש מחדש במקום מרוכז

 

יתרון נוסף לחכות - אתה מקבל את זה בתוספת ריבית 4% והצמדה

הרי לא ניתן לעשות חישוב שנתי משותף ולקזז מסים על רווחים/הפסדים בניירות ערך עם מס הכנסה על משכורת והכנסות מיגיעה אישית (הכנסות שאינן משכורת).

אם כבר מתחילים להתעסק שיטפלו גם בזיכוי הזה

מחזיקים ניירות ערך? מגיע לכם כסף חזרה

 

 

כמו הרב שאר ישוב שנפטר בדיוק לפני 5 שנים.

תנצב"ה.