פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 265)

לק"י

לכן אני מנסה לברר אם זה מעודכן מה שכתוב פה ומה שידעתי. שזה שבוע לפני הבדיקה החיובית.

אבל נראה שיש בלאגן שלם.

לק"י

נותר לקוות שעשו לילד המדובר בדיקה רק אתמול או היום ולא בשישי או לפני🙊

לק"י

נשאר לגלות מתי נערכה הבדיקה, ולקוות שבמוצ"ש

לק"י

אחרי שבועיים?

בשביל אנשים שלא גרים ביישוב, זו באמת חוויה לבקר במקום כזה.

 

יש גני משחקים 'שווים', ויש בהם הרבה פחות אנשים! יש גם יותר רוח, כי זה בהר (תלוי איפה ביישוב ואיזה יישוב) ויש נוף יפה. (אפשר ללכת למקום שצופה על מקום שאתם מכירים. לדוגמה בדרום הר חברון לצפות על האיזור שאתם גרים. ואז זה מלהיב)

 

אם יושבים בגינה אחרי צהריים סביר להניח שיהיו שם עוד משפחות מהמקום שאפשר לדבר איתם ולשמוע מהם איך זה לגור שם.

 

ואם תלכו למקום עם מעיין אז זה בכלל אטרקציה..

זהו באופן כללי. אם את רוצה רעיונות למקומות ספציפיים אז תגידי.

באופן כללי יש 3 'גזרות' של יישובים- 1. הר חברון וגוש עציון, 2. יישובי בנימין 3. יישובי גב ההר. הכי קרוב לדרום זה דרום הר חברון.

ובדרום הר חברון יש אנשים שיותר מכירים-

@נחשון מהרחברון

@חצילוש (מקווה שזה לא אאוטינג🙊)

 

וההמלצה שאני הכי אוהבת- פשוט לפתוח מפה ולנסוע ליישוב כלשהו, עדיף ליישובים גדולים כי שם יש יותר סיכוי למכולת וגן שעשועים שווה.. יכול להיות שיש באיזה מקום קטיף עצמי של משהו. אפשר לחפש באתר של המועצה המלצות.

 

אם אתם רוצים ללכת יותר צפונה- אז זה גוש עציון. והלאה ליישובי בנימין. יש בשער בנימין את מרכז המבקרים של יקב פסגות- שזה מעניין גם לילדים.

 

עוד משהו שפספסתי?

יכולה לפנות אלי באישי @מטיילתת

לשביל האבות בגוש עציון

באלון שבות וכזה

 

אין לי מושג אם זה עוד פעיל או משהו

אבל זה משהו נחמד

 

אבל לא רואים כמה קרוואנים על גבעה אם זה מה שאת רוצה לראות..

ומעט מהמקום האישי,

אולי לא חוויתי זאת כילד, ואולי מדובר בדור מעט שונה, אבל סבי וסבתי הי"ו היו לוקחים את ילדיהם לטיולי יום כאלו ממש להתיישבות הצעירה והמיוחדת, וכנכד אני רואה כמה הדבר השפיע טובות רבות עד אלי ומעבר. ממליץ בחום.

 

וקצת פרקטיקה,

אין מה לחשוש מבני דודנו. בדומה לחיות גם בני אדם מריחים פחד ;) ובמי שיש ביטחון הוא הפחות נפגע. אם כי זאת על דעתי בלבד. ולחום, לחוף הים לא הייתם חוששים ללכת? שם לח לאין ערוך יותר...

אמנם אין מכולת וכו' אבל יש 2 גני משחקים אחד פתוח אחד בתוך סככה גדולה ויש חלוציות מדהימה.
יישוב קטן בהקמה. 20 משפחות.
המקום בעיקרון מאד שמור מוגן, אפילו אובר.... (מוקף חומה שמוקפת גדר שמוקפת במצלמות עם חיישני תנועה)

די קרוב אליכם. 35 דקות מבאר שבע

מציעה-

שמורת עוז וגאון בצומת הגוש- יש שם מתקנים לילדים ומקום לעשות פיקניק או על האש. יש גם בכפר עציון הסמוכה חנות גלידה של 'קצפת' שזה נחמד. (בעצם עכשיו קראתי שוב את ההודעה ואת רוצה משהו ערכי יותר אז יש חזיון אור קולי איפשהו בגוש שמלמד על ההיסטוריה של המקום. (ויש באזור בת עין גם מעיינות.. קיצר יש מה לעשות בגוש)

 

לגבי הר חברון- יש גינות, אבל חושבת שיש פחות אטרקציות יש בגדול מעיינות באזור אבל כדאי לבדוק ששווה נסיעה לשם. יש גם בסוסיא בריכה, ויש את יער יתיר..

 

בהצלחה!

 

לא מתאים לדעתי לילדים או בחול המועד למשל..

ולעשות על האש.

בעזרת גוגל אפשר לראות בדיוק מה התנאים שם.

עכשיו יש שם רחבה מאד גדולה עם ספסלים לפני המדרגות שיורדים לים.

 

השאלה אם מותר למנגל שם 

אם בדיוק היום רבתי עם אחותי

עכשיו השבת תישאר לבד, ולא תשב לידך

*אבל* היא תהיה שמחה, ויהיה לשבת - הרבה שלום

הלוואי שזו היתה שבת שלום

שבת ואתה יודע שהם עבדו על זה בשבת.

אחרי שנכנסה שבת🙈

מכבד.
מעריכה אנשים כאלו

מהם באמת כיבדו את השבת, בנוסף לכבד אותי.

הייתה רק אחת שהיו לנו הרבה תקלים ביחד והיא שלחה לי דברים בשבת.

כיף להיות מחוברים לה'.
בשבת חזר לי כישרון שאבד.
איזה כיף זה ללכת עם שמלה מקסי ושמסתכלים עליי ביראת כבוד... מתה מצחוק אבל נהנית😆

השאלה מה יקרה כשימאס לי להרגיש נסיכה חח...

באלי שהשרשור יחזור ללנ"ו

 

 

לק"י

לי זה לא משנה איפה לפתוח.

אבל זה גורם שהתשובות מסויימות יהיו לא שייכות.. ידרוש קצת יותר זהירות

לק"י

כי הזמנו מישהו כתב שגם לגבי בישולים ונקיון הבית זה עלול להכאיב (אני חושבת שגם בתור רווקה יכולתי לכתוב את זה, אבל יש מי שחושב אחרת).

למה היית רוצה שזה יחזור ללנ"ו?

כי בלנ"ו יש המון פריקות של כאב וטוב שתהיה פינה אחת של נקודה טובה שמי שירצה אז יוכל לשהות שמה.

 

ותמיד יהיו אנשים שיסתכלו על זה בצורה לא קשורה. צריך להתחשב בשיקול דעת סביר ולא בכל קריזה של כל ניק שמסתובב פה. השרשור שגרם למעבר לצמ"ע צדק מבחינת הטענות שהיו עליו. אך הפתרון נראה לי לא נכון. במקום להעביר כדאי לרשום שם דברים קשורים.

בכללי, שיח של נשואים בפורום של רווקים זה נושא גם בלי קשר לשרשור הספציפי הזה

לק"י

ושיח של נשואים בפורום רווקים וכן להיפך- זה ממש תלוי במה מדובר.
אבל זה באמת נושא אחר.

לא הבעתי עמדה ביחס לזה, זה פחות העניין.

פשוט נראה לי ששמה זה נפתח כי היה צורך ופה פחות

נ'מע לי פתרון מוזר לפתוח בשניהם אבל אפשרי

לק"י

אבל נראה לי שגם לא היה אז את פורום צמ"ע.
ובשנים שאני פה השרשור היה נפתח גם וגם, ובעוד פורומים כמו נוער שכול.

היוזם שלו הוא איזה טוב ה' (לא זוכרת כמה סימני קריאה)

ונראה לי שפחות מגיבים עליו שההקשר שלו הוא כללי

ואולי זה לא נותן מקום לצורך בלנ"ו

לכן הפתרון  חסר בעיני

לק"י

או שהתכוונת שבלנ"ו יש יותר צורך בפינה של אור, ובצמ"ע זה תלוש כזה?

שלהעביר את השרשור לצמ"ע הוא לא פתרון שעונה על הצורך שיהיה שרשור כזה בלנ"ו.

וגם מה שרשמת בתוך ההודעה. בצמ"ע טיפה תלוש

ברור. אתה, כמו החרדים, שונאי הדתיים לאומיים. כמו חילוניים כנ"ל. שונאים פשרות של דתיים לאומיים. זה לא מפתיע. בכלל.

זה גם לא מפתיע שבהתחלה אתה בעד לחפש פשרות שיטו את הכל לכיוון של דעותיך. עד שאתה מבין שאין ברירה ואז אתה מודיע שמי שהתווכחת איתו הוא הכי חכם, רק שיש לו רעיונות נורא מוזרים.

אני חושב שכיוון שכדאי שזה לא יהיה תלוי באיזה של כל ניק שמסתובב פה. טענה שעלתה התאזכרה בדבריך.

לכן כדאי שזה יישאר בידי המנהלים.

ולא בידי טענה כזאת או אחרת.

גם אם זה אתה.

אני מתחיל לזמזם לי מנגינות של ימים נוראים

הסליחות בפתח

אוירה של אלול

בע"ה

כשהספרדים מוחאים כפיים וצוהלים האשכנזי מתחיל להריח את הבעסה שלו הקרבה ובאה.

ולקום באמצע הלילה

(קול של זקן צרוד) אאאלוווולללללללל

עזוב אלול, תתמקד בחופש הגדול, למה להתבאס מכל דבר..

חופש גדול זה באמת בעיקר לילדים ולאנשים שעובדים בחינוך.

יש באסה מסויימת בלהתבגר,

הרבה אחריות, הרבה דרישות

אבל חבל להסתכל על זה רק מהזוית הזאת.

 

מה עדיף - להיות ילד שיאכילו אותו בכפית כל הזמן והוא בכלל לא שולט מה קורה אצלו?

 

שהרגש משקף את העמדה הנפשית הראשונית שלי מול הסיטואציה. אם אני אקבע לעצמי מה לגיטימי להרגיש ומה לא, אז אני בעצם מגיב מהראש ולא מהרגש. ואז הרגש נדחק. ואז אין עם מי לדבר ואין איך לתקן. אם אתה רוצה להתנהל מול העולם תמיד מתוך השכל - התגובות שלך אולי יהיו נכונות יותר, אבל מתות וכבויות. כדי להתחיל לתקן צריך שהרגש או הרבדים העמוקים יותר שאחראים על עיצוב האישיות ועל התגובות הטבעיות שלה, אלו שבאמת משקפות איפה האדם נמצא, יהיו חיים ונגישים.

אני דווקא הייתי חושב הפוך

תיקון אמיתי הוא כולל תיקון של העמדה הנפשית כלפי הדבר, וזה תהליך.

איך היה הטיול?

 

גיליתי שאני לא רוצה בין הזמנים כי כבר עשיתי אותו לפני כמה שבועות

חסדי ה' היה נפלא.הייתי בבית מדרש מהרח"ו.
בעז"ה מחר נוסעים עוד פעם לצפון- עיה"ק טבריה ת"ו.

כל הזמן חפרת על המקום

ועכשיו זכית לחזור לשם

 

נו, התפללת שם? היה ארוך או רגיל?

 

 

תהנה,

תתפלל גם עלינו. בבקשה.

ביקשו להשלים מניין, אז הסכמתי.
את האמת שקצר, ולא היו הרבה, דיברתי קצת ען איזה אברך שם על היחס בין ש"ס לתורת הסוד, הוא אמר שהישיבה שלנו מצוינת.

למדתי שחסר לי שעות שינה

אוח איך אני הפסדתי את זה?!?!

 

וכן, אני מאוד מחזיק מהישיבה בקטע הזה

עיין ערך שיחת רה"י לסוף הזמן

בעז"ה בסוף זמן אלול, יש לך הזמנה לפיצה בצפת..

הכיר את חבר שלי

 

הייתי בשבוש

הוא עקב אחריי

נפעם מהקסם האישי שלי

ומאז התחנן שנהיה חברותא עד שמתישהו הסכמתי

אין תקרה שאי אפשר לשבור!!

אתה איירונמן...

מזל שהם לא יודעים מה זה אומר

לומד מוסר מהם מאשר אידיאולוגיה.

אומר שיש קשר בין עצבות וייאוש לגאווה, כי בן-אדם צריך להבין שיש מציאות הרבה יותר רחבה מאשר הבעיות הפרטיות שלו.

שיש בלגן שלם בעולם

שלפעמים לנסות בכוח להיות אופטימי יכול סתם להוביל ללחץ מיותר.

וואי יפה,התלהבתי.

אני ממש אבל ממש מתעבת כל נסיעה שהיא לא לירושלים ביום ספציפי.
בכללי השנה האחרונה עשתה לי מלא אנטי למלא דברים.

אנטי לאנטי-חתונה ואנטי-בנים?

אנטי לחתונה היה עוד קודם, בנים אני עדיין מחבבת
אבל גיליתי שאין לי כוח למשפחה שלי(במיוחד מאז שהתארסתי) וכן אין לי כוח לאנשים מציקים ולנסיעות לכל מיני מקומות וכמובן למדינה ובעיקר לרבנות

שאני יכולה לתת עוד יותר ממה שאני יכולה

שאני יכול להתלהב מרכבים🤦‍♂️

שאני מסוגל להכין פרשת שבוע ממוצעת תוך שבוע.

תשאל מחר
אחרי 4 שעות נהיגה 😣

שבוע שעבר הלכתי לקניון להחליף

מתנה שקנו לי. מגיע לשם, המדרגות הנעות

לא עובדות. אמרתי עזוב כפרה, אל

תאמץ את הארבע ראשי, תאהב את המתנה עדיף

 

גיליתי את המסקנה: כשיש אהבה

פחות כואב ברגליים

(;

 

 

 

אם זה בן: נזרק בכל מיני מקומות כדי להגיע לצדיקים, לומד תורה בלי לחשוב על עצמו, ויש לו מחשבות עמוקות בכל הכיוונים של הרוח.

 

אם זה בת: מחברת גוף ונפש, עסוקה בצד הרוחני של החיים יותר מהצד החומרי, מחברת כל דבר במציאות לעומק הרוחני שלו.

 

שניהם: קצת מרחפים. ויש לה/לו מין קשר לשמים. קשב פנימי שמאפשר לקלוט מסרים פנימיים.

יש רוחני כתיאור של בנאדם

יעני יש כאלה מקורקעים, ויש כאלה מעופפים. רוחניים כאלה. רוחניקים.

וזה כאילו בגלל שהם מחוברים מאוד לרוח שלהם

 

ולפעמים הכוונה לפשוט אנשים רוחניים, אולי מקובלים וכו'

אין הכוונה מעופפים ולא איתנו

אלא סתם בקטע הטוב - צדיקים כאלה

מישהו שאוהב לחשוב הרבה על משמעות החיים, מעדיף ללמוד ספרי מחשבה, ופחות בקי במציאות.
(לא הייתי רוצה מישהי כזו)

הם לא גוררים אחד את השני, אבל הייתי מגדיר כרוחני מי שעונה על שניהם לרוב

לשאלה מוזרה של אחיו התמים - שהאמין לו לטרול - והוא חשב שאני מדומיין כיוצא בעניין

זה היה לפני עשר שנים בערך

אבל גם שנה שעברה, בסמוך ל"בושתו של מלך מלכי המלכים" הופיעו ביטויים והסברים מפורטים על "בושתו של מלך מלכי המלכים" וגם הסברים וביטויים - חלקם ציטוטים מהרמח"ל שהוצאו על ידי המצטט מהקשרם הלשוני המקורי, ומתייחסים למשהו כמו "כלימתו של משה רבינו שהכניס את הערב רב ולכן הוא קבור עימהם כי כך ראוי לו" וכיוצא בזה מעשים ודברים רעים.

הוא גם חשב, שאם אני אומר "שמואל הנביא הקדוש". למי יכול להיות הכוונה אם לא אליו? וכי לא הוא שמואל שמו? ואם אני אמרתי ששמואל הוא "איש חרות". אם כן, מבחינתו הוא כבר קיבל פסק הלכה משמיים. שאלוהים דאג לו לאישה אחרי שהוא התעלל באשתו והיא ברחה ממנו.

ויש כמובן את הנושא, שהוא חושב שלהחליט בנושאי "נבואה" זה סוג של משחק. ואם כתוב למשל "ניתנה נבואה לשוטים" או "לבלעם". מבחינתו, הוא מחליט על דעת עצמו, לסלף את הכוונה המקורית, כי ברור שהסימן משמיים שירד לפיו של השוטה או לפיו של בלעם - זה סימן שהשוטה או בלעם מייחס אותם לעצמו, והוא פשוט "לא יודע" שדברי האלוהים האלה מיועדים אליו, שהוא מייחס לעצמו את מידות "שמואל הנביא הקדוש"

לכל סיר יש מכסה

זה לאו דווקא דתי אפילו. 

מהות האישה ומהות הגבר ובטון מלטף ובא לי לנער את האדם שמולי ולצרוח עליו "תסתכל עלייייייי אני נראית לך כזאת? אני? אנייייי?" וגם כשמדברים על כל מיני דברים טכניים של החיים כאילו זה סימן וזה
אבל זה לא אומר שזאת ההגדרה של זה או שזה בהכרח רע או מעצבן(לעתים קרובות כן, זה מעצבן אותי)

רוחני זה אדם מיסטיקן, שרודף סגולות והופך כל קבר צדיק למקדש מעט, שמעדיף תוכן מופשט של רעיונות חסידיים אבל לא באמת מבין בזה, שחושב שלהיות צדיק זה לדבר על צדיקות (בשורוק) בלי הפוגה.

רוחני שהוא תלמיד חכם באמת ומתוך כך גם מגיע להעמיק בנסתרי תורה וקבלה, ששמח בתפילה על קברי אבות, ומחמיר על עצמו בכל מיני, ומוחו טרוד ברעיונות עליונים - אדם כזה לא יקבל ממני תואר רוחני אלא יהיה אדם קדוש, צדיק וכדומה.

אני עצמי מורכבת גם מה שאמרת בפסקה הראשונה וגם קצת מהפסקה השניה
ואני משתדלת לא לקשקש בדברי חסידות שאני לא מבינה בהם
נראלי יש עוד אנשים כאלו .

אני מעדיף שלא ניקח את זה לשיפוט אישי אחד על השני. רק הצגתי את האופן בו אני תופס את הרוחניקים.

לכן אני מעדיף גם לא להרחיב, כדי שלא ח"ו לפגוע.
בסופו של דבר ההגדרה היא הכללה, ולא כל אחד או אחת יהיו ה"מודל" הטהור של זה.

זו נקודת המוצא שלך שממנה אתה הולך ולשם אתה חוזר. אתה יכול להיות גם כמה שנים לא בבית, ולחזור בשביל יום אחד.
בעיקרון זו תחושה פנימית, ופנימייה ממש לא עונה על ההגדרה הזו של בית, גם אם יהיה לך שם הכל. (א"א מישהו ח"ו יתום או משהו חריג)

איך יוצרים בית?

נניח נערים בגבעה, או בחווה, שלא חוזרים לבית אלא הגבעה/ החווה/ הפנימיה זה הבית, זה הקבוע ולשם חוזרים. איך יוצרים מזה בית? מה צריך להיות כדי שהם ירגישו שזה המקום להיטען בו?

 

@נראה.לאחרונה

@ultracrepidam

להשקיע ברהיטים אישיים ועיצוב פנים

להתייחס כמו שמתייחסים לבית

 

בצבא, ככה מישהו מבוגר (21, כן?) אצלנו במחלקה אמר לחדשים שהגיעו

 

תשובה קשה יותר: לא יודע

סביבה מוכרת ובטוחה

(אין לי ברירה)
יש מקומות שאני מרגישה בהם נוח מספיק, אבל הם לא הבית.
הייתה המדרשה שהיא הייתה כמו ואפילו יותר מהבית שלי.
מבחינתי זה המקום המוכר, השקט הטוב והאהוב, בעיקר המוכר, לא חושבת שיהיה עוד מקום בעולם שאני אגיד עליו "הבית שלי"

שאלה לשניכם - צעירים מעל עשרים

קשה לדעת איך שינוי של דבר מסויים ישפיע על המכלול. ייתכן שלטווח הארוך השינוי שלי ימיט אסון.
אם בכל היו כופים עלי אז היית מבקש משפט צדק ובתי משפט שדורשים אחר האמת ולא אחרי פוזיציה

ולמיטב ידיעתי גם פיזיותרפיסטים.
לנוירולוג תקבל הפניה אולי אם בבדיקה כזו תתגלה בעיה (וגם אז לא בטוח)

בכל מקרה אחרי טראומה רצינית תמיד מומלץ ללכת להיבדק

או

תודה רבה

 

נשאל אותו

ועדיף גם ללכת אליו, מאחר ואע"פ שלנוירולוג יש יותר ידע כנראה, בממוצע הוא פחות קשוב. (נכון גם לגבי אורתופדים)

תראה, אני לא אחת שעבדה קשה על עניין התפילה או משהו בסגנון, אבל אפשר לומר שזה כמו דחיפה של דברים מסוימים.
למשל, אתה מתפלל שיקרה דבר טוב כלשהו, מתפלל ומבקש ומקיים מצוות ונותן צדקה - תדמיין שיש משא כלשהו שאתה דוחף, ויש נקודה מסויימת שאם המשא הזה יגיע אליה- הבקשה תתקיים.

אנחנו לא יודעים כמה דחפנו על ידי התפילה הזו. לא יודעים מה אורך הדרך עד לנקודה. אם בכלל זה אפשרי. לא יודעים כמה עוד אנשים התפללו וכמה זה עזר והאם זה טוב שנקבל.
אבל מתפללים. לא מתוך מחשבה שזה בהכרח יעזור למה שביקשנו, אלא עושים השתדלות. אולי זה יצליח ואולי לא יצליח. בסוף השיניי שאפשר להרגיש זה השינוי שקורה לאדם- אם הוא מספר שהתפילה עשתה לו טוב, העלתה אותו ביראת שמיים.. בניגוד למשהו שרק הקב"ה אחראי עליו, את זה קל יותר להשיג..

מקווה שכתבתי ברור, לא תמיד אני מובנת. בהצלחה!

אבל לגבי זה שאומרים לי: "אולי עוד תפילה וזה יקרה."
זה נראה לי סתם תירוץ, ואני אגיד בבוטות, תירוץ עלוב.
תגידו לי משה רבינו, אם כבר אנחנו בפרשת ואתחנן, משה רבינו הפך מקל לנחש, אז הוא לא דוגמא.

מסתמא כן לצפות. קווה אל ה' וחזור וקווה.

אני חושב שהגבול עובר במקום שמתחילים ליפול לייאוש מהציפיה.

במקרה כזה הייתי אומר- צמצם. כלומר אם תדע שהדבר שלו אתה

מצפה לא יגיע וזה עלול להפיל אותך, במקרה כזה מראש 

תכין את עצמך לתרחיש אחר ע"י צמצום הציפיה.

 

זו לא התשובה האידיאלית אבל היא התשובה שתשאיר אותך חי.

 

 

 

"להתבגר."
ואז הוא אמר לי שיהיו לי עוד הרבה שאלות שאני אצטרך לחיות איתן, ושהחיים זה לא שחור לבן ואו שיש תשובה או שאין תשובה.

סליחה אם התשובה הרגיזה, תאמין לי שהיא עצבנה אותי גך כשהוא אמר לי אותה

יש שני ספרים שמאד אהבתי שנוגעים בתפילה, בסוד התפילה של הרב ראובן פיירמן ואביתה תהילה של הרב אברהם אנגל

הציפייה היא חלק מהאמונה שבתפילה.... פשוט גם אם לא קורה להאמין שהכל לטובתנו ולא להתאכזב.... כמובן שזו מדרגה גבוהה בטירוף... אבל ברעיון....

מכניסים אשראי יוצא כסף.

שאתה חווה לא התחילה מהדור הזה זוהי שאלה והתמודדות עתיקת יומין. רבי נחמן כותב שהטעות של משה רבינו בהכאת הסלע הייתה ציפייה מוגזמת ודחיקת השעה! ואם משה רבינו נכשל, אין סיבה להיבהל אם גם אנחנו מצפים ומתעקשים יותר מדאי..

מצד שני הרי כשנגיע לבי"ד של מעלה אחת השאלות ששואלים אותנו היא "ציפית לישועה"? וזו חובה גמורה! אם כן מה יעשה אדם מתוק ונפלא כמוך שרק רוצה להתקרב לה' ומרוב הבלבול אינו מוצא את ידיו ורגליו?

כותב רבי נחמן "ובשביל זה אין לו לאדם לדחוק עצמו על שום דבר אלא יבקש בתחנונים אם יתן לו ה' יתן ואם לאו לאו"..(ליקוטי מוהר"ן תורה כ') תציע, תשכנע, תפציר, תעתיר כמה שתוכל, רק אל תקח "כמו שלוקחים דבר בכח ובאנס" (כלשון רבינו שם)

היה איזה אחד מחסידי ברסלב בברדיטשוב שהיה עני מרוד ובעל תפילה נפלא. ממש היה מתפלל בכח גדול שעות על גבי שעות. שאל אותו פעם בנו- אבא, מדוע תפילתך לא נענית? ענה לו האב- אחרי תפילה טובה למה צריך אני להיענות? דיינו שהתפללתי!

התפילה, המפגש עם אבאל'ה שאוהב אותנו כל כך היא כל כך מתוקה ונפלאה, שנזכה להרגיש מתיקות בתפילה ומימלא פחות יהיה חשוב אם נקבל מה שאנחנו רוצים כאן ועכשיו (ארמז שזה גם חלק מהפגם של "שלום עכשיו"- הרבה דחיקת השעה וחוסר סבלנות שמכוחו הם מוכנים לוותר על חלקים כל כך יקרים מהארץ היקרה שלנו..)

אתן עוד רק עצה אחת לזכות למתיקות בתפילה- נסה לנגן. לשיר את התפילה. באיזה מנגינה שאתה אוהב. "אזכרה נגינתי בלילה".. בתקווה שתזכה להרגיש ולשמוע את נעימת כינור התפילה של דוד מלך המשיח שלו אנו מצפים ומחכים...