.... - צעירים מעל עשרים
בתגובה וגם בעוד תגובות בשרשור מתואר שדווקא החושך הוא זה שנותן את האור הכי גדול, ע"י מתגלה בכלל האור וגם מאיר בעוצמה רבה הרבה יותר.
דווקא בדור של הגאולה יש חוצפא יסגי וכו'...למה...?
שמעתי השבוע מאחד הרבנים הגדולים שכל המצב עכשיו בממשלה וכל הדברים הגרועים זה רק הקליפות החיצוניות שמכיוון שאלו הרגעים האחרונים שהם יכולים להיות בכלל בעולם לפני שהן יתאדו אז הן מופיעות בעולם, אך ככל שזה יותר גרוע זה מראה כמה זה נואש וכמה זה יעבור מן העולם במהירות.
ולא סתם הקב"ה עשה כך, כתוב שבדור הזה קשה פי מאה להיות דתי ירא ה', ובדיוק לכן הקב"ה מגביר את הרוע, מגביר את הסטרא אחרא, כדי שהטוב יתעורר, שהטוב ישתפר, שהטוב ידרוש מעצמו, שהטוב יבין שהוא נועד לגדולות והוא הרבה יותר מזה והוא לא יכול לשבת בשקט רגל על רגל כדי להביא את הגאולה, שהטוב יתעלה הרבה יותר.
כמובן, אחרי ההשתדלות מצידנו יכול להיות שהגאולה תבוא ע"י ניסים, ומפורש באור החיים אם אני זוכר נכון, פעם אחת הבאתי אותו פה, משהו יפה שראיתי לגבי המשיח... - נוער וגיל ההתבגרות, שאם נהיה ראויים ונחזור בתשובה וכו'...אז המשיח יבוא על גבי ענן בניסים ובמופתים ואילו אם לא נזכה יבוא בדרך טבעית. זה לגבי המשיח, לגבי בית המקדש זו מחלוקת אחרת, בכל אופן, זה לאו דווקא רע, ואני אסביר...
בהתחלה, כשעם ישראל היה בראשית דרכו, כשהוא יצא ממצרים, הקב"ה עשה ניסים גלויים, הפליא במצרים את עשר המכות והראה שיש דין ויש דיין וסוף רשע לבוא על עונשו, וכן, לאחר מכן, במדבר במעמד הר סיני הקב"ה נגלה לעם ישראל במלוא עוזו וכולם ראו שיש הקב"ה, ולא יכלו לכפור, כיוון שזה לא היה כבר עניין של אמונה, הם הגיעו לרמה של ידיעת ה', הם ראו שבעה רקיעים וראו שהקב"ה קיים, לא היה אפשר להתכחש לזה, בבחינת "כפה עליהם הר כגיגית", שאחד מהפירושים שאני אוהב אומר שמכיוון שלא יכלו שלא להאמין בקב"ה זה כאילו כפייה.
לאחר מכן, במדבר, הקב"ה הנהיג התנהלות ניסית, שבה יורד לעם ישראל מן כל הזמן, שבה יש ענני כבוד ששומרים על עם ישראל, שיש את בארהּ של מרים שממנה שתה העם מים או לאחר מכן הסלע שהכה עליו משה רבינו כדי שישתו כל העדה, ואפילו השמלות שלהם לא בלו והרגליים שלהם לא בצקה במשך ארבעים שנה.
כשהקב"ה סיפק כל צרכיהם הם יכלו ללמוד תורה מפי משה רבינו.
אך זו ההתנהלות ששייכת למדבר, זו ההתנהלות ששייכת לעם שצריך להאכיל אותו ולטפל בו ולדאוג לו, והקב"ה עשה את זה באופן אישי, כמו אב שדאוג לתינוק שלו, אך כשהתבגרנו יותר, הגענו לשלב שלל ארץ ישראל, השלב היותר טבעי, השלב היותר מורכב שמעורב בסיפור גם חומר, גם להיות "אור לגויים" בהמשך ו"ממלכת כהנים וגוי קדוש", מעורבת עבודת אדמה וכל צרכי החול וצרכי המדינה שצריכים להיעשות, מעורבת המלחמה והביטחון שצריכים להשקיע בה וכו'...
ופה הקב"ה נכנס יותר למצב של הסתר פנים, שבו הוא מציץ מן החרכים, מנהל את המציאות מלמעלה ומדי פעם גם מראה לנו שהוא איתנו, אך נותן לנו להסתדר לבד, זה חלק מהתהליך של הבנייה וההתבגרות של עם ישראל, שנותן לו את חוסנו העתידי, או כמו שכתוב: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-לוקיך מייסרךּ". הקב"ה רוצה להתערב לפעמים והיה "מת" לזרוק לנו ניסים ולעזור לנו, וזה הרגש הטבעי של אבא שדואג לבן שלו, אך אבא ומחנך טוב יודע לפעמים לתת לילד להתבגר ולהסתדר בעצמו, ולא כל הזמן לגונן עליו ולא לתת לו להתפתח. (ועיינו במשל על הבן הנסיך שאבא שלו שלח אותו ליער אחרי שהוא עשה שטויות ובאופן מסתורי הנמר שתקף אותו ברח אחרי שהיה קול של רובה ואחרי זה הוא פתאום גילה מקום לישון על אחד העצים, מקום ערוך שמישהו שם שם, והשודדים שתפסו אותו באו חיילים ושחררו אותו, ואז הוא גילה שבכל הזמן הזה אבא שלו שמר עליו ודאג שלא חלילה יקרה לו משהו, ולא חלילה שהפקיר אותו...).
זוהי הדרך של הסתר הפנים...
נכון, לפעמים זה מתסכל, כי הקב"ה לא שולח לנו סימני אותו כביכול שהוא איתנו, שהוא נמצא פה, אך אנחנו צריכים להתחזק ולהבין שגם מאחורי הדברים הקשים העומדים עלינו הקב"ה עומד מאחוריהם ומסובב את המציאות.
נכון, עברנו את השלב הראשון, אך השלב הראשון יכול לחזק אותנו, דהיינו, בזכות מעמד הר-סיני אנחנו יודעים שיש הקב"ה והוא הא-לוקים שלנו ואנחנו באמת נביאים ברמתינו הפוטנציאלית, "ומי יתן כל עם ה' נביאים", אך לאחר מכן, הקב"ה לא יעשה נס ויתגלה על כל איזו דעה כפרנית, חלק מהעניין של ההתבגרות שלנו ושל עליית הקומה הרוחנית שלנו, שאנחנו מספיק חזקים ומספיק בוגרים כדי להאמין במציאותו של הא-ל גם בלי שיתגלה אלינו, שהרי אנחנו כבר לא ילדים קטנים שחייבים שיראו לנו כדי שנאמין, אנחנו יכולים להאמין במציאותו גם בלי זאת, וזה חלק מהעניין ומהקושי שבונה אותנו, ומובן שנקבל על זה שכר, כי זה הרבה יותר קשה.
אנחנו לא יודעים בדיוק פרטים איך תהיה תחיית המתים, אבל לפי איך שזה מתואר יש סיבה טובה להניח שמדובר בנס ולא סתם בגילוי רפואי, אבל שוב, זה לא העניין העיקרי שלנו...
בסופו של דבר, נגיע למצב של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" ולמצב של בית המקדש וגילוי שכינה ישיר, אך עד שנגיע לשם צריך לעבור דרך קשה. תמיד בחיים דברים שבאים בקלות ובלא מאמץ הם שווא, אחיזת עיניים, הם גם יעברו מהר ולא יהיו אמיתיים, מה שהאדם קונה אלו דברים שהוא עמל עליהם בדם, יזע ודמעות, והשמחה האמיתית איננה שמחה על דברים זמניים ומקריים שהאדם לא יתאמץ בשבילם, השמחה האמיתית באה אחרי עמל, ולכן כדי שנגיע לגאולה אמיתית ושלימה אנחנו צריכים לעבור תיקון, להיות שלמים ומתוקנים, וזה כואב וקשה ולעיתים מייסר, אך אם צופים למרחוק אפשר לראות את כל התהליך שהוא מוביל לטוב, בעז"ה ובישועתו נגיע במהרה ונראה איך הכל היה לטובה.
ושוב, בעניין המשיח...
יש הרבה אנשים שעושים "אישו" מהמשיח...
מה זאת אומרת...?
הם הופכים את המשיח לסוג של עריצות, סוג של אובססיה....
כתוב כבר שמקום קבורתו של משה לא נודע כדי שלא יעשו מקברו עבודה זרה...
ברור שהמשיח יגיע וכולם מאמינים בזה, זה אחד מי"ג עיקרים, והעיקר היחיד שכולם מכירים בגלל ההמנון, אך כתוב שהמשיח הוא קשור לדור, זאת אומרת, שבכל דור ודור יש משיח, פשוט הדור לא זכאי ולכן המשיח לא בא, וגם כתוב על משה רבינו שנסתלקה נבואתו למשך 38 שנה בגלל המצב הרוחני של הדור...
זאת אומרת, אפשר להבין מפה עיקרון, שהמשיח הוא לא איזה משהו חיצוני שיבוא לגאול אותנו מצרותינו, שפתאום יום אחד אחרי שאנחנו לא נעשה כלום הוא יבוא ויעזור לנו, מן איזה עוזר שהקב"ה שלח כדי שנצליח להתמודד, מה פתאום, חלילה להגיד כך, אנחנו צריכים לעשות מעשים טובים כדי שהגאולה תגיע ולא לחכות שתיפול עלינו מן השמים..
ברור, המשיח הוא זה שהחזיק את כל היהודים במשך כל התקופות, וזה אכן נכון, כשהוא יגיע הוא יגאל אותנו, וילחם נגד כל אויבנו ויכרית אותם, וכו'...וכו'...אך הוא יבוא מכוח העם, מכוח הדור, לא בתור משהו חיצוני שלא קשור לאומה...
יש ניגוד שמתואר בתנ"ך ובחז"ל בין גאולת מצרים לגאולה העתידית שתבוא עלינו במהרה.
גאולת מצרים הייתה בחיפזון, זה אחד מן ההבדלים...
מדוע הייתה בחיפזון...?
אחד מההסברים אומר שמכיוון שהיו במ"ט שערי טומאה, היה חייב להזדרז ולגאול אותם לפני שיגיעו לשער הנ' ולא תהיה דרך חזרה...
אך גאולת מצרים הייתה אמנם משהו שישמר וילמד לדורות והוא בעצם התחלת ההיסתוריה של העולם באמת, אך זו גאולה זמנית, זו גאולה שבאה לפתור בעיות, כמו שראינו, זו גאולה מהירה, זו גאולה פסיבית שבני ישראל לא עשו בה כלום, כמו שכתוב: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", אך הגאולה העתידית תהיה אמנם איטית יותר ויותר אקטיבית מצידנו, אך היא גם תהיה לנצח, ומובטח לנו שלא נגלה יותר ובית המקדש השלישי לא יחרב.
אז כאשר מדובר בדבר כה גדול, בית מקדש שיעמוד על תילו ולא יחרב, גאולה שלימה שתרומם אותנו למצב השלם ותהיה גאולה שלא נגלה אחריה והיא תהיה גאולה אמיתית ושלימה, ברור שגם היא תהיה הרבה יותר קשה והרבה יותר מאתגרת, אך מכיוון שאנחנו דור גדול שצריך להגיע לגדולות כאלו, אל לנו להתייאש, ה' נתן לנו את הכוחות הללו ומאמין בנו, שהרי הקב"ה לא נותן נסיון לאדם שלא יכול לעמוד בו, וכמו כן גם ציבור, וצריך לחפש את נקודות האור, לנסות לחשוב ולפעול איך אנחנו יכולים לקדם את הגאולה הכי טוב שאפשר, להוסיף טוב ולהרבות תורה בעם ישראל, ולא לשכוח להאמין בעם ולהאמין שהמשיח יכול להגיע בכל יום ולגאול אותנו, או הייתי אפילו אומר "לגאול איתנו".
שנזכה...!!
@נשמה כללית
😅
😅
)
