פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 316)

וחשבתי שזה לאו דווקא בשביל הצילום, אלא עניין הלכתי של לא הושיט ידו מתחת לטיבורו (שבת קיח: ), וכדעת הב"ח שטבור הוא כפשוטו.

כמו נפולאיון וושינגטון.

של ספרי המוסר שכ"כ נשחקו והפכו לקלישאות, חיות.

מקווה שלא הפכו לקלישאות..

זיע"א.

זה נראה כאילו הוא מתלבט אם להגיד עוד משהו או לפתוח את הגמרא. ואני מנחש ששניה אחרי סוף הצילום הוא פתח את הגמרא. וחבל שאת המעבר החד הזה לא צילמו

אז יוטיוב זה המקום. 

חחח גדול!

"מה פתאום סובל מפיצול אישיות, אנחנו דווקא נהנים ממנה!"

פורום בין שני בתים

 

הרבה כח.

נראה לי שכדאי להתחיל בסיפור רקע, כי השאלות מעט מנותקות ויכולות להתפרש למספר כיוונים כשאין רקע..

בתור 'גרושית' כבר כמה שנים טובות, אשמח לעזור במה שאפשר.. אבל ככה אני פחות יכולה לצערי ..
בהצלחה!!

לשקר אין רגליים וגם לסודות. בסוף מישהו יפלוט שפנית לרב/רווחה/וכו' וזה יהיה עוד פחות נעים.
אני גרמתי להורים שלי ללכת לטיפול (שעזר) בלי לפנות לאף אחד, כולל אותם. הם פשוט הבינו שהם פוגעים בילדים.
אבל כל מקרה לגופו.
אז לשאלותיך:
1. תלוי במקרה, כפי שראית, אני פתרתי בלי איש חיצוני.
2. ככלל אצבע, הייתי מתיעץ עם רב שקרוב אליך אישית (ולאו דוקא להורים) כדי שיעזור לך לנתח את ה קרה לגופו, כי הרי אמרתי לך שזה נתון כל מקרה לגופו. אמנם יתכן שחשוב שזה יהיה רב שמבין בתחום המשפחה, כמו שאם חולים הולכים לרופא ולא לרב. ושוב, מקרה לגופו, הרי ברור שב"בית חם" (שנשלפים סכינים ונטענים אקדחים) צריך להתקשר למשטרה. למשל.
3. כל עוד אתה רק מתיעץ עם רב שקרוב אליך ולא אל ההורים, אין סיבה שתספר להורים. זה הכי נורמלי בעולם שילד משתף מבוגר על זה שההורים שלו קצת רבים, אז אין סיבה לחשוש. אבל אם אתה מחליט לפנות מעבר, אז הייתי מתחיל בפניה להורים (אם קשה, אז בכתב). "אבא ואמא, כך וכך לא נעים לנו, רציתי לפנות למישהו חיצוני ולא הרגשתי בנוח לעשות מאחורי הגב שלכם. זה משהו שעוד מתבשל בי וכנראה אעשה אותו בימים הקרובים, אבל בכל זאת כתבתי לכם, כי אולי אני מגזים ואולי אפשר גם אחרת, אז רק שתדעו שאתם האבא ואמא הכי טובים בעולם ואני דוקא כן מאמין בכם, אוהב, גרשון".
4. לא קושיה. יש פתרונות. ובטח שהילדים אינם צריכים להפגע.
5. אם ההורים שלך יתגרשו, לצערינו, אז זה לא אשמתך. אל תיקח אחריות על מעשים של אחרים. אתה רק תהיה הגורם שיגרום להורים שלך לחשוב על פתרון. אם הם יקבלו החלטה שגויה, אז לא עברת על "לפני עיוור".

ומעבר לשאלות, מריבות על כסף אין מקורן תמיד בכסף. הם יכולות להיות בגלל בעיות תקשורת או גאוה או לא יודע מה. אבל אלה בדרך כלל דברים שאפשר לפתור אם רק רוצים. רק במקרים נדירים יש תראומות או מחלחות נפש ודברים שמצריכים גירושין. אז תתעודד (אם כי רבים המקרים שאין נכונות לטפל).
ולגבי האחים. יכול להיות שאפשר לעזור להם גם בתוך העולם הנוכחי שהם חיים בו.
שמור על קשר. (מוחל לך על הצורך להיות מנומס אם לא בא לך)

אפשר יין או שוקולדים
לדעתי זה יפה להביא איזה משחק לילדים (אם הקשר טוב,נגיד משפחה שרוצים לפנק) או כלי יפה לאירוח לבית

ולא נראלי שאתה בשרי .

הבית עוד לא התרוקן לגמרי לקראת פסח (:
אם כי מרגישים בשינוי

מיותר לגמרי .

עדיף שאלות כאלה לשאול בגוגל מאשר בפורום

שונה.

במיוחד אם שטפו אותו עם סבון. עאכו"כ שאנחנו מדברים על המתנה, ולא על המאכל עצמו.

בדיוק בשבת עלתה לי תהייה - שמעתי שגילו שאישה שהתחסנה אז הנוגדנים עוברים גם לתינוק דרך ההנקה..
אז חשבתי על זה שאפשר ליצור לילדים שלא יכולים להתחסן נוגדנים דרך אנשים אחרים.. או להכין אבקה של חלב אם לילדים כדי שיעבור הנוגדנים או לבודד נוגדנים מאנשים אחרים ולהזריק לילדים או משהו כזה..
אבל רק תהיות וגם אני לא באמת מבינה בזה, בטח כבר חשבו על זה..🤷🏼‍♀️
בכל מקרה הייתה אחלה שבת

המחשבות שלי סובבות בעיקר סביב הצורך לסדר את החדר-לעבוד-לצאת מהבית-וכו

זה גם מחשבות שעולות חחח
במיוחד בתקופה של לקראת פסח

אני לא מתחרטת עליהן, רק מתבאסת שהם מלווים אותי גם במוצ"ש. 

ועכשיו אני רוצה להקיא את הנשמה .

😅

לא קיבה יתירה..
איכשהו אנחנו מתבלבלים

😝

רש"י: "נשמה יתירה - רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרווחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו"

הכל, אבל היו כמה מעניינים.
עם אמר'ה כמעט שמעתי את הכל.

אייל גולן

 

טוב נו רק אם לא משווים יש עוד כמה חמודים ששרים נחמד(;

בואי נשאיר את זה כרגע רק יהודה גלאנץ.. 

זה פתיח של תוכנית במורשת בשישי בבוקר

זהו זכור לי משהו מהרדיו.. חח נכון

הרב אברהם יוסף זה בקול חי.
מקווה שאני לא מבלבל כאן

בתכנית של ידידיה תנעמי במורשת

(אני לא כזו זקנה... שומעת את זה אצל חמותי)

אני גם לא כזה זקן, אמא שלי שומעת..

אבל אם יש מישהי באמת נדירה בנוף
זאת יובל דיין.
זמרת ענקית, נשמה ענקית אפילו יותר.

פחות מתחברת לסגנון החסידי.

ועוד בחינם?

נשמע לי הזוי לגמרי

פשוט סיוט ומעצבן

וגם אם את נשואה אך ללא ילדים
(רק אם יש ילדים והם באים לשחק תוך כדי עם שלך אז הייתי מבינה איך אפשר לבקש כטובה)
כמובן לא מדברת על טובה חדפ שאז זה בסדר
אישית הייתי עושה מלא פעמים בייביסיטר לדודים והם תמיד שילמו וביד רחבה.

זה כלל ברזל.
מקסימום, אם הם ממש מתעקשים, אני מוכנה שיביאו לי משהו קטן משמח. אבל ממש לא לוקחת כסף מהם.

יש הבדל בין עזרה חדפ
תלוי בהקשר והמיקום

למשהו קבוע שמשקיעים בשבילו

אבל מבינה שאצל אחרים זה אחרת.. 🤷‍♀️

אם אני מבין נכון @מציאות.

מה שבעיקר הפריע לה זה למה אין לה חברות טובות אלא רק כאלה שבאות כדי להשתמש בה לצרכיהן

אם היא תיקח כסף פתרתם את בעיית הניצול, אבל זה לא יהפוך אותן לחברות שלה.

 

 

ולשואלת, זה באמת באסה..

אני אישית אין לי איזה ממש עצה בדוקה לעניין,

אבל אולי תנסי ללכת למקומות שמי שתהיה שם כנראה יהיה לכן עניין משותף, ואז לפתח שיחה

 

וגם עם הנצלניות,

אין להם עניין לשוחח? אולי את שקטה מידי (או משהו כזה) והן בטוחות שאת לא מעוניינת בקשרים מעבר לעזרה וזהו?

אחר כך חשבתי על זה גם.. כסף לא העניין פה

 

כן אולי אני שקטה אבל יש לי מה לתרום לשיחות למה אף אחת לא מדברת איתי

מתגעגע להמון דברים..
בכללי אדם של געגוע..
הגעגוע הכי גדול שלי עכשיו הוא לרב מרדכי אליהו..

לפעם

היום אני עייפה מלחפש מים
להנביע את היצר ליצור
מחדש

יעני לפני הבר מצווה

כמעט

ללא להתגעגע.

 

יש יותר מדי דברים להתגעגע אליהם.

למדרשה ולחברים מסוימים

אני לא הולכת לישון כי הור צריך להודיע לי שהוא הגיע לבית וכי יש אנשים שצריכים אותי לצערי(צריכים כי קשה להם)

לים ול @מקום בעולם

🤭 בואי

מתגעגעת לתמימות המתוקה

לעולם בלי קורונה

לבטחון עצמי בתחומים מסוימים

לקטע הזה בילדות שמישהו אחר קובע בשבילך, בעיקר סדרים וזמנים, אבל לא רק.

זה אולי הדבר שאני הכי פחות מתגעגעת אליו בילדות.
במיוחד לא מבינה איך 12 שנה הכריחו אותי לקום מוקדם, כל יום, להתארגן וללכת למקום שבעיקר סבלתי בו. כמה משמעת עצמית.. לא מבינה איך התמודדתי, ועוד ילדה..
כל הפעמים שפיברקתי חולי יעידו על זה.
פחדתי מהמורות שצעקו עלי, שנאתי את הבנים שצחקו עלי, שנאתי שיעורים, שנאתי הפסקות, את הסנדוויצ'ים של אבא ואת הסיוט להנעל בשירותים.

לעצמי.

ולחברות.

ולחתן שלי, שאני לא יודעת איפה הוא.

ולים.

ולצפון.

לסבתא

עד שחזרנו השבוע, שוב סוגרים... העבודה ממש תחסר לי. 

לימים שפשוט חייתי עם הלב
ז.א. לחוות את הדברים ותו לא

היום המוח מסנן יותר מדי וזה דופק את החוויה

שם זה היה דרך עבודתם, ופה זה ממש לא נראה ככה. 

והחלב משמש כחומר מרכזי בטקסים שלהם.
אגב בהינדואיזם הם טוענים שהם לא עובדים ממש את הפרה

זה כמו שיעלו סרטון מישראל עם חמץ בפסח.

 

ובכל מקרה בסרטון זה לצרכה, וק''ל:

"גוי ששיפה עבודת כוכבים לצרכו - היא ושיפוייה מותרין, לצרכה - היא אסורה ושיפוייה מותרין"

חמץ בפסח, לצערנו, זה לא טאבו. דוגמא יותר מתאימה תהיה (להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן) ביזוי ספר תורה ברחוב. 

וכמו כאן, יש אזורים מוסלמיים (גדולים מאוד) גם בהודו.

אבל מכך שהם מסתובבים בחופשיות ככה ברחוב שיערתי שזה באזור שבו הם / הן נחשבים קדושים. 

א. לא בכל הודו נותנים קדושה לפרה, יש מקומות שאוכלים בקר.

ב. מצולם פה ניסיון הפרדה למניעת פגיעה באחד הפרים, אני לא יודע מה דעת ההינדים על זה.

למה הם מסתובבים ככה בחופשיות ברחוב וזורעים הרס ומהומה ?

 

 

אני תמיד שמעתי שהם מסתובבים ככה ברחוב כי בהודו הפרה נחשבת קדושה. 

אשתי ואני טיילנו באוגנדה, והסתובבה אחרינו פרה במשך איזה חצי שעה, עד שבא איזה ילד וקשר אותה לעמוד רנדומלי ברחוב. חיות מסתובבות חופשי איפה שהמרחב הציבורי אינו מתוכנן. לא קשור לקדושה, ואפילו לא לצמחונות או לקדושת החיים של בעלי החיים.

 

למעוטי פרים (כמו שאני שיערתי) או למעוטי מקצת מקומות (כמו שאחרים ניסו לשער) ?

 

 

מאחל לך שבע״ה תהי כמו פרה להרבה!

כהן שמעל תמיד חמור מאדם לא כהן אם הוא מעל

בהקדש

כלום

לסחובבבבבב

אח קשה לי שמייצרים במבה בולי

אבל הכי הכי זה במבה בוני

במבה צ'וםי😵😬🤪😨🙈

כע, זה ממש מחדל

לעשות פעם רשימה מסודרת של כל הבמבות שאני מכירה.
אולי אפילו לדרג אותם.

קשה לראות את הכלב שלי סובל.. הוא כבר בן 17 בקושי סוחב את הרגליים האחוריות 

אבל מה שמדהים זה שהוא עדיין מתנהג כמו גור 

לשחרר

זה הלקום לעבודה הזה כל בוקר.

 

 

מה שמוביל אותנו ל

כפיל שעונה בוקר טוב בעבודה במקומך אחי

 

 

 

המפורסם 'שואל ומשיב'. היה רבה של לבוב.
כתב קונטרוס מפורסם להגן על כשרות מצות מכונה- "ביטול מודעה".
יוסף שאול נתנזון

שספר חובר על ידי ממחבר אחד (אם לא נתחכם מדוגמאות כמו התלמוד בבלי והתוספות), כמו ספר מגן גיבורים ונר ומערבי ומפרשי הים ועוד, שחוברו על ידו ועל ידי ר' מרדכי אטינגר יחדיו. זה יפה לראות שמילות הקישור בספרים האלו מנוסחות בלשון רבים: וראינו, ומצאנו, וכתבנו וכו'.

את השיר של המורי שהיינו שומעים פעם... הוא מתחיל ככה: יום יום אותה שעה, רואה אותם ממול... (יושבים סביב תשעה, לומדים בסלסול...)

היא מתכוונת לשיר

איך אהבתי אותו

 

ואם אתה לא יודע זה כמו להגיד "רבי"... זה תואר 

לשחרר

להתמודד עם עצמי

שיוצלח אמן ואמן

משנכנס ניסן מרבין בניקיון
ואני לא אוהבת את זה בכלל

על מה אני חושב ב22:15 שואל אותי הפייסבוק?
ואני עונה: שהאמת אני חושב על הרבה דברים... על כל התכנונים שהיו לי להיום ועל זה שבתכלס אני עדיין יושב
במיטה עם הסמארטפון ומכלה את זמני עבור צוקי...
על ההיא וההיא וההיא שעיצבנו אותי היום בעבודה,
ועל האדיוטים שחושבים שקורונה זאת בדיחה ומזלזלים
במסכות ובחיי אדם... וגם על יהודה משי זהב ועל ילדה אחת
שלעולם תשאר בת 13 אני חשוב (כי אפשר שלא??)
ועל מי-סופר-כמה-שנים שמלאו לרצח משפחת פוגל הי"ד...
אבל בעיקר אני חושב עלזה שהיום בצוהרים חשבתי עלזה
שאני רוצה לכתוב פוסט על האמא שהתשקרה אלי בערב יו"כ.

ומעשה שהיה כך היה, בצעירותיי אי שם לפני שנים רבות
כשהייתי פחות מקומט ומכוער ועוד האמנתי שהעולם
הוא מקום מקסים ויפיפה ןכל שאר השטויות האלה
היה לי סוגשל של חברים בבית הספר, אפשר אפילו
להגיד שהיינו שלישיה בלתי נפרדת...
היה אחד שאליו בעיקר התחברתי (נקרא לו יאיר לצורך העניין) ולאותו יאיר היה בית שבביקורי הראשון בו
במבטי הילידי הגדרתי כ"גדול כמו הקניון הגדול" (אבנת/עופר בשבילכם) ואהבתי ללכת ליאיר,
באמת אהבתי... היה לו בבית dvd ועוד כלמיני דברים מופלאים שלא את כולם אני זוכר...
וליאיר הזה היה חבר טוב שנקרא לו רועי לצורך העניין,
ולרועי הייתה כלבת תקיפה מפחידה לאללה
שהייתה מתנפלת על כל מי שהיה מגיע אליו הבייתה
וקורעת אותו לגזרים אלמלא הייתה קשורה בשלשלת ברזל עבה... ולאותו רועי גם היה אבא טייס (וזה היה פרט חשוב מאוד באותה התקופה!) וזה היה למרות שהיו לו משקפיים,
שזה בהחלט היה מפתיע...
מפה לשם אז אני הייתי חבר של יאיר ורועי היה החבר הכי טוב שלו, ואנחנו היינו שלושתינו סוגשל חברים
ןהכל היה סבבה עד שהגיע בחור רביעי שנקרא לו איתי
ומאז הם התחברו אליו ודי נטשו אותי אבל זה כבר נושא לפוסט אחר...

קיצר מטבע הדברים הייתי מתקשר אל יאיר המון,
הבית שלי היה מקום קטן ומשעמם שרק רציתי לברוח ממנו
והבית של יאיר היה עבורי ארץ הפלאות...
אז די מהר זכרתי את הפלאפון של ביתו בעל פה (אולי אפילו עד היום אני זוכר...) ומיד אחרי הלימודים הייתי מתקשר
ובא אליו... ההורים והאחים שלו כבר למדו לזהות את קולי
והיו מעבירים את השפופרת ישר אליו...

לסיכומו של עניין ערב יו"כ אחד (או שמא היה זה ראש השנה?🤔) מתקשרת אלי אימו של יאיר... האמת שהופתעתי
כי לא ממש היה ברור מה לי ולה
ואז התברר שהיא התקשרה בכדי להתנצל שפעם אחת היא אמרה לי שהוא לא בבית למרות שהוא כן היה בבית...!

כמה הופתעתי והתרגשתי מן אותה המחווה?
אני חושב שהעובדה שגם בערך 17 שנים אחרי אני עדיין
זוכר אותה ואף כותב עליה פוסט(!) אומרת דבר או שניים...

#על_מה_אני_חושב

לפני שבוע:

על מה אתה חושב? (תחליף ל"מי ער"?) - צעירים מעל עשרים

 

נפסלת.