אני רוצה ליצור דף נחיתה לספר\ים שאני מוכר, ניסיתי באתרים חינמיים באופן עצמאי ולא הצלחתי להתמצא שם..
מישהו מבין בזה?
אני רוצה ליצור דף נחיתה לספר\ים שאני מוכר, ניסיתי באתרים חינמיים באופן עצמאי ולא הצלחתי להתמצא שם..
מישהו מבין בזה?
ואם אתה רוצה משהו יותר קבוע בחינם את יכול לנסות בwordpress יש באתר של לשכת התעסוקה סרטונים שמסבירים איך לבנות בwordpress והאפשרויות בwordpress מדהימות.
אבל אם אתה מוכן להתפשר קצת על המראה והעיצוב יש את site123 יש להם מענה אנושי בצ'ט שיכול לעזור לבנות את האתר...
אם יש לך עוד שאלות מוזמן בשמחה..
"השוכן איתם בתוך טומאותם"
משמע שאפילו כשהם טמאים
ה' שוכן בקרבם.
אמר ר' אשר :
צריכים לפחות לדעת
שאנחנו "בטומאותם",
כי אז השכינה שורה בינינו
אם אנו בבחינת "וחטאתי נגדי תמיד"
יש גם "שויתי הוי'ה לנגדי תמיד"
והשכינה נמצאת אצלינו
או אנימציה ממחושבת?
משהו בזה מרגיש לא בסדר.
אבל אם הכל רובוטים אמיתיים זה מדהים.
אבל מסתבר שזה אמיתי
ארוך, אבל לדעתי מעניין מה שהוא אומר
"תעשי רק מה שאת אוהבת" 💃על מה אתם חושבים?🤔
על מה היה קורה אם לא הייתי עונה... (כרגע האופציה הסבירה היא פיטוש🙈)
חושבת לעצמי מה לשלוח למחר.
על מה את חושבת מרת אליזבת'?
בעוד 50 שנה כל מי שיראה את "חברים" ישמע ברקע
צחוק של עשרות אנשים מתים
אהבה.אחרונה
סמטאותכיף להתסכל בספרים שלא הסתכלת בהם שנים משום מה..
תודה על הזמן הזה של שבת..
חזרתי היום סוף סוף לעבודה!! רק שלא יסגרנו אותנו שוב

והלוו לחרדים יש כמה וכמה ממתקים שווים דווקא ולא צריך לשבור את הראש על כשרות, כבר דאגו לזה 
בנות ! מקווה שנהנית (:
הקב"ה מצרף מחשבה למעשה? 
מבקש אמונהמזל שסופר דרינק פשטו רגל תאמיני לי... מזמן היה צריך להוציא אותם מחוץ לחוק.
מה עוד ימציאו שם חחח
עד כדי כך? חח
הוא שבוע מהקדושים בשנה או משהו כזה..
ידוע לכם למה<?
ביינישים ששוקדים על הספר, מישהו?
שכוייח!!
תודה (:
תודהה רבה 
ידוע לכם אבל אם עושים משהו מיוחד?
הודעהגם יש מהלך ש4 פרשיות באדר הם בהקבלה לאלול. אלול מכין בפרטי. ואדר מכין בכללי לאומי
אז כמו ששבוע אחרון באלול הוא המשמעותי בענייני אלול ובהכנות לתשרי,
כך השבוע האחרון באדר מהותי לפני ניסן, לפני ראש השנה למלכי ישראל א' ניסן
כנראה שזאת מדרגה שיותר חווים בגאולה הכללית ומקדש ומלכות
אז אם אנו מדברים בנושא כנראה שיותר קרובים

לחיות בלי מצפון זה להיות סוציופת וחסר ערכים.
מצפון מכוון אותך מה נכון לעשות, וכן חלק מזה זה גם להכיר בטעויות העבר ואפילו במחדלים.
אבל שאלת האשמה, ואיך שחווים אותה - זו כבר שאלה נפרדת ונוספת על המצפון. קודם כל חשוב להבדיל בין השניים.
ההבדל הוא בין 'זה לא בסדר' ביחס למעשה לבין 'אתה לא בסדר'.
כלומר; המשוואה של האשמה היא כזו: 'זה לא בסדר' + אתה עשית את זה = אתה לא בסדר.
והמשוואה הזו לא נכונה, כי גם אם עשית משהו שהוא לא נכון ואפילו לא בסדר - זה לא מה שמאפיין אותך.
מה כן? לומדים מזה ומתקדמים הלאה - וזה כבר מצפון, בניגוד לאשמה.
בדכ מתעלם מהדועות כאלה. להבא
יפה. תודה.
לדעתי טמון בתחושות שלך. אם ההרגשה היא של צער, כאב, לחץ ואשמה שלוקחת אחורה- אז צריך לעשות חושבים מחדש. אם התחושה היא של חרטה: טעיתי, אני רוצה לעשות יותר טוב ולהתקדם- אבל לא בצער וכאב, אלא עם סיפוק- זו תשובה וכדאי לתת להתעוררות המצפון לכוון אותך.
גם לי כואב, בא לי לבכות
וראשי סחרחר מרוב מחשבות.
אין לי אהבה, מלאו עיני דמעות
מסתובב סביב עצמי, אבוד עצות
מהו בית - ללא תחושת שייכות?
ומה שווה משפחה - כשאין חמימות?
מחפש אני מקום - שיש בו איכות
וליבי מרגיש - יש כאן טעות..
אבל יום יבוא ונמצא שלווה
נגלה מחדש מה זאת אהבה.
נחיה ברוגע עם היפה כלבנה
ונודה לאלוקינו על כל הטובה.
@ילדה של אבא צריך אותך כאן
ההתנהלות הממסדית הקלוקלת-לחלוטין הרסה עד היסוד את האמון שאנשים מוכנים לתת במידע, אפילו כזה שהוכח באותות ובמופתים.
הדרך היחידה לטפל בסיפור הזה היא דווקא מה שאתה מציע בחתימתך האישית (או ליתר דיוק, התקווה שזה יהיה ההיפך ממה שאתה מתאר) - לבחור בגן העדן של פשרה, שהאלטרנטיבה כנגדו היא הגיהנום.
פשרה במקרה זה משמעותה היא, שהממסד יכיר בכשליו ובמשוגותיו (ויפסיק למשל הטלת סגרים מגוחכים והענשת ילדים אומללים), כשהאזרח מצידו מחוייב לאחריות עילאית, בהתחסנות ובציות לתנאים המתחייבים מהמצב הציבורי הרפואי והסיכונים.
בע"ה יהיה טוב.
בדור שלנו המקצוע הוא לא רק על מנת להתפרנס אלא אנשים בעיקר מחפשים את החיבור שלהם לעניין. השליחות.
גם בדורות שהיו, אנשים עבדו במה שהם טובים אבל לא בהכרח, כי לפעמים היה מצב שפשוט היה צריך לעבוד וזהו.
תנסה להפעיל בצורה מאוזנת שיקולים של שכל ולב.
אם אתה לא מצליח להכריע, יש יועצי לימודים תותחים שאפשר לדבר איתם. אבל חשוב לזכור שבסוף אתה יודע הכי טוב מה מתאים לך. ולדעתי ממש כדאי לשמוע מאנשים שעובדים באותם תחומים שמעניין אותך מה הם חושבים ומה היתרונות והחסרונות. זה פשוט מתנה..
חשוב לזכור ש: אם יש כוח רצון-אז דברים אפשריים. ככל שיהיה לך יותר ברור מה השאיפות שלך, יהיה לך הרבה יותר מרץ לעשות בשבילן גם שלא יהיה פשוט, ולכל אחד יש קשיים גם בדברים שהוא רוצה. תקבע פגישה עם עצמך ותחשוב על זה. תתפלל לה'.
בהצלחה רבה.
שבמקום להתבחבש לפחות תעשה משהו מועיל בינתיים זה מה שאני יכולה להמליץ לך



צעיר בן 35-50
אם לא, אז בטח סתם מתנחל רגיל....
חרדי ממאה שערים!
לא יכול להיות, שערבי יחטוף נשק מחייל? רעיון מופרע של גזענים פשיסטים...
עזוב אותי עכשיו הגדרות אתניות. בתכלס מבחינת מדינת ישראל הם היינו הך.
תעודדו אותו או שתגידו לו את הדעה שלכם?
לשם הדוגמא - אם חבר הוריד את הכיפה ופרסם את זה כדי שכולם ידעו ובעצם יתמכו בו..
ודעתכם שלילית בעניין.
הייתם תומכים בו או מחווים את דעתכם השלילית?
כאילו, מה הקטע?
הייתי אומר לו, "אחי, לא כל העולם צריכים לדעת שאתה הולך לישון ומוריד ת'כיפה. שחרר".
גם אני אמרתי ככה...
שלא צריך לפרסם
מי שיראה יראה..
לפי הבנתי לפחות, וגם היחס לעניין לא קשור לזה, השאלה היא אם אתה שלם עם הצעד שלו או לא.
קבל את התנצלותי
למה שאשקר ואגיד לו שאני כן?
אגיד לו את דעתי, כמובן בצורה יפה... אגב, אם זה חבר טוב הוא בטח כבר יודע לבד מה דעתך. (היה לי משהו כזה לאחרונה)
אבל היא פירסמה וראיתי.
תלוי בטיב הקשר והמצב ביניכם
אבל הקשר הוא מאד אמיתי.
חברה שמתייעצת איתי לגבי כל מיני נושאים רגישים.

אבל לא חייבת להיות סתירה בין הבעת עמדה לבין קבלה של ההחלטה שלו ותמיכה בו.
לפעמים אין טעם להביע דעה, לפעמים לא נכון לתמוך, לפעמים נכון לעשות את שניהם ולפעמים שניהם מיותרים.
בדוגמא הספציפית הזו, אז אחבק אותו ואבהיר (גם בלי להגיד) שמבחינתי אין שינוי בחברות.
מצד שני, אם ישאל את דעתי, אענה בכנות.
אבל אמשיך להיות חבר שלו
הרי למה יש חברים אם לא כדי לשקף לך את המצב האמיתי שלך?
אולי הייתי שותק, אבל בוודאי לא תומך
וכשאנחנו לבד בהזדמנות של לב גלוי שואלת מה עובר עליה ומקשיבה לה
אם היא הייתה מפרסמת אני חושבת שהייתי נמנעת מתגובה
מכבדים את כולם ובכל זאת עומדים על דעתנו
מה שבינכם בינכם אין מה לפרסם אני גם לא תומכת באנשים רק כי אני מכירה אותם (משתדלת)
*"וַיּוּשָׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי, וַיֹּאמֶר דַּבֵּר" (ברא' כ"ד: לג) / הרב יובל שרלו*
בשעה שאנו רוצים לומר דבר מה שעשוי להכאיב,
לעתים אנו מבקשים להוכיח לאדם אחר שנהג שלא כשורה,
מצוקתו של אדם נוגעת בנו ואנו סוברים שיש בידינו מה לומר לו, אך פוחדים שלא יתקבלו הדברים יפה,
בשעת כעסו של אדם אנו מבקשים לרצות אותו, אך יודעים כי 'אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו', אם כי זה חיוני עכשיו,
ועוד ועוד – מה עושים?
פשוט: *דופקים בדלת.*
לאמור: *כשם שלא ניכנס לביתו של אדם בלוא קבלת רשות, כך אפשר שנקבל על עצמנו שלא להיכנס לביתו הנפשי, הרגשי והרוחני בלי רשות.*
לא פורצים בכוח, כי אם דופקים בדלת הנשמה ושואלים: האם אפשר לומר משהו?
היש ברצונך להאזין לכיוון אחר ? האם מותר לנו להיכנס פנימה ולהציע דבר מה ?
*ומקשיבים היטב לתשובה.* לא רק זו *המילולית*, שכן לעתים אדם עונה "כן", אך *צליל קולו* מבקש כי נרפה ממנו.
ורק כשהדלת נפתחת – נכנסים.
ולדוגמה שנתת - 'חזרה בשאלה' זה אירוע מאוד קשה מבחינה אישית.
אפשר לתת אמפתיה כלפי עצם התחושות הקשות שאדם נמצא בהם ולא כלפי המעשים.
בס"ד
בוקר טוב... חיזוק יומי... כג' אדר
להפוך את החול לקודש
עוד בשחר ילדותו חלם פנחס להיות עשיר. מחשבות על כסף מילאו את חלל דמיונו ויצרו בקירבו שאיפה עצומה להשיגו.
כשגדל בעיירתו בפולין, רקם את תוכניתו כיצד יחסוך פרוטה לפרוטה עד שיתאסף בציקלונו סכום המספיק בכדי להגיע לארץ חלומותיו - אמריקה הגדולה! ואכן כאשר חלם כן היה, יום אחד נחת על אדמתה של ארצות הברית. עד מהרה הפך להיות בעליו של מפעל מעילים משגשג.
אך בד בבד עם עלייתו ופריחתו הגשמית, הלכה נשמתו ודעכה, עד לכדי פריקת עול תורה ומצוות מעליו. אף סימן ההיכר של היהודי - השבת, הורד אט אט מעליו. הכסף סינוור את עיניו ויותר מכן את מוחו וליבו.
ביום בהיר אחד הופתע לראות את רבו משכבר הימים, ראש ישיבת ברנוביץ ותלמידו הנודע של ה"חפץ חיים" - רבי אלחנן וסרמן, עומד על מפתן המפעל. התלמיד לשעבר לא שכח את גדלותו התורנית ומידותיו הנפלאות של רבו הנערץ, וניצב מולו מוכן למלא כל משאלה ובקשה!
בקשה קטנה הייתה לרבי אלחנן: "הגעתי לכאן לאחר הפלגה בת שבועיים ימים. עשה עימי טובה, יש לי כפתור במעיל, מתנדנד ונוטה ליפול, האם יש באפשרותך לחזקו?"
התלמיד לא ידע אם לצחוק או לבכות, מפעל של מעילים בראשותו והרב יכול לבחור כל מעיל שיחפוץ ליבו!
על-אף שהתלמיד לא הבין את הרב, נענה מנהל המפעל לבקשתו ומצא חיש מהר פועל שיבצע נאמנה את הפעולה הפשוטה. רבי אלחנן הודה מקרב לב וחזר על עקביו.
כל הלילה התהפך תלמידו במיטתו ולא הצליח להרדם. "לא יתכן", חשב בליבו, "לעשות דרך ארוכה שכזאת, בשביל כפתור?!"
עם עלות השחר, ניגש לאכסנייתו של מורו ורבו, התחנן שהרב יאמר למה הוא בא, מוכן הוא לעזור בכל אשר יוכל, והרב פסק את פסוקו: באתי לחזק כפתור, זה הכל!"
התלמיד מיאן להאמין: "כבוד הרב, אל נא תהתל בתלמידך, שבועיים נסיעה בשביל כפתור קטן?"
כשחיוך מלא טוהר נסוך על שפתיו, השיב ברכות הרב לתלמידו: "תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר, אין ספק, שלא עשיתי דרך כה ארוכה בשביל מה בכך, אמור נא לי, הנשמה הקדושה שבקירבך, עשתה דרך כה ארוכה של אלפי פרסאות מתחת כיסא הכבוד, וכל זאת בכדי לפתוח מפעל של מעילים?! בכדי לצבור עוד ועוד נכסים גשמיים שאחרי מאה ועשרים נשארים לאחרים?! לא יתכן, לא יתכן!" התלמיד, שהדברים חדרו עמוק לליבו, זכה לחזור אל דרך האבות...
יום יום אנו רצים להשיג את פרנסתנו, לעיסוקנו, מעבירים את היום שלנו בהישרדות ולעיתים שוכחים את העיקר את המטרה שלשמה הגענו לעולם: קיום תורה ומצוות...
כשאנו הופכים את הטפל לעיקר את השגת הממון, הטיולים, הנאות העולם לעיקר, הרי אז אנו מזניחים את לימוד התורה וקיום המצוות וה"כפתור" שלנו מתרופף ויכול חלילה להתנתק מה"בגד" שלנו.
מאידך אומרים חז"ל: "עתיד אדם לתת את הדין אם ראה פרי ולא נהנה ממנו..."
אדם יכול לעבוד כל היום, לצאת לטיולים, ליהנות מהחיים, ולזכור תמיד את המחייה אותו, את מטרתו.
אף-על-פי שעבדת במשך יום שלם, אם בסוף יום יש לך שיעור תורה כל היום הופך לעיקר, אתה הופך את כל היום הזה לקודש ומחזק את "הכפתור" ל"בגד".
כבר כשאנו קמים בבוקר נייעד לנו מטרה, נקדש את היום שלנו, נכניס בו חסד, מצוות ולימוד תורה, ובכך נחזק את "הכפתור", נצטרף עוד היום לשיעור תורה ונזכה "לתפור" לנו "בגד" מושלם אשר ילך איתנו לעולם שכולו טוב וארוך, "בגד" שיסתיר את הבושה שלנו, יכבד וישמור עלינו מכל דבר רע, "בגד" לנשמה הטהורה שקיבלנו, בגד שיעזור לנו להחזיר אותה אל מקורה כשם שהגיעה לעולם - טהורה... (רונן קרתא)
יום טוב ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!
בס"ד
לא.. כ"ה באדר זה יום בריאת העולם לפי הדעה שהעולם נברא בניסן.
בכ"ג אדר (היום) התחילו שבעת ימי המילואים לקראת המשכן שהוקם למעשה בר"ח ניסן.
ברוקוליכלומר, כהערה לא קשורה לכיוונים שהתגובות האחרות דיברו
פיצול אישיות
בלנ"ד, בעז"ה, אכמ"ל, וגם קצת אאל"ט - מוכרים ושמישים מאוד בחוץ.
טוב לדעת
בינייש פתוח
בינייש פתוחקודם כל: נצל"ש- (לפתוח נושא משלך בתוך שרשור קיים)
והחשובים ביותר:
נצל"ש=
ניצול שירשור