פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 320)

במילים האלו מהשיר של ביני לנדאו:

"לך בידיעה ברורה שאין להם כלל נגיעה בך,
ורק מצד פחדך הם שואבים את כל כוחם נגדך".

השאלה מי שאב השראה ממי, רונלנד רייגן מביני או להיפך?

כל מה שנדרש לרוע בכדי לנצח הוא אנשים טובים שאינם עושים דבר

או- דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים

יותר דיברתי על עבודה פנימית

לא מסתדר עם משל הדיונה והבור במסכת מגילה, ועם הסירוב לקבל 10 אלף כיכרות כסף בשביל להקצות אותם למאמץ המלחמתי

אחשורוש לא רוצה להתעסק. שמישהו אחר יקח אחריות. תראה את המלבי''ם בפנים לגבי ה10,000 כיכר כסף. המן לא רצה לשלם אלא זה יהיה הרווח משילוב היהודים.

ובכללי. הוא פשוט אדיש. לא רוצה כסף. היהודים מפריעים לו כי הם חריגים אבל הוא לא יטפל בזה. מישהו בא ואומר שיקח אחריות - אחשוורוש שמח. הוא לא צריך לעשות כלום

מה שהמלבים כותב הוא חידוש גדול ומהלך הזה הוא  ניסיון לא לנתק אותו מחז''ל

@נשמה כללית כמעט הגיע אבל לא הסתדר עם תח''צ. אמרתי שרכב ייתרון.

לא הרגשת משב רוח רענן בערך ב 14:00 כזה?

זה הייתי אני.

שמע, הצ'וריסוס היו משהו משהו.

היה מפרום עוף וויסקי יין. הצ'וריסוס היה בכפר הערבי ליד

היה התחפושת שלך.

דבר עברית

זה יותר קליט

מה רצונך-

להיות עצמך?

לא בעד אדישות

אלא יותר רגישות?

פשוט תעצור

לא חייב ברמזור

שב רגע ותקשיב

קולך מהלב הוא זה שמשיב

ומי הוא הקול

זה אפשר לשאול

התשובה לא רחוקה

זהו חלק אלוק

הנשמה שבך

היא זו שכעת שמחה

אז רק תתבונן

אין צורך להתעדכן

הקול שבך

הוא כבר ישיב לך

לשמוח! לפרוח!

ברגעי הארה

לצרוח! לנבוח!

בעתות מורא

למצוא מנוח

בגלי הסערה.

ללמוד לסלוח

כלום לא נורא.

להמשיך, לא לשכוח

שלא נאבד את המטרה.

לנסות, עוד לטרוח

יש אור בקצה המנהרה.

---

בהחלט היה מאתגר, אבל תמשיך ככה. תודה על התיוג

תתעודד אחי, החיים קצרים.

קח דברים באיזי ודברים יבואו מעצמם (עם טיפה פוש מעצמך כמובן).

בדיקה סרולוגית ולא היו להם נוגדנים חח

כלומר: אישית ההעדפה שלי היא לברר לבד, אבל אם כבר לשאול אז אנשי מקצוע.

אם את שואלת מה אני הייתי עושה לו הייתי מחלים אז הייתי מתחסן.

זה בחינם, אומרים שזה משפר את מצב הנוגדנים.

אנחנו כרגע בהנחה שאין שום סיכון בחיסון, נכון? אז מקסימום דקירה קטנה, לא יועיל לא יזיק - ולפי המחקרים מעריכים שיועיל מאד

ואפילו אם זה אולי לא קריטי למחלימים - להתחסן רק בשביל להרגיל את הנפש לנורמליות. ולתרגל איתה איך לא מאמינים לקונספירטורים. חשוב ביותר לחיים.

אדם שאומר "טוב, ברגיל הייתי מתחסן, כי הצד נוטה לכיוון התומכים, אבל אם ממילא אני מחלים - לפחות אחשוש לאחוזים של המתנגדים", פורץ פירצה בנפשו. נזק ארוך טווח.

אנוכי ער 

@אליזבת' אל תפטשני🥺

#

ככל שבנאדם יותר

גבוה הסיכוי שלו

לבכות מבצל יותר נמוך

@חסדי הים

אין על ויקיפדיה

התופעות קשורות לתגובה של מערכת החיסון, וכשהחומר כבר מוכר למערכת החיסון, התגובה בהתאם.

רציתי לדעת מבחינ סטטיסטית.

רוב מי שאני מכירה שהתחסן (לא מחלימים) לא חוו תופעות לוואי משמעותיות

איזה מוצ"ש עשית לי אחי הצדיק!! אשריך... ופעם הבאה אתה מתייג גם אותי שיהיה ברור

ממש מחזק! 

ברנומכאלי ​​

סקר בחירות

בסוף המבחן צריך להביא חתימת הורים (זה לפחות הכוונה של המורים שכותבים בסוף מבחן מכשיל בהצלחה)

אבל ברצינות.

בהצלחה עם להבין את זה

בכ"מ, זה ממש  תלוי במה אתה מתכוון בלהעביר ביקורת. אם זו ביקורת לא עניינית שמועברת בוטה ושלוחת רסן (שני תנאים), זה משהו אחד. אבל בכל מצב אחר, אין לי בעיה עם אנשים שלא חושבים כמוני.

זה בדיוק המטרה של בית השימוש העליון. 

זאת במידה והמפלגות הדתיות למיניהן ירגישו ממש אבל ממש כי באו מים עד נפש והטיפול בצרה הצרורה הזאת יהיה בראש סדר העדיפויות שלהן בממשלה הבאה. 

(אבל מה נזכרת שנה אחרי ששמתי את זה ? חחח)

הלכה זה לא תאוריה

אם היה אפשר לגייר ככה הלכתית היו מגיירים ככה גם היום.

לא מגיירים ככה היום כי זה לא אמיתי. זה לא הלכתי

נניח שחברה א׳ רוצה לגדול ולהתפתח והיא שמה עין על חברה ב׳ ומעוניינת בה. יש לה שתי אפשרויות להשיג אותה.

אחת בטוב ואחת בפחות טוב. 

האפשרות הראשונה היא לתת הצעת רכישה, שלה חברה ב׳ יכולה להסכים או להתנגד. אבל במקרה שהיא מתנגדת קיימת גם האפשרות השנייה.  

חברה א׳ יכולה לרכוש מניות של חברה ב׳ בכמות כזאת שתאפשר לה להיכנס להנהלה ולהחליף את ההנהלה הנוכחית ולהשתלט על החברה בניגוד לרצונה. 

והוא הדין לענייננו. בית השימוש העליון רואה עצמו גורם מחנך לערכים נאורים ליברליים ודמוקרטיים. אבל הנסיון לעשות זאת באמצעות פסקי הדין שלו כנראה איטי מדי לטעמו או לא מצליח במיוחד בגלל היותו של העם היושב בציון עם קשה עורף, והימין החשוך והנבער ממשיך לזכות פעם אחר פעם בכל בחירות שמתקיימות. 

אז כאן נכנסת לתמונה אופציה ב. וזה כנראה ההגיון שלהם. להציף את הארץ באותם אנשים חסרי כל קשר למסורת ישראל, שמעצם טבעם ככאלה שנכנסו לכאן בניגוד לרוח האורתודוקסית יחושו לה ניכור וזרות, ומצד שני יחושו קרבה והזדהות לערכים הנאורים הליברליים והדמוקרטיים שבזכותם נכנסו לכאן ועל ידי כך יצליח בית השימוש העליון לשנות את מאזן הכוחות בארץ לטובתו. 

והכוונה היא למשפט אזרחי חילוני מבוסס הצהרת זכויות האדם של התכנסות האומות המאוחדות.
אפשר לא לאהוד את ההיגיון האזרחי החילוני אבל זה הבסיס להחלטה.
כנסת ישראל מוזמנת תמיד לחוקק חוק תחת היגיון אחר בעניין.
נכון להיום אין שום חוק ולכן העניין היה פתוח לפרשנות משפטית.
מבחינת השופטים, הפרשנות המשפטית מחוייבת להיגיון שציינתי (וגם השופט הדתי סולברג רק חשב שדרושה אורכה להסדרה חוקית אחרת במידה ותהיה - וכולנו מבינים שלא באמת תהיה - אבל לא חלק לרגע על ההיגיון).

של בית המשפט?
של חברי הכנסת?
של יהודי דתי שפונה לשירותי שידוכין וחושש שמא תשודך לו נוכרית, על אף שכאמור מדובר בשירותי שידוכין שמסתמא בודקים בשבע בדיקות אחר יוחסי המועמדת?
או של אזרח ישראלי שחושש מהענקת אזרחות ישראלית למי שלא נולד יהודי ולא גוייר כהלכה?
אם זו הבעיה, מדוע אין הנושא הזה עומד במרכז מצען ודרישותיהן של סיעות המתיימרות בכבוד דת, תורת ועם ישראל, בהתמודדותן לבית המחוקקים?
מדוע בכלל הגענו למצב שמחוקקים המתיימרים בכבוד הדת והתורה והעם והלאום מורחים את העניין דור שלם, ומשתתפים בקואליציות שכל עניינן הוא התחמקות מטיפול בנושא?
מדוע מחכים עשורים שלמים עד שבית משפט אומר את דברו ואז נזכרים להיזעק, למרות שבית משפט היתרה והזהיר שתהיה גם תהיה פסיקה אם לא ייעשה צעד חקיקתי מקדים?
מדוע הדיון הוא רק עכשיו במקום אתמול, ובמקום לפני שנה, ובמקום לפני עשור?
אתה מבין, אני לרגע לא חולק על הדאגות שאתה מביע.
אבל העיתוי הוא לא לעניין.
העיתוי הזה מספק תירוץ למי שמתיימרים לייצג את הצביון היהודי, התורני, הלאומי במסגרת תפקידם כמחוקקים, אבל השתמטו ממילוי תפקידם ועכשיו פתאום נזכרים להשמיע קול זעקה ברוב היתממות, כאילו שזה סיפור חדש שלא הכירו מעולם.
יש למתיימרים האלו גם עכשיו, ובהחלט תהיה גם אחרי הבחירות, כל הזדמנות בעולם לטפל בסיפור.
ואם לא יהיה בכוחם המנדטורי (היינו, בכוח הייצוגי שישיגו בבית המחוקקים) כדי לטפל בסיפור ולהביאו לכלל שינוי, ירימו נא קול זעקה בכל מיקרופון ובכל ריאיון נגד אלו שמונעים שינוי, מליכוד ועד לפיד.
נראה אותם הפעם הופכים שולחן באמת, מושכים שטיח מתחת לרגלי קואליציה, ומכריחים העברת חוק או העמדת הצעה להצבעה, וחושפים למי באמת העניין חשוב ומי רק זורה סיסמאות ומילים.

האמת שמעתי על אנשים שישי להם בעיה והם ישנים בעיניים פתוחות.

לא יודע אם זה משהו ספציפית לגביהם וזה קורה להם רק בגלל בעיה כול שהיא אבל בתכל'ס נראה לי שכע. הוא יצליח לישון

גם בלי תרחיש האימה של תפירת העפעפיים ניתן לישון עם עיניים פקוחות

אבל מה הדין לגבי כאלה שבאופן טבעי העיניים שלהם נעצמות כשהם נרדמים ?

האם אנשים כאלה, שהם רוב העולם, יצליחו להרדם בלי שיוכלו לעצום עיניים ?

קרה לי שהייתי עייף גמור ישנתי במצבים שסתם ככה בחיים לא הייתי נרדם.

זה ממכר

ים (:

עשיתי טוב לחברה עצובה

נראה שווה בטירוף

שתיתי ברד ולשם שינוי לא 

קפא לי המוח

אתייחס קודם לגופו של עניין כי נראה לי ש(גם) אתה הקצנת:

"להינקם מאויביהם" זה תמצות של הפסוק מלפני "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" וכמו שמופיע אחריו "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם".

כלומר שמדובר כאן בהגנה עצמית ובמלחמה באויב, ולא בפעולת נקמה שלאחר מעשה.

לא היתה התנפלות של יהודים צמאי דם על בתים של גויים אקראיים ועריכת פוגרום חגיגי בשם ה"נקמה נקמה נקמה".

אבל מה שהפריע לי זה חוסר הסובלנות שלך לגבי הבנה אחרת, הן בהבנת הפסוקים והן בהשקפה.

כי מבחינתך או שמבינים כמוך או שמתבחבשים בתירוצים, מפחדים להודות על האמת ומנסים לכופף את התורה. וזה חבל.

אינני יודע מה אתה סח, במפורש כתבתי שיהודים צריכים לנקום "במבקשי רעתם", אין לי שום צל צילה של מחשבה שניתן לפגוע באדם רק על שנולד ללאום הלא נכון (בלי מרכאות, הלא נכון באמת, אבל זה לא מצדיק לפגוע בו)

למעשה, כל עוד אני מדבר על *נקמה* גם אבשלום קור יוכל לספר לך שלא מדובר על "פוגרום בגויים אקראיים" שכן נקמה, מעצם שמה, היא תגובה על מעשה נפשע. 

איז ממילא, איך פארשטייסט נישט וואס איז "גם אתה הקצנת".

ולגבי החוסר סובלנות, נו, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.. יש בית מדרש מסויים, שיכול לעקם שמונה מאות אותיות שבתורה כדי שלא ייצא דבר המגונה בעיניו, מפיו. ואתה מצפה לסובלנות כלפיו.

לו היתה זו "הבנה אחרת בפסוקים" - החרשתי. אך אין זאת, אלא קודם נעצו את החץ - "נקמה היא דבר פסול", ואז חושבים איך אפשר לדחוף זאת בפסוקים, ולהתעלם ממקראות המורים אחרת.

הרי בחייאת, אם יש לו הסבר - הוא לכל הפחות אמור לכתוב אותו! אבל הוא פשוט התעלם מזה, וסמך על כך שמי שאינו בעל קורא מנוסה - פשוט לא יצלצל לו מיד בראש הפסוק המדובר. הוא פשוט מחק אותו! צועק בקול גדול שלהבין מהמגילה שיש ערך בנקמה זו "טעות מסוכנת", ומתעלם ממקרא מלא במגילה זו עצמה המספר על נקמה.

וסתם נזכרתי: אתה זוכר מה אתה הוכחת נגד ספר קבלי כלשהוא מהפסוק "שמי ה' לא נודעתי להם"? מה ההבדל בין שלילתך הנחרצת (והלעגנית והצינית) את אותו ספר, מכח אותו מקרא, לבין שלילה זו שאני שולל אותו - גם אני ממקרא?

ואנא עדיפנא מינך, ובתלת. שאתה שללת קדמון ואני שללתי בן דורינו, אתה שללת נייטרלי ואני שללתי אדם שיוצא בעצמו נגד אחרים בגלל סילופו, אתה שללת מכח קושיא חיצונית (שהרי לא על המקרא דיבר הספר) ואני שולל מיניה וביה - על אותו מקרא שהוא מדבר בנחרצות אני קורא לו "שפיל לסיפא דקרא".

ויתירה מכל זאת: להאשים אותי ב"חוסר סובלנות", כשמושא ביקורתי הוא אדם שאין לו שמץ של סובלנות למי שחושב כמותי. זה כבר בכלל איפה ואיפה. ודו"ק בזה.

(ונ.ב. שורתך האחרונה היא בכלל השמצה, לעולם לא תמצא אותי אומר דברים כגון אלו שכתבתי לעיל, על יהודי כמו הרב ליכטנשטיין, לדוגמה. ואני תמיד אומר למי שטוען שאני לא סבלן: אני בנאדם שמעריץ קשת של אנשים מהרב כהנא ועד הרב ליכטנשטיין, מהאדמו"ר ממונקאטש ועד הרצי"ה, מהרב קאפח ועד המנחת יצחק. אז אני רגוע לגבי הסובלנות שלי, הואילו נא בטובכם להרשות לי להתייחס לאנשים מסויים ככאלו שבאמת מכופפים את התורה. כי לא, אני לא אומר את זה על כל מי שחושב אחרת ממני, אלא על כמות מצומצמת מאוד של אנשים שאני באמת חושב (ורואה) שזה מה שהם עושים)

לאיזה מובן של נקמה התכוונת - את מי הרגו ובאיזה שלב.

שוב אתה מאשים ברמייה מכוונת, כאילו הוא יודע את האמת (דעתך כמובן) אבל אומר ההפך ומתעלם ממה שלא נוח לו (שכבר הסברתי לך שזה בהחלט נכנס בפשט, לא התייחסת לזה בכלל...).

לגבי מה שאני כתבתי, לא שללתי מכוח הפסוק, זה היה בציניות. ולא מדובר ב'קדמון' ואפילו לאו דווקא בבר בי רב, זהו ספר אנונימי (לא שזה משנה, אני מתייחס לתוכן ולא לאומר. "קבל האמת ממי שאמרה") מהמאות האחרונות שמתיימר לגלות סודות מאברהם אבינו ועל כך הגיחוך.

אני לא מבין איך זה שמישהו אחר חסר סבלנות מסביר למה גם אתה צריך להיות כזה.

מה גם שהוא הביע חוסר סובלנות כלפי גישה והבנה שגויה בפסוקים, אתה דיברת על האנשים ובתי המדרש שמעוותים בכוונה.

הרגו את האויבים, במלחמה.

ונכון, זו היתה גם מלחמת התגוננות, אבל גם מתוך רצון לנקום - זה מה שכתוב בפסוק. להגיד סתם ש"רואים שזה הולך על זה" - לא גורם לכך שזה "נכנס בפסוק". המגילה דיברה עברית, בעברית נקמה היא נקמה. נקודה. אם לפני זה כתוב עוד משהו - אז יש כאן שני דברים.

אני לא חושב שזה היה כל כך בציניות, אתה ממש טענת את זה כראיה נגד הספר, שנעלם ממנו מקרא מפורש וכו' וכו'.

ואתה נופל בפח: אתה מסביר למה יכלת לגחך עליו, כשבעצם אתה אומר, בהסבר זה גופא, שיש דברים שבהם מכח מחשבתך שלך אתה תפסול אחרים. יאפ, כמוני כמוך. 

ידעתי שתאמר שזה לא מסביר, אבל לדעתי זה כן מסביר, זה לא "שמישהו חסר סובלנות אז גם לי מותר" אלא אם מישהו חסר סובלנות - מותר לי להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות שלו, אתה לא יכול לומר לי להיות סבלן כלפי חוסר הסובלנות שלו.

כל המאמרים הנאורים והמתנשאים האלו - כבר באמת יצאו מהאף, אז במחילה - לפחות לא לדרוש שלא נטען כלפיו ונציג את הכשלים שלו.

"י"ג שהוא יום המיוחד אל הנקמה בשונאיהם, בודאי לא יעזבו ישראל את העיקר לעשות נקמה באויבי ה'"

אחחח פאשיסט.

הוא דיבר נגד מעשה נקם שלאחר מעשה.

גם אתה מסכים עם האמירה שלו "כל מי שלומד מהמגילה היתר למעשי נקם שאינם ממוקדים בתוקפים אותנו, טועה במגילה".

ברור שאני חושב שכך היה הפשט, וממילא שהספר לא יכול להביע דבר אמיתי (מעבר לכך שזה מופרך בלי קשר לפסוק). אבל לא חשבתי שהכותב 'שכח' ולא באתי לשלול מכוח הפסוק, שכן יש פירושים אחרים משלי.

אתה יכול להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות, אבל לא זה מה שעשית.

אתה מתייחס לעמדה שלו, ולא רק שלו, כעיוות מכוון וכשקר מודע, העיקר שלא 'להודות על האמת'.

ולאור זה שבמקרה הזה אתם אפילו מסכימים בפשט, לא ברור לי למה.

לאורך המאמר הוא מדגיש שרק מגננה הותרה. גם אם התפלק לו משפט כמו זה שציטטת. 

הוא חוזר ואומר שהמטרה היתה נטו הגנתית, ואם יכלו להימנע בכלל - היו עושים זאת.

(אני מסכים שהיא רצתה להימנע, אבל לא מטעמו (שזה לא הומאני..) אלא מחוסר ביטחון בניצחון. כשסוף סוף לאחר שאולצו לצאת לקרב - ראו בזה לגמרי ערך של נקמה. בשונה ממנו)

ואני טוען - שכתוב שיש ערך בנקמה, כנקמה, לשם נקמה.

לא כל כך הבנתי את החילוק בין מה שטענת על הספר למה שאני טוען עליו.

כי זו לא "עמדה", זה ניסיון לעלוב באלו שאינם חושבים כמותו, ולהראות שהם לא מבינים את המגילה. כשהוא עושה זאת תוך התעלמות בעצמו מהכתוב במגילה. אז אני בהחלט מתיר לעצמי להשתמש כנגדו באותו מטבע.

וכאמור: שבענו מאמרים כאלו ממנו ומחבריו, היחס נמדד גם בפרספקטיבה הכללית. אם זה היה אדם חדש בשוק שאומר פשט - הייתי יכול לומר שאישתמיטתיה (וגם אז זו חתיכת גנות, מה אתה הולך וצווח אם לא בדקת הכל כמו שצריך) אבל כשזה מישהו שכבר מוכר בדרכו, אין זה אלא עוד פריט לאוסף.

אגב, זה גם מה שהוא עשה לגבי שמעון ולוי - הוא כותב בשם הרמב"ן שיעקב הסכים רק ללחימה לשם שחרור דינה, ולא לנקמה. אני לא יודע מי הרמב"ן שהוא מכיר, אבל ברמב"ן שיש בחומש שלי כתוב שיעקב כעס על שהרגו אנשים נייטרלים - כי הסכים רק לנקמה באלו שחטאו להם. שוב: לא מגננה, לא "לחימה לצורך שחרור". אלא נקמה, נקמה גמורה. רק מה - שתהיה במי שחטא ולא בנייטרלים. מקובל עלי....

והמסקנה שלו היא נגד מעשי נקם שלאחר מעשה, או שלפחות אי אפשר ללמוד אותם מהמגילה. על זה אתה חולק?

אתה מכניס פרשנות לדבריו כביכול הוא ביטל את עניין הנקמה באויבים בשעת מלחמה, ולכן מתמקד במילה 'להינקם' במגילה כאילו השמיט אותה ומצטט את המלבי''ם כחולק עליו, אבל הוא לא כתב את זה.

החילוק הוא פשוט: הטענה שלי היתה לשיטתי, לא באתי להוכיח שהצד השני משקר (הוא כן משקר, אבל הפסוק לא מוכיח). ושוב - אני כתבתי נגד ספר אנונימי שמתיימר להציג מסורת עתיקה, שזה חד משמעית שקר (אלא אם אני טועה והדברים שם הם באמת מאברהם אבינו), אבל אתה מתייחס להבנה של אדם אחר כעיוות מכוון של התורה (שזה לגיטימי אם כך אתה תופס את מה שהוא עושה, לדעתי זו פשוט חוסר יכולת להכיר בעמדה שונה).

גם אני לא אוהב את הגישה שלו, כמו שאני לא אוהב את שלך.

וכן אני גם לא מסכים איתו, וגם חושב שהשקפת העולם שלו משפיעה על ההבנה שלו (של כולם בעצם, במידה כזו או אחרת).

עדיין אני לא מבין איך חוסר סובלנות שלו מצדיק את שלך, וכל שכן לשנות את האמת (כלומר: או שהוא מעוות בכוונה או שלא, זה לא אמור להיות תלוי בשאלה אם הוא חסר סובלנות או לא).

ואגב, גם לגבי דבריו על המרב''ן לא דייקת. הוא כתב "ויעקב הסכים למרמה ולפעולת לחימה רק לשם שחרור דינה, אבל התנגד ושלל בתוקף כל מעשה של טבח – כך אכן כתב הרמב"ן בפירושו לתורה" (לא יודע אם החלק הראשון של המשפט גם מיוחס לרמב''ן, בכל אופן אתה רואה שהוא כותב נגד מעשה הטבח). כל מה שהוא בא לדבר נגדו זו ההבנה של פעולות נקם באוכלוסיה, ובזה אתה מסכים איתו אם הבנתי נכון.

אני חושב שרואים מהמגילה שיש ערך בנקמה, והוא טוען שלא רואים בה דבר כזה.

ברגע שיש ערך בנקמה - יש מקום לדון אם היא ראויה לאחר מעשה. אבל ברגע שכופרים בערך הזה - ברור שהוא לא קיים.

למעשה, מהמלב"ים שהבאתי, מתבאר שהם נקמו גם במקום שלא היו צריכים כדי להתגונן (אלא יכלו בכלל לאסוף שלל. ובוודאי הכוונה לא לאסוף ולהתאבד..), שזה בדיוק כמו לאחר מעשה. כי העיקר הוא נקמת ה'. 

אני לא מכניס פרשנות, הוא הדגיש שהותרה רק מגננה. וזה שקר. בדיוק כמו עם הרמב"ן על שמעון ולוי - הוא טוען שיעקב איפשר רק לחימה כדי לשחרר, וזה לא מה שכתוב ברמב"ן.

אם זה רק לשיטתך - אה"נ. אבל זה ממש לא היה נשמע כך.

אך מלבד זה - אין הבדל - מחבר הספר טוען שיש בידו מסורת, וכותב המאמר טוען שיש בידו פשט. הכפירה שלך בטענתו על המסורת היא ככפירתי בטענתו על הפשט.

וכשאני רואה בעיני אדם מתעלם מפסוק - אז אני יודע שהוא מעוות גם אם אני כן מסוגל "להכיר בעמדה שונה"

ושוב: אני מכיר ויונק מכל כך הרבה מקומות, שזה פשוט בדיחה לומר שאני לא יכול להכיר בעמדה שונה

הבעיה שעשו מזה סיסמא - כל פעם שמישהו יבקר מישהו - יאמרו שזה כי הוא לא יודע להכיר בדעה שונה.

כביכול מי שמכיר בדעות שונות - אין לו קווים אדומים, בשביל הכל הוא ימצא צידוק.

מזכיר לי שכשתקפתי את בני לאו על התרי הלהט"ב שלו, ואת מלכה פיוטרקובסקי על התרי הנידה שלה - גם אז כתבו לי שאני לא יודע להכיל דעה שונה ממני...

והגדיל לעשות מי שהסביר לי בפרטי שגם את הרפורמים אני אמור לקבל כדעה לגיטימית, "זכותך לחלוק, אבל תכבד את עמדתם"

חלאס, זו ליצנות מהיהדות.

יש ביהדות מנעד מספיק מכובד שאני מכיר בכולו ומכבד את כולו, אבל זה לא אומר שהמנעד הזה משתרע על פני האינסוף, יש לו גבולות. וכשמישהו יחצה את הגבול - אני אומר שהוא חצה את הגבול. ולהגיד שזה כי אני "לא מכיר בדעה אחרת" זה דמגוגיה זולה שאינה עומדת במבחן המציאות. בשביל להיות אדם ש"מכיר בדעה שונה" לא צריך להכיר "בכ-----ל הדעות השונות". ומי שפוסל דעה מסויימת זה לא אומר שהוא לא מסוגל להכיר בשום דעה השונה משלו.

לגבי הרמב"ן, השאלה פשוטה: לטבוח בשכם וחמור עצמם, שלא לצורך שחרורה, הוא ראה בעין יפה או לא?

לפי הרמב"ן - כן

לפי הכותב בשם הרמב"ן - לא.

השאלה כאן היא: היתה נקמה לאחר מעשה או לא? שניכם מסכימים בזה, וזה בדיוק מה שהוא בא לומר כאן.

שים לב שהוספתי בסוף התגובה הקודמת התייחסות לרמב''ן, כנראה הספקת לראות לפני שערכתי.

גם שם אותו רעיון - הוא מדבר על נקמה במובן הרחב, של פגיעה באולוסיה (הוא הרי מכוון לאלו שדוגלים בתג מחיר ומוכיחים את גישתם מהמגילה וממעשה שמעון ולוי). אתה יוצא נגד דבריו על דברים שהוא לא אמר.

עריכה: אני רואה שהגבת על הרמב''ן. אם אתה שואל אותי אני מניח שיש פער בין גישתו האישית לגישת הרמב''ן בשאלה מה לגבי שכם עצמו, אבל ההתייחסות שלו היתה לגבי הטבח ולכן בזה הוא נתלה ברמב''ן ובצדק.

יש הבדל גדול:

לגבי הספר השאלה היא עובדתית - האם התוכן הוא מסורת מאברהם אבינו או שלא? אם לא אז זהו שקר.

לגבי המחלוקת שלך עליו זו הבנה שונה בפסוקים - לדבריך אתם מבינים אותו דבר רק שהוא מעוות במכוון, בעוד שהיה אפשר לומר שזו מחלוקת והוא שוגה. אבל למעשה שניכם מסכימים (למעט מה שאתה הכנסת לפיו) - כך שאין כאן לא עיוות ולא הבנה שגויה.

אני איתך בעיקרון שלא כל דעה חייבים לקבל כלגיטימית, לא כנגד זה קבלתי. יש שגיאות חמורות ובלתי קבילות.

אני התייחסתי לגישה שהצד השני משקר במודע - מבין בתורה כמוך אבל מנסה לעוות אותה. זו חוסר יכולת להכיר בדעה שונה, להכיר ולחלוק.

לא היתה, אבל כמו שאמרתי - היחס לשאלה כזו נגזר מהשאלה אם יש ערך בנקמה, והוא טוען שלא. ובמגילה כתוב שכן.

ושוב המלבי"ם - שמפרש את הנקמה גם כשהיא לא לצורך התגוננות, כך שלפיו אכן היתה מעין "נקמה לאחר מעשה".

ראיתי ועניתי. הנקודה היא שזה לא "או תג מחיר או כדבריו" יש את האמצע - הנכון, של נקמה במי שראוי לה. הוא טוען שברמב"ן כתוב שיעקב התיר רק לחימה לצורך שחרור. וזה לא נכון. 

יכול להיות שמי שמעלה לו את הסעיף זה החבר'ה מהתג מחיר, אבל על הדרך הוא מנסה להפקיע גם מהשלב האמצעי. על ידי שיבוש דברי הרמב"ן.

נכון שהוא גם שלל טבח, אבל הוא אמר מה כן - וה"כן" שלו הוגבל אך ורק למלחמת שחרור. בניגוד לכתוב ברמב"ן. (אגב: אחרי שהוא הגביל כך את ה"כן", די פשוט גם להניח שכשהוא אומר "טבח" מבחינתו הכוונה גם להריגת שכם וחמור לחוד)

כמו שאתה חושב שכותב הספר שיקר, גם אני חושב כך עליו. מה הבעיה? 

והתעלמות מפסוק היא לא "שגגה". לא. בטח לא כשהיא נעשית על ידי אדם שהקייס שלו זה היותו "מומחה" לתנ"ך. (וכאמור: זה גם מצטרף לרפטואר, איתחזק גברא ואיתחזק קמיעא.)

אני לא רואה את ההתעלמות הזו שונה מהתעלמות (?) כותב אותו ספר מהפסוק בשמות.

לא מבין את סוף דבריך: כמו שאתה מסכים שיש דעות מופקעות וזה לא מעיד על "חוסר יכולת להכיר", כך גם הכוונה שאני מייחס לו היא לא מעידה על "חוסר יכולת להכיר".

אתה טוען שהוא נגד נקמה מכל וכל בכל מצב, וממילא שהוא 'מתעלם' או משמיט את הפסוק. 

אני אומר שהוא לא כתב את זה וזו הפרשנות שלך לדבריו, הוא דיבר על נקמה מסוג מסוים שכנגד ההבנה שכדוגמתה מופיעה במגילה הוא דיבר (ואם המלבי''ם הבין כך אז הוא חולק גם על המלבי''ם), ועל זה גם אתה מסכים לפירוש שלו.

ראיתי שראית, התייחסתי להתייחסות שלך בתגובה הקודמת.

אני חושב שהסברתי מה ההבדל: אני אכן חושב שהכותב האנונימי שיקר, אין כאן אפשרות של דעה שונה - השאלה היא עובדתית - קיבל במסורת מאדם הראשון ואברהם אבינו או בדה מליבו. זו לא פרשנות בפסוק ולא השקפת עולם שונה.

אתה רואה פירוש שונה בפסוק (שמתברר שהוא אפילו לא פירוש שונה משלך אבל נניח שכן) ואומר שהבנאדם מעוות במקום לומר שהוא שוגה לפי דעתך.

לא כתבתי 'מופקעות'. יש הבדל בין להכיר בזה שמדובר בדעה שונה, ולהתנגד לה ולומר שהיא טעות חמורה ולא לגיטימית.

לבין לומר שלא יכולה להיות דעה אמיתית כזו, אלא בהכרח שהבנאדם משקר שזו דעתו מתוך מניע אחר.

מובן?

אכן, ועל כך שהוא התעלם אין חולק - אם כדבריך הייתי מצפה ממנו להתייחס לפסוק. לכתוב מאמר שלם על "טעות חמורה ומסוכנת" בלי להתייחס למקרא מפורש, ולו בשביל לדחוק אותו איכשהוא - זה סילוף.

וקצת מגוחך לומר שהאדון הנכבד חולק על המלבי"ם ובשם כך יוצא נגד אנשים. יענו, מילא שאתה חולק עליו, אולי זו זכותך, אבל אתה גם מטיף למי שהולך איתו?

היה מובן, אם לא שהייתי חושב שמוכח מתוך המאמר שלו, מיניה וביה, שהוא כיוון להתעלם מכך.

אי אפשר "לשגות" כשאתה מסביר שיש ערך רק למגננה ולא לנקמה, ומתעלם מהשורש נ.ק.מ. בשורה הסמוכה.

בבבלי - זמן קהילה - "נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם", ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה.

ואם הנוסחאות בתלמודים היו הפוכות, אז בכלל היינו יכולים לדרוש שבארץ ישראל "הוא דאיקרו קהל".

החידוש הוא שמותר לצאת להלחם באויבים גם ללא הגנה

הגמרא בבבלי מכנה את יג אדר זמן קהילה לכל.

הלשון קהילה, לקוחה מהלשון של המגילה-

אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז: ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר.

ושוב - בשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו.. נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם

ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם: ביום שלשה עשר לחדש אדר..

וגם הלשון מלחמה, אינה מיוחדת למלחמת התקפה ונקמה דווקא אלא כוללת סוגים שונים של מלחמות, ואם צריך ראיה לזה, [אף שזה דבר פשוט], הרי שגם כאשר נערכים אל מול ההתקפה של הפלשתים בעמק האלה בימי שאול כתוב "ויערכו מלחמה לקראת פלשתים".

כך שאת השאלה האם הקהילה/ המלחמה שהתרחשה ביג אדר, היא מלחמת מגן או מלחמת התקפה, יש לפשוט מהמגילה עצמה, ואין סיבה לייחס לירושלמי והבבלי מחלוקת בזה.

וגם אי אפשר שתהיה מחלוקת בזה, שהרי זה מפורש במגילה, וגם אם הייתה מחלוקת בזה, לא היה אפשר להוכיח ממנה עמדה עקרונית ששוללת סוג כזה של מלחמות.

אז למה הירושלמי והבבלי לא השתמשו באותה לשון? זו לא קושיא. כל אחד מהתלמודים נכתב בלשונו וסגנונו. זה לא כמו שינוי לשון מהרישא לסיפא באותה משנה, וכדומה, שיש טעם לדייק ממנו.

ובאופן כללי, כמדומני שיש מעין אופנה, לקחת שינויים קלים בין הבבלי לירושלמי, לבנות עליהם מגדלים פורחים באוויר של מחלוקות עקרוניות, וכמובן לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי.

שטרחת לציין (בלי לנמק את טענתך שאלו מגדלים פורחים באוויר) הבדלים כאלו מובנים בהרבה מקומות בין הבבלי לירושלמי.

אתה טוען שאין לזה משמעות בעוד אחרים טוענים שיש לזה משמעות. ההבדלים פעמים שהם לשוניים פעמים שהם הלכתיים ופעעמים שהם מספרים סיפור אחר לגמרי.

טענתך שבכל פעם אלו מגדלים פורחים באוויר הינה יומרנית מאד. בעצם אתה אומר שאתה מכיר את כל ההבדלים, כל ה"תאוריות" ויודע לפרוך את כולם  לרמת מגדלים הפורחים באוויר.

למה לא נראה לי שזו המציאות???

לגבי הטענה הנקודתית אין מחלוקת מה הסיפור. המחלוקת איך להתייחס אליו.

האם שמחים על הההצלה או על הריגת האויבים (אין מחלוקת ששני המעשים האלו נקמה והריגת אויב נעש. השאלה על מה אנחנו שמחים וחוגגים. ואת זה ניתן ללמוד משינוי הלשון)

בוודאי שיש, וכבר עמדו בזה גדולי עולם, ומסתמא הניחו עוד מקום להתגדר בו.

אבל יש אנשים שהוסיפו על זה מגדלים פורחים באוויר, והלכו בדרך של "אפושי פלוגתא" בין התלמודים, לא רק במקומות שזה לא מוכרח, אלא אפילו במקומות שזה ממש מאולץ, ועשו את התורה כשתי תורות, ודחו דברים מפורשים בבבלי כשאין נגדם מקור ברור שחולק, ויש בדבריהם הרבה זלזול בתלמוד הבבלי שקבלו עליהם כל ישראל ובאמוראי בבל.

וספציפית, כאמור, אין שום משמעות ש"היקהלות" זה דווקא למלחמת ההגנה והמלחמה היא יותר התקפתית, אבל גם אם היו לשונות שזו משמעותן, ובאמת זה היה נובע ממחלוקת בגישה, האם מי ששם דגש על עניינו של פורים בהיבט מסויים, בהכרח שולל שקיים עוד צד לשמחה? ואפילו אם נניח שכן, האם זה אומר שהמחלוקת על השמחה היא גם מחלוקת האם מלחמה כזו מותרת?

ולא למה שאחרים עושים, כי מה שאתה עושה מתפרש כזלזול.

לגבי ספציפית וודאי שנקהלו זה מלחמת הגנה, זה פסוק מפורש נקהלו ועמוד על נפשם.

האם הבבלי שולל את הירושלמי והירושלמי את הבבלי? במקרה זה אין שלילה אלא כל אחד מציג את הגישה שלו. וודאי שיש מקום לצד השני והשאלה היא מה העיקר.

איפה ראית בדברי שמראיה זו אמרתי שמותר מלחמה.?

א. פסוק מפורש גם שנקהלו זה לשלוח יד במבקשי רעתם, כפי שציטטתי.

ב. הירושלמי בכלל לא כותב שקורים ביג בגלל שהוא זמן מלחמה [בניגוד לבבלי שכתב לא צריך לרבות את יג בגלל שהוא זמן קהילה], הוא כותב שיג הוא לא זמן מנוחה בגלל שהוא זמן מלחמה. אין לזה בכלל קשר לעניין של חשיבות המלחמה.

ג. מדבריך בהודעה הזו -למה? וודאי לכו"ע שמותר להתגונן - צוציקים מגודלים ועבדקנים הבנתי שכוונתך שזו גם מחלוקת בהלכה.

ד. מהכינוי שאיתו הצגת את הבבלי, קיבלתי את הרושם שלא הבאת את הבבלי לחשיבות דבריו וכדי שנלמד גם מהם, אלא כדי "לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי", אבל העדפתי לא להתייחס ספציפית לדבריך, אלא להתייחס לתופעה שוודאי קיימת, בלי להאשים שזו הייתה כוונתך.

לאורך כל המגילה. 

ב וודאי שכן. זו הסיבה שלא צריך לרבות אותו והוא כשר לקריאת המגילה.

ג כיוון שאתה ניסית להעמיד ההיפך בצורה עקומה " ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה." ועל זה כתבתי שוודאי שאין חידוש בהריגת אוייבים תוך כדי התגוננות אלא החידוש הוא שגם ללא ההתגוננות זה מותר (אולי הבחירה בלשון מותר היתה לא מדוייקת ויותר היה נכון לכתוב שיש עניין לשמוח גם בזה אבל זה בא לאפוקי מהמשמעות של דבריך)

ד אין חולק שבמחלוקת בבלי ירושלמי הלכה למעשה כבבלי (הרב גורן נטה להגיד אחרת אבל לא התקבלו דבריו) כן ניסיתי להביא שיש 2 השקפות שלשתיהן יש ביסוס. אחת ממקור גלותי ואחת ממקור יותר מקורי/ארציששראלי. האם זה מכריע מה הנכונה מבן שתיהן? לא. אחרת היינו פוסקים כירושלמי. זה בא לתת שורש ומקור לשתי הגישות

אם הכוונה שזו אופיה של המלחמה שמתוארת במגילה, בלי קשר ללשון התקהלות, הרי שאם כך, אז גם התייחסות אל המלחמה הזו בלשון אחרת לא תשנה את העובדה שזה האירוע שאותו מציינים.

אם הכוונה שדווקא לשון היקהלות מופיעה בהקשר של "עמוד על נפשם", הרי שהיא באמת מופיעה פעמיים צמוד לביטוי הזה, אבל היא גם מופיעה ביחד עם "לשלח יד במבקשי רעתם", והיא מופיעה גם ביחס ליום השני בשושן, שהיה כבר מתקפה יזומה על האויבים.

[וגם בפעמיים שהלשון היקהלות סמוכה ל"עמוד נפשם", היא חלק מרצף ביטויים שכולל גם את הריגת האויבים].

ב. אסביר יותר.

בבבלי-

"ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב 

ואימא תריסר ותליסר 

אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי"

התשובה בבבלי לשאלה ואימא תריסר ותליסר היא שאת יג לא צריך לרבות ואפשר לדעת אותו בלי לימוד מיוחד בגלל שהוא זמן קהילה, ולכן הדרשה נלמדת על יא-יב. כך בעצם אנחנו מקבלים תשובה על המקור לכל שלושת הימים.

לעומת זאת, בירושלמי-

"שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ימים אין כתיב כאן אלא כימים תן ימים כנגד ימים אחד עשר ושנים עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר

 או שנים עשר ושלשה עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר 

א"ר חלבו יום שלשה עשר יום מלחמה היה הוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה"

התשובה איננה שלא צריך לרבות את יג ואנחנו יודעים אותו בלי דרשה, אלא שיג לא מתאים לדרשה בגלל שהוא זמן מלחמה ולא זמן מנוחה, ולכן הדרשה מוסבת על יא-ויב.

בשלב הזה, אין עדיין מקור ליג. ובאמת הירושלמי שואל-

 מעתה אל יקראו בו ?

ועונה:

לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?

ד. ראשית, לא כל מחלוקות בבלי וירושלמי צריך ליחס להבדל בין ארץ ישראל וחו"ל, כמו שלא מחלוקת רמב"ם שו"ע, או משנ"ב וחזו"א, צריך לייחס להבדל הזה.  

[ובפרט, שבעלי המימרות הם רבי חלבו ורב שמואל בר יצחק, וזה לא שהבבלי מביא אמורא בבלי מובהק והירושלמי אמורא ארץ ישראלי מובהק].

אבל גם אם במקרה מסויים מצאת שמתאים לקשר בין הדעות לבין הארצות, האמירה שדיעה מסויימת היא בגלל שזו תלמודה של ארץ החושך לא נשמעת כמו נתינת ביסוס, ולא מתיישבת לכאורה עם האמירה שהדיעה הזו לא פחות נכונה. כך שאם זו כוונתך, היה מתבקש שתסביר איך הדברים מתיישבים.

רק אסביר את ד.

בגלות בחוצה לארץ אין מקום משמועתי לנקמה לעומצ א"י ששם יש לעמ"י יותר עזות כמו חכמי אלכסדנריה והערוב "האדמה אשר הם עליה" ואז יש יותר מקום לדבר על נקמה.

זה לא מה יותר נכון אלא מה יותר מתאים כיום בא"י.

א רוב מוחלט של הפעמים במגילה הביטוי הוא להקהל ולעמוד על נפשם. זה שבנוסף יש להנקם מאויבהם זה לא ביאור של המילה להקהל כמו שזה תוספת (בעיני, ואף בעיני כותב המאמר המקורי שדיבר רק על התגוננות)

ב. זו הסיבה שיום יג ראוי לקריאת המגילה. כיוון שבו היתה המלחמה. 

ד ברור שלא כל מחלוקת היא כזו. אך לאחר שרואים שיש שורש ותפיסה שונים מוצאים שורשים ורמזים לזה במקומות רבים אף על פי שזה לא חד משמעי.

מי שראיתי שעשו זאת יפה היה קובץ יסודות וחקירות בפרק "לשיטתם" 

האם כל הראיות הם חד משמעיות? וודאי שלא. אבל כשיש שיטה רואים שהרבה דברים מתבססים עליה.

סתם דוגמא שאני אוהב ממגילה ירושלמי (הסיום של מסכת מגילה) 

 תפילה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת רב חונה אמר תפילה קודמת מה טעמיה דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות מה טעמא דרב חונה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והילכי מדברים מתניתא מסייעה לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש ולא מורידין

בבבלי הברייתא מופיעה כמה פעמים ההיפך .(שבת עט, מנחות לב)

אז, האם זו סתם מחלוקת גרסאות? לא נראה לי. אני מבין שבארץ ישראל העיקר הוא מי שיושב בביתו וממילא גם אם יש משהו זמני כגון הולכי דרכים הקביעות הזמנית (מלשון זמן) של שבתות וימים טובים עדיפה. לעומ"ז בחו"ל המציאות של יושב בתים היתה במהותה זמנית כיוון שאנחנו בגלות והנדודים הם המציאות העיקרית בחשיבותה וממילא החשיבות ניתנת לתפילין שהולכים עם הנודד.

ב. זה הבבלי (בלשון "זמן קהילה"). אבל לפי הירושלמי - המקור הוא "לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?".

ד. עקרונית אתה צודק, והספר שהזכרת באמת עשה את זה בצורה טובה. אבל צריך גם ביסוס ראשוני לכך שזו השיטה מתוך המקורות עצמם, וגם שבדברים הלא מוכרחים יהיה מספיק היגיון, וכן לא לבנות יסודות על הדברים הלא מוכרחים, וגם לא לנפח הבדלי שיטות מעבר למה שמפורש, ולבדוק תמיד גם את המקורות שמצמצמים את הבדלי השיטות.

ויש גם דוגמאות (שלא אתן כאן) לכאלה שעשו את זה בצורה לא טובה בניגוד לאותו ספר.

נאמר בסמיכות שום פירוש אלא רק שורש.

ב לדעתי לא למדת את הירושלמי הנל ורק הסתכלת על הציטוט. הוא יום מלחמה ולכן לא צריך לריבויו.

כל המפרשים (לפחות הקלאסיים) מסבירים שהמשט המשך שרוצה להגיד שלא יקראו בו אבל יקראו ביא ובי''ב הוא תמיה והמסקנה של כולם זה שאכן לא צריך לרבות אותו כיוון שהוא יום מלחמה.

ד אני חולק עליך. אתה בעצם מסתכל על כל נקודה כזאת כעל 'ראיה' האם זה נכון או לא נכון. אני מסתכל על הנקודות הללו לאור ההבדלים הידועים כבר. ולכן לא צריך שיהיה חד משמעי ווודאי לא צריך לנסות לצמצם את ההבדלים.

ב. הסתכלתי עכשיו בפרשנים [פני משה, קרבן העדה והרב קנייבסקי], וזה לא שונה ממה שכתבתי. אכן 'ובו אין קורין' זה בתמיה, בדיוק כמו שהבנתי קודם (אמנם שמתי בסוף הציטוט סימן שאלה ולא סימן תמיהה, אבל לכך התכוונתי) והסברתי שזו תשובת הירושלמי, והתמיהה הזו היא המקור לכך שלומדים את יג.

וה'זמן מלחמה', הוא נימוק שזה לא זמן מנוחה וכן לא שייך לכימים אשר נחו.

ד. לא כתבתי שזו ראיה, אלא שגם בדברים הלא מוכרחים צריך היגיון. וכן ש"הידועים כבר", יהיו ידועים מכוח ראיות, וגם בצמצום דיברתי על צמצום ע"פ מקורות, שמוכיחים על צמצום המחלוקת.

[אבל גם אין להרחיב את המחלוקת מעבר למה שיש לו ביסוס]. 

נקהלו ועמוד על נפשם לפי הבנתי בלשון זה פירוש.

 אני חושב שיש בזה היגיון. כשאתה רואה את ההבדל לאור היכרות עם ההבדלים לאורך כל הבבלי והירושלמי אתה יכול לראות את ההבדל הזה ולייחס אותו להבדל השורשי. אתה חושב שזה לא הגיוני - זכותך. אבל ההתבטאות שלך על מגדלים פורחים באוויר היא לא נכונה.

ואם אתה טוען שאין ראיות להבדל בין תלמודה של א"י לתלמודא של חו"ל ששייך לענייננו אז אין לי מה להגיד לך אלא שאתה טועה.

כמדומני יש מהר"ל על זה (או פחד יצחק שמוציא ממהר"ל פירוש על זה...), אתה בטח תדע יותר ממני

יש פרק מרתק שנקרא "תיאוריה של רגשות" בספר "מן הסערה" של הגרי"ד שעוסק בנושא הזה. מומלץ.

הרבה פעמים שני הצדדים אומרים אותו דבר רק כל אחד מנסה למשוך לדגש שלו.

בלי להגדיר את הדיון זה מה שמרגיש לי

אתפלל ב"נ .. בע"ה שתהיה רפואה שלימה קרוב!

האמת שקראו תהלים והבנתי שהוא יצא מכלל סכנה בנס אבל בינתיים הכל שמועות כזה... אני מחכה למשהו ברור😅