מדהים כמה שזה פשוט, ועדיין אנשים מאשימים את בית המשפט...

 

תשנו את החוק, תעשו ששופט יכול להרשיע ללא כל הוכחה, ואז תוכלו לבוא בתלונות.

באתי בתלונות כלפי אלה שרוצים להרשיע ללא כל הוכחה, וכתבתי שאם הם רוצים לעשות כך - שקודם כל ישנו את החוק כך שיהיה אפשר להרשיע בבתי משפט ללא הוכחות.

כמובן שהשינוי הזה לא אפשרי.

זה פשוט זעזע אותי

שנתון לשיקול דעת בית המשפט.

[הראיה למה שמוגדר חוקית אונס היא עדות הילדה בלבד, שמצטרפת לראיות ברורות למעשה מגונה].

אבל הייתי מצפה ממי שהולך להפגין, שיהיה לו ברור למה הוא חושב ששיקול הדעת שגוי, והאם הפרטים שידועים לו מספיקים כדי לקבוע את זה.

 

ואגב, העונש המירבי על ההרשעה הנוכחית הוא 10 שנים בכלא, זה לא כ"כ קצת.

בהנחה שאחכ יסתובב חופשי..

במעשיהם. זה מזעזע. אדם כזה צריך להיות באשפוז או במעקב צמוד, כדי שלא יהרוס חיים של ילדים נוספים

חילונית שמקדשת את זכויות הפרט עד רמה של הזיה.
כל עוד יש פרומיל אחוז שלא חוזרים למעשיהם, זכות הפרט הקדושה לא מאפשרת לשים אותם בהשגחה צמודה עד יומם האחרון.

מאיר באור יקרות את העקרון של הליכה אחרי הרוב ואת דברי הרמב"ם שהתורה תדבר על הרוב.

מבחינת הרתעה -עד כמה שידוע לי, ע"פ מחקרים, ככלל, גובה העונש לא משמעותי כ"כ בהרתעה. מה שמאוד משמעותי זה הסיכוי להיתפס ולקבל אותו.

 

ולגבי מקרים של דפוס פעולה סדרתי, בעבירות מהסוג הזה, נראה שהרתעה בכלל לא כל כך יעילה.

אם ברור שהיה משהו חמור ורק לא ידוע בדיוק מה, למה לא להרשיע באונס ושהוא יוכיח שזה לא היה אונס אלא מעשים מגונים?
אני לא שואל מבחינה חוקית אני שואל על ההגיון של החוק.

אחרת, אין לדבר סוף.

חמור והספק הוא רק מה בדיוק היה.

ואם אדם עשה משהו שמצדיק בעיני החוק עשר שנות מאסר, לא צודק לתת לו 20 שנה, בגלל שאין לו אפשרות להוכיח שהוא לא עשה משהו חמור יותר.

יש פה ספק אם הוא עשה פשע חמור יותר אז ההגדרה היא לא "פשע שהוא לא עשה".
ויש לו אפשרות להוכיח שהוא לא עשה- שיביא מומחים שיוכיחו שהילדה משקרת. שנטל ההוכחה יהיה עליו.

ההגיון פשוט לדעתי. מי שנכנס למאורת נחשים זו בעיה שלו. שישא בתוצאות.

אתה למעשה מציע שכל אדם שעשה מעשה חמור, או כמעט כל אדם שעשה זאת, יקבל עונש לפי המדרגה העליונה של אותו תחום.

מעשה מגונה ייחשב כאונס, גניבה תיחשב שוד מזוין וכן הלאה.

לכאורה, הייתי מאוד שמח אם גם עבריינים ''קלים'', שעשו מעשה מגונה, יהיו 20 שנים בכלא ולא 10. אבל אז אתה עלול לגרום למוטיבציה הפוכה מזו שאתה רוצה: אם ממילא העונש יהיה חמור, אז למה לא לעשות את את המעשה החמור יותר?

אם ממילא על הטרדה מינית אני אקבל 20 שנה, למה שלא אאנוס?
אם ממילא על אונס אני אקבל 25 שנה, למה שלא ארצח את הקרבן?


שים לב למשל, שגם בתוך אונס יש 2 דרגות: 17 שנה בלי נשק, 20 שנה אם יש שימוש בנשק. לכאורה העבירה היא אותה העבירה, אז מה ההיגיון? לגרום לאנסים פוטנציאליים להשאיר את הנשק בבית, ובכך לגרום למעשה שלהם להיות פחות מסוכן.

המחוקק רצה ליצור מצב, שבו תמיד יש לפושע מה להפסיד. עלית מדרגה בפשע שלך? תשלם על זה ביוקר. אולי ככה יש אנשים שתכננו לאנוס, אבל ''יסתפקו'' בחיבוק וליטוף בכוח, אולי ככה שודד עלוב יעדיף לגנוב תיק מאשה זקנה ברחוב ולברוח - ולא לאיים עליה עם נשק חם.

לכן, כל עבירה היא משהו בפני עצמו. אונס הוא לא ''מעשה מגונה משוכלל'', אלא החדרת איבר או חפץ לאיבר מין.
לא הייתה חדירה? אי אפשר להוכיח שהייתה? אז אין אונס, נקודה.

פה מדובר שיש ספק (אמיתי, לא קלוש). ואז אין סתירה בין זה לבין מה שכתבת. מעבר לכך שאפשר להגדיל את כל העונשים וכך הפרופורציה תישמר. פורסם עכשיו שהוא קיבל 3.5 שנים. פשוט בדיחה.
אדם שכבר התלוננו עליו לפני כן, יתכן שאנס, מדובר בילדה בת 4.5, והוא מקבל רק 3.5 שנים.

אני גם מסכים שאפשר להעלות את כל העונשים, וכך לשמור על פרופורציה שתגרום לעבריינים להפחית מעוצמת הפגיעה.

אבל כאמור, אונס הוא עבירה ספציפית, הוא לא ''מעשה מגונה פרו''. אם אי אפשר להוכיח אונס, אז אי אפשר להרשיע בזה.

כשאתה אומר ''יש ספק אם הוא אנס, אבל אין ספק שהוא עשה מעשה מגונה, ולכן נרשיע אותו גם באונס'', אתה בעצם מתעלם מזה שאלה שתי עבירות שונות לחלוטין, מעשים אחרים לגמרי. כמו שלא תגיד ''יש ספק האם הרוצח עבר את המהירות המותרת בעת המנוסה, ולכן נרשיע אותו גם בעבירת מהירות''.
אמנם כאן זה באותו ה''עולם'' של עבירות מין, אבל עדיין מדובר בעבירות שונות עם סעיפים שונים בחוק העונשין.

ואגב, שים לב עד כמה הדיכוטומיה הזו פשוט מגוחכת.
זוכה בעבר בתיק אחר מחוסר ראיות, זוכה פה מאונס כי אין הוכחה מספקת, ואז דנים על מעשה מגונה כאילו ברור שלא היה אונס ויוצא שהוא מסיים רק עם 3.5 שנים שזה חצי/שליש מהעונש המירבי של מעשה מגונה אפילו. פשוט מוכיח עד כמה ההגיון של המערכת הזאת מעוות.

לגבי זה שהעונש מגוחך - אתה צודק, מערכת המשפט עושה צחוק

אתה לא עונה לעניין. רק חוזר על אותה אקסיומה מבלי לענות על מה ששאלתי. וכשכן התייחסת בתגובה הקודמת, ענית תשובה משפטית ולא תשובה הגיונית. זה שמערכת המשפט קבעה שאלו שתי עבירות שונות לא הופך את זה להגיוני.
כל בר דעת מבין שאם יש ודאי מעשים מגונים לא צריך ראיה חזקה כדי להמיר את זה לאונס.
הדיכוטומיה הזו פשוט טיפשית ורק בגלל תפיסת החופש וזכויות הפרט הקדושות שהתקבעו אנשים חושבים ככה.

אבל כנראה ההיגיון שלי הוא לא ההיגיון שלך🤷🏼‍♂️

אתה רוצה להרשיע על מעשה שאין הוכחה שנעשה, בפועל זה קיים רק במדינות בלי זכויות אדם בסיסיות, כמו חלק גדול ממדינות ערב, רוסיה או צפון קוריאה

כנראה יש פער גדול מדי בין ההגיון שלנו ותפיסות העולם שלנו.

גבוה בהרבה מהרף הנדרש במערכת המשפט כיום.

כך שלא ברורה ההאשמה שלך לגבי תפיסת החופש וזכויות הפרט.

בלי בדיקות DNA, בלי טביעות אצבע, בלי מצלמות, בלי עדות (עדים נקבות)... יהיה אפשר לסגור כמעט את כל בתי הכלא בארץ.

אבל, אם אפשר להסיק מההלכות כיוון כללי, שאותו צריך ליישם גם כשמתקנים תקנות, כנראה שהוא יותר בכיוון של רף ראיות גבוה.

יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות.

אני מניח שאתה מסכים שהמצב של היום בהחלט היה מוגדר ע"י חז"ל ש"פרצו העם בדבר".

לדעתי הוא התכוון להגיד משהו אחר לגמרי:

 

אם פלוני עשה עבירה שעונשה מהתורה הוא לשלם קנס למשל, אז בית דין יכולים גם להלקות אותו אם העבירה הזאת נעשתה נפוצה, וזאת כדי להזהיר את העם.

 

אבל הרמב"ם לא התכוון להגיד שמותר להלקות אדם שלא נמצא אשם בשום דבר, אלא רק יש נגדו חשדות לא מבוססים.

שמענישים אנשים על סמך דברים לא מבוססים בכלל.

הלכה ה שם
וכן יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננים עליו שהוא עובר על העריות והוא שיהיה קול שאינו פוסק כמו שביארנו ולא יהיו אלו אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה וכן מבזין את זה ששמועתו רעה ומחרפין את יולדתו בפניו.

מוכח משם היחס בין דין תורה טהור לבין היישום של חז"ל במציאות (שכמובן הוא גם רצון התורה).

בשביל דין תורה צריך עוקצי תאנים. בשביל הכנסה לכיפה לא.

את העורכי דין שעוזרים לחיות אדם האלה.

בדיוק כמו בדרום תל אביב, תפיסות העולם האלה שמקדשות את זכויות הפרט ברמה הזויה, הורסות את החברה מבפנים.

להגיד לך שאני הייתי מסוגל להגן על אדם, שעשה מעשה חמור כל כך? לא. המצפון לא היה מאפשר לי.

עם זאת, אני מבין את החשיבות הגדולה שבתפקיד הזה.

 

ללא עורכי דין שמייצגים את החשודים, המערכת תוכל להכניס לכלא את כל מי שהיא תחפוץ בכך.

 

יש לך מושג כמה חשודים יש במעשי רצח, שכלל לא מוגש נגדם כתב אישום?

כמה אנשים מגיעים לבית משפט עם כתב אישום חמור נגדם, ובסוף בזכות עורכי הדין (שמחפשים תקלות בעבודת המשטרה והפרקליטות) מגלים שהפושע הוא אדם אחר?

 

אסור לשכוח שאם מאשימים אדם חף מפשע, אז מלבד זה שהוא יהיה בכלא לחינם - המשטרה תפסיק לחפש את הפושע האמיתי, כי מבחינתה התיק סגור.

 

הרבה מאוד עבריינים יושבים היום בכלא, בזכות סנגורים של אנשים אחרים.

 

באופן כללי, עבודת המשטרה והפרקליטות הרבה יותר יסודית, מקיפה ואמינה - בגלל הפחד שלהם שאיזה שהוא חור קטן בתפקוד שלהם יגרום לעורך דין להטיל ספק בלב השופטים.

 

בסופו של דבר, עורך הדין של לשם לא אחראי לכך שהעונש היה רק 3.5 שנים. רק השופטים בוחרים את העונש, ורק הם אחראים על כך.

בזכות עו"ד ממולח מאשר המקרים שציינת, שהאשימו אדם חף מפשע וכדומה.

זה שהמשטרה והפרקליטות צריכות לדקדק על כל קוצו של יוד שמא ימצא חור קטן, זה לא דבר טוב.
כנראה בגלל השטויות האלה נסגרים כמעט כל התיקים על עבירות מין (אני מניח שאתה מסכים שאין סיכוי שכל התיקים שנסגרים הם שקר אלא שיש פשוט צורך ברף גבוה של ראיות).

ואגב, עורכי הדין מגנים על החשודים גם כשברור להם במאה אחוז שהם אשמים. זה לא נובע מרדיפה טהורה של צדק אלא מרדיפה טהורה של כסף.

ואגב, המשפט שלך "ללא עורכי דין שמייצגים את החשודים, המערכת תוכל להכניס לכלא את כל מי שהיא תחפוץ בכך" ממחיש כמה המערכת הזו רקובה ולא מחפשים דין אמת אלא להרשיע או לזכות לפי האינטרס של עורך הדין.

רק השופטים קובעים את הדברים האלה.

 

אם סנגור אשם בעיניך בכך שאדם כלשהו השתחרר, אז אתה צריך לתהות למה הפרקליטות לא הצליחה לשכנע את השופט שהסנגור טועה, זה אומר דרשני. 

 

הטענה "הם עושים את זה בשביל כסף" זו טענה לא רצינית בעייני. גם רופאים מרוויחים סכומי עתק על ניתוחים מורכבים, אז הם אנשים רעים? פסיכולוג שלוקח 500 ש"ח לשעה, הוא אדם שצריך לגנות? אין רע בכך שאנשים מתפרנסים.

 

סנגור שבטוח שהלקוח שלו אשם, לא יפנה לבית המשפט ויציג ראיות שקריות לכך שהלקוח זכאי. הוא ינסה להראות לשופטים שהיו נסיבות מקילות, או שבמקרה הזה עדיף לתת לאדם הזה הזדמנות להשתקם מאשר לשלוח אותו לכלא וכיוצ"ב. 

השופט לא חייב להסכים עם הטענות האלה, והם אכן בדרך כלל לא מסכימים.

 

אני חושב שמערכת המשפט צריכה להרשיע בן אדם רק או הוכחה אשמתו ב-100%, אבל ברגע שהוא הורשע - הוא צריך להישלח לכלא לזמן רב מאוד, לא בתור עונש עבורו אלא כדי להגן עלינו מפניו.

 

בארה"ב יש מדינות שבהן על עבירה שלישית מקבלים מאסר עולם, אפילו אם זאת עבירה "קלה" כמו שוד בנק. לא בתור עונש לשודד, כי באמת מאסר עולם על שוד זה אכזרי מדי, אלא כדי להגן על הציבור מפניו. אני ממש בעד השיטה הזאת. אבל דווקא *בגלל* שאני רוצה להכניס עבריינים לכלא לזמן רב כל-כך, אני רוצה לדעת בוודאות שהם באמת עבריינים.

לפני מספר שנים הואשמתי במשהו, באמת משהו מגוחך אבל היה לי ברור שאני לא אשם.

 

את כתב האישום קיבלתי לידיים שלי *יומיים* לפני המשפט. זה היה בתקופה שבה גרתי בתל אביב בלי כתובת קבועה, בלי קשר עם המשפחה שלי, ולכן לא הייתה להם דרך להביא לי את כתב האישום בזמן.

 

יום לפני המשפט, נפגשתי עם עורכת הדין מהמשטרה שאמורה להיות התובעת בתיק שלי (בעבירות שאינן חמורות המשטרה בעצמה תובעת, ולא הפרקליטות). היה לי ברור שהיא תבין כמה הם מטומטמים, והיא תבין שאין שום סיבה להמשיך עם התביעה הזאת. 

לצערי, היא פשוט לא שמה על מה שאמרתי לה, אמרה לי שאפשר להבין גם ככה ואפשר להבין ככה וכו'. יצאתי ממנה ממש בדיכאון.

 

יום אחרי זה, במשפט, השופטת שאלה אותי מי עורך הדין שלי. אמרתי לה שאין לי עורך דין, ורק לפני יומיים קיבלתי את כתב האישום. אמרתי לה  שאין לי קשר עם ההורים שלי, והמשטרה שלחה את כתב האישום לכתובת שלא ביקרתי בה כבר חצי שנה. השופטת נזפה במשטרה, אמרה לתובעת שביומיים אי אפשר להתכונן למשפט כמו שצריך, אז היא דוחה את המשפט.

 

עורך דין שהיה שם בקהל שמע את ההתרחשות, ומיד הגיע אלי כדי לייצג אותי. לא היה לי כוח לחשוב על זה, אפילו לא הכרתי אותו או שמעתי עליו, אבל הסכמתי. סגרנו על 2,000 ש"ח שכר טרחה ("בגלל המצב המיוחד שלך"), חתמתי לו שאני מרשה לו לבצע בשמי כל פעולה או מו"מ בקשר עם ניהול התביעה, ושכחתי מזה.

 

אחרי שנה וחצי (!!!) התקיים דיון נוסף בבית המשפט. אל הדיון הזה הגעתי כבר ביחד עם ארוסתי אני שתקתי, הוא עשה את כל העבודה. אחרי 10 דקות של דיון, יצאתי מהאולם כשאני זכאי. 

 

רק אציין שזה לא שינה אצלי כלום בהקשר הזה, גם לפני זה היה לי ברור שיש אנשים שלא עשו שום דבר רע, שבלי עורך דין היו מורשעים בעבירות שלא ביצעו. רק שזה המחיש לי איך זה באמת יכול לקרות לכל אחד...

 

 

ואגב זה רק מוכיח את הרקבון של של המערכת. שאדם חייב עורך דין בשביל דין צדק.

אשאל אחרת:

 

יש מדינה בעולם שבה אדם חשוד לא צריך עורך דין?

 

אם לא, אז לדעתך כוווווולם רקובים?

 

או שאולי אתה זה שפשוט לא הבין היטב איך השיטה עובדת, ומה ההיגיון שלה?

לאחד יש אינטרס להרשיע ולשני אינטרס לזכות. זה לא נקרא לחתור לדין אמת.

משום מה אתה מצדיק תפיסות עולם רק כי הן הרוב.
לי ברוך ה', ולעוד רבים כמוני, יש תורה שנותנת הדרכה נכונה ולא איזו תפיסת עולם מגוחכת שקידשה את זכויות הפרט בלי חשבון.

הרבה מדינות באירופה נוקטות במדיניות הזויה ביחס לפליטים, וזה מחריב אותן מבפנים. כמו שקורה כאן עם המסתננים.
גם זה תקין בעיניך? הרי זו תפיסת עולם דמוקרטית, שיוויונית, ליברלית ומקובלת בהרבה מדינות?

כבר שעות שאני כותב כאן את דעתי שוב ושוב, מנמק אותה פעם אחר פעם, ואז אתה אומר שאני מצדיק תפיסות רק בגלל הרוב?

 

וכמו שכבר כתבו כאן, דווקא לפי התורה נדרש רף הוכחה מאוד מאוד גבוה בשביל להרשיע. 

שזו תפיסת העולם הנכונה במקום לחשוב פתוח.

לגבי התורה, כנראה לא קראת תגובותיי בעניין. אל תגייס את התורה כדי להצדיק את השקפת העולם המודרנית. זה לא הגון.

אני רואה איך בתי הדין הרבניים היום לא מוכנים לקבל שאחד מבני הזוג בגד למשל, עד שאין להם ראיות שאין שום אפשרות לפרש אותן אחרת.

 

ולהגיד לי שאני מקובע רק בגלל שאני חושב כמו הרוב, זה לא רציני. בדיוק כמו שכל מתנגדי החיסונים חושבים שמי שהולך להתחסן הוא כבשה שלא יכולה לחשוב.

תקנות.

ולא טענתי שאתה מקובע כי אתה חושב כמו הרוב.

לפי ההגיון, ובצורה מנומקת ושקולה ולא מהבטן
(בלי קשר לזה שפושעים כאלה. צריכים מאסר עולם או משהו בסגנון כדי שלא יהיה סיפורים כאלה יותר)

וכמובן גם אני מסכים שצריך להכניס אותם לכלא לכל חייהם, כמו שכבר כתבתי. לא בשביל להעניש אותם, אלא בשביל לשמור עלינו מפניהם.

(הטענה על הרופאים היא פשוט דמגוגיה)

ברור לך שאי אפשר להתנהל ככה, נכון?
ברור לל שהרבה מאוד עבריינים ישארו מחוץ לכלא?
זו בדיוק הטענה שלי נגד זכויות הפרט הקדושות מדי. שח"ו לא נפגע בזכות פרט של אדם אן שי פרומיל אחוז שהוא זכאי.

בעבירות מין למשל זה קשה מאוד, אבל בהרבה עבירות אחרות - לאו דווקא.

 

ושוב אני אומר, אם מכניסים לכלא אדם חף מפשע אז לא רק שפוגעים בזכויות שלו, אלא אף בהכרח משחררים לחופשי את האשם האמיתי, ומי יודע בכמה עוד אנשים הוא יפגע.

 

יש סיבה ש"ספק סביר" יגרור זיכוי, זה באמת א"ב של מדינה שאינה רודה באזרחיה.

ושם בדרך כלל מה שכתבת בפסקה השניה שלך גם לא שייך. רוב המקרים זה לא שיש אשם אחר.

השאלה היא הגבול של ספק סביר שזה דבר שנתון לפרשנות ונראה שפה אנחנו חולקים.
ואגב, להצריך 100% כמו שאתה רוצה, זה גם בעבירות מין?

ספק סביר = זיכוי.

כדי להרשיע

וכן, בוודאי שגם בעבירות מין אי אפשר להרשיע כשיש ספק סביר.

זוכה מאישום במעשה מגונה בקטין, יוצא לחופשי כאילו כלום לא היה?

אם 5% מ"עברייני המין" בכלא הם חפים מפשע, זה מזעזע.

כדי ש5% זכאים לא ישבו בכלא?

אני מעדיף שהמשטרה תעשה מאמץ כדי שה-95% יעלה ל-100%, ואז נוכל להיות בטוחים שמי שנמצא בכלא באמת צריך להיות שם.

המציאות שבה ספק סביר מוביל לזיכוי, גורמת למשטרה ולפרקליטות לעבוד הרבה יותר קשה בשביל להוכיח מעבר לכל ספק את אשמתו של החשוד.

 

לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי שסנגורים גורמים למשטרה לעבוד בצורה איכותית יותר.

 

אם יהיה אפשר להרשיע ב-90%, אז עבודת המשטרה תרד בהתאם.

משתחררים בגלל ספק סביר.
זה פשוט מגוחך.

אז כן, אני בהחלט מעדיף שחמישה זכאים ישבו בכלא, כדי שלא יהיו בחוץ תשעים וחמישה שיפגעו בהרבה יותר מחמש זכאיות.
זה הגיון בסיסי בריא של כל מי שחושב כללי.

"של כל מי שחושב כללי".

זה מה שאני טוען מתחילת השרשור. שקידשו את הערך של זכויות הפרט ברמה הזויה.
וזה גם מגוחך כי יש הרבה יותר פרטים שנפגעים כתוצאה מזה.

ככלל, אחוז המורשעים (לפחות בחלק מהאישומים) מבין אלה שהוגש נגדם כתב אישום במדינת ישראל (בכלל העבירות), גבוה מאוד.

2. השיטה הזו גם נותנת כלים נוספים לעבריינים.

מי יגלה אזרחות טובה וידווח על עבריינים, כשמולו עומד איום שהם יארגנו לו בתמורה תלונת שווא בעבירות מין, ומאוד קל להם להצליח להוביל להרשעה?

92% מתיקי האונס נסגרו ללא אישום. מה עומד מאחורי הנתונים?

לגבי 2, לא טענתי שצריך ללכת לקיצוניות השניה.

זה תלונות, לא מואשמים.

 

ה92% כולל גם את מקרים כאלה-מישהי הגישה תלונה על אונס. היא לא זיהתה את האונס, אין ממצאים בזירה, ואין למשטרה קצה חוט במי מדובר.

 

וה84% כולל מישהי הגישה תלונה על הטרדה, בגלל אמירה מסויימת, והתברר שאין באמירה הזו משהו פלילי, גם אם היא צודקת ב100% לגבי העובדות.

 

2. מאחר שהמצב הנוכחי לא קיצוני לכיוון רף ראיות גבוה, שינוי דרסטי בכיוון שאתה מדבר עליו הוא בהכרח קיצוני לכיוון השני.

65 אחוז נסגרו מחוסר ראיות. זה המון.
היה נראה לך הגיוני לדוגמא אם בתיקי רצח היה אחוז כזה של משוחררים בגלל חוסר בראיות? ההבדל הוא ששם קל יותר להוכיח כי אף אחד לא נרצח בהסכמה..

וכתוב שם גם "למרות שלפי החוק היבש ניתן להרשיע בעבירת מין על פי עדות יחידה, תוך נימוק ההחלטה, בפועל יש צורך בהוכחת ראיות נוספות".

2. בהחלט שהמצב הנוכחי קיצוני. יש צורך בסיכוי סביר להרשעה כמו בכל עבירה, רק שפה זה הרבה יותר קשה להוכחה. בדיוק על זה הכתבה מדברת.
לטעמי הדברים שם מאוד ברורים והגיוניים. יש ככ הרבה חסמים לבחורה שמתלוננת שלא נלקחים בחשבון.

לא ייתן לתלונת שווא סיכוי גבוה להצליח, ובכל זאת יוביל לאחוז גבוה של הרשעות מבין התלונות?

 

איך בדיוק שופט אמור להכריע בתיקים שמה שיש שם זה רק גרסאות הצדדים?

אם צעיר וצעירה יצאו שתויים ממועדון, ונכנסו לדירה, איך בדיוק השופט יכול לקבוע האם מה שקרה שם היה בהסכמה או לא?

אבל אני מתכוון יותר למקרים כמו זה שהפנתי בהודעה הזו
יש עונשי מינימום (לפחות לפגיעות). רבע מהעונש המירבי - צעירים מעל עשרים

הבנאדם קיבל בהתחלה רק את העונש המינימלי.
וגם אחרי זה קיבל רק שש.
במקרה כזה ברור שהוא אשם. לא צריך אותות ומופתים כדי להבין שאם מישהו לקח מישהי לא מוכרת בטרמפ וקרה משהו ומעידים שהיא חזרה מזועזעת ושבורה הביתה וכולם רואים אחרי זה עליה שהיא עברה משהו, זה לא היה בהסכמתה.
זה מראה לי שמשהו מעוות בתפיסה של המערכת.

כי בשתי הערכאות הרשיעו אותו.

ככלל, בית המשפט העליון, הוא יותר 'עמדת המערכת' מאשר בית המשפט המחוזי, וההכרעות בערעורים משפיעות בהמשך גם על ערכאות נמוכות יותר.

 

בעיני, הנושא שיותר חשוב בהקשר הזה הוא דווקא רף הראיות, ולא חומרת העונש. ההשלכות של הרשעת שווא מחד, ושל זיכוי או סגירת תיק נגד עבריינים חמורות הרבה יותר מאשר עונש נמוך מדי/גבוה מדי לעבריינים.

הרי ברור שאם הייתה ראיה מוחצת הוא לא היה מקבל רק 4 או 6. לא?

נראה שאתה מבין בפרטים הרבה יותר ממני, אבל ברור שאם 65 אחוז מהתיקים נסגרים, רף הראיות הנדרש גבוה מדי בשביל עבירות כאלה.

מה האחוז בעבירות אחרות?

וכן, בוודאי שהנקודה העיקרית היא רף הראיות הנדרש. על זה היה עיקר הדיון עם פשוט אני.

כי הכלל העקרוני - יש ספק סביר - זיכוי, אין ספק סביר - ההרשעה היא מוחלטת.

סביר שבפועל שופטים כן חושבים על הוודאות בשיקולי הענישה

 

הנתונים שהצלחתי למצוא.

לגבי תיקים עם חשוד/ים [בחלק גדול מהתלונות על פשעים אין מישהו ספיצפי שחושדים בו].-

170,000 תיקים בכללי, 45,000 כתבי אישום. 26%.

4,700 בעבירות מין, 1,000 כתבי אישום. 21%.

 

אחוז ההרשעה הוא תוצאה של רף הראיות, המאפיינים המיוחדים של העבירה, אחוז תלונות השווא, ואיכות עבודת המשטרה. לא בהכרח שאחוז הרשעה נמוך מצדיק הורדת רף הענישה.

 

מקור הנתונים-

 

https://www.gov.il/BlobFolder/reports/police_statistical_abstract_2019/he/%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%AA%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%AA%202019.pdf

מעמ' 34 והלאה - http://sangero.co.il/wp-content/uploads/2017/12/%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%A2%D7%AA-%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%A9%D7%A2-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%A1%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%95.pdf

לא יודע אם זה המצב היום, ולא יודע אם זה רלוונטי לישראל. הרי שיטת המשפט שלנו שונה לחלוטין (לרעה, בעיקר).

אתה יכול לקרוא על כך בספר הזה- http://sangero.co.il/wp-content/uploads/2017/12/%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%A2%D7%AA-%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%A9%D7%A2-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%A1%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%95.pdf

אז מה המסקנה, שצריך 100% אשמה כי עדיף שמי שישב בכלא זה יהיה בודאות גם אם זה בא על חשבון המון עבריינים שמסתובבים חופשי ויפגעו בעוד אנשים?

חשוב לשמור על איזון

אחרת לא משנה מה שם העבירה, חלק מהשופטים יתנו עונשים מצחיקים.

וזה נכון בכל התחומים, רוצחים, גנבים, סוחרי סמים...

זה כמובן עדיין בדיחה.
תראי לדוגמא פה
גזר דין לדוגמה: עדנה ארבל מחמירה בעונש על אונס בת 17

אם המשפחה של הנפגעת תתבע אותו, אני מקווה שהוא יחויב לתת לה פיצויים עצומים, כך שכל חייו יצטרך לעבוד רק בשביל להחזיר את החוב.

ושניהם לא יקרו במציאות

או כי חופש של אדם שמסוכן לחברה משום מה קודם לשלומה של החברה.

*למה לא סירוס כימי? גם היום יש זריקות לדיכוי היצר המיני שעושים פעם בחודש לכל מיני אנשים (אולי בהסכמה שלהם או של האפוטרופוס, אני לא מתמצאת בקטע המשפטי). ומי שלא מסכים - שיישב כל החיים...

ורבים הם האנשים שרוצים לקבל זריקה, ואחרי חודש מבקשים להפסיק, ואז חזרנו לנקודת ההתחלה.

אגב, פדופיל לא יכול לקבל את הזריקה אפילו אם הוא רוצה, אלא אם כן הוא הורשע בעבירת מין.

תפיסת העולם החילונית. אותה בעיה שיש עם המסתננים והמחבלים.
גם החילונים שכן מבינים את הבעיה לא באמת יכולים להילחם בה כי הם חיים תחת אותה תפיסת עולם. המלחמה (הרעיונית, לא הפוליטית) יכולה להיות רק ע"י תפיסת עולם דתית שסדר הערכים שלה שונה, פשוט והגיוני. הכלל קודם לפרט, וכ"ש לפרט מסוכן.

כשמתפרסם שנתפס מישהו במעשים חמורים בתחום הזה, הזעזוע הציבורי והרצון למנוע מקרים נוספים מתבטא בעיקר ברצון להעניש אותו בעונש חמור ככל הניתן, במאסר ובשיימניג וכו'.

לפעמים זה מוצדק, ולפעמים זה גורם לעיוותים, כמו התקפות על אדם לפני שהעובדות התבררו.

בכל מקרה, חומרת הענישה היא לא הכלי המרכזי למנוע מקרים כאלה. 

 

צריך לנסות לחשוב איך לוקחים את הזעזוע למקומות אפקטיביים יותר.

למשל, שכל אחד יהיה ערני יותר, ואם יש חשש שמשהו קורה בסביבתו, יפעל בהתאם למה שנצרך.

שכל מי שעוסק בחינוך, ידאג לזה שאם יקרה משהו לתלמידים שלו, הם לא יחששו לספר לו.

לבדוק האם יש מה לשפר באופן שבו מנסים למנוע חזרה של עבריינים לפשע, גם בטיפול ושיקום, וגם במעקב ופיקוח.

כשאנסים מקבלים מספר חד ספרתי של שנים (עם אפשרות לניכוי שליש, גם אם קפדנית יותר מאשר מקרין אחרים), אנשים פחות מפחדים.
לפחות שיתנו את המקסימום הקבוע בחוק (16).

וחוץ מזה, אם ממילא רבים מהם חוזרים למעשיהם, לפחות שישבו בכלא הרבה שנים (כלא אמיתי, לא בדיחה) ותהיה פחות סכנה לציבור מהם.

מצידי שהכלא יהיה בדיחה, העיקר שלא ייצאו ממנו לעולם.

בגלל שזה לא יקרה, אז אסתפק בכלא רציני...

אגב,
הייתי כמה פעמים בבית כלא (בתור נהג אמבולנס הגעתי כאשר היה לאסיר התקף לב או ניסיון התאבדות וכו'). אני חייב לציין שזה מקום מאוד מאוד מאוד לא סימפטי...

רק שיסרסו אותם..

יכול לתאר קצת?

האסירים נמצאים בתוך תאים בגודל של חדר ילדים, לפחות 4 בחדר. 4 מבוגרים לא ילדים... בכניסה לתא אין דלת עם שלט חמוד ''החדר של משה'', אלא סורגים.

אני לא מרחם עליהם, רחוק מכך. אבל גם הטלוויזיה בכבלים שיש להם בחדר, לא הופכת את המקום לקייטנה כמו שאנשים לפעמים חושבים. מדובר במקום קודר ומפחיד, אני לא מסוגל לחשוב על עצמי חי עם עוד 3 אנשים בחדר פצפון עם סורגים. פתאום הבנתי למה אנשים שיוצאים מהכלא, ממשיכים בדרך הפשע. אחרי שנתיים-שלוש במקום הזה, גם אני הייתי הופך להיות פושע, אפילו אם הייתי אדם טוב לפני כן. אי אפשר להישאר שפוי בצורת חיים הזאת.

אגב, זה היה כלא שבו יש אגף נפרד למי שקיבל עונש קצר, ואגף נפרד למי שקיבל עונש ממש ארוך. הרעיון הוא לא לערבב בין עבריינים קלים לבין עבריינים כבדים, כדי לא להשפיע לרעה על העבריינים הקטנים. כלומר מי שיושב שם בגלל שהוא סחר בסמים בקטנה, לא יהיה באותו אגף עם רוצחים ואנסים.

פעם הגעתי לשם בגלל אסיר שחתך לעצמו את הגרון עם סכין גילוח. עשה עבודה יפה, אין מה להגיד. לא ירד לו דם, השפריץ לו דם. החובש של הכלא היה צריך לעצור את זה עם האצבע בשביל לשמור עליו חי. הוא היה מהאגף של העונשים הארוכים. מה אגיד, באותו רגע ממש התבאסתי בשבילו שהוא לא הצליח...



ביציאה מהכלא, הרכב עומד מעל בור כזה בכביש, כמו שיש כשעושים טסט לאוטו. בתוך הבור עומד סוהר והוא בודק שאף אסיר לא מחזיק את עצמו מתחת לרכב במטרה לברוח. שאלתי פעם אחת את הסוהר, איך זה בכלל אפשרי לברוח ככה? אני הרי יוצא מהכלא ומיד עובר למהירות 100 קמש לפחות, אז אם יש לי טרמפיסט הוא כנראה ייהרג.
הסוהר אמר לי ''אם תהיה כאן כמה שנים, תבין מה זה הרצון לצאת לחופש, ותבין שאין דבר כזה סיכון גדול מדי כשמחפשים חופש''.

אולי אם אנשים היו מודעים לזה, היו נזהרים יותר מלעשות דברים שיגרמו להם להגיע לשם

אם אני לא אתפס, אז מה זה משנה האם העונש הוא 5 או 15 שנה? מה זה משנה מה התנאים בכלא?

קח את אברהם הזה כדוגמה. אין לי ספק שהוא לא שיער שהמעשה הזה יוביל לכך שהוא יהיה בכלא לפחות שנתיים, וכנראה יישאר רווק לכל חייו. הוא הרי כבר עשה מעשים קטנים יותר, פשעים קצת פחות נוראיים, ומעולם לא נענש עליהם. אז למה שעכשיו זה יהיה שונה? אפשר קצת לעלות רמה, ליהנות קצת יותר, ממילא אף אחד לא יידע...

כנ''ל עבירות כמו נהיגה עם הסלולרי ביד. קנס של 1000 ש''ח לא מרתיע, וגם קנס כפול לא היה מרתיע. כי מי שנוגע בטלפון לא אומר לעצמו ''מקסימום אשלם 1000 ש''ח, זה שווה לי את זה''. הוא פשוט מניח שהוא לא ישלם שקל, כי הוא כלל לא ייתפס. אם כל אחד יידע שנגיעה בטלפון תעלה לו בוודאות 1,000 ש''ח, אז אף אחד לא היה נוגע בו.

במילים אחרות, לדעתי, כדי להקטין את הפשיעה צריך דבר ראשון לגרום לכך שכמה שיותר פושעים ייתפסו וייענשו. זה ישפיע הרבה יותר מאשר החמרת הענישה עצמה.
הבעיה היא שלא בכל תחום זה ישים. למשל עברייני מין יודעים שהמון פעמים הקרבן כלל לא מתלונן (אהמממ אהמממ), ולכן זה אפילו לא תמיד באשמת המשטרה.

אני בטוח שברמה מסויימת אדם כן עושה שיקול של סיכון מול סיכוי (אפילו בתת מודע) וכשהסיכון יגדל הוא יפחד יותר לקחת את הצ'אנס.

אם לדוגמא יפרסמו קבוע- השבוע נכנסו כך וכך אנשים לכלא על כך וכך, זה בהחלט יכנס יותר למודעות של אנשים. ואם העונשים יהיו חמורים על אחת כמה וכמה שהפרסום הזה ירתיע.
כמו שבפוליטיקה ובתקשורת עושים שטיפת מוח עם סיסמאות וזה עובד ככה גם פה זה יעבוד אם יטפטפו את זה קבוע.

לגבי העדיפות של סיכויי הענישה.

אבל דווקא בתחום של עברייני מין חוזרים, נראה לי שגם סיכויים גבוהים להיתפס הרבה פעמים לא עוזרים.

אנשים שהיה להם מעמד ציבורי והרבה מה להפסיד, וכבר התחילו להתפרסם עליהם דברים, והם המשיכו הלאה אל ההתרסקות הבטוחה.

ראה לדוגמא כאן- כיצד מייצרים הרתעה? - מתוך עלון המידע והמחקר

 

לגבי מניעת סכנה לתקופת המאסר עצמה, יש לזה ערך מסויים, אבל זה פיתרון מאוד חלקי.

רק שבעניין דנן גם אכיפה אי אפשר להגביר

ורצוי לכמה שיותר זמן.
בשביל לנקום בהם, היה צריך משהו אחר לגמרי...