שמעתי בשיעור מת"ח חשוב, והייתי חייב לשתף אותכם.
אותו רב היה מלמד בישיבה למה שנקרא "נוער נושר".. שמתחזק....
ובישיבה היה פועל, ערבי מהשטחים.
יום אחד הערבי בא אליו - אומר שהוא רוצה להתגייר..
שאל אותו - למה? מאיפה זה בא לך?
אומר לו הערבי:
כשאני רואה את הבחורים כאן, "נלחמים בציפרניים" לא לעבור עבירות. אני מתרגש.
אני רוצה להיות חלק...
שאל אותו הרב - ותגיד לי, בסוד... הם מצליחים במאבק שלהם?
עונה הערבי "ככה ככה.. פעם כן פעם לא"... אבל הם נלחמים בכח!!
מפה לשם, השב"כ לא מוכן שיגיירו אותו, סכנה ביטחונית..
מצא לו איזה רב פיראט, וגייר אותו..
חודש חדשיים, הבנאדם גורש מכאן לשטחי הרשות.
שם תפסו אותו החבר'ה, ובעוון גיורו השיתו עליו עונש-
שלוש עשרה שנה בכלא, שבעים מלקות כל יום!!!
הפעילו כאן שתדלנות גדולה, הרב עמר דיבר עם אבו מאזן מח'שמו, והבחור שוחרר.
אחרי חודשיים.
חודשיים שהוא חטף בהם כל יום שבעים מלקות!
ואם רק היה אומר שהוא מוכן לחזור לאיסלאם - היה משתחרר לחיים ולשלום, מיד.
והוא לא הסכים!
וכל יום ויום, חטף את המלקות, כשמבחינתו - הוא יודע שזה הולך להימשך 13 שנה!!
ולא נכנע.
"עמך עמי ואלקייך אלקי.. באשר תמותי...."
כששמעתי את זה, עלו לי דמעות, וכך בכל פעם אחר כך שחשבתי על זה...
אני לא יודע על מה לשים את הפאנצ', מה יותר מרגש כאן.. הסיבה של הגיור, או העמידה האיתנה שלו מכח אותה סיבה...
דבר אחד אני בטוח: יש לנו עם מה לגשת ולהגיד לקב"ה -"ראה ה' והביטה"....