פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 408)

 

מכירה את המשפחה המתוקה הזו. 

אמרנו?!

כל מה שאת אומרת זה מידיעה ברורה? את יודעת מה עשו לבנאדם?

כדאי קצת להרגע לפני שזורקים אפשרויות לחלל.

אבל עצם העובדה שחקרו אותו והוא היה צריך עו"ד היא הזויה

כאילו- למה שהאבא ייחקר? אולי מדובר באבא אחר והכותרת לא ברורה או משהו?.. ⁦🤦🏻‍♂️
לקח לי כמה שניות להבין שזה שוב פעם סיפור הזוי, על מדינה שלעיתים קרובות מתנהלת בצורה פשוט הזויה

והפוסט שאשתו פרסמה כואב מאוד. לגמרי לא נתפס

נורא.

בחקירה לאו דווקא מאשימים. חקירה זאת רק חקירה. ממה יש לפחד? אדרבא, אם הכל היה כשורה אפשר לשתף פעולה והכל בסדר.

 

חקירה זה לא רק חקריה של נאשמים. חוקרים גם עדים, שכנים, בני משפחה.

 

זה לא שעצם ההליכה לחקירה היא כי חושדים בהם או משהו.

 

הרי זה אירוע שגם אם 100% בדוק וברור שהיה כאן ניסיון פיגוע ורצח צריך להיחקר. לקחת הצהרה. לתת תיאורים.

יש סדר איך שהדברים עובדים לא?

 

 

למה לא לתת את השירות המבוקש לטובת האזרח וזהו

יש מה שנקרא שיבוש הליכי חקירה.

הם לא שיבשו מין הסתם שום דבר אבל מבחינת סדר הדברים המשטרה חייבת לקחת בחשבון שיש מצבים כאלה.

לא בשביל שתהפוך את הפונה , לנאשם.

שוב, חקירה לא בהכרח מטילה אשמה

כדי שהמשטרה עצמה לא תעשה מניפולציות ושלא תהיה הפללה עצמית.

אבל אולי אני טועה

בנאדם בא לבקש עזרה כנגד משהו שנעשה לו
ומבקשים תביעצ אצבע וגם אומרים "יש לך משהו לומר לפני" בלי להזכיר את זכותו שיהיה עורך דין לצידו.

אם לשפוט לפי הפוסט של האישה זה פשוט מעליב קצת שלוקחים טביעת אצבע כי יש לזה סטיגמה שלילית ופלילית.

 

אגב, אם הייתי קורבן אני לא שולל שגם אני הייתי מרגיש ככה. זה פוגע באגו, אין ספק.

 

אבל אולי זה חלק מהפרוצדורה

מתן עדות אומר שהיית עד לאירוע ורוצים לשמוע ממך פרטים לטובת החקירה.
חקירה זה אומר שיש ראיות כל שהם שאתה אשם במשהו.או לפחות חשד סביר. ואז לוקחים תמונות, טביעות אצבע, מביאים עו"ד וכל הסיפור.
זה ההבדל בין איך ששואלים קורבן לאיך ששואלים חשוד.
אם מגלים שהקרבן גם הוא חשוד במשהו אז הופכים את העדות לחקירה.

חקירה זה הכל.

 

גם עדים חוקרים וגם בני משפחה ולא יודע איזה עוד טכניקות יש. מין הסתם.

 

חקירה לא בהכרח = אשמה.

הכל נכנס תחת ההגדרה של חקירה. גם כשחוקרים תאונות, חוקרים את מי שנפגע. 

 

גם מי שנאנסה לא עלינו עוברת חקירה.

https://www.mr-adv.co.il/summons-for-interrogation-witness-summons/


לא דייקתי במינוח
יש חקירה באזהרה ויש מתן עדות

הם נחקרו באזהרה?

 

ככל שידוע לי הם לא נחקרו באזהרה.

אני הבנתי שזה חקירה באזהרה.
יתכן שאני לא מכיר מספיק טוב את הנהלים ואת הפרטים של המקרה.
אולי אתה צודק

ב"ה

 

זה שקשה לך עם הריחוק, מראה שיש שם עוד משהו בוער - כדאי לשמוח בזה ולפתח את זה עוד

מעבר לזה, מציע לך ללמוד חלקים בתורה שגורמים לך לשמחה

 

שנה טובה ומבורכת!

אני באמת אשמח אם תוכל להקדיש עוד כמה דקדות בשבילי.

כי אתה מבין, אני מכיר את התשובות האלה, ואפילו חוזר על עצמם לאוזניי שלי,

אבל הם לא משאירות שום רושם על הנפש, מרגישות ריקות מתוכן.

כי אכן אמרתי בשירשור שלא אכפת לי, אבל כן כואב לי, זה עצמו די מורכב כי,

קשה לי לקשר את הכאב למצוקה האמונית-רוחנית שלי. מרגיש לי, שאין סיבה שהתשובה תימצא שם.

וזה משאיר אותי כמעט בחוסר אונים מול הקושי.

 

קשה לי ללמוד תורה, קשה לי להתחבר לתורה! ולמעשה לאחר מילה או שניים מהספר - אני סוגר אותו בייאוש.

- וכל זה כל כך זר לי, כי התורה הייתה האור של חיי.

אני לא מעז להרחיק לכת יותר מזה, אפילו במחשבה, ולהגיד שאני... לא מאמין.

לא כזה טוב אז אל תצפה ליותר מדי

 

מי יכול לומר שהוא עובד את ה' ית'? מי יכול לצאת יד"ח בורא עולם שכזה?

הלא מלאכים ושרפים אינם יכולים להתפאר בכך גם הם, על אף שאין בהם פגם.

אלא הכל עניין של השתדלות ורצון.

 

כשאברהם אבינו קנה את המערה הוא שילם 400 שקל כסף

אומר הזוהר: ששילם ב400 רצונות. 

 

יש מאן דאמר שאין בחירה לאדם אלא רק ברצון. וכל מה שנעשה ממילא לא שייך אלינו. 

אלא רק ברצון, תרצה את הטוב והמסלול יסתדר לך לפי חוזק וכנות הרצון שבנית.

ואתה רוצה. אז יש לך הכל.

 

 

עברת שנה מטלטלת וכו. 

בוא נלך על הדרך השניה, נניח שהיית עובר שנים מדהימות, וכל פעם

שהיית קורא לה' היית מקבל. 

התפילות שלך היו מושלמות, התורה תורה מושלמת עם סדר והתמדה.

אתה יודע איזה בעל גאווה היית?

סביר שהיית צועק על אנשים ברחוב, 'איך אתם לא שומרים שבת, התביישו לכם'

 

אז ה' רואה את הרצונות המדהימים שלך, ואומר לך- 

בן אהוב שלי, אני ככ אוהב אותך, אבל איך אני אקח לך את הגאווה ואתן לך מתנה מדהימה שהיא הענווה והפשטות?

 

מוכרח שזה יעבור דרך ייסורים, אין דרך אחרת לבטל גאווה.

ובפעם הבאה שתראה מישהו שמעשן בשבת או עושה כל עבירה אחרת,

אתה תגיד לו- אחי היקר, אני מבין אותך, הייתי שם, וזה מה זה לא קל.. וה' אתך, ולא יעזוב אותך אף פעם. 

וזו המתנה שרוצים לתת לכולנו, תמיד. שנדע באמת לשפוט לכף זכות על אמת. להרגיש את חסרון השני.

 

ולא איבדת כלום, בונים אותך עכשיו. מכשירים אותך לקרבות..

שלא תשתבלל ותברח. שתעמוד ותלחם, ותגיד- רבשע, אין לי הרבה לתת לך, אבל יש לי לב

שהוא כולו אתה. ואם יש דבר אחד שאני רוצה בחיים האלו, זה אותך.

וכך מנצחים. כי טיפה.. 

ועוד טיפה.. 

ועוד טיפה.. 

מחוררים סלע. 

 

 

הלל מחייב את העניים.. 

שאם תאמר לא עבדתי את ה' מתוך עוני, יאמרו לך- כלום היית עני יותר מהלל?

 

אומר הרב מודיאנו- אף פעם לא הבנתי את העניין..

אתה משווה אותי להלל? לאדם אחד יש מרצדס ולשני סובארו ישנה, ואתה אומר לי שבעל המרצדס מחייב את הסובארו?

וכי היא יכולה להגיע מעל 90 קמש בלי להתפרק?

(מצוות זה אור רוחני עצום, ואם אין כלים, מה שלעתים קרובות קורה, אז זה מכביד וקורסים. והתוצאה- עצבות וייאוש)

 

ועונה- לא ישפטו אותך לפי המעשים של הלל.. גם תחיה עוד 1000 לא תגיע לזה בדור שכזה

אבל למה לא רצית כמו הלל?. ואת זה אתה יכול לעשות.

לרצות ממש.

יש דבר אחד שליצר אין שליטה עליו, וזה הרצון.

תרצה לקיים את הכל. קלה כבחמורה.

ותתחיל מחדש עם צעד קטן כמו לנשק מזוזה. יש לך עוד קצת כח? אז תניח גם תפילין.

וזה דבר עצום. זה הכל בעצם,

כי מסתכלים על היעד ששמת בווייז. ושמת - כתובת: בורא עולם.

לא מסתכלים על הספק.. 

 

אתה צריך להגיע מרעננה לי-ם, 

למה אתה מתעכב? יש פקקים, יש פנצ'ר בדרך, יש עליות.. אבל אני כבר לא ברעננה. 

אני בדרך. 

 

יש עוד המון מה לומר אבל נסתפק כאן בינתיים, 

נראה אם אני בכיוון בכלל

(:

שנה טובה ומתוקה אח יקר, 

וחייך. זה יגרום לאנשים לחשוב על מה אתה חושב (:

 

 

 

 

 

 

 

אין לי כל כך מה לומר.

גם אם זה לא בדיוק מכוון לאופי הנפש שלי,

אני אשמח לקרוא את זה שוב ושוב, כי אפילו אם מעט - זה מחזק,

ולכן זה שווה את זה.

 

שנה טובה!

אחי,  תיארת שיש לך קושי, ומקושי נבנים, אתה לא תינוק שהכל צריך לבוא לך לעוס ומוכן. זה שיש לך קשיים זה מראה על גדילה.

כשצומחות שיני בינה זה כואב אבל זה סממן של אדם שגודל,

מה שאני מנסה לומר הוא - כואב לך מבחינה רגשית אז זה מראה שיש רגש. וזה כבר דבר עצום.

 

ואולי הצורה שבה למדת/אתה לומד תורה היא לא הדבר הנכון עבורך ואתה צריך לשנות משהו? להתאים את עצמך לפן בתורה שיותר מתאים לך?

 

בהצלחה רבה

 

לא נראה לי שהבנת למה התכוונתי כשכתבתי "קשה לי".

 

אני אדיש למצב שאני נמצא בו. אבל אני לא מאמין שזה המצב הנכון (אם תשאל אותי זה בגלל שמגיל קטן בכל צורה אמרו לי אחרת, לא בגלל ניצוץ נשמתי), לכן הקושי והכאב הוא עם הפער הזה. קושי נתון, לא קושי בעקבות עשייה לא מוצלחת.

אני משתמש בלשון מעודנת להגיד שאני לא לומד תורה כי אני לא מתחבר ללימוד תורה, כי ה"מצוקה" האמונית-רוחנית גורמת לי לא להאמין בערך של כל זה.

מבחינתי, תשובה לקושי הזה הייתה יכולה להיות באותה מידה ללכת עד הסוף, לוותר על כל אורח החיים הדתי, לשכנע את עצמי להפסיק להאמין שזה "לא המצב בנכון".

אני לא יודע מה נחשב מבחינתך "קשר לבורא" אבל ציינת משהו אחד - הקושי לפתוח ספר.

לפעמים אנחנו עובדים את ה' בדרך מסויימת ונתקעים. לא מצליחים להתחבר ובקושי לעשות משהו.

וכמובן העיקר בעבודת ה' זה הקשר עם הקב"ה שמגיע בעקבות המעשים "רחמנא ליבא בעי"

 

לכל אחד שיש דמיון מסויים בראש "איך עבודת ה' צריכה להראות?"

אחד זה להתפלל, אחד זה גמ"ח, אחד זה לימוד תורה וכולי וכולי..

 

דווקא עכשיו, בפתיחת השנה החדשה. היאוש שלך הגיע בזמן.

למה? כי יאוש זה דבר שיכול להיות מאוד מבורך.

רק היאוש שלנו מהדרכים הלא נכונות - מוביל לתיקון. לעזיבת הדרך הלא נכונה ולבחירת דרך נכונה שטובה לנו ולשמיים.

 

שמתבוננים קצת בסוגיית גדר מצוות ת"ת (האם לצאת י"ח בק"ש שחרית וערבית לעומת "...והגית בו יומם ולילה" - רואים שהגדר הוא מאוד מאוד אידוונדואלי. הוא מאוד מאוד מחייב אבל הוא מאוד אישי. יש אדם שמחוייב להשקיע את רוב יומו בעיסוק בתורה ויש אדם שקובע עיתים וכל אחד צריך לקבוע ע"פ הצרכים האישיים שלו.

 

הרבה אנשים תופסים דגם של עבודת ה' שלא מתאים להם.ויש כאלה שעוברים תהליכים טבעיים ולא נותנים להם לגיטמציה בגלל עבודת ה'. לדוגמא - יש כאלה שעולים להם הרהורי כפירה והם מרגישים בעקבות כך רגשות אשמה. אך זה טבעי להרהר הרהורים. גם הרהורי כפירה. ובחירה אמיתית באמונה היא אפשרית רק אחרי ששמים את כל הקלפים על השולחן.[

מקווה שעזר. שנה טובה ובהצלחה!! 

לדבר איתך ולהרחיב באישי
כרגע פחות יש לי זמן ויישוב הדעת לזה
אבל מבין ומכיר קצת את מצבך, ואולי אוכל לעזור

התורה היא אור
אבל צריך שיהיה כלי
והכלי זה נפש בריאה

לפי מה שנשמע ממך הבעיה וממילא גם הפתרון לא נמצאים בתורה/תפילה
אלא בנפש שלך
לא יודע מה עברת, והגיוני שאין שום סיבה נראית לעין מה פתאום קרה שהתחיל השבר בקשר עם ד' והחוסר הצלחה להאמין ולחיות בעבודת ד'
אבל הרבה פעמים זה פשוט בנפש שלנו
טראומות, תבניות מקובעות, קשרים לא טובים או לא טובים מספיק עם החברה בעבר ובהווה או עם המשפחה, אנחנו לא תמיד יודעים מה קורה בתת מודע שלנו, והוא משפיע עלינו כ"כ הרבה
אי אפשר לדעת

 

אבל מה מכאן?

אחרי שלכאורה "הבנו" מאיפה נובעת הבעיה,

- מה הלאה?

 

אני מבין שזה אינוודואלי אתה לא יודע.

אבל מה, באופן כללי, היית מציע?

יש אירוע/רצף אירועים ספיציפי שאתה יודע שהם מה שגרם למצבך?
או שזה רק נשמע לך הגיוני שזה נובע מהנפש?

אם זה משהו רציני
אז צריך ללכת לטיפול או לשיטות מודעות עצמית כמו ימימה וכאלה
לא תמיד צריך להגיע לשם

אולי סתם חבר טוב או דמות חינוכית או הורים או סתם אדם מבין יעזרו

לא יודע... לא מכיר

העיקרון הוא, קודם לזהות ממה זה נובע, ואז להצליח לשחרר את זה

זה בגדול...
המון המון סיעתא דשמיא!

ומוזמן לפרטי בשמחה אחרי ראש השנה
זה ממש דחוף?

חח לא, לא כל כך מהר אפשר לזהות רצף אירועים ספיציפי שהביאו לכך.
זה רק נשמע לי הגיוני שזה נובע מהנפש.

 

אני כן בטיפול, לא כזה שמתייחס במיוחד לפן רוחני.

הייתי ב"סרטים" האלה יותר מדיי זמן.

 

ואני אומר לך את האמת, אף פעם לא חשבתי על זה ככה אבל אני מרגיש שאני נמצא בצומת:

מה יותר קשה לי?  לוותר על קשר או כל מחוייבות לתורה? או לחיות בתור אחד שפוסח על שני הסעיפים, להרגיש צבוע עם עצמי מבפנים יום יום?

 

תודה בכל מקרה...

לא יודע כמה זמן אתה בזה...

לא צריך התייחסות מיוחדת לפן הרוחני
מתייחסים לזה כמו להכל, זה חלק מהחיים והנפש שלנו

מבין...⁦⁩ זה ממש קשה... לסחוב את עצמך כ"כ הרבה זמן
רק תזכור שיש אופציה שלישית
ואם אתה מרגיש שקשה לך לשרוד בדרך עד לשם
אז תמצא לעצמך דברים שיעזרו לך להמשיך ויתנו לך כוח ומוטיבציה
לא יודע, באיזה שיטה אתה עובד
אבל בחלק מהשיטות, זה חלק מהטיפול, למצוא משהו שיעזור לך לנוח ולהירגע
אם יש מספיק מודעות עצמית אפשר לבד פשוט להקשיב פנימה ולשמוע מה היא צריכה ומה יכול להרגיע אותה
זה יכול להיות דבר ממש קטן... זה יכול להיות גם בדמיון...

המון כוחות ושמחה!
ומוזמן לפרטי אם צריך

לדעתי כן צריך התייחסות מיוחדת לפן הרוחני.

אם הייתה לי הדרכה, אפילו לא מאוד צמודה, מאדם ירא שמיים, אני מאמין שזה היה יכול להיות אחרת לגמרי.

מתייחסים לזה כמו הכל, נכון - אני מאמין בפן רוחני/מיסטי/סגולי של הכל, גם של הבחינה הנפשית שלי, ולכן מאמין שהכרחי לפעול במישור הזה. במילים אחרות, ריפוי הנפש הוא רק חלק מהדרך לרפא את הנשמה.

(זה האני "המאמין" שלי אומר. האני המיואש שלי חושב שזה בילבולי שכל).

תודה רבה על השאר, וכל הדברים שכתבת, אני אשמח לקרוא אותם שוב בתקווה לכוון את עצמי, בס"ד לדרך הנכונה בשבילי.

זה לא עייפות, אלא זמן
לא כ"כ הבנתי מה הכוונה שלך בזה שאתה מתייחס להכל בצורה סגולית

אבל לגבי כל העניין עם הנשמה
יש לנו מושג בכלל מה זה נשמה?
אנחנו מבינים בכלל מה זה אומר חלק אלוה ממעל ממש? זה מפחיד ומבהיל!! (תעיין בהערות של חסידות מבוארת על התניא הם מביאים מקורות שמסבירים מה המשמעות של המושג הזה, ואיך יכול להיות חלק ב/מ הקב"ה וכו')
נשמה שנתת בי טהורה היא
הנשמה לא נפגמת מהמעשים שלנו והיא לא צריכה ריפוי
ואנחנו(לפחות אני, צדיקים אני לא יודע) גם לא חיים אותה ממש
היא כמובן משפיעה עלינו ומופיעה בתוכנו אבל זה לא משהו שיש לנו גישה אליו ו"דיבור"(לא במובן המילולי) איתו
לעומת זאת החלק שלנו בנפש שרוצה לעשות רצון ד' ולהתקרב אליו ולהיות טוב
אליו בהחלט יש לנו גישה ואותו אנחנו חיים ובו צריך לטפל
(אני לא בטוח שאני מבין נכון, אבל גם בתניא, נפש אלוקית זה נפש, לא נשמה
אם אני זוכר נכון, אז בתוך הנפש האלוקית יש 5 בחינות נר"נ ח"י, ואני חושב שהעבודה שלנו פה היא הדרגת הנפש של הנפש האלוקית, ואולי גם הבהמית...)
אם להתייחס למשפט שלך אז ריפוי הנפש הוא חלק מהדרך לתת לנשמה להופיע
ככה בעיניי...

לא יודע אם זה אותו דבר כמו אצלך, אבל הזכרת לי שפעם גם הייתי בגישה דומה שלך
וממש זוכר איך נעלבתי כשאמרו לי שאני לא חי את הנשמה שלי, אבל זה ממש לא מעליב ומנמיך, זה פשוט אנושי
ויהי האדם לנפש חיה

ואני לגמרי בעד לעבוד עם אדם ירא שמים, אבל זה פשוט כי הוא יכול להבין אותך הרבה יותר טוב

איך שאני רואה את זה, כל מי שמאמין בעל טבעי ובקשר שלו עם הטבע, מאמין במישור מיסטי/ סגולי כלשהו. אבל באמת, אני מעייף את עצמי בדיבורים כאלה, שרק נעשים חלולים יותר ויותר מבחינתי... אולי בכל זאת, כדי להבין את ההקשר  - תראה את התגובה של א-מ-ת. זה פחות או יותר מה שהתכוונתי. שאני עדיין מאמין שדברים שקורים בעולם קורים גם במישור הזה.

סליחה באמת אחי, אתה מדבר איתי "גבוהה גבוהה" על הנשמה. ואני מדבר על התפיסה הכי פשוטה שלי אותה. לכן אולי מושג כמו "ריפוי" ו"פגם" לא יתאים לדעתך. אבל בוא נעזוב את ההגדרות האלה, הלוואי שהייתי שם. לא יודע אחי... מרגיש לי שכרגע אני פשוט צריך את הדבר שיצית בי את הניצוץ הקטן קטן שחבוי עמוק עמוק, ואז לפחות יהיה לי מאיפה להתחיל.

בגלגולי הקודם כשעוד הייתי נשוי עם ותק לא קטן הגעתי למפח נפש. שנים בהם רבנו, שנים שפגענו אחד בשניה. כל הרצון, ההתרגשות, ואולי אודה בלחישה: האהבה, נעלמו ממני כליל. תחושת ייאוש מילאה את כל כולי. טיפת כח לא נשארה בי. אך דבר אחד לא שכחתי גם אז, הפרפרים והאהבה שהיו מנת חלקנו. אולי אינני חש אותה בלבי אבל אולי עוד היא פועמת יחד איתו? 

 

אז הלכתי לחבר טוב לשחנ"ש אל תוך הלילה, עוד דבר שכה התגעגעתי אליו. החבר שמע והקשיב ושתק. ואז שאל קצת ואני עניתי. הוא מצידו חודר עוד עמוק פנימה ואני נכנס יחד איתו. וכך הוא שולה לאט ובנחישות מחסום אחר מחסום. אף לא האדישות הצליחה לעצרו. כה בטוח הייתי שאין עוד סיכוי שלא האמנתי לו, אך הוא בשלו. ואני, אני שותף הייתי מחוסר ברירה, פשוט כי לא היה בי כח להילחם.
לבסוף הוא סיים ואמר לי כמה מילים להמשך, מילים שליוו אותי שנים אח"כ. השיחה לא הייתה קלה, וכך גם הדרך שאחריה. אבל לאחר מעט עבודה עצמית התחושה נעלמה כמעט כליל, וכוחות הרצון והאהבה הגדולה חזרו למלא ולפעום מתוכי.

 

אתה יודע, לפעמים נראה לנו שאין לנו אפשרות אחרת. שכך אנחנו. שאין דרך חזרה וודאי שלא התקדמות. שניסינו, הכי הרבה שאפשר. שההתחדשות היא לאנשים אחרים, עמוקים כאלו, שההתגברות שמורה לחנוכה והאני הפנימי לפורים. ובאמת? באמת אפשר. הכי אפשר בעולם. 

אבל אין אסיר מתיר עצמו כי כשאנחנו בתוך העצב אנו רוצים בטבעיות להמשיך עצמנו עמוק יותר לתוכו. והדבר נכון לצערנו לדיכאון ולייאוש באותה המידה. קשה לראות את הטוב והאור בשעה ארבע בלילה בסוף נסיגה קשה וארוכה, וגם אם חבר טוב יבטיח לנו שיש אור בסוף והוא יפהפה ומתוק לא נאמין לו. או לפחות לא נרצה, אם חלילה ימשיך לשכנע אותנו אולי הוא יצליח...

 

האושר והסיפוק שבאים יחד עם ההצלחה הם עצומים. כמו לעזור לחבר לעבור את הקיר בבוחן המסלול בפעם הראשונה, רק כ"כ הרבה יותר. ניסיתי, הוא זועק, מיום א' בטירונות, ומעולם לא הצלחתי. מה לעשות, לא כולם עוברים. אבל הפעם אני לצידך, אתה עונה ברוגע, ומנסה באומץ לשכנע אותו שהכל בראש. הכל בראש. הוא לא יכול לראות שהוא מסוגל. וזה קשה כל כך, אבל אתה מבחוץ רואה שחסר לו רק סנטימטר אחד והוא עובר. אז אתה מבקש ממנו רק בקשה אחת: סמוך עלי. אתה יכול.

 

אבל אני לא יודע, איך אני יכול לומר כאלו מילים חלולות? פשוט: כי אחר. אחר, אלישע בן אבויה. אין שום מצב בעולם ממנו לא ניתן לעלות. תשובה קדמה לעולם. ובתשובה אינני מתכוון דווקא לתיקון או עליה רוחנית, אלא לכל בסיס העולם של מטוטלת, של ירידה ועליה. כמה שנמתח את החוט, לעולם אינו נקרע. רק צריך מישהו שיאמר שאתה עוד קשור, ורק צריך להניח את הידיים שם למעלה. ולמשוך.

 

האמת היא שרציתי רק לומר שאתה מוזמן בחום לפרטי לנסות בעבודה מחודשת לצאת מהאפילה האופפת ללא כל נקודת אור, ללהבה גדולה המתמלאת מכל נשימה. ושתאמין שאפשר. כי אתה כאן עכשיו ואין הוכחה טובה יותר מכך.
אה, והסיפור לא אמיתי כמובן...

אני מנסה להפנים אותה, מנסה להבין את הנקודה המרכזית.

כי תקווה לא איבדתי, (אבל אולי אני כבר לא לגמרי מקווה דברים " הנכונים".)

לגבי עזרה חיצונית - העובדה היא שאין לי. ואני לא יודע אם אני יכול לקבל כזאת מנפש חיה.

אז נשארתי עם עצמי, עובד על "להתיר את עצמי".

אבל בתסביך כזה, שכל מה שאני רוצה זה משהו שיחזיר לי את האמונה, את הרגש.

ואין ספק שהתשובה נמצאת בתשובה - בתורה.

אז למה כל פעם כשאני פותח ספר אני לא מסוגל לעבור עמוד אחד בלי לחשוב - 

"במה (לעזאזל) אני מתעסק?". אני מנסה כיוון אחד והוא גבוה לי מדיי, כיוון אחר והוא רדוד לי מדיי. נסחף בלא פחות ממחשבות כפירה ולא מוצא את עצמי בשום מקום.

אני כמהה להתמסר, אבל אני לא מסוגל לעשות זאת בצורה עיוורת, ולצערי היא נראית לי כל כך מוכרחת!

 

 

יש לי תחושה שאתה מחפש משהו במקום הלא נכון. אישית אני לא חושב שהאמונה בהכרח נמצאת בלימוד תורה. בטח לא בלימוד סתמי. אני לא חושב שהרגש מופיע רק מתוך הספר. אולי להפך, לפעמים הספר מעט מכבה אותו. האמונה והרגש מגיעים הרבה מתוכנו, מהעולם, מהחוץ, מהיופי, מהיציאה מעצמנו. ואז גם מלימוד.

יש דרגה של אמונה עוורת, ויש דרגה של אמונה מתוך בירור והגעה לאמת. לפעמים בשביל לחזור לעצמנו צריך לצאת קצת החוצה. הכרחת הישיבה מול הספר לא תועיל לדעתי אלא תרחיק. צריך קודם לפתוח קצת.

 

כי אנחנו בתסביך. לפעמים נכון להתעלם ממנו. ולפעמים נכון להתמודד מולו. לדעתי עכשיו צריך להתמודד. וקשה לנסות לדייק כשאני באפילה...

פתח זום התוועדות. הצטרף לתפילה מרוממת. לך ליער לדבר קצת. קח גיטרה וצא לגבול ה-500 מטר. תשיב מעט את הנפש, רק מספיק כדי לפתוח מחדש את סוגיית האמונה. רק כדי לפתוח פתח לרגש לחזור. כי הוא שם, רק צריך לעורר אותו מעט.

 

אל תעבור את זה לבד.

את העזרה הקטנה שלי אני מציע בשמחה.

או שתבחר במישהו אחר...

 

הצית בי את האמונה בעבר.

 

לא מוצא את עצמי בדברים האחרים שבנדיבותך הצעת...

 

למען האמת, עזרת לי לברר נקודה שמאוד חשובה לי - כל מה שאני רוצה לעשות הרגע זה למצוא את הכוח להכריח את עצמי דווקא לשבת מול הספר.

 

 

תודה...

אולי אתה צריך לשכוח ממה שאתה חושב על עצמך ולנסות דברים חדשים שאף פעם לא מצאת את עצמך בהם?
באמת שואל, מה אכפת לך לנסות? אתה מתעקש ללכת בדרך מסוימת למרות שאתה רואה שהיא לא מוציאה אותך מהבור... רק תנסה, לא יקרה שום דבר רע...

אני מאוד משתדל לגבי עצמי, להישאר עם ראש פתוח ולא לסגור דלתות, כי כמו שאתה אומר, אף פעם אתה לא יכול לדעת איפה בסוף תמצא את התשובה...

אני רוצה לנסות את מה שאתה אומר, אבל כואב לי אפילו לדמיין את עצמי הולך בדרך הזאת. אני כל כך חסר סבלנות ועצבני (בעיקר על עצמי) ביום יום, מרגיש שהעולם כבר לא "מדבר" אליי. כל יציאה מהבית קשה לי. - אחי! אני לא יודע איך להגיע לזה! ובבקשה, נכון, אולי אני צריך טיפול מעמיק יותר, אבל עדיין אני נמצא עכשיו במצוקה ואני מחפש לשמוע כל דבר, כל דבר, שיוכל להועיל לי.

 

מה שאני מתכוון לומר, מבחינתי, לחפש להתחבר למקום חדש,  לא רק שלא יותר קל, אלא מצריך ממני אנרגיות של "להכריח" את עצמי באותה מידה של ניסיון להתחבר למקום ה"ישן"/ מוכר. ואני אומר, אם אני כבר עושה את המאמץ, אני פשוט מפחד מעוד כישלון, חוסר הצלחה - זה עוד משקולת על הלב, עוד כירסום של ייאוש, וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה להביא על עצמי. אז זה למה אכפת לי לא לנסות...

אין צורך להתאמץ או להכריח, דעתן מתחיל רק הציע לך לעזוב את התסבוך התמידי ולהשיב את הנפש עם משהו מרענן ושונה.
זה לא מצריך מאמץ ואין שום חשש להיכשל, אז לא הבנתי ממה אתה חושש?

 

@@אין אני לי מכיר את התחושה. האדישות הארורה. מתמודד.

 

רציתי רק לומר נקודה, אולי כבר אמרו אותה-רגש הוא רק חלק מהנפש, חלק חשוב מאד! הוא אמור לזהות מה נכון לי ומה לא, אנו מאמינים שה' שברא אותנו יודע מה טוב לנפש שלנו וברא אותה כך שבצורתה הטבעית היא תרגיש את זה, אבל: 1. הוא יכול להתקלקל- יש כל מיני דברים שמקהים את הרגש בעבודת ה', הדבר העיקרי זה עריות ("אם היו בני אדם מרגישים את מתיקות וערבות שבתורה.."-אז למה לא מרגישים?? אורות התורה ז',ד'-"מיעוט מתיקות נעימת התורה בא מחסרון בטבע הישראלי", ואז מתחילות שאלות באמונה, כי כמו שאדם בריא לא שואל למה לאכול, יהודי עם טבע שלא נפגע לא אמור לשאול למה ללמוד תורה/לקיים מצוות, זה מתאים וברור לו, הוא מרגיש את זה , זה הכוונה שה' כרת עמנו "ברית"-שהוא שם את זה בטבענו. ועיין מידות הראי"ה בערך "ברית"-"פגם הברית מחליש את כח הטבעיות שבמוסר, על כן הוא מוליד חרדה ורפיון בעומק הנפש..") ובדורנו לא חסר פריצות לצערנו.. אבל יש עוד דברים וכל עבירה "שוחקת",אל תקרי"ונטמתם בם" אלא "ונטמטם"-עבירה "מטמטמת"=אוטמת את הלב מלהרגיש!

 

2. הוא זמני- גם אם "התחברת" לתורה ומצוות או חלק מהם-אל תצפה שזה יימשך לעולם ועד.

 

אני יודע שזה מבאס כי מה שאתה מחפש עכשיו זה רגש, אבל תסתכל עכשיו על הרגש כ"בונוס", אנחנו עושים מה שנכון כי הוא נכון, גם אם לא מתלהבים.

 

והכי חשוב-זה מה שה' רוצה ממך! זה העבודה שלך! זה הניסיון! למשל אני בבידוד בראש השנה, והתבאסתי-זה לא בדיוק היו התוכניות שלי.. אבל ה' רוצה שנמליך אותו כמו שהוא רוצה! "לעשות רצונך כרצונך", אם היו אומרים לי בנבואה-"הניסיון שלך השנה יהיה להיות בראש השנה בבידוד, זה מה שה' רוצה ממך" אז הייתי מחכה לזה בקוצר רוח!  אם למשל יש לי אפשרות להיות במקום שאני אוהב להתפלל,  עם הרבנים שכשהם מתפללים אני מרגיש מלאכים מתעופפים לידי-רק בעיה קטנה-אין שם שופר.. ולעומת זה יש מקום אחר שיש בו שופר ספק כשר, מניין מעפן ומהיר שלא מזיז לי ת'רגש-אני חייב ללכת למקום שיש בו "ספק שופר"! כי זה מה שה' רוצה ממני!

שוב-לא אומר שהרגש זה כלום ושלא צריך לעבוד עליו. יש השתדלות, מנגינות, סליחות לפני ר"ה, וצריך שיהיה לנו "ציור" משלנו "איך ממליכים את ה'", אבל צריך גם לדעת אח"כ שהוא יותר מזה.

 

אז אם תסור מהרע שמסתיר את הנשמה והרגש שלך, ותעשה טוב אפילו קצת, ברמה שלך, אפילו שקשה-אתה במדרגה גבוהה מאד מאד, אתה בעל תשובה אמיתי, "עובד ה'" בא-מ-ת.

 

אוהב -א-מ-ת. 

 

 

אני גם רוצה להגיב על הדברים שלך, פשוט בתור עצמי, לא בתור אחד שמייצג את הסרוג המתרופף.

1. אתה אומר דברים נפלאים, ושמחתי לקרוא אותם, אבל אתה מדבר איתי בשפה שכבר לא מדברת אליי (והלוואי שהייתה).

אני לא נקי מכישלונות בעריות, ובשאר עבירות, עדיין, אני לא מוצא בזה תשובה לקשיים שלי.  ה"סיפור" היפה הזה (באמת), על הנפש/ הנשמה היהודית, חסר מבחינתי ואני מתקשה לקבל אותו. (- גם זה כתוצאה מהחטאים שלי?). אני לא חושב שיש טעם שאכנס לסתירות בפרטים, או לוויכוח לוגי-רעיוני על הדברים, היו לי לא מעט סאגות כאלה - ובדרך כלל זה לא מוביל לשום מקום.

זאת גם הסיבה שאני כבר לא מחפש את ההיגיון או "ההיגיון הרוחני" שעומד מאחורי כל מה שעובר עליי, אלא פשוט רגש פשוט בעבודת ה'. אני רוצה להיות מוכן "לזרוק את השכל" מתוך אהבה צרופה לה' יתברך - זה יותר מדאי לבקש?.

 

2. אני לא יכול להסתכל על הרגש כבונוס. וגם פה אני מעדיף לא להיכנס לפרטי הטענות, רק אולי לומר, שנראה חבל לוותר על "מנוע טורבו" כזה, כשמתוודעים מעט לכוח שלו.

 

ושאר הדברים... אמונה טהורה שמדברת מגרונך. אין לי איך להגיב, כי כמו שאתה מבין, אני פשוט לא שם, והמשמעות שלהם מתחילה להגיד לי פחות ופחות... בשלב שבו אוותר על ההקדמה הפיוטית של "אמונה טהורה  וכו'" , כנראה שהאדישות שהזכרת כבר תכריע את הכף. ולומר את האמת, אני לא יודע כמה אני רחוק ממנו.

 

את המשפט האחרון ( "אם תסור מהרע וכו' ") אנסה בכל אופן אנסה לשמור קרוב אליי. בראש ובלב.

כך מצווה שלא לומר.

אז אכתוב משהו אחר במקום.

 

כשנתקעים בחומה בצורה מנסים את כל הדרכים לעבור אותה. לא מתווכחים בשעת מלחמה. אדם מיואש במים לא דן עם מי שזורק לו גלגל הצלה. עזוב את ההצעות שלנו, שאגב היו רק דוגמאות למען תמצא בעצמך מה טוב לך בכיוון, פשוט לך על משהו. לך על הסיכוי הטוב לפתוח את לבך. לא הצלחת? לך לכיוון שונה.

כן, אני יודע, יש לך מה לענות. רק שלדון בנושא לא יקרב את התשובה אליך, כל שהוא עושה הוא ההפך, מרחיק אותה ממך. חיפוש רגש בדרך רציונלית ללא מוכנות לצאת מעצמך לענ"ד לא זו דרך מנצחת.

ושם הניק שבחרת מדייק מעולה: לפעמים אנחנו לא המתאימים להוציא עצמנו מבית האסורים.

 

אאחל רק בהצלחה בדרך.

שבשלב הראשון צריך להרגיש טוב עם עצמך במובן הכי פשוט. ואח''כ להכנס לכל נושא עבודת ה'.

הרי בתוך המילים שלך אתה אומר, שמה שהכי מכאיב לך זה הריחוק מה' יתברך..

 

זה עצמו בא מקשר פנימי. אחרת, זה לא היה חסר.

 

אז קודם כל, תתחזק בזה. במצב לא קל - יש ערך גדול לכך שחסר לאדם הקרבה לה'. זה דבר גדול.

 

ו"תשקה" את זה.

 

הרגש הוא נייד. אינו חזות הכל.

 

תחַיה אותו מחדש ע"י השכל.

 

תתבונן בנחת, שמצוה זה טוב, זה קישור לטובו של ה' - גם אם לא "מרגיש" באותו רגע. ועבירה - ההיפך.

 

תשתדל מחדש לבנות תבנית של חיים כאלה.

 

תקדיש כל יום קצת זמן לשימת לב של משהו טוב שיש לך. אפילו האור שמסביב, שמיים.. איכפתיות מהקשר עם ה'.. תיתן איזשהו חיוך על זה. עם הזמן - גם תודה.

 

ותצמח מחדש. עם כחות גדולים יותר. 

כי למדו אותם שאם קשה לך או אתה כועס ..
אל תספר לה'
וכאן הטעות ישמחו לשמוע משמיים איך אתה מרגיש..
אתה כועס על משהו? תספר להם!!!!!!!
תדע לך שעל אמונה מתפללים היא לא באה לבד ..
רק תאר לך שלמרות כל הקושי שעברת השנה , ורק אתה יודע
כמה זה היה לך מסובך..
אתה עדיין רוצה קשר עם ה' , אתה רוצה שהוא יאיר לך יעזור לך לשנות.
תגיד לו אני יודעת שזה קשה אבל גם אם אתה כועס או מאוכזב תספר .
אין עניין לא לתת לגיטימציה לרגשות שעולים בך ואז להיות כמו אבן .
תספר לו...
תהיה עקשן אל תוותר על הקשר שלכם חוץ מזה לא משנה כמה אתה תברח .. האמונה תמיד שם והרצון לקשר..פשוט עכשיו יש לך תהיות ועברת דברים בחיים..
זה בדיוק הזדמנות לעלות באלף רמות את האמונה כי הפעם היא באה ממקום הכי כואב ואמיתי שלך.

סטייל ישי ריבו?
חנן בן ארי?
הראל טל?
עקיבא תורגמן?

את כל אלו אני אוהבת

https://a7.org/im/nE2E6wp4LjHobOH6nXfeQQ==/186064/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%99%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20-%20%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8%20%D7%A2%D7%9C%D7%99.mp3&dwn=1

https://a7.org/im/XzAKegiBMxqMnA0GO6OfWg==/186084/%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A8%20%D7%93%D7%93%D7%95%D7%9F%20%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%99%20%D7%A8%D7%A0%D7%93%20-%20%D7%91%D7%99%D7%9F%20%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9%20%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%9C.mp3&dwn=1

@טונה(לא דג)
@אין עלי בעולם
אלופות!

בכיף לכולם.... תהנו...

אגב מה יכול להיות טונה שהוא לא דג ?לא ירדתי לעומק השם שבחרת לעצמך

ואני אוהבת את שיריו....

ותודה לא ידעתי שיש פורום כזה

אמן שרק ישאר ככה. אתמול בלילה היה ממש נחמד לטייל אפילו במרכז החנוק.

אין דבר כזה ימים מושלמים

או לשמור עד לפני פורים ולתת לעניים

מצב רוח


לא יודעת מה זה....


מחר יהיה שמש. וציפורים. ועצים.

יום סביר בהחלט!
בעבודה ממש טוב
בחיים - קצת נמרח..

הגיגים? יאללה הגיגים
אני ממש ממש שונאת שחברים שלי מרגישים רע בעיקר אם אין לי מה לומר כי די גרועה בזה(אמרו לי שאני לא אבל בסדר).
וגם זרמתי עם ניסיון הטרלה נוראי

מותשת אחרי שיחה שדרשה אומץ בהגזמה

בעצם-יצאתי לצלם

או יילו

תמיד תוכלי לומר שיצאת לקנות טאמס לצרבת

(:

 

 

 

 

 

 

כירת גז ניידת מודן - MODAN - גזיות וכירות שטח

כירת גז ניידת אמגזית / OUTDOOR + מיכל גז מתנה

אין לי מושג מה טיבן.. אבל סתם שתי דוגמאות שקפצו..
בכא , מחיפוש קטן בגוגל ראיתי שיש אפשרות להזמין עד הבית במשלוח..
תתחדשי(:

ולאחר בירור גיליתי שחברת האשראי חוסמת את הכרטיס לאתר מסויים אם היא רואה תנועות לא רגילות של רכישות באתר.
התקשרתי לחברת האשראי והם פתחו לי את הכרטיס
כדאי לך לבדוק..
אני בלאומי אגב

קניתי משהו דרך Amazon Pay וזה נחסם לי, התקשרתי לחברת האשראי ופתחו לי את זה

מחק את האשראי ותזין אותו ידנית בכל רכישה

לאחר כמה ימים תכניס אותו שוב וזה מסתדר

איזה באג אצלם או משהו כזה.

 

 

 

 

 

ואין חסימה בכרטיס..
לא יודע למה זה לא עובד!!

אם אתה לא קונה שגרתי של חפצים מעל 100$, וותר על פייפאל.

תוציא כרטיס נטען וקנה ישירות, וזה משום שכשהזדקקתי לפייפאל 

הם לא עזרו לי ממש, למרות הביטוח. 

חבל על העמלות. אם אתה רוכש המון, כמובן.

ברכישות יקרות כדאי להיעזר בם. אולי.

 

 

 

 

 

 

הגיוני שהישיבות עדיין לא החליטו מה יהיה, במושגי קורונה זה נצח..

בקהוט עדיף שיהיו עם מחשב וסמארטפון במקביל

לא בדקתי אף אחת מהאפשרויות שיש כאן, אבל זה עושה רושם חיובי.. -
https://k12edu.wixsite.com/digitaltools/quize

ואל תלך הביתה.

למה להדביק אותם?

מקפידה על בידוד ועושה בדיקה.
אם הבחורים האלו שלילים תמיד תוכל לחזור לישיבה.

אבל לא כל כך, במחשבה שניה.
יש לי עוד שני אחים חייבי בידוד בבית שחוגגים להם (בבית כמובן....) ככה שאני לא אוכל לחזור.

לקבל נוגדנים, לעבור בשלום ולא להדביק א חרים בסיכון עד שיחלפו התסמינים

שמעתי לאחרונה על כמה תופעות לוואי נוראיות של קורונה....
אז זה אני הכי לא רוצה.

אנשים חזקים עוברים אתזה, מכירה כמה וכמה אנשים קרובים(כולל כנראה אני לפי התסמינים בלי לעשות בדיקה)

זה קצת לא נעים, כמו התקררות בחורף, ממש בנחתתת, לדעתי זה שווה אתזה


(ואני מכירה גם כאלה בסיכון גבוה שעברו בשלום ועם נוגדנים היום, סתם נהנים להפחיד, אנשים מתים מפחד, בדוק!)

הבנתי שיש אחרי זה גם חלק של בלבול מסוים, חוסר ביכולות שונות, ואם אצלי השכל לא עובד אז לא בא בחשבון😅😅

אתמול חניכה סיפרה לי שאמא שלה ממש סובלת מתופעות לוואי של אחרי קורונה,ממש אבל.
ולעומת זאת אני מכירה מקרוב מאוד אנשים שב"ה הקורונה עברה ככלום,זה נס.

כמובן שמנסים להפחיד,אבל זה לא כל כך נכון להגיד שכל החזקים שורדים את זה בסבבה,צריך להיזהר.

רוב, לדעתי מי שלא זה בגלל החרדות, מחקר קטן שעשיתי על הסובבים אותי שנדבקו

לא באה להלחיץ,
אבל בטח שלא להידבק בכוונה.
כי אי אפשר לדעת מה ההשלכות של זה בהמשך החיים.

בלבול וכאלה או בריאות?

כאילו סוכר גבוה, דלקת ריאות או כל מיני דברים כאלה - מומלץ לך בידוד ולחכות לתוצאות שלהם

אבל יש גם בלבול.
לאמא שלי יש לפעמים שגיאות כתיב כמו למשל:במקום לכתוב 'תלכי לחברה שלך' אז היא יכולה חכצוב 'תלכי לחברה שלח'.
אבל זה די לעיתים רחוקות.

אמא שלי הייתה חולת קורונה והיא גם בדקה את זה וזה תופעת לוואי של אחרי,זה מצחיק. יש עוד מוזרים כאלה באוסף.

שלא יקח קשה

לא יצאתי עם תשובה🤦‍♂️🤦‍♂️

וגם אל תתקרב למשפחה שלך ולא לאנשים .
עד שימסרו לך אם הם חולים

הרבה מידע עד שאיבדתי את זה לגמרי והתבלבלתי...
נו אולי זה כבר תחילת ההשפעה😜😜
סתם ח"ו

בישיבה שלי דבר ראשון שולחים בחורים שלא מרגישים טוב לבידוד.

לדעתי הכי הגיוני שתשאר בישיבה ותלך עם מסכה כל הזמן, גם בתוך הקפסולה, כדי שגם אם הם חלילה חולים והדביקו כבר אחרים שלא תדבק מהם. וכמובן להתרחק מהם כמה שיותר..

🙁🙁
כל מי שהיה יכול חזורלבית שלו היה צריך לחזור מהישיבה לבית...
אבל תודה לכווולם🙂🙃

אבל מה לעשות...🤷‍♂️

יהירות נגד גדולי ישראל. זה מוכיח כמה אנחנו בעקבתא דמשיחא.

 

 

 

מישישמע הרב הגאון רונן לוביץ נגד הרב ליאור ור' זלמן והרב לבנון והרב מאזוז וכו'....

טוב שלא כתב משהו נגד מרן הרב.

 

 

אני עדיין עצבני על התעוזה הזו. שיתביישו.

זה נכון שמכתב כזה פוגע במוראה של מלכות.

 

אבל זה לא אומר שהוא לא נצרך וחיוני וצודק, ולהבא עדיף שהמלכות תדאג לא לגרום לפגיעה במוראה באופנים כאלה

כשהם מסתתרים תחת השם 'תנועת נאמני תורה ועבודה' זה אולי שם נחמד שיכול להזכיר את בני עקיבא או משהו כזה, אבל אין לו שום ערך בפני עצמו. עם כל הכבוד לשמואל שטח או רונן לוביץ וכדומה- הם לא משתווים לאחד מהרבנים שחתמו על המסמך בענייני תורה והלכה. אז קודם כל השאלה היא מי הרבנים שתומכים בדעתם, ומהי גדלותם התורנית של רבנים אלו (ולא מספר המבחנים שהם עברו ברבנות, או מספר המאמרים שהם כתבו בעלונים שונים וכדומה).

ב'. הטענות שלהם לא נובעות משמץ של הלכה, אלא פשוט חולשה עצמית.
זה מה שקורה כשמנסים בכח לחבר בין דמוקרטיה לתורה ועושים את זה מתוך טשטוש ערכים (שזו חולשה גם עיונית ושכלית אבל עוד לפני זה- חולשה כלפי החברה הישראלית למשל וכדו'). ולא מתוך העמקה ביסודות של שניהם וקביעת התורה כערך העליון ביותר שלא משתנה ולא תשתנה לעולם. הם רק משתמשים בטענה 'מוראה של מלכות' כדי להכניס סיסמה שנשמעת קצת כמו הלכה, למרות שזה ממש לא נראה המקום ממנו הם מתחילים... אבל זה עוזר לביסוס התגובה שלהם, נו טוב

או כמו שהם ניסחו את הפחד שלהם: 'המכתב.. כפי שהוא מנוסח, פוגע במוראה של מלכות'. הכיצד הוא פוגע? 'יוצר רושם כאילו בית המשפט אינו יודע בין ימינו לשמאלו'.
לא חידשו בזה הרבה, כולנו הבנו שזה ההבדל בין שני ההתייחסויות הלכאורה סותרות שלהם לענין עצמו.

בקיצור. לדעתם, בית המשפט הוא מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך או משהו כזה, ומכיון שכך- הרי התורה לא יכולה לחלוק על המוסד המקודש הזה וכל ערעור במעלתו הנשגבה זה ממש חילול הקודש.

ג'. הטענה השניה שלהם 'בנוסף, יש חשש שחתימתם של הרבנים על העצומה עלולה להתפרש כסלחנות כלפי ההצתה בדומא',
טיפשית לגמרי ולא מצריכה שום התייחסות.
עכשיו תגידו שזה שאני לא מתייחס לטענה שזה מתפרש כסלחנות למה שהם אמרו?
בדיוק ההיפך. הטענה הזאת כ''כ טיפשית, שמבחינתי אין פה שום שאלה. ולכן היא גם לא מצריכה כל תשובה. ממש כמו שהרבנים לא צריכים להתייחס לדעה טיפשית שאף רב רציני לא חושב אותה. ושוב, אני שומע פה המון פחד מהתורה שנאמני תורה ועבודה מבטאים.

ד'. 'מותר לערער על החלטה, אך ראוי לכל אדם לקרוא תחילה את פסק הדין, ויש להזהר לבל יהפוך הדבר לערעור על מקומה של מערכת הצדק בישראל ועל זילות ופגיעה בחיי אדם'

לא, זה לא ענין של מותר או אסור. ברור שמותר לערער, זו לא הנקודה.
הענין פה הוא צדק. זה לא ענין של נרטיב, של מותר או לא, כי בעולם הפוסט מודרני מותר הכל.. זה ענין של מערכת ערכים, שנדמה לפעמים שנאמני תורה ועבודה קצת שכחו שבכלל קיים.
ומכיון שזה ענין של צדק-
הם לא יכולים לשבת מהצד, רק למתוח ביקורת על הפסק, ולנסות לאזן אחרים כשהם מוטים לגמרי לכיוון מערכת המשפט. הייתי מצפה מהם לשמוע משהו או שניים על הצדק כאן, אם הוא כל כך מעניין אותם.

אבל אם הוא לא מעניין אותם, והם פשוט באים לבקר אחרים ולהיות צדקנים כלפי אחרים (ולא חסרים לנו אנשים כאלה שמבקרים כל הזמן את הציבור הדתי ואת הממסד הרבני וכו')-
אז המסקנה שצריכה להיות היא שמי שאין תוכו כברו- שלא יטיף לאחרים כיצד לנהוג. הסיבה היחידה שהוא עושה את זה, זה כדי לחוש שהוא מוסרי יותר מאחרים. שזו עטיפה בצורה מודרנית למידת הגאוה. כלומר אפילו ברמה הבסיסית אם הם היו יכולים בכלל לנהל דיון עם הרבנים האלה-
כי הם ממש לא ברי הכי- אפילו ברמה הבסיסית ביותר אין להם שום זכות לפתוח את הפה


נ.ב. ואגב, אין לי שום קשר לנוער הגבעות (מעריך אותם בנקודות מסוימות כמו שמשתדל לחפש דברים שאני מעריך בכל ציבור, אבל באמת שאין לי כל קשר (חוץ מכמה חברים טובים שנמנים על הדעות האלה). כן יש לי קשר לערכים של צדק, ובירור האמת עד הסוף. אז אין לי שום מושג אם עמירם זכאי או לא, אני לא נוקט עמדה בענין. אבל בהחלט מעניין אותי שיבדקו את זה עד הסוף וזה מה שהרבנים דורשים. ברור ממהלך החקירה- לא רק לגביו, גם לגבי א' שניסו להשיג תוצאות בכל מקרה כדרכם בלא-קודש. צדק זה לא)

טיפת כבוד התורה צריך, טיפה להבין את ההיררכיה.

 

חצופים גמורים. אין לי שום מילה אחרת..

 

 

ואיך היה אומר ר' אברום? "מי שלא יודע לפסוק על קורקבן של תרנגולת, שלא ידחוף את האף שלו בענייני כלל ישראל"

כדאי להתעסק בצורה עניינית בטענות כשלעצמן.

אני אישית ממש לא מסכים עם הטענות שלהם.

 

למרות שאני מסכים עם העקרון הכללי שהם מעלים - שצריך עוד איכשהו לכבד את מערכת המשפט גם אם היא לא טובה.

פשוט במקרה הזה זה נראה לי לא כזה רלוונטי. כל הדיון הוא לגבי משפט ספציפי ולא לגבי מערכת המשפט לכן לא נראה לי שתהיה פגיעה. ואם כבר- המערכת פגועה כבר וזה לא משמעותי.

 

אם הם היו טוענים שאסור לבקר את בית המשפט, הייתי מבין מה הם טוענים, וחושב שזו גישה מסוכנת.

אבל הם במפורש כתבו שמותר לבקר.

אלא מה, שזו ביקורת חריפה, שמשמע ממנה שבית המשפט מתנהל בצורה בעייתית, ולא סתם טועה בשיקול הדעת?

הם חושבים שבתי המשפט לא יכולים לעשות עוול, או שבמקרה הזה זה לא קרה, או שגם כאשר בית המשפט פועל בצורה מעוותת, הביקורת צריכה להיות עדינה ומנומסת?

וגם לגבי הטענה שזה עלול להתפרש כסלחנות כלפי המעשה, גם, לא ברור מה מציעים. האם בפשעים חמורים נשלים עם הכנסת חפים מפשע לכלא, ואת הביקורת על בית המשפט נשמור למקרים הקלים?

ככל הנראה לא היינו מגיעים למצב שצריך "לדרוש" מאנשים לכבד אותה

רואים שהחיצים מופנים כל הזמן רק ל'ימינו'..

יש טלפונים פשוטים עם וואטסאפ ולא צריך טלפון "חכם".

 

או גם בשביל מצלמה נניח או רשמקול?

והבנתי שזה סמרטפון רגיל עם סינון מובנה וחנות אפליקציות מסוננת.

בעיקר בשביל המצלמה, אבל גם בשביל אפליקציות שונות כמו מוביט, וויז וכו' (אין לי וואטצאפ).

שמתי סינון של רימון ברמה גבוהה, וחסמתי את הדפדפן וכו', כך שיש רק אפליקציות.

זה יוצא קצת יקר, אבל שווה אם אתה רוצה עוד דברים חוץ מוואטצאפ.

 

יש סמארטפונים מובנים בעיקר לחרדים, שבאים מראש רק עם וואטצאפ, לא מכירה אבל שווה לבדוק.

 

תכל'ס האפשרות היא להתקין סינון לבד או לקנות מראש משהו חסום..

לי יש כזה ואני ממש ממליצה! זה מעולה לי ממש.

אבל המכשיר עצמו רגיל פשוט עשיתי שלא יהיה לי אפשרות ליוטיוב ולדפדפן.. לא קניתי אותו ככה

למרות שלרוב זה קורה אצל ילדים נראה חי
או שהיא תפוסה?
*אני לא גורם רפואי
אם לא ישתפר עד מחר שווה לך ללכת לרופא

רופא פשוט יתן הפניה אליו, אז חבל על הזמן.

קורה לפעמים

צריך המון תנועה, עיסוי, חימום וכאלה

לנסות לשחרר עם מסאז

את צודקת. זה כנראה היה המאוורר. 

מקווה שעבר לי. 

לפעמים זה קורה מזה שישנים עליה\ ישנים באותה תנוחה זמן רב

קורה לי לפעמים כשאני מתחת מזגן קר במיוחד זמן ממושך.
עובר עם הזמן
אם ממשיך בדקי שזו לא דלקת

אולי יש כאלה שכל הימים שלהם מושלמים.
אני לא מכירה..